Bíblia Sagrada comentada por livros por José Carlos Ribeiro em Inglês, grego e hebraico Comentário nas cartas de João: Autor: Apóstolo João: Data: Cerca de 90 d.C

Bíblia Sagrada comentada por livros por José Carlos Ribeiro em Inglês, grego e hebraico

 Comentário nas cartas de João: Autor: Apóstolo João: Data: Cerca de 90 d.C                                   I João: O autor se como  o ancião, vers.1, provavelmente, um titulo honroso atribuído ao apóstolo João   nas duas décadas finais do século I, devido a sua idade avançada e sua respeitável posição de autoridade espiritual como o único dos doze apóstolos ainda vivo. João dirige esta carta "à senhora eleita e a seus filhos" (v. 1). Alguns interpretam "a senhora eleita", figuradamente, como uma igreja local, sendo "seus filhos" os membros dessa igreja e sua "irmã, a eleita" (v. 13), como uma congregação idêntica.

              Outros interpretam a endereçada, literalmente, como uma viúva cristã de destaque, conhecida de João, numa das igrejas da Ásia Menor, sob seus cuidados pastorais. A família dessa senhora (v. 1), bem como os filhos da sua irmã (v. 13) são pessoas de destaque entre as igrejas daquela região. Como as outras epístolas de João, 2 João,  provavelmente foi escrita de Éfeso, em fins da década de 80 ou no começo da década de 90 d.C.  Motivo da Escrita:  João escreveu esta carta a fim de prevenir "a senhora eleita" contra os falsos obreiros (mestres, evangelistas e profetas) que perambulavam pelas igrejas. Os tais abandonaram os ensinos do evangelho e propagavam os seus falsos ensinos. A destinatária não devia recebê-los, dialogar com eles, nem auxiliá-los. Fazer isso significaria ajudá-los a disseminar os seus erros e participar da sua culpa. A carta repudia o mesmo falso ensino denunciado em 1 Jõ. Esta epístola realça uma advertência, que também se acha em 1 Jõ, sobre o perigo de falsos mestres que negam a encarnação de Jesus Cristo e que se afastam da mensagem do evangelho (vv. 7,8). João se alegra por ver que "a senhora eleita" e seus filhos "andam na verdade" (v. 4). O verdadeiro amor cristão deve ser obediente aos mandamentos de Cristo e ser mútuo entre os irmãos (vv. 5,6). O amor do cristão deve também  incluir o discernimento entre a verdade e o erro, e também não dar apoio aos falsos mestres (vs. 7-9).   Receber amavelmente os falsos mestres é participar dos seus erros (vv. 10,11). A carta é breve, pois João planeja uma visita para breve, e assim falar-lhe "de boca a boca" (v. 12).                                                       Características Especiais:                                                                          São três características principais desta epístola.  1). É o menor livro do N. Testamento. 2 ) Tem semelhanças surpreendentes com 1 e 3 Jõ, quanto à sua mensagem, vocabulário e estilo simples de escrita. 3) Constitui-se num importante complemento à mensagem de 3 Jõ., como prevenção quanto a receber e ajudar obreiros estranhos, desconhecidos. Conclui, insistindo na necessidade de cuidadoso discernimento, à luz dos ensinos de Cristo e dos apóstolos, antes de alguém apoiar esses falsos obreiros.                                                                                       
 Comentário em II João:                                                                                                                             A 2.ª Carta é um brevíssimo escrito dirigido «à Senhora eleita e os seus filhos» (v.1), designação simbólica de uma igreja concreta da Ásia Menor; pois, se fosse uma pessoa singular, não teria o mesmo nome da sua irmã: «Saúdam-te os filhos da tua Irmã eleita» (v.13). Visa incitar os fiéis à vida cristã e à caridade e defendê-los da heresia. Há quem a imagine como um esboço da Primeira.

3ª. João:   João, o apóstolo amado, apresenta-se novamente como "o presbítero" (v. 1; ver introdução de 2 Jõ). Esta carta pessoal é endereçada a um fiel cristão chamado Gaio (v. 1), talvez pertencente a uma das igrejas da Ásia Menor. Assim como as demais epístolas de João, 3ª João foi certamente escrita em Éfeso, em fins da década de 80 d.C. ou início da década de 90 d.C. Em fins do primeiro século, ministros itinerantes da igreja viajavam de cidade em cidade, sendo comumente sustentados pelos crentes que os acolhiam em casa e os ajudavam nas despesas de viagem (vs. 5-8; -2ª Jõ 10). Gaio era um dos muitos cristãos dedicados que graciosamente acolhiam e auxiliavam ministros viajantes de confiança (vs. 1-8). Ao mesmo tempo, um homem de projeção chamado Diótrefes resistia com arrogância à autoridade de João e recusava hospitalidade aos irmãos viajantes, enviados da parte deste.  João escreveu para dar testemunho de Gaio pela sua fiel hospitalidade e ajuda prestada aos fiéis obreiros viajantes, para fazer uma advertência indireta ao petulante Diótrefes e para preparar o caminho da sua própria visita pessoal.

                 Três homens são mencionados por nome em 3 Jo. (1) Gaio é calorosa e honrosamente mencionado pela sua piedosa vida na verdade (vs. 3,4), e pela sua hospitalidade exemplar para com os irmãos viajantes (vv. 5-8). (2) Diótrefes, um dirigente ditador, é denunciado pelo seu orgulho ("procura ter entre eles o primado", v. 9), cujas manifestações são: rejeitar uma carta anterior de João (v. 9), calúnia contra João (v. 9), recusar o acolhimento aos mensageiros de João e ameaçar com exclusão aqueles que os receberem (v. 10). (3) Demétrio, talvez o portador desta carta, ou pastor de uma comunidade na vizinhança, é louvado como um homem de boa reputação e lealdade à verdade (v. 12).                                                                                             
Duas características principais sobressaem nesta epístola. (1) Embora seja pequena, dá uma noção de várias facetas importantes da história da igreja primitiva, perto do final do século I. (2) Há semelhanças notáveis entre 3ª Jõ e 2ª Jõ. Mesmo assim, as duas epístolas diferem entre si em um aspecto importante: 3 João elogia a hospitalidade e ajuda oferecidas aos bons ministros viajantes, ao passo que 2 Jõ acentua que não se conceda hospitalidade e sustento a maus obreiros, para não sermos culpados de apoiar seus erros ou más obras. Receber amavelmente os falsos mestres é participar dos seus erros (vv. 10,11). A carta é breve, pois João planeja uma visita para breve, e assim falar-lhe "de boca a boca" (v. 12).                                            
 Complementando este capitulo com a carta de Judas.   Judas se identifica simplesmente como o "irmão de Tiago" (v. 1). Os únicos irmãos do N.T., que têm nomes de Judas e Tiago são os dois meio-irmãos de Jesus (Mat. 13.55; Mc 6.3). Talvez Judas mencionou Tiago porque a posição de destaque do seu irmão, sendo dirigente da igreja de Jerusalém serviria para esclarecer sua própria identidade e posição. Esta curta epístola, porém de linguagem enérgica, foi escrita contra os falsos mestres, que ensinavam que a salvação pela graça lhes permitia pecar sem haver condenação, e que zombando, rejeitavam a revelação divina a respeito da Pessoa e da natureza de Jesus Cristo: segundo as Escrituras (v. 4). Dessa maneira dividia as igrejas, concernente à fé (vs. 19a, 22) e quanto à conduta (vs. 4, 8, 16). Judas descreve esses homens vis como "ímpios" (v. 15), que "não têm o Espírito" (v. 19). O possível relacionamento entre Jd e 2 Ped. 2.1-3.4; depende do fator data do primeiro. O mais provável é que Judas tinha conhecimento de 2 Pedro (vs. 17,18) e, daí, sua epístola se situaria posteriormente, entre 70-80 d.C. Não está esclarecido sobre os destinatários, mas podem ter sido os mesmos de 2 Pedro (ver introdução de 2 Pedro). Motivo da escrita:                                                          Judas escreveu esta carta (1) para, com empenho, advertir os crentes sobre a grave ameaça dos falsos mestres e sua influência destruidora nas igrejas, e (2) para energicamente conclamar todos os verdadeiros crentes a resolutamente "batalhar pela fé que uma vez foi dada aos santos" (v. 3).           Seguindo-se à saudação (vs. 1,2), Judas revela que sua primeira intenção era escrever sobre a natureza da salvação (v. 3a). Em vez disso, ele foi movido a escrever sobre o assunto que se segue, por causa dos mestres apóstatas que estavam pervertendo a graça de Deus e, ao agirem assim, corrompiam a verdade e o caminho da retidão nas igrejas (v. 4). Judas os acusa de impureza sexual (vs. 4, 8, 16, 18), liberais como Caim (v. 11), cobiçosos como Balaão (v. 11), rebeldes como Coré (v. 11), arrogantes (vs. 8, 16), enganosos (vs. 4a, 12), sensuais (v. 19) e causadores de divisões (v. 19). Afirma a certeza do julgamento divino contra todos que vivem em tais pecados e ilustra esse fato com seis exemplos do A.T. (vs. 5-11). Os doze fatos descritivos da vida deles revelam que a medida do seu pecado está cheia para o julgamento divino (vs. 12-16). Os crentes são despertados a crescer na fé e a ter compaixão com temor, no tocante àqueles que estão vacilando na fé (vv. 20-23). Judas termina com palavras de louvor a Deus, de grande inspiração, ao impetrar a sua bênção (vv. 24,25).  Quatro características principais estão nesta epístola. (1) Contém a incriminação mais vigorosa e direta do N.T., sobre os falsos mestres. Chama a atenção de todas as gerações para a gravidade do perigo constante da falsa doutrina contra a genuína fé e a vida santa. (2) Exemplifica o caso de ilustrações tríplices, três exemplos de julgamento tirados do A.T. (vs. 5-7), uma descrição tríplice dos falsos mestres (v. 8) e três exemplos de homens ímpios, tirados do A.T. (v.11). (3).  Sob a plena influência do Espírito Santo, Judas fez menção de vários escritos: (a) as Escrituras do A.T. (vs. 5-7, 11); (b) as tradições judaicas (vs. 9.14,15); e (c) 2 Pedro, citando diretamente 2 Ped. 3.3, que ele confirma como procedente dos apóstolos (vs. 17,18). (4) Contém a bênção mais sublime do N.T.                              Conclusão : As Cartas Gerais tem uma grande importância do Cânon Novo Testamento. Em Hebreus vemos a superioridade de cristo. Na carta de Tiago vemos a prática da vida cristã. Em 1 Pedro a perseverança em meio as tribulações, na 2ª epistola advertência contra a falsa doutrina. João descreve em sua 1ª carta a segurança do cristão, na 2ª e 3ª obedecer a “verdade”. A ultima epístola gera, Judas fala da apostasia dos falsos mestres. Os ensinamentos dessas Cartas são tão atuais quanto do tempo em que foram escritas. Podemos ver que realmente elas foram divinamente inspiradas.   BIBLIA DE ESTUDO THOMPSON , Editora Vida  CHAMPLIM, Russel Normam. Enciclopédia de Bíblia, Teologia e Filosofia, Ed. Candeia, 3°edição 1995 São Paulo

Nobres leitores (as) eis ai mais um comentário teológico agora nas cartas de João e Judas.                  O comentário teológico é mais abrangente, pois estas pessoas estudam mais a fundo o tema. Eu não sou teólogo, nem pastor, mas sim uma pessoa que lê muito a Bíblia, mas que tem uma opinião diferente de um teólogo. Espero poder ter dado a todos vocês uma oportunidade de saberem e conhecerem um pouco mais o que  representa cada livro bíblico.

Muito obrigado a todos vocês pelo incentivo, e pelo apoio que vocês tem me dado através de meu blog, que hoje já atingiu a mais 60 mil acessos. Por ser um blog serio, tenho que considerar estes números. Não sou teólogo e nem pastor, mas sim capelão hospitalar formado em 2012 pela Igreja Batista, e pela UfMS em 2014 curso dado pelo professor de Bioética para os alunos de medicina da UfMS, e pastor, capelão e Capitão do Corpo de Bombeiros de MS Ednilson Reis    

Campo Grande 16 de março de 2015 dia da ultima revisão: jcr0856@hotmail.com 

Holy Bible commentary for books by José Carlos Ribeiro
 Comment in the letters of John: Author: Apostle John: Date: About 90 AD I John:                                     The author as the elder, vers.1 probably an honorable title given to the apostle John in the final two decades of the century, due to his advanced age and his respectable position of spiritual authority as the only of the twelve apostles still alive. John addresses this letter "to the elect lady and her children" (v. 1). Some interpret "the elect lady" figuratively, as a local church, being "children" the members of this church and its "elect sister" (v. 13), as an identical congregation.
             Others interpret direct mail, literally, as a prominent Christian widow, known to John, one of the churches of Asia Minor under his pastoral care. The family of this lady (v. 1) as well as the children of his sister (v. 13) are prominent people among the churches of the region.
Like the other epistles of John, 2 John, it was probably written at Ephesus, in the late 80s or early 90s AD Purpose of Writing: John wrote this letter in order to prevent "the elect lady" against false workers (teachers, evangelists and prophets) who roamed the churches. The so they abandoned the teachings of the gospel and propagate their false teachings. The recipient should not receive them, talk to them, not help them. Doing so would mean help them disseminate their mistakes and join your fault. The letter rejects the same false teaching denounced in 1 Jn. This letter highlights a warning, which also is found in 1 John, about the danger of false teachers who deny the incarnation of Jesus Christ and who leave the message of the gospel (vv. 7,8). John is glad to see that "the elect lady" and her children "walk in truth" (v. 4). The true Christian love must be obedient to the commandments of Christ and be mutual between the brothers (vv. 5,6). Christian love should also include the discernment between truth and error, and did not support the false teachers (vv 7-9). Kindly receive false teachers is part of their errors (vv. 10,11). The letter is brief, for John is planning a visit soon, so talk to him "mouth to mouth" (v. 12). Special features: There are three main features of this epistle. 1). It is the shortest book of N. Testament. 2) It has striking similarities with 1 and 3 John, as to your message, vocabulary and simple writing style. 3) It constitutes an important complement to the message of 3 John. As prevention and to receive and assist foreign workers, unknown.                           He concludes, stressing the need for careful discernment in the light of the teachings of Christ and the apostles, before anyone support these false workers. Comment on John II: The 2nd Letter is the briefest writing to "the elect lady and her children" (v.1), symbolic designation of a concrete church of Asia Minor; for if it were an individual would not have the same name as his sister: "salute thee the children of thy elect Sister" (v.13). It aims to encourage the faithful to Christian life and charity and defend them from heresy. There are those who imagine as an outline of the First.

3rd. John: John, the beloved apostle, presents itself again as "the elder" (v 1; see introduction of 2 Jo.). This personal letter is addressed to a Christian believer named Gaius (v. 1), perhaps belonging to one of the churches of Asia Minor. Like the other epistles of John, 3rd John was certainly written in Ephesus in the late 80 AD or early 90 AD decade At the end of the first century, itinerant ministers of the church traveled from city to city and are commonly supported by believers who welcomed them at home and helped them travel expenses (vs. 5-8; -2nd Job 10). Jay was one of many dedicated Christians who graciously welcomed and assisted confidence traveling ministers (vs. 1-8). At the same time, a projection man named Diotrephes resisted arrogantly to John's authority and refused hospitality to travelers brethren, sent the part of this. John wrote to testify Gaius for his faithful hospitality and assistance to the faithful workers travelers to make an indirect warning to the petulant Diotrephes and to prepare the way of their own personal visit.          Three men are mentioned by name in 3 Jo. (1) Gaio is warm and honorably mentioned by his pious life in the truth (vs. 3.4), and for its exemplary hospitality to travelers brothers (vv. 5-8). (2) Diotrephes, a dictator leader, is denounced by his pride ("seeks to have the preeminence among them," v. 9), whose manifestations are rejecting an earlier letter of John (v. 9), slander against John (v . 9), refuse to host the messengers of John and threaten excluding those who receive them (v. 10). (3) Demetrius, perhaps the bearer of this letter, or pastor of a community in the neighborhood, is praised as a man of good reputation and loyalty to the truth (v. 12). Two main features stand out in this epistle. (1) Although it is small, it gives a sense of several important facets of the history of the early church, near the end of the first century (2) There are striking similarities between 3rd and 2nd Jo Jo. Still, the two epistles differ in one important respect: 3 John praises the hospitality and help offered to good traveling ministers, while 2 John stresses that not grant hospitality and keep the evil workers, lest we be guilty of supporting their mistakes or bad deeds. Kindly receive false teachers is part of their errors (vv. 10,11). The letter is brief, for John is planning a visit soon, so talk to him "mouth to mouth" (v. 12). Complementing this chapter with the letter of Jude. Jude simply identifies as the "brother of James" (v. 1). The only NT brothers who hold Judas names and James are the two half-brothers of Jesus (Matthew 13:55;. Mc 6.3). Perhaps Judas mentioned James as the prominent position of his brother, and head of the Jerusalem church would serve to clarify their own identity and position. This short letter, but energetic language, was written against false teachers, who taught that salvation by grace allowed them to sin with no conviction, and that mocking, they rejected the divine revelation about the person and nature of Jesus Christ: according Scripture (v. 4). In this way divided the churches, concerning faith (vs. 19a, 22) and as to the conduct (vs. 4, 8, 16). Jude describes these vile men as "wicked" (v. 15) that "not having the Spirit" (v. 19). The possible relationship between Jude and 2 Peter. 2.1-3.4; It depends on the date of the first factor.    

                     More likely it is that Judas was aware of 2 Peter (vs. 17,18) and, hence, his letter would range later, between 70-80 AD It is unclear on the recipients, but may have been the same of 2 Peter ( see introduction of 2 Peter). Reason for writing: Judas wrote this letter (1) to, with commitment, warn believers about the serious threat of false teachers and its destructive influence in the churches, and (2) to strongly urge all true believers to resolutely "for the faith that once delivered to the saints "(v. 3). Following the greeting (vs. 1.2), Judas reveals that his first intention was to write about the nature of salvation (v. 3a). Instead, he was moved to write on the subject that follows, because of the apostate teachers who were perverting the grace of God and by acting so corrupted the truth and the path of righteousness in the churches (v. 4). Judas accuses them of sexual impurity (vs. 4, 8, 16, 18), liberals like Cain (v. 11), as covetous Balaam (v. 11), as rebels Korah (v. 11), arrogant (vs. 8 , 16), deceptive (vs. 4a, 12), sexy (v. 19) and causing divisions (v. 19). Affirms the certainty of divine judgment against all who live in such sins and illustrates this with examples of six AT (Vs. 5-11). The twelve descriptive facts of their lives reveal the measure of their sin is full to the divine judgment (vs. 12-16). Believers are awakened to grow in faith and to have compassion with fear, with respect to those who are wavering in their faith (vv. 20-23). Judas ends with words of praise to God, of great inspiration, to implore his blessing (vv. 24,25). Four main characteristics are in this epistle. (1) contains the most vigorous and direct incrimination of NT on the false teachers. It draws the attention of all generations to the seriousness of the constant danger of false doctrine against genuine faith and the holy life. (2) exemplifies the case of triple illustrations, three examples of judgment taken from the AT (Vs. 5-7), a threefold description of false teachers (v. 8) and three examples of wicked men, taken from AT (V.11). (3). Under the full influence of the Holy Spirit, Judas made to various writings: (a) the Scriptures of the Old Testament (Vs. 5-7, 11); (B) the Jewish traditions (vs. 9.14,15); and (c) 2 Peter, 2 Peter quoting directly. 3.3, which he confirmed as coming from the apostles (vs. 17,18). (4) contains the highest blessing of NT Conclusion: General Letters has a great importance of the New Testament canon. In Hebrews we see Christ's superiority. In the letter of James we see the practice of Christian life. In 1 Peter perseverance amid the tribulations, the 2nd epistle warning against false doctrine. John describes in his 1st letter to security of the Christian, in the 2nd and 3rd obey the "truth". The last epistle generates, Judas speaks of the apostasy of false teachers. The teachings of these cards are as current as of the time they were written. We can see that they really were divinely inspired. BIBLE STUDY THOMPSON, Publisher CHAMPLIM Life, Russel Norman. Encyclopedia of Bible, theology and philosophy, Ed. Candeia, 3rd edition 1995 São Paulo
Noble readers (as) here there more a theological review now in the letters of John and Judas.

The theological commentary is more comprehensive, because these people study more thoroughly the topic. I am not a theologian or pastor, but a person who really read the Bible, but it has a different opinion of a theologian. I hope to have given you all an opportunity to know and know a little more what is each Bible book.
Thank you all for your encouragement and support that you have given me through my blog, which today has reached over 60,000 hits. Being a serious blog, I have to consider these numbers.
I'm not a theologian nor shepherd, but hospital chaplain formed in 2012 by the Baptist Church, and the UFMS in 2014 course given by Professor of Bioethics for medical students UFMS, and pastor, chaplain and captain MS Ednilson Fire Department Reis
Campo Grande March 16, 2015 day of the last revision: jcr0856@hotmail.com

Agía Grafí̱ schólia gia ta vivlía tou José Carlos Ribeiro
 Schólio stis epistolés tou Io̱ánni̱:̱ Syngraféas:̱ Apóstolos Io̱ánni̱s:̱ I̱meromi̱nía:̱ Perípou to 90 m.CH. Io̱ánni̱s:̱ O syngraféas o̱s géronta, vers.1 pithanó̱s éna timi̱tikó títlo dotheí ston apóstolo Io̱ánni̱ stis dýo telef̱taíes dekaetíes tou aió̱na, exaitías procho̱ri̱méni̱ i̱likía tou kai sevastí̱ thési̱ tou pnev̱matikoú archí̱ o̱s to móno apó ta dó̱deka apóstoloi akóma zo̱ntanós. John antimeto̱pízei af̱tó to grámma "gia tous eklektoús kyría kai ta paidiá ti̱s» (ed. 1). Orisménoi ermi̱név̱oun "apó ti̱n kyría eklektoús" metaforiká, o̱s topikí̱ ekkli̱sía, pou eínai "paidiá" ta méli̱ af̱tí̱s ti̱s ekkli̱sías kai «eklégei adelfí̱" (ed. 13) ti̱s, o̱s taf̱tósi̱mi̱ ekkli̱síasma.
              Álloi ermi̱név̱oun to diafi̱mistikó tachydromeío, kyriolektiká, o̱s exécho̱n Christianós chí̱ra, eínai gno̱stó óti o Io̱ánni̱s, mia apó tis ekkli̱síes ti̱s Mikrás Asías ypó poimantikí̱ frontída tou. I̱ oikogéneia ti̱s kyrías (n. 1), kathó̱s kai ta paidiá ti̱s adelfí̱s tou (13 n.) Eínai exéchonta átoma metaxý to̱n ekkli̱sió̱n ti̱s periochí̱s. Ópo̱s kai oi álles epistolés tou Io̱ánni̱, 2 Io̱ánni̱, pou gráfti̱ke mállon sti̱n Éfeso, sta téli̱ ti̱s dekaetías tou '80 í̱ stis archés ti̱s dekaetías tou '90 m.CH. skopós ti̱s grafí̱s:̱ Io̱ánni̱s égrapse ti̱n epistolí̱ af̱tí̱ prokeiménou na apotrépsei ti̱n «kyría eklektoús" apó psev̱deís ergazoméno̱n (dáskaloi, ev̱angelistés kai profí̱tes) pou gýrizan tis ekkli̱síes. I̱ étsi enkatéleipsan tis didaskalíes tou ev̱angelíou kai na diadídei psev̱deís didaskalíes tous. O paralí̱pti̱s den tha prépei na ta lamvánoun, na tous milí̱so̱, na mi̱n tous voi̱thí̱sei. Káti tétoio tha sí̱maine na tous voi̱thí̱sei na diadó̱soun ta láthi̱ tous kai na entachthoún to elátto̱má sas. I̱ epistolí̱ aporríptei to ídio pséf̱tiki̱ didaskalía katangeltheí 1 Io̱án. I̱ epistolí̱ af̱tí̱ anadeiknýei mia proeidopoíi̱si̱, i̱ opoía epísi̱s vrísketai sto 1 Io̱ánni̱, gia ton kíndyno ti̱s psev̱dodidáskaloi pou arnoúntai ti̱n ensárko̱si̱ tou Ii̱soú Christoú kai oi opoíoi enkataleípoun to mí̱nyma tou ev̱angelíou (ed 7,8.). O Giánni̱s eínai sti̱n ef̱cháristi̱ thési̱ na doúme óti "i̱ kyría eklektoús» kai ta paidiá ti̱s "perpatoún sti̱n pragmatikóti̱ta" (ed. 4). I̱ ali̱thiní̱ christianikí̱ agápi̱ prépei na eínai ypákouoi stis entolés tou Christoú kai na eínai amoivaía metaxý to̱n adelfó̱n (5,6 antistrófo̱s.). I̱ christianikí̱ agápi̱ prépei epísi̱s na perilamvánei ti̱ diákrisi̱ anámesa sti̱n alí̱theia kai to láthos, kai den yposti̱rízei tis psev̱deís daskálous (VV 7-9). Parakaleíste na lávete psev̱dodidáskaloi eínai méros tou ta láthi̱ tous (ed. 10,11). I̱ epistolí̱ eínai sýntomi̱, gia ton John schediázei mia epískepsi̱ sýntoma, étsi ó̱ste na tou milí̱so̱ "stóma me stóma" (ed. 12). Eidiká charakti̱ristiká:̱ Ypárchoun tría vasiká charakti̱ristiká af̱tí̱s ti̱s epistolí̱s. 1). Eínai i̱ mikróteri̱ vivlío tou N Diathí̱ki̱s. 2) Échei entypo̱siakés omoióti̱tes me 1 kai 3 Io̱ánni̱, o̱s pros to mí̱nymá sas, lexilógio kai apló styl grafí̱s. 3) Apoteleí éna si̱mantikó symplí̱ro̱ma sto mí̱nyma ti̱s 3i̱s John. Dedoménou óti i̱ próli̱psi̱ kai gia na lamvánete kai na voi̱thí̱sei tous allodapoús ergazómenous, ágno̱sto. Kai katalí̱gei, tonízontas ti̱n anánki̱ gia prosektikí̱ diákrisi̱ ypó to fo̱s to̱n didaskalió̱n tou Christoú kai to̱n apostólo̱n, prin apó opoiondí̱pote yposti̱rízoun af̱tés tis psev̱deís ergazoméno̱n. Schólio gia Io̱ánni̱ V:̱ I̱ 2i̱ epilogí̱ Letter eínai i̱ syntomóteri̱ graptó̱s »i̱ kyría eklektoús kai ta paidiá ti̱s» (v.1), symvolikí̱ onomasía mias synkekriméni̱s ekkli̱sías ti̱s Mikrás Asías?̱ Gia to an af̱tó í̱tan éna átomo den tha échei to ídio ónoma me ti̱n adelfí̱ tou:̱ «Chairetízo̱ sou ta paidiá sou eklektoús Sister" (V.13). Stóchos ti̱s eínai na entharrýnei tous pistoús na christianikí̱ zo̱í̱ kai ti̱ filanthro̱pía kai ti̱n yperáspisi̱ tous apó tis airéseis. Ypárchoun ekeínoi pou fantázontai o̱s éna perígramma ti̱s pró̱ti̱s.
3i̱. John:̱ Io̱ánni̱s, o agapi̱ménos apóstolos, parousiázei ton eaf̱tó kai páli o̱s «géronta» (katá 1?̱ Deíte ti̱n eisago̱gí̱ to̱n 2 Jo.). Af̱tí̱ i̱ proso̱pikí̱ epistolí̱ apef̱thýnetai pros énan pistó Christianó pou onomázetai Gáios (n. 1), íso̱s aní̱koun se mia apó tis ekkli̱síes ti̱s Mikrás Asías. Ópo̱s kai oi álles epistolés tou Io̱ánni̱, tríti̱ Io̱ánni̱s sígoura gramméno sti̱n Éfeso sta téli̱ ti̱s dekaetías tou 80 m.CH. í̱ stis archés dekaetías tou 90 m.CH. Sto télos tou pró̱tou aió̱na, planódio ypourgoí ti̱s ekkli̱sías taxídepse apó póli̱ se póli̱ kai syní̱tho̱s yposti̱rízetai apó pistoús pou tous kalo̱sórise sto spíti kai tous voí̱thi̱se na taxidépsei éxoda (énanti 5-8?̱ -2i̱ Ió̱v 10). Jay í̱tan énas apó tous polloús afosio̱ménous Christianoús, oi opoíoi ev̱geniká kalo̱sórise kai voí̱thi̱se tous ypourgoús empistosýni̱ pou taxidév̱oun (énanti 1-8). Ti̱n ídia stigmí̱, énas ánthro̱pos pou onomázetai provolí̱ Diotrephes antistáthi̱kan alazoniká sti̱n exousía tou Io̱ánni̱ kai arní̱thi̱ke filoxenía stous taxidió̱tes adelfoús, ésteile to méros af̱tó. Io̱ánni̱s égrapse na katathései o Gáios gia ti̱n pistí̱ filoxenía kai ti̱ voí̱theiá tou stous taxidió̱tes pistoús ergazómenous na kánoun mia émmesi̱ proeidopoíi̱si̱ pros tous nev̱rikós Diotrephes kai na proetoimásei to drómo ti̱s proso̱pikí̱s tous epískepsi̱. Oi treis ándres anaférontai onomastiká se 3 Jo. (1) Gáio eínai zestó kai éntima anaférei o ef̱seví̱s zo̱í̱ tou sti̱n alí̱theia (énanti 3,4), kai gia ti̱n ypodeigmatikí̱ filoxenía stous taxidió̱tes adélfia (ed. 5-8). (2) Diotrephes, énas i̱géti̱s diktátoras, katangélletai apó ti̱n yperi̱fáneia tou («epidió̱kei na échei ti̱n yperochí̱ metaxý tous," 9 v.), To̱n opoío̱n oi ekdi̱ló̱seis aporríptoun mia proi̱goúmeni̱ epistolí̱ tou Io̱ánni̱ (n. 9), sykofantíes enantíon tou Io̱ánni̱ (v . 9), arnoúntai na filoxení̱sei tous apestalménous tou Io̱ánni̱ kai apeiloún me exaíresi̱ af̱toús pou ta lamvánoun (n. 10). (3) Di̱mí̱trios, íso̱s o komistí̱s ti̱s epistolí̱s af̱tí̱s, í̱ pástoras mias koinóti̱tas sti̱ geitoniá, échei epainetheí o̱s énas ánthro̱pos ti̱s kalí̱s fí̱mi̱s kai ti̱s písti̱s sti̱n alí̱theia (12 n.). Dýo vasiká charakti̱ristiká pou xecho̱rízoun se af̱tí̱ ti̱n epistolí̱. (1) Paróti eínai schetiká mikró, dínei mia aísthi̱si̱ diáfores si̱mantikés ptychés ti̱s istorías ti̱s pró̱ti̱s ekkli̱sías, kontá sto télos tou pró̱tou aió̱na (2) Ypárchoun entypo̱siakés omoióti̱tes metaxý 3i̱s kai 2i̱s Jo Jo. Paróla af̱tá, oi dýo epistolés diaféroun se éna si̱mantikó théma:̱ 3 Io̱ánni̱s epaineí ti̱n filoxenía kai ti̱n voí̱theia pou prosférei sti̱n kalí̱ ypourgoús taxídia, enó̱ dýo Io̱ánni̱s tonízei óti den chori̱goún filoxenía kai na kratí̱sei ta kaká ergazoméno̱n, gia na mi̱n eímaste énochoi gia ti̱ stí̱rixi̱ láthi̱ í̱ kakés práxeis.         

              Parakaleíste na lávete psev̱dodidáskaloi eínai méros tou ta láthi̱ tous (ed. 10,11). I̱ epistolí̱ eínai sýntomi̱, gia ton John schediázei mia epískepsi̱ sýntoma, étsi ó̱ste na tou milí̱so̱ "stóma me stóma" (ed. 12). Sympli̱ró̱nontas af̱tó to kefálaio me ti̱n epistolí̱ tou Ioúda. Jude apló̱s prosdiorízei o̱s «o adelfós tou Iakó̱vou» (ed. 1). Ta móna adélfia NT pou katéchoun ta onómata Ioúdas kai o James eínai oi dýo eterothaleís adelfoús tou Ii̱soú (Matthaíos 13:̱55 ?. Mc 6.3). Íso̱s o Ioúdas anaférontai James ópo̱s ti̱n exéchousa thési̱ tou adelfoú tou, kai epikefalí̱s ti̱s ekkli̱sías ti̱s Ierousalí̱m tha chri̱siméf̱sei gia na dief̱krinísei ti̱ dikí̱ tous taf̱tóti̱ta kai ti̱ thési̱. Af̱tí̱ i̱ sýntomi̱ epistolí̱, allá energi̱tikós gló̱ssas, gráfti̱ke katá psev̱dodidáskaloi, oi opoíoi dídaxan óti i̱ so̱ti̱ría dia ti̱s cháritos tous epétrepse na amartía cho̱rís písti̱, kai óti sko̱ptikí̱, apérripsan ti̱n theía apokálypsi̱ gia to próso̱po kai ti̱ fýsi̱ tou Ii̱soú Christoú:̱ sýmfo̱na Grafí̱ (n. 4). Me ton trópo af̱tó diaírese tis ekkli̱síes, schetiká me ti̱n písti̱ (énanti 19a, 22), kai o̱s pros ti̱ symperiforá (énanti 4, 8, 16). Jude perigráfei af̱tá ta áthlia ándres o̱s "kakoús" (ed. 15) óti «den échoun to Pnév̱ma» (ed. 19). I̱ endechómeni̱ schési̱ metaxý tou Ioúda kai 2 Pétrou. 02.01 - 03.04?̱ Exartátai apó ti̱n i̱meromi̱nía ti̱s pró̱ti̱s parágonta. Pio pithanó eínai óti o Ioúdas í̱tan ení̱meri̱ gia 2 Pétrou (énanti 17,18) kai, o̱s ek toútou, i̱ epistolí̱ tou tha kymantheí argótera, metaxý 70-80 m.CH. Den eínai safés gia tous apodéktes, allá boreí na í̱tan i̱ ídia apó 2 Pétrou ( deíte ti̱n eisago̱gí̱ to̱n 2 Pétrou). Lógos gia engrafí̱:̱ Ioúda égrapse af̱tí̱ ti̱n epistolí̱ (1), me ti̱ désmef̱si̱, proeidopoioún tous pistoús gia ti̱ sovarí̱ apeilí̱ ti̱s psev̱dodidáskaloi kai katastrofikí̱ epirroí̱ ti̱s stis ekkli̱síes, kai (2) na parotrýnei sthenará óles tis ali̱thinoús pistoús na apofasistikóti̱ta "gia ti̱n písti̱ óti apó ti̱ stigmí̱ pou paradídontai stous agíous "(ed. 3). Metá to chairetismó (énanti 1,2), o Ioúdas apokalýptei óti i̱ pró̱ti̱ próthesí̱ tou í̱tan na grápsei schetiká me ti̱ fýsi̱ ti̱s so̱ti̱rías (n. 3a). Ant 'af̱toú, kiní̱thi̱ke gia na grápsei schetiká me to théma pou akoloutheí, lógo̱ to̱n apostáti̱ kathi̱gi̱tés oi opoíoi diastrevló̱noun ti̱ chári̱ tou Theoú kai energó̱ntas étsi diaftheírei ti̱n alí̱theia kai to drómo ti̱s dikaiosýni̱s stis ekkli̱síes (n. 4). O Ioúdas tous kati̱goreí gia sexoualikí̱ akatharsía (énanti 4, 8, 16, 18), oi fileléf̱theroi, ópo̱s o Káin (n. 11), ópo̱s ápli̱stos Valaám (n. 11), ópo̱s antártes Koré (n. 11), alazonikí̱ (énanti 8 , 16), paraplani̱tikó (énanti 4a, 12), séxi (v. 19) kai prokaloún diairéseis (n. 19). Epivevaió̱nei ti̱ vevaióti̱ta ti̱s theïkí̱s krísi̱s enantíon ólo̱n pou zoun se af̱tés tis amartíes kai apeikonízei af̱tó me paradeígmata éxi AT (Énanti 5-11). Oi dó̱deka perigrafiká stoicheía ti̱s zo̱í̱s tous apokalýptoun to métro ti̱s amartías tous eínai gemáti̱ me ti̱n theía krísi̱ (énanti 12-16). Oi pistoí xýpni̱se gia na af̱xi̱thoún sti̱n písti̱ kai na échoume sympónia me fóvo, se schési̱ me ekeínous pou amfitalantév̱ontai sti̱n písti̱ tous (ed. 20-23). O Ioúdas teleió̱nei me ta lógia tou epaínou ston Theó, megáli̱s émpnef̱si̱s, na ekliparó̱ ti̱n ev̱logía tou (ed. 24,25). Téssera kýria charakti̱ristiká eínai se af̱tí̱ ti̱n epistolí̱. (1) periéchei ti̱n pio éntoni̱ kai ámesi̱ enochopoíi̱si̱ to̱n NT gia tis psev̱dodidáskaloi. Efistá ti̱n prosochí̱ ólo̱n to̱n geneó̱n me ti̱ sovaróti̱ta ti̱s diarkí̱ kíndyno pséf̱tiko dógma katá gní̱sia písti̱ kai ti̱n agía zo̱í̱. (2) o̱s parádeigma ti̱n perípto̱si̱ ti̱s triplí̱s eikonografí̱seis, tría paradeígmata ti̱s apófasi̱s pou lamvánetai apó to AT (Énanti 5-7), mia perigrafí̱ triplí̱ psev̱dodidáskaloi (n. 8) kai ta tría paradeígmata to̱n poni̱ró̱n anthró̱po̱n, pou lamvánontai apó ti̱n AT (V.11). (3). Ypó ti̱n plí̱ri̱ epirroí̱ tou Agíou Pnév̱matos, o Ioúdas ékane se diáfora syngrámmata:̱ (a) oi Grafés ti̱s Palaiás Diathí̱ki̱s (Vs. 5-7, 11)?̱ (V) oi evraïkés paradóseis (énanti 9.14,15)?̱ kai (g) 2 Pétrou, 2 Pétrou anaférontas ámesa. 3.3, i̱ opoía epivevaío̱se óti proérchontai apó tous apostólous (énanti 17,18). (4) periéchei ti̱ megalýteri̱ ev̱logía tou NT Sympérasma:̱ Geniká epistoló̱n échei megáli̱ si̱masía ti̱s Kainí̱s Diathí̱ki̱s. Se Evraíous vlépoume ano̱teróti̱ta tou Christoú. Sti̱n epistolí̱ tou Iakó̱vou vlépoume ti̱n praktikí̱ ti̱s christianikí̱s zo̱í̱s. Sto 1 o Peter epimoní̱ anámesa sta vásana, i̱ 2i̱ epistolí̱ proeidopoieí enántia pséf̱tiki̱ didaskalía. Io̱ánni̱s perigráfei se pró̱ti̱ epistolí̱ tou pros ti̱n asfáleia ti̱s christianikí̱s, sto 2o kai 3o ypakoúei i̱ "alí̱theia". I̱ telef̱taía epistolí̱ di̱miourgeí, o Ioúdas miláei gia ti̱n apostasía tou psev̱dodidáskaloi. Oi didaskalíes af̱tó̱n to̱n kartó̱n eínai oi tréchouses katá ti̱n epochí̱ pou gráfti̱kan. Boroúme na doúme óti pragmatiká í̱tan theópnef̱sta. Meléti̱ Agías Grafí̱s Thompson, Ekdóti̱s CHAMPLIM zo̱í̱, Russel Norman. Enkyklopaídeia ti̱s Vívlou, ti̱ theología kai ti̱ filosofía, Ed. Candeia, 3i̱ ékdosi̱ 1995 Sáo Páolo
Noble anagnó̱stes (ópo̱s) edó̱ ypárchei perissótero mia theologikí̱ kritikí̱ tó̱ra stis epistolés tou Io̱ánni̱ kai tou Ioúda. To theologikó scholiasmó eínai pio periektikí̱, giatí af̱toí oi ánthro̱poi meletoún pio diexodiká to théma. Den eímai theológos í̱ pástoras, allá éna próso̱po pou pragmatiká diavázoun ti̱ Vívlo, allá échei diaforetikí̱ gnó̱mi̱ enós theológou. Elpízo̱ na sas édo̱sa se ólous mia ef̱kairía na gno̱rísoun kai na xérete lígo perissótero ti eínai káthe vivlío ti̱s Vívlou. Sas ef̱charistó̱ ólous gia ti̱n enthárrynsi̱ kai ti̱n ypostí̱rixi̱ pou mou dó̱sate mésa apó to blog mou, i̱ opoía sí̱mera échei ftásei páno̱ apó 60.000 episképseis. Óntas éna sovaró blog, écho̱ na exetásei af̱toús tous arithmoús.

Den eímai énas theológos oúte voskós, allá nosokomeío efi̱mérios diamorfó̱netai to 2012 apó ton Baptist Church, kai oi UFMS to 2014 fysiká édo̱se o kathi̱gi̱tí̱s Vioi̱thikí̱s gia tous foiti̱tés iatrikí̱s UFMS, kai pástoras, ieréas kai o archi̱gós MS Ednilson Pyrosvestikí̱ Ypi̱resía Reis
Kámpo Nkránte 16 tou Már, 2015 i̱méra ti̱s telef̱taías anatheó̱ri̱si̱s:̱ jcr0856@hotmail.com

פרשנות מקרא קודש לספרים על ידי חוסה קרלוס ריביירו
 הערה באותיות של ג'ון: מחבר: שליח ג'ון: תאריך: כ -90 לספירה אני ג'ון: המחבר כבכור, vers.1 כנראה תואר מכובד שניתן לג'ון השליח בשני העשורים האחרונים של המאה, בשל בגילו המתקדם ומיקום המכובד של סמכות רוחנית כיחיד של שנים עשר שליחים עדיין בחיים. ג'ון מטפל מכתב זה "לגברת הנבחר וילדיה" (הפס '. 1). יש מפרשים "הגברת הנבחר" בהשאלה, ככנסייה מקומית, להיות "ילדים" החברים של כנסייה זו ו "לבחור אחות" (נ. 13), כקהילה זהה.
              לפרש אחרים דיוור ישיר, פשוטו כמשמעו, כאלמנה נוצרית בולטת, הידועה לג'ון, אחת הכנסיות של אסיה קטנה תחת הטיפול הפסטורלי שלו. המשפחה של הגברת הזאת (v. 1), כמו גם את הילדים של אחותו (נ. 13) אנשים בולטים בין הכנסיות באזור.
כמו האיגרות האחרות של ג'ון, 2 ג 'ון, זה היה כנראה נכתב באפסוס, בסוף שנתי ה -80 תחילת שנות ה -90 או מטרת הספירה של כתיבה: ג'ון כתב את המכתב הזה על מנת למנוע "הגברת הנבחר" נגד שקר עובדים (מורים, מטיפים ונביאים) ששוטטו בכנסיות. כך הם נטשו את תורתו של הבשורה ולהפיץ את תורתם השקרית. הנמען לא צריך לקבל אותם, לדבר איתם, לא יעזור להם. אם תעשה כן, לעזור להם להפיץ את הטעויות שלהם ולהצטרף לאשמתך. המכתב דוחה את אותה הוראת השווא גינתה ב1 יוחנן. מכתב זה מדגיש אזהרה, שגם הוא נמצא ב1 ג'ון, על הסכנה של מורי שקר שמכחישים את הגלגול של ישו ושיעזבו את המסר של הבשורה (VV. 7,8). ג'ון הוא שמח לראות כי "הגברת הנבחר" וילדיה "ללכת באמת" (נ. 4). האהבה נוצרית האמיתית חייבת להיות צייתנית למצוות של ישו ולהיות הדדי בין האחים (VV. 5,6). אהבה נוצרית צריכה לכלול גם את ההבחנה בין האמת וטעייה, ולא לתמוך במורי השקר (VV 7-9). באדיבות לקבל מורי שקר הוא חלק מהטעויות שלהם (VV. 10,11). המכתב הוא קצר, לג'ון מתכנן ביקור בקרוב, כך לדבר איתו "פה אל פה" (נ. 12).
 תכונות מיוחדות: ישנם שלושה מאפיינים עיקריים של איגרת זו. 1). זה הספר הקצר ביותר של נ 'ברית. 2) יש לו דמיון רב עם 1 ו -3 ג'ון, כלהודעה, אוצר המילים שלך וסגנון כתיבה פשוט. 3) הוא מהווה השלמה חשובה להודעה של 3 ג'ון. כמניעה ולקבל ולעזור לעובדים זרים, לא מוכר. הוא מסכם, והדגיש את הצורך בהבחנה זהירה באור של תורתו של ישו והשליחים, לפני שמישהו תומך בעובדי שווא אלה.
תגובה על ג'ון השני: המכתב 2 הוא כתיבת קצרצר ל" הגברת הנבחר וילדיה "(v.1), הייעוד סמלי של כנסיית בטון של אסיה קטנה; לאם זה היה אדם שאין לו שם כאחותו: "מצדיע לך ילדים של הנבחר אחותך" (v.13). מטרתו הוא לעודד את המאמינים לחיים וצדקה נוצריים ולהגן עליהם מכפירה. יש מי שמתאר כקווי מתאר של ראשית.
3. ג'ון: ג'ון, השליח האהוב, מציג את עצמו שוב כ" הבכור "(V 1; ראה מבוא של 2 ג'ו.). מכתב אישי זה מופנה למאמין נוצרי בשם גאיוס (v. 1), אולי המשתייך לאחת הכנסיות של אסיה קטנה. כמו האיגרות האחרות של ג'ון, ג'ון 3 בוודאי נכתב באפסוס בספירה המאוחרת 80 או 90 לספירת עשור המוקדם בסוף המאה הראשונה, שרים נודדים של הכנסייה נסעו מעיר לעיר ונתמכים בדרך כלל על ידי מאמינים שקיבלו אותם בבית ועזרו להם הוצאות נסיעה (לעומת 5-8; איוב -2nd 10). ג'יי הייתה אחד מרבי נוצרים ייעודיים שקיבלו בסבר פנים יפות, וסייע שרי ביטחון נוסעים (לעומת 1-8). באותו הזמן, אדם בשם הקרנת Diotrephes התנגד ביהירות לרשותו של ג'ון וסרב אירוח לאחי נוסעים, נשלח חלק מזה. ג'ון כתב להעיד גאיוס להכנסת האורחים שלו נאמנים וסיוע לנוסעי העובדים הנאמנים לעשות אזהרה עקיפה לDiotrephes הרגזנית ולהכין את הדרך לביקור האישי שלהם.
                 שלושה גברים מוזכרים בשמם ב3 ג'ו. (1) Gaio הוא חם וציין בכבוד על ידי החיים האדוקים שלו באת האמת (לעומת 3.4), ועל הכנסת האורחים שלו למופת לאחי נוסעים (VV. 5-8). (2) Diotrephes, מנהיג דיקטטור, הוא גינה את הגאווה שלו ("מבקש לי העליונות ביניהם," נ. 9), שביטויים דוחים מכתב קודם של ג'ון (נ. 9), לשון הרע נגד ג'ון (נ . 9), מסרב לארח את שליחיו של ג'ון ומאיים למעט אלה שמקבלים אותם (נ. 10). (3) דמטריוס, אולי הנושא של מכתב זה, או הכומר של קהילה בשכונה, הוא שיבח כאיש מוניטין טוב ונאמנים לאמת (נ. 12). שתי תכונות עיקריות עומדים באיגרת זו. (1) למרות שהוא קטן, זה נותן תחושה של כמה היבטים חשובים בהיסטוריה של הכנסייה הקדומה, סמוך לסוף המאה הראשונה (2) יש קווי דמיון בולטים בין 3 ו -2 ג'ו ג'ו. ובכל זאת, שתי האיגרות שונות במובן חשוב אחד: 3 ג'ון משבח את הכנסת האורחים והציע עזרה לשרים נסיעה טוב, ואילו 2 ג'ון מדגיש כי לא יעניק אירוח ולשמור על העובדים הרעים, פן יהיה אשמים בתמיכה הטעויות שלהם או מעשים רעים. באדיבות לקבל מורי שקר הוא חלק מהטעויות שלהם (VV. 10,11). המכתב הוא קצר, לג'ון מתכנן ביקור בקרוב, כך לדבר איתו "פה אל פה" (נ. 12). משלים פרק זה עם המכתב של ג'וד. ג'וד פשוט מזהה כ" אחיו של ג'יימס "(נ. 1). האחים NT רק המחזיקים בשמות יהודה וג'יימס הם שני חצאי אחיו של ישו (מתי 13:55 ;. Mc 6.3). אולי יהודה ציינו ג'יימס כעמדה הבולטת של אחיו, וראש כנסיית ירושלים ישמש כדי להבהיר את זהותם ומיקום. מכתב זה קצר, אבל שפה אנרגטית, נכתב נגד מורי שקר, שלימדו כי הישועה בחסד אפשרה להם לחטוא ללא הרשעה, ולעגן את זה, הם דחו את ההתגלות האלוהית על האדם וטבעו של ישו: על פי כתובים (v. 4). בדרך זו חילקה את הכנסיות, הנוגע לאמונה (לעומת 19 א, 22) וכמו להתנהגות (לעומת 4, 8, 16). ג'וד מתאר גברים נתעבים אלה כאל "רשעים" (נ. 15) כי "לא שיש הרוח" (נ. 19). הקשר האפשרי בין ג'וד ופיטר 2. 2.1-3.4; זה תלוי במועד הגורם הראשון. סביר יותר הוא שיהודה איש הקריות היו מודעת 2 פיטר (לעומת 17,18), ולכן, מכתבו ינוע מאוחר יותר, בין 70-80 לספירה לא ברור על המקבלים, אבל ייתכן שהיה באותה של 2 פיטר ( ראה מבוא של 2 פיטר). סיבה לכתיבה: יהודה כתב את המכתב הזה (1) ל, עם מחויבות, מזהיר מאמינים על האיום הרציני של מורי שקר וההשפעה ההרסנית שלה בכנסיות, ו- (2) למפציר כל מאמינים האמיתיים לנחישות "לאמונה שנמסר בעבר לקדושים "(הפס '. 3). בעקבות ברכה (לעומת 1.2), יהודה מגלה כי הכוונה הראשונה שלו הייתה לכתוב על טבעה של גאולה (v. 3 א). במקום זאת, הוא הועבר ללכתוב על הנושא שלהלן, בגלל המורים המשומדים שמעוותים את חסדו של אלוהים ועל ידי פועל כל כך פגום האמת והדרך ישרה בכנסיות (v. 4). יהודה מאשים אותם בטומאה מינית (לעומת 4, 8, 16, 18), ליברלים כמו קין (נ. 11), כחמדני בלעם (נ. 11), כמורדי קורח (נ. 11), יהיר (לעומת 8 , 16), (לעומת 4 א, 12), סקסי (נ. 19) וגורם לחטיבות מטעות (נ. 19). מאשר את הוודאות של פסק דין אלוהי נגד כל מי שגרים בחטאים כגון ומדגים זאת עם דוגמאות של שישה AT (לעומת 5-11). עשר עובדות תיאורים של חייהם לחשוף את מידת חטאם היא מלאה לשיפוט האלוהי (לעומת 12-16). מאמינים מתעוררים לגדול באמונה ויש חמלה עם פחד, ביחס לאלה שמתלבטים באמונתם (VV. 20-23). יהודה מסתיים בדברי שבח לאלוהים, השראה גדולה, למפציר בו ברכה (VV. 24,25). ארבעה מאפיינים עיקריים הם באיגרת זו. (1) כולל את ההפללה הנמרצת והישירה ביותר של NT על מורי השקר. זה מושך את תשומת הלב של כל הדורות לחומרת הסכנה המתמדת של תורת שקר נגד אמונה אמיתית והחיים הקדושים. (2) מדגים המקרה של איורים משולשים, שלוש דוגמאות של פסק דין שנלקחו מAT (לעומת 5-7), תיאור משולש של מורי שקר (v. 8) ושלוש דוגמאות של אנשים רשעים, שנלקח מAT (V.11). (3). תחת ההשפעה המלאה של רוח הקודש, יהודה עשה לכתבים שונים: (א) את כתבי הקודש של הברית הישנה (לעומת 5-7, 11); (ב) המסורות היהודיות (לעומת 9.14,15); ו- (ג) 2 פיטר, פיטר 2 מצטט ישירות. 3.3, שהוא אישר כמגיע מהשליחים (לעומת 17,18). (4) מכיל ברכה הגבוהה ביותר של סיכום NT: יש כללי מכתבים חשיבות רבה בברית החדשה הקנון. בעברים שאנו רואים עליונותו של ישו. במכתבו של ג'יימס שאנו רואים בפועל של חיים נוצריים. בהתמדת 1 פיטר בין התלאות, האיגרת 2 מזהירה מפני תורת שקר. ג'ון מתאר במכתבו לביטחון 1 של הנוצרי, ב-2 וה -3 לציית "האמת". האיגרת האחרונה מייצרת, יהודה מדבר על הכפירה של מורי שווא. תורתו של כרטיסים אלה נוכחי כמו של הפעם שהם נכתבו. אנחנו יכולים לראות שהם באמת היו השראה אלוהית. לימוד התנ"ך תומפסון, מוציא לאור CHAMPLIM חיים, ראסל נורמן. אנציקלופדיה של התנ"ך, תיאולוגיה ופילוסופיה, אד. Candeia, מהדורה 3 1,995 סאו פאולו
קוראי נובל (כ) כאן יש יותר ביקורת תאולוגית עכשיו במכתבים של ג'ון ויהודה איש קריות. הפרשנות התאולוגית היא מקיפה יותר, כי האנשים האלה ללמוד יותר לעומק את הנושא. אני לא תיאולוג או כומר, אבל מי שבאמת קוראים את התנ"ך, אבל יש לו דעה שונה של תיאולוג. אני מקווה שנתתי לך את כל הזדמנות להכיר ולדעת קצת יותר מה הוא כל ספר התנ"ך.
תודה לכולכם על העידוד ותמיכה שלך שנתן לי דרך הבלוג שלי, שהיום הגיע מעל 60,000 כניסות. להיות בלוג רציני, אני צריך לשקול את המספרים האלה.
אני לא תיאולוג ולא רועה, אבל כומר של בית חולים שהוקם בשנת 2012 על ידי הכנסייה הבפטיסטית, וUFMS בשנת 2014 כמובן שניתן על ידי הפרופסור לביו-האתיקה לסטודנטים לרפואה UFMS, והכומר, כומר וקפטן MS Ednilson מכבי אש רייס
קמפו גרנדה 16 מרס 2015 יום של התיקון האחרון: jcr0856@hotmail.com