Bíblia sagrada comentada por livros por José Carlos Ribeiro também em Inglês, grego e hebraico Cap. 5: Comentário em Filipenses, Colossenses & Tessalonicenses

   Bíblia sagrada comentada por livros por José Carlos Ribeiro também em Inglês, grego e hebraico

 Cap. 5: Comentário em Filipenses, Colossenses & Tessalonicenses

Autor: Paulo; Data: Cerca de 61 d.C

 Antecedentes. At. 16.12-40 registra a fundação da igreja de Filipo. Paulo estabeleceu a igreja durante sua segunda viagem, por volta de 51 d.C. Desde o começo, a igreja apresentava um forte zelo missionário e era constante em seu apoio ao ministério de Paulo (4.15-16; 2Cor. 11.8-9). Paulo desfrutou de uma amizade mais próxima com os Filipenses do que com qualquer outra igreja.

          É mas provável que Paulo tenha escrito esta carta durante sua primeira prisão romana, por volta de 61 d.C, para agradecê-los pela contribuição que tinha recebido deles. Ele também elogiou calorosamente Epafrodito, que tinha trazido a doação de Filipos e quem Paulo estava enviando de volta. Em muitos aspectos, esta é a mais bela face de Paulo, cheia de ternura, calor e afeição. Seu estilo é espontâneo, pessoal e informal, apresenta-nos um diário íntimo das próprias experiências espirituais de Paulo. A nota dominante por toda a cara é a alegria triunfante. Paulo, embora prisioneiro fosse muito feliz, e invocava seus leitores para sempre regozijarem em Cristo. É uma carta ética e prática em sua ênfase e está centralizada em Jesus. Para Paulo, Cristo era mais do que um exemplo; ele era a própria vida do apóstolo.

 Conteúdo:

A mensagem permanente dos Filipenses diz respeito à natureza e base de alegria cristã. Para Paulo, a verdadeira alegria não é uma emoção superficial que dependeu de circunstâncias favoráveis do momento. A alegria cristã é independente de condições externas, e é possível mesmo em meio a circunstâncias adversas, como sofrimento e perseguição.  A Alegria definitiva surge da comunhão com Cristo ressuscitado e glorificado. Por toda a carta, Paulo fala da alegria do Senhor, enfatizando que somente através de Cristo se alcança a alegria, como ocorre com todas as outras graças cristãs. Essencial para essa alegria é a convicção confiante de autoridade de Cristo, baseada na experiência do poder de sua ressurreição. Devido essa convicção, a vida de Paulo ganhou sentido. Mesmo a morte tornou-se uma amiga, pois o levaria a uma maior experiência da presença de Cristo (1.21-23) 

      A alegria apresentada em Filipenses envolve uma expectativa ávida da volta eminente de Cristo.

O fato de essa expectativa ser dominante no pensamento de Paulo é vista em suas cinco referências à volta de Cristo. No contexto de cada referência há uma nota de alegria (1.6,10; 2.16; 3.20; 4.5). Paulo também descreve uma alegria que surge da comunhão na propagação do evangelho. Ele começa a carta agradecendo aos Filipenses sua parceria na propagação dos evangelhos através de suas ofertas monetárias. As ofertas, entretanto, são apenas uma expressão de seu espírito de comunhão, ou como ele coloca em 4.17, o fruto que aumente nossa  conta. Sendo assim, a alegria cristã é uma consequência de estar em comunhão ativa com o corpo de Cristo.                                                                                                                         Cristo Revelado: Para Paulo, pregar Cristo era sua grande paixão; conhecê-lo era sua maior aspiração; sofrer por Ele era um privilégio. Seu principal desejo era de que eles pudessem ter a mente de Cristo. Para sustentar sua exortação de humildade, o apóstolo descreve a atitude de Cristo, que renuncia à glória dos céus para sofrer e morrer por nossa salvação (2.5-11). 

O Espírito Santo em Ação: A obra do Espírito em três áreas é mencionada na carta. Primeiro Paulo declara que o Espírito de Jesus direcionará a realização do propósito de Deus em sua própria experiência (1.19). O Espírito Santo também promove unidade comunicação com o corpo de Cristo (2.1).

           A participação comum nele cria uma unidade de propósito e mantém uma comunidade de amor. Então, em contraste com a observância ritual inerte dos formalistas, o Espírito Santo inspira e direciona o louvor dos verdadeiros crente (3.3)

 Esboço de Filipenses: Introdução 1.1-11 : Salvação 1.1-2  -Ação de graças 1.3-8  Oração 1.9-11 èI. Circunstância da prisão de Paulo 1.12-26 èAvançou o evangelho 1.12-18 è Garantiram a bênçãos 1.19-21  - Criaram um dilema para Paulo 1.22-26  II. Exortações 1.27-2.18 èVida digna do evangelho 1.27-2.4 - Reproduzir a mente de Cristo 2.5-11  - Cultivar a vida espiritual 2.12-13 -  Cessar com murmúrios e questionamentos 2.14-18

III. Recomendações e planos para os companheiros de Paulo 2.19-30  - Timóteo 2.19-24 -Epafrodito 2.25-30  - IV. Advertências contra o erro 3.1-21 - Contra os judaizantes 3.1-6 - Contra o sensualismo 3.17-21

Conclusão 4.1-23-- Apelos finais 4.1-9  - Reconhecimento das dádivas dos Filipenses 4.10-20
Saudações 4.21-22  - Bênção 4.23.  A alegria apresentada em Filipenses envolve uma expectativa ávida da volta eminente de Cristo. O fato de essa expectativa ser dominante no pensamento de Paulo é vista em suas cinco referências à volta de Cristo. No contexto de cada referência há uma nota de alegria (1.6,10; 2.16; 3.20; 4.5). Paulo também descreve uma alegria que surge da comunhão na propagação do evangelho. Ele começa a carta agradecendo aos Filipenses pro sua parceria na propagação dos evangelhos através de suas ofertas monetárias. As ofertas, entretanto, são apenas uma expressão de seu espírito de comunhão, ou como ele coloca em 4.17, “o fruto que aumente nossa conta”. Sendo assim, a alegria cristã é uma consequência de estar em comunhão ativa com o corpo de Cristo.

Comentário em Colossenses:  Antecedentes: Paulo nunca tinha visitado Colossos, uma pequena cidade na província da Ásia, cerca de 160 km de Éfeso. A igreja foi uma consequência de seu ministério de três anos em Éfeso, por volta de 52 –55 dC(At 19.10; 20.31). Epafras, um nativo da cidade e provavelmente convertido pelo apóstolo, talvez tenha sido o fundador e líder da igreja (1.7-8; 4.12-13). A igreja aparentemente se reunia na casa de Filemom (Filem 2). Ocasião e Data: Estudiosos conservadores acreditam que esta carta foi escrita em sua primeira prisão romana, por volta de 61 d.C. Em algum momento da prisão de Paulo, Epafras solicitou sua ajuda para lidar com a falsa doutrina que ameaça a igreja em Colossos (2.8-9). Aparentemente, essa heresia era um mistura de paganismo e ocultismo, legalismo judaico e Cristianismo. 

Características: Nenhum outro livro do N.T., apresenta mais completamente autoridade universal de Cristo ou a defende tanto cuidado. Combativo em tom e abrupto em estilo, Colossenses tem uma semelhança próxima com Efésios em linguagem e assunto. Mais de setenta dos 155 versos de Ef., contêm expressões que ecoam em Colossenses. Por outro lado, Colossenses tem vinte e oito palavras que não se encontram em mais nenhum outro lugar escrito de Paulo, e trinta e quatro que não se encontra em lugar nenhum do N.T.

 Conteúdo: Os falsos mestres em Colossos tinham rebatido algumas das principais doutrinas do Cristianismo, nada menos que a divindade, a autoridade absoluta e suficiência de Cristo. Col., apresenta Cristo como o Senhor supremo cuja suficiência o crente encontra perfeição (1.15-20). Os primeiros dois capítulos apresentam e defendem essa verdade; os últimos dois desvendam as implicações práticas. A supremacia de Jesus Cristo depende da unicidade dele com o eterno e amado Filho e Herdeiro de Deus (1.13,15). Nele habita a totalidade dos atributos, essência e poder divinos (1.19; 2.9). Ele é a revelação e representação exata do Pai, e tem prioridade em tempo e primazia em categoria sobre toda a criação (1.5). Sua suficiência depende de sua superioridade. A convicção da soberania absoluta de Cristo impulsionou a atividade missionária de Paulo (1.27-29).

           Paulo declara a autoridade de Cristo de Três formas primarias, proclamando, ao mesmo tempo, sua adequação. Primeiro Cristo é o Senhor de toda a criação. Sua autoridade criativa abrange todo o universo material e espiritual (1.16). Como isso inclui os anjos e planetas (1.16; 2.10), Cristo merece ser louvado ao invés dos anjos (2.18). Além disso, não há motivo para temer os poderes espirituais demoníacos ou buscar supersticiosamente a proteção deles, pois Cristo neutralizou o poder deles na cruz (2.15), e os Colossenses compartilhavam de seu triunfante poder de ressurreição (2.20). Como soberano e potestade suficiente, Cristo não é apenas o Criador do Universo, mas também o preserva (1.17), é seu princípio de união e meta (1.16).  Em segundo lugar, Jesus é o superior na igreja como seu Criador e Salvador (1.18). Ele é a vida e líder dela, e a igreja só deve submeter-se a ele. Os Colossenses dever permanecer arraigados a ele (2.6-7) ao invés de se encantarem com especulações e tradições vazias (2.8,16-18) Em terceiro lugar, Jesus é supremo na salvação (3.11). Nele somem todas as distinções criadas pelo homem e caem as barreiras. Ele transformou os cristãos em uma única família onde os membros são iguais em perdão e adoção; é ele quem importa, em primeiro e em último lugar. Portanto, contrário à heresia, não há qualificações ou exigências especiais para vivenciar o privilégio de Deus (2.8-20). Os caps. 3 e 4, lidam com as implicações praticas de Cristo na vida diária dos Colossenses. Paulo usa a palavra “Senhor” nove vezes em 3.1-4.18, o que indica que a supremacia de Cristo invade cada aspecto de seus relacionamentos e atividades.

 Cristo Revelado: Paulo eleva Cristo como o centro de tudo que existe. O Filho de Deus, Ele é a revelação e representação exata do Pai (1.5), bem como a encarnação da total divindade (1.19; 2.9). Ele, que é Senhor da criação (1.16), da igreja (1.18), e da salvação (3.11), habita os crentes e é sua “esperança e glória” (1.27). O supremo criador e mantenedor de todas as coisas (1.16-17) também é um salvador suficiente para seu povo (2.10)

O Espírito Santo em Ação:  Colossenses tem uma única referência explícita ao E.S., usada em associação com o amor (1.8). Alguns sábios também entendem “sabedoria e inteligência espiritual” em 1.9; em termos de dons do Espírito. Para Paulo, a autoridade de Cristo na vida do crente é a evidência mais crucial da presença do Espírito

 Esboço de Colossenses:

 I. Introdução 1.1-14 èSalvação 1.1-2 èOração de louvor pela fé dos Colossenses 1.3-8 è Oração de petição pelo crescimento deles em Cristo 1.9-14 II. Apresentação da supremacia de Cristo 1.15-2.7 è Na criação 1.15-17 èNa igreja 1.18 è Na reconciliação 1.19-23 è No ministério de Paulo 1.24 –2.7 èIII. Defesa da supremacia e suficiência de Cristo 2.8-23 è Contra a falsa filosofia 2.8-15 èContra o legalismo 2.16-17 è Contra o louvor aos anjos 2.18-19 èContra o ascetismo 2.20-23 è IV. Supremacia de Cristo exigida na vida Cristã 3.1-4.6 è Em relação a Cristo 3.1-8 è Em relação à igreja local 3. 9-17 è Em relação à família 3.18-21 è Em relação ao trabalho 3.22-4-1 èEm relação à sociedade não cristã 4.2-6

V. Conclusão 4.7-18 èCompanheiros de Paulo 4.7-9 èSaudações finais 4.10-15 èExortações e bênçãos finais 4.16-18 Fonte: Bíblia Plenitude
 Comentário em Tessalonicenses. Autor: Paulo> Data: Cerca de 50 d.C.

 Origem da Igreja em Tessalônica: O evangelho chegou à Europa pela primeira vez em 49 dC. Isso aconteceu quando em sua segunda viagem missionária, Paulo e seu grupo responderam à visão noturna do homem macedônio e navegaram de Trôade para a ilha Egéia de Samotrácia e, depois para Neápolis (At.16.8-12) Aqui, o apóstolo encontrou a negociante Lídia, expulsou o espírito de adivinhação de uma jovem escrava, e foi publicamente espancado e erroneamente preso. Ao saber que Paulo e Silas eram cidadãos romanos, as autoridade imperiais se desculparam, libertaram os apóstolos e os incitaram a deixar a cidade (At.16.13-40). Viajando cerca de 150 km em direção a sudeste, Paulo e Silas chegaram a Tessalônica. “Como tinha por costume”, relata Lucas, Paulo foi para a sinagoga do local e pregou durante várias semanas, argumentando que Jesus, o filho do carpinteiro de Nazaré, era de fato o Ungido, o Messias, prometido há muito pelas Escrituras (At.17.1-3).   Tendo recebido o nome da irmã de um rei macedônio no final do séc. IV A.C. A

Cidade de Tessalônica era a capital do distrito da província romana da Macedônia e possuía um excelente porto natural. Localizava-se na famosa via Egnatia, uma grande estrada militar romana que ia desde a costa balcânica ocidental até a atual Istambul. E era governada por politarcas - uma classe de oficiais peculiar à região. (At. 17.6 “magistrados da cidade). Os líderes Judeus não estavam contentes com a mudança dos seguidores da sinagoga. Eles então fizeram acusações de que Paulo e seu grupo tinham “virado o mundo de cabeça para baixo”. Uma acusação  muito séria, muito próxima da rebelião civil do que o dano público sugerido pelo longo uso de palavras familiares. Chamar Jesus de “Senhor” era empregar um título de outra forma aplicado ao imperador: “Todos  estes procedem contra os decretos de César, dizendo que há outro rei, Jesus” (At. 17.7)  Muito possivelmente, as autoridades romanas que revisaram o caso tenha incluído os maridos das “mulheres distintas” persuadidas por Paulo.

              A ira deles pode ter piorado as hostilidades judaicas. Como não conseguiram encontrar Paulo, seu anfitrião Jasom foi preso, de modo que Paulo ter de pagar fiança. À noite, Paulo e Silas partiram secretamente para Beréia, 100 km a sudeste.  “Mas, logo que os judeus de Tessalônica souberam que a palavra de Deus também era anunciada por Paulo em Beréia, foram lá e excitaram as multidões” (At. 171.3). Portanto em três cidades sucessivamente.  Filipos, Tessalônica e Beréia. Paulo e seu grupo partiram em meio à inquietação civil e tiveram seu trabalho interrompido no meio. Foi essa a recepção inicial do evangelho no continente europeu.

 Data: Dos cálculos baseados na inscrição de Gálio; uma cópia pública de uma carta do imperador romano ao procônsul de Acaia— Pode-se afirma que 1 Tess., foi escrito em 50 ou 51 d.C.

 Características e Conteúdo: Escrita primeira em um tom de alívio e gratidão, o livro é marcado pelo agradecimento em relação ao crescimento da igreja na ausência forçada de Paulo. Os caps. 1-3 ensaiam as lembranças de Paulo sobre seu ministério entre eles, sua preocupação com o estado da fé que eles tinham a comissão de Timóteo, para voltar à igreja, seu deleite notável em saber da fé inabalável deles.
Os caps. 4 e 5, contêm as exortações características sobre assuntos como pureza sexual (4.1-8; 5.23), caridade responsável ( 4.9-12), estima e apoio aos líderes (5.12-13), paciência e prestabilidade em relação à várias necessidades humanas (5.14-15).  A resposta de Paulo encheu de esperança e, portanto, de consolo, aqueles que choravam pela perda de pessoas queridas. Os mortos em Cristo, na verdade, seriam os primeiros a serem ressuscitados. Os cristãos vivos se uniriam a eles e seriam arrebatados para encontrar o Senhor no ar este estar para sempre com ele, Um grande Consolo!.   O povo mediterrâneo do séc. I estava bastante acostumado à chegada (“vinda”) esplendorosa, alegre e antecipada de um visitante real. No dia indicado, os cidadãos sairiam da cidade para encontrar o visitante real, que vinha com um amplo cortejo. Grito de aclamação e boas-vindas surgiria à medida que ele passasse, e aqueles que rodeassem a estrada então se uniriam ao monarca que iria a um lugar determinado. Ali seriam feitos reconhecimentos e premiações especiais (2.19). Havia alegria e admiração com a chegada esplendorosa do rei. Assim há de ser quando os vivos e os mortos forem para cima, para encontrar o rei que vem do céu.  O tema da volta de Cristo, embora concentrado em 4.13-18, também é abordado em 5.1-11. Na verdade, a vinda de Cristo acontece de um final de carta (1.10) ao outro (5.23). Cada capítulo em 1 Tess. Refere-se a esse acontecimento futuro decisivo.

 Deus Pai Revelado.  Deus, o Pai (1.1,3; 3.11,13), é a fonte da ira e do desagrado (2.15-16) àqueles que se opõem a ele, mas para aqueles que o servem, ele é o receptor de agradecimentos (1.2; 2.13; 3.9) e origem da salvação (5.9), coragem (2.2), paz (5.23) e aprovação (2.4). Deus ressuscitou Jesus e ressuscitará os mortos que confiaram nele (1.10; 4.14). Ele é o Deus vivo e genuíno (1.9), oposto de ídolos (1.9), a testemunha incontestável (2.5). A vontade de Deus se relaciona com a pureza moral (4.3,7), mas também com a ação de graças contínuas (5.18). Sua palavra, o “evangelho de Deus” (2.2,8-9) notadamente chega através de palavras humanas (2.13; 4.8). Em 1Tess., como em vários lugares da Bíblia, Deus é a fonte e o fim de tudo o que se relaciona com a vida natural e espiritual.

 Cristo Revelado: Jesus é o Filho de Deus (1.10), cuja morte e ressurreição (1.10; 2.14-15) fornecem um exemplo aos crentes que sofrem agora (1.6; 2.14-15), mas que, como ele mesmo, serão ressuscitados no futuro (1.10; 4.14,16). Os crentes de antes e de agora têm uma posição espiritual mística “no Senhor” (1.1,3; 4.1; 5.18), que, todavia, é pratica o suficiente para ser a base do respeito pra governar os anciãos (5.12). A graça vem de Cristo (5.28).  Mas, acima de tudo, em 1Tess. Cristo surge como o Rei que volta, o conquistador dos mortos, cuja volta esperada com céu (1.10) dá conforto aos aflitos (4.17-18; 5.11) e alegria aos que o esperam (2.19-20). Esse será seu dia, o “Dia do Senhor” (5.2; 2Tess. 2.2, “Dia de Cristo”).

 O Espírito Santo em Ação: Todos os cristãos podem afirmar que foi Deus quem “nos deu também o seu Espírito Santo.” (4.8). O Espírito inspira alegria mesmo quando em meio à aflição (1.6). Quando o evangelho chegou a Tessalônica, Ele não veio somente em palavras, “mas também em poder, e no Espírito Santo, e em muita certeza” (1.5), o poder do Espírito (“provavelmente com “sinais” e maravilhas”) e profunda resposta pessoal. 1Tess. 5.19-21 releva um caráter vivamente carismático do louvor em Tessalônica: a atividade profética que alguns estavam inclinados a conquistar, mas para o que Paulo pede aceitação verificada: suas palavras deveriam ser lidas “a todos os santos irmãos” (5.27).

 Esboço de 1º Tessalonicenses: Começo típico da carta 1.1.  èLembrança do Ministério de Paulo 1.2-3.13. -  Agradecimentos à fé, esperança e caridade dos tessalonicenses 1.2-10. -  Como Paulo ministrou lá 2.1-12. - Agradecimentos pela resistência dos tessalonicenses 2.13-16. -  Ansiedade de Paulo pelos tessalonicenses 2.17-20 - Missão de Timóteo e Alívio de Paulo 3.1-10.  - Esperança contínua de Paulo de ver os tessalonicenses 3.11-13. A espera da volta de Cristo 4.1-5.11. è Para o presente: qualidades de estilo de vida 4.1-12. - Para o futuro: à volta de Cristo. 4.13-5.11. è Conselhos finais:5.12-28. -  Respeito pelos lideres. 5.12,13 è Paz na 

comunidade 5.13 - Ajuda aos necessitados 5.14 - Vivência cristã 5.15-22                                                        2ª Tessalonicenses

Autor: Paulo: Data: Cerca de 50 d.C   1 e 2 Tessalonicenses, são bastante semelhantes em linguagem, sugerindo que Paulo escreveu a segunda carta algumas semanas após a primeira. A volta do Senhor é de importância central em ambas as cartas.  1Tess., revela que alguns tessalonicenses estavam perplexos com a morte de pessoas amadas e temendo  perder a volta do Senhor Jesus. Em 2Tess., surge um problema diferente, relacionado à volta do Senhor. Está claro que os crentes sofreram algumas perseguições e opressão, da mesma forma que Paulo e Silas. A preocupação de Paulo com a estabilidade espiritual da igreja o levou a enviar Timóteo e a expressar, escrevendo a primeira carta, uma alegre satisfação por conhecer sua saúde espiritual (1Tess. 2.17-3.10). A estabilidade e persistência e paciência em meio às adversidades, atraíam o louvor e a gratidão frequentes do apóstolo (1Tess.1.3; 2Tess. 1.4).

        Ainda assim, havia preocupações evidentes sobre as atitudes desequilibradas relacionadas com a volta do Senhor  “Ouvimos”, diz Paulo (2.11), “que alguns entre vós andam desordenadamente, não trabalhando...” Pelo visto, parar de trabalhar era instigado por uma doutrina errônea de que alguém, desarmado, tinha trazido para Tessalônica uma doutrina que anunciava que “o Dia de Cristo estivesse perto” (2.2). Tal doutrina pode ter uma origem falsamente reivindicada pelos carismáticos (“por espírito” 2.2). Ou pode ter surgido em uma carta falsamente atribuída a Paulo.  Qualquer que seja a fonte da doutrina errônea, Paulo rapidamente escreveu 2Tess., para ressaltar a maneira correta de compreender a volta do Senhor. Esse dia o esclarece, não acontecerá até que determinados acontecimentos ocorram.

Em primeiro lugar, haverá uma apostasia e, mais importante, o homem do pecado será revelado. “O filho da perdição” (2.3). Essa figura, chamada de “anticristo” nas cartas de João, se autodenominará Deus (2.4). Ele enganará muitos, pois terá grandes poderes, incluindo a capacidade de realizar prodígios (2.9).

O espírito de tal figura, “o ministério da injustiça” (2.7) já operava nos dias de Paulo. Mas um poder, não identificado claramente pelo apóstolo, resiste e controla o homem do pecado de forma a impedi-lo de interferir na consumação do curso dos acontecimentos humanos por Deus através da volta de Cristo na segunda vinda.

Duas vezes em 2Tess. (2.15; 3.16). O apóstolo apela para a “tradição”, crenças fixas dentro das

igrejas como uma verificação sobre a doutrina carismática. Frequentemente nas cartas Tessalonicenses, ele relembra seus leitores a continuar com as coisas que ele ensinou antes (1Tess.2.11-12; 3.4; 2Tess. 2.5,15; (3.4,6, 10,14). Já nessas cartas, provavelmente os mais antigos livros do N.T., a serem escritos, está se desenvolvendo um corpo de crenças cristãs definidas. 2Tess., foi  escrito apenas algumas semanas depois de 1Tess., também teria sido escrita por volta de 50 d.C.

 Deus Pai Revelado: Como em outros lugares do N.T., Deus é visto como Pai (1.1; 2.16) a fonte de graça (1.12) e amor (3.5) e objeto de agradecimento (1.3; 2.13). Ele escolheu (2.13) aqueles em seu Reino (1.5) e os tornam dignos de seu chamamento de salvação (1.11), mas também restituiu os malfeitores (1.6) e permite a ilusão àqueles que desprezam a verdade (2.11) e que não conhecem (1.8). As igrejas são dele (1.4) elas descansam nele (1.1).

 Cristo Revelado: A co-igualdade de Cristo com Deus recebe atenção especial neste livro. Pai e Filho juntos é a fonte da graça e da paz (1.2,12; 3.16,18), consolo e estabilidade (2.16,17), amor e paciência (3.5). Embora a igreja seja geograficamente localizada em Tessalônica, sua posição espiritual encontra-se em “Deus, nosso Pai, e no Senhor Jesus” (1.1; 3.12). Como em 1Tess., o Senhor Jesus virá de novo (1.7,10; 2.1); e ele, com “o assopro de sua boca” (2.8), derrotará o homem do pecado no momento de sua volta (2.8) e tomará vingança daqueles que não conhecem a Deus (1.8).

 O Espírito Santo em Ação: Na única referência direta ao E. Santo, em 2Tess. 

              Paulo engrandece a Deus pelos Tessalonicenses, cuja seleção para a salvação por Deus, “desde o início” o apóstolo descreve pormenorizadamente como “santificação do Espírito e fé da verdade” (2.13). A obra de santificação do E.S. Pode ser vista como uma maneira de encarar a intenção de Deus de salvar seu Povo.  A declaração profética do Espírito, ou assim afirmada (2.2), sempre deve ser testada (1 Tess. 5.20,21; 1Cor. 14.29)

 Esboço de 2º Tessalonicenses: Começo típico da carta 1.1-4: autores 1.1 è Endereços 1.1 è Saudações 1.2 Ação da Igreja 1.3-4 è Doutrina 1.5– 2.12 è Consequência da vinda 1.5-12 èIndicações da vinda 2.1-12

III. Exortação 2.13-3.16 è À estabilidade 2.13-17 è À oração 3.1-5 è Contra ociosidade 3.6-13
À disciplina 3.14-15 è À paz 3.16 è Comentários finais 3.17-18 è Uma assinatura de crédito 3.17
Um desejo de graça 3.18
Fonte: Bíblia Plenitude

Nobres leitores (as) eis ai mais um comentário teológico agora nas cartas de Filipenses, Colossenses e Tessalonicenses. O comentário teológico é mais abrangente, pois estas pessoas estudam mais a fundo o tema. Eu não sou teólogo, nem pastor, mas sim uma pessoa que lê muito a Bíblia, mas que tem uma opinião diferente de um teólogo. Espero poder ter dado a todos vocês uma oportunidade de saberem e conhecerem um pouco mais o que  representa cada livro bíblico.

Muito obrigado a todos vocês pelo incentivo, e pelo apoio que vocês tem me dado através de meu blog, que hoje já atingiu a mais 60 mil acessos. Por ser um blog serio, tenho que considerar estes números. Não sou teólogo e nem pastor, mas sim capelão hospitalar formado em 2012 pela Igreja Batista, e pela UfMS em 2014 curso dado pelo professor de Bioética para os alunos de medicina da UfMS, e pastor, capelão e Capitão do Corpo de Bombeiros de MS Ednilson Reis    

Campo Grande 16 de março de 2015 dia da ultima revisão: jcr0856@hotmail.com 

Holy Bible commentary for books by José Carlos Ribeiro also in English, Greek and Hebrew
 Cap. 5: Commentary Philippians, Colossians & Thessalonians
Author: Paulo; Date: About 61 A.D.
 Background. At. 16.12-40 records the foundation of the church of Philippi. Paul established the church during his second voyage, around 51 AD From the beginning, the church had a strong missionary zeal and was constant in its support for the ministry of Paul (4.15-16; 2 Cor 11.8-9.). Paul enjoyed a close friendship with the Philippians than with any other church.
          It is but likely that Paul wrote this letter during his first Roman imprisonment, around 61 AD, to thank them for the contribution they had received them. He also warmly praised Epaphroditus, who had brought the donation of Philippi and whom Paul was sending back. In many ways, this is the most beautiful face of Paul, full of tenderness, warmth and affection. His style is spontaneous, personal and informal, presents us with a diary of their own spiritual experiences of Paul. The dominant note throughout the face is the triumphant joy. Paul, although prisoner was very happy, and invoked his readers to always rejoice in Christ. It is a code of ethics and practice in its emphasis and is centered on Jesus. For Paul, Christ was more than an example; he was the life of the apostle.
 Content: The permanent message of Philippians concerns the nature and source of Christian joy. For Paul, the real joy is not a superficial emotion that depended on favorable circumstances at the time. Christian joy is independent of external conditions, and is possible even in adverse circumstances, such as suffering and persecution. The ultimate joy comes from communion with the risen and glorified Christ. Throughout the letter, Paul speaks of the joy of the Lord, emphasizing that only through Christ is reached the joy, as with all other Christian graces. Essential for this joy is the confident belief authority of Christ, based on the experience of the power of his resurrection. Because this conviction, Paul's life gained meaning. Even death has become a friend, because leads to a better experience of the presence of Christ (1.21-23)
             Joy presented in Philippians involves an eager expectation of the imminent return of Christ.
The fact that this expectation is dominant in Paul's thought is seen in its five references to Christ's return. In the context of each reference there is a note of joy (1.6,10; 2:16; 3:20; 4.5). Paul also describes a joy that comes from communion in the spread of the gospel. He begins the letter thanking the Philippians their partnership in the spread of the Gospel through their monetary gifts. The offers, however, are only an expression of the spirit of communion, or as he puts it in 4:17, the fruit that increases our account. Thus, Christian joy is a consequence of being in active communion with the body of Christ. Christ Revealed: For Paul, preaching Christ was his great passion; knowing it was his greatest aspiration; suffer for Him was a privilege. His main desire was that they could have the mind of Christ. To support his humility exhortation, the apostle describes the attitude of Christ, which renounces the glory of heaven to suffer and die for our salvation (2.5-11).
The Holy Spirit in Action: The Spirit's work in three areas is mentioned in the letter. First Paul declares that the Spirit of Jesus directs the fulfillment of God's purpose in his own experience (1.19). The Holy Spirit also promotes communication unit with the body of Christ (2.1). The common participation in it creates a unity of purpose and maintains a community of love. So, in contrast to the inert ritual observance of the formalists, the Holy Spirit inspires and directs the praise of the true believer (3.3) Philippians outline:
 Introduction 1.1-11 1.1-2 Salvation Thanksgiving : Action 1.3-8 1.9-11 Prayer  I. Condition of Paul's prison 1.12-26  Advanced the gospel 1.12-18 - assured the blessings 1.19-21 Created a dilemma for Paul 1.22-26 II. Exhortations 1:27 to 2:18  Vida worthy of the gospel 1.27-2.4  Paly the mind of Christ 2.5-11  Cultivating spiritual life 2.12-13 Cease with murmurs and questions 2.14-18
III. Recommendations and plans for Paul's companions 2.19-30 Timóteo 2.19-24 2.25-30  Epafrodito è IV. Warnings against error 3.1-21  Against Judaizing 3.1-6 Contra the sensuality 3.17-21
Conclusion 4.1-23  end Appeals 4.1-9 Recognition of donations of Philippians 4.10-20- Greetings 4.21-22  Blessed 4:23. Joy presented in Philippians involves an eager expectation of the imminent return of Christ. The fact that this expectation is dominant in Paul's thought is seen in its five references to Christ's return. In the context of each reference there is a note of joy (1.6,10; 2:16; 3:20; 4.5). Paul also describes a joy that comes from communion in the spread of the gospel. He begins the letter thanking the Philippians pro their partnership in the spread of the Gospel through their monetary gifts. The offers, however, are only an expression of the spirit of communion, or as he puts it in 4:17, "the fruit that grow our business." Thus, Christian joy is a consequence of being in active communion with the body of Christ.
Commentary Colossians: Background: Paul had never visited Colossae, a small town in the province of Asia, about 160 km from Ephesus. The church was a consequence of his three-year ministry in Ephesus, about 52 -55 AD (Acts 19:10; 20:31). Epaphras, a native of the city and probably converted by the apostle, may have been the founder and leader of the church (1.7-8; 4.12-13). The church apparently met in Philemon's house (Filem 2). Time and date: Scholars conservatives believe that this letter was written in his first Roman imprisonment, around 61 AD At some point in Paul's imprisonment, Epaphras requested your help to deal with the false doctrine that threatens the church in Colossae (2.8- 9). Apparently this heresy was a mixture of paganism and occultism, Jewish legalism and Christianity.
Features: No other New Testament book, presents more fully universal authority of Christ or advocates such care. Combative in tone and abrupt style, Colossians has a close resemblance to Ephesians in language and subject. Over seventy of the 155 verses of Eph., Containing words that echo in Colossians. Furthermore, Colossians has twenty-eight words not found in any other place writing of Paul, and thirty-four that is not anywhere in the N.T
 Content: The false teachers in Colosse had folded some of the major doctrines of Christianity, nothing less than the divinity, the absolute authority and sufficiency of Christ. Col., presents Christ as the supreme Lord whose fill the believer finds perfection (1.15-20). The first two chapters present and defend this truth; the last two uncover the practical implications. The supremacy of Jesus Christ depends on his oneness with the eternal and beloved Son and Heir of God (1.13,15). In Him dwells all the attributes, divine essence and power (1:19; 2.9). He is the revelation and exact representation of the Father, and has priority in time and primacy in category over all creation (1.5). His sufficiency depends on their superiority. The conviction of the absolute sovereignty of Christ drove the missionary activity of Paul (1.27-29).
           Paul declares Christ's authority to Three primary forms, proclaiming at the same time, their suitability. First Christ is Lord of all creation. His creative authority covers the entire material universe and spiritual (1:16). As this includes the angels and planets (1:16; 2:10), Christ deserves to be praised instead of angels (2.18). In addition, there is no reason to fear demonic spiritual powers or seek their protection superstitiously, for Christ neutralized their power on the cross (2.15), and the Colossians shared their triumphant resurrection power (2.20). As a sovereign and sufficient power: Christ is not only the Creator of the Universe, but also preserves (1:17), is its principle of unity and goal (1:16). Second, Jesus is the highest in the church as his Creator and Savior (1:18). He is the life and her leader, and the church should only be subject to it. The Colossians must remain rooted to it (2.6-7) rather than enchant with speculation and empty traditions (2.8,16-18) Third, Jesus is supreme in salvation (3.11). It disappear all distinctions created by man and the barriers fall. He became Christians in one family where the members are equal in forgiveness and adoption; it is he who matter, first and last. Therefore, contrary to heresy, no qualifications or special requirements to experience the privilege of God (2.8-20). The caps. 3:04, deal with the practical implications of Christ in the daily life of Colossians. Paul uses the word "Lord" nine times out of 3.1-4.18, which indicates that the supremacy of Christ pervades every aspect of their relationships and activities.
 Christ Revealed: Paul brings Christ as the center of all that exists. The Son of God, He is the revelation and exact representation of the Father (1.5), as well as the embodiment of the total divinity (1:19; 2.9). He who is Lord of creation (1:16), the church (1:18), and salvation (3:11), inhabits the believers and their "Hope and Glory" (1:27). The creator and supreme maintainer of all things (1.16-17) is also a saving enough for his people (2:10)
The Holy Spirit in Action: Colossians has a single explicit reference to ES, used in association with love (1.8). Some scholars also understand "wisdom and spiritual understanding" in 1.9; in terms of gifts of the Spirit. For Paul, the authority of Christ in the believer's life is the most crucial evidence of the presence of the Spirit
 Colossians Outline:  I. Introduction 1.1-14 1.1-2 Salvation èPrayer of praise for the faith of Colossians 1.3-8 petition prayer for their growth in Christ 1.9-14 II. Presentation of the supremacy of Christ 1.15-2.7  In creating 1.15-17 Na church 1:18  In reconciliation 1.19-23 In the ministry of Paul -2.7 1:24  III. Defense of the supremacy and sufficiency of Christ 2.8-23  Against false philosophy 2.8-15 Contra legalism 2.16-17  Against praise the angels 2.18-19  Contra asceticism 2.20-23  IV. Supremacy of Christ required in life Christian 3.1-4.6  For Christ 3.1-8  Regarding the local church 3. 9-17  Regarding family 3.18-21  Concerning the work 3.22-4-1 In play relationship the non-Christian society 4.2-6
V. Conclusion 4.7-18 Companions Paul 4.7-9 final èGreetings èExhortations 4.10-15 and 4.16-18 final blessings Source: Bible Fullness Commentary Thessalonians. Author: Paul: Date: About 50 A.D.
 Church of origin in Thessalonica
           The gospel came to Europe for the first time in 49 AD. This happened when on his second missionary journey, Paul and his group responded to the night vision of the Macedonian man and sailed from Troas to the Aegean island of Samothrace and then to Neapolis (At.16.8-12) Here the apostle found Lydia dealer , expelled the spirit of divination of a slave girl, and was publicly beaten and wrongly arrested. To learn that Paul and Silas were Roman citizens, the imperial authority apologetic, released the apostles and urged to leave the city (At.16.13-40). Traveling about 150 km towards the southeast, Paul and Silas came to Thessalonica. "As was his custom," says Lucas, Paul went to the local synagogue and preached for several weeks, arguing that Jesus, the son of the carpenter of Nazareth, was indeed the Anointed One, the Messiah, promised long ago by the Scriptures (Acts .17.1-3). Having received the name of the sister of a Macedonian king at the end of the century. The IV B.C.
Thessaloniki city was the capital of the Roman province of Macedonia district and had an excellent natural harbor. It was located on the famous Via Egnatia, a large Roman military road running from the western Balkan coast to the current Istanbul. It was ruled by politarcas - a class of peculiar officers to the region. (At. 17.6 "city magistrates). The Jewish leaders were not happy with the change of the synagogue followers. They then made accusations that Paul and his group had "turned the world upside down". A very serious accusation, very close to civil rebellion than the public harm suggested by long use of familiar words. To call Jesus "Lord" was to employ a title otherwise applied to the emperor: "These all act contrary to the decrees of Caesar, saying that there is another king, Jesus." (Acts 17.7) Quite possibly the Roman authorities who reviewed the case has included the husbands of "different women" persuaded by Paul.
              Wrath of them may have worsened the Jewish hostilities. How could not find Paul, your host Jason was arrested, so that Paul had to pay bail. At night, Paul and Silas departed secretly to Berea, 100 km to the southeast. "But when the Jews of Thessalonica had knowledge that the word of God was preached by Paul at Berea, they came there and stirred up the people" (Acts. 171.3). So in three cities on. Philippi, Thessalonica and Berea. Paul and his group departed amid civil unrest and had their work interrupted in the middle. This was the initial reception of the gospel in Europe.
 Date: From calculations based on enrollment Gallium; a public copy of a letter to the Roman Emperor proconsul of Acaia- can be said that 1 Thess., was written in 50 or 51 AD
 Features and Content: first writing in a tone of relief and gratitude, the book is marked by appreciation in relation to the growth of the church in the enforced absence of Paul. The caps. 1-3 rehearse memories of Paul about his ministry among them, concerned about the state of the faith that they had to Timothy commission, to return to the church, its remarkable delight in knowing of their unwavering faith.
The caps. 4:05, contain exhortations features on subjects such as sexual purity (4.1-8; 5:23), responsible charity (4.9-12), esteem and support leaders (5.12-13), patience and helpfulness in relation to various human needs ( 5.14-15). Paul's answer filled with hope and therefore any consolation, those who mourned the loss of loved ones. The dead in Christ, in fact, be the first to be resurrected. The living Christians would join them and be caught up to meet the Lord in the air this be forever with him, a great consolation !.
          The Mediterranean people of the century. I was quite used to the arrival ("coming") radiant, joyful and anticipated a real visitor. At the indicated day, the citizens of the city would go out to find the real visitor, who came with a large entourage. Acclaim cry and welcome arise as he passed, and those who surrounded her then the road would unite the monarch who would go to a certain place. There would be made and special recognition awards (2.19). There was joy and wonder with the radiant arrival of the king. Even so shall it be when the living and the dead are up to meet the king who comes from heaven. The theme of Christ's return, although concentrated in 4.13-18, is also addressed in 5.1-11. In fact, the coming of Christ happens to a final letter (1.10) to the other (5:23). Each chapter in 1 Thess. Refers to that decisive future event.  God the Father Revealed. God the Father (1.1,3; 3.11,13), is the source of anger and displeasure (2.15-16) to those who oppose him, but for those who serve him, he is the thanks receptor (1.2; 2:13; 3.9) and source of salvation (5.9), courage (2.2), peace (5:23) and approval (2.4). God raised Jesus from the dead will rise and who trusted him (1.10; 4.14). He is the living God and genuine (1.9), opposite of idols (1.9), the undisputed control (2.5). The will of God relates to moral purity (4.3,7), but also to share from continuing thanks (5:18). His word, the "gospel of God" (2.2,8-9) especially comes through human words (2:13; 4.8). In 1 Thess., As in many places in the Bible, God is the source and the end of all that relates to the natural and spiritual life.
 Christ Revealed: Jesus is the Son of God (1:10), whose death and resurrection (1.10; 2.14-15) provide an example to the believers suffering now (1.6; 2.14-15), but that, like himself, will be resurrected at future (1.10; 4.14,16). Believers before and now have a mystical spiritual position "in the Lord" (1.1,3; 4.1; 5.18), which, however, is practical enough to be the basis of respect for rule elders (5:12). The grace comes from Christ (5:28). But, above all, in 1 Thess. Christ appears as the King returning, the conqueror of the dead, whose return expected to heaven (1.10) gives comfort to the afflicted (4.17-18; 5:11) and joy to those waiting (2.19-20). This will be your day, the "Lord's Day" (5.2,. 2 Thess 2.2, "Day of Christ").
 The Holy Spirit in Action: All Christians can say that it was God who (4.8) "also gave us his Holy Spirit.". The Spirit inspires joy even when in the midst of distress (1.6). When the gospel came to Thessalonica, He did not come in word only, "but also in power and in the Holy Ghost, and in much assurance" (1.5), the power of the Spirit ("probably" signs "and wonders") and deep personal response. 1 Thess. 5.19-21 falls one strongly charismatic character of praise in Thessalonica: the prophetic activity that some were inclined to conquer, but to what Paul calls verified acceptance: his words should be read "to all the holy brethren" (5:27).
 1 Thessalonians Sketch:  Home typical chart 1.1. Souvenir the Ministry of Paul 1.2-3.13. Thanks to faith, hope and love of the Thessalonians 1.2-10. As Paul ministered there 2.1-12. Thanks hope by the resistance of the Thessalonians 2.13-16. Anxiety Paul for the Thessalonians 2.17-20 Mission Timothy and Relief Paulo 3.1-10. Paul's continuous Hope to see the Thessalonians 3.11-13. Waiting for the return of Christ 4.1-5.11. For the present: lifestyle qualities 4.1-12. For the future: the return of Christ. 4:13 to 5:11.  End advice: 5.12-28.  Respect for leaders. 5.12,13  Peace on community Help 5:13 to 5:14 needy Christian Vivência 2 Thessalonians 5.15-22
Author: Paul Date: Around 50 AD 1 and 2 Thessalonians, are quite similar in language, suggesting that Paul wrote the second letter a few weeks after the first. The return of the Lord is of central importance in both letters. 1 Thess., Shows that some Thessalonians were perplexed by the death of loved ones and fearing losing the return of the Lord Jesus. In 2 Thess., There is a different problem related to the return of the Lord. It is clear that believers have suffered some persecution and oppression in the same way that Paul and Silas. Paul's concern with the spiritual stability of the church led him to send Timothy and to express by writing the first letter, a joyful satisfaction to know your spiritual health (1 Thess. 2:17 to 3:10). The stability and persistence and patience in the midst of adversity, drew praise and gratitude to frequent the Apostle (1Tess.1.3; 2 Thess 1.4.).
        Still, there were obvious concerns about the unbalanced attitudes related to the return of the Lord "We hear," says Paulo (2.11), "some which walk among you disorderly, working not ..." Apparently, stop work was instigated by a erroneous doctrine that one, unarmed, had brought to Thessalonica a doctrine which announced that "the day of Christ is near" (2.2). This doctrine can be a source falsely claimed by Charismatics ("in spirit" 2.2). Or may have arisen in a letter falsely attributed to Paul. Whatever the source of the erroneous doctrine, Paul quickly wrote 2 Thess., To highlight the correct way to understand the Lord's return. That day the states, will not happen until certain events occur.
First, there will be an apostasy and, more importantly, the man of sin be revealed. "The son of perdition" (2.3). This figure, called "Antichrist" in the letters of John, God self help stilyng  (2.4). He will deceive many, it will have great powers, including the ability to perform miracles (2.9).
The spirit of such a figure, "the ministry of injustice" (2.7) was already operating in Paul's day.
But a power, not clearly identified by the apostle, resists and controls the man of sin in order to prevent it from interfering with the consummation of the course of human events by God through Christ's return at the second coming.
Twice in 2 Thess. (2:15; 3:16). The apostle calls for "tradition" fixed beliefs within
churches as a check on the Charismatic doctrine. Often the letters Thessalonians, he recalls his readers to continue with the things he taught before (1Tess.2.11-12; 3.4; 2 Thess 2.5,15.; (3.4,6, 10.14). Have these letters, probably the oldest books of the NT, to be written, is developing a body of established Christian beliefs. 2 Thess., Was written only a few weeks after 1 Thess., Would also have been written around 50 AD
 God the Father Revealed: As in other NT places, God is seen as Father (1.1; 2.16) the source of grace (1.12) and love (3.5) and thanks object (1.3; 2.13). He chose (2.13) those in his Kingdom (1.5) and make them worthy of his call to salvation (1.11), but also restored the evildoers (1.6) and allows the illusion to those who despise the truth (2.11) and who do not know ( 1.8). The churches are his (1.4) they rest in it (1.1).
 Christ Revealed: The co-equality of Christ with God receives special attention in this book. Father and Son together is the source of grace and peace (1.2,12; 3.16,18), comfort, and stability (2.16,17), love and patience (3.5). Although the church is geographically located in Thessalonica, his spiritual position is in "God our Father and the Lord Jesus" (1.1; 3.12). . As in 1 Thess, the Lord Jesus will come again (1.7,10; 2.1); and he, with "the breath of his mouth" (2.8), defeat the man of sin at the time of his return (2.8) and take revenge of those who do not know God (1.8).
 The Holy Spirit in Action: In the only direct reference to Holy Spirit, in 2 Thess. Paul glorifies God for the Thessalonians, whose selection for the salvation of God, "from the beginning" the apostle describes in detail how "sanctification of the Spirit and belief of the truth" (2:13).
The work of sanctification of E. S. Can be seen as a way of looking at God's intention to save his people. The prophetic statement of the Spirit, or so stated (2.2), must be determined (1 Thess 5.20,21;. 1 Cor 14:29.)
 2 Thessalonians Sketch: Beginning typical letter 1.1-4: authors; Adresses 1.1 1.1 1.2 - Greetings
Church Action 1.3-4 Doctrine1.5- 2:12 - consequence of coming 1.5-12 - Indications coming 2.1-12
III. Exhortation 2:13 to 3:16 : TO THE stability 2.13-17 prayer 3.1-5 - Contra idleness 3.6-13
In the discipline 3.14-15 - À peace final 3:16 - Comments 3.17-18 èUma membership credit 3:17
A desire for free 3:18
Source: Bible Fullness
Noble readers (as) al behold another theological commentary now in Philippians letters, Colossians and Thessalonians. The theological commentary is more comprehensive, as these people study more thoroughly the topic. I am not a theologian or pastor, but a person who really read the Bible, but it has a different opinion of a theologian. I hope to have given you all an opportunity to know and know a little more what is each Bible book.
Thank you all for your encouragement, and support that you have given me through my blog, which today has reached over 60,000 hits. Being a serious blog, I have to consider these numbers.
I am not a theologian nor shepherd, but hospital chaplain formed in 2012 by the Baptist Church, and the UFMs in 2014 course given by Professor of Bioethics for medical students UFMS, and pastor, chaplain, and Captain MS Ednilson Fire Department Kings
Campo Grande March 16, 2015 day of the last revision: jcr0856@hotmail.com

Αγία Γραφή σχόλια για τα βιβλία από τον José Carlos Ribeiro επίσης στα αγγλικά, ελληνικά και εβραϊκά
 Κεφ. 5: Σχόλιο Φιλιππησίους, Κολοσσαείς & Θεσσαλονικείς
Συγγραφέας: Paulo? Ημερομηνία: Περίπου 61 μ.Χ.
 Ιστορικό. . Στο 16,12 έως 40 καταγράφει τα θεμέλια της εκκλησίας των Φιλίππων. Παύλος ίδρυσε την εκκλησία κατά τη διάρκεια της το δεύτερο ταξίδι του, γύρω στο 51 μ.Χ. Από την αρχή, η εκκλησία είχε μια ισχυρή ιεραποστολικό ζήλο και ήταν σταθερή στην υποστήριξή της για τη διακονία του Παύλου (4,15 με 16?. 2 Κορ 11,8 έως 9). Παύλος διατηρούσε στενή φιλία με τους Φιλιππησίους από ό, τι με οποιαδήποτε άλλη εκκλησία.   Είναι όμως πιθανό ότι ο Παύλος έγραψε την επιστολή αυτή κατά τη διάρκεια της πρώτης Ρωμαϊκής φυλάκισής του, γύρω στο 61 μ.Χ., να τους ευχαριστήσω για τη συμβολή τους τις είχαν λάβει. Επαίνεσε επίσης θερμά Επαφρόδιτο, ο οποίος έφερε τη δωρεά των Φιλίππων και τους οποίους ο Παύλος έστελνε πίσω. Με πολλούς τρόπους, αυτό είναι το πιο όμορφο πρόσωπο του Παύλου, γεμάτο τρυφερότητα, ζεστασιά και αγάπη. Το ύφος του είναι αυθόρμητη, προσωπική και άτυπη, μας παρουσιάζει με ένα ημερολόγιο των δικών τους πνευματικές εμπειρίες του Παύλου. Η κυρίαρχη νότα σε όλο το πρόσωπο είναι η θριαμβευτική χαρά. Ο Παύλος, αν και φυλακισμένος ήταν πολύ χαρούμενος, και επικαλέστηκε τους αναγνώστες του να χαίρονται πάντα στον Χριστό. Είναι ένας κώδικας δεοντολογίας και πρακτικής στην έμφαση και επικεντρώνεται στον Ιησού. Για τον Παύλο, ο Χριστός ήταν περισσότερο από ό, τι ένα παράδειγμα? ήταν η ζωή του αποστόλου.
 Περιεχόμενα:   Η μόνιμη μήνυμα του προς Φιλιππησίους αφορά τη φύση και την προέλευση της χριστιανικής χαράς. Για τον Παύλο, η πραγματική χαρά δεν είναι μια επιφανειακή συγκίνηση που εξαρτάται από ευνοϊκές συνθήκες κατά τη χρονική στιγμή.   Χριστιανική χαρά είναι ανεξάρτητη από τις εξωτερικές συνθήκες, και είναι δυνατόν, ακόμη και σε δυσμενείς συνθήκες, όπως δεινά και τις διώξεις. Η υπέρτατη απόλαυση που προέρχεται από την κοινωνία με τον Αναστάντα Χριστό και δοξαστεί. Καθ 'όλη την επιστολή, ο Παύλος μιλάει για τη χαρά του Κυρίου, τονίζοντας ότι μόνο μέσω του Χριστού επιτευχθεί η χαρά, όπως και με όλες τις άλλες χριστιανικές χάρες. Απαραίτητο για αυτή τη χαρά είναι η αυτοπεποίθηση αρχή πίστη του Χριστού, με βάση την εμπειρία της δύναμης της Ανάστασης.  Επειδή αυτή την πεποίθηση, η ζωή του Παύλου αποκτήσει νόημα. Ακόμη και ο θάνατος έχει γίνει ένας φίλος, επειδή οδηγεί σε μια καλύτερη εμπειρία της παρουσίας του Χριστού (1,21 - 23)
             Χαρά που παρουσιάζονται στο Φιλιππησίους περιλαμβάνει ένα πρόθυμο προσδοκία της επικείμενης επιστροφής του Χριστού.  Το γεγονός ότι αυτή η προσδοκία είναι κυρίαρχο στη σκέψη του Παύλου φαίνεται σε πέντε αναφορές της για την επιστροφή του Χριστού. Στο πλαίσιο του κάθε αναφορά υπάρχει μια σημείωση χαράς (1.6,10? 2:16? 3:20? 4.5). Ο Παύλος περιγράφει επίσης μια χαρά που προέρχεται από την κοινωνία στην εξάπλωση του ευαγγελίου. Ο ίδιος αρχίζει την επιστολή ευχαριστώντας τους Φιλιππησίους συνεργασία τους στην εξάπλωση του Ευαγγελίου μέσω της νομισματικής δώρα τους. Οι προσφορές, ωστόσο, είναι μόνο μια έκφραση του πνεύματος της κοινωνίας, ή όπως λέει ο ίδιος στο 4:17, ο καρπός που αυξάνει το λογαριασμό μας. Έτσι, η χριστιανική χαρά είναι συνέπεια του να είναι σε ενεργή κοινωνία με το σώμα του Χριστού. Χριστός αποκάλυψε: Για τον Παύλο, το κήρυγμα του Χριστού ήταν το μεγάλο πάθος του? γνωρίζοντας ότι ήταν μεγαλύτερη φιλοδοξία του? υποφέρω γι 'αυτόν ήταν ένα προνόμιο. Η κύρια επιθυμία του ήταν ότι θα μπορούσε να έχει το νου του Χριστού. Για να υποστηρίξει την ταπείνωση προτροπή του, ο απόστολος περιγράφει τη στάση του Χριστού, η οποία παραιτείται από την δόξα του ουρανού να υποφέρει και να πεθάνει για τη σωτηρία μας (2,5 έως 11).  Το Άγιο Πνεύμα σε δράση: Το έργο του Πνεύματος σε τρεις τομείς που αναφέρονται στην επιστολή. Πρώτος ο Παύλος δηλώνει ότι το Πνεύμα του Ιησού κατευθύνει την εκπλήρωση του σκοπού του Θεού στη δική του εμπειρία (1.19). Το Άγιο Πνεύμα προωθεί επίσης μονάδα επικοινωνίας με το σώμα του Χριστού (2.1).
           Η κοινή συμμετοχή σε αυτό δημιουργεί μια ενότητα του σκοπού και διατηρεί μια κοινότητα της αγάπης. Έτσι, σε αντίθεση με την αδρανή τελετουργικό τήρηση των φορμαλιστές, το Άγιο Πνεύμα εμπνέει και κατευθύνει τον έπαινο του αληθινού πιστού (3.3)   Φιλιππησίους περίγραμμα:
 Εισαγωγή 1,1 - 11 1,1 έως 2 σωτηρία -   Ευχαριστιών  Δράση 1,3 - 8 1,9 - 11 προσευχή  I. Κατάσταση του Παύλου φυλακή 1,12 έως 26  προς τα εμπρός το ευαγγέλιο 1,12 έως 18 è διαβεβαίωσε τις ευλογίες 1,19 έως 21  δημιουργήθηκε  ένα δίλημμα για τον Παύλο 1,22 έως 26 II. Παραινέσεις 1:27 - 2:18  ζωής αντάξιο του ευαγγελίου 01.27 - 02.04  παιχνιδιού το νου του Χριστού 2,5 έως 11 è Καλλιεργώντας την πνευματική ζωή 2,12 έως 13  Σταματάμε με φυσήματα και ερωτήσεις 2,14 - 18
III. Οι συστάσεις και τα σχέδια για τους συντρόφους του Παύλου 2,19 έως 30 Timothy 2,19 - 24 2,25 - 30  Επαφρόδιτο IV. Προειδοποιήσεις κατά λάθος 3,1 έως 21 è Ενάντια Ιουδαίοι 3,1 έως 6  κατά ο αισθησιασμός 3,17 – 21   Συμπέρασμα 4,1 έως 23 τέλος Προσφυγές 4,1 έως 9    αναγνώρισητων δωρεών προς Φιλιππησίους 4,10 – 20   Χαιρετισμούς 4,21 έως 22    Ευλογία4:23. Χαρά που παρουσιάζονται στο Φιλιππησίους περιλαμβάνει ένα πρόθυμο προσδοκία της επικείμενης επιστροφής του Χριστού. Το γεγονός ότι αυτή η προσδοκία είναι κυρίαρχο στη σκέψη του Παύλου φαίνεται σε πέντε αναφορές της για την επιστροφή του Χριστού. Στο πλαίσιο του κάθε αναφορά υπάρχει μια σημείωση χαράς (1.6,10? 2:16? 3:20? 4.5). Ο Παύλος περιγράφει επίσης μια χαρά που προέρχεται από την κοινωνία στην εξάπλωση του ευαγγελίου.   Αρχίζει η επιστολή ευχαριστώντας τον Φιλιππησίους pro συνεργασία τους στην εξάπλωση του Ευαγγελίου μέσω της νομισματικής δώρα τους. Οι προσφορές, ωστόσο, είναι μόνο μια έκφραση του πνεύματος της κοινωνίας, ή όπως λέει ο ίδιος σε 4:17, "τα φρούτα που μεγαλώνουν την επιχείρησή μας." Έτσι, η χριστιανική χαρά είναι συνέπεια του να είναι σε ενεργή κοινωνία με το σώμα του Χριστού.
Σχόλιο Κολοσσαείς  Ιστορικό: Ο Παύλος δεν είχε επισκεφθεί ποτέ Colossae, μια μικρή πόλη στην επαρχία της Ασίας, περίπου 160 χλμ από την Έφεσο. Η εκκλησία ήταν μια συνέπεια της τριετούς υπουργείου του στην Έφεσο, περίπου 52 -55 μ.Χ. (Πράξεις 19:10? 20:31). Επαφράς, ένας ντόπιος της πόλης και μετατράπηκε πιθανώς από τον απόστολο, μπορεί να ήταν ο ιδρυτής και ηγέτης της εκκλησίας (1,7 - 8? 4,12 - 13). Η εκκλησία συναντήθηκε προφανώς στο σπίτι του Φιλήμονα (Filem 2). Ώρα και ημερομηνία: Οι μελετητές συντηρητικοί πιστεύουν ότι αυτή η επιστολή γράφτηκε στην πρώτη ρωμαϊκή φυλάκισή του, γύρω στο 61 μ.Χ. Σε κάποιο σημείο στη φυλάκιση του Παύλου, Επαφράς ζητήσει τη βοήθειά σας για να ασχοληθεί με το ψεύτικο δόγμα που απειλεί την εκκλησία σε Colossae (2.8- 9). Προφανώς αυτή η αίρεση ήταν ένα μίγμα του παγανισμού και αποκρυφισμού, εβραϊκή νομικισμό και του Χριστιανισμού.
Χαρακτηριστικά: Κανένα άλλο βιβλίο της Καινής Διαθήκης, παρουσιάζει πληρέστερα παγκόσμια εξουσία του Χριστού ή υποστηρικτές όπως φροντίδα. Αγωνιστική στο ύφος και το στυλ απότομη, Κολοσσαείς έχει στενή ομοιότητα προς Εφεσίους στη γλώσσα και το θέμα. Πάνω από εβδομήντα από τους 155 στίχους του Εφεσ., Που περιέχουν λέξεις που αντηχούν στα Κολοσσαείς. Επιπλέον, Κολοσσαείς έχει είκοσι οκτώ λέξεις που δεν συναντάται σε κανένα άλλο μέρος εγγράφως του Παύλου, και τριάντα τεσσάρων που δεν είναι πουθενά στο ΝΤ
 Περιεχόμενο: Οι ψευδοδιδάσκαλοι στο Colosse είχε διπλώσει μερικά από τα σημαντικότερα δόγματα του Χριστιανισμού, τίποτα λιγότερο από την θεότητα, την απόλυτη εξουσία και την επάρκεια του Χριστού. Ο συνταγματάρχης, παρουσιάζει τον Χριστό ως τον Ανώτατο Άρχοντα των οποίων γεμίζουν τον πιστό βρίσκει την τελειότητα (1,15 - 20). Τα δύο πρώτα κεφάλαια του παρόντος και να υπερασπιστούν αυτή την αλήθεια? τα δύο τελευταία να αποκαλύψει τις πρακτικές επιπτώσεις. Η υπεροχή του Ιησού Χριστού εξαρτάται από την ενότητα του με την αιώνια αγαπημένη του και γιου και διαδόχου του Θεού (1.13,15). Σ 'Αυτόν κατοικεί όλα τα χαρακτηριστικά, θεία ουσία και δύναμη (1:19? 2.9). Αυτός είναι η αποκάλυψη και η ακριβής αναπαράσταση του Πατρός, και έχει προτεραιότητα στο χρόνο και την πρωτοκαθεδρία στην κατηγορία πάνω από όλα δημιουργία (1.5). Επάρκεια του εξαρτάται από την υπεροχή τους. Η καταδίκη της απόλυτης κυριαρχίας του Χριστού οδήγησε την ιεραποστολική δράση του Παύλου (1,27 - 29).
           Ο Παύλος δηλώνει την εξουσία του Χριστού να Τρεις πρωτογενείς μορφές, διακηρύσσοντας ταυτόχρονα, την καταλληλότητά τους. Πρώτη Χριστός είναι ο Κύριος όλης της δημιουργίας. Δημιουργική αρχή του καλύπτει ολόκληρο το σύμπαν υλικό και πνευματικό (1:16). Δεδομένου ότι αυτό περιλαμβάνει τους αγγέλους και τους πλανήτες (1,16? 2,10), ο Χριστός αξίζει να επαινεθεί αντί των αγγέλων (2,18). Επιπλέον, δεν υπάρχει κανένας λόγος να φοβόμαστε τις δαιμονικές πνευματικές δυνάμεις ή να ζητήσει την προστασία τους προληπτικώς, για τον Χριστό εξουδετερωθεί εξουσία τους πάνω στο σταυρό (2.15), και η κοινή Κολοσσαείς θριαμβευτική δύναμη ανάσταση τους (2.20). Ως κυρίαρχο και επαρκή ισχύ: ο Χριστός δεν είναι μόνο ο Δημιουργός του Σύμπαντος, αλλά διατηρεί επίσης (1:17), είναι η αρχή της ενότητας και του στόχου (1:16). Δεύτερον, ο Ιησούς είναι το υψηλότερο στην εκκλησία ως τον Δημιουργό και Σωτήρα του (1:18). Αυτός είναι η ζωή και ο ηγέτης της, και η εκκλησία θα πρέπει να υπόκειται μόνο σε αυτό. Η Κολοσσαείς πρέπει να μένει ριζωμένος σε αυτό (2,6 - 7) και όχι μαγεύουν με την κερδοσκοπία και άδειο παραδόσεις (2.8,16-18) Τρίτον, ο Ιησούς είναι η υπέρτατη στη σωτηρία (3.11). Θα εξαφανιστούν όλες οι διακρίσεις που δημιουργήθηκε από τον άνθρωπο και τα εμπόδια πέφτουν. Έγινε Χριστιανοί σε μια οικογένεια όπου τα μέλη είναι ίσα στην συγχώρεση και την υιοθέτηση? είναι αυτός που έχει σημασία, το πρώτο και το τελευταίο. Ως εκ τούτου, σε αντίθεση με την αίρεση, δεν τα προσόντα ή τις ειδικές απαιτήσεις για να ζήσετε το προνόμιο του Θεού (2,8 έως 20). Τα καπάκια. 3:04, ασχολούνται με τις πρακτικές συνέπειες του Χριστού στην καθημερινή ζωή του Κολ. Παύλος χρησιμοποιεί τη λέξη «Κύριος» εννέα φορές από 03.01 έως 04.18, γεγονός που δείχνει ότι η υπεροχή του Χριστού διαπερνά κάθε πτυχή των σχέσεων και των δραστηριοτήτων τους.    Χριστός αποκάλυψε: Παύλος φέρνει το Χριστό ως το κέντρο όλων αυτών που υπάρχουν. Ο Υιός του Θεού, είναι η αποκάλυψη και η ακριβής αναπαράσταση του Πατέρα (1.5), καθώς και η υλοποίηση της συνολικής θεότητα (1:19? 2.9). Αυτός που είναι ο Κύριος της δημιουργίας (1:16), η εκκλησία (1:18), και η σωτηρία (3:11), κατοικεί τους πιστούς και τους «Ελπίδα και Δόξα» (1:27). Ο δημιουργός και συντηρητής υπέρτατη όλων των πραγμάτων (1,16 - 17) είναι επίσης μια εξοικονόμηση αρκετά για το λαό του (2:10)  Το Άγιο Πνεύμα σε δράση: Κολοσσαείς έχει μια ενιαία ρητή αναφορά στην Ισπανία, που χρησιμοποιείται σε συνδυασμό με την αγάπη (1.8). Μερικοί μελετητές επίσης καταλάβει "σοφία και πνευματική κατανόηση" σε 1.9? από την άποψη της χαρίσματα του Αγίου Πνεύματος. Για τον Παύλο, η εξουσία του Χριστού στη ζωή του πιστού είναι η πιο κρίσιμη απόδειξη της παρουσίας του Αγίου Πνεύματος
 Κολοσσαείς Περίγραμμα:
 I. Εισαγωγή 1,1 - 14 1,1 έως 2   Σωτηρία - Προσευχή  του επαίνου για την πίστη του Κολοσσαείς 1,3 έως 8 αναφορά προσευχή για την ανάπτυξή τους στον Χριστό 1,9-14 II. Παρουσίαση της υπεροχής του Χριστού 01.15 - 02.07  Στη δημιουργία 1,15 έως 17 Na εκκλησία 1:18  Σε συμφιλίωσης 1,19 έως 23 Στο υπουργείο του Παύλου -2.7 1:24 III. Υπεράσπιση της υπεροχή και την επάρκεια του Χριστού 2,8 έως 23 από ψευδείς φιλοσοφία 2,8 έως 15 Contra νομικισμό 2,16 έως 17 è Ενάντια έπαινο οι άγγελοι 2,18 έως 19  κατά  ασκητισμός 2,20 έως 23 IV. Υπεροχή του Χριστού που απαιτούνται στη ζωή χριστιανική 03.01 έως 04.06  Για Χριστού 3,1 έως 8 Όσον αφορά την τοπική εκκλησία 3. 9-17 Όσον αφορά το οικογενειακό 3,18 έως 21  Όσον αφορά τη σχέση εργασίας 3.22-4-1 Em η μη-χριστιανική κοινωνία 4,2 - 6
V. Συμπέρασμα 4,7 έως 18  συντρόφους Paul 4,7 έως 9 τελικό ευχές και παραινέσεις4,10 έως 15 και 4,16 έως 18 τελικό ευλογίες Πηγή: Αγία Πληρότητα
 Σχόλιο Θεσσαλονικείς. Συγγραφέας: Παύλος> Ημερομηνία: Περίπου 50 μ.Χ.
 Εκκλησία της καταγωγής στη Θεσσαλονίκη
           Το ευαγγέλιο ήρθε στην Ευρώπη για πρώτη φορά το 49 μ.Χ.. Αυτό συνέβη όταν στην δεύτερη ιεραποστολικό ταξίδι του, ο Paul και η ομάδα του ανταποκρίθηκαν στην νυχτερινή όραση του Μακεδονικού άνδρας και έπλευσε από την Τρωάδα στο Αιγαίο νησί της Σαμοθράκης και στη συνέχεια στη Νεάπολη (At.16.8-12) Εδώ ο απόστολος βρέθηκαν Λυδία έμπορο , έδιωξε το πνεύμα της μαντείας του σκλάβα, και δημοσίως ξυλοδαρμό και αδίκως συνελήφθησαν. Να μάθουν ότι ο Παύλος και ο Σίλας ήταν Ρωμαίοι πολίτες, η αυτοκρατορική εξουσία απολογητικός, κυκλοφόρησε τους αποστόλους και πίεσε να φύγει από την πόλη (At.16.13-40). Ταξιδεύοντας περίπου 150 χιλιόμετρα προς τα νοτιοανατολικά, ο Παύλος και ο Σίλας ήρθε στην Θεσσαλονίκη. "Όπως ήταν έθιμο του", λέει ο Λουκάς, ο Παύλος πήγε στην τοπική συναγωγή και κήρυξε για αρκετές εβδομάδες, υποστηρίζοντας ότι ο Ιησούς, ο γιος του ξυλουργού της Ναζαρέτ, ήταν πράγματι ο Χρισμένος, ο Μεσσίας, υποσχέθηκε εδώ και καιρό από την Αγία Γραφή (Πράξεις .17.1-3). Αφού έλαβε το όνομα της αδελφής του Μακεδόνα βασιλιά στο τέλος του αιώνα. Το IV π.Χ.
Πόλη της Θεσσαλονίκης ήταν η πρωτεύουσα της ρωμαϊκής επαρχίας της Μακεδονίας περιοχή και είχε ένα εξαιρετικό φυσικό λιμάνι. Βρισκόταν στη διάσημη Εγνατία Οδό, ένα μεγάλο ρωμαϊκό στρατιωτικό δρόμο που εκτείνεται από τις ακτές των Δυτικών Βαλκανίων με την τρέχουσα Κωνσταντινούπολη. Είχε αποκλειστεί από politarcas - μια κατηγορία που προσιδιάζουν αξιωματικών στην περιοχή. (Σε. 17.6 "άρχοντες της πόλης). Οι Εβραίοι ηγέτες δεν ήταν ευχαριστημένοι με την αλλαγή των οπαδών συναγωγή. Στη συνέχεια, έκανε καταγγελίες ότι ο Παύλος και η ομάδα του είχαν "γύρισε τον κόσμο ανάποδα». Μια πολύ σοβαρή κατηγορία, πολύ κοντά σε αστικές εξέγερση από τη δημόσια βλάβη που προτείνεται από μακροχρόνια χρήση των οικείων λέξεων. Για να καλέσετε τον Ιησού "Κύριο" ήταν να προσλάβει έναν τίτλο αλλιώς εφαρμόζεται στον αυτοκράτορα: «Αυτά όλα τα πράξη σε αντίθεση με τα διατάγματα του Καίσαρα, λέγοντας ότι δεν υπάρχει άλλος βασιλιάς, ο Ιησούς." (Πράξεις 17,7) Πολύ πιθανόν τις ρωμαϊκές αρχές, που εξέτασε την υπόθεση έχει συμπεριλάβει τις συζύγους των «διαφορετικών γυναικών" έπεισε ο Παύλος.
              Οργή από αυτούς ίσως έχουν επιδεινωθεί τους Εβραίους εχθροπραξιών. Πώς δεν θα μπορούσε να βρει ο Παύλος, ο οικοδεσπότης σας Τζέισον συνελήφθη, έτσι ώστε ο Παύλος είχε να πληρώσει εγγύηση. Τη νύχτα, ο Παύλος και ο Σίλας έφυγε κρυφά για την Βέροια, 100 χλμ νοτιοανατολικά. "Αλλά όταν οι Εβραίοι της Θεσσαλονίκης είχαν γνώση ότι ο λόγος του Θεού κηρύχθηκε από τον Παύλο στη Βέροια, ήρθαν εκεί και ξεσήκωσε το λαό» (Πράξεις. 171,3). Έτσι, σε τρεις πόλεις. Φιλίππους, Θεσσαλονίκη και Βέροια. Παύλος και η ομάδα του αναχώρησαν εν μέσω πολιτικής αναταραχής και είχε το έργο τους διακόπηκε στη μέση. Αυτή ήταν η αρχική υποδοχή του ευαγγελίου στην Ευρώπη.   Ημερομηνία: Από τους υπολογισμούς που βασίζονται σε εγγραφή γαλλίου? ένα κοινό αντίγραφο της επιστολής προς τον Ρωμαίο Αυτοκράτορα ανθύπατος της Acaia- μπορεί να ειπωθεί ότι 1 Θεσ., γράφτηκε σε 50 ή 51 μ.Χ.   Χαρακτηριστικά και Περιεχόμενο: πρώτα γραπτώς σε έναν τόνο της ανακούφισης και της ευγνωμοσύνης, το βιβλίο χαρακτηρίζεται από εκτίμηση σε σχέση με την ανάπτυξη της εκκλησίας στην αναγκαστική απουσία του Παύλου. Τα καπάκια. 1-3 πρόβες αναμνήσεις του Παύλου για τη διακονία του μεταξύ τους, ανησυχούν για την κατάσταση της πίστης ότι έπρεπε να Timothy Επιτροπή, να επιστρέψει στην εκκλησία, αξιοσημείωτη απόλαυση του να μάθει από ακλόνητη πίστη τους.
Τα καπάκια. 4:05, περιέχει προτροπές χαρακτηριστικά για θέματα όπως η σεξουαλική αγνότητα (4,1 - 8? 5:23), υπεύθυνη φιλανθρωπία (4,9 έως 12), εκτίμηση και οι ηγέτες υποστήριξης (5,12 - 13), η υπομονή και η εξυπηρετικότητα σε σχέση με τις διάφορες ανθρώπινες ανάγκες ( 5,14 - 15). Η απάντηση του Παύλου γεμίζουν με ελπίδα και ως εκ τούτου κάθε παρηγοριά, εκείνοι που θρήνησαν την απώλεια των αγαπημένων τους. Οι νεκροί εν Χριστώ, στην πραγματικότητα, είναι η πρώτη που θα αναστηθούν. Οι χριστιανοί που ζουν θα τους ενώσει και να εμπλακούμε σε συνάντηση του Κυρίου στον αέρα αυτό είναι για πάντα μαζί του, μια μεγάλη παρηγοριά!.  Οι άνθρωποι της Μεσογείου του αιώνα. Ήμουν αρκετά χρησιμοποιείται για την άφιξη ("έρχεται") ακτινοβόλος, χαρούμενο και αναμένεται μια πραγματική επισκέπτη. Κατά την αναφερόμενη ημερομηνία, οι πολίτες της πόλης θα βγούμε έξω για να βρείτε την πραγματική επισκέπτη, ο οποίος ήρθε με μια μεγάλη συνοδεία. Acclaim κραυγή και Καλώς ήρθατε προκύψουν καθώς πέρασε, και εκείνοι που την περικύκλωσαν τότε ο δρόμος θα ενώσει τον μονάρχη ο οποίος θα πάει σε ένα συγκεκριμένο μέρος. Θα έπρεπε να γίνει και ειδικά βραβεία αναγνώρισης (2.19). Υπήρχε χαρά και αναρωτιέμαι με το ακτινοβόλο άφιξη του βασιλιά. Ακόμα κι έτσι θα είναι όταν οι ζωντανοί και οι νεκροί είναι μέχρι την επίτευξη του βασιλιά, ο οποίος προέρχεται από τον ουρανό. Το θέμα της επιστροφής του Χριστού, αν και συγκεντρωμένη σε 4,13 με 18, απευθύνεται και σε 5,1 - 11. Στην πραγματικότητα, η έλευση του Χριστού συμβαίνει σε ένα τελικό έγγραφο (1.10) στο άλλο (5:23). Κάθε κεφάλαιο 1 Θεσ. Αναφέρεται σε αυτό το καθοριστικό μελλοντικό συμβάν. Ο Θεός ο Πατέρας αποκάλυψε. Ο Θεός ο Πατέρας (1.1,3? 3.11,13), είναι η πηγή του θυμού και δυσαρέσκειας (2,15 - 16) σε όσους τον εμποδίσουν, αλλά και για όσους τον υπηρετούν, αυτός είναι ο υποδοχέας χάρη (1.2? 2:13? 3.9) και η πηγή της σωτηρίας (5.9), το θάρρος (2.2), την ειρήνη (5:23) και έγκριση (2.4). Ο Θεός ανέστησε τον Ιησού από τους νεκρούς, θα αυξηθούν και οι οποίοι τον εμπιστεύονται (1.10? 4.14). Αυτός είναι ο ζωντανός Θεός και γνήσια (1.9), απέναντι από τα είδωλα (1.9), ο αδιαφιλονίκητος ελέγχου (2.5). Το θέλημα του Θεού σχετίζεται με την ηθική καθαρότητα (4.3,7), αλλά και να μοιραστούν από συνεχιζόμενες ευχαριστώ (5:18). Λόγο του, την «ευαγγέλιο του Θεού" (2.2,8-9) έρχεται κυρίως μέσω των ανθρώπινων λέξεις (2:13? 4.8). Σε 1 Θεσ., Όπως και σε πολλά μέρη της Αγίας Γραφής, ο Θεός είναι η πηγή και το τέλος όλων αυτών που σχετίζεται με τη φυσική και πνευματική ζωή.   Χριστός αποκάλυψε: Ο Ιησούς είναι ο Υιός του Θεού (1:10), του οποίου ο θάνατος και η ανάσταση (1,10? 2,14 - 15) παρέχει ένα παράδειγμα στους πιστούς που υποφέρουν τώρα (1,6? 2,14 - 15), αλλά ότι, όπως και ο ίδιος, θα αναστηθούν σε το μέλλον (1,10? 4.14,16). Οι πιστοί πριν και τώρα έχουν μια μυστική πνευματική θέση «εν Κυρίω» (1.1,3? 4.1? 5,18), η οποία, ωστόσο, είναι αρκετά πρακτικό να είναι η βάση του σεβασμού των γερόντων κανόνα (5:12). Η χάρη προέρχεται από τον Χριστό (5:28). Αλλά, πάνω απ 'όλα, σε 1 Θεσ. Ο Χριστός εμφανίζεται ως ο βασιλιάς επιστρέφει, τον κατακτητή των νεκρών, των οποίων η αναμενόμενη απόδοση στον ουρανό (1.10) δίνει την άνεση στον προσβληθέντα (4,17 έως 18? 5:11) και χαρά σε εκείνους που περιμένουν (2,19 - 20). Αυτή θα είναι η μέρα σας, η «Ημέρα του Κυρίου» (5,2 ,. 2 Θεσ 2.2, "Ημέρα του Χριστού»).  Το Άγιο Πνεύμα σε δράση: Όλοι οι Χριστιανοί να πούμε ότι ήταν ο Θεός που (4.8) «μας έδωσε επίσης του Αγίου Πνεύματος.». Το Πνεύμα εμπνέει χαρά, ακόμη και όταν στη μέση της δυσχέρειας (1.6). Όταν το ευαγγέλιο ήρθε στην Θεσσαλονίκη, δεν έρχονται μόνο λέξη, "αλλά επίσης και στην εξουσία και στο Άγιο Πνεύμα, και σε πολύ διαβεβαίωση" (1,5), τη δύναμη του Αγίου Πνεύματος ("πιθανώς" σημάδια "και αναρωτιέται") και βαθιά προσωπική απάντηση. 1 Θεσ. 5,19 - 21 πέφτει ένα έντονα χαρισματικός χαρακτήρας του επαίνου στη Θεσσαλονίκη: το προφητικό δραστηριότητα που κάποιοι είχαν την τάση να κατακτήσει, αλλά σε αυτό που ο Παύλος καλεί τις επαληθευμένες αποδοχή: τα λόγια του θα πρέπει να διαβάζονται "σε όλα τα ιερά αδελφούς» (5:27).
 1 Θεσσαλονικείς Σκίτσο Αρχική τυπικό διάγραμμα 1.1. Σουβενίρ  του Υπουργείου Παύλου 01.02 - 03.13. è Χάρη στην πίστη, την ελπίδα και την αγάπη των Θεσσαλονικέων 1,2 - 10.  Όπως ο Παύλος εκεί που υπηρετείται 2,1 - 12. ευχαριστώ  από την αντίσταση των Θεσσαλονικέων 2,13 έως 16. Άγχος Παύλος για τους Θεσσαλονικείς 2,17 - 20  αποστολή Τιμόθεος και Αρωγής Πάολο 3,1 - 10. Παύλου συνεχή    ελπίδα να δείτε το Θεσσαλονικείς 3,11 - 13. Αναμονή για την επιστροφή του Χριστού 04.01 - 05.11. Για την παρούσα: ποιότητα ζωής 4,1 - 12. για το μέλλον: η επιστροφή του Χριστού. 4:13 - 5:11. è τελική συμβουλή: 5,12 - 28. Ο σεβασμός για τους ηγέτες. 5.12,13 è Ειρήνη στη κοινότητα   βοήθεια 5:13 - 5:14 άπορους χριστιανική    εμπειρία παρα 2 Θεσσαλονικείς 5,15 – 22 Συντάκτης: Paul Ημερομηνία: Περίπου 50 μ.Χ. 1 και 2 Θεσσαλονικείς, είναι αρκετά παρόμοια σε γλώσσα, γεγονός που υποδηλώνει ότι ο Παύλος έγραψε το δεύτερο γράμμα λίγες εβδομάδες μετά την πρώτη. Η επιστροφή του Κυρίου είναι κεντρικής σημασίας στις δύο αυτές επιστολές. 1 Θεσ., Δείχνει ότι ορισμένοι Θεσσαλονικείς ήταν μπερδεμένοι με το θάνατο των αγαπημένων τους και φοβούνται να χάσουν την επιστροφή του Κυρίου Ιησού. Σε 2 Θεσ., Υπάρχει ένα διαφορετικό πρόβλημα που σχετίζεται με την επιστροφή του Κυρίου. Είναι σαφές ότι οι πιστοί έχουν υποστεί κάποια διώξεις και την καταπίεση με τον ίδιο τρόπο που ο Παύλος και ο Σίλας. Την ανησυχία του Παύλου με την πνευματική σταθερότητα της εκκλησίας, τον οδήγησε να στείλει τον Τιμόθεο και να εκφράσω γράφοντας το πρώτο γράμμα, μια χαρούμενη ικανοποίηση να γνωρίζει την πνευματική υγεία σας (1 Θεσ. 2:17 - 3:10). Η σταθερότητα και επιμονή και υπομονή στη μέση της αντιξοότητες, εγκωμιάστηκε και ευγνωμοσύνη για συχνή Αποστόλου (1Tess.1.3?. 2 Θεσ 1.4).
        Ακόμα, υπήρχαν προφανείς ανησυχίες σχετικά με τις ασύμμετρες συμπεριφορές που σχετίζονται με την επιστροφή του Κυρίου «Ακούμε», λέει ο Πάολο (2.11), "κάποιοι που περπατούν ανάμεσά σας άτακτα, δεν λειτουργεί ..." Προφανώς, σταματήστε την εργασία υποκινήθηκε από μια λανθασμένη διδασκαλία ότι κάποιος, άοπλοι, είχε φέρει στη Θεσσαλονίκη ένα δόγμα το οποίο ανακοίνωσε ότι «η ημέρα του Χριστού είναι κοντά" (2.2). Το δόγμα αυτό μπορεί να είναι μια πηγή ψευδώς ισχυρίζεται η χαρισματικοί («σε πνεύμα" 2.2). Ή μπορεί να έχουν προκύψει σε επιστολή ψευδώς αποδίδεται στον Παύλο. Όποια και αν είναι η πηγή της εσφαλμένης θεωρίας, ο Παύλος έγραψε γρήγορα 2 Θεσ., Για να τονίσει το σωστό τρόπο για να καταλάβει την επιστροφή του Κυρίου. Εκείνη την ημέρα τα κράτη, δεν θα συμβεί μέχρι να συμβούν ορισμένα γεγονότα.  Κατ 'αρχάς, θα υπάρξει μια αποστασία και, το πιο σημαντικό, ο άνθρωπος της αμαρτίας αποκαλύπτεται. "Ο υιός της απώλειας» (2.3). Ο αριθμός αυτός, που ονομάζεται «Αντίχριστος» στις επιστολές του Ιωάννη, ο Θεός autodenominará (2.4). Θα παραπλανήσουν πολλούς, αυτό θα έχει μεγάλες δυνάμεις, όπως είναι η ικανότητα να κάνει θαύματα (2.9). Το πνεύμα αυτής της μορφής, «το υπουργείο της αδικίας» (2.7) είχε ήδη λειτουργούν στην ημέρα του Παύλου. Αλλά μια δύναμη, που δεν προσδιορίζονται με σαφήνεια από τον απόστολο, αντιστέκεται και ελέγχει ο άνθρωπος της αμαρτίας, ώστε να το αποτρέψει από το να παρεμβαίνει με την ολοκλήρωση του μαθήματος των ανθρώπινων γεγονότων από τον Θεό μέσω της επιστροφής του Χριστού κατά τη Δευτέρα Παρουσία. Δύο φορές σε 2 Θεσ. (2:15? 3:16). Οι απόστολος εκκλήσεις για «παράδοση» σταθερές πεποιθήσεις μέσα εκκλησίες ως έλεγχος για την Χαρισματική δόγμα. Συχνά, οι επιστολές προς Θεσσαλονικείς, θυμάται τους αναγνώστες του να συνεχίσει με τα πράγματα που δίδαξε πριν (1Tess.2.11-12? 3.4? 2 Θεσ 2.5,15 .;
(3.4,6, 10.14). Έχουν αυτά τα γράμματα, πιθανώς τα αρχαιότερα βιβλία της Κ.Δ., για να γραφτεί, είναι
την ανάπτυξη ενός σώματος ιδρύθηκαν χριστιανικές πεποιθήσεις. 2 Θεσ., Γράφτηκε λίγες μόνο εβδομάδες μετά την 1 Θεσ., Θα μπορούσε επίσης να έχει γραφτεί γύρω στο 50 μ.Χ.
 Ο Θεός Πατέρας αποκάλυψε: Όπως στο ΝΤ σε άλλα μέρη, ο Θεός θεωρείται ως Πατέρα (1.1? 2,16) η πηγή της χάριτος (1.12) και αγάπη (3.5) και αντικειμένων χάρη (1.3? 2.13). Επέλεξε (2.13) εκείνες Βασίλειο του (1.5) και καθιστούν άξια έκκλησή του προς τη σωτηρία (1.11), αλλά και την αποκατάσταση των κακοποιών (1.6) και επιτρέπει την ψευδαίσθηση σε όσους περιφρονούν την αλήθεια (2.11) και που δεν γνωρίζουν ( 1.8). Οι εκκλησίες είναι του (1.4) ξεκουράζονται σ 'αυτό (1.1).
 Χριστός αποκάλυψε: Η συνεργασία της ισότητας του Χριστού με τον Θεό λαμβάνει ιδιαίτερη προσοχή σε αυτό το βιβλίο. Πατέρας και γιος μαζί είναι η πηγή της χάριτος και της ειρήνης (1.2,12? 3.16,18), την άνεση και τη σταθερότητα (2.16,17), αγάπη και υπομονή (3.5). Παρά το γεγονός ότι η εκκλησία βρίσκεται γεωγραφικά στη Θεσσαλονίκη, την πνευματική του κατάσταση είναι "ο Θεός Πατέρας μας και ο Κύριος Ιησούς" (1.1? 3.12). . Όπως και σε 1 Thess, ο Κύριος Ιησούς θα έρθει και πάλι (1.7,10? 2.1)? και ο ίδιος, με «το πνεύμα του στόματός του» (2.8), ήττα ο άνθρωπος της αμαρτίας, κατά τη στιγμή της επιστροφής του (2.8) και να πάρει εκδίκηση από αυτούς που δεν γνωρίζουν τον Θεό (1.8).  Το Άγιο Πνεύμα σε δράση: Στη μοναδική άμεση αναφορά στο Ε Σάντο, σε 2 Θεσ.
              Παύλος δοξάζει τον Θεό για τους Θεσσαλονικείς, των οποίων η επιλογή για τη σωτηρία του Θεού », από την αρχή" ο απόστολος περιγράφει λεπτομερώς πώς το "αγιασμού του Πνεύματος, και της πίστης της αλήθειας" (2:13). Το έργο του αγιασμού των Ε Σ Μπορεί να θεωρηθεί ως ένας τρόπος κοιτάζοντας την πρόθεση του Θεού να σώσει τους ανθρώπους του. Η προφητική δήλωση του Πνεύματος, ή τουλάχιστον έτσι δήλωσε (2.2), πρέπει να προσδιορίζεται (1 Θεσ 5.20,21 ;. 1 Κορ 14:29.)
 2 Θεσσαλονικείς Σκίτσο: Τυπικό επιστολή Ξεκινήστε 1.1-4: 1.1 συγγραφείς Χαιρετισμοί 1.2 1.1 Διευθύνσεις Εκκλησία Δράση 1,3 - 4 Δόγμα 1,5 έως 2:12  συνέπεια έρχονται 1,5-12    ενδείξειςεπόμενα 2,1 - 12
III. Προτροπή 2:13 - 3:16  για τη σταθερότητα 2,13 έως 17 προσευχή 3,1 έως 5 Ενάντια απραξία 3,6 - 13 Στο 3,14 - 15 ενδείξεις πειθαρχία στην ειρήνη 3:16 è è Μια τελική σχόλια 3,17 έως 18 πιστωτικές μελών 3:17 Μια επιθυμία για δωρεάν 3:18 Πηγή: Αγία Πληρότητα
Noble αναγνώστες (όπως) al ιδού άλλο ένα θεολογικό σχόλιο τώρα στο Φιλιππησίους γράμματα, Κολοσσαείς και Θεσσαλονικείς. Το θεολογικό σχολιασμό είναι πιο περιεκτική, καθώς αυτοί οι άνθρωποι μελετούν πιο διεξοδικά το θέμα. Δεν είμαι ένας θεολόγος ή πάστορας, αλλά ένα πρόσωπο που πραγματικά διαβάζουν τη Βίβλο, αλλά έχει διαφορετική γνώμη ενός θεολόγου. Ελπίζω να σας έδωσα σε όλους μια ευκαιρία να γνωρίσει και να ξέρετε λίγο περισσότερο τι είναι κάθε βιβλίο της Βίβλου.
Σας ευχαριστώ όλους για την ενθάρρυνσή σας, και υποστηρίζουν ότι μου δώσατε μέσα από το blog μου, η οποία σήμερα έχει φτάσει πάνω από 60.000 επισκέψεις. Όντας ένα σοβαρό blog, έχω να εξετάσει αυτούς τους αριθμούς.
Δεν είμαι ένας θεολόγος ούτε βοσκός, αλλά νοσοκομείο εφημέριος διαμορφώνεται το 2012 από τον Βαπτιστή Εκκλησία, και οι UFMs το 2014 πορεία έδωσε ο καθηγητής Βιοηθικής για τους φοιτητές ιατρικής UFMS, και πάστορας, ιερέας, και ο καπετάνιος MS Ednilson Πυροσβεστική Υπηρεσία Kings
Κάμπο Γκράντε 16 του Μάρ, 2015 ημέρα της τελευταίας αναθεώρησης: jcr0856@hotmail.com

פרשנות מקרא קודש לספרים על ידי José Carlos ריביירו גם באנגלית, יווני ובעברית
 כובע 5:. פרשנות הפיליפים, הקולוסים & התסלוניקים
מחבר: פאולו; תאריך: 61 לספירה אודות
 רקע. ב. 16.12-40 מתעד את הקמתה של הכנסייה של פיליפוס. פול הקים את הכנסייה במהלך מסעו השני, סביב 51 לספירה מההתחלה, הכנסייה הייתה להט מיסיונרים חזק והייתה קבוע בתמיכתה במשרדו של פול (4.15-16;. 2 Cor 11.8-9). פול נהנה ידידות קרובה עם הפיליפים מאשר עם כל כנסייה אחרת.
          זה אך סביר להניח כי פול כתב את המכתב הזה במאסר הרומי הראשון שלו, סביב 61 לספירה, כדי להודות להם על התרומה שקיבלה אותם. הוא גם שיבח במילים חמות Epaphroditus, שהביא את התרומה של פיליפוס ואת מי פול שולח בחזרה. במובנים רבים, זה הוא הפנים היפים ביותר של פול, מלאי רוך, חום וחיבה. הסגנון שלו הוא ספונטני, אישי ובלתי פורמלי, מציג בפנינו את יומן של החוויות שלהם הרוחניות של פול. ההערה הדומיננטית לאורך כל הפנים היא את שמחת הנצחון. פול, למרות שהאסיר היה מאוד שמח, ומופעל קוראיו תמיד לשמוח במשיח. זה קוד אתי ותרגול בדגש שלה ומתמקד בישו. לפול, ישו היה יותר מדוגמה; הוא היה החיים של השליח.
 תוכן:
ההודעה הקבועה של הפיליפים נוגעת לטבע והמקור של שמחה נוצרית. לפול, השמחה האמיתית היא לא רגש שטחי שהיה תלוי בנסיבות חיוביות בזמן.
שמחה נוצרית אינה תלויה בתנאים חיצוניים, ואפשר גם בנסיבות שליליות, כגון סבל ורדיפות. השמחה האולטימטיבית מגיעה מתוף עם ישו עלה ופאר. לאורך כל המכתב, פול מדבר על שמחתו של האדון, והדגיש כי רק דרך המשיח מגיע לשמחה, כמו עם כל הגינונים הנוצריים האחרים. חיוני לשמחה זו היא סמכות האמונה בטוחה של ישו, המבוסס על הניסיון של הכח של תחייתו.
בגלל אמונה זו, חייו של פול צברו משמעות. אפילו מוות הפך לחבר, כי הפניות לחוויה טובה יותר לנוכחותו של ישו (1.21-23)
             שמחה שהוצגה בהפיליפים כרוכים ציפייה להוטה על השובה הקרובה של משיח.
העובדה שציפייה זו היא דומיננטית במחשבתו של פול נראית בחמישה אזכור שלה לחזרתו של המשיח. בהקשר של כל התייחסות יש נימה של שמחה (1.6,10; 02:16; 03:20; 4.5). פול מתאר גם שמחה שמגיעה מקודש בהפצת הבשורה. הוא מתחיל המכתב מודה הפיליפים השותפות שלהם בפער של הבשורה באמצעות התרומה הכספית שלהם. ההצעות, לעומת זאת, הן רק ביטוי של רוח הקודש, או כפי שהוא מגדיר ב04:17, הפרי שמגדיל את החשבון שלנו. לפיכך, שמחה נוצרית היא תוצאה של להיות שבתוף פעיל עם גופו של ישו. ישו נחשף: עבור פול, הטפת ישו הייתה התשוקה הגדולה שלו; בידיעה שזה הייתה השאיפה הגדולה ביותר שלו; סובל בשבילו הייתה זכות. הרצון העיקרי שלו היה שיש להם יכולים מוחו של ישו. כדי לתמוך בתוכחת הענווה שלו, השליח מתאר את יחסיו של ישו, שמוותר על התהילה של שמים לסבול ולמות עבור הישועה שלנו (2.5-11).
רוח הקודש בפעולה: העבודה של הרוח בשלושת תחומים מוזכרת במכתב. הראשון פול מצהיר כי רוחו של ישו מפנה את הגשמת מטרתו של אלוהים בניסיונו האישי (1.19). רוח הקודש גם מקדמת יחידת תקשורת עם גופו של ישו (2.1).
           ההשתתפות המשותפת בזה יוצרת אחדות המטרה ושומרת על קהילה של אהבה. אז, בניגוד לקיום המצוות אינרטי של הפורמליסטים, רוח הקודש מעניקה השראה ומכוונת את שבחו של המאמין האמיתי (3.3)
 מתווה הפיליפים:
 מבוא 1.1-11 1.1-2 èSalvação ההודיה èAção 1.3-8 1.9-11 èOração èI. מצבו של בית הסוהר 1.12-26 èAvançou של פול הבשורה 1.12-18 è הבטיח לברכות 1.19-21 èCriaram דילמה לפול 1.22-26 èII. הטפות 1:27-02:18 èVida ראויות לבשורה 1.27-2.4 èReproduzir מוחו של ישו 2.5-11 è טיפוח חיים רוחניים 2.12-13 è להפסיק עם מלמולים ושאלות 2.14-18
III. המלצות ותוכניות לחבריו של פול 2.19-30 èTimóteo 2.19-24 2.25-30 èEpafrodito è IV. אזהרות מפני טעות 3.1-21 è נגד הייהוד 3.1-6 èContra החושניות 3.17-21
4.1-23 è ערעורים סוף המסקנה 4.1-9 èReconhecimento תרומות של הפיליפים 4.10-20
ברכות 4.21-22 èBênção 04:23. שמחה שהוצגה בהפיליפים כרוכים ציפייה להוטה על השובה הקרובה של משיח. העובדה שציפייה זו היא דומיננטית במחשבתו של פול נראית בחמישה אזכור שלה לחזרתו של המשיח. בהקשר של כל התייחסות יש נימה של שמחה (1.6,10; 02:16; 03:20; 4.5). פול מתאר גם שמחה שמגיעה מקודש בהפצת הבשורה.
הוא מתחיל המכתב מודה הפיליפים pro השותפות שלהם בפער של הבשורה באמצעות התרומה הכספית שלהם. ההצעות, לעומת זאת, הן רק ביטוי של רוח הקודש, או כפי שהוא מנסח זאת ב4.17, "הפירות שגדלים העסק שלנו." לפיכך, שמחה נוצרית היא תוצאה של להיות שבתוף פעיל עם גופו של ישו.
פרשנות הקולוסים
 רקע: פול מעולם לא ביקר Colossae, עיירה קטנה במחוז אסיה, כ -160 קילומטר מאפסוס. הכנסייה הייתה תוצאה של המשרד לשלוש השנים שלו באפסוס, כ -52 -55 לספירה (מעשי השליחים 19:10; 20:31). Epaphras, יליד העיר וכנראה הומר על ידי השליח, ייתכן שהיה המייסד והמנהיג של הכנסייה (1.7-8; 4.12-13). הכנסייה כנראה נפגשה בביתו של Philemon (Filem 2). שעה ותאריך: שמרנים חוקרים מאמינים כי מכתב זה נכתב במאסר הרומי הראשון שלו, סביב 61 לספירה בשלב מסוים במאסרו של פול, Epaphras ביקש עזרתך כדי להתמודד עם תורת השקר שמאיימת על הכנסייה בColossae (2.8- 9). כנראה כפירה זו הייתה תערובת של עבודת אלילים ותורת נסתר, legalism היהודי והנצרות.
מאפיינים: אין ספר הברית החדשה אחר, מציג רשות יותר אוניברסלית באופן מלא של טיפול כזה ישו או חסידים. לוחמני בטון וסגנון פתאומי, יש הקולוסים דמיון קרוב לאפסיים בשפה והנושא. למעלה משבעים של 155 פסוקי Eph., המכילים מילות שמהדהדות בהקולוסים. יתר על כן, יש הקולוסים עשרים ושמונה מילות לא נמצאו בכל מקום אחר כתיבתו של פול, ושלושים וארבעה שאינן בכל מקום בNT
 תוכן: מורי השקר בColosse קפלו חלק מהדוקטרינות המרכזיות של הנצרות, לא פחות מאשר את האלוהות, הסמכות וההסתפקות המוחלטת של ישו. אל"מ, מציג את ישו כאלוהים העליון שממלא את המאמין מוצא שלמות (1.15-20). שני הפרקים הראשונים בהווה ובלהגן על האמת הזאת; שני האחרונים לחשוף את ההשלכות המעשיות. עליונותו של ישוע המשיח תלוי באחדותו עם הבן הנצחי ואהוב ויורשו של אלוהים (1.13,15). בו שוכן כל התכונות, מהות אלוהית וכוח (01:19; 2.9). הוא ההתגלות וייצוג של האבא מדויק, ויש לו עדיפות בזמן ובעליונותה בקטגוריה מעל כל הבריאה (1.5). ההסתפקות שלו תלויה בעליונותם. הרשעתו של הריבונות המוחלטת של ישו נסעה פעילות המיסיונרית של פול (1.27-29).
           פול מצהיר סמכותו של ישו לשלוש צורות עיקריות, המכריזות באותו הזמן, התאמתם. ראשית משיח הוא אדון של כל הבריאה. סמכותו היצירתי מכסה את כל העולם החומרי ורוחני (1:16). כזה כולל את המלאכים וכוכבי לכת (01:16; 2:10), ישו ראוי לשבחים במקום מלאכים (2.18). בנוסף, אין שום סיבה לפחד כוחות רוחניים שטניים או לבקש ההגנה שלהם מתוך אמונה תפלה, לישו לנטרל את כוחם על הצלב (2.15), והקולוסים משותפים כוחם נצחון התחייה (2.20). ככוח ריבוני ודי: המשיח הוא לא רק בורא העולם, אלא גם שומר (1:17), הוא העיקרון של אחדות ומטרה (1:16). שנית, ישו הוא הגבוה ביותר בכנסייה כבוראו והמושיע (1:18). הוא החיים והמנהיג שלה, והכנסייה צריכה להיות רק בכפוף לזה. הקולוסים חייבים להישאר הנטועים (2.6-7) ולא להקסים עם ספקולציות ומסורות ריקות (2.8,16-18) שלישי, ישו הוא עליון בישועה (3.11). זה ייעלם כל ההבחנות נוצרו על ידי אדם והמחסומים נופלים. הוא הפך לנוצרים במשפחה אחת שבה החברים שווים בסליחה ואימוץ; הוא זה שמשנה, ראשון ואחרון. לכן, בניגוד לכפירה, לא כישורים או דרישות מיוחדות לחוות את זכותו של אלוהים (2.8-20). הכובעים. 03:04, להתמודד עם ההשלכות המעשיות של משיח בחיי היום-היום של הקולוסים. פול משתמש במילה "אלוהים" תשע פעמים מתוך 3.1-4.18, שמצביעה על כך שעליונותו של ישו מתפשטת בכל היבט של היחסים ופעילותם.
 ישו נחשף: פול מביא משיח כמרכז של כל מה שקיים. בנו של אלוהים, הוא הוא הגילוי וייצוג של האב (1.5) מדויק, כמו גם את התגלמות האלוהות הכוללת (01:19; 2.9). הוא שהוא אדון בריאה (1:16), הכנסייה (1:18), והישועה (3:11), שוכנים מאמינים ו" התקווה ותהילה "שלהם (01:27). היוצר והמתחזק העליון של כל הדברים (1.16-17) הוא גם חיסכון מספיק לאנשים שלו (2:10)
רוח הקודש בפעולה: יש הקולוסים התייחסות יחידה מפורשת ES, משמשת בשיתוף עם אהבה (1.8). כמה חוקרים גם מבינים "חוכמה והבנה רוחנית" ב1.9; במונחים של מתנות של הרוח. לפול, בסמכותו של ישו בחייו של המאמין היא העדות המכרעת ביותר של הנוכחות של הרוח
 מתאר הקולוסים:
 א מבוא 1.1-14 1.1-2 èSalvação èOração הלל לאמונה של הקולוסים 1.3-8 תפילת è עתירה לצמיחתם במשיח 1.9-14 II. הצגת עליונותו של ישו 1.15-2.7 è ביצירת 1.15-17 כנסיית èNa è 01:18 בפיוס 1.19-23 è במשרדו של פול -2.7 èIII 01:24. ביטחון של העליונות והסתפקותו של ישו 2.8-23 è נגד פילוסופיה כוזבת 2.8-15 legalism èContra 2.16-17 è נגד שבחים המלאכים 2.18-19 סגפנות èContra 2.20-23 è IV. עליונותו של ישו נדרשה בחיים 3.1-4.6 è הנוצרי לישו 3.1-8 è לגבי הכנסייה המקומית 3. 9-17 è לגבי משפחת 3.18-21 è בדבר יחסי עבודת 3.22-4-1 èEm החברה הלא-הנוצרית 4.2-6
èExortações 4.10-15 ו4.16-18 ברכות סופיות מקור V. סיכום 4.7-18 èCompanheiros פול 4.7-9 èSaudações הסופי: מלוא התנ"ך
 פרשנות התסלוניקים. מחבר: פול תאריך>: כ -50 לספירה
 כנסייה ממוצא בסלוניקי
           הבשורה הגיעה לאירופה בפעם הראשונה ב -49 לספירה. זה קרה כאשר במסע המיסיונרים השני שלו, פול וקבוצתו הגיבו לראיית הלילה של האיש המקדוני והפליגו מTroas לאי האגאי של Samothrace ולאחר מכן לניאפוליס (At.16.8-12) הנה השליח מצא סוחר לידיה , גירש את הרוח של ניחוש של שפחה, והוכה באופן פומבי ונעצר שלא בצדק. כדי ללמוד שפול סילאס והיו אזרחים רומיים, הסמכות הקיסרית מתנצלים, שוחררו השליחים והפצירו לעזוב את העיר (At.16.13-40). הנסיעה של כ -150 קילומטר לכיוון הדרום-המזרח, פול סילאס והגיעו לסלוניקי. "כמנהגו," אומר פול לוקאס, הלך לבית הכנסת המקומי והטיף במשך כמה שבועות, בטענה שישוע, בנו של הנגר מנצרת, אכן היה משיח אחד, המשיח, הבטחת לפני זמן רב על ידי כתבי הקודש (מעשי השליחים .17.1-3). לאחר שקיבל את שמה של אחותו של מלך מקדוני בסוף המאה. IV לפנה'ס
העיר סלוניקי הייתה בירת הפרובינציה הרומית של מחוז מקדוניה והיה נמל טבעי מצוין. הוא היה ממוקם בVia Egnatia המפורסם, כביש צבאי רומי גדול פועל מהחוף המערבי להבלקן איסטנבול הנוכחית. היא נשלטה על ידי politarcas - מעמדם של קצינים מיוחדים לאזור. (ב. 17.6 שופטים עיר "). המנהיגים היהודים לא היו מרוצים מהשינוי של חסידי בית הכנסת. לאחר מכן הם עשו את ההאשמות כי פול וקבוצתו כי "הפכו את העולם ההפוך". אשמה חמורה מאוד, קרובה מאוד למרד האזרחי מאשר הנזק הציבורי שהוצע על ידי שימוש ארוך של מילות מוכרות. לקרוא לישו "אלוהים" היה להעסיק כותרת מיושמת אחרת לקיסר: "כל הפעולה בניגוד אלה לגזירותיו של קיסר, ואמר כי יש מלך אחר, ישו." (מעשי השליחים 17.7) ייתכן מאוד השלטונות הרומיים, שסקר את המקרה כלל הבעלים של "נשים שונות" שוכנעו על ידי פול.
              זעם שלהם אולי החמיר את פעולות איבה היהודיות. איך לא הצליח למצוא את פול, המארח שלך ג'ייסון נעצר, כך שפול היה צריך לשלם ערבות. בלילה, פול סילאס ויצאו בחשאי לBerea, 100 קילומטר מדרום המזרח. "אבל כאשר יהודי סלוניקי היה ידע שהמילה של אלוהים הטיף ידי פול בBerea, הם באו לשם והסעירו את האנשים" (מעשי השליחים. 171.3). אז בשלוש ערים ב. פיליפוס, סלוניקי וברא. פול וקבוצתו יצאו בין תסיסה האזרחית והיו להם העבודה נקטעה באמצע. זה היה הקבלה הראשונית של הבשורה באירופה.
 תאריך: מ חישובים הבוסס על גליום הרשמה; ניתן לומר עותק ציבורי של מכתב לנציב הרומי הקיסר של Acaia- כי 1 Thess., נכתב ב -50 או 51 לספירה
 תכונות ותוכן: הכתיבה הראשונה בנימה של הקלה והכרת תודה, הספר מתאפיין בהערכה ביחס לצמיחה של הכנסייה בהעדר הכפוי של פול. הכובעים. 1-3 חזרות זכרונות של פול על משרדו וביניהם, הנוגעים בדבר על מצב האמונה שהיו להם לועדת טימותי, כדי לחזור לכנסייה, השמחה המדהימה שלה בידיעה של האמונה בלתי המעורערת שלהם.
הכובעים. 04:05, מכילים תכונות תוכחות בנושאים כגון הטוהר מיני (4.1-8; 5.23), צדקה אחראית (4.9-12), הערכה ומנהיגי תמיכה (5.12-13), סבלנות ונכון לעזור בהתייחסות לצורכים אנושיים שונים ( 5.14-15). תשובתו של פול מלא תקווה, ולכן כל נחמה, מי שהתאבל על אובדן יקיריהם. המת במשיח, למעשה, להיות הראשון שקם לתחייה. הנוצרים החיים יצטרפו אליהם ולהיתפס ללפגוש את אלוהים באוויר זה יהיה לנצח איתו, נחמה גדולה!.
          אנשי הים התיכון של המאה. אני די רגיל להגעה ("הקרוב") זוהר, שמח וצפויה מבקר אמיתי. ביום המצוין, אזרחי העיר היינו יוצאים למצוא את המבקר האמיתי, שבא עם פמליה גדולה. זעקה ושבחים בברכה להתעורר כשהוא עבר, ואלה שהקיפו אותה ולאחר מכן את הכביש יאחדו את המלך שהייתי הולך למקום מסוים. יש ייעשה ופרסים מיוחדים הכרה (2.19). הייתה שמחה ותוהה עם הגעתו הקורנת של המלך. אף על פי כן יהיה זה יהיה כאשר החיים והמתים הם עד כדי לפגוש את המלך שבא מן השמים. הנושא של חזרתו של המשיח, אם כי מרוכז ב4.13-18, הוא התייחס גם ב5.1-11. למעשה, של ישו קורה למכתב אחרון (1.10) לשנייה (5:23). כל פרק בThess 1. מתייחס לאירוע עתיד המכריע.
 אלוהים גילה האב. אלוהים האב (1.1,3; 3.11,13), הוא המקור של כעס וחוסר שביעות רצון (2.15-16) לאלה המתנגדים לו, אבל למי שמשרת אותו, הוא קולט תודה (1.2; 2:13; 3.9) ומקור לישועה (5.9), אומץ (2.2), שלום (5:23) ואישור (2.4). אלוהים הקמתי את ישוע מן המתים קמו ושסמך עליו (1.10; 4.14). הוא אלוהים חיים ואמיתי (1.9), ההפך מאלילים (1.9), השליטה הבלתי מעורערת (2.5). רצונו של אלוהים מתייחס לטוהר מוסרי (4.3,7), אלא גם לחלוק מתודת המשך (05:18). המילה שלו, "הבשורה של אלוהים" (2.2,8-9) מגיעה בעיקר באמצעות מילות אנושיות (2:13; 4.8). ב 1 Thess., כמו במקומות רבים בתנ"ך, אלוהים הוא המקור וסופו של הדבר כל מה שנוגע לחיים הטבעיים ורוחניים.
 ישו נחשף: ישו הוא בנו של אלוהים (1:10), מותו ותחייה (1.10; 2.14-15), שמספק דוגמא למאמינים סובלת עכשיו (1.6; 2.14-15), אבל זה, כמותו, קם לתחייה ב עתיד (1.10; 4.14,16). יש מאמינים לפני ועכשיו עמדה מיסטית רוחנית "בה '" (1.1,3; 4.1; 5.18), אשר, עם זאת, היא מעשי מספיק כדי להיות הבסיס של הכבוד למבוגרי שלטון (5:12). החסד מגיע מישו (05:28). אבל, מעל לכל, בThess 1. ישו מופיע כמלך חוזר, הכובש של המתים, שהחזיר צפויים לגן עדן (1.10) מעניק נוחות למעונה (4.17-18; 5:11) ושמחה לממתינים (2.19-20). זה יהיה היום שלך, "יום ה '" (5.2 ,. 2 Thess 2.2, "יום המשיח").
 רוח הקודש בפעולה: כל הנוצרים יכולים להגיד שזה היה אלוהים ש( 4.8) "גם נתן לנו רוח הקודש שלו.". הרוח מעוררת שמחה גם כאשר בעיצומה של מצוקה (1.6). כאשר הבשורה הגיעה לסלוניקי, הוא לא בא במילה היחידה, "אלא גם בכוח וברוח הקודש, ובביטחון רב" (1.5), את כוחה של הרוח ("כנראה" סימנים "ופלאים") ו תגובה אישית עמוקה. Thess 1. 5.19-21 נופל תו אחד מאוד כריזמטי של שבח בסלוניקי: הפעילות הנבואית שחלקם היה נוטה לכבוש, אבל למה פול קורא קבלה לאמת: דבריו יש לקרוא "לכל האחים הקדושים" (05:27).
 1 התסלוניקים סקיצה
 תרשים טיפוסי בית 1.1. èLembrança משרד פול 1.2-3.13. è הודות לאמונה, תקווה ואהבה של התסלוניקים 1.2-10. è כמו פול כיהנו יש 2.1-12. èAgradecimentos על ידי ההתנגדות של התסלוניקים 2.13-16. è החרדה פול להתסלוניקים 2.17-20 èMissão טימותי והסעד פאולו 3.1-10. שלו של פול èEsperança הרציף כדי לראות את התסלוניקים 3.11-13. מחכה לשובי של ישו 4.1-5.11. è להווה: איכויות אורח חיים 4.1-12. èPara העתיד: חזרתו של ישו. 4:13-05:11. עצת è סופית: 5.12-28. è כבוד למנהיגים. 5.12,13 è שלום ב
הקהילה èAjuda 5:13-05:14 נוצרית נזקקי èVivência 2 התסלוניקים 5.15-22
מחבר: תאריך פול: בסביבות 50 לספירת התסלוניקים 1 ו -2, הוא די דומה בשפה, המצביע על כך פול כתב את המכתב השני כמה שבועות אחרי הראשון. חזרתו של ה 'היא בעל חשיבות מרכזית בשני המכתבים. Thess 1., מראה כי חלק התסלוניקים היו נבוכים על ידי מותו של יקיריהם ומחשש לאבד את שובו של האדון ישוע. ב 2 Thess., יש בעיה שונה הקשורים לחזרתו של ה '. ברור שהמאמינים סבלו כמה רדיפה ודיכוי באותו אופן שבי פול וסילס. דאגתו של פול עם היציבות הרוחנית של הכנסייה הובילה אותו לשלוח טימותי ולהביע על ידי כתיבת האות הראשונה, שביעות רצון משמח לדעת רוחני הבריאות שלך (Thess 1. 2:17-03:10). היציבות וההתמדה והסבלנות בעיצומה של מצוקה, משכו שבח ותודה לתכוף השליח (1Tess.1.3;. 2 Thess 1.4).
        ובכל זאת, היו חששות ברורים על העמדות לא מאוזנות הקשורים לחזרתו של ה '"אנחנו שומעים", אומר פאולו (2.11), "כמה שהולכים ביניכם פרוע, עובד לא ..." ככל הנראה, להפסיק את העבודה הייתה ביוזמת דוקטרינה שגויה כי אחד, לא חמוש, שהביא לסלוניקי דוקטרינה שהודיעה כי "יום המשיח הוא ליד" (2.2). דוקטרינה זו יכולה להיות מקור כוזב שנטען על ידי כריזמטי ("ברוח" 2.2). או אולי התעורר במכתב המיוחסת לשווא לפול. לא משנה מה המקור של הדוקטרינה השגויה, פול כתב במהירות 2 Thess., כדי להדגיש את הדרך הנכונה להבין את שוביו של האדון. באותו יום המדינות, לא יקרו עד שאירועים מסוימים.
ראשית, תהיה כפירה, וחשוב יותר, איש החטא יתגלה. "בנו של אבדון" (2.3). נתון זה, הנקרא "אנטיכריסט" במכתביו של ג'ון, autodenominará אלוהים (2.4). הוא יהיה להטעות רב, יהיה לו כוחות גדולים, כולל את היכולת לבצע ניסים (2.9).
רוחה של דמות כזאת, "משרד העוול" (2.7) כבר פועלת בימיו של פול. אבל כוח, לא זוהה על ידי השליח באופן ברור, מתנגד ושולט באדם חטא כדי למנוע ממנה להתערב בהשלמת מהלך אירועים אנושיים על ידי אלוהים דרך חזרתו של המשיח בביאתו השנייה.
פעמיים ב 2 Thess. (2:15; 3:16). שיחות שליח לאמונות קבועות בתוך "מסורת"
כנסיות כבדיקה על הדוקטרינה כריזמטית. לעתים קרובות התסלוניקים המכתבים, הוא נזכר קוראיו להמשיך בדברים שהוא לימד לפני (1Tess.2.11-12; 3.4; 2 Thess 2.5,15 .;
(3.4,6, 10.14). האם המכתבים האלה, כנראה הספרים העתיקים ביותר של NT, להיכתב, הוא
פיתוח גוף של אמונות הנוצריות הוקמו. 2 Thess., נכתב רק כמה שבועות לאחר Thess 1., האם גם נכתב סביב 50 לספירה
 אלוהים האב נחשף: כמו במקומות אחרים NT, אלוהים נתפס כאבא (1.1; 2.16) המקור של חסד (1.12) ואהבה (3.5) ואובייקט תודה (1.3; 2.13). הוא בחר (2.13) אלה בממלכתו (1.5) ולהפוך אותם ראויים לקריאתו לישועה (1.11), אלא גם החזירו את הרשעים (1.6) ומאפשר לאשליה למי שמתעב את האמת (2.11) ושאינו יודעים ( 1.8). הכנסיות שלו (1.4) שהן מונחים בזה (1.1).
 ישו נחשף: שיתוף השוויון של ישו עם אלוהים מקבל תשומת לב מיוחדת בספר זה. אב ובן יחד הוא המקור של חסד ושלום (1.2,12; 3.16,18), נוחות, ויציבות (2.16,17), האהבה וסבלנות (3.5). למרות שהכנסייה ממוקמת גיאוגרפית בסלוניקי, עמדתו הרוחנית היא ב" אלוהים אבינו והאדון ישוע "(1.1; 3.12). . כמו בThess 1, האדון ישוע יבואו שוב (1.7,10; 2.1); והוא, עם "הנשימה מפיו" (2.8), להביס את אדם חטא בעת חזרתו (2.8) ולנוקמם של אלה שלא יודעים אלוהים (1.8).
 רוח הקודש בפעולה: בהתייחסות הישירה היחידה לE. סנטו, ב 2 Thess.
              פול מאדיר אלוהים להתסלוניקים, בחירתה לישועת ה ', "מההתחלה" השליח מתאר בפירוט כיצד "קידוש הרוח והאמונה של האמת" (2:13).
העבודה של קידוש ה ס כפי שניתן לראות דרך להסתכל על כוונתו של אלוהים כדי להציל את עמו. ההצהרה הנבואית של הרוח, או כך נאמר (2.2), חייבת להיות נחושה (1 Thess 5.20,21 ;. 1 Cor 14:29.)
 2 התסלוניקים סקיצה: מכתב אופייני התחל 1.1-4: è ברכות 1.1 מחברים è 1.2 1.1 כתובות כנסיית פעולה 1.3-4 è דוקטרינה 1.5- תוצאה 02:12 è של 1.5-12 מגיע èIndicações הקרוב 2.1-12
III. תוכחת 2:13-03:16 è è ליציבות 2.13-17 תפילה 3.1-5 è נגד הבטלה 3.6-13
במשמעת 3.14-15 è כדי è 03:16 השלום è הערות סופיות 3.17-18 אשראי לחברות 03:17
תשוקה ל03:18 חופשיים
מקור: מלוא התנ"ך
קוראים אצילים (כ) אל הנה עוד פרשנות תאולוגית עכשיו באותיות הפיליפים, הקולוסים והתסלוניקים. הפרשנות התאולוגית היא מקיפה יותר, כמו האנשים האלה ללמוד יותר לעומק את הנושא. אני לא תיאולוג או כומר, אבל מי שבאמת קוראים את התנ"ך, אבל יש לו דעה שונה של תיאולוג. אני מקווה שנתתי לכם את כל הזדמנות להכיר ולדעת קצת יותר מה הוא כל ספר התנ"ך.
תודה לכולכם על העידוד שלך, ותמיכה שנתן לי דרך הבלוג שלי, שהיום הגיע מעל 60,000 כניסות. בהיותו בלוג רציני, אני צריך לשקול את המספרים האלה.
אני לא תיאולוג ולא רועה, אבל כומר של בית חולים שהוקם בשנת 2012 על ידי הכנסייה הבפטיסטית, וUFMs בשנת 2014 כמובן שניתן על ידי הפרופסור לביו-האתיקה לסטודנטים לרפואה UFMS, וכומר, כומר, וקפטן MS Ednilson מכבי אש מלכים
Campo Grande 16 מרס 2015 יום של התיקון האחרון: jcr0856@hotmail.com

Nobres leitores (as) não sei porque o tradutor está fazendo isto. Algumas palavras não foram traduzidas:

המשימה - תודה - מזכרות - חברים - תוכחות - תפילה - ישועה - הכרת דלפק - ברכה - פעולה - salvation- טימותי - חיים - שנוצר - ל-- ניסיון - סימנים - autodenominará