Bíblia Sagrada: comentada por José Carlos Ribeiro também em Inglês, grego e hebraico Cap. 05 Galatas & Efésios

Bíblia Sagrada: comentada por José Carlos Ribeiro também em Inglês, grego e hebraico   

     Cap. 05 Galatas & Efésios

                A Galácia era uma região da Ásia Menor. Para localizarmos melhor, vamos diferenciar Ásia de Ásia Menor. A Ásia é um continente que inclui diversos países: Rússia, Índia, países do Oriente Médio, países do Extremo Oriente, etc. A Ásia Menor, por sua vez, corresponde a território bem menor, que hoje é ocupado pela Turquia.

O nome Galácia é derivado de gaulês. Os gauleses eram originários da Gália, (França hoje), que dominaram a região centro-norte da Ásia Menor, por volta do ano 300 a.C.. Em 189 a.C., esse território foi conquistado pelos romanos. Em 25 a.C., Roma estabeleceu ali uma província que manteve o nome de Galácia. Contudo, seus limites eram maiores que a região original. Assim, ao norte havia os gálatas étnicos. Ao sul havia outros grupos que faziam parte da província, mas que não tinham a mesma origem genealógica gaulesa. Por essas questões, quando o Novo Testamento menciona os gálatas, existe dificuldade em se determinar se os autores se referem a todo o povo da província ou apenas ao grupo étnico descendente dos gauleses. A qual grupo o apóstolo Paulo teria escrito?

AS IGREJAS DA GALÁCIA: Enquanto que as epístolas aos coríntios eram destinadas a uma igreja específica, a carta aos gálatas destina-se a várias igrejas, acerca das quais não temos muitas informações específicas. Sabemos que, entre tantas cidades localizadas na província da Galácia, Paulo fundou igrejas em Antioquia da Psídia, Icônio, Listra e Derbe, durante sua primeira viagem missionária (At.13-14).

MOTIVO DA CARTA: Os judeus estavam presentes em todo o Império Romano, principalmente nas cidades mais importantes. Muitos deles se converteram ao cristianismo e, dentre os convertidos, havia aqueles que queriam impor a lei mosaica sobre os cristãos gentios. São os já mencionados "judaizantes". Assim como os fariseus e saduceus perseguiram Jesus durante o período mencionado pelos evangelhos, os judaizantes pareciam estar sempre acompanhando os passos de Paulo a fim de influenciar as igrejas por ele estabelecidas. Essa questão entre judaísmo e cristianismo percorre o Novo Testamento, tornando-se até um elemento que testifica a favor da unicidade e autenticidade histórica dessas escrituras. Os judaizantes estavam também na Galácia, onde se tornaram fortes ameaças contra a sã doutrina das igrejas.

O ATAQUE DOS JUDAIZANTES CONTRA PAULO E O EVANGELHO

Aqueles judeus davam a entender que o evangelho estava incompleto. Para conseguirem uma influência maior sobre as igrejas, eles procuravam minar a autoridade de Paulo. Para isso, atacavam a legitimidade do seu apostolado, como tinham feito em Corinto. Pelas palavras de Paulo, deduzimos os argumentos de seus acusadores. Eles não admitiam que Paulo pudesse ser apóstolo já que não era um dos 12 nem tinha andado com Jesus.  Os judaizantes chegavam às igrejas com o Velho Testamento "nas mãos". Isso se apresentava como um grande impacto para os cristãos. O próprio Paulo ensinava a valorização das Sagradas Escrituras. Como responder a um judeu que mostrava no Velho Testamento a obrigatoriedade da circuncisão e da obediência à lei? Além disso, apresentavam Abraão como o modelo para os servos de Deus. Só a revelação e a experiência com Deus poderiam vencer esse desafio.

                 O conhecimento não seria suficiente. Os judaizantes ensinavam que a salvação dependia também da lei, principalmente da circuncisão. Segundo eles, para ser cristão, a pessoa precisava antes ser judeu (não por descendência, mas por religião).

POR QUÊ NÃO GUARDAMOS A LEI?

1o – A lei de Moisés foi dada aos filhos de Israel (Êx.19,3,6). Nós, cristãos gentios, não somos filhos de Israel. è 2o – Jesus cumpriu a lei cerimonial. Tal cumprimento significa não apenas sua obediência, mas a satisfação das exigências da lei cerimonial através da obra de Cristo. Precisamos entender que os mandamentos da lei mosaica se dividem em vários tipos. Vamos, basicamente, dividi-los em mandamentos morais, civis e cerimoniais. Os mandamentos morais dizem respeito ao tratamento para com o próximo:

Não matarás; Não adulterarás; Não furtarás, etc. Tais ordenanças estão vinculadas à palavra amor.

Os mandamentos civis são aqueles que regulamentavam a vida social do israelita. São regras diversas que se aplicam às relações da sociedade.  A lei moral se resume no amor a Deus e ao próximo (Gálatas 5.14). Os princípios morais permanecem válidos no Novo Testamento. Hoje, não matamos o próximo, mas não por causa da lei de Moisés e sim por causa da lei de Cristo (Gálatas 6.2), à qual os gálatas deviam obedecer.

A lei de Cristo é a lei do amor a Deus e ao próximo. As leis civis do povo de Israel não se aplicam a nós. Além dos motivos já expostos, nossas circunstâncias são bastante diferentes e temos nossas próprias leis civis para observar. O cristão deve obedecer às leis estabelecidas pelas autoridades humanas enquanto essas leis não estiverem ordenando transgressão da vontade de Deus (Rm.13.1).

As leis cerimoniais judaicas foram abolidas por Cristo na cruz. Por esse motivo, mesmo os judeus que se convertem hoje ao cristianismo estão dispensados da lei cerimonial judaica. Por isso, não fazemos sacrifícios de animais, não guardamos o sábado, não celebramos as festas judaicas, etc. Se alguém quiser observar algum costume judaico, isso não constituirá problema (Rm.14.5), desde que a pessoa não veja nisso uma condição para a salvação, porque, se assim for, a obra de Cristo estará sendo colocada em segundo plano, como algo incompleto e insuficiente (Gálatas 5.4). Além de tudo isso, é bom que citemos as palavras de Paulo: "..não estais debaixo da lei mas debaixo da graça." (Rm.6.14) (Veja também Gálatas 3.24-25).

A RESPOSTA DE PAULO: Diante das alegações e acusações, Paulo elabora sua resposta: a carta aos gálatas com amor e censura. Sua epístola apresenta:

- Defesa do seu ministério. Nessa parte, a carta aos gálatas parece continuação de II Coríntios.

- Defesa do seu evangelho – sua origem e conteúdo. Origem do evangelho de Paulo: revelação direta de Jesus Cristo. No início da epístola, após expor sua perplexidade diante da inconstância dos gálatas, o autor relata suas viagens e seus poucos contatos com os apóstolos de Jerusalém. Ele deixa claro que não recebeu o evangelho de homem algum, mas através de uma revelação direta do Senhor Jesus. Tal colocação tinha o objetivo de demonstrar e defender sua autoridade apostólica.

Conteúdo do evangelho A perniciosidade da influência judaica na Galácia estava no fato de atentar contra a essência do evangelho. Os judeus queriam acrescentar a circuncisão como condição para a salvação.

          Se assim fosse, o cristianismo seria apenas mais uma seita do judaísmo. Então, Paulo vem reforçar o ensino de que a salvação ocorre pela fé na suficiência da obra de Cristo. Para se conhecer a suficiência é preciso que se entenda o significado. Em sua exposição, Paulo toma Abraão como exemplo, assim como fez na epístola aos Romanos, afirmando que o patriarca foi justificado pela fé e não por obediência à lei. Tal exemplo era de grande peso para o judeu que lesse a epístola. Na sequência, o apóstolo expõe diversos aspectos da obra de Cristo e do Espírito Santo na vida do salvo sem as imposições da lei.

COMPARAÇÃO ENTRE CARACTERÍSTICAS

E EFEITOS DA LEI E DA GRAÇA

LEI / MOISÉS	GRAÇA / JESUS / CRUZ / EVANGELHO
Mostra o pecado	Perdoa o pecado.
Traz maldição	Leva a maldição
Traz prisão e morte	Traz libertação e vida
Enfatiza a carne	Enfatiza o espírito
Infância	Maturidade
Conduz a Cristo	Conduz ao Pai

ÊNFASE NA CARNE E ÊNFASE NO ESPÍRITO

A lei mosaica se concentrava em questões visíveis, embora não fosse omissa com relação ao espiritual. Os pecados ali proibidos eram, principalmente, físicos. Assim também, a adoração era bastante prática. Seus preceitos determinavam o local, a postura, a roupa, o tempo apropriado, etc.

No Novo Testamento, Jesus vem transferir a ênfase para o espiritual, embora não seja omisso em relação ao físico. Ao falar com a mulher samaritana, Jesus observa que ela estava muito preocupada com os aspectos exteriores da adoração a Deus. Isso era característica da ênfase do Velho Testamento. Jesus lhe disse:  "A hora vem e agora é em que os verdadeiros adoradores adorarão ao Pai em espírito e em verdade." (João 4.23). Vemos nisso a ênfase do Novo Testamento: o que é espiritual. No sermão da montanha, Jesus cita a lei mosaica, dando-lhe uma ênfase espiritual, interior. As questões morais são levadas para uma visão mais profunda. Jesus alcança a raiz do problema humano. Cortada a raiz, o fruto exterior também seria eliminado.

INFÂNCIA E MATURIDADE: A lei servia para regulamentar a vida dos servos de Deus num tempo em que pouco se conhecia a respeito do Senhor. Ainda que não conheçamos muito sobre Deus, conhecemos bem mais do que as pessoas do Velho Testamento. Aquele tempo primordial da revelação progressiva de Deus pode ser considerado como a infância do povo de Deus. Algumas exigências que os pais fazem aos filhos quando estes são crianças já não se aplicam aos mesmos filhos quando são adultos.

             Assim, a parte cerimonial da lei já não mais se aplica após a vinda, morte e ressurreição de Cristo. A igreja representa um estágio de maturidade do povo de Deus. Os que hoje se convertem, não precisam repetir toda a experiência de Israel no Egito, no deserto, no cativeiro, etc. Já recebemos todo o resultado desse processo através da bíblia e da pessoa de Jesus. Os gentios são "os trabalhadores da última hora" (Mt.20.1-16). Os judeus são representados pelos que trabalham desde o início do dia e ficam indignados que os que chegam ao fim do expediente não tenham passado por tantas horas de labor e estejam recebendo o pagamento integral.

SALVAÇÃO E LIBERDADE CRISTÃ: Salvação é libertação. Quando falamos sobre a salvação, normalmente nos referimos ao livramento eterno da alma e à vida eterna. Entretanto, a obra de Cristo tem também outros efeitos da salvação. Ele nos salva do castigo, da lei, do reino das trevas, e "de nós mesmos".

Livres do castigo – Tendo assumido a pena que sobre nós seria imposta, Jesus sofreu o castigo que merecíamos pelo nosso pecado. Não devemos confundir castigo com disciplina, a qual, muitas vezes vem sobre nós como um método que Deus usa para nos ensinar. Castigo é punição. Disciplina é correção e instrução. Também não devemos confundir castigo com consequência do pecado. Deus nos livra do castigo, mas, a consequência vem naturalmente. Deus pode retê-la, mas não é garantido que ele o faça. Por exemplo, um fumante pode ser perdoado por ter destruído o seu corpo e mesmo assim vir a morrer de câncer. Fica livre do castigo, mas não das consequências.

Livres da lei – Jesus nos livrou do domínio da lei. Essa frase é mais aplicável aos judeus, já que a lei foi a eles dirigida. Porém, os gentios também podiam se submeter a ela tornando-se prosélitos do judaísmo.     Seja como for, Cristo libertou da lei a todos os que nele creem.

Livres do reino das trevas – Esse livramento ocorre no momento em que a pessoa se rende a Cristo.

 É algo imediato. Quando o homem se sujeita a Deus, o Diabo foge. Nenhum demônio permanece dominando aquele que é salvo. Não existe possessão demoníaca sobre o cristão.                                               O Diabo só poderá fazer o que Deus permitir. Haverá tentação, perseguição, sugestão e até opressão se Deus autorizar. Possessão, jamais.

Livre "de si mesmo" - Esta é a parte mais difícil. Refiro-me a sermos liberto de nossas próprias limitações, nossas próprias fraquezas, nossos conceitos errados, nossa natureza pecaminosa, nossos hábitos pecaminosos, etc. A experiência nos tem mostrado que isso ocorre em duas etapas: uma imediata e outra gradativa. Usemos como ilustração à ressurreição de Lázaro. Quando Jesus orou, o milagre ocorreu imediatamente. Ele passou a viver. Entretanto, o "ex-falecido" ainda estava com cara de morto, cheiro de morto, roupa de morto, etc. Jesus disse: "Desatai-o e deixe-o ir." (João 11.44). A vida já estava nele, mas, além disso, muitas coisas que nele estavam não combinavam com o seu novo estado. Esse processo de transformação pelo qual passamos dia a dia recebe também o nome de santificação.

              É o desenvolvimento da salvação (Fp.2.13). Muitas mudanças que precisam ocorrer em nós vão depender do conhecimento que adquirimos da Palavra de Deus. Alguém pode alegar que, quando aceitamos a Cristo, somos plenamente transformados imediatamente, mas, se assim fosse, já seríamos perfeitos, não precisaríamos conhecer a bíblia nem crescer espiritualmente. Paulo exortou os cristãos romanos dizendo: "Transformai-vos pela renovação da vossa mente." (Rm.12.2).

PRESERVAÇÃO DA LIBERDADE: Paulo admoestou os gálatas para que se lembrassem do significado da obra de Cristo, a qual teve o objetivo de libertá-los. Agora que eram livres, não deveriam voltar ao domínio da lei. Voltar à lei é negar a graça e perder os seus efeitos (Cap.5). É renunciar aos direitos de filho e voltar a viver como servo (Sara e Hagar). É renunciar à liberdade cristã, a qual foi comprada pelo precioso sangue do nosso Senhor. A história de Israel foi uma sequência de cativeiros e libertações. Não podemos permitir que a nossa vida fosse assim. Os gálatas precisavam se apegar à liberdade cristã. Essa questão se mostrou complexa na experiência das primeiras igrejas cristãs. Os gálatas corriam o risco de perder a liberdade. Os coríntios, por sua vez, abusavam da liberdade. Escrevendo a estes, o apóstolo foi muito enérgico no sentido de expor-lhes os limites que a santidade e o amor colocam para a liberdade.

O diabo sempre quer nos prender. Para isso, ele às vezes nos oferece uma "liberdade" maior do que a que possuímos (II Pd.2.19). Na linguagem do maligno, liberdade significa ausência de compromisso com Deus, ausência de limites. Entretanto, aqueles que se aventuram por essa trilha acabam comprometidos com Satanás e presos em suas redes.

Escrevendo aos gálatas, Paulo tinha em mente a consciência do risco que havia em se ter uma interpretação errada acerca da liberdade cristã. Depois de insistir no fato de que os gálatas estavam libertos e não deviam se prender, ele disse: "Não useis, porém, a liberdade para dar ocasião à carne; mas servi-vos uns aos outros pelo amor." (Gálatas 5.13). O amor é o parâmetro da nossa liberdade. Isto é focalizado também nas cartas aos Romanos e aos Coríntios. Não existe liberdade absoluta. Ou somos servos do pecado ou servos da justiça (Rm.6.18).  A liberdade cristã existe dentro dos limites estabelecidos por Deus.   Os limites não são necessariamente contrários à liberdade. Somos como os passageiros de um navio, que podem andar para onde quiserem, mas sempre dentro dos limites da embarcação. As restrições que Deus nos propõe são para o nosso próprio bem. São como cercas à beira do abismo. Só não somos livres para fazer o que destruiria a nossa liberdade.

MARCAS IDENTIFICADORAS: A circuncisão era símbolo de status religioso para os judeus. Era a marca que identificava um adepto do judaísmo. As marcas sempre foram importantes. Uma marca pode ter vários objetivos. Um dos principais é o seu uso como sinal de propriedade. Os animais eram e ainda são marcados com ferros em brasa contendo o sinal de seus donos. Hoje em dia, estamos bastante habituados ao valor das marcas. Sejam marcas de carros, roupas, etc. Elas representam origem, propriedade, qualidade, ou até a ausência ou falsificação de tudo isso. As grandes marcas tornam-se símbolos de status social. Até no Apocalipse, observa-se o valor das marcas: a besta imporá sua marca sobre seus seguidores. Os judeus estavam querendo impor a marca da circuncisão como se esta fosse um valor cristão. Entretanto, Paulo conduz os gálatas a um exame mais profundo da questão. O sinal exterior tem valor quando corresponde à condição interior. Como disse aos Romanos, "a circuncisão é proveitosa se tu guardares a lei." (Rm.2.25). Então, o que seria evidência fiel do interior humano? As obras da carne e o fruto do espírito. São marcas do caráter e se revelam nas ações. Estas são as marcas mais importantes na vida de um ser humano. Entretanto, se os judaizantes faziam mesmo questão de marcas físicas, Paulo possuía as "marcas de Jesus", sinais de todo o seu sofrimento pela causa do evangelho (Gálatas 6.17).

ESBOÇO (GÁL.)

1 - Introdução 1.1-9 è 1.    – Saudação – 1.1-5.  – A inconstância dos gálatas – 1.6-9.

2 - Paulo defende o seu apostolado - 1.10 a 2.10.

2.1 – As viagens de Paulo após a conversão e a origem do seu evangelho

3 - Paulo defende o seu evangelho - 2.11-21. è 3.1 – O conflito com Pedro

4 - A salvação pela fé e os seus benefícios - 3.1 - 4.31. è 4.1 – O evangelho e a lei. è 4.2 – O exemplo de Abraão. è 4.3 – A lei e a graça nas figuras de Hagar e Sara. è 5 - A liberdade que Cristo nos dá - 5.1 a 6.18. è 5.1 – As obras da carne. è 5.2 – O fruto do Espírito. è 5.3 - Conselhos práticos e saudações. 

Em caso de utilização impressa do presente material, favor mencionar o nome do autor:
Anísio Renato de Andrade – Bacharel em Teologia. www.santovivo.net

A Carta Aos Efésios

INTRODUÇÃO: Ao lado de Colocenses, Filipenses e Filemom, a Epístola aos Efésios se apresenta como escrita por Paulo da prisão (3,1; 4,1; 6,20). A Igreja antiga, desde o II século, considerou Ef. Como carta paulina. É difícil, contudo precisar quando e onde foi escrita, e até mesmo a que leitores se destinam, pois em alguns dos melhores códices falta a indicação “em Éfeso” (1,1s). É improvável que Paulo tenha escrito uma carta tão impessoal aos efésios, entre os quais trabalhou quase três anos (At 19,1–20,1. 31), a ponto de considerá-los desconhecidos (Efésios. 1,15; 3,2s; 4,21). Por isso vários críticos consideram Ef. uma espécie de carta circular, dirigida a várias comunidades da Ásia Menor.
A primeira parte é uma meditação sobre a Igreja como corpo de Cristo (1,3–3,21). O autor louva a Deus pela redenção e predestinação em Cristo à filiação divina (1,3-14); agradece pela graça da salvação, obtida de Cristo, que ressuscitou os efésios do pecado para fazê-los viver a vida celestial (1,15-23). A redenção e união de judeus e pagãos na única família de Deus, a Igreja, é fruto da morte e ressurreição de Cristo (2,1-12). A doutrina apostólica, especialmente de Paulo, é o fundamento desta Igreja (3,1-13); por isso o autor pede para que os leitores cheguem a compreender a grandeza do mistério de Cristo (3,14-21). Na segunda parte (4,1–6,20) exorta os leitores a uma conduta digna da vocação: a unidade de espírito na Igreja deve ser salvaguardada apesar da diversidade de dons e graças (4,1-16). Para tanto é necessário despojar-se dos antigos vícios e revestir-se do homem novo em Cristo (4,17-24), seguindo as exigências da vida cristã (4,25–5,21). Segue-se uma exortação dirigida aos vários membros da família cristã (5,22–6,9), convidados a travar o combate espiritual da fé (6,10-20), e a saudação final (6,21-24). O autor se dirige a gentio-cristãos, aos quais era necessário recordar que a universalidade da Igreja inclui também um passado judeu-cristão. Adverte-os para o perigo de retrocesso na vida moral e para os desvios da fé (4,17s; 5,6s). Quer levar os cristãos a tomar consciência da radical transformação trazida pela morte e ressurreição de Cristo.

              Mas a plenitude do conhecimento de Cristo (3,14-19) e da vida cristã é um ideal a ser atingido por uma vigilância contínua: “Desperta tu que dormes! Levanta-te dentre os mortos e Cristo te iluminará” (5,14). Após a saudação inicial (1.1‑2) vem o louvor a Deus por sua atividade de predestinação e de redenção em Cristo (1.3‑14) e a ação de graças e oração em favor dos destinatários da carta (1.15‑23). O capítulo 2 lembra os leitores de sua pecaminosidade e de sua salvação pela graça (2.1‑10) e depois fala da paz e da unidade que Cristo traz (2.11‑22). Paulo fala do "mistério de Cristo", em que os gentios estão sendo levados a integrar um corpo junto com o antigo povo de Deus, Israel (3.1‑6), e da maneira como o propósito eterno de Deus se realizou em Cristo (3.7‑13). Isso conduz a uma oração pelos leitores, terminando com uma doxologia (3.14‑21). Enfatiza‑se a importância de manter "a unidade do Espírito" (4.1‑6) e também os dons de Deus a igreja, que criam condições para o crescimento em amor (4.7‑16). Os leitores são exortados a viver como filhos da luz (4.17‑5.21). Seguem orientações para a vida familiar, com exortações a esposas e maridos (5.22‑33), a filhos e pais (6.1‑4) e a escravos e senhores (6.5‑9). Paulo insta seus leitores a vestir a armadura que Deus da (6.10‑18), concluindo com um pedido para que usem a arma da oração em favor dele (6.19‑20). A carta termina com saudações finais (6.21‑24).
CONTEÚDO: Efésios é endereçada a um grupo de crentes ricos em Jesus Cristo além de toda medida, mas que vivem como mendigos, unicamente porque ignoram sua riqueza. Visto que ainda tem de aceitar sua riqueza, se relegam a viver como espiritualmente paupérrimos. Paulo começa descrevendo, nos capítulos 1‑3, o conteúdo da "conta bancária" celestial dos cristãos: adoção, aceitação, redenção, perdão, sabedoria, herança, o selo do Espírito Santo, vida, graça, cidadania ‑ em suma, toda benção espiritual. Apossando‑se de tão enorme dote espiritual, o cristão possui todos os recursos de que necessita para viver "para o louvor da glória de sua graça" (1.6). Os capítulos 4‑ 6 lembram uma clínica ortopédica, onde o cristão aprende a andar espiritualmente ancorado em sua riqueza espiritual. "Porque somos feitura sua, criados em Cristo Jesus (1‑3) para boas obras, as quais Deus antes preparou para que andássemos nelas" (2.10).
O título tradicional desta epístola a Pros Ephesious, "Aos Efesios". Muitos manuscritos antigos, contudo, omitem en Epheso, "em Éfeso", no capítulo 1, versículo 1. Isto tem levado muitos estudiosos a colocar em dúvida o conceito tradicional de que esta mensagem foi dirigida especialmente aos efésios. A teoria encíclica propõe que ela foi uma carta circular enviada por Paulo as igrejas da Ásia. Argumenta‑se que Efésios é realmente um tratado cristão destinado ao uso geral; não envolve controvérsia nem trata de problemas específicos em alguma igreja particular. Isto é corroborado pelo tom formal (sem termos carinhosos) e pela fraseologia distante ("depois que ouvi falar de vossa fé", 1.15; "se é que tendes ouvido" acerca de sua mensagem, 3.2). Estas coisas parecem inconsistentes com a relação que Paulo teria tido com os efésios depois de um ministério de quase três anos entre eles. Em contrapartida, a ausência de saudações pessoais não constitui apoio para uma teoria encíclica, visto que Paulo teria agido assim para evitar favoritismos. As únicas cartas que contêm saudações a pessoas específicas são Romanos e Colossenses, e estas foram endereçadas a igrejas que Paulo não visitara. Alguns estudiosos aceitam uma tradição antiga de que Efésios é carta de Paulo aos Laodicenses (C1 4.16), mas não há como ter certeza disso.                              Se Efésios começou como uma carta circular, eventualmente se associou a Éfeso, a principal dentre as igrejas da Ásia. Outra opção plausível a que esta epístola foi diretamente endereçada aos efésios, mas escrita de tal maneira que se tornou útil a todas as igrejas da Ásia.
AUTORIA: Toda evidência interna (1.1) e externa corrobora fortemente a autoria paulina de Efésios. Em anos recentes, contudo, os críticos tem revertido as bases internas num desafio contra a tradição antiga e unâni­me. Tem‑se argumentando que o vocabulário e o estilo são diferentes das demais epístolas de Paulo; mas isso ignora a flexibilidade de Paulo em diferentes circunstâncias (cf. Rom. e 2 Co.). A teologia de Efésios em alguns aspectos reflete um desenvolvimento posterior; mas isso deve ser atribuído ao próprio cultivo e meditação de Paulo sobre a igreja como o corpo de Cristo. Uma vez que a epístola nomeia claramen­to o autor no primeiro versículo, não é necessário teorizar que Efésios foi escrita por um dos alunos ou admiradores de Paulo, por exemplo Timó­teo, Lucas, Tíquico ou Onésimo.
DATA E CENÁRIO: No final de sua segunda viagem missionária, Paulo visitou Éfeso, onde se despediu de Priscila e Áquila (At 18.18‑21). Esta cidade estratégica era o centro comercial da Ásia Menor, mas um grande volume de sedimentos requeria que se mantivesse um canal especial para que os navios pudessem chegar ao porto. Éfeso era também um centro religioso, famoso especialmente por seu magnificente templo de Diana (nome romano), estrutura considerada uma das sete maravilhas do mundo antigo (cf. At 19.35). A prática de magia e a economia local estavam claramente relacionadas com este templo. Paulo permaneceu em Éfeso por quase três anos, em sua terceira viagem missionária (At 19; 20.30); a Palavra de Deus difundiu‑se por toda a província da Ásia. O eficaz ministério de Paulo começou a prejudicar seriamente o tráfico de magia e imagens, provocando um tumulto no grande teatro efésio. Paulo então partiu para a Macedônia, mas logo de­pois se encontrou com os presbíteros efésios em sua passagem rumo a Jerusalém (At 20.17‑38). Paulo escreveu as "Epístolas da Prisão" (Efésios, Filipenses, Colossenses e Filemom) durante sua primeira prisão romana em 60‑62 d.C. Todas estas epístolas fazem referência a sua prisão (Ef 3.1; 4.1; 6.20; Fp 1.7, 13‑14; Cl 4.3, 10, 18; Fm 9‑10, 13, 23) e se adaptam bem ao cenário de Atos 28.16‑31. Isto especialmente procede a luz das referên­cias que Paulo faz a "guarda palaciana" (guarda oficial da residência do governador, Fp 1.13) e a "casa de Usar" (Fp 4.22). Alguns comentaristas acreditam que a prisão em uma ou mais destas epístolas se refere a prisão de Paulo em Cesaréia ou a uma hipotética prisão em Éfeso; mas o peso da evidência favorece o ponto de vista tradicional de que elas foram escritas em Roma. Efésios, Colossenses e Filemom foram evidentemente escritas quase ao mesmo tempo (cf. Ef 6.21‑22; Cl 4.7‑9), em 60‑61 d.C. Filipenses foi escrita em 62 d.C., não muito antes da libertação de Paulo.
TEMA E PROPÓSITO: O tema de Efésios é a responsabilidade do crente de andar de acordo com sua vocação celestial em Cristo Jesus (4.1). Efésios não foi escrita para corrigir erros específicos numa igreja local, mas para prevenir problemas na igreja como um todo, encorajando o corpo de Cristo a buscar a solidez nele. Foi também escrita para tomar os crentes mais cônscios de sua posição em Cristo, uma vez que esta é a base para sua prática em todos os níveis da vida.
CHAVES PARA EFÉSIOS: “Edificando o Corpo de Cristo”.
Versiculos‑chave (2.8‑10; 4.1‑3) ‑ "Porque pela graça sois salvos, por meio da fé; e isto não vem de vós, é dom de Deus; não vem das obras, para que ninguém se glorie. Porque somos feitura sua, criados em Cristo Jesus para boas obras, as quais Deus antes preparou para que an­dássemos nelas" (2.8‑10). "Rogo‑vos, pois, eu, o prisioneiro no Senhor, que andeis como é dig­no da vocação com que fostes chamados, com toda humildade e mansi­dão, com longanimidade, suportando‑vos uns aos outros em amor, pro­curando diligentemente guardar a unidade do Espirito no vínculo da paz" (4.1‑3).
Capitulo‑chave (6) ‑ Ainda quando o cristão é abençoado "com toda sorte de benção espiritual nos lugares espirituais em Cristo" (1.3), a guerra espiritual é ainda uma experiência diária do cristão enquanto vive neste mundo. O capítulo 6 é o mais claro conselho de como "ser forte no Se­nhor a na força de seu poder" (6.10).
CRISTO EM EFÉSIOS: A importante frase de Paulo, "em Cristo" (ou seu equivalente), aparece cerca de trinta a cinco vezes, mais que em qual­quer outro livro do Novo Testamento. O crente esta em Cristo (1.1), nos lugares celestiais em Cristo (1.3), escolhido nele (1.4), adotado através de Cristo (1.5), no Amado (1.6), redimido nele (1.7), recebeu uma he­rança nele (1.11), recebeu esperança nele (1.12), está selado nele (1.13), vivo juntamente com Cristo (2.5), ressuscitado e sentado com ele (2.6), criado em Cristo (2.10), aproximado pelo seu sangue (2.13), edificado em Cristo (2.21), participante da promessa em Cristo (3.6) e tem acesso pela fé nele (3.12).
CONTRIBUIÇÃO À BÍBLIA: Diferentemente de Gálatas, que é uma carta muito pessoal e controversa, Efésios é formal e impessoal em seu estilo e ausência do espírito controverso em seu tema. Paulo comunica apenas dois fatos acerca de si nesta epístola: sua prisão e sua razão para enviar Tíquico. É diferentemente do restante de suas epístolas, a benção esta na terceira pessoa (6.23‑24). Efésios esta cheia de pensamentos sublimes e de um rico vocabulário, especialmente nos capítulos 1‑3, onde a teolo­gia e o culto se entretecem. Muitos a consideram o mais profundo livro do Novo Testamento.
VISTA – PANORÂMICA DE EFÉSIOS: Paulo escreveu esta epístola para tor­nar os cristãos mais conscientes de sua posição em Cristo e para motivá-los a beber de sua fonte espiritual no viver diário: "andeis como é digno da vocação com que fostes chamados" (4.1; ver 2.10). A primeira meta­de de Efésios cataloga as possessões celestiais dos crentes: adoção, re­denção, herança, poder, vida, graça, cidadania e o amor de Cristo. Não há imperativos nos capítulos 1‑3, os quais focalizam somente os dons divinos.

             Os capítulos 4‑6, porém, incluem trinta e cinco diretrizes na última metade de Efésios, que fala da responsabilidade dos crentes de conduzir‑se de acordo com sua vocação individual. E assim Efésios co­meça no céu, porém termina no lar e em todos os demais relacionamen­tos da vida diária. As duas divisões são: a posição do cristão (1.1‑3.21) e a pratica do cristão (4.1‑6.20).
A Posição do Cristão (1.1‑3.21): Depois de um prólogo de dois versículos, numa só longa sentença grega Paulo exalta o Deus triuno pelas riquezas da redenção (1.3‑14). Este hino a graça de Deus louva o Pai por nos haver escolhido (1.3‑6), o Filho por nos haver redimido (1.7‑12) e o Espirito Santo por nos haver selado (1.13‑14). A obra salvifica de cada Pessoa divina e "para o louvor da glória de sua graça" (1.6, 12, 14). Antes de prosseguir, Paulo oferece a primeira das duas significativas ora­ções (1.15‑23; cf. 3.14‑21). Aqui ele pede que os leitores recebam a iluminação espiritual para que possam chegar a percepção do que é de fato verdadeiro. Em seguida, Paulo descreve o poder da graça de Deus, con­trastando sua condição anterior com sua presente vida espiritual em Cris­to, salvação esta alcançada não por meio de obras humanas, mas por meio da graça divina (2.1‑10). Esta redenção inclui os judeus, mas também se estende aos gentios que anteriormente eram "estranhos aos pactos da pro­messa" (2.12). Em Cristo os dois pela primeira vez se tornaram membros do mesmo corpo (2.11‑22). A verdade de que os gentios se tornariam "coerdeiros do mesmo corpo" (3.6) fora anteriormente um mistério que ago­ra tem sido revelado (3.1‑13). A segunda oração de Paulo (3.14‑21) ex­pressa seu desejo de que os leitores sejam fortalecidos com o poder do Espirito e apreendam plenamente o amor de Cristo.
A Pratica do Cristão (4.1‑6.24): O versículo central de Efésios (4.1) traça uma linha muito tênue entre as divisões doutrinais e praticas deste livro. Há uma relação de causa e efeito entre os capítulos 1‑3 e 4‑6, porque o andar espiritual do cristão deve estar radicado em sua riqueza espiritual. Como Paulo enfatizou em Romanos, a conduta não determina a benção; ao contrário, a benção é que determina a conduta.
Devido a unidade de todos os crentes no corpo de Cristo, o cresci­mento e a maturidade vem "segundo a justa operação de cada parte" (4.16). Isto envolve o exercício dos dons espirituais em amor. Paulo exorta os leitores a "despojar‑vos, quanto ao procedimento anterior, do velho homem" (4.22) "e a vos revestir do novo homem" (4.24) que se manifes­tará pelo andar em integridade no meio de todo o povo. Eles também devem conservar um viver santo como filhos da luz (5.1‑21). Toda relação (esposas, esposos, filhos, pais, escravos, senhores) deve transfor­mar‑se mediante a nova vida em Cristo (5.22‑6.9). A descrição vívida da guerra espiritual e da armadura de Deus (6.10‑20) é seguida de uma palavra acerca de Tiquico a em seguida é dada a benção (6.21‑24).
ESBOÇO DE EFÉSIOS
Parte Um: A Posição do Cristão (1.1‑3.21)
I. Louvor pela Redenção 1.1‑14 --A. Saudação de Paulo 1.1‑2 -- B. Escolhidos pelo Pai 1.3‑6
C. Redimidos pelo Filho 1.7‑12 -- D. Selados pelo E.S. 1.13‑14
II. Oração por Revelação 1.15‑23 è III. Posição do Cristão 2.1‑3.13 è A. A Posição do Cristão Individualmente 2.1‑10 è B. Antiga Condição 2.1‑3 è C. Nova Condição 2.4‑10 è D. A Posição do Cristão Corporativamente 2.11‑3.13 è E. Reconciliação dos Judeus e Gentios 2.11‑22 è F. Revelação do Mistério da Igreja 3.1‑13
IV. Oração por Realização 3.14‑21 è Parte Dois: A Pratica do Cristão (4.1‑6.24) è I. Unidade na Igreja
A. Exortação e Unidade è B. Explicação da Unidade 4.4‑6 è C. Meios para a Unidade 4.7‑11
D. Propósito dos Dons 4.12‑16
II. Santidade na Vida 4.17‑5.21 è A. Despindo‑se do Velho Homem 4.17‑22 è B. Revestindo‑se do Novo Homem 4.23‑29 è C. Não Entristecendo o Espirito Santo 4.30‑5.12 è D. Andando como Filhos da Luz 5.13‑17 è E. Enchendo‑se do Espirito 5.18‑21 è III. Responsabilidades no Lar e no Trabalho 5.22‑6.9
A. Esposas: Submissão a Seus Esposos 5.22‑24 è B. Esposos: Amor por Suas Esposas 5.25‑33
C. Filhos: Obediência a Seus Pais 6.1‑4 è D. Servos: Serviço Sincero a Seus Senhores 6.5‑9
IV Conduta no Conflito . 6.10‑24 è A. Vestindo a Armadura de Deus 6.10‑17 è B. Orando com Ousadia 6.18‑20 è C. Conclusão 6.21‑24
CONCLUSÃO: A Unidade da Igreja é o objetivo principal desta carta; Judeus e Gentios são um em Cristo.
Paulo dedicou a vida a ensinar aos gentios que eles podiam ser cristãos sem se tornar prosélitos dos judeus. Em geral, isso desagradava a estes porquanto, na sua concepção, a Lei mosaica obrigava a todos, e tinham fundos preconceitos contra os gentios incircuncisos que se atreviam a se ter na conta de discípulos do Messias judeu. Por um lado, Paulo ensinava aos gentios que permanecessem firmes como rochedo na liberdade que tinham em Cristo, como fez nas cartas aos Gálatas e aos Romanos; por outro lado, não queria que esses gentios tivessem preconceitos contra os judeus, seus companheiros cristãos, antes os considerassem como irmãos em Cristo. Não queria ver duas igrejas: uma judaica e outra gentílica: mas uma igreja: judeus e gentios; um em Cristo. Seu gesto, em favor dessa unidade, visando os elementos judaicos da Igreja, foi a grande oferta em dinheiro que levantou nas igrejas gentílicas, ao fim de sua terceira viagem missionária, em prol dos crentes pobres da igreja-mãe em Jerusalém (Atos 21). Esperava que esta demonstração de amor cristão levasse os cristãos judeus a ser mais benévolos para com seus irmãos gentios.
Seu gesto, em favor dessa mesma unidade, tendo em mira os elementos gentílicos da Igreja, foi esta Epistola, escrita ao principal centro de seus convertidos gentios, onde exalta a UNIDADE, UNIVERSALIDADE e GRANDEZA INDIZIVEL do corpo de Cristo.
REFERÊNCIAS BIBLIOGRÁFICAS

- Introdução ao Novo testamento – D. A. Carson, Douglas J. Moo, Leon Morris – Editora Vida Nova.
- Descobrindo a Bíblia – Bruce Wilkinson & Kenneth Boa – Editora Candeia.
- Manual bíblico – H. H. Halley – Editora Vida Nova.
- CD Bíblia sagrada Seafox.

Nobres leitores (as) eis ai mais um comentário teológico agora nas cartas de Galátas e Efésios. O comentário teológico é mais abrangente, pois estas pessoas estudam mais a fundo o tema. Eu não sou teólogo, nem pastor, mas sim uma pessoa que lê muito a Bíblia, mas que tem uma opinião diferente de um teólogo. Espero poder ter dado a todos vocês uma oportunidade de saberem e conhecerem um pouco mais o que  representa cada livro bíblico.

Muito obrigado a todos vocês pelo incentivo, e pelo apoio que vocês tem me dado através de meu blog, que hoje já atingiu a mais 60 mil acessos. Por ser um blog serio, tenho que considerar estes números.

Não sou teólogo e nem pastor, mas sim capelão hospitalar formado em 2012 pela Igreja Batista, e pela UfMS em 2014 curso dado pelo professor de Bioética para os alunos de medicina da UfMS, e pastor, capelão e Capitão do Corpo de Bombeiros de MS Ednilson Reis    

Campo Grande 16 de março de 2015 dia da ultima revisão: jcr0856@hotmail.com 

Holy Bible: commented by José Carlos Ribeiro also in English, Greek and Hebrew
     Cap. 05 Galatians & Ephesians
     Galatia was a region of Asia Minor. For us to locate better, we differentiate Asia Asia Minor. Asia is a continent that includes several countries: Russia, India, Middle East, Far East countries, etc. Asia Minor, in turn, corresponds to much smaller territory, which is now occupied by Turkey.
The Galatia name is derived from Gaul. The Gauls were from Gaul (France today), which dominated the north-central Asia Minor, around the year 300 BC. In 189 BC, the territory was conquered by the Romans. In 25 BC, Rome established there a province that kept the name of Galatia. However, its boundaries were larger than the original region. Thus, north had ethnic Galatians. To the south there were other groups that were part of the province, but they had not the same origin Gallic family. For these issues, when the New Testament mentions the Galatians, it is difficult to determine whether the authors refer to all the people of the province or just the descendant ethnic group of the Gauls. The group which the apostle Paul would have written? The churches of Galatia: While the epistles to the Corinthians were targeting a specific church, the letter to the Galatians is intended to several churches, about which we do not have many specific information. We know that, of all cities located in the province of Galatia, Paul founded churches in Antioch of Pisidia, Iconium, Lystra and Derbe, during their first missionary journey (At.13-14).
REASON OF THE CHARTER: The Jews were present throughout the Roman Empire, especially in major cities. Many of them have converted to Christianity and, among the converted, there were those who wanted to impose the Mosaic law on the Gentile Christians. Are those previously mentioned "Judaizing". Like the Pharisees and Sadducees persecuted Jesus during the period mentioned in the Gospels, the Judaizers always seemed to be watching Paul's steps to influence the churches he established. This issue between Judaism and Christianity runs the New Testament, making it to an element that testifies in favor of unity and historical authenticity of these scriptures. The Judaizers were also in Galatia, where they became strong threat to the sound doctrine of the churches.
The OF ATTACK AGAINST Judaizing PAULO AND THE GOSPEL
Those Jews implied that the gospel was incomplete. To achieve greater influence on the churches, they sought to undermine the authority of Paul. For this, attacking the legitimacy of his apostolate, as they had done at Corinth. By the words of Paul, we deduce the arguments of his accusers. They did not admit that Paul could be an apostle since he was not one of the 12 or had been with Jesus. The Judaizers came to the churches with the Old Testament "in the hands". This was presented as a great impact for Christians. Paul himself taught the appreciation of the Holy Scriptures. Replying to a Jew who showed in the Old Testament the requirement of circumcision and obedience to the law? Furthermore, they had Abraham as the model for the servants of God. Only the revelation and the experience of God could meet this challenge. Knowledge is not enough. The Judaizers taught that salvation depended also the law, especially circumcision. According to them, to be a Christian, a person needed before a Jew (not by descent but by religion).
WHY NOT keep the law?
1 - The law of Moses was given to the children of Israel (Êx.19,3,6). We Gentile Christians, we are not children of Israel. 2 - Jesus fulfilled the ceremonial law. Such compliance means not only obedience, but the satisfaction of the requirements of the ceremonial law through the work of Christ. We need to understand that the commandments of the Mosaic Law are divided into several types. We will basically divide them into moral, civil and ceremonial commandments. The moral commandments relate to the treatment towards others: Thou shalt not kill; Do not commit adultery; Thou shalt not steal, etc. Such ordinances are linked to the word love. Civilians commandments are those that regulated the social life of Israeli. There are several rules that apply to the relations of society. The moral law is fulfilled in the love of God and neighbor (Galatians 5:14). The moral principles remain valid in the New Testament. Today, we do not kill our neighbor, but not because of the law of Moses, but because of the law of Christ (Galatians 6.2), to which the Galatians should obey. The law of Christ is the law of love of God and neighbor. Civil laws of the people of Israel do not apply to us. In addition to the reasons already stated, our circumstances are quite different and have our own civil laws to observe. The Christian must obey the laws established by human authorities as these laws are not ordering transgression of God's will (Rm.13.1).
Jewish ceremonial laws were abolished by Christ on the cross. For this reason, even the Jews who convert to Christianity are now exempt from the Jewish ceremonial law. So do not do animal sacrifices, not keep the Sabbath, do not celebrate the Jewish festivals, etc. If one wants to observe any Jewish custom, it is not a problem (Rm.14.5), provided that the person does not see this as a condition for salvation, because if so, the work of Christ is being placed in the background, as something incomplete and insufficient (Galatians 5.4). On top of this, it is good that cite the words of Paul: ". ..not You are under law but under grace" (Rm.6.14) (See also Galatians 3.24-25).
PAUL'S ANSWER: Given the allegations and accusations, Paul elaborates his answer: the letter to the Galatians with love and censorship. His letter presents:
- Protection of their ministry. In this part, the letter to the Galatians seems continuation of II Corinthians.
- Defense of his gospel - its origin and content. Origin of Paul's gospel: direct revelation from Jesus Christ. At the beginning of the epistle, after exposing its perplexity of the inconstancy of the Galatians, the author recounts his travels and his few contacts with the apostles in Jerusalem. He makes it clear that not received the man of some gospel, but through a direct revelation of the Lord Jesus. This placement was intended to demonstrate and defend his apostolic authority. The content of the gospel harmfulness of Jewish influence in Galatia was in fact undermining the essence of the gospel. The Jews wanted to add circumcision as a condition for salvation. If so, Christianity would be just another sect of Judaism. So Paul reinforces the teaching that salvation is by faith in the sufficiency of Christ's work. To know sufficiency is necessary to understand the meaning. In his presentation, Paul takes Abraham as an example, as it did in the Epistle to the Romans, saying that the patriarch was justified by faith and not by obeying the law. This example was of great weight to the Jew who read the letter. Following the apostle exposes various aspects of the work of Christ and the Holy Spirit in the life of saved without the constraints of the law.
COMPARISON OF FEATURES AND EFFECTS OF LAW AND GRACE LAW / MOSES FREE / JESUS ​​/ CROSS / GOSPEL Shows sin, Forgive sin. Brings a curse takes the curse Brings imprisonment and death brings liberation and life: Emphasize meat emphasizes the spirit Childhood Maturity: It leads to Christ leads to the Father
EMPHASIS ON MEAT AND FOCUS ON THE SPIRIT
The Mosaic law focused on visible issues, though not silent with respect to the spiritual. The sins forbidden there were mainly physical. Similarly, the worship was very practical. His precepts determined the location, posture, clothing, appropriate time, etc.
In the New Testament, Jesus comes to transfer the emphasis on the spiritual, though not silent on the physical. When talking to the Samaritan woman, Jesus points out that she was very concerned with the external aspects of the worship of God. This was characteristic of the emphasis of the Old Testament. Jesus said to him: "The hour is coming and now is when the true worshipers will worship the Father in spirit and in truth." (John 4:23). We see in this the emphasis of the New Testament: the spiritual. In the Sermon on the Mount, Jesus quotes the Mosaic law, giving it a spiritual emphasis, interior. The moral issues are taken into a deeper insight. Jesus reaches the root of the human problem. Cut the root, the outer fruit would also be eliminated.
CHILDHOOD AND MATURITY: The law served to regulate the life of God's servants at a time when little was known about the Lord. Although we do not know much about God, we know much more than the people of the Old Testament. That primordial time of progressive revelation of God can be considered as the child of God's people. Some requirements that parents make their children when they are children no longer apply to the same children when they are adults.
             Thus, the ceremonial part of the law no longer applies after coming, death and resurrection of Christ. The church represents a stage of maturity of the people of God. Those who today become, need not repeat all the experience of Israel in Egypt, in the wilderness, in captivity, etc. We have already received all the result of this process through the Bible and the person of Jesus. The Gentiles are "workers of the last hour" (Mt.20.1-16). The Jews are represented by working from the beginning of the day and are outraged that reaching the end of the file have not gone through so many hours of work and are receiving full payment.
SALVATION AND CHRISTIAN FREEDOM: Salvation is deliverance. When we talk about salvation, usually refer to the eternal salvation of the soul and eternal life. However, the work of Christ also has other effects of salvation. He saves us from the punishment of the law, the kingdom of darkness, and "ourselves".
Free punishment - having taken the penalty that would be imposed on us, Jesus suffered the punishment we deserved for our sin. We must not confuse punishment with discipline, which often comes upon us as a method God uses to teach us. Punishment is punishment. Discipline is correction and instruction. We should not confuse punishment with the consequence of sin. God deliver us from punishment, but the result comes naturally. God can hold it, but it is not guaranteed that it will. For example, a smoker can be forgiven for destroying your body and still come to die of cancer. Is free from punishment, but not of consequences. Free from the law - Jesus delivered us from the domain of law. This phrase is more applicable to the Jews, since the law was directed to them. However, Gentiles could also submit to it becoming proselytes to Judaism. Anyway, Christ free from the law to all who believe in him. Free of Hell - This release occurs when the person surrenders to Christ.  It is something immediate. When the man is subject to God, the Devil flees. No demon remains dominating one who is saved. There is no demonic possession on the Christian. The Devil can only do what God allows. There will be temptation, persecution, oppression suggestion and even if God permit. Possession, ever. Free "himself" - This is the hardest part. I mean we are free from our own limitations, our weaknesses, our misconceptions, our sinful nature, our sinful habits, etc. Experience has shown us that this occurs in two stages: immediate and gradual another. Let's use as an illustration to the resurrection of Lazarus. When Jesus prayed, the miracle occurred immediately. He went to live. However, the "ex-deceased" was still dead man, dead smell, dead clothing, etc. Jesus said, "Loose him and let him go." (John 11:44). Life was already in him, but also many things that it were not matched with your new state. This transformation process we go through day to day also is called sanctification.
              It is the development of salvation (Fp.2.13). Many changes that need to occur in us will depend on the knowledge we gain from God's Word. One can claim that when we accept Christ, we are fully processed immediately, but if it did, we would be already perfect, we would not need to know the Bible or grow spiritually. Paul exhorted the Roman Christians saying, "Be ye transformed by the renewing of your mind." (Rm.12.2).
FREEDOM OF PRESERVATION: Paul admonished the Galatians to remind them of the meaning of Christ's work, which aimed to free them. Now they were free, they should not return to the rule of law. Back to the law is to deny the grace and lose their effects
(Cap.5). You waive the child rights and return to live as a servant (Sarah and Hagar). It renounce Christian liberty, which was bought by the precious blood of our Lord. The history of Israel was one captivity sequence and releases. We can not allow our lives to be so. The Galatians had to cling to Christian freedom. This question is complex showed the experience of the first Christian churches. The Galatians were in danger of losing freedom. The Corinthians, in turn, abused freedom. Writing to these, the apostle was very energetic in order to expose them to the limits that holiness and love put to freedom. The devil always wants to arrest us. For this, he sometimes offers us a "free" higher than we have (II Pd.2.19). In the language of evil, freedom means the absence of commitment to God, no limits. However, those who venture on this trail just committed to Satan and stuck in their networks.
Writing to the Galatians, Paul had in mind risk awareness that there was in having a misunderstanding about Christian freedom. After insisting on the fact that the Galatians were released and were not to hold, he said: "Do not babble, however, the liberty for an occasion to the flesh, but serve one another in love." (Galatians 5:13). Love is the parameter of our freedom. This is also focused in the letters to the Romans and Corinthians. There is no absolute freedom. Or are the servants of sin or slaves of righteousness (Rm.6.18). Christian freedom exists within the limits set by God. The limits are not necessarily opposed to freedom. We are like the passengers of a ship, they can walk to wherever they want, but always within the limits of the vessel. The restrictions that God offers us are for our own good. They are like fences on the edge. Only we are not free to do what they destroy our freedom.
BRANDS identifying: Circumcision was religious status symbol for Jews. It was the brand that identified a fan of Judaism. Brands have always been important. One brand may have several objectives. One of the main is its use as a sign of ownership. The animals were and still are marked with red-hot irons containing the sign of their owners. Today, we are quite used to the value of brands. Are brands of cars, clothes, etc. They represent origin, property, quality, or even the absence or falsification of it all. Major brands become symbols of social status. Even in Revelation, we see the value of brands: the beast will impose its mark on his followers. The Jews were trying to impose the mark of circumcision as if it were a Christian value. However, Paul leads the Galatians to a deeper examination of the question. The exterior sign has value when it corresponds to the inner condition. As I said to the Romans, "circumcision is profitable if you keep the law." (Rm.2.25). So what would be true evidence of human inside? The works of the flesh and the fruit of the spirit. Are trademarks and character are revealed in actions. These are the most important companies in the life of a human being. However, if the Judaizers even insisted on physical marks, Paul had the "marks of Jesus", signs of all your suffering for the gospel (Galatians 6:17).
OUTLINE (GÁL.)
1 - Introduction 1.1-9 -1. - Greeting - 1.1-5. - The inconsistency of Galatians - 1.6-9.
2 - Paul defends his apostleship - 1:10 to 2:10.
2.1 - The journeys of Paul after the conversion and the origin of his gospel
3 - Paul defends his gospel - 2.11-21. - 3.1 - The conflict with Peter
4 - Salvation by faith and its benefits - 3.1 - 4:31. - 4.1 - The gospel and the law. - 4.2 - The example of Abraham. - 4.3 - The law and grace in the figures of Hagar and Sarah. - 5 - The freedom that Christ gives us - 5.1 to 6.18. - 5.1 - The works of the flesh. - 5.2 - The fruit of the Spirit. 5.3 - Practical advice and greetings.
In case of printed use of this material, please mention the author's name:
Anísio Renato de Andrade - Bachelor of Theology. www.santovivo.net
The Letter to the Ephesians
INTRODUCTION: Beside Cl, Fl and Fm, the Epistle to the Ephesians presents itself as written by Paul from prison (3.1, 4.1, 6.20). The former Church from the second century, considered Eph. As Pauline letter. It is difficult, however, specifying when and where it was written, and even readers is intended, as in some of the best codices lack the words "in Ephesus" (1,1s). It is unlikely that Paul wrote a letter to the Ephesians as impersonal, among which worked almost three years (Acts 31 19.1 to 20.1.), The point of unknown consider them (Eph 1.15;. 3.2S ; 4.21). So many critics consider Eph. a kind of circular letter, addressed to several communities of Asia Minor.
The first part is a meditation on the Church as the body of Christ (1.3 to 3.21). The author praises God for the redemption and predestination to divine sonship in Christ (1.3 to 14); thanks for the grace of salvation, obtained from Christ, who raised the Ephesians of sin to make them live the heavenly life (1.15 to 23). The redemption and unity of Jews and Gentiles in the one family of God, the Church, is the result of the death and resurrection of Christ (2.1 to 12). The apostolic doctrine, especially Paul, is the foundation of this Church (3,1-13); so the author asks readers come to understand the greatness of the mystery of Christ (3.14 to 21). In the second part (4.1 to 6.20) urges readers to worthy conduct of vocation: a spirit of unity in the Church must be safeguarded despite the diversity of gifts and graces (4.1 to 16). This requires putting off the old vices and put on the new man in Christ (4.17 to 24), following the requirements of the Christian life (4.25 to 5.21). The following is an exhortation addressed to several members of the Christian family (5.22 to 6.9), invited to lock the spiritual fight of faith (6.10 to 20), and the final greeting (6.21 to 24). The author addresses the Gentile-Christians, to whom it was necessary to remember that the Church's universality also includes a Judeo-Christian past. He warns them of the danger of backsliding in the moral life and the deviations of faith (4,17s; 5.6s). Want to get Christians to become aware of the radical transformation brought about by the death and resurrection of Christ.
              But the fullness of the knowledge of Christ (3.14 to 19) and the Christian life is a great achievement for continuous monitoring: "Awake O sleeper! Arise from the dead, and Christ shall give you light "(5:14). After the initial greeting (1.1 2) comes praise God for his predestination activity and redemption in Christ (1.3 14) and the thanksgiving and prayer for the recipients of the letter (1:15 23). Chapter 2 reminds readers of their sinfulness and their salvation by grace (2.1 10) and then speaks of peace and unity that Christ brings (2.11 22). Paul speaks of "the mystery of Christ," in which the Gentiles are being taken to integrate a body with the ancient people of God, Israel (3.1 6), and the way the eternal purpose of God accomplished in Christ (3.7 13 ). This leads to a prayer for the readers, ending with a doxology (3:14 21). Emphasizes the importance of maintaining "the unity of the Spirit" (4.1 6) and also the gifts of God church, which create conditions for growth in love (4.7 16). Readers are urged to live as children of light (4.17 5.21). Follow guidelines for family life, with exhortations to wives and husbands (5:22 33), children and parents (6.1 4) and the slaves and masters (6.5 9). Paul urges his readers to put on the armor of God (6:10 18), concluding with a request to use the weapon of prayer for him (6:19 20). The letter ends with final greetings (6:21 24).
CONTENTS: Ephesians is addressed to a group of wealthy believers in Jesus Christ beyond all measure, but living as beggars, only because they ignore their wealth. Since it still has to accept his wealth if relegate to live as spiritually impoverished. Paul begins by describing, in Chapters 1 3, the contents of the "bank account" heavenly Christians: adoption, acceptance, redemption, forgiveness, wisdom, heritage, the seal of the Holy Spirit, life, grace, citizenship in short, every spiritual blessing. Taking over is so huge spiritual dowry, the Christian has all the features you need to live "for the praise of the glory of his grace" (1.6). Chapters 4 6 resemble an orthopedic clinic, where the Christian learns to walk spiritually anchored in their spiritual wealth. "For we are his workmanship, created in Christ Jesus (1 3) for good works, which God prepared beforehand that we should walk in them" (2:10).
The traditional title of this epistle the Pros Ephesious, "To the Ephesians." Many ancient manuscripts, however omit en Ephesus, "in Ephesus" in chapter 1, verse 1. This has led many scholars to cast doubt on the traditional concept of this message was directed especially to the Ephesians. The theory proposes encyclical she was a circular letter sent by Paul the churches of Asia. Argues that Ephesians is really a treatise Christian for the general use; does not involve controversy or addresses specific problems in any particular church. This is corroborated by formal tone (no endearments) and distant phraseology ("after I heard of your faith," 1:15; "if ye have heard" about your message, 3.2). These things seem inconsistent with the relationship that Paul would have had with the Ephesians after a ministry of about three years between them. However, the lack of personal greetings does not constitute support for an encyclical theory, since Paul would have done so to avoid favoritism. The only letters containing greetings to specific people are Romans and Colossians, and these were addressed to churches that Paul had not visited. Some scholars accept an ancient tradition that is Ephesians letter of Paul to the Laodiceans (C1 4:16), but there is no way to be sure. If Ephesians began as a circular letter eventually joined to Ephesus, and foremost among the churches of Asia. Another plausible option that this letter was addressed directly to the Ephesians, but written in such a way that it became useful to all the churches of Asia.
AUTHOR: All internal evidence (1.1) and external strongly supports the Pauline authorship of Ephesians. In recent years, however, critics have reversed internal bases in a challenge against the old and unanimous tradition. It has been argued that the vocabulary and the style are different from other epistles of Paul; but this ignores Paul's flexibility under different circumstances (cf. Rom. 2 and Co.). The theology of Ephesians in some ways reflects a later development; but this should be attributed to Paul's own cultivation and meditation on the church as the body of Christ. Since the epistle claramento names the author in the first verse, it is not necessary to theorize that Ephesians was written by one of the students or Paul's admirers, for example Timothy, Luke, Tychicus and Onesimus.
DATE AND SCENARIO: At the end of his second missionary journey, Paul visited Ephesus, where he took leave of Priscilla and Aquila (Acts 18:18 21). This strategic city was the commercial center of Asia Minor, but a large volume of sediment required him to keep a special channel so that ships could reach the port. Ephesus was also a religious center, famous especially for its magnificent temple of Diana (Roman name), structure considered one of the seven wonders of the ancient world (Acts 19:35). The practice of magic and the local economy were clearly associated with this temple. Paul stayed in Ephesus for nearly three years on his third missionary journey (Acts 19; 20:30); God's Word is spread throughout the province of Asia. The effective ministry of Paul began to seriously undermine the trafficking of magic and images, causing an uproar in the great theater Ephesian. Paul then left for Macedonia, but soon because of-met the Ephesian elders on their way to Jerusalem (Acts 20:17 38).
Paul wrote "Prison Epistles" (Ephesians, Philippians, Colossians and Philemon) during his first Roman imprisonment in AD 60 62 All these letters refer to his arrest (Eph 3.1; 4.1; 6:20; Philippians 1.7, 13 14; Cl 4.3 , 10, 18; Fm 9 10, 13, 23) and adapt well to the scenario of Acts 28.16 31. This especially comes to light of references that Paul makes the "palace guard" (official guardian residence of the governor, Phil 1:13) and the "Use of home" (Phil 4:22). Some commentators believe that the arrest of one or more of these epistles refers to Paul's imprisonment in Caesarea or to a hypothetical prison in Ephesus; but the weight of evidence favors the traditional view that they were written in Rome. Ephesians, Colossians and Philemon were evidently written about the same time (cf. Eph 6:21 22; Cl 4.7 9) in 60 AD 61 Philippians was written in 62 AD, not long before the release of Paul.
BACKGROUND AND PURPOSE: The theme of Ephesians is the responsibility of the floor believer according to their high calling in Christ Jesus (4.1). Ephesians was not written to correct specific errors in a local church, but to prevent problems in the church as a whole, encouraging the body of Christ to seek strength in it. It was also written to take more aware of their position believers in Christ, since this is the basis for your practice at all levels of life.
KEYS TO Ephesians: "Building up the Body of Christ."
Key verses (2.8 10; 4.1 3) "For by grace are ye saved through faith; and that not of yourselves: it is the gift of God: Not of works, lest anyone should boast For we are his workmanship, created. in Christ Jesus for good works, which God prepared beforehand that we should walk in them "(2.8 10). "I beseech you therefore, I, the prisoner of the Lord, that ye walk worthy of the vocation wherewith ye are called, with all lowliness and meekness, with longsuffering, forbearing one another in love, endeavoring to keep the unity of the Spirit bond of peace "(4.1 3).
Key chapter (6) Even when the Christian is blessed "with every spiritual blessing in spiritual places in Christ" (1.3), the spiritual war is a daily experience of the Christian while living in this world. Chapter 6 is the clearest advice on how to "be strong in the Lord in the power of his might" (6:10).
CHRIST IN EPHESIANS: The important phrase of Paul, "in Christ" (or its equivalent), appears about thirty to five times more than in Any other New Testament book. The believer in Christ this (1.1) in the heavenly places in Christ (1.3), chosen in Him (1.4), adopted through Christ (1.5), in the Beloved (1.6), it redeemed (1.7), received an inheritance in it (1:11 ) received hope in him (1.12), is sealed in it (1:13), alive together with Christ (2.5), resurrected and seated with him (2.6), created in Christ (2:10), approached by his blood (2.13), built in Christ (2.21), participant of the promise in Christ (3.6) and have access by faith in him (3.12).
CONTRIBUTION TO BIBLE: Unlike Galatians, which is a very personal letter and controversial Ephesians is formal and impersonal in their style and absence of the controversial spirit in your theme. Paul communicates only two facts about you in this epistle: his arrest and his reason to send Tychicus. It is unlike the rest of his epistles, the blessing this in the third person (6:23 24). Ephesians is full of lofty thoughts and a rich vocabulary, especially in Chapters 1 3, where theology and worship are interwoven. Many consider the most profound book of the New Testament.
VISTA - OVERVIEW OF EPHESIANS: Paul wrote this epistle to make the Christians more aware of your position in Christ and to motivate them to drink from its spiritual source in daily living, "ye walk worthy of the vocation wherewith ye are called" (4.1; see 2.10). The first half of Ephesians catalogs the heavenly possessions of believers: adoption, redemption, heritage, power, life, grace, citizenship and love of Christ. There are no requirements in Chapters 1 3, which only focus on the divine gifts.
             Chapters 4- 6, however, include thirty-five guidelines in the latter half of Ephesians, which talks about the responsibility of believers to drive in accordance with their individual vocation. And so begins Ephesians in the sky, but ends in the home and in all other relationships of daily life. The two divisions are: the position of the Christian (1.1 3:21) and the practice of Christian (4.1 6.20).
The Christian position (1.1 3:21): After a prologue of two verses, in one long Greek sentence Paul extols the triune God for the riches of redemption (1.3 14). This hymn to the grace of God praises the Father for having chosen us (1.3 6), the Son for having redeemed us (1.7 12) and sealed by the Holy Spirit be in (1:13 14). The work of each salvific divine person and "to the praise of the glory of his grace" (1.6, 12, 14). Before proceeding, Paul offers the first of two significant prayers (1:15 23; cf. 3:14 21).
Here he asks that readers receive spiritual enlightenment so that they can get a sense of what is in fact true. Then Paul describes the power of God's grace, contrasting its previous condition with your present spiritual life in Crist, salvation is reached not by human works, but through divine grace (2.1 10). This redemption includes the Jews, but also extends to the Gentiles that previously were "strangers to the covenants of promise" (2.12). In Christ the two first became members of the body (2:11 22). The truth that the Gentiles would become "Heirs the same body" (3.6) was previously a mystery that has been revealed Now (3.1 13). The second prayer of Paul (3:14 21) expressed his desire that readers will be strengthened with the power of the Spirit and fully seize the love of Christ.
The Christian Practice (4.1 6:24): The central verse of Ephesians (4.1) draws a fine line between the doctrinal divisions and practices of this book. There is a cause and effect relationship between chapters 1 3:04 6, because the spirit of the Christian walk must be rooted in their spiritual wealth. As Paul emphasized in Romans, the conduct does not determine the blessing; on the contrary, the blessing is that determines the behavior. Because the unity of all believers in Christ's body, the growth and maturity comes "according to the working of each individual part" (4:16). This involves the exercise of spiritual gifts in love. Paul exhorts readers to "deprive you concerning the former conversation the old man" (4.22) "and put on the new man" (4.24) that manifest by walk in integrity in the midst of all the people. They should also keep holy living as children of light (5.1 21). Every relationship (wives, husbands, children, parents, slaves, masters) should be turn by new life in Christ (5:22 6.9). The vivid description of spiritual warfare and the armor of God (6.10 20) is followed by a word about the Tychicus then is given the blessing (6.21 24).
DRAFT Ephesians
Part One: The Christian position (1.1 3:21)
I. Praise for Redemption 1.1 14 --The. Greeting Paul 1.1 2 - B. Chosen by the Father 1.3 6
C. redeemed by the Son 1.7 12 - D. sealed by ES 1.13 14
II. Prayer for Revelation 1:15 23 è III. Position of the Christian 3:13 è 2.1 A. The Christian Position Individually 2.1 10 è B. Former Condition 2.1 3 è C. New Condition 2.4 10 è D. The Christian Position corporate level 2:11 3:13 è E. Reconciliation of Jews and Gentiles 2:11 22 è F. Church Mystery of Revelation 3.1 13
IV. Prayer for Achievement 3:14 è 21 Part Two: The Christian Practice (4.1 6:24) è I. Unity in the Church
A. Exhortation and è Unit B. Explanation of Unit 6 4.4 è C. Means for Unit 4.7 11
D. Purpose of the Gifts 4:12 16
II. Holiness in the Life 4:17 5:21 è A. Stripping if the Old Man 4:17 22 è B. Since if the New Man 4:23 29 è C. Not Grieving the Holy Spirit 4:30 5:12 è D. Walking as Children of Light 5:13 17 è E. Filling up the Spirit 5:18 21 è III. Responsibilities at Home and at Work 5:22 6.9
A. Wives: Submission to His Spouses 5:22 24 è B. Spouses: Love for His Wives 5:25 33
C. Children: Obedience to His Parents 4 6.1 è D. Servants: Sincere service to His Lords 6.5 9
IV Conduct Conflict. 6:10 24 è A. Wearing the Armor of God 6:10 17 è B. Praying with Boldness 6:18 è 20 C. Conclusion 6:21 24
CONCLUSION: The Unity of the Church is the main purpose of this letter; Jews and Gentiles are one in Christ. Paul devoted his life to teach the Gentiles that they could be Christians without becoming proselytes of the Jews. In general, it displeased them because, in his view, the Mosaic Law required all, and had prejudices funds against the uncircumcised Gentiles who dared to take on the Jewish Messiah disciples account. On the one hand, Paul taught the Gentiles to remain firm as a rock in the freedom they had in Christ, as it did in the letters to the Galatians and Romans; on the other hand, did not want these Gentiles had prejudices against Jews, their fellow Christians before considered them as brothers in Christ. Not want to see two churches: one Jewish and one Gentile: but a church: Jews and Gentiles; one in Christ. His gesture in favor of this unit, targeting the Jewish elements of the Church, was the large supply of money that arose in the Gentile churches, the end of his third missionary journey, pro-poor believers of the mother church in Jerusalem (Acts 21) . He hoped that this demonstration of Christian love takes them Jewish Christians to be more benevolent towards their Gentile brothers. His gesture in favor of that unit, taking in the sights Gentile elements of the Church, was this epistle, written to the main center of his Gentile converts, which exalts unity, universality and unspeakable GREATNESS the body of Christ.
REFERENCES
- Introduction to the New Testament - DA Carson, Douglas J. Moo, Leon Morris - Publisher New Life.
- Discovering the Bible - Bruce Wilkinson & Kenneth Boa - Publisher Candeia.
- Bible Manual - HH Halley - Publisher New Life.
- CD Holy Bible Seafox.
Noble readers (as) al behold another theological commentary now in the letters of Galatians and Ephesians. The theological commentary is more comprehensive, as these people study more thoroughly the topic. I am not a theologian or pastor, but a person who really read the Bible, but it has a different opinion of a theologian. I hope to have given you all an opportunity to know and know a little more what is each Bible book.
Thank you all for your encouragement, and support that you have given me through my blog, which today has reached over 60,000 hits. Being a serious blog, I have to consider these numbers.
I am not a theologian nor shepherd, but hospital chaplain formed in 2012 by the Baptist Church, and the UFMs in 2014 course given by Professor of Bioethics for medical students UFMS, and pastor, chaplain, and Captain MS Ednilson Fire Department Kings
Campo Grande March 16, 2015 day of the last revision: jcr0856@hotmail.com

Αγία Γραφή: σχολίασε ο José Carlos Ribeiro επίσης στα αγγλικά, ελληνικά και εβραϊκά

     Κεφ. 05 Γαλάτες & Εφεσίους

                Γαλατία ήταν μια περιοχή της Μικράς Ασίας. Για να εντοπίσετε καλύτερα, έχουμε διαφοροποιήσει Ασία Μικρά Ασία. Η Ασία είναι μια ήπειρος που περιλαμβάνει διάφορες χώρες: Ρωσία, την Ινδία, τη Μέση Ανατολή, χώρες της Άπω Ανατολής, κ.λπ. Μικρά Ασία, με τη σειρά του, αντιστοιχεί σε πολύ μικρότερο έδαφος, που καταλαμβάνεται τώρα από την Τουρκία.

Το όνομα Γαλατία προέρχεται από τη Γαλατία. Οι Γαλάτες ήταν από τη Γαλατία (Γαλλία σήμερα), τα οποία κυριαρχούν στο βόρειο-κεντρική Μικρά Ασία, γύρω στο έτος 300 π.Χ. Το 189 π.Χ., η περιοχή κατακτήθηκε από τους Ρωμαίους. Στο 25 π.Χ., η Ρώμη ιδρύθηκε μια επαρχία που κράτησε το όνομα της Γαλατίας εκεί. Ωστόσο, τα όρια της ήταν μεγαλύτερη από την αρχική περιοχή. Έτσι, βόρεια είχαν εθνικής Γαλάτες. Στα νότια υπήρχαν και άλλες ομάδες που ήταν μέρος της επαρχίας, αλλά δεν είχαν την ίδια προέλευση γαλατικά οικογένεια. Για τα θέματα αυτά, όταν η Καινή Διαθήκη αναφέρει τους Γαλάτες, είναι δύσκολο να καθοριστεί αν οι συγγραφείς αναφέρονται σε όλους τους ανθρώπους της επαρχίας ή απλά απόγονος εθνοτική ομάδα των Γαλατών. Η ομάδα που ο απόστολος Παύλος θα γράψει;  Οι εκκλησίες της Γαλατίας: Ενώ οι επιστολές προς Κορινθίους στόχευαν σε μια συγκεκριμένη εκκλησία, η επιστολή προς Γαλάτας προορίζεται για αρκετές εκκλησίες, για τις οποίες δεν έχουμε πολλές συγκεκριμένες πληροφορίες. Γνωρίζουμε ότι, από όλες τις πόλεις που βρίσκονται στην επαρχία της Γαλατίας, Παύλος ίδρυσε εκκλησίες στην Αντιόχεια της Πισιδίας, το Ικόνιο, Λύστρα και τη Δέρβη, κατά τη διάρκεια του πρώτου ιεραποστολικού ταξιδιού τους (At.13-14).

ΛΟΓΟΣ ΤΟΥ ΧΑΡΤΗ: Οι Εβραίοι ήταν παρόντες καθ 'όλη τη Ρωμαϊκή Αυτοκρατορία, κυρίως στις μεγάλες πόλεις. Πολλά από αυτά έχουν μετατραπεί στο χριστιανισμό και, μεταξύ των μετατραπούν, υπήρχαν εκείνοι που θέλησαν να επιβάλουν την Μωσαϊκό νόμο περί εθνών χριστιανοί. Είναι εκείνοι που αναφέρθηκαν προηγουμένως "Ιουδαίοι". Όπως και οι Φαρισαίοι και Σαδδουκαίοι κυνήγησε τον Ιησού κατά τη διάρκεια της περιόδου που αναφέρεται στα Ευαγγέλια, οι Ιουδαϊζοντες πάντα φαινόταν να παρακολουθείτε τα βήματα του Παύλου να επηρεάσει τις εκκλησίες ίδρυσε. Αυτό το θέμα μεταξύ Ιουδαϊσμού και του Χριστιανισμού τρέχει την Καινή Διαθήκη, καθιστώντας το σε ένα στοιχείο που μαρτυρεί υπέρ της ενότητας και της ιστορικής αυθεντικότητα αυτών των γραφών. Οι Ιουδαϊζοντες ήταν επίσης στη Γαλατία, όπου έγινε ισχυρή απειλή για την ορθή διδασκαλία των εκκλησιών.

Το επίθεσης κατά Ιουδαίοι PAULO ΚΑΙ ΤΟ ΕΥΑΓΓΕΛΙΟ  Αυτές οι Εβραίοι να εννοηθεί ότι το ευαγγέλιο ήταν ελλιπής. Για να επιτευχθεί μεγαλύτερη επιρροή στις εκκλησίες, προσπάθησαν να υπονομεύσουν την εξουσία του Παύλου. Για το σκοπό αυτό, επιτίθεται τη νομιμότητα της αποστολικό του, όπως είχαν κάνει στην Κόρινθο. Με τα λόγια του Παύλου, συνάγουμε τα επιχειρήματα των κατηγόρων του. Δεν παραδέχονται ότι ο Παύλος θα μπορούσε να είναι μια απόστολος, αφού δεν ήταν ένα από τα 12 ή ήταν με τον Ιησού. Οι Ιουδαϊζοντες ήρθε στις εκκλησίες με την Παλαιά Διαθήκη "στα χέρια". Αυτό παρουσιάστηκε ως μια μεγάλη επίπτωση για τους Χριστιανούς. Ο ίδιος ο Παύλος δίδαξε την εκτίμηση των Αγίων Γραφών. Απαντώντας σε έναν Εβραίο που έδειξε στην Παλαιά Διαθήκη η απαίτηση της περιτομής και υπακοή στο νόμο; Επιπλέον, είχαν Αβραάμ ως μοντέλο για τους υπηρέτες του Θεού. Μόνο η αποκάλυψη και η εμπειρία του Θεού θα μπορούσε να ανταποκριθεί σε αυτή την πρόκληση.

                 Η γνώση δεν είναι αρκετή. Οι Ιουδαϊζοντες δίδαξε ότι η σωτηρία εξαρτάται επίσης το νόμο, ειδικά περιτομή. Σύμφωνα με αυτούς, είναι Χριστιανός, ένα πρόσωπο που απαιτούνται πριν από έναν Εβραίο (όχι από καταγωγή, αλλά από τη θρησκεία).

ΓΙΑΤΙ ΔΕΝ τηρούν το νόμο;

1 - Ο νόμος του Μωυσή δόθηκε στα παιδιά του Ισραήλ (Êx.19,3,6). Εμείς οι Εθνικοί Χριστιανοί, δεν είμαστε παιδιά του Ισραήλ.  2 - Ο Ιησούς εκπλήρωσε το τελετουργικό νόμο. Η συμμόρφωση αυτή δεν σημαίνει μόνο υπακοή, αλλά την ικανοποίηση των απαιτήσεων του τελετουργικού νόμου μέσα από το έργο του Χριστού. Πρέπει να καταλάβουμε ότι οι εντολές του Μωσαϊκού Νόμου χωρίζονται σε διάφορες κατηγορίες. Εμείς θα τους χωρίζουν σε ηθική, την πολιτική και τελετουργικά εντολές βασικά. Οι ηθικές εντολές αφορούν την θεραπεία έναντι των άλλων: Ου φονεύσεις? Μη μοιχεύσεις? Εσύ δεν θέλεις να κλέψει, κ.λπ. Οι εν λόγω διατάγματα που συνδέονται με τη λέξη αγάπη.  Οι άμαχοι εντολές είναι αυτές που ρύθμιζε την κοινωνική ζωή των Ισραηλινών. Υπάρχουν πολλοί κανόνες που ισχύουν για τις σχέσεις της κοινωνίας. Ο ηθικός νόμος εκπληρώνεται στην αγάπη του Θεού και τον πλησίον (Γαλάτες 5:14). Οι ηθικές αρχές εξακολουθούν να ισχύουν στην Καινή Διαθήκη. Σήμερα, εμείς δεν σκοτώνουν τον πλησίον μας, αλλά όχι εξαιτίας του νόμου του Μωυσή, αλλά λόγω του νόμου του Χριστού (Γαλάτες 6.2), στην οποία οι Γαλάτες πρέπει να υπακούουν.

Ο νόμος του Χριστού είναι ο νόμος της αγάπης του Θεού και τον πλησίον. Πολιτικοί νόμους του λαού του Ισραήλ δεν ισχύουν για εμάς. Εκτός από τους προαναφερθέντες λόγους, οι περιστάσεις μας είναι εντελώς διαφορετικά και έχουν τη δική μας αστική νομοθεσία να τηρούν. Ο Χριστιανός πρέπει να υπακούουν στους νόμους που θεσπίζονται από τις ανθρώπινες αρχές, όπως οι νόμοι αυτοί δεν είναι παραγγελία παράβαση του θελήματος του Θεού (Rm.13.1). Εβραϊκό τελετουργικό νόμοι καταργήθηκαν από τον Χριστό στο σταυρό. Για το λόγο αυτό, ακόμη και οι Εβραίοι οι οποίοι μετατρέπουν το Χριστιανισμό απαλλάσσονται πλέον από το εβραϊκό τελετουργικό νόμο. Έτσι, δεν κάνουμε θυσίες ζώων, που δεν τηρούν το Σάββατο, δεν γιορτάζουν τις εβραϊκές γιορτές, κ.λπ. Αν κάποιος θέλει να παρατηρήσει οποιαδήποτε εβραϊκό έθιμο, αυτό δεν είναι ένα πρόβλημα (Rm.14.5), υπό την προϋπόθεση ότι το άτομο δεν βλέπει αυτό ως προϋπόθεση για τη σωτηρία, γιατί αν ναι, το έργο του Χριστού έχει διατεθεί στο παρασκήνιο, καθώς κάτι ελλιπείς και ανεπαρκείς (Γαλάτες 5.4). Πάνω από αυτό, είναι καλό που αναφέρουν τα λόγια του Παύλου: ". ..not Είστε κάτω από νόμο, αλλά κάτω από χάρη" (Rm.6.14) (Βλέπε επίσης Γαλάτας 3,24 - 25).

PAUL'S ΑΠΑΝΤΗΣΗ: Δεδομένου τους ισχυρισμούς και τις κατηγορίες, Παύλος επεξεργάζεται η απάντησή του: την επιστολή προς τους Γαλάτες, με την αγάπη και τη λογοκρισία. Η επιστολή του παρουσιάζει:

- Προστασία του υπουργείου τους. Σε αυτό το μέρος, η επιστολή προς Γαλάτας φαίνεται συνέχιση της προς Κορινθίους Β.

- Υπεράσπιση ευαγγέλιο του - προέλευση και το περιεχόμενο του. Προέλευση του ευαγγελίου του Παύλου: άμεση αποκάλυψη από τον Ιησού Χριστό. Στην αρχή της επιστολής, μετά την έκθεση αμηχανία της για την αστάθεια των Γαλατών, ο συγγραφέας αφηγείται τα ταξίδια του και λίγες επαφές του με τους αποστόλους στην Ιερουσαλήμ. Κάνει σαφές ότι δεν έλαβε ο άνθρωπος κάποιου ευαγγέλιο, αλλά μέσα από μια άμεση αποκάλυψη του Κυρίου Ιησού. Αυτή η τοποθέτηση στόχο να καταδείξει και να υπερασπιστεί αποστολική εξουσία του.

Το περιεχόμενο του ευαγγελίου βλαπτικότητα της εβραϊκής επιρροής στη Γαλατία ήταν στην πραγματικότητα υπονομεύει την ουσία του ευαγγελίου. Οι Εβραίοι ήθελαν να προσθέσετε περιτομή ως προϋπόθεση για τη σωτηρία. Αν ναι, ο Χριστιανισμός θα είναι απλώς άλλο ένα αίρεση του Ιουδαϊσμού. Έτσι ο Παύλος ενισχύει την διδασκαλία ότι η σωτηρία είναι με πίστη στην επάρκεια του έργου του Χριστού. Για να ξέρετε επάρκεια είναι απαραίτητο να κατανοήσουμε το νόημα. Στην παρουσίασή του, ο Παύλος παίρνει ως παράδειγμα τον Αβραάμ, όπως έκανε και στην Επιστολή προς Ρωμαίους, λέγοντας ότι ο πατριάρχης ήταν δικαιολογημένη από την πίστη και όχι με την τήρηση του νόμου. Αυτό το παράδειγμα ήταν μεγάλο βάρος για τον Εβραίο ο οποίος διάβασε το γράμμα. Μετά τις απόστολος εκθέτει τις διάφορες πτυχές του έργου του Χριστού και του Αγίου Πνεύματος στη ζωή των αποθηκευμένων χωρίς τους περιορισμούς του νόμου.

Σύγκριση δυνατοτήτων

ΚΑΙ ΕΠΙΠΤΩΣΕΙΣ ΤΟΥ ΔΙΚΑΙΟΥ ΚΑΙ ΧΑΡΗ  ΔΙΚΑΙΟ / ΜΩΥΣΗΣ ΔΩΡΕΑΝ / ΙΗΣΟΥ / Σταυρού / ΕΥΑΓΓΕΛΙΟ

Εμφάνιση αμαρτία συγχωρήσει την αμαρτία. Φέρνει μια κατάρα παίρνει την κατάρα Φέρνει φυλάκιση και θάνατος φέρνει την απελευθέρωση και τη ζωή Υπογραμμίζει κρέας τονίζει το πνεύμα Η παιδική ηλικία ωριμότητας Οδηγεί στο Χριστό οδηγεί στον Πατέρα Έμφαση στο κρέας και να επικεντρωθεί στο ΠΝΕΥΜΑ

Το Μωσαϊκό νόμο επικεντρώθηκε σε θέματα ορατή, αν και δεν είναι σιωπηλός σε σχέση με την πνευματική.  Οι αμαρτίες απαγορεύεται εκεί ήταν κυρίως σωματικά. Ομοίως, η λατρεία ήταν πολύ πρακτικό. Παραινέσεις του που καθορίζεται με την τοποθεσία, τη στάση του σώματος, είδη ένδυσης, κατάλληλη στιγμή, κ.λπ. Στην Καινή Διαθήκη, ο Ιησούς έρχεται να μεταφέρει την έμφαση στην πνευματική, αν και δεν είναι σιωπηλός για τη φυσική. Όταν μιλάμε για την Σαμαρείτιδα, ο Ιησούς επισημαίνει ότι ήταν πολύ ασχολούνται με τις εξωτερικές πτυχές της λατρείας του Θεού. Αυτό ήταν το χαρακτηριστικό της έμφασης της Παλαιάς Διαθήκης. Ο Ιησούς είπε σ 'αυτόν:   «Έρχεται η ώρα και τώρα είναι, όταν οι αληθινοί προσκυνητές θα προσκυνήσουν τον Πατέρα με πνεύμα και αλήθεια». (Ιωάννης 4:23). Βλέπουμε σε αυτό την έμφαση της Καινής Διαθήκης: το πνευματικό. Στην επί του Όρους Ομιλία, ο Ιησούς αναφέρει το Μωσαϊκό νόμο, δίνοντάς της ένα πνευματικό έμφαση, εσωτερικό. Τα ηθικά ζητήματα που λαμβάνονται σε μια βαθύτερη κατανόηση. Ο Ιησούς φτάνει στη ρίζα του ανθρώπινου προβλήματος. Κόψτε τη ρίζα, η εξωτερική φρούτα θα μπορούσε επίσης να εξαλειφθεί.

Παιδικής ηλικίας και της ωριμότητας: Ο νόμος υπηρέτησε για τη ρύθμιση της ζωής των υπαλλήλων του Θεού σε μια εποχή που λίγα ήταν γνωστά για τον Κύριο. Αν και δεν ξέρουμε πολλά για τον Θεό, γνωρίζουμε πολύ περισσότερα από ό, τι οι άνθρωποι της Παλαιάς Διαθήκης. Αυτή η αρχέγονη εποχή της σταδιακής αποκάλυψης του Θεού μπορεί να θεωρηθεί ως το παιδί του λαού του Θεού. Ορισμένες από τις απαιτήσεις που οι γονείς κάνουν τα παιδιά τους όταν είναι παιδιά δεν ισχύουν πλέον για τους ίδιους παιδιά όταν είναι ενήλικες.

             Έτσι, το τελετουργικό μέρος του νόμου δεν ισχύει πλέον μετά έρχονται, το θάνατο και την ανάσταση του Χριστού. Η εκκλησία αποτελεί ένα στάδιο ωριμότητας του λαού του Θεού. Εκείνοι που γίνονται σήμερα, δεν υποχρεούνται να επαναλάβουν όλη την εμπειρία του Ισραήλ στην Αίγυπτο, στην έρημο, σε αιχμαλωσία, κ.λπ. Έχουμε ήδη λάβει όλα το αποτέλεσμα αυτής της διαδικασίας μέσα από την Αγία Γραφή και το πρόσωπο του Ιησού. Τα έθνη είναι «εργαζόμενοι της τελευταίας ώρας" (Mt.20.1-16). Οι Εβραίοι εκπροσωπούνται από την εργασία από την αρχή της ημέρας και είναι εξοργισμένοι ότι φτάνει στο τέλος του αρχείου που δεν έχουν περάσει από τόσες πολλές ώρες εργασίας και λαμβάνουν την πλήρη εξόφληση.

ΣΩΤΗΡΙΑ ΚΑΙ ΧΡΙΣΤΙΑΝΙΚΟ ΕΛΕΥΘΕΡΙΑ: Η σωτηρία είναι λύτρωση. Όταν μιλάμε για τη σωτηρία, συνήθως αναφέρονται στην αιώνια σωτηρία της ψυχής και της αιώνιας ζωής. Ωστόσο, το έργο του Χριστού έχει και άλλες επιπτώσεις της σωτηρίας. Μας σώζει από την τιμωρία του νόμου, το βασίλειο του σκότους, και «οι ίδιοι».  Δωρεάν τιμωρία - έχοντας λάβει την ποινή που θα επιβληθεί σε μας, ο Ιησούς υπέστη την τιμωρία που άξιζε για την αμαρτία μας. Δεν πρέπει να συγχέουμε την τιμωρία με την πειθαρχία, η οποία συχνά έρχεται σε εμάς ως μια μέθοδος που χρησιμοποιεί ο Θεός για να μας διδάξει. Η τιμωρία είναι τιμωρία. Η πειθαρχία είναι διόρθωση και τη διδασκαλία. Δεν πρέπει να συγχέουμε την τιμωρία με τη συνέπεια της αμαρτίας. Ο Θεός να μας ελευθερώσει από την τιμωρία, αλλά το αποτέλεσμα έρχεται φυσικά. Ο Θεός μπορεί να το κρατήσει, αλλά αυτό δεν είναι εγγυημένο ότι θα το κάνει.  Για παράδειγμα, ένας καπνιστής μπορεί να συγχωρεθεί για την καταστροφή του σώματός σας και εξακολουθούν να έρχονται να πεθάνουν από καρκίνο. Είναι δωρεάν από την τιμωρία, αλλά όχι τις συνέπειες. Δωρεάν από το νόμο - Ο Ιησούς μας παραδίδεται από τον τομέα του δικαίου. Αυτή η φράση είναι περισσότερο ισχύει για τους Εβραίους, δεδομένου ότι ο νόμος απευθυνόταν σε αυτούς. Ωστόσο, έθνη θα μπορούσαν επίσης να υποβάλουν αυτό γίνει προσήλυτοι στον Ιουδαϊσμό. Τέλος πάντων, ο Χριστός δωρεάν από το νόμο σε όλους όσους πιστεύουν σε αυτόν. Δωρεάν Κόλαση - Αυτή η απελευθέρωση λαμβάνει χώρα όταν το άτομο παραδίνεται στον Χριστό.

           Είναι κάτι άμεσα. Όταν ο άνθρωπος είναι υποκείμενο στο Θεό, ο διάβολος τρέπεται σε φυγή. Δεν δαίμονας εξακολουθεί να κυριαρχεί ένας που έχει σωθεί. Δεν υπάρχει δαιμονοκαταληψία Χριστιανός. Ο διάβολος μπορεί να κάνει μόνο ό, τι επιτρέπει ο Θεός. Θα υπάρξει ο πειρασμός, διώξεις, καταπίεση πρόταση και ακόμη και αν επιτρέπει ο Θεός. Κατοχή, ποτέ.  Δωρεάν »τον εαυτό του" - Αυτό είναι το πιο δύσκολο κομμάτι. Θέλω να πω ότι είμαστε ελεύθεροι από τους περιορισμούς μας, τις αδυναμίες μας, τις παρερμηνείες μας, την αμαρτωλή φύση μας, αμαρτωλές συνήθειες μας, κ.λπ. Η εμπειρία μας έχει δείξει ότι αυτό γίνεται σε δύο στάδια: την άμεση και σταδιακή άλλο. Ας χρησιμοποιήσουμε ως παράδειγμα για την ανάσταση του Λαζάρου. Όταν ο Ιησούς προσευχήθηκε, το θαύμα συνέβη αμέσως. Πήγε να ζήσει. Ωστόσο, ο "πρώην θανόντος" ήταν ακόμα νεκρός, νεκρός μυρωδιά, νεκρά ρούχα, κ.λπ. Ο Ιησούς είπε, «Λύστε τον και αφήστε τον να φύγει." (Ιωάννης 11:44). Η ζωή ήταν ήδη σε αυτόν, αλλά και πολλά πράγματα που δεν συνδυάζονταν με τις νέες σας κατάσταση. Αυτή η διαδικασία μετασχηματισμού περνάμε από μέρα σε μέρα είναι επίσης ονομάζεται ο αγιασμός.

              Είναι η ανάπτυξη της σωτηρίας (Fp.2.13). Πολλές αλλαγές που πρέπει να συμβεί σε μας θα εξαρτηθεί από τη γνώση που αποκομίζουμε από το Λόγο του Θεού. Κάποιος μπορεί να ισχυριστεί ότι όταν δεχόμαστε τον Χριστό, είμαστε πλήρως επεξεργασία αμέσως, αλλά αν το έκανε, θα είναι ήδη τέλεια, δεν θα πρέπει να ξέρετε τη Βίβλο ή να αναπτύσσεται πνευματικά. Παύλος προέτρεψε τα ρωμαϊκά Χριστιανοί λένε, "μεταμορφώνεστε με την ανανέωση του νου σας." (Rm.12.2).

ΕΛΕΥΘΕΡΙΑ ΤΗΣ ΔΙΑΤΗΡΗΣΗ: Παύλος προειδοποίησε τους Γαλάτες να τους υπενθυμίσει την έννοια του έργου του Χριστού, που είχε ως στόχο να τους απελευθερώσει. Τώρα ήταν δωρεάν, δεν θα πρέπει να επιστρέψει στο κράτος δικαίου. Επιστροφή στο νόμο είναι να αρνηθούμε τη χάρη και να χάσουν τα αποτελέσματά τους (Cap.5). Μπορείτε να παραιτηθούν από τα δικαιώματα του παιδιού και να επιστρέψουν για να ζήσουν ως υπηρέτης (Σάρα και Hagar). Αποκηρύξει χριστιανικής ελευθερίας, το οποίο αγοράστηκε από το πολύτιμο αίμα του Κυρίου μας. Η ιστορία του Ισραήλ ήταν μια ακολουθία αιχμαλωσία και απελευθερώνει. Δεν μπορούμε να επιτρέψουμε τη ζωή μας να είναι έτσι. Οι Γαλάτες έπρεπε να προσκολλώνται σε χριστιανική ελευθερία. Αυτό το ζήτημα είναι πολύπλοκο έδειξε την εμπειρία των πρώτων χριστιανικών εκκλησιών. Οι Γαλάτες ήταν σε κίνδυνο να χάσουν την ελευθερία. Η Κορίνθιοι, με τη σειρά του, κατάχρηση της ελευθερίας. Γράφοντας αυτά, ο απόστολος ήταν πολύ ενεργητικός, προκειμένου να τους εκθέσουν τα όρια που αγιότητα και την αγάπη που της ελευθερίας.  Ο διάβολος θέλει πάντα να μας συλλάβει. Για το σκοπό αυτό, ο ίδιος μερικές φορές μας ένα "ελεύθερο" υψηλότερη από ό, τι έχουμε (ΙΙ Pd.2.19) προσφέρει. Στη γλώσσα του κακού, ελευθερία σημαίνει την απουσία δέσμευσης για τον Θεό, δεν έχει όρια. Ωστόσο, εκείνοι που αποτολμούν σε αυτό το μονοπάτι μόλις δεσμευτεί στο Σατανά και να κολλήσει στα δίκτυά τους. Γράφοντας προς τους Γαλάτες, ο Παύλος είχε στη συνειδητοποίηση των κινδύνων μυαλό ότι υπήρχε στην κατοχή ενός παρεξήγηση σχετικά με χριστιανική ελευθερία. Μετά επιμένοντας στο γεγονός ότι οι Γαλάτες αφέθηκαν ελεύθεροι και δεν έχουν να κρατήσει, είπε: «Μην φλυαρία, ωστόσο, η ελευθερία για μια ευκαιρία για τη σάρκα, αλλά υπηρετούν ο ένας τον άλλο με αγάπη." (Γαλάτες 5:13). Η αγάπη είναι η παράμετρος της ελευθερίας μας. Αυτή επικεντρώνεται επίσης στις επιστολές προς τους Ρωμαίους και Κορινθίους. Δεν υπάρχει απόλυτη ελευθερία. Ή μήπως οι υπάλληλοι της αμαρτίας ή δούλοι της δικαιοσύνης (Rm.6.18). Χριστιανική ελευθερία υπάρχει εντός των ορίων που καθορίζονται από τον Θεό. Τα όρια δεν είναι κατ 'ανάγκη σε αντίθεση με την ελευθερία. Είμαστε σαν τους επιβάτες του πλοίου, μπορεί να περπατήσει οπουδήποτε θέλουν, αλλά πάντοτε εντός των ορίων του σκάφους. Οι περιορισμοί που μας προσφέρει ο Θεός είναι για το δικό μας καλό. Είναι σαν φράκτες στην άκρη. Μόνο δεν είμαστε ελεύθεροι να κάνουν ό, τι καταστρέφει την ελευθερία μας.

ΜΑΡΚΕΣ προσδιορισμό: Η περιτομή ήταν θρησκευτικό σύμβολο του καθεστώτος για τους Εβραίους. Ήταν η μάρκα που εντόπισε οπαδός του Ιουδαϊσμού. Μάρκες έχουν πάντα σημαντική. Ένα εμπορικό σήμα μπορεί να έχει πολλούς στόχους. Ένα από τα κύρια είναι η χρήση της ως ένδειξη της κυριότητας. Τα ζώα ήταν και εξακολουθούν να σημειώνονται με καυτό σίδερο που περιέχουν την ένδειξη των ιδιοκτητών τους. Σήμερα, έχουμε συνηθίσει την αξία των εμπορικών σημάτων. Οι μάρκες των αυτοκινήτων, ρούχα, κ.λ.π. Αντιπροσωπεύουν καταγωγή, την περιουσία, την ποιότητα ή ακόμα και την απουσία ή την παραποίηση του παντός. Μεγάλες μάρκες γίνουν σύμβολα της κοινωνικής κατάστασης. Ακόμη και στην Αποκάλυψη, βλέπουμε την αξία των εμπορικών σημάτων: το θηρίο θα επιβάλει τη σφραγίδα του σε οπαδούς του. Οι Εβραίοι προσπαθούν να επιβάλουν το σήμα της περιτομής, σαν να ήταν μια χριστιανική αξία. Ωστόσο, ο Παύλος οδηγεί τους Γαλάτες σε μια βαθύτερη εξέταση του ζητήματος. Το εξωτερικό σημάδι έχει αξία όταν αντιστοιχεί στην εσωτερική κατάσταση. Όπως είπα και στους Ρωμαίους, «περιτομή είναι κερδοφόρα, εάν έχετε κρατήσει το νόμο." (Rm.2.25). Λοιπόν, τι θα ήταν αλήθεια στοιχεία της ανθρώπινης μέσα; Τα έργα της σάρκας και ο καρπός του πνεύματος. Είναι τα εμπορικά σήματα και το χαρακτήρα αποκάλυψε σε δράσεις. Αυτές είναι οι πιο σημαντικές εταιρείες της ζωής ενός ανθρώπινου όντος. Ωστόσο, εάν οι Ιουδαϊζοντες ακόμη και επέμεινε στη φυσική σήματα, Παύλος είχε τα "σημάδια του Ιησού», σημάδια όλα τα δεινά σας για το ευαγγέλιο (Γαλ 6:17).

ΠΕΡΙΓΡΑΦΗ (Γαλ.)

1 - Εισαγωγή 1,1 έως 9  1. - Χαιρετισμός - 1.1-5. - Η ασυνέπεια των Γαλατών - 1,6 - 9.

2 - Παύλος υπερασπίζει αποστολης του - 1:10 - 2:10.

2.1 - Τα ταξίδια του Παύλου μετά τη μετατροπή και την προέλευση του Ευαγγελίου του

3 - Παύλος υπερασπίζει το ευαγγέλιο του - 2,11 - 21.  3.1 - Η σύγκρουση με τον Peter

4 - Η σωτηρία μέσω της πίστης και τα οφέλη της - 3,1 - 4:31.  4.1 - Το Ευαγγέλιο και ο νόμος.  4.2 - Το παράδειγμα του Αβραάμ.  4.3 - Ο νόμος και χάρη στα στοιχεία του Hagar και Σάρα.  5 - η ελευθερία που μας δίνει ο Χριστός - 05.01 με 06.18.  5.1 - Τα έργα της σάρκας.  5.2 - Ο καρπός του Πνεύματος.  5,3 - Πρακτικές συμβουλές και ευχές.  Σε περίπτωση έντυπου χρήση αυτού του υλικού, παρακαλούμε να αναφέρετε το όνομα του συγγραφέα: Anísio Renato de Andrade - Πτυχίο Θεολογίας. www.santovivo.net

Η Επιστολή προς Εφεσίους

ΕΙΣΑΓΩΓΗ: Εκτός Colocenses, Φιλιππησίους, και Φιλήμονα, η Επιστολή προς Εφεσίους παρουσιάζει τον εαυτό της, όπως γράφτηκε από τον Παύλο από τη φυλακή (3.1, 4.1, 6.20). Η πρώην εκκλησία από το δεύτερο αιώνα, θεωρείται Εφεσ. Όπως Pauline επιστολή. Είναι δύσκολο, ωστόσο, προσδιορίζοντας όταν και όπου γράφτηκε, και ακόμη και τους αναγνώστες που προορίζονται, όπως και σε μερικά από τα καλύτερα κώδικες στερούνται τις λέξεις "στην Έφεσο» (1,1s). Είναι απίθανο ότι ο Παύλος έγραψε μια επιστολή προς Εφεσίους ως απρόσωπη, μεταξύ των οποίων και εργάστηκε σχεδόν τρία χρόνια (Πράξεις 31 19,1 - 20,1.), Το σημείο άγνωστος θεωρούν τους (Εφεσίους 1,15 ;. 3.2s ? 4.21). Έτσι, πολλοί κριτικοί θεωρούν Εφεσ. ένα είδος εγκύκλιο, που απευθύνεται σε διάφορες κοινότητες της Μικράς Ασίας.

Το πρώτο μέρος είναι ένας διαλογισμός για την Εκκλησία ως σώμα Χριστού (01.03 - 03.21). Ο συγγραφέας επαινεί τον Θεό για την εξαγορά του και τον προορισμό σε θεία γενεά εν Χριστώ (1,3 έως 14)? ευχαριστίες για τη χάρη της σωτηρίας, που λαμβάνεται από τον Χριστό, ο οποίος έθεσε τους Εφεσίους της αμαρτίας για να τους κάνει να ζήσουν την ουράνια ζωή (1,15 - 23). Η λύτρωση και την ενότητα των Εβραίων και των εθνών στη μια οικογένεια του Θεού, την Εκκλησία, είναι το αποτέλεσμα του θανάτου και της ανάστασης του Χριστού (2,1 έως 12). Η αποστολική δόγμα, ειδικά ο Παύλος, είναι το θεμέλιο αυτής της Εκκλησίας (3,1-13)? έτσι ο συγγραφέας ζητά από τους αναγνώστες έρθει να κατανοήσουν το μεγαλείο του μυστηρίου του Χριστού (3,14 - 21). Στο δεύτερο μέρος (04/01 - 06/20) προτρέπει τους αναγνώστες να αξίζει συμπεριφορά του αποστολή: ένα πνεύμα της ενότητας στην Εκκλησία πρέπει να διαφυλαχθεί παρά την ποικιλία των δώρων και τις χάρες (4,1 έως 16). Αυτό προϋποθέτει τη θέσπιση από τα παλιά πάθη και να θέσει τον νέο άνθρωπο εν Χριστώ (4,17 - 24), σύμφωνα με τις απαιτήσεις της χριστιανικής ζωής (04.25 έως 05.21). Το παρακάτω είναι μια προτροπή που απευθύνεται σε περισσότερα μέλη της χριστιανικής οικογένειας (05.22 - 06.09), καλούνται να κλειδώσετε το πνευματικό αγώνα της πίστεως (6,10 - 20), και το τελικό χαιρετισμό (6,21 - 24). Ο συγγραφέας πραγματεύεται οι Εθνικοί Χριστιανοί, στους οποίους ήταν απαραίτητο να θυμόμαστε ότι η καθολικότητα της Εκκλησίας περιλαμβάνει επίσης ένα ιουδαιο-χριστιανικό παρελθόν. Τους προειδοποιεί για τον κίνδυνο της οπισθοδρόμησης στην ηθική ζωή και τις αποκλίσεις της πίστης (4,17s? 5.6s). Θέλετε να πάρετε τους Χριστιανούς να συνειδητοποιήσουν τη ριζική μεταμόρφωση που επέφερε το θάνατο και την ανάσταση του Χριστού.  Αλλά η πληρότητα της γνώσης του Χριστού (3,14 - 19) και τη χριστιανική ζωή είναι ένα μεγάλο επίτευγμα για τη συνεχή παρακολούθηση: "Ξύπνα O κρεβάτι! Σήκω από τους νεκρούς, και ο Χριστός θα σας δώσει το φως »(5:14). Μετά τον αρχικό χαιρετισμό (1,1 2) έρχεται δοξάζουν τον Θεό για τη δραστηριότητά του ο προορισμός και η λύτρωση του Χριστού (1.3 14) και την ευχαριστία και η προσευχή για τους αποδέκτες της επιστολής (1:15 23). Κεφάλαιο 2 υπενθυμίζει στους αναγνώστες του την αμαρτία του και τη σωτηρία τους με τη χάρη (2.1 10) και, στη συνέχεια, μιλά για την ειρήνη και την ενότητα που φέρνει ο Χριστός (2:11 22). Ο Παύλος μιλάει για «το μυστήριο του Χριστού», στην οποία λαμβάνονται οι Εθνικοί να ενσωματώσουν ένα σώμα με τους αρχαίους ανθρώπους του Θεού, το Ισραήλ (3,1 6), καθώς και ο τρόπος με τον αιώνιο σκοπό του Θεού πραγματοποιείται εν Χριστώ (3.7 13 ). Αυτό οδηγεί σε μια προσευχή για τους αναγνώστες, που τελειώνει με μια δοξολογία (3:14 21). Τονίζει τη σημασία της διατήρησης "την ενότητα του Πνεύματος» (4,1 6), καθώς και τα δώρα της εκκλησίας του Θεού, που δημιουργούν τις συνθήκες για την ανάπτυξη στην αγάπη (4.7 16). Οι αναγνώστες καλούνται να ζήσει ως τέκνα φωτός (4.17 5.21). Ακολουθήστε τις οδηγίες για την οικογενειακή ζωή, με παραινέσεις προς τις συζύγους και τις συζύγους (5:22 33), τα παιδιά και τους γονείς (6,1 4) και τους δούλους και τους πλοιάρχους (6,5 9). Παύλος προτρέπει τους αναγνώστες του να θέσει την πανοπλία του Θεού (6:10 18), καταλήγοντας με το αίτημα να χρησιμοποιήσει το όπλο της προσευχής για τον (6:19 20). Η επιστολή καταλήγει με την τελική χαιρετισμούς (6:21 24).

ΠΕΡΙΕΧΟΜΕΝΟ: Εφεσίους απευθύνεται σε μια ομάδα πλούσιων πιστών στον Ιησού Χριστό πέρα ​​από κάθε μέτρο, αλλά ζει σαν ζητιάνοι, μόνο και μόνο επειδή αγνοούν τον πλούτο τους. Δεδομένου ότι έχει ακόμα να δεχτεί τον πλούτο του, αν υποβάθμιζε να ζήσουν πνευματικά φτωχοί. Παύλος αρχίζει με την περιγραφή, στα κεφάλαια 1 3, τα περιεχόμενα του "τραπεζικό λογαριασμό" ουράνια Χριστιανοί: έγκριση, αποδοχή, λύτρωση, συγχώρεση, τη σοφία, την κληρονομιά, η σφραγίδα του Αγίου Πνεύματος, ζωή, χάρη, ιθαγένεια με λίγα λόγια, κάθε πνευματική ευλογία. Ανάληψη είναι τόσο τεράστια πνευματική προίκα, ο Χριστιανός έχει όλα τα χαρακτηριστικά που χρειάζονται για να ζήσουν "για τον έπαινο της δόξας της χάριτος του» (1.6). Κεφάλαια 4 6 μοιάζει με μια ορθοπεδική κλινική, όπου η χριστιανική μαθαίνει να περπατά πνευματικά αγκυροβολημένο στο πνευματικό πλούτο τους. "Για μας είναι κατασκευής του, που δημιουργήθηκε στον Ιησού Χριστό (1 3) για καλά έργα, που ο Θεός προετοίμασε εκ των προτέρων ότι θα πρέπει να περπατήσετε σε αυτά» (2:10).

Η παραδοσιακή τίτλος αυτής της επιστολής Τα πλεονεκτήματα Ephesious, "Προς Εφεσίους». Πολλά αρχαία χειρόγραφα, ωστόσο παραλείπει en Έφεσο, «στην Έφεσο" στο κεφάλαιο 1, στίχος 1. Αυτό έχει οδηγήσει πολλούς μελετητές να θέσει υπό αμφισβήτηση την παραδοσιακή έννοια αυτού του μηνύματος κατευθύνθηκε κυρίως προς τους Εφεσίους. Η θεωρία προτείνει εγκύκλιο ήταν μια εγκύκλιο που εστάλη από τον Παύλο οι εκκλησίες της Ασίας. Υποστηρίζει ότι Εφεσίους είναι πραγματικά μια πραγματεία Χριστιανός για τη γενική χρήση? δεν συνεπάγεται αντιπαράθεση ή διευθύνσεις ειδικά προβλήματα σε κάθε συγκεκριμένη εκκλησία. Αυτό επιβεβαιώνεται από το επίσημο τόνο (δεν θωπείες) και μακρινό φρασεολογία ("αφού άκουσα την πίστη σας," 1:15? "Αν ακούσατε» για το μήνυμά σας, 3.2). Αυτά τα πράγματα φαίνεται ασυνεπής με τη σχέση που ο Παύλος θα είχε με τους Εφεσίους μετά από ένα υπουργείο περίπου τρία έτη μεταξύ τους. Ωστόσο, η έλλειψη προσωπικού χαιρετισμούς δεν συνιστά υποστήριξη για μια εγκύκλιο θεωρία, αφού ο Παύλος θα το είχε πράξει για να αποφευχθεί η ευνοιοκρατία. Τα μόνα γράμματα που περιέχουν χαιρετισμούς σε συγκεκριμένα άτομα είναι Ρωμαίοι και Κολοσσαείς, και αυτά που απευθύνονται σε εκκλησίες που ο Παύλος δεν είχε επισκεφθεί. Μερικοί μελετητές δέχονται μια αρχαία παράδοση που είναι Εφεσίους επιστολή του Παύλου προς τους Λαοδικείς (C1 4:16), αλλά δεν υπάρχει κανένας τρόπος για να είστε σίγουροι. Αν Εφεσίους ξεκίνησε ως μια εγκύκλιο τελικά εντάχθηκε στην Έφεσο, και κυρίως μεταξύ των εκκλησιών της Ασίας. Μια άλλη εύλογη επιλογή ότι αυτή η επιστολή απευθυνόταν απευθείας προς τους Εφεσίους, αλλά γραμμένο με τέτοιο τρόπο που έγινε χρήσιμο σε όλες τις εκκλησίες της Ασίας.   ΣΥΓΓΡΑΦΕΑΣ: Όλα εσωτερική αποδείξεις (1.1) και εξωτερικά υποστηρίζει σθεναρά την πατρότητα του Παύλου προς Εφεσίους. Τα τελευταία χρόνια, ωστόσο, οι κριτικοί έχουν αντιστραφεί εσωτερικές βάσεις σε μια πρόκληση απέναντι στην παλιά και ομόφωνη παράδοση. Έχει υποστηριχθεί ότι το λεξιλόγιο και το ύφος είναι διαφορετικό από τα άλλα επιστολές του Παύλου? αλλά αυτό αγνοεί την ευελιξία του Παύλου κάτω από διαφορετικές συνθήκες (Ρωμ. 2 και Σία). Η θεολογία της προς Εφεσίους κατά κάποιο τρόπο αντανακλά μια μεταγενέστερη ανάπτυξη? αλλά αυτό θα πρέπει να αποδοθεί στην δική του καλλιέργεια και την περισυλλογή του Παύλου στην εκκλησία ως το σώμα του Χριστού. Από την επιστολή claramento ονόματα ο συγγραφέας στον πρώτο στίχο, δεν είναι απαραίτητο να θεωρητικολογεί ότι Εφεσίους γράφτηκε από έναν από τους μαθητές ή τους θαυμαστές του Παύλου, για παράδειγμα, τον Τιμόθεο, ο Λουκάς, Τυχικός και Ονήσιμος.

ΗΜΕΡΟΜΗΝΙΑ ΚΑΙ ΣΕΝΑΡΙΟ: Στο τέλος του δεύτερου ιεραποστολικού ταξιδιού του, ο Παύλος επισκέφθηκε την Έφεσο, όπου πήρε άδεια Πρίσκιλλα και ο Ακύλας (Πράξεις 18:18 21). Αυτή η στρατηγική της πόλης ήταν το εμπορικό κέντρο της Μικράς Ασίας, αλλά και ένας μεγάλος όγκος των ιζημάτων που απαιτείται από αυτόν να κρατήσει ένα ειδικό κανάλι, έτσι ώστε τα πλοία θα μπορούσε να φθάσει στο λιμάνι. Η Έφεσος ήταν επίσης ένα θρησκευτικό κέντρο, διάσημη κυρίως για μεγαλοπρεπή ναό της Αρτέμιδος (ρωμαϊκό όνομα), δομή θεωρείται ένα από τα επτά θαύματα του αρχαίου κόσμου (Πράξεις 19:35). Η πρακτική της μαγείας και της τοπικής οικονομίας ήταν σαφώς σχετίζονται με αυτό το ναό. Παύλος έμεινε στην Έφεσο για σχεδόν τρία χρόνια για τρίτο ταξίδι ιεραποστολικό του (Πράξεις 19? 20.30)? Ο Λόγος του Θεού έχει εξαπλωθεί σε όλη την επαρχία της Ασίας. Η αποτελεσματική διακονία του Παύλου άρχισε να υπονομεύσει σοβαρά την εμπορία μαγεία και εικόνες, προκαλώντας σάλο στο μεγάλο θέατρο Εφεσίας. Παύλος στη συνέχεια αναχώρησε για τη Μακεδονία, αλλά σύντομα, λόγω του-met και οι Εφέσιοι πρεσβύτεροι στην πορεία τους προς την Ιερουσαλήμ (Πράξεις 20:17 38). Ο Παύλος έγραψε "Prison Επιστολές» (Εφεσίους, Φιλιππησίους, Κολοσσαείς και προς Φιλήμονα) κατά την πρώτη ρωμαϊκή φυλάκισή του στο 60 μ.Χ. 62 Όλες αυτές οι επιστολές αναφέρονται στην σύλληψή του (Εφεσ 3.1? 4.1? 6:20? Φιλιππησίους 1.7, 13 14? Cl 4.3 , 10, 18? Fm 9 10, 13, 23) και προσαρμόζονται καλά με το σενάριο των Πράξεων 28.16 31. Αυτό ισχύει ιδίως έρχεται στο φως των αναφορών που κάνει ο Παύλος το «παλάτι φρουράς» (επίσημη κατοικία κηδεμόνα του κυβερνήτη, Phil 1:13) και το "Χρήση του σπιτιού» (Φιλ 4:22). Ορισμένοι σχολιαστές πιστεύουν ότι η σύλληψη ενός ή περισσότερων από αυτές τις επιστολές αναφέρεται σε φυλάκιση του Παύλου στην Καισάρεια ή σε έναν υποθετικό φυλακή στην Έφεσο? αλλά το βάρος της απόδειξης ευνοεί την παραδοσιακή άποψη ότι γράφτηκαν στη Ρώμη. Εφεσίους, Κολοσσαείς και ο Φιλήμονας ήταν προφανώς γράφτηκε περίπου την ίδια ώρα (πρβλ Εφεσ 6:21 22? Cl 4,7 9) σε 60 μ.Χ. 61 Φιλιππησίους γράφτηκε το 62 μ.Χ., όχι πολύ καιρό πριν από την απελευθέρωση του Παύλου.

ΙΣΤΟΡΙΚΟ ΚΑΙ ΣΚΟΠΟΣ: Το θέμα της προς Εφεσίους είναι η ευθύνη του πιστού δαπέδου σύμφωνα με την υψηλή κλήση τους εν Χριστώ Ιησού (4.1). Εφεσίους δεν γράφτηκε για να διορθώσει συγκεκριμένα σφάλματα σε μια τοπική εκκλησία, αλλά για να αποφευχθούν προβλήματα στην εκκλησία ως σύνολο, ενθαρρύνοντας το σώμα του Χριστού να αναζητήσουν δύναμη σε αυτό. Ήταν επίσης γραμμένο να λάβει μεγαλύτερη επίγνωση της θέσης τους πιστούς τους στον Χριστό, αφού αυτή είναι η βάση για την πρακτική σας σε όλα τα επίπεδα της ζωής.

ΚΛΕΙΔΙΑ προς Εφεσίους: «Χτίζοντας το σώμα του Χριστού."

Βασικά στίχους (2.8 10? 4.1 3) «Διότι κατά χάριν είσθε σεσωσμένοι διά της πίστεως? Και ότι δεν είναι από σας · είναι δώρο του Θεού: Όχι των έργων, διά να μη καυχηθεί Για είμαστε κατασκευής του, που δημιουργήθηκε. στον Ιησού Χριστό για καλά έργα, που ο Θεός προετοίμασε εκ των προτέρων ότι θα πρέπει να περπατήσετε σε αυτά »(2.8 10). «Σας παρακαλώ λοιπόν, εγώ, ο αιχμάλωτος του Κυρίου, εν περπατάτε αντάξια του ye λειτούργημα με το οποίο καλούνται, μετά πάσης ταπεινοφροσύνης και πραότητα, με μακροθυμία, ανεχόμενοι αλλήλων εν αγάπη, pro¬curando επιμελώς να κρατήσει την ενότητα του Πνεύμα στο δεσμό της ειρήνης »(4.1 3).   Βασικά κεφάλαιο (6) Ακόμη και όταν ο Χριστιανός είναι ευλογημένη »με κάθε πνευματική ευλογία σε πνευματικά θέσεις σε Χριστό» (1.3), ο πνευματικός πόλεμος είναι μια καθημερινή εμπειρία της χριστιανικής ενώ ζουν σε αυτόν τον κόσμο. Κεφάλαιο 6 είναι η σαφέστερη συμβουλές για το πώς να «είναι ισχυρή στην Se¬nhor σχετικά με την αντοχή της δύναμής του" (6:10).

ΧΡΙΣΤΟΣ στην προς Εφεσίους: Η σημαντική φράση του Παύλου, «εν Χριστώ» (ή το ισοδύναμό του), εμφανίζεται περίπου τριάντα έως πέντε φορές περισσότερο από ό, τι σε qual¬quer άλλο βιβλίο της Καινής Διαθήκης. Ο πιστός στον Χριστό αυτό (1.1) στα επουράνια εν Χριστώ (1.3), που επιλέγεται σε Αυτόν (1.4), η οποία εγκρίθηκε μέσω του Χριστού (1.5), με τον αγαπημένο του (1.6), το εξαγοραστεί (1.7), έλαβε μια κληρονομιά σε αυτό (1:11 ) έλαβε την ελπίδα σ 'αυτόν (1.12), σφραγίζεται σε αυτό (1:13), ζωντανός μαζί με τον Χριστό (2.5), αναστήθηκε και κάθεται μαζί του (2.6), που δημιουργήθηκε με τον Χριστό (2:10), προσεγγίζεται από το αίμα του (2.13), που χτίστηκε το Χριστός (2.21), συμμετέχοντα της υπόσχεσης του Χριστού (3.6) και να έχουν πρόσβαση από την πίστη σε αυτόν (3.12).

ΣΥΜΒΟΛΗ ΣΤΗΝ ΑΓΙΑ ΓΡΑΦΗ: Σε αντίθεση με Γαλάτες, η οποία είναι μια πολύ προσωπική επιστολή και αμφιλεγόμενη Εφεσίους είναι επίσημη και απρόσωπη στο ύφος και την απουσία του αμφιλεγόμενου πνεύμα στο θέμα σας τους. Παύλος επικοινωνεί μόνο δύο γεγονότα σχετικά με εσάς σε αυτή την επιστολή: τη σύλληψή του και ο λόγος του να στείλει Τυχικός. Είναι σε αντίθεση με την υπόλοιπη επιστολές του, την ευλογία αυτή σε τρίτο πρόσωπο (6:23 24). Εφεσίους είναι γεμάτη από υψηλές σκέψεις και ένα πλούσιο λεξιλόγιο, ιδιαίτερα στα κεφάλαια 1 3, όπου η θεολογία και η λατρεία είναι συνυφασμένες. Πολλοί θεωρούν την πιο βαθιά βιβλίο της Καινής Διαθήκης.

VISTA - ΕΠΙΣΚΟΠΗΣΗ ΤΗΣ Εφεσίους: Παύλος έγραψε αυτή την επιστολή για να τους ευαισθητοποιήσει περισσότερο από χριστιανική θέση τους στον Χριστό και να τους παρακινήσουν να πιει από την πνευματική πηγή της στην καθημερινή ζωή, "περπατάτε αντάξια του ye λειτούργημα με το οποίο καλούνται" (4.1 ? βλέπε 2.10). Το πρώτο εξάμηνο του Εφεσίους απαριθμεί τις ουράνιες κτήσεις των πιστών: την έγκριση, την εξαγορά, την κληρονομιά, τη δύναμη, τη ζωή, την επιείκεια, την ιθαγένεια και την αγάπη του Χριστού. Δεν υπάρχουν απαιτήσεις σε κεφάλαια 1 3, οι οποίες εστιάζονται μόνο στα θεία δώρα.  Κεφάλαια 4 6, ωστόσο, περιλαμβάνει τριάντα πέντε κατευθυντήριες γραμμές κατά το δεύτερο εξάμηνο του Εφεσίους, η οποία μιλά για την ευθύνη των πιστών να οδηγούν σύμφωνα με τις ατομικές τους φιλοδοξίες. Και έτσι Εφεσίους co¬meça στον ουρανό, αλλά καταλήγει στο σπίτι και σε όλες τις άλλες σχέσεις της καθημερινής ζωής. Τα δύο τμήματα είναι τα εξής: η θέση της χριστιανικής (1,1 3:21) και την πρακτική της χριστιανικής (4.1 6.20).

Η χριστιανική θέση (1,1 3:21): Μετά από ένα πρόλογο των δύο στίχους, σε μια μεγάλη ελληνική πρόταση Παύλος εξυμνεί τον Τριαδικό Θεό για τα πλούτη της εξαγοράς (1.3 14). Ο ύμνος αυτός με τη χάρη του Θεού επαινεί τον Πατέρα που μας (1,3 6), τον Υιό έχει επιλεγεί για το γεγονός ότι μας (1.7 12) λυτρωθεί και σφραγίζεται από το Άγιο Πνεύμα να είναι σε (1:13 14). Το έργο του κάθε σωτηριώδη θεία πρόσωπο και "να τον έπαινο της δόξας της χάριτος του" (1.6, 12, 14).Πριν προχωρήσετε, Παύλος προσφέρει το πρώτο από τα δύο σημαντικές προσευχές (1:15 23? Πρβλ 3:14 21). Εδώ ρωτάει ότι οι αναγνώστες λαμβάνουν πνευματική φώτιση, έτσι ώστε να μπορείτε να πάρετε μια αίσθηση του τι είναι στην πραγματικότητα αλήθεια. Τότε ο Παύλος περιγράφει τη δύναμη της χάριτος του Θεού, σε αντίθεση πρώην κατάσταση με τη σημερινή πνευματική ζωή σας σε Cris¬to, η σωτηρία δεν επιτυγχάνεται με τα ανθρώπινα έργα, αλλά με τη θεία χάρη (2.1 10). Αυτή η εξαγορά περιλαμβάνει τους Εβραίους, αλλά επεκτείνεται και εις τα έθνη που προηγουμένως ήταν "ξένοι ως προς τις διαθήκες της pro¬messa» (2,12). Στο Χριστό τα δύο έγιναν τα πρώτα μέλη του σώματος (2:11 22). Η αλήθεια ότι τα έθνη θα γίνει "coerdeiros το ίδιο το σώμα» (3.6), στο παρελθόν ήταν ένα μυστήριο που έχει πλέον αποκαλυφθεί (3.1 13). Η δεύτερη προσευχή του Παύλου (3:14 21) ex¬pressa την επιθυμία του ότι οι αναγνώστες θα πρέπει να ενισχυθεί με τη δύναμη του Αγίου Πνεύματος και να εκμεταλλευθεί πλήρως την αγάπη του Χριστού.  Η Χριστιανική Πρακτική (4,1 6:24): Η κεντρική στίχος του Εφεσίους (4.1) σχεδιάζει μια λεπτή γραμμή ανάμεσα στις δογματικές διαφορές και οι πρακτικές αυτού του βιβλίου. Υπάρχει μια σχέση αιτίου και αιτιατού μεταξύ των κεφαλαίων 1 3:04 6, διότι το πνεύμα της χριστιανικής πόδια πρέπει να βασίζεται σε πνευματικό πλούτο τους. Όπως τόνισε ο Παύλος στην προς Ρωμαίους, η συμπεριφορά δεν καθορίζει την ευλογία? αντιθέτως, η ευλογία είναι ότι καθορίζει τη συμπεριφορά.  Επειδή η ενότητα όλων των πιστών στο σώμα του Χριστού, η cresci¬mento και ωριμότητα έρχεται », σύμφωνα με τη λειτουργία του κάθε επιμέρους τμήματος» (4:16). Αυτό συνεπάγεται την άσκηση των πνευματικών χαρισμάτων στην αγάπη. Παύλος προτρέπει τους αναγνώστες να "στερήσει σας σχετικά με την πρώην συνομιλία ο γέρος" (4.22) "και να θέσει τον νέο άνθρωπο» (4.24), η οποία θα εκδηλωθεί με τα πόδια στην ακεραιότητα στη μέση όλων των ανθρώπων. Θα πρέπει επίσης να τηρούν άγια ζωή ως τέκνα φωτός (5.1 21). Κάθε σχέση (συζύγους, τους συζύγους, τα παιδιά, τους γονείς, τους σκλάβους, οι πλοίαρχοι) πρέπει να γυρίσει από τη νέα εν Χριστώ ζωή (5:22 6.9). Η γλαφυρή περιγραφή του πνευματικού πολέμου και η πανοπλία του Θεού (6:10 20) ακολουθείται από μια λέξη για το Τυχικός τότε δίνεται η ευλογία (6:21 24).

ΣΧΕΔΙΟ Εφεσίους Μέρος Πρώτο: Η χριστιανική θέση (1,1 3:21)

Θ Έπαινος για τη Λύτρωση 1.1 14 --Το. Χαιρετισμός Paul 1.1 2 - Β επιλέγεται από τον Πατέρα 1.3 6

Γ εξαργυρωθεί από τον Υιό 1.7 12 - Δ σφραγίζονται από την ES 1:13 14

ΙΙ. Προσευχή για την Αποκάλυψη 1:15 23  ΙΙΙ. Θέση της χριστιανικής 3:13  2,1 A. Η χριστιανική θέση Ατομικά 2.1 10  Β Πρώην Κατάσταση 2.1 3  Γ Νέα Κατάσταση 2.4 10  Δ Η Χριστιανική θέση εταιρικό επίπεδο 2:11 3:13  Ε Συμφιλίωση των Εβραίων και των Εθνικών 2:11 22  ΣΤ Εκκλησία Μυστήριο της Αποκάλυψης 3.1 13

IV. Προσευχή για την επίτευξη 3:14  21 Μέρος Δεύτερο: Η Χριστιανική Πρακτική (4,1 6:24)  Ι Ενότητα στην Εκκλησία

Α προτροπή και  Μονάδα Β Επεξήγηση της Μονάδας 6 4.4  Γ Μέσα για τη μονάδα 4.7 11

Δ Σκοπός των δώρων 4:12 16

ΙΙ. Αγιότητα στη ζωή 4:17 5:21  Α απογύμνωσης αν ο Γέρος 4:17 22  Β Δεδομένου ότι εάν ο νέος άνθρωπος 4:23 29  Γ μη θρηνεί το Άγιο Πνεύμα 4:30 5:12  Δ Περπάτημα ως τέκνα φωτός 5:13 17  Ε Πλήρωση το Πνεύμα 5:18 21  ΙΙΙ. Ευθύνες στο σπίτι και στη δουλειά 5:22 6,9

Α Σύζυγοι: Υποβολή στους συζύγους Του 5:22 24  Β Σύζυγοι: Η αγάπη για τις συζύγους του 5:25 33

Γ Παιδιά: Υπακοή στους γονείς του 4 6.1  Δ Υπαλλήλων: Ειλικρινείς εξυπηρέτηση των Λόρδων του 6,5 9

IV συμπεριφοράς των συγκρούσεων. 6:10 24  Α Φορώντας την πανοπλία του Θεού 6:10 17  Β προσεύχεται με παρρησία 6:18  20 Γ Συμπέρασμα 6:21 24

ΣΥΜΠΕΡΑΣΜΑ: Η ενότητα της Εκκλησίας είναι ο κύριος σκοπός της παρούσας επιστολής? Ιουδαίους και τους Εθνικούς είναι ένα με τον Χριστό.

Παύλος αφιέρωσε τη ζωή του για να διδάξει τα έθνη που θα μπορούσαν να είναι Χριστιανοί χωρίς να γίνει προσήλυτοι των Εβραίων. Σε γενικές γραμμές, τους δυσαρέστησε, διότι, κατά την άποψή του, ο Μωσαϊκός Νόμος απαιτεί από όλα, και είχε προκαταλήψεις εναντίον των κονδυλίων πολυθεϊστές, που τόλμησε να αναλάβει το Ιουδαϊκό Μεσσία, λογαριασμό μαθητές. Από τη μία πλευρά, ο Παύλος δίδαξε τα έθνη να παραμείνει σταθερή σαν βράχος στην ελευθερία που είχε στο Χριστό, όπως έκανε στις επιστολές προς τους Γαλάτες και τους Ρωμαίους? Από την άλλη πλευρά, δεν θέλουν αυτά τα έθνη είχαν προκαταλήψεις εναντίον των Εβραίων, τους συναδέλφους τους χριστιανοί πριν από αυτούς θεωρούνται ως εν Χριστώ αδελφοί. Δεν θέλουν να δουν δύο εκκλησίες: ένα εβραϊκό και ένα Τζεντίλε: αλλά μια εκκλησία: Ιουδαίους και Εθνικούς? ένα εν Χριστώ. Χειρονομία Του υπέρ αυτής της μονάδας, με στόχο τους Εβραίους στοιχεία της Εκκλησίας, ήταν η μεγάλη προσφορά του χρήματος που προέκυψε στις εκκλησίες Τζεντίλε, το τέλος του τρίτου ταξιδιού ιεραποστολικό του, υπέρ των φτωχών πιστών της Μητρός Εκκλησίας στην Ιερουσαλήμ (Πράξεις 21) . Εξέφρασε την ελπίδα ότι αυτή η επίδειξη της χριστιανικής αγάπης παίρνει τους Ιουδαίους Χριστιανούς να είναι πιο γενναιόδωρη προς Τζεντίλε αδελφούς τους.  Χειρονομία Του υπέρ αυτής της μονάδας, λαμβάνοντας τα αξιοθέατα Τζεντίλε στοιχεία της Εκκλησίας, ήταν η επιστολή, γραμμένη με το κύριο κέντρο του Τζεντίλε του μετατρέπει, η οποία εξυψώνει την ενότητα, καθολικότητα και η ανείπωτη ΜΕΓΑΛΕΙΟ το σώμα του Χριστού.

Αναφορές   - Εισαγωγή στην Καινή Διαθήκη - DA Carson, Douglas J. Moo, Leon Morris - Εκδότης Νέα Ζωή.

- Ανακαλύπτοντας την Αγία Γραφή - Bruce Wilkinson & Kenneth Boa - Εκδότης Candeia.

- Αγία Γραφή Εγχειρίδιο - HH Halley - Εκδότης Νέα Ζωή.

- CD Αγία Γραφή Seafox.

Noble αναγνώστες (όπως) al ιδού άλλο ένα θεολογικό σχόλιο τώρα στις επιστολές του προς Γαλάτας και Εφεσίους. Το θεολογικό σχολιασμό είναι πιο περιεκτική, καθώς αυτοί οι άνθρωποι μελετούν πιο διεξοδικά το θέμα. Δεν είμαι ένας θεολόγος ή πάστορας, αλλά ένα πρόσωπο που πραγματικά διαβάζουν τη Βίβλο, αλλά έχει διαφορετική γνώμη ενός θεολόγου. Ελπίζω να σας έδωσα σε όλους μια ευκαιρία να γνωρίσει και να ξέρετε λίγο περισσότερο τι είναι κάθε βιβλίο της Βίβλου.

Σας ευχαριστώ όλους για την ενθάρρυνσή σας, και υποστηρίζουν ότι μου δώσατε μέσα από το blog μου, η οποία σήμερα έχει φτάσει πάνω από 60.000 επισκέψεις. Όντας ένα σοβαρό blog, έχω να εξετάσει αυτούς τους αριθμούς.

Δεν είμαι ένας θεολόγος ούτε βοσκός, αλλά νοσοκομείο εφημέριος διαμορφώνεται το 2012 από τον Βαπτιστή Εκκλησία, και οι UFMs το 2014 πορεία έδωσε ο καθηγητής Βιοηθικής για τους φοιτητές ιατρικής UFMS, και πάστορας, ιερέας, και ο καπετάνιος MS Ednilson Πυροσβεστική Υπηρεσία Kings

Κάμπο Γκράντε 16 του Μάρ, 2015 ημέρα της τελευταίας αναθεώρησης: jcr0856@hotmail.com

     כובע. 05 הגלטיים ואפסיים

                Galatia הייתה אזור של אסיה קטנה. לנו לאתר טוב יותר, אנו מבחינים אסיה אסיה קטנה. אסיה היא יבשת שכוללת מספר מדינות: רוסיה, הודו, מזרח התיכון, מדינות מזרח רחוק, וכו ' אסיה קטנה, בתורו, מתאים לשטחים קטנים בהרבה, שעכשיו היא נכבשה על ידי טורקיה.

שם Galatia נגזר מגאליה. הגאלים היו מגאליה (צרפת של היום), ששלט בצפון-מרכז אסיה הקטנה, סביב לפנה"ס השנה 300. ב189 לפני הספירה, בשטח שנכבש על ידי הרומאים. ב -25 לפנה"ס, רומא הוקמה שם מחוז ששמר את שמו של גלטיה. עם זאת, גבולותיו היו גדולים יותר מהאזור המקורי. לפיכך, צפון היה הגלטיים אתניים. בדרום היו קבוצות אחרות שהיו חלק מהמחוז, אבל הייתה להם לא המשפחה גאלית אותו מוצא. לבעיות אלה, כאשר הברית החדשה מזכירה את הגלטיים, קשה לקבוע אם המחברים מתייחסים לכל האנשים של המחוז או סתם הקבוצה האתנית הצאצא של הגאלים. הקבוצה אותה שליח פאולוס הייתי כותב?

הכנסיות של גלטיה: בעוד האיגרות אל הקורינתים היו מיקוד כנסייה ספציפית, המכתב אל הגלטיים נועדו כמה כנסיות, על שאין לנו מידע ספציפי רב. אנחנו יודעים את זה, מכל הערים ממוקמות במחוז Galatia, פול נוסד הכנסיות באנטיוכיה של Pisidia, באיקוניום, Lystra וDerbe, במהלך מסעם הראשון מיסיונרית (At.13-14).

הסיבה למגילה: היהודים נכחו בכל רחבי האימפריה הרומית, במיוחד בערים גדולות. יש רבים מהם התנצרו ו, בין הומרו, היו מי שרצה להטיל את תורת משה על הנוצרים הגויים. האם אותם "ייהוד" שהוזכר קודם לכן. כמו הפרושים והצדוקים נרדפים ישו בתקופה האמורה בבשורות, המתייהדים תמיד נראו כאילו היא מתבוננת צעדיו של פול להשפיע על הכנסיות שהקים. עניין זה בין היהדות והנצרות פועל בברית החדשה, שהופך אותו למרכיב שמעיד לטובת אחדות ולאמת היסטוריים של כתבים אלה. המתייהדים גם היו בגלטיה, שבו הם הפכו לאיום חזק לתורת הקול של הכנסיות.

התקפה נגד הייהוד פאולו והבשורה

יהודים אלה משתמעים כי הבשורה לא הייתה שלמה. כדי להשיג השפעה גדולה יותר על הכנסיות, הם ביקשו לערער את סמכותו של פול. לשם כך, תוקף את הלגיטימיות של שליחותו, כפי שעשו בקורינתוס. לפי דבריו של פול, אנו מסיקים את טיעוניהם של מאשימיו. הם לא מודים שפול יכול להיות שליח מאז שהוא לא היה אחד מ -12 או היה עם ישו. המתייהדים הגיעו לכנסיות עם התנ"ך "בידיים". זה הוצג כהשפעה גדולה לנוצרים. פול עצמו לימד את ההערכה של כתבי הקודש. בתשובה ליהודי שהראה בברית הישנה הדרישה של ברית מילה וציות לחוק? יתר על כן, היה להם אברהם כמודל לעבדי ה '. רק ההתגלות והניסיון של אלוהים יכולים לענות על האתגר הזה.

                 ידע זה לא מספיק. המתייהדים לימדו כי ישועה תלויה גם החוק, במיוחד ברית המילה. לדבריהם, להיות נוצרי, אדם צורך לפני יהודי (לא על ידי ירידה אבל לפי דת).

מדוע לא לשמור על החוק?

1 - תורת משה ניתנה לבני ישראל (Êx.19,3,6). אנחנו נוצרים גויים, אנחנו לא ילדים של ישראל.  2 - ישוע הגשים את החוק הטקסי. ציות כזה פירושו לא רק צייתנות, אבל שביעות הרצון של דרישות החוק הטקסי דרך עבודתו של ישו. אנחנו צריכים להבין שמצוות תורת הפסיפס מחולק למספר סוגים. אנחנו בעצם אחלק אותם למצוות מוסריות, אזרחיות וטקסיות. המצוות המוסריות מתייחסות לטיפול כלפי אחרים:

לא ירצח; לא תנאף; לא תגנוב, וכו ' תקנות אלה צמודות למילה האהבה.

מצוות אזרחים הם אלה שהסדירו את החיים החברתיים של ישראל. ישנם כמה כללים שחלים על יחסיה של חברה. החוק המוסרי מתקיים באהבת האל והשכן (אל הגלטיים 5:14). העקרונות המוסריים יישארו בתוקף בברית החדשה. היום, אנחנו לא הורגים את השכן שלנו, אבל לא בגלל תורת משה, אלא בגלל החוק של ישו (אל הגלטיים 6.2), שאליו הגלטיים צריכים לציית.

החוק של המשיח הוא החוק של אהבת האל והשכן. חוקים האזרחיים של עם ישראל אינם חלים עלינו. בנוסף לסיבות שכבר ציינו, הנסיבות שלנו הן שונות לגמרי ויש חוקים משלנו אזרחיים להתבונן. הנוצריים חייבים לציית לחוקים שנקבעו על ידי רשויות אדם כחוקים אלה אינם הזמנת עבירה של רצונו של אלוהים (Rm.13.1).

חוקים טקסי יהודים בוטלו על ידי ישו על הצלב. מסיבה זו, גם היהודים שהתנצרו פטורים מהחוק הטקסי היהודי עכשיו. אז אל תעשו את הקרבת קורבנות, לא לשמור את השבת, לא חוגג את החגים היהודים, וכו ' אם רוצה לקיים כל מנהג יהודי, זה לא בעיה (Rm.14.5), ובלבד שהאדם לא רואה את זה כתנאי לגאולה, כי אם כן, עבודתו של ישו שתוצב ברקע, כדבר שלם ובלתי מספק (אל הגלטיים 5.4). נוסף על כך, זה טוב שיביא את דבריו של פול: ". ..not אתה נמצא תחת החוק, אך תחת חסד" (Rm.6.14) (ראה גם הגלטיים 3.24-25).

תשובתו של פול: בהתחשב בטענות וההאשמות, פול מרחיב את התשובה שלו: המכתב להגלטיים באהבה ובצנזורה. מכתבו מציג:

- הגנה של המשרד שלהם. בחלק זה, המכתב אל הגלטיים נראה המשך II Corinthians.

- הגנה של בשורתו - מקורו ותכניו. מקור של בשורתו של פול: התגלות ישירה מישו. בתחילת האיגרת, לאחר שחשף את מבוכתה של inconstancy של הגלטיים, המחבר מתאר את מסעותיו וכמה אנשי הקשר שלו עם השליחים בירושלים. הוא מבהיר כי לא קיבל את הגבר של כמה הבשורה, אלא באמצעות התגלות ישירה של האדון ישוע. מיקום זה נועד להפגין ולהגן על סמכות שליחיו.

התוכן של נזקם הבשורה של השפעה יהודית בגלטיה היה למעשה לערער את מהותה של הבשורה. היהודים רצה להוסיף מילה כתנאי לגאולה.

          אם כן, הנצרות תהיה פשוט כת אחרת ביהדות. אז פול מחזק את ההוראה שהישועה היא על ידי אמונה בהסתפקות בעבודתו של ישו. לדעת הסתפקות יש צורך להבין את המשמעות. במצגת שלו, פול לוקח אברהם כדוגמא, כפי שעשה באיגרת אל הרומאים, ואמר כי הפטריארך היה מוצדק על ידי אמונה ולא על ידי שמירה על החוק. דוגמא זו הייתה משקל רב ליהודי שקרא את המכתב. בעקבות השליח חושף היבטים שונים של עבודתו של ישו ורוח הקודש בחייו של נשמר ללא מגבלותיו של החוק.

השוואה של תכונות

ואת ההשפעות של חוק וגרייס

החוק / MOSES בחינם / ישו / CROSS / הבשורה

הצג חטא לסלוח חטא.

מביא קללה לוקחת את הקללה

מביא מאסר ומוות מביא שחרור וחיים

מדגיש בשר מדגיש את הרוח

פדיון ילדות

מוביל לישו מוביל לאב

דגש על בשר ולהתמקד ברוח

חוק הפסיפס התמקד בנושאים גלויים, אם כי לא שקט ביחס לרוחני.

             החטאים האסורים היו בעיקר פיזיים. בדומה לכך, הפולחן היה מעשי מאוד. המצוות קבע את המיקום, את היציבה, הבגדים, הזמן מתאים, וכו '

בברית החדשה, ישו מגיע להעביר את הדגש על רוחני, אם כי לא שקט על פיזי. כאשר מדברים לאישה השומרונית, ישו מציין כי היא הייתה מודאגת מאוד בהיבטים החיצוניים של עבודת ה '. זה היה אופייני לדגש של הברית הישנה. אמר לו ישוע:

 "השעה מגיעה ועכשיו הוא כאשר המתפללים האמיתיים לעבוד את האב ברוח ובאמת." (ג'ון 04:23). אנו רואים בזה הדגש של הברית החדשה: הרוחני. בדרשה על ההר, ישו מצטט את תורת משה, זה נותן דגש רוחני, פנימי. הסוגיות המוסריות נלקחות בתובנה עמוקה יותר. ישו מגיע לשורש הבעיה האנושית. חותך את השורש, הפירות החיצוניים היו גם יבוטלו.

ילדות ובגרות: החוק שימש להסדיר את החיים של עובדי ה 'בתקופה שבי מעט היה ידוע על ה'. למרות שאנחנו לא יודעים הרבה על אלוהים, אנחנו יודעים הרבה יותר מהאנשים של הברית הישנה. כי זמן הבראשיתי של התגלות ההדרגתית של אלוהים יכול להיחשב כילד של האנשים של אלוהים. כמה דרישות שהורים עושים לילדים שלהם כאשר הם ילדים לא תחולנה עוד על אותם הילדים כאשר הם מבוגרים.

             לפיכך, החלק הטקסי של החוק אינו חל לאחר שהגיע, מותו ותחייתו של ישו. הכנסייה מייצגת שלב של בגרות של העם של אלוהים. מי שהפכו היום, אין צורך לחזור על כל הניסיון של ישראל במצרים, במדבר, בשבי, וכו ' יש לנו כבר קיבלתי את כל התוצאה של תהליך זה באמצעות התנ"ך ודמותו של ישו. הגויים הם "עובדים של השעה האחרונה" (Mt.20.1-16). היהודים מיוצגים על ידי עבודה מהתחילה היום וזועמים שהגיעו לסוף הקובץ לא עברו כל כך הרבה שעות של עבודה ומקבלים תשלום מלא.

ישועה וחופש נוצרי: Salvation הוא גאולה. כאשר אנו מדברים על גאולה, מתייחס בדרך כלל לגאולה הנצחית של הנשמה וחיי נצח. עם זאת, עבודתו של ישו יש גם השפעות אחרות של גאולה. הוא מציל אותנו מעונשו של החוק, ממלכת החושך, ו" את עצמנו ".

עונש חינם - לאחר שלקח את העונש שיוטל עלינו, ישו סבל העונש שמגיעים לנו על חטאינו. אסור לנו לבלבל בין ענישה עם משמעת, אשר לעתים קרובות מגיעה אלינו כשיטת אלוהים משתמש כדי ללמד אותנו. עונש הוא עונש. משמעת היא תיקון והדרכה. אנחנו לא צריכים לבלבל בין ענישה עם התוצאה של חטא. אלוהים לגאול אותנו מהעונש, אבל התוצאה באה באופן טבעי. אלוהים יכול להחזיק אותו, אבל זה לא מובטח שזה יהיה.

             לדוגמא, מעשן יכול לסלוח להשמדת הגוף שלך ועדיין מגיע למות מסרטן. חופשי מעונש, אבל לא בתוצאות.

חינם מהחוק - ישו גאל אותנו מתחומו של החוק. ביטוי זה הוא ישים יותר ליהודים, שכן החוק היה מופנה אליהם. עם זאת, גויים יכולים גם להגיש לו להיות גרים ליהדות. בכל מקרה, משיח מהתורה לכל מי שמאמינים בו.

חינם גיהנום - גרסה זו מתרחשת כאשר האדם נכנע למשיח. זה משהו מיידי. כאשר האדם כפוף לאלוהים, השטן בורח. אין שד נשאר הבולט אחד שנשמר. אין שדים חזקה בנוצרי. השטן יכול לעשות רק מה שמאפשר לי אלוהים. יהיו פיתוי, רדיפה, דיכוי והצעה גם אם היתר אלוהים. המשחק, אי פעם.

חינם "את עצמו" - זה החלק הכי קשה. אני אומר שאנחנו חופשיים מהמגבלות שלנו, החולשות שלנו, התפיסות המוטעות שלנו, הטבע החוטא שלנו, ההרגלים החוטאים שלנו, וכו ' ניסיון מלמד אותנו שזה מתרחש בשני שלבים: באופן מיידי והדרגתיים נוסף. בואו להשתמש להמחשה לתחייתו של לזרוס. כאשר ישוע התפלל, הנס התרחש מייד. הוא עבר לגור. עם זאת, "מנוח לשעבר" עדיין היה איש מת, ריח מת, בגדים מתים, וכו ' ישוע אמר, "Loose ולתת לו ללכת." (ג'ון 11:44). חיים כבר היו בו, אלא גם הרבה דברים שהוא לא מתאים עם המדינה החדשה שלך. תהליך השינוי הזה אנחנו עוברים מיום ליום גם הוא קידוש נקרא.

              זה הוא הפיתוח של ישועה (Fp.2.13). שינויים רבים שצריכים להתרחש בנו יהיו תלויים בידע שאנו מרוויחים מWord של אלוהים. אחד יכול לטעון שכאשר אנו מקבלים משיח, אנו מעובדים באופן מלא באופן מיידי, אבל אם הוא עשה, היינו מושלם כבר, לא היינו צריך לדעת את התנ"ך או להתפתח מבחינה רוחנית. פול האיץ הנוצרים הרומיים אומרים, "להיות אתם השתנו על-ידי חידוש מדעתך." (Rm.12.2).

חופש שימור: פול נזף הגלטיים כדי להזכיר להם את המשמעות של עבודתו של ישו, שמטרתה לשחרר אותם. עכשיו הם היו חופשיים, הם לא צריכים לחזור לשלטון החוק. חזור לחוק הוא לשלול את החסד ולאבד את ההשפעות שלהם (Cap.5). אתם מוותרים על זכויות הילד ולחזור לחיים כמשרתת (שרה והגר). זה לוותר על חירות נוצרית, שנרכשה על ידי הדם היקר של אדוננו. ההיסטוריה של ישראל הייתה רצף שבי אחד ומשחרר. אנחנו לא יכולים להרשות את חיינו להיות כל כך. הגלטיים נאלצו להיצמד לחופש נוצרי. שאלה זו היא מורכב הראתה הניסיון של הכנסיות הנוצריות הראשונות. הגלטיים היו בסכנה של אובדן חופש. קורינתיאנס, בתורו, התעלל חופש. כתיבה לאלה, השליח היה מאוד אנרגטי במטרה לחשוף אותם למגבלות שהקדושה והאהבה לשים לחופש.

השטן תמיד רוצה לעצור אותנו. לשם כך, הוא לפעמים מציע לנו "חופשי" גבוה יותר מאשר יש לנו (II Pd.2.19). בלשונו של רוע, חופש פירושו היעדר מחויבת לאלוהים, אין גבולות. עם זאת, מי שמעז על שביל זה רק מחויב לשטן ותקוע ברשתות שלהם.

הכתיבה להגלטיים, פול היה במודעות לסיכון נפש שהיה שביש אי הבנה לגבי חופש נוצרי. אחרי שהתעקשתי על כך שהגלטיים שוחררו ולא להחזיק, הוא אמר: "אל לקשקש, עם זאת, את חירותו לאירוע לבשר, אבל משרתת אחד את השני באהבה." (אל הגלטיים 5:13). אהבה היא הפרמטר של החופש שלנו. זה גם התמקד במכתבים לרומאים וCorinthians. אין חופש מוחלט. או שהם משרתיו של חטא או העבדים של צדקה (Rm.6.18). חופש נוצרי קיים בגבולות שנקבעו על ידי אלוהים. הגבולות אינם מתנגדים בהכרח לחופש. אנחנו כמו הנוסעים של ספינה, הם יכולים ללכת לכל מקום שהם רוצים, אבל תמיד בגבולות של כלי השיט. ההגבלות שאלוהים מציע לנו הן לטובתנו. הם כמו גדרות על הקצה. רק שאנחנו לא חופשיים לעשות מה שהם הורסים את החופש שלנו.

מותגי זיהוי: ברית המילה הייתה סמל סטטוס דתי ליהודים. זה היה המותג שמזוהה אוהד של היהדות. מותגים תמיד היינו חשובים. מותג אחד עשוי להיות מספר מטרות. אחת העיקרי הוא השימוש בו כסימן לבעלות. בעלי החיים היו ועדיין מסומנים בברזל מלובן המכיל את הסימן של בעליהם. היום, אנחנו די רגילים לערך של מותגים. האם מותגים של מכוניות, בגדים, וכו ' הם מייצגים, רכוש, איכות, או אפילו עדר או זיוף של כל זה. מותגים גדולים הפכו לסמל של מעמד חברתי. אפילו בהתגלות, אנו רואים את הערך של מותגים: החיה תטיל את חותמו על חסידיו. היהודים מנסים לכפות את הסימן של ברית מילה כאילו היו ערך נוצרי. עם זאת, פול מוביל את הגלטיים לבדיקה מעמיקה יותר של השאלה. יש סימן החיצוני ערך כאשר היא תואמת את המצב הפנימי. כפי שאמרתי לרומאי, "ברית מילה היא רווחית אם אתה שומר על החוק". (Rm.2.25). אז מה יהיו ראיות האמיתיות של אדם בתוך? העבודות של הבשר והפרות של הרוח. הם סימנים מסחריים ואופי מתגלים במעשים. אלה הם החברות החשובות ביותר בחייו של אדם. עם זאת, אם המתייהדים אפילו התעקשו על סימנים פיזיים, היה לי פול "הסימנים של ישו", סימנים של כל הסבל שלך לבשורה (אל הגלטיים 06:17).

מתאר (גל).

1 - מבוא 1.1-9  1. - ברכה - 1.1-5. - חוסר העקביות של הגלטיים - 1.6-9.

2 - פול מגן מיסיונריותיו - 1:10-02:10.

2.1 - מסעותיו של פול לאחר ההמרה ומקורו של בשורתו

3 - פול מגן הבשורה שלו - 2.11-21. 3.1  - הסכסוך עם פיטר

4 - ישועה על ידי אמונה ובברכתו - 3.1 - 04:31. 4.1  - הבשורה והחוק.  4.2 - הדוגמא של אברהם. 4.3  - החוק והחסד בדמויותיהם של הגר ושרה.  5 - החופש שהמשיח נותן לנו - 5.1-6.18. 5.1  - העבודות של הבשר. 5.2  - פרי הרוח.  5.3 - ייעוץ וברכות מעשיים.

במקרה של שימוש מודפס של חומר זה, אנא להזכיר את שמו של המחבר:

Anísio רנאטו דה אנדרדה - תואר ראשון בתיאולוגיה. www.santovivo.net

המכתב אל האפסים

מבוא: לצד Colocenses, הפיליפים, וPhilemon, המכתב אל האפסים מציג את עצמו כפי שנכתב על ידי פול מהכלא (3.1, 4.1, 6.20). הכנסייה לשעבר מהמאה השנייה, נחשבת Eph. כמכתב פאולין. זה קשה, עם זאת, המפרט מתי ואיפה זה היה כתוב, ואף קוראים שנועדו, כמו בחלק מכתבי היד הטוב ביותר חסרי המילים "באפסוס" (1,1s). אין זה סביר כי פול כתב מכתב אל האפסים כלא אישי, ביניהם עבד כמעט שלוש שנים (מעשי השליחים 31 19.1-20.1.), הנקודה לא ידוע לשקול אותם (אל האפסיים 1.15 ;. 3.2S ; 4.21). אז מבקרים רבים רואים Eph. סוג חוזר, התייחס למספר קהילות של אסיה קטנה.

החלק הראשון הוא מדיטציה על הכנסייה כגופו של ישו (1.3-3.21). המחבר משבח את אלוהים לגאולה והייעוד לsonship האלוהי במשיח (1.3-14); תודה על החסד של גאולה, המתקבל מישו, שגידל את האפסיים חטא כדי להפוך אותם לחיות את החיים של מעלה (1.15 עד 23). הגאולה והאחדות של יהודים וגויים במשפחה אחת של אלוהים, הכנסייה, היא התוצאה של מותו ותחייתו של ישו (2.1 עד 12). דוקטרינת השליחים, במיוחד פול, הוא היסוד של כנסייה זו (3,1-13); כך המחבר שואל קוראים הגיעו להבנת גדולתו של המסתורין של ישו (3.14-21). בחלקו השני (4.1-6.20) קורא לקוראים להתנהלות ראויה של ייעוד: רוח של אחדות בכנסייה יש לשמור על אף המגוון של מתנות וגינונים (4.1-16). זה דורש לדחות את המידות הרעות הישנות ולשים על הגבר החדש במשיח (4.17-24), בעקבות הדרישות של החיים הנוצריים (4.25-5.21). הבא הוא תוכחת התייחסה לכמה מחברי המשפחה הנוצרית (5.22-6.9), הוזמן כדי לנעול את המאבק הרוחני של אמונה (6.10-20), והברכה האחרונה (6.21-24). המחבר מתייחס לגוי-הנוצרים, למי היה צורך לזכור שהאוניברסליות של הכנסייה כוללות גם עבר יהודי-נוצרי. הוא מזהיר אותם מפני הסכנה של הידרדרות בחיים המוסריים והסטיות של האמונה (4,17s; 5.6s). רוצה לקבל נוצרים להיות מודע לשינוי הקיצוני הביא על ידי מותו ותחייתו של ישו.

              אבל את מלוא הידע של ישו (3.14-19) והחיים הנוצריים הוא הישג גדול לניטור רציף: "רדום O ער! קום מן המתים, וישו ייתן לך אור "(5:14). לאחר ברכת השלום (1.1 2) מגיע שבחים לאלוהים על פעילותו גורל שנקבע מראש וגאולה במשיח (1.3 14) וההודיה והתפילה למקבלי המכתב (01:15 23). פרק 2 מזכיר לקוראים של חטאם וישועתם בחסד (2.1) 10 ולאחר מכן מדבר על שלום ואחדות שהמשיח מביא (02:11 22). פול מדבר על "המסתורין של ישו", שבי הגויים ננקטים לשלב גוף עם האנשים העתיקים של אלוהים, ישראל (3.1 6), והאופן שבו המטרה הנצחית של אלוהים מושלם במשיח (3.7 13 ). זה מוביל לתפילה לקוראים, שהסתיים עם doxology (03:14 21). מדגיש את החשיבות של שמירה על "האחדות של הרוח" (4.1 6) וגם מתנות של כנסיית אלוהים, שיוצרות תנאים לצמיחה באהבה (4.7) 16. קוראים מתבקשים לחיות כילדים של אור (4.17 5.21). פעל לפי הנחיות לחיי משפחה, עם קריאות לנשים ובעלים (05:22 33), ילדים והורים (6.1 4) ועבדים ואדונים (6.5 9). פול קורא לקוראיו לשים על שריונו של אלוהים (06:10 18), הגיע למסקנה עם בקשה להשתמש בנשק של תפילה עבורו (06:19 20). המכתב מסתיים בברכות האחרונות (06:21 24).

תוכן עניינים: האפסיים מופנים לקבוצה של מאמינים עשירים בישוע המשיח מעבר לכל המידה, אבל חיים כקבצנים, רק משום שהם מתעלמים עושרם. מאחר שעדיין יש לקבל את עושרו, אם מייחס לחיות כרוחני עני. פול פותח בתיאור, בפרקים 1 3, את תוכנו של "חשבון הבנק" נוצרים שמיימי: אימוץ, קבלה, גאולה, סליחה, חוכמה, מורשת, החותם של רוח הקודש, חיים, החסד, אזרחות בקיצור, כל ברכה רוחנית. משתלט היא נדוניה רוחנית עצומה כל כך, יש לו את הנוצרי כל התכונות שאתה צריך כדי לחיות "לשבח התהילה של חסדו" (1.6). פרקים 4 6 דומים מרפאת אורתופדים, שבו הנוצרים לומדים ללכת מעוגן מבחינה רוחנית בעושר הרוחני שלהם. "במשך אנחנו טיב העבודה שלו, יצרה במשיח ישוע (1 3) למעשים טובים, אשר אלוהים הכין מראש שאנחנו צריכים ללכת בהם" (2:10).

הכותרת המסורתית של איגרת זו Pros Ephesious, "כדי האפסיים." כתבי יד עתיקות רבים, עם זאת להשמיט en אפסוס, "באפסוס" בפרק 1, פסוק 1. זה הוביל חוקרים רבים להטיל ספק בתפיסה המסורתית של הודעה זו הופנתה בעיקר אל האפסים. התאוריה מציעה איגרת היא הייתה חוזר שנשלחה על ידי פול הכנסיות של אסיה. טוען כי האפסיים הוא באמת מסה נוצרית לשימוש הכללי; אינו כרוך בבעיות מחלוקת או כתובות ספציפיות בכל כנסייה מסוימת. זה אושר על ידי טון רשמי (לא מילות חיבה) ומליצות רחוקות ("אחרי ששמעתי את האמונה שלך," 01:15; "אם אתם לא שמעתם" על ההודעה שלך, 3.2). דברים אלה נראים עולים בקנה אחד עם מערכת היחסים שפול היה לי עם האפסים אחרי משרד כשלוש שנים ביניהם. עם זאת, חוסר ברכות אישיות אינו מהווה תמיכה בתאורית רועים, מאז פול היה עושה זאת כדי להימנע ממשוא פנים. רק האותיות המכילות ברכות לאנשים מסוימים הן רומאים והקולוסים, ואלה פנו לכנסיות שפול לא ביקר. חוקרים אחדים קיבלו מסורת עתיקה שהיא מכתב אל האפסיים של פול לLaodiceans (C1 04:16), אבל אין שום דרך להיות בטוח. אם האפסיים החלו כחוזר הצטרף סופו של דבר לאפסוס, ובראשם הכנסיות של אסיה. עוד אפשרות סבירה שהמכתב הזה היה ממוען ישירות אל האפסים, אבל נכתב בצורה כזאת שזה הפך לשימושי לכל הכנסיות של אסיה.

מחבר: כל הראיות הפנימיות (1.1) וחיצוני מאוד תומך מחבר פאולין של אפסים. בשנים האחרונות, עם זאת, מבקרים הפוכים בסיסים פנימיים באתגר נגד המסורת הישנה ופה. היה שטען כי אוצר המילים והסגנון שונים מאיגרותיו של פאולוס השני; אבל זה מתעלם גמישותו של פול בנסיבות שונות (ראה רום. 2 וושות '). התיאולוגיה של אפסים במובנים מסוימים משקפת התפתחות מאוחרת; אבל זה צריך להיות מיוחס לטיפוחו של פול עצמו ומדיטציה בכנסייה כגופו של ישו. מאז האיגרת claramento שמות המחבר בפסוק הראשון, זה לא הכרחי למשער כי האפסיים נכתבו על ידי אחד מתלמידיו או מעריציו של פול, למשל טימותי, לוק, Tychicus וOnesimus.

תאריך ותרחיש: בסופו של מסע המיסיונרים השני שלו, פול ביקר אפסוס, שם הוא לקח חופשה של פריסילה וAquila (מעשי השליחים 18:18 21). עיר אסטרטגית זה הייתה המרכז המסחרי של אסיה קטנה, אבל נפח גדול של משקעים הנדרש לו כדי לשמור על ערוץ מיוחד, כך שספינות יכולות להגיע לנמל. אפסוס היה גם מרכז דתי, מפורסם במיוחד עבור בית המקדש המפואר שלה של דיאנה (שם רומי), מבנה נחשב לאחד משבעת פלאות תבל של העולם העתיק (מעשי השליחים 19:35). הנוהג של קסם ואת הכלכלה המקומית באופן ברור היו קשור עם בית מקדש זה. פול נשאר באפסוס במשך כמעט שלוש שנים במסע המיסיונרים השלישי שלו (מעשי השליחים 19; 20:30); דבר אלוהים הוא פזור בכל רחבי מחוז אסיה. המשרד היעיל של פול החל לערער את הסחר של קסם ותמונות ברצינות, וגרם למהומה באפסוס התיאטרון הגדול. פול לאחר מכן עזב למקדוניה, אך עד מהרה פגש של-הזקנים Ephesian כי בדרכם לירושלים (מעשי השליחים 20:17 38). פול כתב את "כלא איגרות" (אל האפסיים, הפיליפים, הקולוסים וPhilemon) במהלך המאסר הרומי הראשון שלו בספירת 60 62 כל המכתבים הללו מתייחסים למעצרו (Eph 3.1; 4.1; 06:20; 1.7 הפיליפים, 13 14; Cl 4.3 , 10, 18; Fm 9 10, 13, 23) ולהתאים גם לתרחיש של מעשים 28.16 31. זה מגיע במיוחד לאור אזכור שפול עושה "שומר הארמון" (מקום מגוריו אפוטרופוס הרשמי של המושל, פיל 1:13) ו" השימוש בבית "(פיל 04:22). פרשנים אחדים מאמינים כי מעצרו של אחד או יותר מאיגרות אלה מתייחסים למאסרו של פול בקיסריה או לכלא היפותטיים באפסוס; אבל המשקל של ראיות מעדיפה את ההשקפה המסורתית שהם נכתבו ברומא. אל האפסיים, הקולוסים וPhilemon נכתבו כנראה בערך באותו הזמן (ראה Eph 06:21 22; Cl 4.7 9) ב -60 לספירה 61 הפיליפים נכתב בשנת 62 לספירה, זמן לא רב לפני שחרורו של פול.

רקע ומטרה: הנושא של האפסיים הוא באחריותו של מאמין הרצפה פי ייעודם הגבוה במשיח ישוע (4.1). האפסיים לא נכתב כדי לתקן שגיאות ספציפיות בכנסייה מקומית, אבל כדי למנוע בעיות בכנסייה בכללותה, מעודדים את גופו של ישו לחפש כוח בזה. כמו כן, נכתב לקחת מודע יותר למאמינים את עמדתם במשיח, שכן זה הוא הבסיס לאימון שלך בכל רמות חיים.

מפתחות להאפסיים: "בונים את גופו של ישו."

פסוקים מפתח (2.8 10; 4.1 3) "בחסד הם אתם נשמרו באמצעות אמונה; וכי לא של עצמכם: זה הוא המתנה של אלוהים: לא של יצירות, שמא מישהו צריך להתגאות שכן הינו ביצועו, נוצר. במשיח ישוע למעשים טובים, אשר אלוהים הכין מראש שאנחנו צריכים ללכת בהם "(2.8) 10. "אני מפציר בך לכן, אני, אסיר ה ', כי אתם ראוי להליכה אתם wherewith הייעוד נקרא, עם כל השפלות והצניעות, עם longsuffering, סבלני אחד לשנייה באהבה, בחריצות pro¬curando לשמור על האחדות רוח באג"ח של שלום "(4.1) 3.

פרק מרכזי (6) גם כאשר הנוצרי התברך "בכל ברכה רוחנית במקומות רוחניים במשיח" (1.3), במלחמה הרוחנית הוא חוויה יומיומית של הנוצרים בעת שהתגוררה בעולם הזה. פרק 6 הוא העצה הברורה על איך "להיות חזק בSe¬nhor על כוחו של כוחו" (6:10).

משיח אפסי: הביטוי החשוב של פול, "במשיח" (או שווה ערך), מופיע על שלושים וחמש פעמים, יותר מכל ספר אחר של הברית החדשה. המאמין במשיח זה (1.1) במקומות השמימיים במשיח (1.3), נבחר בו (1.4), אימץ דרך המשיח (1.5), באהוב (1.6), זה נגאל (1.7), קיבל ירושה בזה (01:11 ) קיבל תקווה בו (1.12), הוא חתום בו (1:13), בחיים יחד עם משיח (2.5), קמו לתחייה ויושב איתו (2.6), שנוצרו במשיח (2:10), פנה אל הדם שלו (2.13), שנבנה ב משיח (2.21), משתתף של ההבטחה במשיח (3.6) ויש להם גישה על ידי אמונה בו (3.12).

תרומה לתנ"ך: שלא כמו הגלטיים, שהוא מכתב אישי מאוד ושנוי במחלוקת הוא אפסיים פורמלי והלא-אישית בסגנון והעדר הרוח השנויה במחלוקת בנושא שלהם. פול מתקשר רק שתי עובדות עליך באיגרת זו: מעצרו וסיבתו לשלוח Tychicus. זה בניגוד לשאר איגרותיו, ברכה זו בגוף השלישי (06:23 24). האפסיים מלאים מחשבות נעלות ואוצר מילים עשירות, במיוחד בפרקים 1 3, שבו תיאולוגיה ופולחן שלובים זה. רבים מחשיבים את הספר העמוק ביותר של הברית החדשה.

VISTA - סקירה של האפסיים: פול כתב את המכתב הזה כדי להפוך אותם יותר מודע לעמדתם הנוצרית במשיח ולהניע אותם לשתות מהמקור הרוחני שלה בחיי היומיום, "אתם הליכה ראויה אתם wherewith הייעוד נקראות" (4.1 ראה 2.10). Meta¬de הראשון של האפסיים קטלוגים החפצים השמימיים של מאמינים: אימוץ, גאולה, מורשת, כוח, חיים, חסד, אזרחות ואהבתו של ישו. אין דרישות בפרקים 1 3, המתמקדות אך ורק במתנות אלוהיות.

             פרקים 4 6, לעומת זאת, כוללים שלושים וחמישה קווים מנחים במחצית השנייה של אפסים, שמדברת על האחריות של מאמינים לנהוג בהתאם לייעוד האישי שלהם. וכך co¬meça האפסיים בשמיים, אבל מסתיים בבית ובכל מערכות היחסים האחרות של חיי היום-יום. שתי חטיבות הן: העמדה הנוצרית (1.1 3:21) ואת הפרקטיקה של נוצרי (4.1 6.20).

העמדה הנוצרית (1.1 3:21): לאחר פרולוג של שני פסוקים, במשפט יווני ארוך פול אחד מהללת את השילוש הקדוש לעושר של גאולה (1.3 14). המנון זה לחסדו של אלוהים משבח את האב על שבחר בנו (1.3 6), הבן על שגאל אותנו (1.7 12) ונחתם על ידי רוח הקודש להיות ב( 01:13 14). עבודתו של כל אדם אלוהי ישועה ו" לשבח התהילה של חסדו "(1.6, 12, 14). הוא מבקש שקוראים יקבלו הארה רוחנית, כך שהם יכולים לקבל תחושה של מה שהוא למעשה נכון. אז פול מתאר את כוחה של חסדו של אלוהים, מנוגד המצב הקודם שלו עם החיים הרוחניים הנוכחיים שלך במשיח, הוא הגיעה הישועה לא על ידי עובד אדם, אלא באמצעות חסד אלוהי (2.1) 10. גאולה זה כוללת את היהודים, אלא גם מרחיב לגויים שהיו בעבר "זרים מאמות המידה של הבטחה" (2.12). במשיח שני הראשונים הפכו חברי הגוף (02:11 22). האמת שהגויים יהיו "coerdeiros אותו הגוף" (3.6) הייתה בעבר בגדר תעלומה שעכשיו נחשפה (3.1 13). התפילה השנייה של פול (03:14 21) ex¬pressa רצונו שקוראים יתחזקו עם הכח של הרוח ולתפוס את אהבתו של ישו באופן מלא.

העיסוק הנוצרי (4.1 06:24): הפסוק המרכזי של אפסים (4.1) מותח קו דק שבין החטיבות ושיטות עבודת דוקטרינה של הספר הזה. קיים קשר סיבה ותוצאה בין פרקי 1 03:04 6, משום שהרוח של ההליכה הנוצרית חייבת להיות מושרש בעושר הרוחני שלהם. כמו פול הדגיש ברומאי, ההתנהגות אינה קובעת ברכה; להיפך, ברכה היא שקובעת את ההתנהגות.

בגלל האחדות של כל המאמינים בגופו של ישו, cresci¬mento והבגרות מגיעה "על פי העבודה של כל חלק בודד" (04:16). זה כרוך במימוש של מתנות רוחניות באהבה. פול מטיף לקוראים "לשלול לך בנוגע לשיחה לשעבר האיש הזקן" (4.22) "ולשים על האדם החדש" (4.24) שיתבטא על ידי הליכה בשלמות בעיצומה של כל האנשים. הם צריכים גם לשמור על חיים קדושים כמו ילדים של אור (5.1 21). כל מערכת יחסים (נשים, בעלים, ילדים, הורים, עבדים, אדונים) צריכה להופיע בחיים החדשים במשיח (05:22 6.9). התיאור החי של מלחמה הרוחנית והשריון של אלוהים (06:10 20) ואחריו מילה על Tychicus אז ניתן ברכה (06:21 24).

טיוטת האפסיים

חלק הראשון: העמדה הנוצרית (1.1 3:21)

שבח I. לגאולה 1.1 14 --The. ברכת פול 1.1 2 - ב 'נבחר על ידי האב 1.3 6

ג נגאל על ידי בן 1.7 12 - ד החתום על ידי ES 01:13 14

II. תפילה להתגלות 01:15 23  III. עמדתו של א '2.1 03:13  המיקום הנוצרי הנוצרי בנפרד 2.1 10  B. לשעבר מצב 2.1 3  ג חדש מצב 2.4 10  ד עמדה נוצרית רמה ארגונית 02:11 03:13  E. הפיוס בין יהודים לגויים 02:11 22  מסתורין כנסיית פ התגלות 3.1 13

IV. תפילה להישג 03:14  21 חלק שני: העיסוק הנוצרי (4.1 06:24)  I. אחדות בכנסייה

א בשכנוע וב הסבר היחידה ב 'של 6 4.4  אמצעי ג יחידה ליחידה 4.7 11

מטרת ד מתנות 04:12 16

II. קדושה בחיים 04:17 05:21 א  שלילה אם הזקן 04:17 22  B. כיון שאם האדם החדש 04:23 29  ג לא מתאבל רוח קודש 04:30 05:12  ד הליכה כילדים של אור 05:13 17  E. תדלוק עד הרוח 05:18 21  III. אחריות בבית ובעבודה 05:22 6.9

נשות א ': 24 05:22  בני זוג ב' הגשה לבני הזוג שלו: אהבה לנשיו 05:25 33

ילדי ג: ציות להוריו 4 6.1  משרתי ד: שירות כנה ללורדים שלו 6.5 9

IV ניהול סכסוך. 6:10 24  א לבישת השריון של אלוהים 6:10 17  B. מתפלל עם תעוזת סיכום 6:18  20 ג 6:21 24

לסיכום: האחדות של הכנסייה הוא המטרה העיקרית של מכתב זה; יהודים וגויים הם אחד במשיח.

פול הקדיש את חייו כדי ללמד את הגויים שהם יכולים להיות נוצרים בלי להיות גרים של היהודים. באופן כללי, ארע בעיניהם, כי, לדעתו, את תורת משה נדרשת כל, והיה לי קרנות דעות קדומות נגד הגויים הערלים שהעזו לקחת על חשבון תלמידי המשיח היהודי. מצד אחד, פול לימד את הגויים להישאר איתנים כסלע בחופש שהיה להם במשיח, כפי שעשו במכתבים להגלטיים ורומאים; מצד השני, לא רצה הגויים האלה שדעות קדומות נגד יהודים, הנוצרים הבחור שלהם לפני שראו בהם כאחים במשיח. לא רוצה לראות את שתי כנסיות: יהודי אחד ואחד גוי: אבל כנסייה: יהודים וגויים; אחד במשיח. המחווה שלו לטובתה של יחידה זו, מיקוד האלמנטים היהודים של הכנסייה, היה ההיצע הגדול של כסף שעלה בכנסיות הגוי, סוף מסע המיסיונרים השלישי שלו, מאמינים פרו ירודה של הכנסייה האם בירושלים (מעשי השליחים 21) . הוא קיווה שהפגנה זו של אהבה נוצרית לוקחת נוצרים היהודים להיות יותר נדיב כלפי אחיהם הגויים.

המחווה שלו לטובת היחידה ש, לוקח את מראות אלמנטי גוי של הכנסייה, איגרת זו נכתבה למרכז הראשי של גויו ממיר, המרומם את האחדות, אוניברסלי וגדולה שלא תתואר גופו של ישו.

הפניות

- מבוא לברית החדשה - DA קרסון, דאגלס ג 'Moo, ליאון מוריס - Publisher החיים חדשים.

- לגלות את התנ"ך - ברוס ווילקינסון וקנת בואה - Publisher Candeia.

- מדריך התנ"ך - HH האלי - Publisher חיים חדשים.

- CD התנ"ך הקדוש Seafox.

קוראים אצילים (כ) אל הנה עוד פרשנות תאולוגית עכשיו במכתבים אל הגלטיים ואפסיים. הפרשנות התאולוגית היא מקיפה יותר, כמו האנשים האלה ללמוד יותר לעומק את הנושא. אני לא תיאולוג או כומר, אבל מי שבאמת קוראים את התנ"ך, אבל יש לו דעה שונה של תיאולוג. אני מקווה שנתתי לכם את כל הזדמנות להכיר ולדעת קצת יותר מה הוא כל ספר התנ"ך.

תודה לכולכם על העידוד שלך, ותמיכה שנתן לי דרך הבלוג שלי, שהיום הגיע מעל 60,000 כניסות. בהיותו בלוג רציני, אני צריך לשקול את המספרים האלה.

אני לא תיאולוג ולא רועה, אבל כומר של בית חולים שהוקם בשנת 2012 על ידי הכנסייה הבפטיסטית, וUFMs בשנת 2014 כמובן שניתן על ידי הפרופסור לביו-האתיקה לסטודנטים לרפואה UFMS, וכומר, כומר, וקפטן MS Ednilson מכבי אש מלכים

Campo Grande 16 מרס 2015 יום של התיקון האחרון: jcr0856@hotmail.com