Comentário no livro de Provérbios, Cantares & Eclesiastes: livro 20 e 21 Ingles, grego e hebraico

Bíblia Sagrada J.F. Almeida corrigida fiel comentada por José C. Ribeiro   

 Comentário no livro de Provérbios, Cantares & Eclesiastes: livro 20 e 21 Ingles, grego e hebraico  Capítulos: 01 ao 31   O livro de Provérbios é uma coleção de declarações curtas e compactas que expressam verdades sobre o comportamento humano. É o terceiro livro poético do Velho Testamento.

              Os livros de Jó, Salmos, Provérbios e Eclesiastes às vezes são chamados de livros de sabedoria. Eles contêm menos material considerado revelação divina e mais atribuídos à sabedoria humana do que a Lei, a História ou os Profetas. A introdução aos Provérbios em Velho Testamento:    Os provérbios geralmente são simples e diretos. Exemplos de provérbios modernos são “De grão em grão a galinha enche o papo”, “Devagar se vai ao longe” e “Quem não arrisca não petisca”. Alguns provérbios são mais complexos e de significado mais obscuro. A palavra provérbio vem da palavra hebraica mashal que significa “representar” ou “ser semelhante”. Existem vários provérbios que se encontram em outros livros de escrituras. ( I Samuel 24: “13  Como diz o provérbio dos antigos: Dos ímpios procede a impiedade; porém a minha mão não será contra ti”.  Em Jó. 28. “28  E disse ao homem: Eis que o temor do Senhor é a sabedoria, e apartar-se do mal é a inteligência.” 

O Salvador também usou provérbios em Seus ensinamentos. Diz assim em Lucas 4. “23 E ele lhes disse: Sem dúvida me direis este provérbio: Médico, cura-te a ti mesmo; faze também aqui na tua pátria tudo que ouvimos ter sido feito em Cafarnaum. 24  E disse: Em verdade vos digo que nenhum profeta é bem recebido na sua pátria.”

 Os provérbios encontrados no Velho Testamento podem ser uma fonte de inspiração, conselho e orientação para os que lerem e ponderarem sua mensagem de sabedoria. Ao estudar os Provérbios, pondere como seus ensinamentos podem ser aplicados à vida em nossos dias. Ao substituir comparações antigas por modernas, freqüente- mente descobriu que sua sabedoria é tão adequada aos dias de hoje quanto era na antiguidade.   O livro de Provérbios é um dos livros sapienciais do Antigo Testamento da Bíblia. Conforme declara a sua introdução, tem como propósito ensinar a alcançar sabedoria, a disciplina e uma vida prudente e a fazer o que é correto, justo e digno. Em suma, ensina a aplicar e fornecer instrução moral. O título do livro vem originalmente de sua forma hebraica Míshlê Shelomoh ("Provérbios de Salomão"). Como é comum na Bíblia Hebraica, o título hebraico do livro é simplesmente um conjunto de palavras do primeiro verso do livro. Na Septuaginta esse livro se chama Paroimiai, que significa “provérbios, parábolas.  Podemos encontrar diversas formas literárias no livro de Provérbios: poemas, pequenas parábolas, lições de vida. Entre as figuras literárias mais comuns, podemos citar as antíteses, as comparações e personificações. Bíblia cedida pela Bíblia Online.                                                                     Provérbios levaram aproximadamente seiscentos anos para chegar a forma atual. Tempo suficiente para comprovar a sua respeitabilidade e atrair a nossa atenção. Como a experiência da vida é Universal para comprovar a sua respeitabilidade e atrair a nossa atenção. Como a experiência da vida é universal, podemos nos servir dele para comparar e, quem sabe, confirmar a experiência dos antigos com a nossa experiência, ou vice-versa. Poderemos também aprender a técnica de expandir o discernimento e aplicá-la à sabedoria do nosso povo.  Salomão "compôs três mil provérbios.                        O livro de Provérbios é o primeiro e o mais representativo documento da literatura sapiencial de Israel. De facto, ainda hoje este livro nos ensina a ciência da vida. O livro é atribuído a Salomão (1,1) e há razões que se podem apontar como justificativas disso: a tradição considera este rei especialmente dotado com o dom de sabedoria (1 Reis 3,9-12; 5,12-14; 10,1-9) e foi ele o patrocinador e o autêntico fundador da tradição da sabedoria em Israel. Ganhou, por isso, o estatuto de maior Sábio. A ele se atribuem as duas coleções basilares da obra, com máximas que podem remontar, em parte, ao início da monarquia: 10,1-22,16, com o título de "Provérbios de Salomão", e 25-29, introduzida pela expressão: "Também estas são sentenças de Salomão, recolhidas pelos homens de Ezequias, rei de Judá." Por tudo isso, o livro é apresentado como sendo de Salomão. Mas o subtítulo das pequenas secções, mencionando sábios anónimos (22,17-24,34) e as sentenças de Agur e de Lemuel (30,1-31,9)  dizem claramente que o título geral não pretende ter um carácter de objetividade.

Divisão e conteúdo:  O livro começa por uma breve introdução geral (1,1-7), onde se explicita o seu conteúdo, se justifica o título e se afirma que, no limiar de todo o conhecimento está o temor do Senhor. Depois, apresenta um conjunto de nove coleções independentes, diferentes em extensão, estilo, conteúdo e época: I.) 1,8-9,18: advertências de um pai educador, sobre a sabedoria contra as más companhias e a mulher leviana; a sabedoria, exaltada e personificada, toma a palavra (1,20-33), faz o elogio de si mesma, define as suas relações com Deus desde a eternidade, descreve o seu papel na criação e fala do seu maior desejo: comunicar-se ao ser humano, para o orientar no processo do conhecimento do meio em que vive, em ordem a que Deus possa ser encontrado nessa mesma realidade (8,35). Também aparece a "Senhora Insensatez", em oposição à Sabedoria (9,1-6 e v.13-18).
II). 10,1-22,16: coincide com a primeira coleção de Salomão e é constituída por sentenças muito antigas que se ocupam da vida moral. èIII). 22,17-24,22: primeira coleção de advertências e conselhos, de certa afinidade com a sabedoria egípcia de Amenemope (22,17-23,14); notável sátira feita à embriaguez (23,29-35). èIV). 24,23-34: segunda coleção dos sábios; apresenta, sobretudo, o retrato do preguiçoso (v.30-34). V. 25,1-29,27: segunda coleção de Salomão, cuja compilação se atribui aos sábios que estavam ao serviço do rei Ezequias. Tem sinais de parentesco com a primeira (10,1-22,16) e nela se encontram alguns dos provérbios mais puros, tanto na forma como no conteúdo, especialmente nos capítulos 25-27.

Os capítulos 28-29 distinguem-se pelo seu espírito religioso, com frequentes alusões ao Senhor; recordam a observância da lei e contrapõem os malvados e os justos.

è VI). 30,1-14: provérbios de Agur, sábio de origem estrangeira Fonte(s): Apresenta um certo otimismo, na medida em que o homem aparece inserido num mundo em que pode fazer as suas opções em ordem a ter êxito na vida, tornando-se responsável por ele próprio. Foi uma ampla experiência humana que permitiu formular provérbios anunciadores da recompensa atribuída à justiça, à bondade e à humildade, assim como da punição reservada a atitudes opostas. Contudo, também já se nota a percepção de que essa recompensa não obedece a nenhum automatismo, pois acima de toda a sabedoria e habilidade está Deus, o soberano absoluto da natureza, dos acontecimentos e do coração humano (21,30-31)

              A Bíblia indica que a maioria dos provérbios são de autoria do Rei Salomão. (Prov. 1:1; 10:1; 25:1) Embora os registros bíblicos não digam diretamente que Salomão os escreveu, dão a entender, de maneira convincente, que ele o fez. Dizem que ele falou milhares de provérbios e “ponderou e fez uma investigação cabal, a fim de pôr em ordem muitos provérbios”.  Neste livro bíblico, o estilo de expressão é poesia hebraica, que consiste não em rima de versos, mas em pensamentos paralelos. Muitas vezes as linhas de paralelo formam um contraste, como é o caso de Provérbios 10:28, que diz: “A expectativa dos justos é alegria, mas a própria esperança dos iníquos perecerá.”  Em outros casos, as expressões paralelas são sinônimas, como se nota nestas palavras de Provérbios 18:15:  “O coração do entendido adquire conhecimento e o ouvido dos sábios procura achar conhecimento.”  O propósito do livro de Provérbios é explicado logo no seu começo, onde lemos:  “Os provérbios de Salomão, filho de Davi, Rei de Israel, para se conhecer sabedoria e disciplina, para se discernirem as declarações de entendimento [“palavras de significado profundo”, A Bíblia de Jerusalém], para se receber a disciplina que dá perspicácia, justiça e juízo, e retidão, para se dar argúcia aos inexperientes, conhecimento e raciocínio ao moço.” 

O livro de Provérbios dirige muito dos conselhos aos jovens, pessoas “inexperientes”, cujo coração está aberto para todo o tipo de influência e que são desencaminhados facilmente. Precisam chegar a estimar a “sabedoria”, que envolve ver as coisas como elas realmente são e saber dar a este conhecimento um uso prático. “Disciplina” também é necessária, tanto na forma de autodomínio como na forma de punição imposta por outros.  Os provérbios oferecem ajuda especial para o desenvolvimento das faculdades mentais na direção certa. Há muito incentivo para adquirir perspicácia e “argúcia”, isto é, perícia e bom juízo em todos os setores da vida. (Prov. 1:4; 8:5) Esta educação nunca termina.  “O sábio escutará e absorverá mais instrução, e homem de entendimento é aquele que adquire orientação perita para entender um provérbio e uma expressão enigmática, as palavras de sábios e seus enigmas.” (Prov. 1:5, 6) Os provérbios bíblicos assumem a forma de charadas e “enigmas”, que são declarações complexas e intricadas que precisam ser decifradas. Entendê-las exige tempo e meditação. A abundante sabedoria de Provérbios é acessível somente àqueles que estão dispostos a procurá-la. Isto é deixado bem claro nestas palavras de Provérbios 2:1-5:  “Filho meu, se aceitares as minhas declarações e entesourares contigo os meus próprios mandamentos, de modo a prestares atenção à sabedoria, com o teu ouvido, para inclinares teu coração ao discernimento; se, além disso, clamares pela própria compreensão e emitires a tua voz pelo próprio discernimento, se persistires em procurar isso como a prata e continuares a buscar isso como a tesouros escondidos, neste caso entenderás o temor de Yehowah e acharás o próprio conhecimento de Deus.”

                Uma das causas mais frequentes do sofrimento entre as pessoas é a ira descontrolada.

Muitos talvez achem que entregar-se à ira é evidência de força. Mas a Palavra de Deus declara exatamente o contrário, dizendo: “Melhor é o vagaroso em irar-se do que o homem poderoso, e aquele que controla seu espírito, do que aquele que captura uma cidade.” (Prov. 16:32) Embora os guerreiros que capturam uma cidade demonstrem muita força, controlar o temperamento exige força e coragem ainda maiores.  Como pode alguém continuar a manter o seu temperamento sob controle?  Provérbios oferece estas excelentes orientações: “Não tenhas companheirismo com alguém dado à ira; e não deves entrar com o homem que tem acessos de furor, para não te familiarizares com as suas veredas e certamente tornares um laço para a tua alma.” (Provérbios. 22:24, 25.  “Uma resposta, quando branda, faz recuar o furor, mas a palavra que causa dor faz subir a ira.”  Prov. 15:1.  “O princípio da contenda é como alguém deixando sair águas; portanto, retira-te antes de estourar a altercação.”  Prov. 17:14.  Todas estas declarações incentivam a fugir de situações que suscitam a ira desde o começo. A razão é bem expressa nestas palavras adicionais:  “Se agisse de modo insensato por te elevares a ti mesmo, e se fixaste nisto o teu pensamento [“se maquinaste o mal”, Almeida, atualizada], põe a mão à boca. Pois, bater o leite é o que produz manteiga, e premer o nariz é o que faz sair sangue, e premer a ira é o que produz a altercação.”  Prov. 30:32, 33.  Todas as pessoas ocasionalmente tendem a se exaltar de maneira imprudente. Exigem excessivamente dos outros, ou talvez digam ou façam algo que ofenda. Em tais ocasiões a pessoa deveria ‘por a mão à boca’, reprimindo quaisquer palavras ou ações adicionais que provocariam ainda mais aquele que ficou ofendido.     

 O livro de Provérbios tanto recomenda o trabalho árduo como desencoraja a preguiça. O escritor inspirado declara: “O preguiçoso disse: ‘Há um leão lá fora! Serei assassinado no meio das praças públicas!” (Prov. 22:13) Para evitar o trabalho, o preguiçoso inventará desculpas fantásticas, tais como a que um leão entrou na cidade e que ele pode ser morto se sair. Três outros provérbios salientam como alguém não disposto a trabalhar afeta a si mesmo e a outros:  “O preguiçoso mostra-se almejante, mas a sua alma não tem nada. No entanto, far-se-á que a própria alma dos diligentes engorde.”  Prov.. 13:4.  “Por causa do inverno, o preguiçoso não lavra; vai estar mendigando no tempo da colheita, mas não haverá nada.”  Pv. 20:4.    “Como vinagre para os dentes e como fumaça para os olhos, assim é o preguiçoso para os que o enviam.”  Prov. 10:26.
A necessidade da disciplina: Visto que os humanos são imperfeitos e inclinados à lei do menor esforço, a maioria das pessoas rejeita a disciplina. O livro de Provérbios incentiva uma atitude diferente, dizendo:    “Faze deveras teu coração chegar-se à disciplina e teu ouvido às declarações de conhecimento.” (Pv. 23:12) Disciplina aqui significa tanto autodomínio como correção administrada por outros.  Às vezes, porém, a disciplina precisa ser mais firme do que simples palavras.  “Feridas de contusões são o que expurga o mal; e os golpes, as partes mais íntimas do ventre.” (Prov. 20:30)  A disciplina firme, quando aceita no espírito correto, não só contém os atos ruins mas também motiva a pessoa a fazer uma mudança íntima, para melhor.
          A respeito da disciplina dos filhos pelos pais, lemos:  “Não retenhas a disciplina do mero rapaz. Não morrerá se lhe bateres com a vara. Tu mesmo lhe deves bater com a vara, para que livres a sua alma do próprio Seol.” (Prov. 23:13, 14)  “Quem refreia a sua vara odeia seu filho, mas aquele que o ama está à procura dele com disciplina.”  Prov. 13:24.  É claro que a disciplina precisa ser administrada sempre com autodomínio e não num acesso de ira. E não será necessário usar todas as vezes a punição física. Em várias ocasiões, apenas umas poucas palavras de conselho sábio são suficientes. “Uma censura penetra mais em quem tem entendimento do que golpear cem vezes um estúpido.”  Prov. 17:10.
Evitar a imoralidade sexual: O livro de Provérbios condena a imoralidade sexual. Considere, por exemplo, as seguintes palavras de aviso: “Pois o mandamento é uma lâmpada e a lei é uma luz, e as repreensões da disciplina são o caminho da vida, para guardar-te da mulher má, da maciez da língua da mulher estrangeira. Não desejes no teu coração a sua lindeza e não te cative ela com os seus olhos lustrosos, visto que por causa duma mulher prostituta fica-se reduzido a um pão redondo; mas, no que se refere à esposa de outro homem, ela caça até mesmo a alma preciosa.” (Pro. 6:23-26)
Aqueles que se empenham em atos sexuais imorais com frequência terminam na miséria. Os que procuram prazer sexual com uma “mulher prostituta” ou de outra maneira praticam fornicação talvez também paguem com a perda de sua saúde quando sucumbem diante das dolorosas e mutiladoras doenças venéreas. O perigo é ainda maior quando alguém procura intimidades com o cônjuge de outra pessoa. Uma adúltera põe em perigo a “alma preciosa”, ou a vida, do seu parceiro ilícito. A respeito disso, o escritor inspirado acrescenta: “Pode um homem juntar fogo no seu seio sem se queimarem as suas vestes? Ou pode um homem andar sobre brasas sem se chamuscarem os seus pés? Assim é com aquele que tem relações com a esposa do seu próximo; ninguém que tocar nela ficará impune. . . .  Quem comete adultério com uma mulher é falto de coração; quem faz isso, arruína a sua própria alma. Achará praga e desonra, e seu próprio vitupério não será extinto. Pois o furor dum varão vigoroso é ciúme, e ele não terá compaixão no dia da vingança [contra aquele que cometeu adultério com sua esposa]. Não terá consideração para com nenhuma sorte de resgate, nem consentirá, não importa quão grande faças o presente.” (Prov. 6:27-35)
A infidelidade marital pode resultar em dano irreparável para as pessoas e famílias envolvidas.
Cuidado com a doce vida:   Para muitas pessoas, através da história, a principal coisa na vida tem sido a busca dos prazeres. Embora a Bíblia não desencoraje ninguém de se divertir, enfatiza a necessidade de se obter um conceito mais equilibrado das diversões. “Achaste mel? Come o que for suficiente para ti, a fim de que não tomes demais e tenhas de vomitá-lo.” (Prov. 25:16)  Assim como comer mel literal demais pode deixar a pessoa fisicamente doente, assim o excesso de diversão voltada para a ‘doce vida’ pode levar à doença tanto física como espiritual. Além disso, o excesso de prazeres amiúde conduz a circunstâncias de extrema miséria. “Aquele que ama a hilaridade será alguém em necessidade; quem ama o vinho e o azeite não enriquecerá.”  Prov. 21:17.
           O que dizer da determinação de acumular riquezas? O livro de Provérbios avisa que as riquezas não são seguras e podem desaparecer subitamente. Lemos:  “Não labutes para enriquecer. Deixa da tua própria compreensão. Fizeste teus olhos relanceá-la [a riqueza], sendo que ela não é nada? Pois, sem falta fará para si asas como as da águia e sairá voando em direção aos céus.” (Pro. 23:4, 5)  Visto que fortunas imensas podem ser perdidas rapidamente por serem manejadas deficientemente ou por circunstâncias imprevistas, as Escrituras admoestam as pessoas a dirigir seus esforços na direção de alguma coisa mais segura do que a busca das riquezas. Observe atentamente este conselho:
“Devias conhecer positivamente a aparência do teu rebanho. Fixa teu coração nas tuas greis; porque o tesouro não ficará por tempo indefinido, nem o diadema por todas as gerações. Desapareceu o capim verde e apareceu a relva nova, e ajuntou-se a vegetação dos montes. Os carneirinhos são para a tua vestimenta e os cabritos são o preço do campo. E há suficiência de leite de cabra para teu alimento, para alimento dos da tua casa, e os meios de vida para as tuas moças.”   Prov. 27:23-27.

Nem as riquezas materiais (“tesouro”), nem uma posição de destaque (“diadema”) garantem segurança real. Tempo, esforço e dinheiro investidos em negócios amiúde se perdem devido ao fracasso de empreendimentos arriscados. Acontecimentos inesperados podem causar o desaparecimento súbito tanto da riqueza como da posição respeitável. Por outro lado, esforços empregados na criação de animais domésticos não resultam em decréscimos, mas geralmente resultam em acréscimos para o proprietário. Deus provê “vegetação” abundante para alimentar os animais domésticos. Através da história humana os cuidados diligentes na criação de animais têm provado ser, de maneira constante, mais seguros como meio de se obter alimento, roupa e rendimentos do que as riquezas ou a proeminência. Daí, o sábio conselho:  “Devias conhecer positivamente a aparência do teu rebanho.” O princípio nestas palavras pode ser aplicado hoje ao trabalho diligente em qualquer campo de trabalho seguro.

O livro de Provérbios, embora escrito há milhares de anos, contém orientação incomparável para as pessoas que vivem hoje. Leia estas palavras inspiradas regularmente. Medite nas suas lições. Embora cada provérbio tenha apenas algumas palavras, sua sabedoria abundante pode fazer a sua vida perdurar de maneira segura e feliz. O Livro de Provérbios é constituído de seções em forma de discursos, bem como de coleções de declarações sábias sobre assuntos práticos da vida. Embora seja atribuído principalmente ao Rei Salomão, Provérbios só foi compilado na sua inteireza por volta da época do reinado de Ezequias.  O valor superior da sabedoria. Sabedoria, junto com compreensão, é a coisa principal. (4:5-8; 16:16)
Elementos essenciais para se adquirir sabedoria. (2:1-9; 13:20)
Benefícios resultantes da sabedoria, tais como segurança, proteção, honra e vida mais longa e mais feliz. (2:10-21; 3:13-26, 35; 9:10-12; 24:3-6, 13, 14)  A sabedoria personificada foi o colaborador de Yehowah. (8:22-31) As consequências amargas de se deixar de agir sabiamente. (1:24-32; 2:22; 6:12-15)      Atitude correta para com Yehowah. Confie em Yehowah. (3:5, 6; 16:20; 18:10; 29:25)
Tema-o e evite a maldade. (3:7; 10:27; 14:26, 27; 16:6; 19:23)   Honre-o por apoiar a adoração verdadeira. (3:9, 10)  Aceite Sua disciplina como expressão de amor. (3:11, 12) Mostre apreço por Sua palavra. (3:1-4; 30:5, 6)   Descubra o que Yehowah odeia e aja em harmonia com esse conhecimento. (6:16-19; 11:20; 12:22; 16:5; 17:15; 28:9)  Se agradarmos a Yehowah, ele cuidará de nós, nos protegerá e ouvirá nossas orações. (10:3, 9, 30; 15:29; 16:3)  Conselhos excelentes para governar a vida familiar.  A esposa capaz é uma bênção da parte de Yehowah. (12:4; 14:1; 18:22; 31:10-31)  Os pais devem treinar e disciplinar os filhos. (13:1, 24; 22:6, 15; 23:13, 14; 29:15, 17)    Os filhos devem respeitar profundamente os pais. (1:8, 9; 4:1-4; 6:20-22; 10:1; 23:22-26; 30:17)   Amor e paz são qualidades muito desejáveis no lar. (15:16, 17; 17:1; 19:13; 21:9, 19)  Resista à imoralidade e estará evitando muita dor e sofrimento. (5:3-23; 6:23-35; 7:4-27; 9:13-18) Características que devem ser cultivadas, e as que devem ser evitadas.  Cultive consideração amorosa para com os pobres e os aflitos. (3:27, 28; 14:21, 31; 19:17; 21:13; 28:27)  Seja generoso, evite a ganância. (11:24-26)   Cultive a diligência; não seja preguiçoso. (6:6-11; 10:26; 13:4; 20:4; 24:30-34; 26:13-16)  Modéstia e humildade trazem honra; presunção e orgulho conduzem à humilhação. (11:2; 16:18, 19; 25:6, 7; 29:23)   Exerça autodomínio na questão da ira. (14:29; 16:32; 25:28; 29:11) Evite ter espírito maldoso ou o desejo de vingança. (20:22; 24:17, 18, 28, 29; 25:21, 22)
Pratique a justiça em tudo. (10:2; 11:18, 19; 14:32; 21:3, 21)   Orientações práticas para a vida cotidiana.    Corresponda corretamente à disciplina, à repreensão e ao conselho. (13:18; 15:10; 19:20; 27:5, 6)   Seja amigo genuíno. (17:17; 18:24; 19:4; 27:9, 10)   Seja criterioso ao aceitar hospitalidade. (23:1-3, 6-8; 25:17)   O materialismo é fútil. (11:28; 23:4, 5; 28:20, 22)   O trabalho árduo resulta em bênçãos. (12:11; 28:19)   Desenvolva práticas comerciais honestas. (11:1; 16:11; 20:10, 23) Tome cuidado no que diz respeito a ser fiador de outros, especialmente de estranhos. (6:1-5; 11:15; 22:26, 27)   Evite conversa prejudicial; certifique-se de que sua conversa seja edificante. (10:18-21, 31, 32; 11:13; 12:17-19; 15:1, 2, 4, 28; 16:24; 18:8)  A lisonja é traiçoeira. (28:23; 29:5)  Evite altercações. (3:30; 17:14; 20:3; 26:17)  Evite más companhias. (1:10-19; 4:14-19; 22:24, 25)  Aprenda a lidar sabiamente com zombadores, bem como com tolos. (9:7, 8; 19:25; 22:10; 26:4, 5)  Evite as armadilhas de bebidas alcoólicas. (20:1; 23:29-35; 31:4-7)  Não inveje os iníquos. (3:31-34; 23:17, 18; 24:19, 20)       Não se acomode no nível do que é bom.  Algumas considerações: A) 5.1 – “Pois não sabem que fazem mal." Um dos fatores que catalisam o crescimento do mal é a ignorância. A Bíblia nos foi dada para que possamos adquirir o conhecimento necessário para se identificar o mal em suas diversas formas afim de que o evitemos. B) Ao mencionar o mal Salomão não falou sobre Satanás. Sua ação no Velho Testamento não era bem identificada. Por exemplo, no livro de Jó: Depois que Satanás destruiu tudo o que aquele homem possuía, sua conclusão foi: "Deus deu, Deus tomou." Ele atribuía tudo a Deus. Isso não está absolutamente errado, já que Deus tem o controle final de todas as coisas. Porém, Jó não percebeu a mão de Satanás nesse processo.  C) O que é bom torna-se mau quando passa a ocupar o lugar de Deus em nossas vidas (idolatria), (amor ao dinheiro 5.10); quando ocupa o lugar da espiritualidade (exemplo: trabalho no lugar do culto).

       A serpente de bronze que Moisés fez tornou-se um ídolo e precisou ser destruída (II Rs.18.4).

Muitas coisas tornam-se más quando são feitas no tempo errado ou da maneira errada. Exemplo: arrancar uma planta que não cresceu ou colher um fruto que não amadureceu. Ecl. 10.16-17 (tempo e modo) 8.6.

O modo de se fazer as coisas é, em muitos casos, o fator diferenciador entre o sucesso e o fracasso.

Muitas pessoas falam verdades de modo ofensivo e depois se justificam dizendo que são "francas".

São palavras certas ditas da maneira errada. Assim, palavras boas surtem um efeito mau.

 D) Tudo é bom enquanto for justo, enquanto não for vergonhoso. (A própria consciência identifica isso com alguma eficiência. O problema é que a consciência pode ser condicionada e se tornar ineficiente.)

Tudo é bom enquanto não causar escândalo. Vejamos uma lista de considerações pertinentes a essa questão em Filipenses 4.8.   Desejo & Cobiça                                                                                                      A preocupação ética do Eclesiastes poderia ser resumida em se buscar o bem e evitar o mal.

             Porém, a definição do limite entre esses elementos nem sempre é fácil. Como foi observado por Salomão, o homem precisa de comida, bebida, trabalho, dinheiro, relacionamentos, alegria, prazer, etc. Em suas buscas, conquistas e realizações, o ser humano vai avançando numa direção que passa pelos domínios do bem e pode acabar alcançando o espaço do mal. Mas como se identifica a linha divisória entre as duas coisas? Podemos ver também nesse movimento uma passagem pelos domínios da sabedoria, da tolice e da loucura. Para ilustrar, vamos pensar na velocidade desenvolvida por um automóvel. Só para termos uma idéia, consideremos que até aos 80 quilômetros por hora estaríamos nos limites da sabedoria. Atingindo os 120, isso seria tolice. Ao chegarmos aos 180, teríamos alcançado a loucura.

Assim acontece em várias ações humanas. Contudo, não existe um velocímetro na vida para determinar em que ponto está.  A lei determina alguns limites, mas não todos, principalmente para coisas que são boas e aparentemente inofensivas. Desse modo, muitas coisas boas podem se tornar más devido a vários fatores. Em I Coríntios 10, Paulo fala que os judeus "cobiçaram as coisas más". Que coisas eram essas?

Comida, bebida e diversão. Isso não é originalmente mau. A maldade está então na cobiça (Ecl. 6.7). Alcançaram-se algo bom motivados pela cobiça, então isso se torna mal. O homem desvia sua necessidade psicológica e espiritual para o físico, criando falsas necessidades. Por exemplo, muitas pessoas com ansiedade, desviam seu problema para uma ilusória necessidade de alimentação. A infelicidade ou sentimento de insatisfação pode ser erroneamente identificado como falta de alguma coisa material, quando, na realidade o que está faltando é algo espiritual.    O rei Salomão, quase se eximindo da culpa de ter praticado formas de opressão, faz referência a essa manifestação indigna do comportamento humano, afirmando: "Vi ainda todas as opressões que se fazem debaixo do Sol: vi as lágrimas dos que foram oprimidos,... vi a violência na mão dos opressores..." (Ecl. 4:1). Essas palavras, por serem constituídas de substantivos comuns, não conseguem gerar, na mente dos leitores, a imagem exata das conseqüências da opressão. Já os profetas menores são mais específicos nas suas denúncias sobre as práticas de opressão, principalmente Miquéias e Amós.    Vejamos, a seguir, algumas das denúncias feitas pelos profetas e procuremos ver se não acontece o mesmo no tempo atual. Numa sociedade perversa, "o melhor é como um espinheiro; o mais reto é pior do que uma sebe de espinhos" (Miq 7:4); "O filho despreza o pai, a filha se levanta contra a mãe,... Os inimigos do homem são os da sua própria casa" (Miq 7:6); a opressão surge ao nascer do dia, pois durante a noite os opressores "no seu leito, imaginam a iniqüidade e maquinam o mal" (Miq 2:1); e o mal prevalece pela conivência dos juízes, sendo prática corriqueira "o juiz aceitarem suborno" (Miq 7:3), mesmo sabendo que a parte acusada é inocente: "Os juízes vendem o justo por dinheiro e condenam o necessitado por causa de um par de sandálias" (Am 2:6); numa sociedade perversa, a opressão apresenta-se em forma velada mediante o uso de "balanças falsas e bolsas de pesos enganosos" (Miq 6:11); e quanto mais fraca é a vítima, mais rigor há na execução de normas opressivas.  Por isso, o profeta deixa ouvir sua denúncia: "pisais o pobre e dele exigis tributo" (Am 5:11); sem manifestar solidariedade nenhuma: "oprimis os pobres, esmagais os necessitados" (Am 4:1); a denúncia alcança os detentores de poder, tanto político como financeiro, pois eles: "se cobiçam campos, os arrebatam; se casas, as tomam; assim fazem violência a um homem e a sua casa" (Miq 2:2); viciados pela cobiça e pelo dinheiro, sua maldade não tem limites: "além da roupa, roubais a capa" (Miq 2:8); e o profeta emite uma metáfora com sentido real: "deles arrancais a pele e a carne de cima dos seus ossos" (Miq 3:2). Durante seu reinado, o sábio de Israel praticou diversas formas de opressão, conforme denuncia o escritor sagrado: "Quanto a todo o povo que restou dos amorreus, heteus, ferezeus, heveus e jebuseus,... e seus filhos, que restaram depois deles na terra,... a esses fez Salomão trabalhadores forçados, até hoje" (1Rs 9:20 e 21); "Dominava Salomão sobre todos os reinos ..., os quais pagavam tributo e serviram a Salomão todos os dias da sua vida" (1Rs 4:21); "A razão por que Salomão impôs o trabalho forçado é esta: edificar a Casa do Senhor, e a sua própria casa..." (1Rs 9:15).  Resposta do rei de Israel, exclamada com veemência, é: "Não!", pois ele mesmo afirma: "Tenho por mais felizes os que já morreram mais do que os que ainda vivem; porém mais que uns e outros, têm por feliz aquele que ainda não nasceu e não viu as obras que se fazem debaixo do Sol" (Ecl. 4:2 e 3). A felicidade que as pessoas pretendem experimentar mediante práticas hedonistas são momentâneas e fugazes e, em muitos casos, conduzem ao infortúnio e à fatalidade.

A intenção de Salomão ao referir-se à felicidade das pessoas que morrem, ou ainda não nasceu, é a de destacar que no mundo atual, dominado por uma estrutura social de injustiça e opressão, ninguém pode alcançar a real felicidade. Então, ele usa o recurso da dialética para contrastar como tese e antítese, o exemplo de duas vidas de condições diferentes, expondo em forma de provérbio: "Melhor é o jovem pobre e sábio do que o rei velho e insensato..." (Ecl. 4:13)    Salomão exorta, em forma de provérbio, a cultivar a amizade fraterna, real, cujos fundamentos sejam a felicidade promovida pela comunhão com Deus: "Melhor é serem dois do que um, porque têm melhor paga do seu trabalho" (Ecl. 4:9). A "paga" refere-se à retribuição como conseqüência da solidariedade. Lembremos que a palavra "solidariedade" tem a mesma raiz de "solidez"; ou seja, algo estável, inamovível, rígido.   Este Livro foi Escrito pelo Sábio Rei Salomão já no fim de sua vida.   Na sua juventude ele escreveu Cantares, na meia idade, quando ele ainda estava na presença de Deus, escreveu provérbios, e já na sua velhice, depois de ter se aprofundado na idolatria, e de ter experimentado das religiões de suas esposas, e de ter amargado o afastamento de Deus Ele então escreve Eclesiastes ou pregador. Note que o livro é repleto de descontentamento e percebe-se a depressão do autor diante da vida a qual diz dela, vaidade, vaidade tudo é vaidade. Essa vaidade, trazida do original hebraico tem sentido de oco ou vazio.   Salomão, o terceiro rei de Israel que segundo os historiadores reino entre 1000 a.C. e 920 a.C., teve a oportunidade de provar todas essas experiências. A Bíblia Sagrada contém um relato detalhado dos eventos de sua existência, relato esse pesquisado por historiadores que comprovam sua veracidade.  Salomão foi filho do rei Davi e considerado como o homem mais sábio entre aqueles que governaram Israel na época dos Reis. O livro do Eclesiastes (agregado a Bíblia) é tido como em grande parte escrito por Salomão, se intitulando: “O Eclesiastes”. Segundo os registros, Salomão foi um homem que satisfez seus desejos a um nível acima do resto dos humanos, não apenas em sua época como também na história. Ele foi pleno em riqueza, destacável em discernimento intelectual, amado por sua nação, e possuía um contato mais íntimo com o Espírito Divino sendo que, segundo os relatos, ele, ao iniciar seu reinado em Israel, evocou diretamente o Espírito Divino para que lhe conferisse sabedoria para governar. Daí sua existência abençoada.
No livro do Eclesiastes, um entre vários que compõem a Bíblia Sagrada está relatado muitas das reflexões de Salomão sobre a existência, já no fim de sua vida.  E o que ele concluiu?
Que não há nada melhor para o homem que possuir uma vida simples e livre de coisas supérfluas, como ele mesmo escreveu: “Não há nada melhor para o homem que comer beber e se alegrar com o fruto de seu trabalho”. (Eclesiastes 2 -24)      Amigo leitor, eu procurei mostrar a você, um pouco mais sobre o livro de Eclesiastes; o que os teólogos dizem sobre esta obra. O pensamento de Salomão foi que: De nada adianta você ter de tudo na vida, se não tiver a paz de espírito. Aquela que somente Ele, Deus, pode dar: o mundo jamais oferecerá a você uma paz onde se podem desfrutar todos os dias de nossa vida. Nos de hoje, quem tem esta paz, tem o melhor de Deus. E Salomão quando escreveu este livro, ele não tinha esta paz, apesar de ter tido de tudo em sua vida; mas quando ele mais precisou, não tinha; e viu que tudo eram enfado, tristeza, canseira e vaidade. Para você que está lendo este comentário bíblico escrito por uma pessoa comum, de Deus, que não é formado em teologia, e que está ao nível de todos aqueles que estão procurando um melhor entendimento, e conhecimento da palavra de Deus; e esta foi à melhor maneira que encontrei. Que foi ler, e mostrar parte daquilo que aprendi nestes anos de leitura. Aqui tem informações buscadas na Internet, e eu fiz um resumo de alguns teólogos: infelizmente encontrei muita controvérsia. Mas eu prefiro ficar com a palavra de Deus; com a verdade, com a seriedade da Bíblia Sagrada. Confesso que não gostei muito do que encontrei nestas pesquisas. Por isto é que não avancei mais nas mesmas, por considerar uma afronta a obra de Deus.                                                                      Veja mais um pouco sobre o livro de Eclesiastes
           No livro de Eclesiastes estão registrados os pensamentos do "Sábio", um homem que meditou profundamente sobre a vida humana, com as suas injustiças e decepções, e concluiu que "tudo é ilusão".  O Eclesiastes é o livro do homem sem Deus. Deus não acusa esse homem, mas deixa que ele fale dos seus sucessos e insucessos, do seu pessimismo e otimismo, da sua esperança e desespero. Mas esse homem se volta para Deus e descobre verdades consoladoras. O "Sábio" aconselha os jovens a se lembrarem do seu Criador nos dias da sua mocidade, antes que o corpo volte para o pó da terra, e o espírito volte para Deus, que o deu.  E no final do livro o "Sábio" afirma: "De tudo o que foi dito, a conclusão é esta: Tema a Deus e obedeça aos seus mandamentos porque foi para isso que fomos criados. Nós teremos de prestar contas a Deus de tudo o que fizermos e até daquilo que fizermos em segredo, seja o bem ou o mal" O livro de Eclesiastes observa simplesmente a vida e tira suas consequências lógicas. A vida "debaixo do sol", tal como o homem a vê ao redor de si. Reflexões soltas do autor, sem impor ideias pré-concebidas. Por isso difícil para nós hoje, não habituados a esse tipo de reflexão das reflexões de Eclesiastes. Se o é, de fato, então maravilhosamente denuncia um grito parado no homem, por um “Deus, Salvador”. É o propósito de concluir que "vaidade de vaidade, tudo é vaidade (1.2). Para chegar a isso, basta arrolar as próprias conclusões do pregador-filósofo. Ela parece dizer que a vida não é bela, o trabalho é uma mesmice, o prazer a um ponto já não satisfaz, a sabedoria de vida é aniquilada pela morte. Desilusão! Frustração! Sê realista, se a vida é apenas isso, toma-a pelo que ela vale nada mais!", parece dizer o livro. Ou isso reflete a vida desviada de Salomão e de como um homem pode se tornar vazio de Deus. Se for a vida do rei aqui retratada, para nós hoje, serve essa lição, que a confiança, o temor e a quietude de espírito em Deus são o verdadeiro proveito.  "Sei que tudo que Deus faz durará eternamente, nada se lhe pode acrescentar e na lhe tirar (3.14). Em nosso estudo do Eclesiastes, pretendemos fazer uma análise que parte de uma observação panorâmica e se nos aprofundam diversos temas do livro. Em alguns momentos faremos uma leitura que considera o ponto de vista do autor e vai um pouco além, utilizando, para isso, o conhecimento que nos oferece o contexto bíblico geral. Alguns trechos do Eclesiastes têm forma poética. São eles: 3.2-8; 7.1-14; 11.7 e 12.7. As demais passagens se apresentam em prosa.   Titulo do livro: O que é Eclesiastes? pregador, aquele que fala a uma assembleia. Este termo tem origem grega, o que, a princípio pode parecer estranho, uma vez que o Velho Testamento foi escrito em hebraico. Tal ocorrência se justifica por uma herança da versão chamada Septuaginta. Esta foi uma tradução do Velho Testamento do hebraico para o grego. O título original era "Qoheleth", sendo traduzido para o termo grego "Eclesiastes", o qual foi mantido em nossas versões portuguesas. O mesmo ocorreu com outros livros da Bíblia, tais como Gênesis e Deuteronômio. Autoria.                                                            Quem é o Eclesiastes? Quem é este pregador? Os versículos encontrados em Ecl. 1.1; 1.12; 2.1-11,  nos conduzem à pessoa de Salomão. Embora seu nome não seja mencionado em nenhum momento, os textos citados não deixam margem para que se pense em outra pessoa. Consideremos as afirmações de Ecl. 1.1 e 1.12: "Filho de Davi.... Rei de Israel em Jerusalém..." O único homem que se enquadrou nesses termos foi o próprio Salomão, pois, após a sua morte, nunca mais houve um rei de Israel em Jerusalém. O reino foi dividido e em Jerusalém se encontrava o rei de Judá. Os reis de Israel ficavam em Samaria. Devido à insustentabilidade das hipóteses contrárias, consideraremos Salomão como o autor do Eclesiastes. Seu nome significa "pacífico". De fato, a paz foi uma característica marcante do seu reino, que durou de 1015 a 975 a.C., de acordo com uma das datações mais aceitas. Salomão era filho do rei Davi com Bate-Seba, a Que fora mulher de Urias. O Senhor mandou que o profeta Natã lhe desse o nome de Jedidias, (amado de Jeová). 2 Samuel. 12. 24, Salomão foi o rei mais rico, sábio e famoso que Israel teve. (1 Reis. 4.21,29-34).  Durante o seu reinado, Israel se tornou um grande império. Em seus dias, devido à paz dominante, houve grande desenvolvimento da nação em vários setores, incluindo o comércio e a produção literária. Contudo, o autoritarismo e os altos impostos também marcaram esse período. Salomão escreveu Cantares, Provérbios, e Eclesiastes. Os salmos 72 e 127 também são atribuídos à sua autoria. (I Reis 9.20-21; 10.14-29). Há quem diga que o livro de Cantares tenha sido escrito no tempo da mocidade do rei; Provérbios seria obra dos tempos da maturidade e Eclesiastes seria a reflexão na velhice.  Apesar de toda a sua sabedoria, Salomão cometeu muitos erros. Enriqueceu-se muito à custa do sacrifício do povo, teve inúmeras mulheres, fez alianças políticas com homens ímpios e acabou se envolvendo com a idolatria. (I Reis. 11.1-12. Compare com Deut. 17.14–17).   O Objetivo da análise é o conhecimento e a aplicação do mesmo.                                Texto chave: Eclesiastes. 12; 13: De tudo quanto se tem ouvido o fim é: teme a Deus, e guarda os seus mandamentos; porque este é o dever de todo homem".. Palavra chave: Vaidade, (37x) - Qualidade do que é vão, fútil, inútil e de pouca duração. Tema central: A busca da felicidade no confronto entre a vida, a morte e a eternidade. Todo livro sapiencial tem o objetivo de ensinar ou transmitir a sabedoria, a qual se apresenta como antídoto contra a tolice do ser humano. Observa-se no Eclesiastes o que poderíamos chamar de "tratamento de choque contra a tolice". O autor apresenta afirmações muito fortes e convida o leitor a encarar a realidade humana em face da morte. A seguir, apresentamos de forma esquematizada alguns dos principais temas e conceitos do livro. Acrescentamos algumas expressões que não se encontram no Eclesiastes, mas se apresentam como instrumentos de análise.                  No capítulo 2 de Eclesiastes, está o relato das grandes conquistas, experiências e realizações de Salomão. Nesse processo, certamente há que se perceber o inegável prazer de todas aquelas aquisições, fartura e conforto. Entretanto, ao se confrontar com a realidade da morte, Salomão, num primeiro momento desvaloriza todas as coisas e afirma que tudo é vaidade (2.14-18). Ele chega a aborrecer todo o seu trabalho e até a própria vida. Percebe-se então a amargura do confronto com o fim inevitável da vida terrena. É um momento de choque. Sob esta perspectiva, tudo passa a ser visto de modo crítico e destrutivo. Já que iremos morrer, o que vale a pena ser vivido? A primeira resposta é: nada vale a pena.

Tudo é vaidade. Tudo está condenado. Mais adiante, o autor de Eclesiastes já não parece tão amargurado. Então, ele retoma a valorização de muitas coisas e fatos terrenos. Agora, porém, de modo mais comedido, moderado. Vamos jogar fora a vida por causa da morte? Vamos perder a vida antecipadamente abrindo mão de tudo que podemos usufruir? De modo nenhum. Afinal, se temos algo nesta vida, isto é dom de Deus e deve ser usufruído, Mesmo sendo transitório (Ecl. 2.24; 5.19). Contudo, já não se observa todo aquele ímpeto de busca que se viu no capítulo 2.3-10. Vamos, sim, valorizar a comida, a bebida, o trabalho, os bens, mas sem os extremos anteriores, já que se tem em mente a morte como obstáculo intransponível e limite decisivo contra as grandes realizações do homem.  A realidade da morte deverá ser confrontada com nossos atos, atitudes, tratamentos, sentimentos, etc., a fim de se determinar o que vale a pena e o que não vale. Algumas coisas valem a pena por causa da vida em si: comer, beber, usufruir dos bens na companhia de quem se ama.  Considerando a questão da morte, constatamos que algumas coisas da vida deixam de valer à pena: Acúmulo de riquezas, excesso de trabalho, excesso de estudo, atitude de orgulho, etc. A morte coloca os seres humanos em condição de igualdade, anulando todos os privilégios naturais, diferenças culturais, econômicas, sociais, etc. "Como morre o sábio, morre o tolo." (Ecl. 2.16). Sendo assim, o orgulho, a soberba, e o tratamento de desprezo para com o próximo, são atitudes que não se justificam. Perdem totalmente o sentido quando se pensa na morte e seu significado.  A moderação torna-se palavra de ordem. Já que a morte é uma realidade, o mais sensato é que o homem adquira apenas o que puder usufruir. Até a sobra que se deixa como herança é vista negativamente por Salomão (2.21). Da mesma forma, o trabalho deve ser feito conforme as forças (9.10) e o estudo demasiado poderá se tornar apenas enfado (12.12). Contudo, tais palavras não devem ser usadas como justificativa para a preguiça e a negligência, pois a atitude passiva de cruzar os braços é própria do tolo (4.5). O que se busca em tudo isso é o equilíbrio, que será produto exclusivo da sabedoria. Moderação é prudência; Preguiça é tolice. Nosso desafio é sempre distinguir entre esses elementos nas mais diversas áreas da nossa vida.    

Considerando a eternidade, cuja consciência foi gravada por Deus no coração humano (3.11), passamos a detectar outras coisas que deixam de valer a pena na vida: os excessos e o pecado, sendo que ambos estão muitas vezes relacionados. Por outro lado, o autor diz o que vale a pena em função da eternidade: lembrar do Criador, temê-lo e obedecer aos seus mandamentos.   O bem e o mal: autor de Eclesiastes tem uma grande preocupação em relação ao bem e ao mal. Verificamos isso ao buscar no texto essas palavras e suas derivadas. O mal vai sendo detectado em quase tudo, a começar do coração humano. Mas nem tudo está perdido. Salomão identifica o bem em muitos aspectos da vida. Cabe a cada um a escolha. O autor compara várias coisas em busca do que é melhor. Chega ao ponto de mencionar a excelência da sabedoria. Nosso desafio é evitar o mal, buscar o bem, alcançar o melhor e o excelente.                                                                                          Vejamos também algum texto fora do Eclesiastes que mencionam o termo "excelente": Prov. 8.6; Ecl. 2.13; Cantares.4.16; Romanos.2.18; Filipenses.1.10; I Cor. 12.31.                                                               A linguagem dos Cantares corresponde com o que poderia esperar-se do tempo de Salomão.  Pertence ao período de ouro da língua hebréia. É eminentemente poético. O Cantar apareceu na idade de ouro da monarquia hebréia. Parece como se o rei tivesse escrito a respeito de seus próprios amores. E então surge a pergunta em forma espontânea: para qual de suas muitas esposas compôs 1128 esta canção de amor? Salomão amou a muitas mulheres estrangeiras (1Rs. 11: 1), entre as que se incluíram 700 esposas, princesas, e 300 concubinas (1Rs. 11: 3). O número que se dá em Cant. 6: 8 são muito menor:  60 rainhas e 80 concubinas. Se aceita o Cantar dos Cantares como uma unidade e que o casamento que se celebra é o de Salomão, tem-se a impressão de que este escreveu o Cantar quando era jovem. A noiva é descrita como uma menina camponesa sulamita. Um enlace com uma jovem desta classe seria um verdadeiro "casamento por amor", sem motivos políticos nem outra classe de conveniências como outros casais de Salomão. Uma relação deste tipo faria que este relato do casamento de Salomão fosse uma ilustração muito apropriada da relação entre Cristo e a igreja, pois pelo menos partes do Cantar se consideraram como símbolo de uma associação  Sulamita (Cant. 6: 13) deveria provavelmente escrever-se sunamita. Se assim fora, a donzela era oriunda de Sunem, povo do território de Isacar: ao este de Meguido. Sunem foi o palco do comovedor relato registrado em 2Reis. 4: 8-37, em onde se narra como o profeta Eliseu ressuscitou ao filho de sua benfeitora sunamita. A aldeia moderna de Solem ocupa este antigo lugar.  O Cantar dos Cantares é uma bela canção amorosa oriental, escrita em forma de diálogo lírico com certa distribuição ou movimento dramático. Ainda que todo o Cantar é aparentemente uma história de amor entre Salomão e uma donzela camponesa do norte de Palestina com quem o rei se casou só por amor, serve como uma formosa ilustração do amor de Cristo pela igreja, tomada em conjunto e individualmente. Tanto o A.T. Como o N.T. ilustra a terna união entre Deus e seu povo mediante a relação de um esposo com sua esposa (ver Isa. 54: 4 5; Jer. 3: 14; dois Cor. 11: 2.  Agora uma palavra de precaução. O Cantar dos Cantares foi objeto de muitas alegorias através dos séculos. O início das Escrituras na igreja cristã se remonta até a escola alexandrina de Egito, e especialmente até Origens ( 184-c. 254 DC) como primeiro grande expoente deste método. Este sistema surgiu como resultado da fusão da filosofia grega com o cristianismo. Desde então, dito método persistiu com diversos graus de intensidade. Como ilustração dos extremos aos quais tendem tais métodos de interpretação estão os seguintes exemplos extraídos de vários intérpretes alegóricos do Cantar dos Cantares: o beijo de Cristo, a encarnação; as bochechas da esposa, o cristianismo exterior e as boas obras; as correntes de ouro dela, a fé; o nardo, a humanidade isentada; o cabelo da noiva como um rebanho de cabras, as 1129 nações convertidas ao cristianismo; as 80 esposas de Salomão, a admissão das nações gentis ao cristianismo; o umbigo da sulamita, a copa com a qual a igreja refresca aos que têm sede de salvação; os dois peitos, o Antigo e o Novo Testamento.  

A insensatez deste método é que permite fazer interpretações figuradas sem proporcionar um critério para controlá-las. A única base de interpretação é a imaginação de seu expoente. Só quando um escritor bíblico ou o espírito de profecia destacam especificamente o significado de um símbolo, podemos saber com certeza seu significado. As outras interpretações por mais plausíveis ou ainda acertadas que sejam, devem considerar-se como pessoais, sem respaldo de um "assim diz Jeová". Já se fez notar que o amor entre Salomão e a sulamita é uma ilustração do amor entre Cristo e seu povo. A maioria dos críticos e comentadores modernos adotam um esboço que tem três personagens principais:

Salomão, a donzela sulamita e seu amante que é um pastor. Segundo esta trama, Salomão levou à donzela sulamita a seu corte para conquistar seu amor; mas não teve sucesso, pois a sulamita se manteve fiel o seu amante camponês e resistiu todos os esforços que fez Salomão para conquistar seu coração. Tal esboço, que se presta para uma interpretação literal do Cantar, não proporciona uma base adequada para ilustrar o amor de Cristo por sua igreja.   O casamento de Salomão com a donzela Sulamita, l: 2 a 2: 7(. A.) Diálogo: A donzela sulamita expressa sua admiração pelo noivo. As damas da corte respondem, 1: 2-8. B). Entra Salomão. O e a noiva trocam expressões mútuas de amor, 1: 9 a 2: 7.  Recordação de encontros felizes, 2: 8 a 3: 5(.  A) Encontro deleitoso na primavera, 2: 8-17. B) A noiva conta um sonho gozoso, 3: 1-5.  Recordações do compromisso e o casamento, 3: 6 a 5: l. A) O cortejo real, 3: 6-1 l. B) Salomão faz uma proposta de casal; a sulamita aceita, 4: 1 a 5: 1.  O amor perdido e recuperado, 5: 2 a 6: 9. A) A noiva afligida por um triste sonho, 5: 2 a 6: 3. B) O  amor é recuperado, Salomão expressa seu amor a sua noiva, 6: 4-9. Pondera-se a hermosura da noiva, 6: 10 a 8: 4. A) Diálogo entre a sulamita e as filhas de Jerusalém, 6: 10 a 7: 5. B) Salomão embelezado pela hermosura de sua noiva, 7: 6-9. A visita ao lar da noiva no Líbano, 7: 10 a 8: 14. A) Anseio da sulamita por visitar o lar paterno, 7: 1 0 a 8: 4.     Amigo leitor (a) mostrarei a você, mais opiniões sobre o que representa e significa o livro de Cantares de Salomão, comentada por pessoas pentecostais. Os comentaristas geralmente falam deste livro como sendo a revelação do amor de Deus para com Israel e consequentemente do amor de Jesus pela Igreja. Muitos versículos são usados para defender esta interpretação: (Eze. 16; Ef. 5.25; Apoc. 22.17) entre outros. Na verdade, não podemos desprezar a verdade de que o amor de Cristo pela igreja foi simbolizado pelo amor que o marido deve ter por sua esposa (Efésisos 5.25), de que da mesma forma o amor de Jeová por Israel foi simbolizado (Ezequiel. 16), e de que nós somos a noiva de Cristo (Apoc. 22.17).  O propósito do livro de Cantares Segundo Donald Stamps, comentarista da Bíblia de estudo Pentecostal, o tema do livro de Cantares é o amor conjugal. Ele foi escrito aproximadamente em 960 a.C. por Salomão. O título pode ser traduzido literalmente por “Cântico dos Cânticos” que significa o Maior Cântico. Esse livro faz parte dos livros considerados “  dos judeus e era lido sempre na festa da Páscoa. Abaixo segue parte do comentário de Donald Stamps: “Este livro foi inspirado pelo Espírito Santo e inserido nas Escrituras para ressaltar a origem divina da alegria e dignidade do amor humano no casamento. O livro de Gênesis revela que a sexualidade humana e o casamento já existiam antes da queda de Adão e Eva no pecado (Gên 2.18-25). Embora o pecado tenha maculado essa área importante da experiência humana, Deus quer que saibamos que a dita área da vida pode ser pura, sadia e nobre. O Pastor Elinaldo Renovato também afirma:   “A ordem de crescer e multiplicar não foi dada a solteiros, mas a casados”. Gên 1.27,28. - Deus não quis que o homem vivesse só. Gên. 2.18, 24; Sal 68.6; 113.9.- Deus exorta o homem a desfrutar o sexo com a esposa e não com a namorada ou a noiva; Em Cantares de Salomão, tem-se a exaltação do amor conjugal e não entre solteiros. Cant 4.1-12; Ef. 5.22-25. ³”. O que podemos ver atualmente é o desprezo por este livro em sua mensagem central que é ressaltar sobre a atividade sexual em sua forma lícita de prática. Logo, este livro pode ser utilizado para falar mais abertamente sobre o que é lícito ou não em relação ao sexo, pois suas revelações nesta área são muitas, apesar da difícil assimilação por causa dos símbolos utilizados no livro. Por exemplo, o “jardim fechado” citado no cap. 4 e 12 é visto como uma referência à virgindade da noiva, podendo ser usada para defender a pureza sexual de nossos jovens antes do casamento. São muitas as contribuições deste livro para a igreja e o apelo é para que olhemos para ele com mais cuidado e para que aproveitemos tudo o que nos pode oferecer, afinal,  “Toda a Escritura é inspirada por Deus e útil para o ensino, para a repreensão, para a correção, para a educação na justiça,” (2 Timóteo. 3.16).  

Vamos parar por aqui, pois já considero o suficiente as informações mostradas até aqui por mim, e com o auxilio dá Internet creio não precisar alongar mais, pois são poucas as opções que coincidem com a verdade bíblica. São opiniões de homens comuns com conhecimentos teológicos: nem eu me considero a altura para não precisar de ajuda para este comentário!  Estes quatros livros, de Salmos, Provérbios, Cantares e Eclesiastes de Salomão, tem uma gama de opções para serem usadas, debatidas, tamanha são as bênçãos, as verdades do nosso dia a dia.  Referências:  [1] Manoel Antônio de Andrade Barbosa. Cântico Dos Cânticos (comentário Geral). Endereço em: <http://www.netsaber.com.br/resumos/ver_resumo_c_688.html>.    [2] Donald C. Stamps. Bíblia de Estudo Pentecostal. Introdução ao livro de Cantares de Salomão.     [3] Pr. Elinaldo Renovato de Lima. A Importância da Sexualidade no Casamento. Acessado em 10 de setembro de 2009. Endereço em: < http://www.iadgpuava.com.br/estudos/familia/1.htm>.                                                             Embora Cantares não forneça informações precisas sobre o contexto, Salomão reinou em Israel de 970 a 930 aC. Linguagem e ideais similares também são encontrados na oração que Davi fez no templo por Salomão e pelo povo durante a entronização de Salomão (1Cr 29)
Características e Conteúdo. O livro de Cantares é a melhor de todas as canções, um trabalho literário de arte e uma obra– prima teológica. No séc. II, um dos maiores rabinos, Akida bem Joseph, disse: “No mundo inteiro, não há nada que se iguale ao dia em que o Cântico dos Cânticos foi entregue a Israel.” O livro de Cant., , é favorita bastante diferente de qualquer outro livro bíblico. Ele apresenta, de um modo novo, as realidades básicas das relações humanas. Cant., emprega linguagem simbólica pra expressar verdades eternas, em semelhança ao Livro de Apocalipses.
Cantares contém descrições da mulher sulamita juntamente com uma exibição completa dos produtos de seu jardim. Isso deve ser entendido como um paralelo poético do amor conjugal e como bênçãos ao povo da aliança, em sua terra. Claras indicações são dadas na descoberta das bênçãos da aliança: “sai-te pelas pisadas das ovelhas” (1.8). Aqui, o termo “pisadas” é, literalmente, “marcas de calcanhar”, e pode ser uma alusão a Jacó, o patriarca cujo nome conota “um calcanhar”. A função pastoril de Jacó e a sua constante luta pela bênção de Deus e do homem são citadas como a norma bíblica para o povo de Deus (Oséas 12.3-4,12,14). Ele nasceu segurando o calcanhar do seu irmão, um manipulador congênito.
A sulamita ajuda e reescreve essa história. Ela executa a dança memorial de Maanaim (6.13); Gên 32.2). Quando encontra a quem ama, ela o detém e não o deixa partir (3.4; ver Gn 32.26). Mandrágoras perfumadas crescem nos campos dela (7.11-13; ver Gên 30.14). Quando as filhas vêem, chama-na bem– aventurada ou feliz (6.9; ver Gên 30.13). Na sulamita, a corrompida árvore familiar produz “frutos excelentes”, os melhores (7.13; ver Deut. 33.13-17). As bênçãos da aliança que havia sido distorcidas são redimidas.
Os mesmos acontecimentos também podem ser visto como retratos do amor conjugal. Dessa maneira, ela detém o seu marido e não o deixa partir (3.4). É o seu marido que elogia sua beleza (6.4-10). E a procissão de um casamento real e a alegria recíproca do noivo e da noiva aparecem retratadas em 3.6-5.1.
Esboço de Cantares  Lembrando o amor do rei de bom nome 1.1-4 èA morena e agradável guarda de vinhas 1.5,6 Procurando amor nas pisadas do rebanho 1.7,8 èRemovendo as marcas da escravidão 1.9-11 èA linguagem do amor 1.12-17 è O espírito e a árvore 2.1-6 è A primeira súplica 2.7
II. A busca por abertura 2.8-3.5  èComeçando a busca 2.8-15 èA alegria do amor no frescor do dia 2.16,17 èA procura determinada pelo objetivo principal 3.1-4  èA segunda súplica 3.5
III. A busca por mutualidade 3.6-5.8  èA carruagem matrimonial real do amor da aliança 3.6-11
Conhecendo sulamita 4.1-7  èUma visão sobre a terra de cima do monte Hermom 4.8 èUma vida de união íntima num banquete no jardim 4.9-5.1  èA queda da sulamita 5.2-7  è A terceira súplica 5.8
IV. A busca por unidade 5.9 –8.4 è Conhecendo Salomão 5.9-6.3 èA glória triunfante da sulamita 6.4-10  è O nobre povo da sulamita 6.11-12  è A dança memorial de Maanaim 6.13-7.9 è O início do novo amor de iguais 7.9 –8.3  èA quarta súplica 8.4è V. Últimas cenas com resumo de realizações 8.5-14  èalcançando o objetivo principal 8.5  èAlcançando o amor autêntico 8.6,7 èAlcançando ao

maternidade e a paz 8.8-10èObtendo uma vinha igual a de Salomão 8.11-12èObtendo a herança 8.13,14

Amigos (as) leitores (as) espero que lhes sirvam esta pesquisa nos livros de Provérbios, Eclesiastes, e Cantares: eu busquei informações de teólogos, por serem livros com rica informações e mensagens abençoadas, por “Deus”. Salomão antes de se perder foi muito feliz, quando escreveu cada um destes livros. A sua sabedoria era inquestionável: era Salomão muito inteligente. Foram mais de três mil Provérbios, Salmos e poesias: mas Salomão viu que tudo que havia tido e conquistado era enfado, cansaço, tristeza e Vaidade. Salomão viu que, suas riquezas, só iriam trazer contendas, brigas. Ele viu também que a vaidade, não lhe permitiu conquistar o principal, que é: a verdadeira paz, que não se consegue com riquezas, com luxo, pois tudo foi vaidade, enfado, cansaço e tristeza. Salomão teve de tudo em sua vida: mas que no final de vida, faltou-lhe a verdadeira paz, que só “Deus” pode dar. Dentre os três livros escritos por Salomão, eu considero o mais difícil de ser entendido foi o livro de Cantares, por eu não ter levado a serio a leitura; pois na época, eu achei sem sentido. Mas agora vendo estas informações, vi que não foi a toa que este livro está na Bíblia Sagrada. Espero ter conseguido alcançar meu objetivo, de lhes mostrar o significado de cada livro bíblico.       

Escrito, pesquisado e revisado por José Carlos Ribeiro, membro da igreja Batista de Campo Grande. Sou capelão hospitalar curso nos de 2012 e 2104 pela Igreja Batista e pela UFMS “Profª Mercedes Tavares  &

professor, de bioética para os alunos de medicina, capelão e pastor Reis.      

Muito obrigado a todos vocês meus nobres leitores (as)  pelo incentivo, pela força dada a cada tema aqui colocado, sem vocês, nada teria acontecido, que Deus abençoe a todos em nome de Jesus Cristo.

Campo Grande 01 de março de 15   jcr0856@hotmail.com  

Holy Bible JF Almeida corrected faithful commented by Joseph C. Ribeiro
 Commentary on the book of Proverbs, Song & Ecclesiastes: Book 20:21 Chapters: 01-31 The book of Proverbs is a collection of short and compact statements that express truths about human behavior. It is the third poetic book of the Old Testament.
              The books of Job, Psalms, Proverbs and Ecclesiastes are sometimes called the wisdom literature.
They contain less material considered divine revelation and more attributed to human wisdom than the law, history or the Prophets. The introduction to Proverbs in the Old Testament: Proverbs are usually simple and direct. Examples of modern proverbs are "Grain by grain the hen fills her belly", "Slowly goes a long way" and "Nothing ventured, nothing gained." Some proverbs are more complex and darker meaning. The word comes from the saying mashal Hebrew word meaning "represent" or "be like." There are several proverbs found in other books of scripture. (I Samuel 24: "13 As the proverb of the ancients, Wickedness proceedeth from the wicked: but mine hand shall not be upon you.". In Job 28. "28 And unto man he said, Behold, the fear of the Lord is wisdom, and to depart from evil is understanding. "
The Savior also used proverbs in His teachings. It says in Luke 4. "23 He said to them: Doubtless you will say to me this proverb, Physician, heal thyself; do also here in thy country all that we have heard done in Capernaum. 24 And said, Verily I say unto you, No prophet is accepted in his own country. "
            The proverbs found in the Old Testament can be a source of inspiration, advice and guidance for those who read and ponder its message of wisdom. By studying the Proverbs, ponder how its teachings can be applied to life today. When replacing old comparisons with modern, frequently mind found that his wisdom is so appropriate to today as it was in antiquity. The book of Proverbs is one of the wisdom books of the Old Testament of the Bible. As stated in its introduction, aims to teach to achieve wisdom, discipline and prudent life and to do what is right, fair and decent. In short, teaches to apply and provide moral instruction. The book's title comes originally from its Hebrew form Míshlê Shelomoh ("Proverbs of Solomon"). As is common in the Hebrew Bible, the Hebrew title of the book is simply a set of the first verse of the book words. In the Septuagint this book is called Paroimiai, meaning "proverbs, parables. We can find various literary forms in the book of Proverbs: poems, short parables, life lessons. Among the most common literary figures, we can mention the antithesis, comparisons and personifications. Bible courtesy Bible Online. Proverbs took about six hundred years to reach the current form. Enough time to prove their respectability and attract our attention. As the experience of life is Universal to prove their respectability and attract our attention. As the experience of life is universal, it can serve us to compare and perhaps confirm the old experience with our experience, or vice versa. We may also learn the technique of expanding the insight and apply it to the wisdom of our people. Solomon "composed three thousand proverbs.
            The book of Proverbs is the first and the most representative document of the wisdom literature of Israel. In fact, today this book teaches the science of life. The book is attributed to Solomon (1.1) and there are reasons that can point to as justification that: the tradition considers this king specially endowed with the gift of wisdom (1 Kings 3.9 to 12; 5,12-14; 10 , 1-9) and he was the sponsor and the real founder of the wisdom tradition in Israel. Won, so the status of greater sage. To him is attributed the two basic collections of the work, with maximum that can be traced in part to the beginning of the monarchy: 10.1 to 22.16, with the title of "Proverbs of Solomon", and 25-29, introduced by expression: "And these are sentences of Solomon, collected by the men of Hezekiah king of Judah." For all that, the book is presented as Solomon. But the caption of small sections, citing unnamed wise (22.17 to 24.34) and the decisions of Agur and Lemuel (30.1 to 31.9) clearly say that the general title is not meant to have a objectivity character.
Division and content: The book begins with a brief general introduction (1.1 to 7), which explains its content, justified the title and it is stated that, on the threshold of all knowledge is the fear of the Lord. Then presents a set of nine independent collections, different in size, style, content and time: I.) 1.8 to 9.18: warnings of an educator father, about the wisdom against bad company and irresponsible woman; wisdom, exalted and personified, speaks (1.20 to 33), is the praise of herself, defines their relationship with God from eternity, describes his role in creating and speaks of his greatest desire: communicate is to be human, to guide you in the process of knowledge of the environment they live in, in order that God may be found in this same reality (8.35). It also appears the "Lady Folly," as opposed to Wisdom (9.1 to 6 and v.13-18).
II). 10.1 to 22.16: coincides with the first collection of Solomon and consists of very old sentences dealing with moral life. èIII). 22.17 to 24.22: first collection of warnings and advice to some affinity with the Egyptian wisdom of Amenemope (22.17 to 23.14); remarkable satire made to drunkenness (23.29 to 35). èIV). 24.23 to 34: second collection of the wise; presents, above all, the picture of lazy (v.30-34).
V. 25.1 to 29.27: second collection of Solomon, whose compilation is attributed to the wise men who were the king's service Hezekiah. Is related signals with the first (10.1 to 22.16) and in it are some of the purest sayings, both in form and content, especially in chapters 25-27.
Chapters 28-29 are distinguished by their religious spirit, with frequent allusions to the Lord; recall that the law and oppose the wicked and the righteous.
è VI). 30.1 to 14: sayings of Agur, sage of foreign origin Source (s): Shows some optimism, in that man appears inserted in a world where you can make your choices in order to succeed in life, making -If responsible for himself. It was a broad human experience that allowed formulate announcers sayings of reward attributed to justice, kindness and humility, as well as the punishment reserved for opposing attitudes. However, also already observed the perception that this reward not obey any automatism, for above all wisdom and ability is God, the absolute sovereign of nature, the events and the human heart (21.30 to 31)  The Bible indicates that most of the proverbs are written by King Solomon. (Prov 1: 1; 10:. 1; 25: 1) Although the Bible records do not say directly that Solomon wrote them, imply, convincingly, that he did. They say he told thousands of sayings and "pondered and made a thorough search in order to set in order many proverbs." In this biblical book, the style of expression is Hebrew poetry, which is not in rhyming verse, but in parallel thoughts. Often parallel lines form a contrast, as in the case of Proverbs 10:28, which says: ". The expectation of the righteous is joy, but the very hope of the wicked will perish" In other cases, parallel expressions are synonymous, as noted in the words of Proverbs 18:15: ". The heart of the prudent acquires knowledge, and the ear of the wise seeks knowledge find" The purpose of the book of Proverbs is soon explained in its beginning, where we read: "The proverbs of Solomon, son of David, King of Israel, to know wisdom and discipline, to discern the sayings of understanding ["deep meaning of words," The Jerusalem Bible], to receive the discipline that gives insight, righteousness and judgment, and righteousness, to give the inexperienced ones shrewdness, knowledge and reasoning to the boy. "
Proverbs directs much of advice to young people, "inexperienced" people whose heart is open to all kinds of influence and are easily misled. They need to get to estimate the "wisdom" that involves seeing things as they really are and know give this knowledge a practical use. "Discipline" is also required, both in the form of self-control as in the form of punishment imposed by others. Proverbs offer special assistance for the development of the mental faculties in the right direction. There is little incentive to acquire insight and "wit", that is, skill and good judgment in all walks of life. (Proverbs 1: 4; 8: 5.) This education never ends. "The wise person will listen and take in more instruction, and a man of understanding is the one who acquires skillful direction, to understand a proverb and a puzzling saying, the words of the wise and their riddles." (Prov. 1: 5, 6) Bible sayings assume the form of riddles and "puzzles" that are complex and intricate statements that need to be deciphered. Understanding them requires time and meditation. The abundant wisdom of Proverbs is available only to those who are willing to look for it  This is made clear in the words of Proverbs 2: 1-5: "My son, if thou wilt receive my sayings and treasure with you my own commandments, so as to pay attention to wisdom with your ear, you may incline your heart to insight; if, moreover, you call out for understanding itself and give forth your voice for discernment itself, if you keep seeking for it as for silver and keep searching for it as for hidden treasure, in this case you will understand the fear of Jehovah and find the very knowledge of God . "   One of the most frequent causes of suffering among the people is uncontrolled anger.

Many may feel that surrender to anger is evidence of strength. But the Word of God declares exactly the opposite, saying, ". Better is the slow to anger than the mighty man, and he that is controlling his spirit than he who captures a city" (Proverbs 16:32.) While the warriors who capture a city showing a lot of strength, control the temperament requires even greater strength and courage. How can anyone continue to keep your temper in check? Proverbs offers these excellent guidelines: "Do not have companionship with anyone given to anger; and you must not enter the man who has fits of rage, not you get familiar with his paths and certainly become a snare for your soul. "(Proverbs. 22:24, 25." An answer, when mild, turns away wrath, but a word causing pain makes anger to come "Proverbs 15: 1.." The beginning of strife is as one letting out water, so take your leave before the outbreak of the altercation "Prov 17:14... . All these statements encourage escape situations that raise the ire from the start The reason is well expressed in these additional words. "If acted unwisely by you lifting up thyself, and it Have you set your thought [" if have devised evil, "New International Version], puts his hand to his mouth. For froth the milk is what produces butter, Then press the nose is what brings forth blood, and squeezing out of anger is what brings forth quarreling." Prov . 30:32, 33. All people occasionally tend to exalt recklessly. They require excessively other, or maybe say or do something that offends. At such times one should 'by hand to mouth', repressing any additional words or actions that would cause even more the one who was offended.
 Proverbs both recommended the hard work and discourages laziness. The inspired writer declares: "The lazy said: 'There is a lion outside! I will be killed in the middle of the public square "(Prov. 22:13) To avoid work, lazy invent fantastic excuses, such as a lion entered the city and that he can be killed if you leave. Three other sayings stress as someone not willing to work affects yourself and others: "The sluggard is shown almejante, but his soul has nothing. However, it will be far-that the very soul of the diligent fattening "Prov ... 13: 4. "Because of the winter, the sluggard will not plow; will be begging at harvest time, but there will be nothing. "Prov. 20: 4. "As vinegar to the teeth and as smoke to the eyes, so is the sluggard to those who send him." Prov. 10:26. The need for discipline: Since humans are imperfect and prone to law of least effort, most people reject the discipline. Proverbs encourages a different attitude, saying: "Make your heart truly get to the discipline and your ear to the knowledge statements." (Proverbs 23:12.)

              Discipline here means so much self-control as a correction administered by others. Sometimes, however, the discipline needs to be firmer than words. "Bruises Wound are what purges evil; and strokes, the innermost parts of the belly. "(Prov. 20:30) The firm discipline, when accepted in the right spirit, not only contains the evil acts but also motivates the person to do an intimate change for the better.
 Regarding the discipline of children by parents, we read: "Do not withhold discipline from the mere boy. Will not die if you crashing with the rod. You really owe him bang his stick, to free his soul from hell itself. "(Prov. 23:13, 14)" He who restrains his rod hates his son, but he who loves him is looking for him with discipline . "Prov. 13:24. Of course, the discipline must always be taken with self-control and not in a huff. And you do not need to use every time physical punishment. On several occasions, only a few wise words of advice are sufficient. "A rebuke works deeper in one having understanding than striking a stupid one hundred times." Prov. 17:10. Avoid sexual immorality: Proverbs condemns sexual immorality. Consider, for example, the following words of warning: "For the commandment is a lamp and the law is a light, and reproofs of instruction are the way of life, to keep thee from the evil woman, the woman of the language of tenderness foreign. Do not desire in your heart after her prettiness and not her captivate you with its glossy eyes, since because of a prostitute is up reduced to a round loaf; but in relation to another man's wife, she hunts even the precious life "(Prov. 6: 23-26). Those who engage in immoral sexual acts often end in misery. Those who seek sexual pleasure with a "harlot" or otherwise practice fornication may also pay with the loss of your health when succumb because of the painful and crippling sexually transmitted diseases.

The danger is even greater when one seeks intimacy with the spouse of another person. An adulterous endangers the "precious soul", or life, of the offending partner. In this regard, the inspired writer adds: "Can a man rake together fire into his lap without his clothes being burned? Or can a man walk on hot coals without his feet chamuscarem? So it is with one who has relations with the wife of his neighbor; anyone who touches her will go unpunished. . . . Who commits adultery with a woman lacks heart; who does that, ruins his own soul. You will find plague and dishonor, and his reproach itself will not be extinguished. For the wrath of an able-bodied man is jealousy, and he will not have compassion on the day of revenge [against the one who committed adultery with his wife]. Will not have regard for any sort of ransom, nor consent, no matter how big do this "(Prov. 6: 27-35). Marital infidelity can result in irreparable damage to people and families involved. Beware the sweet life: For many people, throughout history, the main thing in life has been the pursuit of pleasure. Although the Bible does not discourage anyone to have fun, emphasizes the need to get a more balanced view of amusement. "Did you find honey? Eat what is sufficient for you, so that no other tomes and you have to spit it. "(Prov. 25:16) Just as eating too literal honey can leave the physically ill person, so the excess fun facing the 'sweet life' can lead to disease both physical and spiritual. Furthermore, the pleasures excess often leads to conditions of extreme distress. "He who loves hilarity will be someone in need; He who loves wine and olive oil not rich. "Prov. 21:17.
           What about the determination of accumulating wealth? The book of Proverbs warns that riches are not safe and can disappear suddenly. We read: "Do not labutes to enrich. Leaves of your own understanding. You made your relanceá her eyes [wealth], and she is not? For, without fail make themselves wings as the eagle and flies out to the heavens "(Prov. 23: 4, 5). Since immense fortunes can be lost quickly because they are poorly managed or unforeseen circumstances, the Scriptures admonish people to direct their efforts toward some safest thing than the pursuit of wealth. Look closely at this advice:
"You should know positively the appearance of your flock. Set your heart in your droves; because the treasure will not be indefinite, nor a diadem for all generations. Green grass disappeared and appeared the new grass, and gathered up the vegetation of the mountains. The lambs are for thy clothing, and the goats are the price of the field. And there is sufficiency of goats' milk for your food, for food of thy household, and the means of life for your girls. "Prov. 27: 23-27.
Neither the material wealth ("treasure"), or a prominent position ("diadem") guarantee real security. Time, effort and money invested in business often gets lost due to failure of risky ventures. Unexpected events can cause the sudden disappearance of both wealth as the respectable position. On the other hand, efforts made in the breeding of domestic animals do not result in decreases, but generally result in increases to the owner. God provides "vegetation" abundant food for domestic animals. Throughout human history the diligent care in animal husbandry have proven to be, steadily, more secure as a means of obtaining food, clothing and income than wealth or prominence. Hence, the wise advice: "You should know positively the appearance of your flock." The principle in these words can be applied today to the diligent work in any safe working field.
The book of Proverbs, though written thousands of years ago, contains unparalleled guidance for people living today. Read these inspired words regularly. Meditate in their lessons. Although each proverb has only a few words, his abundant wisdom can make your life continue safely and happily. The Book of Proverbs consists of sections in the form of speeches, as well as collections of wise sayings about practical matters of life. Although primarily be attributed to King Solomon, Proverbs was not compiled in its entirety around the time of Hezekiah's reign. The higher value of wisdom. Wisdom, along with understanding, is the main thing. (4: 5-8; 16:16) Essential elements for acquiring wisdom. (2: 1-9; 13:20) Benefits of wisdom, such as safety, security, honor and longer and happier life. (2: 10-21; 3: 13-26, 35; 9: 10-12; 24: 3-6, 13, 14) personified Wisdom was an employee of Jehovah. (8: 22-31) The bitter consequences of failing to act wisely. (1: 24-32; 2:22; 6: 12-15) Right attitude toward Jehovah. Trust in Jehovah. (3: 5, 6; 16:20; 18:10; 29:25)
Fear it and avoid evil. (3: 7; 10:27; 14:26, 27; 16: 6; 19:23) Honor him for supporting true worship. (3: 9, 10) Accept His discipline as an expression of love. (3:11, 12) Show appreciation for his word. (3: 1-4; 30: 5, 6) Find out what Jehovah hates and act in harmony with that knowledge. (6: 16-19; 11:20; 24:22; 16: 5; 17:15; 28: 9) If pleasing to Jehovah, he will care for us, protect us and hear our prayers. (10: 3, 9, 30; 15:29; 16: 3) Excellent Tips to govern family life. A capable wife is a blessing from Jehovah. (12: 4; 14: 1; 18:22; 31: 10-31) Parents should train and discipline their children. (13: 1, 24; 22: 6, 15; 23:13, 14; 29:15, 17) Children should respect their parents deeply. (1: 8, 9; 4: 1-4; 6: 20-22; 10: 1, 23: 22-26; 30:17) Love and peace are very desirable qualities in the home. (15:16, 17; 17: 1; 19:13; 21: 9, 19) Resist the immorality and will avoid much pain and suffering. (5: 3-23; 6: 23-35; 7: 4-27; 9: 13-18) characteristics which must be cultivated, and should be avoided. Cultivate loving consideration for the poor and the afflicted. (3:27, 28; 14:21, 31; 19:17; 21:13; 28:27) Be generous, avoid greed. (11: 24-26) Cultivate diligence; do not be lazy. (6: 6-11; 10:26; 13: 4; 20: 4; 24: 30-34; 26: 13-16) Modesty and humility bring honor; presumption and pride lead to humiliation. (11: 2; 16:18, 19; 25: 6, 7; 29:23) Exercise self-control in the matter of anger. (14:29; 16:32; 25:28; 29:11) Avoid having evil spirit or the desire for revenge. (20:22, 00:17, 18, 28, 29; 25:21, 22) Does justice at all. (10: 2; 11:18, 19; 14:32; 21: 3, 21) Practical Guidelines for daily life. Corresponds correctly to discipline, reprimand and advice. (13:18; 15:10; 19:20; 27: 5, 6) Be genuine friend. (17:17; 18:24; 19: 4; 27: 9, 10) Be careful when accepting hospitality. (23: 1-3, 6-8; 25:17) Materialism is futile. (11:28; 23: 4, 5; 28:20, 22) Hard work brings blessings. (24:11; 28:19) Develop honest business practices. (11: 1, 16:11, 20:10, 23) Take care with regard to guarantor of others, especially of strangers. (6: 1-5; 11:15; 22:26, ​​27) Avoid harmful conversation; make sure that your conversation is uplifting. (10: 18-21, 31, 32; 11:13, 12: 17-19; 15: 1, 2, 4, 28; 16:24, 18: 8) Flattery is biased. (28:23; 29: 5) Avoid altercations. (3:30; 17:14; 20: 3; 26:17) Avoid bad company. (1: 10-19; 4: 14-19; 22:24, 25) Learn to deal wisely with scoffers and with fools. (9: 7, 8; 19:25; 22:10; 26: 4, 5) Avoid alcoholic beverages traps. (20: 1; 23: 29-35; 31: 4-7) Do not envy the wicked. (3: 31-34; 23:17, 18; 00:19, 20) Do not settle at the level of what is good. Some considerations:

 A) 5.1 - "For they know not that they do evil." One of the factors that catalyze the growth of evil is ignorance The Bible was given to us so that we can acquire the necessary knowledge to identify evil in its many forms. . in order that we avoid B) By mentioning the evil Solomon did not talk about Satan Its action in the Old Testament was not well identified For example, in the book of Job:.. After Satan destroyed all that man possessed, was completed :.... "God has given, God took" He attributed everything to God This is absolutely wrong, because God has ultimate control of all things, however, Job did not notice the hand of Satan in this process C) What is good becomes bad when occupies the place of God in our lives (idolatry), (love of money 5.10), when it occupies the place of spirituality (eg, work in the place of worship).
The bronze serpent that Moses did become an idol and had to be destroyed (II Rs.18.4).
Many things become bad when they are done at the wrong time or the wrong way. Example: start a plant that did not grow or harvest a fruit that has not matured. Eccl. 10.16-17 (time and mode) 8.6.
The way to do things is, in many cases, the differentiating factor between success and failure. Many people speak truths offensive way and then justify saying that they are "frank". Are said certain words the wrong way. So good words surtem a bad effect.
 D) It's all good as long as fair, while it is not shameful. (Consciousness itself identifies this with some efficiency. The problem is that consciousness can be conditioned and become inefficient.) Everything is good as not to cause scandal. Let's look at a list of relevant considerations to this question in Philippians 4.8. Desire & Greed The ethical concern of Ecclesiastes could be summed up in to seek good and avoid evil.  However, setting the threshold between these elements is not always easy. As noted by Solomon, the man needs food, drink, work, money, relationships, joy, pleasure, etc. In their search, achievements and accomplishments, the human being is advancing in a direction that passes through the areas of good and can end up reaching the space of evil. But how to identify the dividing line between the two? We can also see this movement a passage by fields of wisdom, folly and madness. To illustrate, let's think about the speed traveled by an automobile. Just to have an idea, consider that up to 80 kilometers per hour would be within the limits of wisdom. Reaching the 120, that would be foolish. When we get to 180, we would have reached the madness. So it is in many human actions. However, there is a speedometer in life to determine at what point is. The law provides some limits, but not all, especially for things that are good and seemingly harmless. Thus, many good things can become bad due to several factors. In I Corinthians 10, Paul says that the Jews "lusted after evil things." What those things were? Food, drink and fun. This is not originally bad. The evil is then greed (Eccl. 6.7). It achieved something good motivated by greed, then it becomes evil.

The man diverts their psychological and spiritual need for the physical, creating false needs. For example, many people with anxiety, divert your problem to an illusory need for food. The unhappiness or feeling of dissatisfaction can be mistakenly identified as a lack of something material, when in fact what is missing is something spiritual. King Solomon, almost excusing the guilt of having practiced forms of oppression, references this unworthy manifestation of human behavior, saying: "Then I saw all the oppressions that are done under the sun: I saw the tears of the oppressed ,. .. saw violence in the hand of the oppressor ... "(Eccl. 4: 1). These words, are made of common nouns, can not generate in the minds of readers, the very image of the consequences of oppression. Have the minor prophets are more specific in their complaints about the practices of oppression, especially Micah and Amos. Let us, then, some of the complaints made by the prophets and try to see if there is the same at the present time. In a perverse society, "the best is like a thorn; the most upright is sharper than a thorn hedge" (Micah 7: 4); "The son dishonors the father, the daughter riseth up against her mother, ... The man's enemies are they of his own household" (Micah 7: 6); oppression arises at dawn, because at night the oppressors "in his bed, imagine iniquity and work evil" (Micah 2: 1); and evil prevails by connivance of the judges, being common practice "the judge accepting a bribe" (Micah 7: 3), even though the accused party is innocent: "The judges sell the righteous for silver and the needy condemn because of a pair of sandals "(Amos 2: 6); in a perverse society, oppression comes in veiled form through the use of "false balances and deceitful weights Bag" (Micah 6:11); and the weaker is the victim, there is more rigor in the implementation of oppressive rules. So the prophet lets hear your complaint: "trample the poor and his exactions tribute" (Amos 5:11); without any express solidarity: "oppress the poor, crush the needy" (Amos 4: 1); the complaint reaches the holders of power, both political and financial, for them, 'If they covet fields, the ravening if homes, take them, so they oppress a man and his house "(Micah 2: 2); addicts by greed and money, their wickedness has no limits, "beyond the clothes, robbing the hood" (Micah 2: 8); and the prophet sends a metaphor with real meaning: "pluck off their skin and the flesh from his bones" (Micah 3: 2). During his reign, Israel's wise practiced various forms of oppression, as denounces the sacred writer: "As for all the people that were left of the Amorites, Hittites, Perizzites, Hivites and Jebusites, ... and their children, who were left after them on earth ... those did Solomon forced laborers to this day "(1 Kings 9:20, 21); "Solomon ruled over all the kingdoms ..., which brought tribute and served Solomon all the days of your life" (1 Kings 4:21); "The reason why Solomon imposed forced labor is this: build the house of the Lord and his own house ..." (1 Kings 9:15). King's response Israel, exclaimed vehemently, is "No!", As he himself says: "I'm happier for those who have died more than those still living, but more than each other, have a happy one not yet born and saw the works that are done under the sun "(Eccl. 4: 2 and 3). The happiness that people wish to experiment by hedonistic practices are momentary and fleeting and, in many cases, lead to misfortune and fatality. The intention of Solomon to refer to the happiness of those who die, or not yet born, is to emphasize that in today's world, dominated by a social structure of injustice and oppression, no one can achieve real happiness of people who die, or not yet born, is to emphasize that in today's world, dominated by a social structure of injustice and oppression, no one can achieve real happiness. Then, it uses the dialectic of action to contrast as thesis and antithesis, the example of two lives in different conditions, exposing shaped saying: "Better is a poor and wise youth than an old and foolish king ..." ( . Eccl 4:13) Solomon calls in the form of proverbs, foster fraternal, real friendship, whose foundations are happiness promoted by communion with God: "Two are better than one, because they have a good reward for their work" (Eccl. 4: 9). The "pay" refers to remuneration as a result of solidarity. Remember that the word "solidarity" has the same root as "strength"; ie something stable, immovable, hard. This book was written by Wise King Solomon toward the end of his life. In his youth he wrote Song, in middle age, when he was still in the presence of God, wrote sayings, and now in his old age, having delved into idolatry, and having experienced the religions of their wives, and have embittered the removal of God He then writes Ecclesiastes or Preacher. Note that the book is full of discontent and we see the author's depression to life which says her vanity, vanity all is vanity. This vanity, brought the original Hebrew has a sense of hollow or empty. Solomon, the third king of Israel which according to historians kingdom between 1000 BC and 920 BC, had the opportunity to taste all those experiences. The Holy Bible contains a detailed account of the events of its existence, this report researched by historians that prove its veracity. Solomon was the son of King David and regarded as the wisest man among those who ruled Israel at the time of the Kings. The book of Ecclesiastes (aggregate the Bible) is considered largely written by Solomon, calling itself "Ecclesiastes". According to the records, Solomon was a man who satisfied their desires at a level above the rest of humanity, not only in his time but also in history. He was full of wealth, detachable intellectual discernment, beloved by his nation, and had closer contact with the Divine Spirit and, according to reports, he, to begin his reign in Israel, directly evoked the Divine Spirit to you confer wisdom to rule. Hence his blessed existence.  In the book of Ecclesiastes, one of several that make up the Holy Bible is reported many of Solomon's reflections on the existence, at the end of his life. And what he found? That there is nothing better for a man to have a simple and free of superfluous things, as he wrote: "There is nothing better for a man to eat drink and rejoice with the fruits of their labor." (Ecclesiastes 2 -24) Dear reader, I tried to show you, a little more about the book of Ecclesiastes; what theologians say about this work. The thought was that Solomon: It does not help you have everything in life, if you have the peace of mind. That He alone, God can give: the world has ever offer you a peace where you can enjoy every day of our lives. In today who have this peace, has the best of God. And when Solomon wrote this book, he had this peace, despite having everything in your life; but when he most needed, had not; and saw that it was boredom, sadness, weariness and vanity. For you who are reading this Bible commentary written by an ordinary person of God, who is not trained in theology, and that is at the level of those who are seeking a better understanding and knowledge of God's word; and this was the best way I found. Which was read, and show part of what I learned in these years of reading. Here is information sought on the Internet, and I made a summary of some theologians: unfortunately found much controversy. But I prefer to stay with the word of God; with the truth, with the seriousness of the Holy Bible. I confess I did not like much of what I found in this research. That is why not have advanced more in the same, considering an affront to God's work. See a little more about the Book of Ecclesiastes.   In the book of Ecclesiastes are recorded the thoughts of the "Wise", a man who meditated deeply on human life, with its injustices and disappointments, and concluded that "everything is illusion."
Ecclesiastes is the book of man without God. God does not accuse this man, but let him talk of their successes and failures, his pessimism and optimism, their hope and despair. But this man turns to God and finds comforting truths. The "Sage" advises young people to remember your Creator in the days of her youth, before the body return to the dust of the earth, and the spirit returns to God who gave it. And at the end of the book "Wise" states: "From all that has been said, the conclusion is this:. Fear God and keep his commandments because that's why we were created We will have to answer to God for everything we do what we do, even in secret, whether good or evil "The book of Ecclesiastes simply observes life and takes its logical consequences. The life "under the sun" as the man sees around him. Loose reflections of the author, without imposing preconceived ideas. Therefore difficult for us today, not used to this kind of reflection of Ecclesiastes reflections. If it is, in fact, so wonderfully denounces a cry stopped in man, for "God, Savior." It is the purpose of concluding that "vanity of vanity, all is vanity (1.2). To get to it, just to list the own conclusions preacher-philosopher. She seems to say that life is not beautiful, work is a sameness, the pleasure to a point no longer meets, the wisdom of life is annihilated by death. Disappointment! Frustration! Be realistic, if life is just that, take it for what it is worth nothing! ", seems to say the book. Either that reflects the life of Solomon diverted and how a man can become empty of God. If the king's life depicted here, for us today, serves this lesson, that confidence, the fear and the stillness of mind in God are the true advantage. "I know that everything God does will endure forever, nothing you can add and take away (3:14). In our study of Ecclesiastes, we intend to analyze that part of a panoramic observation and deepen the various themes of the book. In some .. moments we will read that considers the author's point of view and goes a bit further, using, for this, the knowledge that offers us the general biblical context Parts of Ecclesiastes have poetic form are: 3.2-8; 7.1- . 14; 11.7 and 12.7 The other passages present in prose Book Title: What is Ecclesiastes preacher, one who speaks to a meeting This term is of Greek origin, which at first may seem strange, since.?. the Old Testament was written in Hebrew. This occurrence is justified by a version called the Septuagint heritage. This was a translation of the Old Testament from Hebrew into Greek. The original title was "Qoheleth" being translated into Greek word "Ecclesiastes" which was maintained in our Portuguese versions. The same occurred with other books of the Bible, such as Genesis and Deuteronomy. Authorship.
Who is the Ecclesiastes? Who is this preacher? The verses found in Eccl. 1.1; 1:12; 2.1-11, lead us to the person of Solomon. Although his name is not mentioned at any time, the cited texts leave no room for to think of someone else. Consider the claims of Eccl. 1.1 and 1:12, "Son of David .... King of Israel in Jerusalem ..." The only man who express these terms was Solomon himself, because, after his death, there has never been a king of Israel in Jerusalem . The kingdom was divided and in Jerusalem was the king of Judah. ​​The kings of Israel were in Samaria. Due to unsustainable contrary hypotheses, consider Solomon as the author of Ecclesiastes. Its name means "peaceful." In fact, peace was a hallmark of his reign, which lasted from 1015 to 975 BC, according to one of the most accepted dating. Solomon was the son of King David with Bathsheba, the wife of Uriah What out. The Lord sent the prophet Nathan gave him the name Jedidiah, (Jehovah's beloved). 2 Samuel. 12. 24, Solomon was the richest, wise and famous king that Israel had. (1 Kings. 4.21,29-34). During his reign, Israel became a great empire. In his day, due to the dominant peace, there was a great development of the nation in various sectors, including trade and literary production. However, authoritarianism and high taxes also marked this period. Solomon wrote Song, Proverbs, and Ecclesiastes. Psalms 72 and 127 are also attributed to his own. (I Kings 9.20-21; 10.14-29). Some say that the Song of Songs was written in the king's youth time; Proverbs would be the work of maturity and Ecclesiastes times would be the reflection in old age. Despite all his wisdom, Solomon made many mistakes. Enriched a lot at the sacrifice of the people, had many women, made political alliances with wicked men and became involved with idolatry. (I Kings. 11.1-12. Compare with Deut. 17.14-17). The analysis goal is knowledge and application. Key Text: Ecclesiastes. 12; 13: Of all that you have heard the end is: fear God and keep his commandments; for this is the whole duty of man ".. Keyword: Vanity, (37x) - Quality of what is vain, futile, useless and short-lived Central Theme: The pursuit of happiness in the confrontation between life, death and. eternity. All wisdom book aims to teach or impart wisdom, which is presented as an antidote against the folly of man. It is observed in Ecclesiastes what we might call "shock treatment against folly." The author has very strong statements and invites the reader to face the human reality in the face of death. The following is a diagrammatic way some of the key themes and concepts of the book. We added some expressions that are not found in Ecclesiastes, but are presented as instruments of analysis.

In chapter 2 of Ecclesiastes, is the story of the great achievements, experiences and achievements of Solomon. In this process clearly need to realize the undeniable pleasure of all those acquisitions, wealth and comfort. However, when confronted with the reality of death, Solomon, at first devalues ​​everything and says that all is vanity (2.14-18). He comes to annoy all your work and even life itself. It can be seen then the bitterness of confrontation with the inevitable end of earthly life. It is a moment of shock. From this perspective, everything is seen in a critical and destructive way. Since we will die, which is worth living? The first answer is: nothing worth. All is vanity. Everything is doomed. Further, the author of Ecclesiastes no longer seems so bitter. Then he takes the appreciation of many things and land facts. Now, however, more measured way, moderate. Let's throw away their lives because of death? We will miss life in advance giving up all that we can use? Not at all. After all, if we have something in this life, this is the gift of God and should be enjoyed, even with transient (Ecclesiastes 2:24;. 5:19). However, since not observed every one search momentum that we saw in Chapter 2.3-10. Come on, yes, value the food, drink, work, goods, but without the previous extreme, as it has in mind death as insurmountable obstacle and decisive limit against the great man's achievements. The reality of death must be confronted with our actions, attitudes, treatments, feelings, etc., in order to determine what is worth and what is not worth. Some things are worth because of life itself: eat, drink, enjoy the goods in the company of someone you love. Considering the issue of death, we find that some things in life cease to be worthwhile: Accumulation of wealth, overwork, excessive study, attitude of pride, etc. Death puts humans on equal conditions, canceling all natural privileges, cultural, economic, social, etc. "How doth the wise man die fool." (Eccl. 2:16). Thus, the pride, the pride, and the treatment of contempt for others, are attitudes that are not justified. Lose all sense when you think about death and its meaning. Moderation becomes watchword. Since death is a reality, the wisest course is that man get only what you can use. To the left that's legacy is negatively seen by Solomon (2.21). Similarly, the work must be done as the forces (9.10) and the study too may become just boredom (12.12). However, these words should not be used as justification for laziness and negligence, because the passive crossing arms is itself Fool (4.5). What is sought in all this is the balance that will be exclusive of wisdom product. Moderation is prudence; Laziness is foolish. Our challenge is to always distinguish between these elements in several areas of our life.
Whereas eternity, whose consciousness has been recorded by God in the human heart (3:11), we began to detect other things cease to be worthwhile in life: the excesses and sin, both of which are often related. On the other hand, he says it's worth depending on eternity: remember the Creator, fear him and obey his commands. The good and evil: the author of Ecclesiastes has a great concern about good and evil. We found it to fetch the text these words and their derivatives. Evil is being detected in almost everything, starting with the human heart. But all is not lost. Solomon identifies good in many aspects of life. It is up to each choice. The author compares several things in search of what is best. Goes so far as to mention the excellence of wisdom. Our challenge is to avoid evil, seek the good, the better and achieve excellent. Let us also some text out of Ecclesiastes that mention the word "excellent": Prov. 8.6; Eccl. 2:13; Cantares.4.16; Romanos.2.18; Filipenses.1.10; I Cor. 12:31.
              The language of the Song corresponds with what might be expected of Solomon's time. It belongs to the golden age of the Hebrew language. It is eminently poetic. The Singing appeared in the golden age of the Hebrew monarchy. It seems as if the king had written about their own loves. And then the question arises spontaneously: for which of his many wives composed in 1128 this love song? Solomon loved many foreign women (1 Kings 11: 1.), Between which included 700 wives, princesses, and 300 concubines (1 Kings 11: 3.). The number that occurs in Cant. 6: 8 are much lower: 60 queens and 80 concubines. If you accept the Song of Songs as a unit and that marriage is celebrated is that of Solomon, one has the impression that he wrote the Singing when he was young. The bride is described as a sulamita peasant girl. A link with a young this class would be a real "love match", without political motives or another class amenities as other Solomon couples. Such a relationship would make this Solomon's wedding report was a very apt illustration of the relationship between Christ and the church, for at least parts of the Singing is considered as a symbol of Shulamith association (Cant. 6: 13) should probably write- if Shunammite. If so off, the maiden was coming from Shunem, Issachar territory of the people, to the east of Megiddo. Shunem was the scene of touching story recorded in 2 Kings. 4: 8-37, where it tells how the prophet Elisha restored to life the son of his benefactress Shunammite. The modern village of Solem holds this old place. The Song of Songs is a beautiful oriental love song, written in the form of lyrical dialogue with certain distribution or dramatic movement. Although all the Singing is apparently a story of love between Solomon and a peasant maiden Palestine northern whom the king married only for love, serves as a beautiful illustration of Christ's love for the church, taken together and individually. Both A.T. As the NT illustrates the tender union between God and his people through the relationship of a husband to his wife (see Isa 54: 4 5; Jer. 3:... 14, two Cor 11: 2 Now a word of caution The Song of Songs was the subject of many allegories through the centuries. The beginning of the Scriptures in the Christian church goes back to the Alexandrian school of Egypt, and especially to Origins (184-c. 254 AD) as the first great exponent of this method. This system came . from the merger of Greek philosophy with Christianity Since then, said method persisted with varying degrees of intensity As an illustration of the extremes to which such tend interpretation methods are the following examples from various allegorical interpreters Song of Songs:. the kiss of Christ, the incarnation; his wife's cheeks, the outside Christianity and good works; hers gold chains, faith, lemongrass, humanity exempted; the bride's hair like a flock of goats, the 1129 nations converted to Christianity; the 80 wives of Solomon, the admission of gentle nations to Christianity; the navel of the Shulammite, the crown with which refreshes church to those who thirst for salvation; the two breasts, the Old and the New Testament.
The folly of this method is that it allows figurative interpretations do not provide a basis to control them. The only basis for interpretation is the imagination of its power. Only when a Bible writer or the spirit of prophecy specifically highlight the meaning of a symbol, we can know for sure its meaning. The other interpretations more plausible or agreed they may be, are to be regarded as personal, without support of a "thus saith Jehovah." It has been noted that the love between Solomon and the Shulamite is an illustration of the love between Christ and his people. Most critics and modern commentators adopt a sketch that has three main characters: Solomon, the Shulamite maiden and her lover who is a pastor. According to this plot, Solomon led to the Shulamite girl to his court to win his love; but was unsuccessful because the Shulammite remained faithful his peasant lover and resisted all efforts made Solomon to win her heart. This sketch, which lends itself to a literal interpretation of Singing, does not provide an adequate basis to illustrate the love of Christ for his church. Solomon's marriage to the Shulamite maiden, l: 2-2: 7 (A..) Dialogue: The Shulamite maiden expressed his admiration for the groom. The court ladies respond, 1: 2-8. B). Enter Solomon. The bride and the exchange mutual expressions of love, 1: 9-2: 7 Remembrance of happy meetings, 2: 8-3: (. A) 5 delightful Meeting in the spring, 2: 8-17. B) The bride tells a joyful dream, 3: 1-5. Memories of commitment and marriage, 3: 6-5: l. A) The royal procession, 3: 6-1 l. B) Solomon makes a proposal for a couple; the sulamita accepted, 4: 1-5: 1. The lost and regained love, 5: 2-6: 9) The distressed bride by a sad dream, 5: 2-6: 3. B) Love is recovered Solomon expressed his love for his bride, 6: 4-9. Ponder to Bride hermosura, 6: 10-8: 4.) Dialogue between the Shulamite and the daughters of Jerusalem, 6: 10-7: 5. B) Solomon embellished by hermosura his bride, 7: 6 9. The visit to the bride's home in Lebanon, 7: 10-8: 14 A) I long for the sulamita visit his paternal home, 7: 1 0-8: 4. Dear reader (a) show you, more opinions on the that represents and means the book of Song of Solomon, commented by Pentecostal people. Commentators often speak of this book as the revelation of God's love for Israel and consequently of Jesus' love for the Church. Many verses are used to defend this interpretation: (... Eze 16; Ephesians 5:25; Revelation 22:17) among others. In fact, we can not overlook the fact that the love of Christ for the church was symbolized by the love that the husband should have for his wife (Efésisos 5:25), that just as Jehovah's love for Israel was symbolized (Ezek. 16 ), and that we are the bride of Christ (Rev. 22:17). The purpose of the book of Song According to Donald Stamps, commentator Pentecostal Study Bible, the Song of Songs theme is conjugal love. It was written in about 960 BC by Solomon. The title can be translated literally as "Song of Songs" which means the Greatest Song. This book is part of the books considered "the Jews and was always read at the Passover Feast. Below is part of the Donald Stamps comment: "This book was inspired by the Holy Spirit and inserted in Scripture to emphasize the divine origin of the joy and dignity of human love in marriage. The book of Genesis reveals that human sexuality and marriage existed before the fall of Adam and Eve into sin (Gen. 2.18-25). Although sin tainted this important area of ​​human experience, God wants us to know that the said area of ​​life can be pure, healthy and noble. Pastor Elinaldo Renovato also states: "The order to grow and multiply was not given a single, but married." Gen. 1.27,28. - God did not want man to live alone. Ge. 2:18, 24; Sal 68.6; 113.9.- God calls man to enjoy sex with his wife and not with the girlfriend or the bride; In Song of Solomon, there is the exaltation of conjugal love and not among singles. Cant 4.1-12; F. 5.22-25. ³ ". What we can see is currently the contempt for this book by its central message that is noteworthy about sexual activity in its lawful activities. Therefore, this book can be used to talk more openly about what is lawful or not about sex, because his revelations in this area are many, despite the difficult assimilation because of the symbols used in the book. For example, the "closed garden" quoted.

in ch. 4:12 is seen as a reference to the bride's virginity and can be used to defend the sexual purity of our young people before marriage. There are many contributions of this book for the church and the call is for us to look at it more carefully and to seize all that can offer us, after all, "All Scripture is inspired by God and profitable for teaching, for reproof, for correction, for instruction in righteousness "(2 Timothy. 3:16).
Let's stop here, because I consider enough the information shown here by me, and with the aid gives Internet believe not need to stretch more, because there are few options that coincide with biblical truth. These are the opinions of ordinary men with theological knowledge: nor do I consider myself the time to not need help for this comment! These four books of Psalms, Proverbs, Ecclesiastes and Song of Solomon, has a range of options to be used, discussed, such are the blessings, the truths of our day to day. References: [1] Manoel Antonio de Andrade Barbosa. Song Of Songs (General comment). Address: <http://www.netsaber.com.br/resumos/ver_resumo_c_688.html>. [2] Donald C. Stamps. Bible Pentecostal Study. Introduction to the book of the Song of Solomon. [3] Pr. Elinaldo Renovato of Lima. Sexuality Importance of Marriage. Accessed September 10, 2009. Address at: <http://www.iadgpuava.com.br/estudos/familia/1.htm>. Although Song does not provide accurate information about the context, Solomon reigned in Israel 970-930 BC. Similar language and ideals are also found in the prayer that David did in the temple by Solomon and by the people during the enthronement of Solomon (1 Chronicles 29) Features and Content. The Song of Songs is the best of all the songs, a literary work of art and a theological masterpiece. In the century. II, one of the greatest rabbis, Akida and Joseph said:. ". Worldwide, there is nothing to equal the day that the Song of Songs was given to Israel" The book of Cant, is quite different from favorite any other Bible book. It presents, in a new way, the basic realities of human relationships. Cant., Employs symbolic language to express eternal truths, in similarity to Revelation Book. Song contains descriptions of the Shulamite woman along with a complete view of the products of your garden. This should be understood as a poetic parallel of conjugal love and blessings as the covenant people in their land. Clear indications are given in the discovery of the covenant blessings, "go thy way by the footsteps of the sheep" (1.8). Here, the term "steps" is literally "heel marks," and may be an allusion to Jacob, the patriarch whose name connotes a "heel". The pastoral role of Jacob and his constant struggle for the blessing of God and man are cited as the biblical norm for God's people (Hosea 12.3-4,12,14). He was born holding the heel of his brother, a congenital handler.
The sulamita help and rewrites the story. She runs the memorial dance Mahanaim (6:13); Gen. 32.2). When is he loves, she holds and does not let go (3.4, see Genesis 32.26). Scented mandrakes grow it in the fields (7.11-13; see Gen. 30.14). When daughters see, called the blessed or happy well (6.9; see Gen. 30.13). In sulamita, the corrupted family tree produces "excellent results", the best (7:13; see Deut 33.13-17.). The blessings of the covenant which had been distorted are redeemed. The same events can also be seen as a portrait of conjugal love. Thus, she holds her husband and does not let go (3.4). Is your husband praising her beauty (6.4-10). And the procession of a royal wedding and the groom's reciprocal joy and bride appear portrayed in 3.6-5.1. Sketch of Song Remembering the good king's love name 1.1-4 èA brunette nice and keeper of the vineyards 1.5,6  Looking love in the footsteps of the flock 1.7,8 èRemovendo the marks of slavery 1.9-11 èA language of love 1.12-17 è The spirit and the tree 2.1-6 è The first plea 2.7
II. The search for opening 2.8-3.5 èComeçando the search 2.8-15 èA joy of love in the cool of the day 2.16,17 èA demand determined by the main purpose 3.1-4 èA second plea 3.5
III. The search for mutuality 3.6-5.8 èA actual marriage carriage Love alliance 3.6-11 Knowing sulamita 4.1-7 èUma view of the earth from the top of Mount Hermon 4.8 èUma life of intimate union at a banquet in the garden 4.9-5.1 èA fall sulamita 5.2-7 è The third petition 5.8
IV. The search unit 5.9 -8.4 è Knowing Solomon 5.9-6.3 èA triumphant glory of sulamita 6.4-10 è The noble people of sulamita 6.11-12 è The memorial dance Mahanaim 6.13-7.9 è The beginning of the new love of equals 7.9 - 8.3 èA fourth plea 8.4è V. latest scenes with achievements summary 8.5-14 èalcançando the main objective 8.5 èAlcançando authentic love 8.6,7 èAlcançando to maternity and peace 8.8-10èObtendo an equal came to Solomon 8.11-12èObtendo inheritance 8.13-14
Friend (s) readers (as) I hope to serve you this research in books of Proverbs, Ecclesiastes, and Song: I sought information from theologians, being books with rich information and blessed messages, for "God." Solomon before losing was very happy when he wrote each of these books. His wisdom was unquestioned: Solomon was very intelligent. More than three thousand Proverbs, Psalms and poetry: but Solomon saw that everything that had been conquered and was boredom, tiredness, sadness and vanity.
Solomon saw that their wealth would only bring strife, quarrels. He also saw that vanity, not allowed him to win the primary, that is, true peace, which can not with riches, with luxury, because everything was vanity, boredom, fatigue and sadness. Solomon had everything in his life, but at the end of life, it lacked the true peace that only "God" can give. Of the three books written by Solomon, I consider the most difficult to understand was the book of Song, that I had not taken seriously reading; because at the time, I found meaningless. But now seeing this information, I saw that it was no wonder that this book is the Holy Bible. I managed to reach my goal, to show them the meaning of each Bible book.
Written, researched and reviewed by José Carlos Ribeiro, a member of the Campo Grande Baptist church. I am hospital chaplain in 2012 and 2104 by the Baptist Church and the UFMS "Prof. Mercedes Tavares &
Professor of bioethics to medical students, chaplain and pastor Kings.
Many thanks to all of you my noble readers (as) the encouragement by the power given to each subject placed here without you, nothing would have happened, may God bless you all in the name of Jesus Christ.
Campo Grande 1 March 15 jcr0856@hotmail.com

Biblia Sagrada comentada por livros em grego, livros de Provérbios, Eclesiastes e Cantares

Αγία Γραφή JF Almeida διορθωθεί πιστοί σχολίασε από τον Joseph C. Ribeiro
 Σχόλιο για το βιβλίο των Παροιμιών, Τραγούδι & Εκκλησιαστής: Βιβλίο 20:21 αγγλικά, ελληνικά και εβραϊκά κεφάλαια: 01-31 Το βιβλίο των Παροιμιών είναι μια συλλογή σύντομων και συμπαγής δηλώσεις που εκφράζουν αλήθειες για την ανθρώπινη συμπεριφορά. Είναι το τρίτο ποιητικό βιβλίο της Παλαιάς Διαθήκης.
              Τα βιβλία του Ιώβ, Ψαλμοί, Παροιμίες και Εκκλησιαστής μερικές φορές ονομάζεται η λογοτεχνία σοφία. Περιέχουν λιγότερο υλικό θεωρείται θεία αποκάλυψη και περισσότερο αποδίδεται στην ανθρώπινη σοφία από το νόμο, το ιστορικό ή τους προφήτες. Η εισαγωγή στην Παροιμίες στην Παλαιά Διαθήκη: Οι παροιμίες είναι συνήθως απλή και άμεση. Παραδείγματα της σύγχρονης παροιμίες είναι "Κόκκος από κόκκους η κότα γεμίζει την κοιλιά", "Σιγά-σιγά πηγαίνει πολύ δρόμο" και "τίποτα δεν αποτόλμησε, τίποτα δεν θα έχει αποκτηθεί." Μερικές παροιμίες είναι πιο περίπλοκες και πιο σκοτεινή έννοια. Η λέξη προέρχεται από το ρητό Μασαλ εβραϊκή λέξη που σημαίνει "αντιπροσωπεύουν" ή "είναι σαν." Υπάρχουν πολλές παροιμίες που βρέθηκαν σε άλλα βιβλία της Αγίας Γραφής. (Σαμουήλ Α 24: "13 Καθώς η παροιμία των αρχαίων, Κακία εκπορεύεται από τον πονηρό: αλλά το χέρι μου δεν θα είναι πάνω σου.« Στη δουλειά 28. »28 Και εις τον άνθρωπο, είπε, Ιδού, ο φόβος του Κυρίου είναι. σοφία, και να απομακρυνθεί από το κακό είναι κατανόηση ". Ο Σωτήρας που χρησιμοποιείται επίσης παροιμίες στις διδασκαλίες Του. Λέει στον Λουκά 4. »23 Εκείνος τους είπε: Αναμφίβολα, θα μου πεις αυτό παροιμία, Ιατρός, θεράπευσε τον εαυτό σου? κάνουν και εδώ στην χώρα σου όλα αυτά που ακούσαμε γίνει στο Καπερναούμ. 24 Και είπε, Αληθώς σας λέγω, κανένας προφήτης γίνεται δεκτή στη χώρα του. "  Οι παροιμίες βρίσκονται στην Παλαιά Διαθήκη μπορεί να είναι μια πηγή έμπνευσης, συμβουλές και καθοδήγηση για όσους διαβάζουν και να αναλογιστούν το μήνυμα της σοφίας. Με τη μελέτη των παροιμιών, προβληματιστεί για το πώς οι διδασκαλίες του μπορούν να εφαρμοστούν στη ζωή σήμερα. Κατά την αντικατάσταση των παλαιών συγκρίσεις με τη σύγχρονη, συχνά το μυαλό διαπίστωσε ότι η σοφία του είναι τόσο κατάλληλη για σήμερα όπως ήταν στην αρχαιότητα. Το βιβλίο των Παροιμιών είναι ένας από τους σοφία βιβλία της Παλαιάς Διαθήκης της Βίβλου. Όπως αναφέρεται στην εισαγωγή της, έχει ως στόχο να διδάξει για την επίτευξη σοφία, την πειθαρχία και συνετή ζωή και να κάνουμε ό, τι είναι σωστό, δίκαιο και αξιοπρεπές. Με λίγα λόγια, διδάσκει να εφαρμόσει και να παρέχει ηθική εκπαίδευση. Ο τίτλος του βιβλίου προέρχεται αρχικά από τα εβραϊκά μορφή του Míshlê Shelomoh ("Παροιμίες του Σολομώντα»). Όπως είναι σύνηθες στην εβραϊκή Βίβλο, η εβραϊκή τίτλος του βιβλίου είναι απλά ένα σύνολο από το πρώτο στίχο από τις λέξεις του βιβλίου. Στο Εβδομήκοντα αυτό το βιβλίο ονομάζεται Paroimiai, που σημαίνει "παροιμίες, παραβολές. Μπορούμε να βρούμε διάφορες λογοτεχνικές μορφές στο βιβλίο των Παροιμιών: ποιήματα, σύντομες παραβολές, μαθήματα ζωής. Μεταξύ των πιο κοινών λογοτέχνες, μπορούμε να αναφέρουμε την αντίθεση, συγκρίσεις και προσωποποιήσεις. Αγία Γραφή σε απευθείας σύνδεση ευγένεια. Παροιμίες πήρε περίπου εξακόσια χρόνια για να φθάσουν στην σημερινή του μορφή. Αρκετός χρόνος για να αποδειχθεί η αξιοπιστία τους και να προσελκύσουν την προσοχή μας. Δεδομένου ότι η εμπειρία της ζωής είναι η Universal για να αποδείξει η αξιοπιστία τους και να προσελκύσουν την προσοχή μας. Δεδομένου ότι η εμπειρία της ζωής είναι γενικής χρήσης, μπορεί να μας χρησιμεύσει για να συγκρίνετε και ίσως να επιβεβαιώσει την παλιά εμπειρία με την εμπειρία μας, ή το αντίστροφο. Μπορούμε επίσης να μάθουν την τεχνική της επέκτασης του διορατικότητα και να εφαρμοστεί με τη σοφία του λαού μας. Σολομών "που αποτελείται από τρεις χιλιάδες παροιμίες.
            Το βιβλίο των Παροιμιών είναι το πρώτο και το πιο αντιπροσωπευτικό έγγραφο της σοφίας λογοτεχνίας του Ισραήλ. Στην πραγματικότητα, σήμερα το βιβλίο αυτό διδάσκει η επιστήμη της ζωής. Το βιβλίο αποδίδεται στον Σολομώντα (1.1) και υπάρχουν λόγοι που μπορεί να δείξει ως δικαιολογία ότι: η παράδοση θεωρεί ότι αυτός ο βασιλιάς, ειδικά το χάρισμα της σοφίας (1 Βασιλέων 3,9 έως 12? 5,12-14? 10 , 1-9) και ήταν ο χορηγός και ο πραγματικός ιδρυτής της παράδοσης σοφία στο Ισραήλ. Κέρδισε, έτσι ώστε η κατάσταση της μεγαλύτερης φασκόμηλο. Σε αυτόν αποδίδεται τις δύο βασικές συλλογές του έργου, με ανώτατο ποσό που μπορεί να αποδοθεί εν μέρει στην αρχή της μοναρχίας: 10,1 - 22,16, με τον τίτλο του "Παροιμίες του Σολομώντα", και 25-29, που θεσπίστηκε με έκφραση: "Και αυτά είναι προτάσεις του Σολομώντα, που συλλέγονται από τους άνδρες του Εζεκία, βασιλιά του Ιούδα». Για όλα αυτά, το βιβλίο παρουσιάζεται ως Σολομώντα. Αλλά η λεζάντα από μικρά τμήματα, επικαλούμενο ανώνυμες σοφός (22,17 - 24,34) και οι αποφάσεις του Αγούρ και Lemuel (30,1 - 31,9) λένε ξεκάθαρα ότι ο γενικός τίτλος δεν έχει σκοπό να έχουν ένα χαρακτήρα αντικειμενικότητα. Διεύθυνση και το περιεχόμενο: Το βιβλίο ξεκινά με μια σύντομη γενική εισαγωγή (1,1 - 7), το οποίο εξηγεί το περιεχόμενό του, δικαιολογείται ο τίτλος και αναφέρεται ότι, στο κατώφλι όλης της γνώσης είναι ο φόβος του Κυρίου. Στη συνέχεια, παρουσιάζει μια σειρά από εννέα ανεξάρτητες συλλογές, διαφορετικά σε μέγεθος, ύφος, το περιεχόμενο και το χρόνο: Ι) 01.08 - 09.18: προειδοποιήσεις του πατέρα εκπαιδευτικό, για τη σοφία ενάντια στην κακή εταιρεία και ανεύθυνη γυναίκα? σοφία, υπερυψωμένα και προσωποποιείται, μιλάει (1,20 - 33), είναι ο έπαινος του εαυτού της, καθορίζει τη σχέση τους με το Θεό από την αιωνιότητα, περιγράφει το ρόλο του στη δημιουργία και μιλά για μεγαλύτερη επιθυμία του: να επικοινωνούν είναι να είσαι άνθρωπος, για να σας καθοδηγήσει στη διαδικασία της γνώσης του περιβάλλοντος στο οποίο ζουν, προκειμένου ότι ο Θεός μπορεί να βρεθεί σε αυτή την ίδια την πραγματικότητα (8.35). Φαίνεται, επίσης, το "Lady Folly," σε αντίθεση με την Σοφία (9,1 έως 6 και v.13-18).
II). 10,1 έως 22,16: συμπίπτει με την πρώτη συλλογή του Σολομώντα και αποτελείται από πολύ παλιά φράσεις που ασχολούνται με την ηθική ζωή. èIII). 22,17 - 24,22: πρώτη συλλογή προειδοποιήσεις και συμβουλές σε κάποια συγγένεια με την αιγυπτιακή σοφία του Amenemope (22,17 - 23,14)? αξιοσημείωτη σάτιρα γίνεται με μέθη (23,29 - 35). èIV). 24,23 - 34: Η δεύτερη συλλογή του σοφού? δώρα, πάνω απ 'όλα, η εικόνα του τεμπέλης (v.30-34).
Β 25,1 - 29,27: δεύτερη συλλογή του Σολομώντα, του οποίου η σύνταξη αποδίδεται στους σοφούς που ήταν υπηρεσία του βασιλιά Εζεκία. Σχετίζεται σήματα με την πρώτη (10,1 - 22,16) και σε αυτό είναι μερικά από τα πιο αγνά λόγια, τόσο στη μορφή όσο και το περιεχόμενο, ειδικά στα κεφάλαια 25-27.
Τα κεφάλαια 28-29 διακρίνονται από τις θρησκευτικές τους πνεύμα, με συχνές αναφορές στον Κύριο? Υπενθυμίζουμε ότι ο νόμος και να αντιταχθούν τους πονηρούς και τους δίκαιους.
è VI). 30,1 - 14: ρήσεις του Αγούρ, φασκόμηλο ξένης προέλευσης Πηγή (-ές): Εμφανίζει κάποια αισιοδοξία, το γεγονός ότι ο άνθρωπος εμφανίζεται εισάγεται σε έναν κόσμο όπου μπορείτε να κάνετε τις επιλογές σας για να πετύχει στη ζωή, καθιστώντας -Αν υπεύθυνος για τον εαυτό του. Ήταν μια ευρεία ανθρώπινη εμπειρία που επέτρεψε τη διαμόρφωση εκφωνητές λόγια της ανταμοιβής που δόθηκε στη δικαιοσύνη, την ευγένεια και ταπεινότητα, καθώς και η τιμωρία που προορίζεται για την αντίθετη στάση. Ωστόσο, και ήδη παρατηρήσει την αντίληψη ότι αυτή η ανταμοιβή δεν υπακούουν κάθε αυτοματισμό, πάνω απ 'όλα για τη σοφία και την ικανότητα είναι ο Θεός, ο απόλυτος κυρίαρχος της φύσης, τα γεγονότα και η ανθρώπινη καρδιά (21,30 - 31)
 Η Γραφή δείχνει ότι οι περισσότερες από τις παροιμίες είναι γραμμένα από το βασιλιά Σολομώντα. (Παροιμίες 1: 1? 10 :. 1? 25: 1) Παρά το γεγονός ότι τα αρχεία Αγία Γραφή δεν λέει ευθέως ότι ο Σολομών έγραψε τους, συνεπάγεται, με πειστικό τρόπο, ότι το έκανε. Λένε είπε χιλιάδες παροιμίες και «μελετήσει και να κάνει μια ενδελεχή έρευνα προκειμένου να ρυθμιστεί ώστε πολλές παροιμίες." Σε αυτό το βιβλικό βιβλίο, το στυλ της έκφρασης είναι εβραϊκή ποίηση, η οποία δεν είναι στην ομοιοκαταληξία στίχος, αλλά παράλληλα σκέψεις. Συχνά παράλληλες γραμμές αποτελούν μια αντίθεση, όπως στην περίπτωση του Παροιμίες 10:28, το οποίο λέει: ". Η προσδοκία των δικαίων είναι χαρά, αλλά η ίδια η ελπίδα των ασεβών θα χαθεί" Σε άλλες περιπτώσεις, οι παράλληλες εκφράσεις είναι συνώνυμες, όπως σημειώνεται σύμφωνα με τα λόγια του Παροιμίες 18:15: Ο σκοπός του βιβλίου των Παροιμιών είναι σύντομα εξηγείται στην αρχή του, όπου διαβάζουμε «Η καρδιά της συνετής αποκτά γνώση, και το αυτί του σοφού επιδιώκει τη γνώση βρείτε.": "Οι παροιμίες του Σολομώντα, Ο γιος του Δαβίδ, ο βασιλιάς του Ισραήλ, να γνωρίζουν τη σοφία και την πειθαρχία, να διακρίνει τα λόγια κατανόησης [«βαθύ νόημα των λέξεων," Η Βίβλος της Ιερουσαλήμ], για να λάβει την πειθαρχία που δίνει τη διορατικότητα, τη δικαιοσύνη και την κρίση, και δικαιοσύνη, για να δώσουν άπειρους οξυδέρκεια, τη γνώση και το σκεπτικό για το αγόρι. "
Παροιμίες κατευθύνει ένα μεγάλο μέρος της παροχής συμβουλών στους νέους, "άπειρος" οι άνθρωποι του οποίου η καρδιά είναι ανοικτή σε όλα τα είδη της επιρροής και εύκολα παραπλανούνται. Θα πρέπει να πάρετε για να εκτιμηθεί η «σοφία» που περιλαμβάνει βλέπουμε τα πράγματα όπως πραγματικά είναι και ξέρει να δώσει αυτή τη γνώση σε πρακτική χρήση. «Πειθαρχία» είναι επίσης απαραίτητη, τόσο με τη μορφή της αυτο-ελέγχου, με τη μορφή της τιμωρίας που επιβλήθηκε από τους άλλους. Παροιμίες προσφέρουν ειδική βοήθεια για την ανάπτυξη των διανοητικών ικανοτήτων προς τη σωστή κατεύθυνση. Υπάρχουν λίγα κίνητρα για να αποκτήσουν διορατικότητα και «πνεύμα», που είναι, την ικανότητα και την καλή κρίση σε όλους τους τομείς της ζωής. (Παροιμίες 1: 4? 8: 5) Αυτή η εκπαίδευση δεν τελειώνει ποτέ. "Ο σοφός άνθρωπος θα ακούσει και θα λάβει περισσότερη εκπαίδευση, και ένας άνθρωπος με κατανόηση είναι αυτός που αποκτά επιδέξια κατεύθυνση, για να καταλάβει μια παροιμία και μια αινιγματική ρητό, οι λέξεις των σοφών και αινίγματα τους.» (Παρ. 1: 5, 6) Αγία Γραφή λόγια υποθέτουν η μορφή γρίφους και «παζλ» που είναι σύνθετες και περίπλοκες καταστάσεις που πρέπει να αποκρυπτογραφηθεί. Κατανοώντας τους απαιτεί χρόνο και διαλογισμό. Η άφθονη σοφία των παροιμιών είναι διαθέσιμη μόνο σε εκείνους που είναι πρόθυμοι να την αναζητήσουμε. Αυτό καθίσταται σαφές στα λόγια του Παροιμίες 2: 1-5: "Ο γιος μου, αν θέλεις να λαμβάνετε τα λόγια και ο θησαυρός μου μαζί σας τις δικές μου εντολές, έτσι ώστε να δώσουν προσοχή στη σοφία με το αυτί σας, μπορείτε να κλίνει την καρδιά σας να διορατικότητα? Εάν, επιπλέον, σας καλούν για την κατανόηση τον εαυτό της και να δώσει πίσω τη φωνή σας για την ίδια διάκριση, αν έχετε κρατήσει αναζητούν για ζητήσεις σαν ασήμι, και να κρατήσει την αναζήτηση για αυτό, όπως για κρυμμένο θησαυρό, σε αυτή την περίπτωση θα καταλάβετε το φόβο του Ιεχωβά και να βρούμε την γνώση του Θεού ".
Μία από τις πιο συχνές αιτίες του πόνου μεταξύ των ανθρώπων είναι ανεξέλεγκτη οργή.
Αρκετοί μπορεί να νιώθουν ότι η παραίτηση στην οργή είναι απόδειξη της δύναμης. Αλλά ο Λόγος του Θεού δηλώνει ακριβώς το αντίθετο, λέγοντας, ". Καλύτερα είναι ο αργός σε οργή από τον ισχυρό άνδρα, και αυτός που ελέγχει το πνεύμα του από ό, τι αυτός που συλλαμβάνει μια πόλη" (Παροιμίες 16:32). Ενώ οι πολεμιστές που συλλάβει μια πόλη δείχνει πολλή δύναμη, ελέγχουν το ταμπεραμέντο απαιτεί ακόμη μεγαλύτερη δύναμη και θάρρος. Πώς μπορεί κανείς να συνεχίσει να διατηρεί την ψυχραιμία σας υπό έλεγχο; Παροιμίες προσφέρει αυτά τα εξαιρετικά κατευθυντήριες γραμμές: "Δεν έχω συντροφιά με οποιονδήποτε δοθεί στην οργή? και δεν πρέπει να τεθεί ο άνθρωπος που έχει ξεσπάσματα οργής, δεν μπορείτε να εξοικειωθείτε με τα μονοπάτια του και σίγουρα να γίνει μια παγίδα για την ψυχή σου. "(Παροιμίες. 22:24, 25.« Μια απάντηση, όταν ήπια, αποστρέφεται οργή, αλλά ο λόγος που προξενεί πόνο κάνει θυμό για να έρθει "Παροιμίες 15: 1 .." Η αρχή της διαμάχης είναι ως ένα αφήνοντας έξω το νερό, έτσι ώστε να λάβει την άδειά σας πριν από το ξέσπασμα της φιλονικία "Παροιμίες 17:14 ... . Όλες αυτές οι δηλώσεις ενθαρρύνουν καταστάσεις διαφυγής που αυξάνουν την οργή από την εκκίνηση Ο λόγος εκφράζεται καλά σε αυτές τις πρόσθετες λέξεις. "Αν ενήργησε απερίσκεπτα από εσάς σηκώνοντας τον εαυτό σου, και αυτό έχει θέσει στην σκέψη σου [" εάν έχουν επινοήσει κακό, «Νέα Διεθνής Έκδοση], βάζει το χέρι του στο στόμα του. Για τον αφρό το γάλα είναι αυτό που παράγει το βούτυρο και στη συνέχεια πιέστε το ρύγχος είναι αυτό που φέρνει το αίμα, και τη συμπίεση έξω του θυμού είναι αυτό που φέρνει διαμάχες." Παρ . 30:32, 33. Όλοι οι άνθρωποι κατά καιρούς τείνουν να εξυψώσει απερίσκεπτα. Απαιτούν υπερβολικά άλλο, ή ίσως να πω ή να κάνω κάτι που προσβάλλει. Σε τέτοιες περιπτώσεις πρέπει κανείς να «με το χέρι στο στόμα», την καταστολή τυχόν πρόσθετες λέξεις ή ενέργειες που θα μπορούσαν να προκαλέσουν ακόμα περισσότερο αυτός που ήταν προσβεβλημένος.  Παροιμίες και συνέστησε τη σκληρή δουλειά και αποθαρρύνει την τεμπελιά. Η εμπνευσμένη συγγραφέας δηλώνει: "Ο τεμπέλης είπε:« Υπάρχει ένα λιοντάρι έξω! Θα σκοτωθεί στη μέση της δημόσιας πλατείας »(Παρ. 22:13) Για να αποφευχθεί η εργασία, τεμπέλης εφευρίσκουν δικαιολογίες φανταστική, όπως ένα λιοντάρι μπήκαν στην πόλη και ότι μπορεί να σκοτωθεί αν φύγετε. Τρία άλλα λόγια τονίζουν ως κάποιον που δεν είναι πρόθυμοι να εργαστούν επηρεάζει τον εαυτό σας και τους άλλους: «Ο οκνηρός εμφανίζεται almejante, αλλά η ψυχή του δεν έχει τίποτα. Ωστόσο, αυτό θα είναι πολύ-πολύ ότι η ψυχή του επιμελούς πάχυνση "Παρ ... 13: 4. "Λόγω του χειμώνα, ο οκνηρός δεν θα οργώσει? θα είναι επαιτεία την εποχή της συγκομιδής, αλλά δεν θα υπάρχει τίποτα. "Παρ. 20: 4. "Όπως το ξίδι στα δόντια και ο καπνός στα μάτια, έτσι είναι ο οκνηρός σε εκείνους που τον στέλνουν." Παρ. 10:26. Η ανάγκη για πειθαρχία: Δεδομένου ότι οι άνθρωποι είναι ατελείς και επιρρεπείς σε δίκαιο τουλάχιστον προσπάθεια, οι περισσότεροι άνθρωποι απορρίπτουν την πειθαρχία. Παροιμίες ενθαρρύνει μια διαφορετική στάση, λέγοντας: «. Κάντε την καρδιά σας να πάρει πραγματικά την πειθαρχία και το αυτί σας για τις δηλώσεις της γνώσης" (Παροιμίες 23:12.) Πειθαρχία εδώ σημαίνει τόσα πολλά αυτο-ελέγχου, ως διόρθωση που διοικείται από άλλους. Μερικές φορές, όμως, η πειθαρχία πρέπει να είναι αυστηρότερη από τα λόγια. "Πληγή Μώλωπες είναι ό, τι καθαρίζει το κακό? και εγκεφαλικά επεισόδια, τα πιο εσωτερικά τμήματα της κοιλιάς. "(Παροιμίες 20:30.) Η εταιρεία πειθαρχία, όταν αυτά είναι αποδεκτά στο σωστό πνεύμα, περιέχει όχι μόνο τις κακές πράξεις, αλλά παρακινεί επίσης το πρόσωπο για να κάνει μια οικεία αλλαγή προς το καλύτερο.  Όσον αφορά την πειθαρχία των παιδιών από τους γονείς, διαβάζουμε: «Μην αρνηθεί πειθαρχία από την απλή αγόρι. Δεν θα πεθάνει αν συντρίβοντας με τη ράβδο. Μπορείτε πραγματικά οφείλετε να τον κτυπήσει το ραβδί του, να ελευθερώσει την ψυχή του από την ίδια κόλαση. »(Παρ. 23:13, 14)« Αυτός που συγκρατεί τη ράβδο του μισεί το γιο του, αλλά αυτός που αγαπά τον ψάχνει γι 'αυτόν με την πειθαρχία . "Παρ. 13:24. Φυσικά, η πειθαρχία πρέπει πάντα να λαμβάνεται με αυτο-έλεγχο και όχι σε Huff. Και δεν χρειάζεται να χρησιμοποιούν κάθε φορά σωματική τιμωρία. Σε πολλές περιπτώσεις, μόνο μερικά σοφά λόγια του συμβουλή είναι επαρκείς. "Μια επίπληξη λειτουργεί βαθύτερα σε ένα άτομο με κατανόηση από εντυπωσιακή ένα ηλίθιο εκατό φορές." Παρ. 17:10. Αποφύγετε τη σεξουαλική ανηθικότητα: Παροιμίες καταδικάζει τη σεξουαλική ανηθικότητα. Σκεφτείτε, για παράδειγμα, τα ακόλουθα λόγια του προειδοποίηση: «Για την εντολή είναι μια λάμπα και ο νόμος είναι ένα ελαφρύ, και έλεγχοι της παιδείας είναι ο τρόπος της ζωής, για να σου κρατήσει από το κακό γυναίκα, η γυναίκα της γλώσσας της τρυφερότητας ξένο. Μην επιθυμία στην καρδιά σας μετά την ομορφιά της και όχι την να σας γοητεύσει με γυαλιστερά μάτια του, αφού λόγω της μια πόρνη είναι μέχρι μειώνεται σε ένα καρβέλι? αλλά σε σχέση με τη γυναίκα ενός άλλου άνδρα, κυνηγά ακόμη και την πολύτιμη ζωή »(Παρ. 6: 23-26). Όσοι συμμετέχουν σε ανήθικες σεξουαλικές πράξεις που συχνά καταλήγουν στη δυστυχία. Εκείνοι που επιδιώκουν τη σεξουαλική ευχαρίστηση με μια «πόρνη» ή αλλιώς πρακτική πορνεία μπορεί επίσης να πληρώσει με την απώλεια της υγείας σας όταν υποκύπτουν λόγω των επώδυνων και ακρωτηριάζοντας σεξουαλικά μεταδιδόμενες ασθένειες. Ο κίνδυνος είναι ακόμα μεγαλύτερος όταν κάποιος αναζητά την οικειότητα με την σύζυγο του άλλου προσώπου. Μια μοιχαλίδα θέτει σε κίνδυνο τη «πολύτιμο ψυχή», ή τη ζωή, του εμπλεκόμενου εταίρου. Σε αυτό το πλαίσιο, ο εμπνευσμένος συγγραφέας προσθέτει: «Μπορεί ένας άνθρωπος γκανιότα μαζί πυρκαγιά στην αγκαλιά του χωρίς τα ρούχα του να καίγεται; Ή μπορεί ένας άνθρωπος να περπατήσει πάνω σε αναμμένα κάρβουνα χωρίς πόδια chamuscarem του; Έτσι είναι με κάποιον που έχει σχέσεις με τη γυναίκα του γείτονά του? όποιος την αγγίξει θα μείνουν ατιμώρητοι. . . . Που διαπράττει μοιχεία με μια γυναίκα στερείται καρδιάς? που το κάνει αυτό, καταστρέφει την ψυχή του. Θα βρείτε πανούκλα και ατιμία, και η ίδια μομφή του δεν θα σβήσει. Για την οργή του ακμαίου άντρα είναι ζήλια, και ο ίδιος δεν θα έχει συμπόνια για την ημέρα της εκδίκησης [κατά αυτόν που διέπραξε μοιχεία με τη γυναίκα του]. Δεν λαμβάνει υπόψη του για κάθε είδους λύτρα, ούτε συναίνεση, δεν έχει σημασία πόσο μεγάλο το κάνουμε αυτό "(Παροιμίες 6: 27-35.). Συζυγική απιστία μπορεί να οδηγήσει σε ανεπανόρθωτη ζημιά στους ανθρώπους και τις οικογένειες που εμπλέκονται. Προσοχή η γλυκιά ζωή: Για πολλούς ανθρώπους, σε όλη την ιστορία, το κύριο πράγμα στη ζωή είναι η επιδίωξη της ηδονής. Παρά το γεγονός ότι η Αγία Γραφή δεν αποθαρρύνει κανέναν να διασκεδάσουν, τονίζει την ανάγκη να πάρετε μια πιο ισορροπημένη άποψη διασκέδασης. "Βρήκατε το μέλι; Τρώτε ό, τι είναι αρκετό για εσάς, έτσι ώστε καμία άλλη τόμους και θα πρέπει να το φτύσει. »(Παρ. 25:16) Ακριβώς όπως το φαγητό πάρα πολύ κυριολεκτική μέλι μπορεί να αφήσει το σωματικά άρρωστο άτομο, έτσι ώστε η περίσσεια διασκέδαση αντιμετωπίζουν η «γλυκιά ζωή» μπορεί να οδηγήσει σε ασθένειες τόσο σωματική όσο και πνευματική. Επιπλέον, οι απολαύσεις περίσσεια οδηγεί συχνά σε συνθήκες ακραίας δυστυχίας. "Αυτός που αγαπά ιλαρότητα θα είναι κάποιος που έχει ανάγκη? Εκείνος που αγαπά το κρασί και το ελαιόλαδο δεν είναι πλούσια. "Παρ. 21:17.
 Τι γίνεται με τον προσδιορισμό της συσσώρευσης του πλούτου; Το βιβλίο των Παροιμιών προειδοποιεί ότι τα πλούτη δεν είναι ασφαλείς και μπορεί να εξαφανιστεί ξαφνικά. Διαβάζουμε: «Μην labutes να εμπλουτίσουν. Φύλλα από τη δική σας κατανόηση. Κάνατε relanceá σας τα μάτια της [πλούτο], και αυτή δεν είναι; Διότι, χωρίς να αποτύχει κάνουν οι ίδιοι τα φτερά, καθώς ο αετός πετά έξω και να τους ουρανούς »(Παρ. 23: 4, 5) Από τεράστιες περιουσίες να χάνονται γρήγορα, επειδή είναι κακή διαχείριση ή απρόβλεπτων περιστάσεων, οι Γραφές παραίνω. ανθρώπους να κατευθύνουν τις προσπάθειές τους προς κάποιο ασφαλέστερο πράγμα από την επιδίωξη του πλούτου. Κοιτάξτε προσεκτικά αυτές τις συμβουλές:
"Θα πρέπει να γνωρίζετε θετικά την εμφάνιση του ποιμνίου σας. Ρυθμίστε την καρδιά σας κατά κύματα σας? διότι ο θησαυρός δεν θα είναι αορίστου χρόνου, ούτε το διάδημα για όλες τις γενιές. Πράσινο γρασίδι εξαφανίστηκε και εμφανίστηκε το νέο χορτάρι, και μάζεψε τη βλάστηση των βουνών. Τα αρνιά είναι για τα ρούχα σου, και οι τράγοι είναι το αντίτιμο του αγρού. Και υπάρχει επαρκής ποσότητα από κατσικίσιο γάλα για την τροφή σας, για τροφή του σπιτικού σου, καθώς και τα μέσα της ζωής για τα κορίτσια σου. "Παρ. 27: 23-27. Ούτε ο υλικός πλούτος («θησαυρός»), ή μια περίοπτη θέση ("διάδημα") εγγυάται πραγματική ασφάλεια. Ο χρόνος, προσπάθεια και χρήματα που επενδύονται στην επιχείρηση συχνά χάνεται λόγω βλάβης επικίνδυνα εγχειρήματα. Απροσδόκητα γεγονότα μπορούν να προκαλέσουν την ξαφνική εξαφάνιση του τόσο πλούτο όπως και η αξιοσέβαστη θέση. Από την άλλη πλευρά, οι προσπάθειες γίνονται στην αναπαραγωγή των κατοικίδιων ζώων δεν οδηγούν σε μειώσεις, αλλά σε γενικές γραμμές να οδηγήσει σε αυξήσεις στον ιδιοκτήτη. Ο Θεός παρέχει «βλάστηση» άφθονη τροφή για τα κατοικίδια ζώα. Καθ 'όλη την ανθρώπινη ιστορία η επιμελής φροντίδα στην κτηνοτροφία έχουν αποδειχθεί να είναι, σταθερά, πιο ασφαλές ως μέσο για την απόκτηση τρόφιμα, ρουχισμό και τα έσοδα από τον πλούτο και την προβολή. Ως εκ τούτου, η σοφή συμβουλή: «Θα πρέπει να γνωρίζετε θετικά την εμφάνιση του ποιμνίου σου." Η αρχή σε αυτές τις λέξεις μπορεί να εφαρμοστεί σήμερα στην επιμελή εργασία σε οποιαδήποτε ασφαλή χώρο εργασίας.
Το βιβλίο των Παροιμιών, αν και γραμμένο πριν από χιλιάδες χρόνια, περιέχει απαράμιλλη καθοδήγηση για τους ανθρώπους που ζουν σήμερα. Διαβάστε τακτικά αυτά τα εμπνευσμένα λόγια. Σκέπτομαι στα μαθήματά τους. Αν και κάθε παροιμία έχει μόνο λίγα λόγια, άφθονη σοφία του, μπορεί να κάνει τη ζωή σας να συνεχίσει με ασφάλεια και ευτυχώς. Το βιβλίο των Παροιμιών αποτελείται από ενότητες, με τη μορφή των ομιλιών, καθώς και οι συλλογές του σοφό ρητό σχετικά με πρακτικά θέματα της ζωής. Αν και κατά κύριο λόγο να αποδοθεί στο βασιλιά Σολομώντα, Παροιμίες δεν συντάχθηκε στο σύνολό της κατά την περίοδο της βασιλείας του Εζεκία. Η υψηλότερη αξία της σοφίας. Σοφία, μαζί με την κατανόηση, είναι το κύριο πράγμα. (4: 5-8? 16:16)  Απαραίτητα στοιχεία για την απόκτηση της σοφίας. (2: 1-9? 13:20)
Οφέλη της σοφίας, όπως η ασφάλεια, η ασφάλεια, η τιμή και η μεγαλύτερη και πιο ευτυχισμένη ζωή. (2: 10-21? 3: 13-26, 35? 9: 10-12? 24: 3-6, 13, 14) προσωποποιείται Σοφία ήταν υπάλληλος του Ιεχωβά. (8: 22-31) Οι πικρές συνέπειες της αποτυχίας να ενεργήσουμε με σύνεση. (1: 24-32? 2:22? 6: 12-15) Σωστή στάση απέναντι Ιεχωβά. Εμπιστευτείτε στον Ιεχωβά. (3: 5, 6? 16:20? 18:10? 29:25) Φοβούνται ότι και να αποφύγει το κακό. (3: 7? 10:27? 14:26, 27? 16: 6? 19:23) τον τιμάτε για την υποστήριξη της αληθινής λατρείας. (3: 9, 10) Αποδοχή πειθαρχία Του ως έκφραση της αγάπης. (3:11, 12) Εμφάνιση εκτίμησή του για το λόγο του. (3: 1-4? 30: 5, 6) Μάθετε τι μισεί τον Ιεχωβά και να ενεργούν σε αρμονία με αυτή τη γνώση. (6: 16-19? 11:20? 24:22? 16: 5? 17:15? 28: 9) Αν ευχάριστο για τον Ιεχωβά, αυτός θα φροντίσει για μας, μας προστατεύει και να ακούσει τις προσευχές μας. (10: 3, 9, 30? 15:29? 16: 3) Άριστη Συμβουλές για να διέπουν την οικογενειακή ζωή. Μια ικανή γυναίκα είναι μια ευλογία από τον Ιεχωβά. (12: 4? 14: 1? 18:22? 31: 10-31) Οι γονείς πρέπει να εκπαιδεύσουν και να πειθαρχήσουν τα παιδιά τους. (13: 1, 24? 22: 6, 15? 23:13, 14? 29:15, 17) Τα παιδιά θα πρέπει να σέβονται τους γονείς τους βαθιά. (1: 8, 9? 4: 1-4? 6: 20-22? 10: 1, 23: 22-26? 30:17) Η αγάπη και η ειρήνη είναι πολύ επιθυμητές ιδιότητες στο σπίτι. (15:16, 17? 17: 1? 19:13? 21: 9, 19) Αντισταθείτε την ανηθικότητα και θα αποφύγει πολύ πόνο και τη δυστυχία. (5: 3-23? 6: 23-35? 7: 4-27? 9: 13-18) τα χαρακτηριστικά τα οποία πρέπει να καλλιεργηθεί, και θα πρέπει να αποφεύγεται. Καλλιεργήστε αγάπης αντάλλαγμα για τους φτωχούς και τους πληγέντων. (3:27, 28? 14:21, 31? 19:17? 21:13? 28:27) Να είστε γενναιόδωρος, να αποφευχθεί η απληστία. (11: 24-26) Καλλιεργήστε επιμέλεια? δεν είναι τεμπέλης. (6: 6-11? 10:26? 13: 4? 20: 4? 24: 30-34? 26: 13-16) Η σεμνότητα και ταπεινότητα επιφέρει τιμή? τεκμήριο και υπερηφάνεια να οδηγήσει σε ταπείνωση. (11: 2? 16:18, 19? 25: 6, 7? 29:23) εγκρατεύωνται στο θέμα του θυμού. (14:29? 16:32? 25:28? 29:11) Αποφύγετε την ύπαρξη κακό πνεύμα ή την επιθυμία για εκδίκηση. (20:22, 00:17, 18, 28, 29? 25:21, 22) Μήπως δικαιοσύνη σε όλους. (10: 2? 11:18 19? 14:32? 21: 3, 21) Πρακτικές οδηγίες για την καθημερινή ζωή. Αντιστοιχεί σωστά στην πειθαρχία, επίπληξη και συμβουλές. (13:18? 15:10? 19:20? 27: 5, 6) Να είναι πραγματική φίλη. (17:17? 18:24? 19: 4? 27: 9, 10) Να είστε προσεκτικοί όταν αποδέχεστε φιλοξενία. (23: 1-3, 6-8? 25:17) Ο υλισμός είναι μάταιη. (11:28? 23: 4, 5? 28:20, 22) Σκληρή δουλειά φέρνει ευλογίες. (24:11? 28:19) Ανάπτυξη ειλικρινής επιχειρηματικές πρακτικές. (11: 1, 16:11, 20:10, 23) Προσέξτε σε σχέση με εγγυητή των άλλων, ειδικά από ξένους. (6: 1-5? 11:15? 22:26, ​​27) προς αποφυγή επιβλαβών συνομιλία? βεβαιωθείτε ότι η συνομιλία σας είναι ενθαρρυντική. (10: 18-21, 31, 32? 11:13, 12: 17-19? 15: 1, 2, 4, 28? 16:24, 18: 8) κολακεία είναι προκατειλημμένη. (28:23? 29: 5) Αποφύγετε λογομαχίες. (3:30? 17:14? 20: 3? 26:17) Αποφύγετε την κακή εταιρεία. (1: 10-19? 4: 14-19? 22:24, 25) Μάθετε να αντιμετωπίσει με σύνεση με scoffers και με ανόητοι. (9: 7, 8? 19:25? 22:10? 26: 4, 5) Αποφύγετε τα αλκοολούχα ποτά παγίδες. (20: 1? 23: 29-35? 31: 4-7) Μη ζηλεύεις το κακό. (3: 31-34? 23:17, 18? 00:19, 20) Να μην εγκατασταθούν στο επίπεδο του τι είναι καλό. Μερικές σκέψεις: Α) 5.1 - «Για να μην ξέρουν ότι κάνουν κακό." Ένας από τους παράγοντες που καταλύουν την ανάπτυξη του κακού είναι η άγνοια Η Βίβλος μας δόθηκε έτσι ώστε να μπορούμε να αποκτήσουν τις απαραίτητες γνώσεις για να αναγνωρίσουν το κακό σε πολλές μορφές της. . ώστε να αποφύγουμε Β), αναφέροντας το κακό Σολομών δεν μιλάμε για Σατανά δράση του στην Παλαιά Διαθήκη δεν ήταν σαφώς προσδιορισμένες Για παράδειγμα, στο βιβλίο του Ιώβ: .. Μετά Σατανάς κατέστρεψε όλα ότι ο άνθρωπος διαθέτει, ολοκληρώθηκε : .... "Ο Θεός έδωσε, ο Θεός πήρε" Απέδωσε τα πάντα στο Θεό Αυτό είναι απολύτως λάθος, επειδή ο Θεός έχει τον απόλυτο έλεγχο των πάντων, όμως, Ιώβ δεν παρατηρήσετε το χέρι του Σατανά σε αυτή τη διαδικασία Γ) Τι είναι καλό γίνεται κακό όταν καταλαμβάνει τη θέση του Θεού στη ζωή μας (ειδωλολατρία), (η αγάπη του χρήματος 5.10), όταν καταλαμβάνει τη θέση της πνευματικότητας (π.χ., εργασία στο χώρο της λατρείας).Το χάλκινο φίδι που ο Μωυσής είχε γίνει ένα είδωλο και έπρεπε να καταστραφούν (ΙΙ Rs.18.4).
Πολλά πράγματα γίνονται άσχημα όταν γίνονται σε λάθος χρόνο ή με λάθος τρόπο. Παράδειγμα: ξεκινήσει μια μονάδα που δεν μεγαλώνουν ή να θερίσουν ένα φρούτο που δεν έχει ωριμάσει. Εκκλ. 10,16 έως 17 (χρόνος και τρόπος) 8.6. Ο τρόπος για να κάνουμε τα πράγματα είναι, σε πολλές περιπτώσεις, ο παράγοντας διαφοροποίησης μεταξύ της επιτυχίας και της αποτυχίας. Πολλοί άνθρωποι μιλούν αλήθειες προσβλητικό τρόπο και στη συνέχεια να δικαιολογήσει λέγοντας ότι είναι "ειλικρινής". Λέγονται ορισμένες λέξεις με λάθος τρόπο. Έτσι, καλά λόγια surtem ένα κακό αποτέλεσμα.
 Α) Είναι όλα καλά όσο δίκαιη, ενώ δεν είναι ντροπή. (Η ίδια η Συνειδητότητα προσδιορίζει αυτό με κάποια αποτελεσματικότητα. Το πρόβλημα είναι ότι η συνείδηση ​​μπορεί να ρυθμιστεί και να γίνει αναποτελεσματική.) Τα πάντα είναι καλό ώστε να μην προκαλέσει σκάνδαλο. Ας ρίξουμε μια ματιά σε μια λίστα των σχετικών θεμάτων σε αυτό το ερώτημα στο Φιλιππησίους 4.8. Επιθυμία και απληστία Η ηθική ανησυχία του Εκκλησιαστή θα μπορούσε να συνοψιστεί σε να αναζητήσουν καλό και να αποφύγει το κακό.
             Ωστόσο, τον καθορισμό του ορίου μεταξύ των στοιχείων αυτών δεν είναι πάντα εύκολη. Όπως σημείωσε ο Σολομών, ο άνθρωπος χρειάζεται τροφή, το ποτό, την εργασία, τα χρήματα, τις σχέσεις, τη χαρά, την ευχαρίστηση, κ.λπ. Σε αναζήτηση, τα επιτεύγματα και τα επιτεύγματά τους, το ανθρώπινο ον προχωρά σε μια κατεύθυνση που περνά μέσα από τις περιοχές του καλού και μπορεί να καταλήξει να φθάσει στο χώρο του κακού. Αλλά πώς να προσδιορίσει τη διαχωριστική γραμμή μεταξύ των δύο; Μπορούμε επίσης να δούμε αυτό το κίνημα ένα πέρασμα από τα πεδία της σοφίας, τρέλα και την τρέλα. Για να φανεί, ας σκεφτούμε την ταχύτητα που διανύεται από ένα αυτοκίνητο. Ακριβώς για να έχετε μια ιδέα, θεωρούν ότι έως και 80 χιλιόμετρα ανά ώρα θα είναι εντός των ορίων της σοφίας. Φτάνοντας στο 120, ότι θα ήταν ανόητο. Όταν φτάσουμε στο 180, θα είχαμε φτάσει στην τρέλα. Έτσι είναι σε πολλές ανθρώπινες ενέργειες. Ωστόσο, υπάρχει ένα ταχύμετρο στη ζωή για να καθορίσει σε ποιο σημείο βρίσκεται. Ο νόμος προβλέπει κάποια όρια, αλλά όχι όλες, ιδιαίτερα για πράγματα που είναι καλά και φαινομενικά ακίνδυνο. Έτσι, πολλά καλά πράγματα μπορούν να γίνουν κακό οφείλεται σε διάφορους παράγοντες. Στην προς Κορινθίους Α 10, ο Παύλος λέει ότι οι Εβραίοι "πόθησαν κακά πράγματα." Τι ήταν αυτά τα πράγματα; Για φαγητό, ποτό και διασκέδαση. Αυτό δεν είναι κακό αρχικά. Το κακό είναι τότε απληστία (Εκκλ. 6.7). Πέτυχε κάτι καλό κίνητρο από την απληστία, τότε γίνεται κακό. Ο άνθρωπος εκτρέπει την ψυχολογική και πνευματική ανάγκη τους για τη σωματική, δημιουργώντας ψεύτικες ανάγκες. Για παράδειγμα, πολλοί άνθρωποι με άγχος, εκτρέψουν το πρόβλημά σας με ένα απατηλό ανάγκη για τροφή. Η δυστυχία ή η αίσθηση της δυσαρέσκειας μπορεί να αναγνωριστεί λανθασμένα ως έλλειψη κάτι το υλικό, όταν στην πραγματικότητα αυτό που λείπει είναι κάτι πνευματικό. Ο Βασιλιάς Σολομών, σχεδόν δικαιολογία την ενοχή του έχει ασκηθεί μορφές καταπίεσης, οι αναφορές αυτό το ανάξιο εκδήλωση της ανθρώπινης συμπεριφοράς, λέγοντας: «Τότε είδα όλες τις καταπιέσεις που γίνονται κάτω από τον ήλιο: Είδα τα δάκρυα των καταπιεσμένων,. .. είδε τη βία στα χέρια του καταπιεστή ... »(Εκκλ. 4: 1). Αυτά τα λόγια, είναι κατασκευασμένα από προσηγορικά, δεν μπορεί να δημιουργήσει στο μυαλό των αναγνωστών, η ίδια η εικόνα των συνεπειών της καταπίεσης. Έχετε τα ανήλικα προφήτες είναι πιο συγκεκριμένος ως προς τις καταγγελίες τους σχετικά με τις πρακτικές της καταπίεσης, ειδικά Micah και Amos. Ας, στη συνέχεια, ορισμένες από τις αιτιάσεις που διατυπώνουν οι προφήτες και να προσπαθήσουμε να δούμε αν υπάρχει η ίδια κατά την παρούσα στιγμή. Σε μια διεστραμμένη κοινωνία, «το καλύτερο είναι σαν ένα αγκάθι? Η πιο όρθια είναι πιο έντονη από ό, τι αντιστάθμιση αγκάθι» (Μιχαίας 7: 4)? "Ο γιος ατιμάζει τον πατέρα, η κόρη επανίσταται ενάντια στη μητέρα της, ... οι εχθροί του ανθρώπου είναι αυτοί του δικό του νοικοκυριό» (Μιχαίας 7: 6)? καταπίεση προκύπτει αυγή, γιατί το βράδυ οι καταπιεστές "στο κρεβάτι του, φανταστείτε ανομία και το έργο του κακού» (Μιχαίας 2: 1)? και το κακό επικρατεί με συνενοχή των δικαστών, είναι κοινή πρακτική », ο δικαστής αποδοχή δωροδοκίας» (Μιχαίας 7: 3), ακόμη και αν ο κατηγορούμενος είναι αθώος: «Οι δικαστές πωλούν οι δίκαιοι για το ασήμι και τους άπορους καταδικάζουμε γιατί πρώτα από ένα ζευγάρι σανδάλια »(Αμώς 2: 6)? σε μια διεστραμμένη κοινωνία, καταπίεση έρχεται σε καλυμμένη μορφή μέσω της χρήσης των «ψευδών ισορροπιών και δόλια βάρη Bag" (Μιχαίας 6:11)? και το πιο αδύναμο είναι το θύμα, υπάρχει μεγαλύτερη αυστηρότητα στην εφαρμογή των κανόνων καταπιεστική. Έτσι, ο προφήτης επιτρέπει να ακούσετε την καταγγελία σας: "ποδοπατούν τους φτωχούς και βιαιοπραγίες αφιέρωμα του" (Αμώς 5:11)? χωρίς να εκφράσει την αλληλεγγύη: «καταπιέζουν τους φτωχούς, να συντρίψει τον ενδεή" (Αμώς 4: 1)? Η καταγγελία φτάνει τους κατόχους της εξουσίας, τόσο σε πολιτικό όσο και οικονομικό, γι 'αυτούς, «Εάν επιθυμήσεις πεδία, η αρπακτικότητα αν τα σπίτια, τους πάρει, έτσι ώστε να καταπιέζουν τον άνθρωπο και το σπίτι του» (Μιχαίας 2: 2)? τοξικομανείς από την απληστία και τα χρήματα, την κακία τους δεν έχει όρια, "πέρα από τα ρούχα, να κλέβει την κουκούλα" (Μιχαίας 2: 8)? και ο προφήτης στέλνει μια αλληγορία με το πραγματικό νόημα: «κόβω από το δέρμα τους και τη σάρκα από τα οστά του» (Μιχαίας 3: 2). Κατά τη διάρκεια της βασιλείας του, του Ισραήλ σοφός εκπαιδεύονταν σε διάφορες μορφές καταπίεσης, όπως καταγγέλλει ο ιερός συγγραφέας: «Όπως για όλους τους ανθρώπους που έμειναν των Αμορραίων, Χετταίων, Φερεζαίους Ευαίοι και Ιεβουσαίοι, ... και τα παιδιά τους, που έμειναν μετά τους στη γη ... αυτά ο Σολομών σε καταναγκαστικά έργα σε αυτήν την ημέρα "(1 Βασιλέων 9:20, 21)? "Solomon κυβέρνησε πάνω από όλα τα βασίλεια ..., η οποία έφερε φόρο τιμής και υπηρέτησε Σολομώντα όλες τις ημέρες της ζωής σου» (1 Βασιλέων 4:21)? "Ο λόγος για τον οποίο ο Σολομών επέβαλε αναγκαστική εργασία είναι αυτό: να χτίσετε το σπίτι του Κυρίου και το δικό του σπίτι ...» (1 Βασιλέων 9:15). Βασιλιά αντίδραση του Ισραήλ, αναφώνησε με σφοδρότητα, είναι «Όχι!», Όπως ο ίδιος λέει: "Είμαι πιο ευτυχισμένη για όσους έχασαν τη ζωή τους περισσότερα από εκείνα που εξακολουθούν να ζουν, αλλά περισσότερο από κάθε άλλη, έχουν μια ευχάριστη δεν έχουν ακόμη γεννηθεί και είδε τα έργα που γίνονται κάτω από τον ήλιο »(Εκκλ. 4: 2 και 3).

Bíblia Sagrada comentada por livros em hebraico: Provérbios, Eclesiastes e  Cantares

Η ευτυχία που οι άνθρωποι θέλουν να πειραματιστούν με ηδονιστική πρακτικές είναι στιγμιαία και φευγαλέα και, σε πολλές περιπτώσεις, να οδηγήσει σε δυστυχία και θάνατο.

Η πρόθεση του Σολομώντα να αναφερθώ στην ευτυχία των παιδιών που πεθαίνουν, ή δεν έχουν ακόμη γεννηθεί, είναι να τονίσουμε ότι στον σημερινό κόσμο, που κυριαρχείται από μια κοινωνική δομή της αδικίας και της καταπίεσης, κανείς δεν μπορεί να επιτευχθεί πραγματική ευτυχία. Στη συνέχεια, χρησιμοποιεί τη διαλεκτική της δράσης για την αντίθεση ως θέση και την αντίθεση, το παράδειγμα των δύο ζωές σε διαφορετικές συνθήκες, εκθέτοντας σχήματος ρητό: «Καλύτερα είναι μια φτωχή και σοφός της νεολαίας από ένα παλιό και ανόητο βασιλιάς ...» ( . Εκκλ 4:13) Σολομών καλεί τη μορφή των παροιμιών, Foster αδελφική, πραγματική φιλία, τα θεμέλια της οποίας είναι η ευτυχία που προωθούνται από την κοινωνία με τον Θεό: «Δύο είναι καλύτερα από ένα, επειδή έχουν μια καλή ανταμοιβή για τη δουλειά τους" (Εκκλ. 4: 9). Η «αμοιβή» αναφέρεται σε αμοιβές, ως αποτέλεσμα της αλληλεγγύης. Να θυμάστε ότι η λέξη «αλληλεγγύη» έχει την ίδια ρίζα όπως "δύναμη"? δηλαδή κάτι σταθερό, ακίνητο, σκληρά. Το βιβλίο αυτό γράφτηκε από σοφού Βασιλιά Σολομώντα προς το τέλος της ζωής του. Στα νιάτα του, έγραψε το τραγούδι, στη μέση ηλικία, όταν ήταν ακόμη στην παρουσία του Θεού, έγραψαν λόγια, και τώρα στα γεράματα του, έχοντας εντρυφήσει στην ειδωλολατρία, και έχοντας βιώσει τις θρησκείες των συζύγων τους, και έχουν πικραμένη η απομάκρυνση του Θεού Στη συνέχεια γράφει Εκκλησιαστής ή ιεροκήρυκας. Σημειώστε ότι το βιβλίο είναι γεμάτο από δυσαρέσκεια και βλέπουμε την κατάθλιψη του συγγραφέα για τη ζωή που λέει ματαιοδοξία της, ματαιοδοξία όλα είναι ματαιοδοξία. Αυτή η ματαιοδοξία, έφερε το πρωτότυπο εβραϊκό έχει μια αίσθηση του κοίλου ή άδειο. Σολομών, ο τρίτος βασιλιάς του Ισραήλ, το οποίο, σύμφωνα με τους ιστορικούς βασίλειο μεταξύ 1000 π.Χ. και 920 π.Χ., είχαν την ευκαιρία να δοκιμάσετε όλες αυτές τις εμπειρίες. Η Αγία Γραφή περιέχει μια λεπτομερή απολογισμό των γεγονότων της ύπαρξής του, αυτή την έκθεση ερευνηθεί από τους ιστορικούς που αποδεικνύουν την ακρίβειά του. Σολομών ήταν ο γιος του βασιλιά Δαβίδ και θεωρείται ως ο πιο σοφός άνθρωπος ανάμεσα σε αυτούς που κυβέρνησε Ισραήλ κατά τη στιγμή των Βασιλέων. Το βιβλίο του Εκκλησιαστή (αθροίζει την Αγία Γραφή) θεωρείται σε μεγάλο βαθμό γράφτηκε από τον Σολομώντα, που αυτοαποκαλείται "Εκκλησιαστής". Σύμφωνα με τα στοιχεία, ο Σολομών ήταν ένας άνθρωπος που ικανοποίησε τις επιθυμίες τους σε ένα επίπεδο πάνω από το υπόλοιπο της ανθρωπότητας, όχι μόνο στην εποχή του, αλλά και στην ιστορία. Ήταν γεμάτο πλούτο, αποσπώμενα πνευματική διάκριση, η αγαπημένη από το έθνος του, και είχε στενότερη επαφή με το Θείο Πνεύμα και, σύμφωνα με πληροφορίες, ο ίδιος, για να ξεκινήσει βασιλείας του στο Ισραήλ, προκάλεσε άμεσα τη Θεία Πνεύμα να σας προσδίδουν σοφία για να αποφανθεί. Ως εκ τούτου, ευλογημένος του ύπαρξη.
Στο βιβλίο του Εκκλησιαστή, ένα από τα πολλά που συνθέτουν την Αγία Γραφή έχει αναφερθεί πολλές από τις αντανακλάσεις του Σολομώντα για την ύπαρξη, στο τέλος της ζωής του. Και τι βρήκε;
Ότι δεν υπάρχει τίποτα καλύτερο για έναν άνδρα να έχει ένα απλό και χωρίς περιττά πράγματα, όπως ο ίδιος έγραψε: «. Δεν υπάρχει τίποτα καλύτερο για έναν άνθρωπο να φάει το ποτό και χαίρονται με τους καρπούς της εργασίας τους» (Εκκλησιαστής 2 -24) Αγαπητέ αναγνώστη, προσπάθησα να σας δείξω, λίγο περισσότερα για το βιβλίο του Εκκλησιαστή? τι λένε οι θεολόγοι για αυτό το έργο. Η σκέψη ήταν ότι ο Σολομών: Δεν σας βοηθήσει να έχετε τα πάντα στη ζωή, αν έχετε την ειρήνη του μυαλού. Επειδή μόνο αυτός, ο Θεός μπορεί να δώσει: ο κόσμος σας έχει προσφέρει ποτέ ειρήνη, όπου μπορείτε να απολαύσετε κάθε μέρα της ζωής μας. Στη σημερινή που έχουν αυτή την ειρήνη, έχει το καλύτερο του Θεού. Και όταν ο Σολομώντας έγραψε αυτό το βιβλίο, είχε αυτή την ειρήνη, παρά το γεγονός ότι τα πάντα στη ζωή σας? αλλά όταν χρειάζεται περισσότερο, δεν είχε? και είδε ότι ήταν πλήξη, θλίψη, κούραση και ματαιοδοξία. Για εσάς που διαβάζετε αυτό το Βιβλικό σχόλιο που γράφτηκε από ένα συνηθισμένο πρόσωπο του Θεού, ο οποίος δεν έχει εκπαιδευτεί στη θεολογία, και ότι είναι στο επίπεδο εκείνων που αναζητούν μια καλύτερη κατανόηση και γνώση του Λόγου του Θεού? και αυτός ήταν ο καλύτερος τρόπος που βρήκα. Ποια ήταν διαβάσει, και να δείξει μέρος από αυτά που έμαθα όλα αυτά τα χρόνια της ανάγνωσης. Εδώ είναι πληροφορίες που ζητούνται στο διαδίκτυο, και έκανα μια σύνοψη ορισμένων θεολόγων: βρέθηκε, δυστυχώς, πολλή διαμάχη. Αλλά εγώ προτιμώ να μείνω με το λόγο του Θεού? με την αλήθεια, με τη σοβαρότητα της Αγίας Γραφής. Ομολογώ ότι δεν μου άρεσε πολύ από αυτό που βρήκα σε αυτή την έρευνα. Αυτός είναι ο λόγος για τον οποίο δεν έχουν προχωρήσει περισσότερο στο ίδιο, θεωρώντας προσβολή στο έργο του Θεού. Δείτε λίγο περισσότερα για το βιβλίο του Εκκλησιαστή
           Στο βιβλίο του Εκκλησιαστή καταγράφονται οι σκέψεις του "Σοφού", ένας άνθρωπος που διαλογιζόταν βαθιά στην ανθρώπινη ζωή, με τις αδικίες και τις απογοητεύσεις του, και κατέληξε στο συμπέρασμα ότι «όλα είναι ψευδαίσθηση."
Εκκλησιαστής είναι το βιβλίο του ο άνθρωπος χωρίς Θεό. Ο Θεός δεν κατηγορεί αυτόν τον άνθρωπο, αλλά τον άφησε να μιλήσει για τις επιτυχίες και τις αποτυχίες, η απαισιοδοξία και η αισιοδοξία του, την ελπίδα και την απελπισία τους. Αλλά αυτός ο άνθρωπος στρέφεται προς τον Θεό και βρίσκει παρήγορο αλήθειες. Το "Sage" συμβουλεύει τους νέους ανθρώπους να θυμούνται τον Δημιουργό σου στις ημέρες της νιότης της, πριν από την επιστροφή του σώματος στο χώμα της γης, και το πνεύμα επιστρέφει στο Θεό ο οποίος το έδωσε. Και στο τέλος του βιβλίου «σοφών» αναφέρει: «Από όλα όσα ειπώθηκαν, το συμπέρασμα είναι αυτό :. Ο φόβος του Θεού και να τηρούν τις εντολές του, επειδή αυτό είναι ο λόγος που δημιουργήθηκαν Θα πρέπει να απαντήσει στο Θεό για πάντα κάνουμε ό, τι κάνουμε, ακόμα και κρυφά, είτε καλό είτε κακό "Το βιβλίο του Εκκλησιαστή παρατηρεί απλά τη ζωή και παίρνει λογικές συνέπειες της. Η ζωή "κάτω από τον ήλιο» ως ο άνθρωπος βλέπει γύρω του. Χαλαρά αντανακλάσεις του συγγραφέα, χωρίς την επιβολή προκαταλήψεις. Ως εκ τούτου, είναι δύσκολο για μας σήμερα, δεν χρησιμοποιείται σε αυτού του είδους τον προβληματισμό του Εκκλησιαστή αντανακλάσεις. Αν είναι, στην πραγματικότητα, καταγγέλλει τόσο θαυμάσια μια κραυγή σταμάτησε στον άνθρωπο, «ο Θεός, ο Σωτήρας." Είναι ο σκοπός της σύναψης ότι "ματαιοδοξία του ματαιοδοξία, όλα είναι ματαιοδοξία (1.2). Για να φτάσει σε αυτό, απλά να απαριθμούν τα δικά του συμπεράσματα ιεροκήρυκας-φιλόσοφος. Φαίνεται να πω ότι η ζωή δεν είναι όμορφο, το έργο είναι μια ομοιότητα, η ευχαρίστηση σε ένα σημείο δεν πληροί πλέον, η σοφία της ζωής εκμηδενίζεται από το θάνατο. Απογοήτευση! Απογοήτευση! Να είστε ρεαλιστές, αν η ζωή είναι ακριβώς αυτό, το πάρετε για αυτό αξίζει τίποτα! », φαίνεται να λέει το βιβλίο. Είτε αυτός αντανακλά τη ζωή του Σολομώντα εκτρέπονται και πώς ένας άνθρωπος μπορεί να γίνει κενό του Θεού. Αν η ζωή του βασιλιά που απεικονίζεται εδώ, για μας σήμερα, εξυπηρετεί αυτό το μάθημα, ότι η εμπιστοσύνη, ο φόβος και η ακινησία του νου στον Θεό είναι το πραγματικό πλεονέκτημα. "Ξέρω ότι πάντα ο Θεός δεν θα διαρκέσει για πάντα, τίποτα δεν μπορείτε να προσθέσετε και να πάρει μακριά (3:14). Στη μελέτη μας του Εκκλησιαστή, έχουμε την πρόθεση να αναλύσει αυτό το μέρος πανοραμικής παρατήρηση και να εμβαθύνει τα διάφορα θέματα του βιβλίου. Σε ορισμένες .. στιγμές που θα διαβάσει ότι θεωρεί την άποψη του συγγραφέα του άποψη και πηγαίνει ακόμη ένα κομμάτι, χρησιμοποιώντας, για αυτό, τη γνώση που μας προσφέρει η γενική βιβλική Μέρη πλαίσιο του Εκκλησιαστή έχουν ποιητική μορφή είναι: 3,2 - 8? 7.1- . 14? 11.7 και 12.7 Τα άλλα αποσπάσματα που υπάρχουν στο πεζογραφία Τίτλος Βιβλίου: Τι είναι Εκκλησιαστής ιεροκήρυκας, ο οποίος ομιλεί για μια συνάντηση Ο όρος αυτός είναι ελληνικής καταγωγής, που αρχικά μπορεί να φαίνεται παράξενο, δεδομένου ότι.?. η Παλαιά Διαθήκη γράφτηκε στα Εβραϊκά. Αυτό το περιστατικό δικαιολογείται από μια έκδοση που ονομάζεται η κληρονομιά των Εβδομήκοντα. Αυτή ήταν μια μετάφραση της Παλαιάς Διαθήκης από τα εβραϊκά στα ελληνικά. Ο αρχικός τίτλος ήταν "Qoheleth" μεταφράστηκε στα Ελληνικά λέξη "Εκκλησιαστής" η οποία διατηρήθηκε στα πορτογαλικά εκδόσεις μας. Το ίδιο συνέβη και με άλλα βιβλία της Αγίας Γραφής, όπως Γένεση και Δευτερονόμιο. Συγγραφή.  Ποιος είναι ο Εκκλησιαστής; Ποιος είναι αυτός ο κήρυκας; Οι στίχοι που βρέθηκαν στο Εκκλ. 1.1? 1:12? 2,1 έως 11, να μας οδηγήσει στο πρόσωπο του Σολομώντα. Παρά το γεγονός ότι το όνομά του δεν αναφέρεται σε οποιαδήποτε χρονική στιγμή, οι πράξεις κείμενα δεν αφήνουν κανένα περιθώριο για να σκεφτώ κάποιον άλλο. Εξετάστε τις απαιτήσεις του Εκκλ. 1.1 και 1:12, «Υιός του Δαβίδ .... Ο βασιλιάς του Ισραήλ στην Ιερουσαλήμ ..." Ο μόνος άνθρωπος που εκφράζουν αυτούς τους όρους ήταν ο Σολομών ο ίδιος, διότι, μετά το θάνατό του, δεν υπήρξε ποτέ ένας βασιλιάς του Ισραήλ στην Ιερουσαλήμ . Το βασίλειο χωρίστηκε και στην Ιερουσαλήμ ήταν ο βασιλιάς του Ιούδα. Οι βασιλιάδες του Ισραήλ, ήταν στην Σαμάρεια. Λόγω της μη βιώσιμες αντίθετες υποθέσεις, θεωρούν Σολομώντα ως συγγραφέας του Εκκλησιαστή. Το όνομά του σημαίνει «ειρηνική». Στην πραγματικότητα, η ειρήνη ήταν το σήμα κατατεθέν της βασιλείας του, που διήρκεσε 1.015 - 975 π.Χ., σύμφωνα με μία από τις πιο αποδεκτή χρονολόγηση. Σολομών ήταν ο γιος του βασιλιά Δαβίδ με Bathsheba, την γυναίκα του Ουρία Τι έξω. Ο Κύριος έστειλε τον προφήτη Νάθαν του έδωσε το όνομα Jedidiah, (Ιεχωβά αγαπημένη). 2 Σαμουήλ. 12. 24, Σολομών ήταν η πλουσιότερη, σοφός και διάσημος βασιλιάς που το Ισραήλ είχε. (1 Βασιλέων. 4.21,29-34). Κατά τη διάρκεια της βασιλείας του, το Ισραήλ έγινε μια μεγάλη αυτοκρατορία. Στην εποχή του, λόγω της δεσπόζουσας ειρήνη, υπήρξε μια μεγάλη ανάπτυξη του έθνους σε διάφορους τομείς, συμπεριλαμβανομένου του εμπορίου και της λογοτεχνικής παραγωγής. Ωστόσο, ο αυταρχισμός και οι υψηλοί φόροι σηματοδότησε επίσης την περίοδο αυτή. Σολομών έγραψε Τραγούδι, Παροιμίες, Εκκλησιαστής και. Ψαλμοί 72 και 127 είναι επίσης αποδοθεί στη δική του. (Ι Βασιλέων 9,20 έως 21? 10,14 - 29). Μερικοί λένε ότι το Άσμα Ασμάτων γράφτηκε το χρόνο της νεολαίας του βασιλιά? Παροιμίες θα είναι το έργο της ωριμότητας και Εκκλησιαστής φορές θα είναι η αντανάκλαση στα γηρατειά. Παρ 'όλα σοφία του, ο Σολομών έκανε πολλά λάθη. Εμπλουτισμένο μια παρτίδα κατά τη θυσία του λαού, είχε πολλές γυναίκες, γίνονται πολιτικές συμμαχίες με ασεβείς άνδρες και ασχολήθηκε με την ειδωλολατρία. (Βασιλείς Α. 11,1 έως 12. Συγκρίνετε με Δευτ. 17,14 - 17). Ο στόχος της ανάλυσης είναι η γνώση και εφαρμογή. Βασικό κείμενο: Εκκλησιαστής. 12? 13: Από όλα αυτά που έχετε ακούσει το τέλος είναι: ο φόβος του Θεού και να τηρείς τις εντολές του? για αυτό είναι το παν του ανθρώπου ».. Λέξη-κλειδί: ματαιοδοξία, (37x) - Ποιότητα του τι είναι μάταια, μάταια, άχρηστα και βραχύβια κεντρικό θέμα: Η επιδίωξη της ευτυχίας στην αντιπαράθεση ανάμεσα στη ζωή, το θάνατο και. αιωνιότητα. Όλα βιβλίο σοφία έχει ως στόχο να διδάξουν ή να μεταδώσει τη σοφία, η οποία παρουσιάζεται ως αντίδοτο ενάντια στην τρέλα του ανθρώπου. Παρατηρείται σε Εκκλησιαστής αυτό που θα λέγαμε «θεραπεία σοκ κατά τρέλα.» Ο συγγραφέας έχει πολύ ισχυρές δηλώσεις και καλεί τον αναγνώστη να αντιμετωπίσει την ανθρώπινη πραγματικότητα στο πρόσωπο του θανάτου. Το παρακάτω είναι μια διαγραμματική τρόπο μερικά από τα βασικά θέματα και τις έννοιες του βιβλίου. Προσθέσαμε κάποιες εκφράσεις που δεν βρίσκονται σε Εκκλησιαστής, αλλά παρουσιάζονται ως τα μέσα του ανάλυσης. Στο κεφάλαιο 2 του Εκκλησιαστή, είναι η ιστορία από τα μεγάλα επιτεύγματα, εμπειρίες και τα επιτεύγματα του Σολομώντα. Σε αυτή την περίπτωση, σίγουρα πρέπει κανείς να συνειδητοποιήσει την αδιαμφισβήτητη απόλαυση όλων αυτών των εξαγορών, τον πλούτο και την άνεση. Ωστόσο, όταν έρχεται αντιμέτωπος με την πραγματικότητα του θανάτου, ο Σολομών, απαξιώνει σε πρώτη πάντα και λέει ότι όλα είναι ματαιοδοξία (2,14 - 18). Έρχεται να ενοχλήσει όλες τις εργασίες σας και ακόμη και την ίδια τη ζωή. Μπορεί να φανεί στη συνέχεια, την πίκρα της αντιπαράθεσης με το αναπόφευκτο τέλος της επίγειας ζωής. Είναι μια στιγμή του σοκ. Από αυτή την άποψη, τα πάντα φαίνεται σε μια κρίσιμη και καταστροφική τρόπο. Από τη στιγμή που θα πεθάνει, το οποίο αξίζει να ζει; Η πρώτη απάντηση είναι: τίποτα που να αξίζει.
Όλα είναι ματαιοδοξία. Τα πάντα είναι καταδικασμένη. Περαιτέρω, ο συγγραφέας του Εκκλησιαστή, δεν φαίνεται πλέον τόσο πικρό. Στη συνέχεια παίρνει την ανατίμηση του πολλά πράγματα και γεγονότα της γης. Τώρα, όμως, πιο μετρημένη τρόπο, μέτρια. Ας ρίξει μακριά τη ζωή τους εξαιτίας του θανάτου; Θα χάσετε τη ζωή εκ των προτέρων δίνει όλα αυτά που μπορούμε να χρησιμοποιήσουμε; Καθόλου. Μετά από όλα, αν έχουμε κάτι σε αυτή τη ζωή, αυτό είναι το δώρο του Θεού και θα πρέπει να απολαμβάνουν, ακόμη και με παροδικές (Εκκλησιαστής 2:24 ;. 5:19). Ωστόσο, δεδομένου ότι δεν έχουν παρατηρηθεί σε κάθε μία δυναμική αναζήτησης που είδαμε στο Κεφάλαιο 2,3 - 10. Έλα, ναι, αξία το φαγητό, το ποτό, την εργασία, τα εμπορεύματα, αλλά χωρίς την προηγούμενη ακραία, όπως έχει στο μυαλό του θανάτου ως ανυπέρβλητο εμπόδιο και καθοριστικού ορίου κατά επιτεύγματα του μεγάλου ανθρώπου. Η πραγματικότητα του θανάτου πρέπει να αντιμετωπιστεί με τις δράσεις μας, τις στάσεις, τις θεραπείες, τα συναισθήματα, κλπ, προκειμένου να διαπιστωθεί τι αξίζει και τι δεν αξίζει. Μερικά πράγματα αξίζουν λόγω της ίδιας της ζωής: φάτε, να πιείτε, να απολαύσουν τα αγαθά στην εταιρεία του κάποιος που αγαπάς. Λαμβάνοντας υπόψη το θέμα του θανάτου, βρίσκουμε ότι κάποια πράγματα στη ζωή παύει να είναι αξίζει τον κόπο: Η συσσώρευση του πλούτου, υπερκόπωση, η υπερβολική μελέτη, η στάση της υπερηφάνειας, κ.λπ. Ο θάνατος βάζει τους ανθρώπους επί ίσοις όροις, ακυρώνοντας όλα τα φυσικά δικαιώματα, πολιτιστική, οικονομική, κοινωνική, κ.λπ. "Πώς εννοεί ο σοφός άνθρωπος πεθάνει ανόητος." (Εκκλ. 2:16). Έτσι, η υπερηφάνεια, η υπερηφάνεια, και η θεραπεία της περιφρόνηση για τους άλλους, είναι συμπεριφορές που δεν δικαιολογούνται. Να χάσει την αίσθηση όταν σκέφτεστε για το θάνατο και το νόημά της. Η μετριοπάθεια γίνεται σύνθημα. Δεδομένου ότι ο θάνατος είναι μια πραγματικότητα, η πιο σοφή πορεία είναι ότι ο άνθρωπος να πάρει μόνο ό, τι μπορείτε να χρησιμοποιήσετε. Στα αριστερά που είναι η κληρονομιά αρνητικά θεωρείται από Σολομώντα (2.21). Ομοίως, η εργασία πρέπει να γίνει ως τις δυνάμεις (9:10) και η μελέτη μπορεί να γίνει πολύ απλά πλήξη (12:12). Ωστόσο, αυτές οι λέξεις δεν πρέπει να χρησιμοποιείται ως δικαιολογία για τεμπελιά και αμέλεια, επειδή η παθητική διέλευση όπλων είναι η ίδια Fool (4.5). Αυτό που επιδιώκεται σε όλα αυτά είναι η ισορροπία που θα είναι αποκλειστικά της σοφίας του προϊόντος. Η μετριοπάθεια είναι σύνεση? Η τεμπελιά είναι ανόητο. Η πρόκληση για μας είναι να διακρίνει πάντοτε μεταξύ αυτών των στοιχείων σε πολλούς τομείς της ζωής μας.  Εκτιμώντας την αιωνιότητα, του οποίου η συνείδηση ​​έχει καταγραφεί από τον Θεό στην ανθρώπινη καρδιά (3:11), αρχίσαμε να εντοπίσει άλλα πράγματα παύουν να είναι αξίζει τον κόπο στη ζωή: τις υπερβολές και την αμαρτία, οι οποίες συχνά συνδέονται. Από την άλλη πλευρά, λέει αξίζει ανάλογα με την αιωνιότητα: θυμηθείτε τον Δημιουργό, τον φοβούνται και να υπακούσουν τις εντολές του. Το καλό και το κακό: ο συγγραφέας του Εκκλησιαστή έχει μια μεγάλη ανησυχία για το καλό και το κακό. Βρήκαμε να φέρω το κείμενο αυτά τα λόγια και τα παράγωγά τους. Κακό ανιχνεύεται σχεδόν πάντα, ξεκινώντας με την ανθρώπινη καρδιά. Αλλά δεν έχουν χαθεί όλα. Σολομών, επισημαίνει τις καλές σε πολλές πτυχές της ζωής. Εναπόκειται σε κάθε επιλογή. Ο συγγραφέας συγκρίνει πολλά πράγματα σε αναζήτηση του τι είναι καλύτερο. Πηγαίνει καθόσον να αναφέρουμε την αριστεία της σοφίας. Η πρόκληση για μας είναι να αποφύγει το κακό, να επιδιώξουμε το καλό, το καλύτερο και να επιτύχει άριστη. Ας επίσης κάποιο κείμενο από Εκκλησιαστής που αναφέρουν τη λέξη "εξαιρετικό": Παρ. 8.6? Εκκλ. 2:13? Cantares.4.16? Rom.2.18? Filipenses.1.10? Α 'Κορ. 12:31. Η γλώσσα του τραγουδιού αντιστοιχεί με το τι θα μπορούσε να αναμένεται από το χρόνο του Σολομώντα. Ανήκει στη χρυσή εποχή της εβραϊκής γλώσσας. Είναι κατ 'εξοχήν ποιητικό. Το τραγούδι εμφανίστηκε στην χρυσή εποχή του εβραϊκού μοναρχίας. Φαίνεται σαν ο βασιλιάς είχε γράψει για τη δική τους αγάπες. Και τότε το ερώτημα προκύπτει αυθόρμητα: για τους οποίους πολλές συζύγους του αποτελείται το 1128 αυτό το τραγούδι αγάπης; Σολομώντας αγάπησε πολλές ξένες γυναίκες (1 Βασιλέων 11: 1), μεταξύ των οποίων περιλαμβάνονται 700 γυναίκες, πριγκίπισσες, και 300 παλλακίδες (1 Βασιλέων 11: 3). Ο αριθμός που εμφανίζεται σε Λοξοτομήστε. 6: 8 είναι πολύ χαμηλότερα: 60 βασίλισσες και 80 παλλακίδες. Εάν αποδεχτείτε το Άσμα Ασμάτων ως μονάδα και ότι ο γάμος γιορτάζεται είναι ότι του Σολομώντα, έχει κανείς την εντύπωση ότι έγραψε το τραγούδι, όταν ήταν νέος. Η νύφη περιγράφεται ως Sulamita κορίτσι αγροτών. Μια σύνδεση με μια νεαρή αυτή την κατηγορία θα ήταν ένα πραγματικό "αγώνα αγάπης», χωρίς πολιτικά κίνητρα ή άλλες παροχές τάξη και άλλα ζευγάρια Σολομώντα. Μια τέτοια σχέση θα κάνει έκθεση γάμου αυτού του Σολομώντα ήταν μια πάρα πολύ καλή απεικόνιση της σχέσης μεταξύ του Χριστού και της εκκλησίας, τουλάχιστον για τμήματα της τραγούδι θεωρείται ως ένα σύμβολο της ένωσης Shulamith (Cant. 6: 13), θα πρέπει πιθανώς λόγω μείωση αξίας αν Σουναμίτισσα. Αν τόσο μακριά, η παρθενική ερχόταν από Σουνάμ, Ισσάχαρ έδαφος του λαού, στα ανατολικά της Μεγιδδώ. Σουνάμ ήταν η σκηνή της συγκινητική ιστορία καταγράφεται σε 2 Βασιλέων. 4: 8-37, όπου λέει πως ο προφήτης Ελισσαιέ αποκατέστησε τη ζωή του γιου του ευεργέτιδα του Σουναμίτισσα. Το σύγχρονο χωριό της Solem κατέχει αυτή την παλιά θέση. Το Άσμα Ασμάτων είναι ένα όμορφο ανατολίτικο ερωτικό τραγούδι, γραμμένο με τη μορφή της λυρικής διάλογο με ορισμένα διανομή ή δραματική κίνηση. Παρά το γεγονός ότι όλα τα τραγούδι είναι προφανώς μια ιστορία αγάπης μεταξύ του Σολομώντα και αγροτών παρθενική Παλαιστίνη βόρεια οποίο ο βασιλιάς παντρεύτηκε μόνο για την αγάπη, χρησιμεύει ως μια όμορφη εικόνα της αγάπης του Χριστού για την εκκλησία, που λαμβάνονται από κοινού και ατομικά. Τόσο Α.Τ. Καθώς η NT απεικονίζει την ένωση προσφορά μεταξύ του Θεού και των ανθρώπων του, μέσα από τη σχέση του συζύγου προς τη σύζυγό του (Ησ. 54: 4 5? Ιερ 3: ... 14, δύο Κορ 11: 2 Τώρα, μια λέξη της προσοχής The Άσμα Ασμάτων ήταν το αντικείμενο πολλών αλληγορίες δια μέσου των αιώνων. Η αρχή της Γραφής στην χριστιανική εκκλησία πηγαίνει πίσω στην αλεξανδρινή σχολή της Αιγύπτου, και ιδιαίτερα στις περιοχές προέλευσης (184-γ. 254 μ.Χ.) ως την πρώτη μεγάλη εκφραστής αυτής της μεθόδου. Αυτό το σύστημα ήρθε . από τη συγχώνευση της ελληνικής φιλοσοφίας με τον Χριστιανισμό Από τότε, η εν λόγω μέθοδος συνεχίστηκε με διάφορους βαθμούς έντασης Ως απεικόνιση των άκρων για τα οποία, όπως τείνουν μέθοδοι ερμηνείας είναι τα ακόλουθα παραδείγματα από διάφορες αλληγορικές διερμηνείς Άσμα Ασμάτων :. το φιλί του Χριστού, η ενσάρκωση? μάγουλα της γυναίκας του, την εξωτερική του Χριστιανισμού και τα καλά έργα? δικός χρυσές αλυσίδες, πίστη, λεμονόχορτο, απαλλάσσονται της ανθρωπότητας? μαλλιά της νύφης σαν κοπάδι από κατσίκες, τα έθνη 1129 μετατρέπεται σε Χριστιανισμός? οι 80 γυναίκες του Σολομώντα, με την εισδοχή της απαλή εθνών προς τον Χριστιανισμό? ο ομφαλός της Shulammite, το στέμμα με το οποίο ανανεώνει την εκκλησία σε όσους διψούν για τη σωτηρία? τα δύο στήθη, η Παλαιά και η Καινή Διαθήκη.  Η τρέλα αυτής της μεθόδου είναι ότι επιτρέπει εικονιστικά ερμηνείες δεν παρέχουν μια βάση για να τους ελέγχουν. Η μόνη βάση για την ερμηνεία είναι η φαντασία της εξουσίας του. Μόνο όταν ένας συγγραφέας της Βίβλου ή το πνεύμα της προφητείας τονίζουν συγκεκριμένα τη σημασία του συμβόλου, μπορούμε να γνωρίζουμε με βεβαιότητα το νόημά της. Οι άλλες ερμηνείες πιο πιθανή ή συμφώνησαν ότι μπορεί να είναι, πρέπει να θεωρούνται ως προσωπικά, χωρίς την υποστήριξη ενός «έτσι λέει ο Κύριος." Έχει παρατηρηθεί ότι η αγάπη μεταξύ του Σολομώντος και το Shulamite είναι μια απεικόνιση της αγάπης μεταξύ του Χριστού και του λαού του. Οι περισσότεροι κριτικοί και σύγχρονοι σχολιαστές υιοθετούν ένα σκίτσο που έχει τρεις κύριους χαρακτήρες:  Σολομών, η παρθενική Shulamite και τον εραστή της, ο οποίος είναι ένας πάστορας. Σύμφωνα με αυτό το οικόπεδο, Σολομών οδήγησε στην κοπέλα Shulamite στην αυλή του για να κερδίσει την αγάπη του? αλλά ήταν ανεπιτυχής επειδή ο Shulammite παρέμεινε πιστός χωρικός εραστής του και αντιστάθηκε όλες τις προσπάθειες που γίνονται Σόλομον για να κερδίσει την καρδιά της. Αυτό το σκίτσο, το οποίο προσφέρεται για μια κυριολεκτική ερμηνεία της τραγούδι, δεν παρέχει επαρκή βάση για να απεικονίσουν την αγάπη του Χριστού για την εκκλησία του. Γάμος του Σολομώντα στο Shulamite παρθενική, L: 2-2: 7 (Α ..) Διάλογος: Το παρθενικό Shulamite εξέφρασε τον θαυμασμό του για τον γαμπρό. Οι κυρίες δικαστήριο να απαντήσει, 1: 2-8. Β). Εισάγετε Σολομώντα. Η νύφη και η αμοιβαία ανταλλαγή εκφράσεις της αγάπης, 1: 9-2: 7 Μνήμης του ευτυχής συναντήσεων, 2: 8-3: (α.) 5 ευχάριστο Συνάντηση την άνοιξη, 2: 8-17. Β) Η νύφη λέει μια χαρούμενη όνειρο, 3: 1-5. Μνήμες από τη δέσμευση και το γάμο, 3: 6-5: l. Α) Η βασιλική πομπή, 3: 6-1 λίτρα. Β) Σολομών κάνει μια πρόταση για ένα ζευγάρι? η Sulamita δεκτή, 4: 1-5: 1. Το χαμένο και ανέκτησε την αγάπη, 5: 2-6: 9) Η αναξιοπαθούντα νύφη από μια θλιβερή όνειρο, 5: 2-6: 3. Β) Η αγάπη ανακτάται Σολομών εξέφρασε την αγάπη του για τη νύφη του, 6: 4-9. Αναλογίσου στη νύφη hermosura, 6: 10-8: 4) Ο διάλογος μεταξύ της Shulamite και τις κόρες της Ιερουσαλήμ, 6: 10-7: 5. Β) Σολομών στολισμένη με hermosura νύφη του, 7: 6 9. Η επίσκεψη στο σπίτι της νύφης στο Λίβανο, 7: 10-8: 14 Α) Έχω πολύ για την Sulamita επισκεφθείτε το πατρικό σπίτι του, 7: 1 0-8: 4. Αγαπητέ αναγνώστη (α) να σας δείξω, περισσότερες απόψεις για το ότι αντιπροσωπεύει και σημαίνει το βιβλίο του Άσμα Ασμάτων, σχολίασε από Πεντηκοστής ανθρώπους. Σχολιαστές μιλούν συχνά αυτού του βιβλίου ως αποκάλυψη της αγάπης του Θεού για τον Ισραήλ και, κατά συνέπεια, της αγάπης του Ιησού για την Εκκλησία. Πολλοί στίχοι χρησιμοποιούνται για να υποστηρίξουν αυτή την ερμηνεία: (... Eze 16? Εφεσίους 5:25? Αποκάλυψη 22:17), μεταξύ άλλων. Στην πραγματικότητα, δεν μπορούμε να παραβλέψουμε το γεγονός ότι η αγάπη του Χριστού για την εκκλησία που συμβολίζεται από την αγάπη που ο σύζυγος θα πρέπει να έχει για τη σύζυγό του (Efésisos 5:25), που όπως η αγάπη του Ιεχωβά για το Ισραήλ συμβόλιζε (Ιεζ. 16 ), και ότι είμαστε η νύφη του Χριστού (Αποκάλυψη 22:17). Ο σκοπός του βιβλίου του τραγουδιού Σύμφωνα με τον Ντόναλντ Γραμματόσημα, σχολιαστής της Πεντηκοστής Μελέτης Αγίας Γραφής, το Άσμα Ασμάτων θέμα είναι συζυγικής αγάπης. Γράφτηκε σε περίπου 960 π.Χ. από τον Σολομώντα. Ο τίτλος μπορεί να μεταφραστεί κυριολεκτικά ως "Άσμα Ασμάτων", που σημαίνει το μέγιστο τραγούδι. Το βιβλίο αυτό είναι μέρος από τα βιβλία θεωρούνται «οι Εβραίοι και να διαβάζετε πάντα στη γιορτή του Πάσχα. Παρακάτω είναι μέρος του Γραμματόσημα σχόλιο Ντόναλντ: "Αυτό το βιβλίο είναι εμπνευσμένο από το Άγιο Πνεύμα και να εισαχθεί στην Αγία Γραφή για να τονίσει τη θεϊκή προέλευση της χαράς και της αξιοπρέπειας της ανθρώπινης αγάπης στο γάμο. Το βιβλίο της Γένεσης αποκαλύπτει ότι η ανθρώπινη σεξουαλικότητα και το γάμο υπήρχε πριν από την πτώση του Αδάμ και της Εύας στην αμαρτία (Γεν 2,18 - 25). Παρά το γεγονός ότι η αμαρτία αλλοιωμένο το σημαντικό αυτό τομέα της ανθρώπινης εμπειρίας, ο Θεός μας θέλει να ξέρει ότι η εν λόγω περιοχή της ζωής μπορεί να είναι καθαρό, υγιεινό και ευγενής. Ο πάστορας Elinaldo Renovato αναφέρει επίσης: «Το προκειμένου να αναπτυχθούν και να πολλαπλασιαστούν δεν δόθηκε ένα ενιαίο, αλλά παντρεμένη." Γεν 1.27,28. - Ο Θεός δεν ήθελε τον άνθρωπο να ζήσει μόνη της. GE. 2:18, 24? Sal 68.6? 113.9.- Ο Θεός καλεί τον άνθρωπο να απολαύσουν το σεξ με τη σύζυγό του και όχι με τη φίλη ή τη νύφη? Στο Άσμα Ασμάτων, υπάρχει η έξαρση της συζυγικής αγάπης και όχι μεταξύ των singles. Cant 4,1 με 12? ΣΤ 5,22 - 25. ³ ". Αυτό που μπορούμε να δούμε είναι σήμερα η περιφρόνηση για αυτό το βιβλίο από το κεντρικό του μήνυμα, που είναι αξιοσημείωτο για τη σεξουαλική δραστηριότητα σε νόμιμες δραστηριότητες του. Ως εκ τούτου, αυτό το βιβλίο μπορεί να χρησιμοποιηθεί για να μιλήσουν πιο ανοιχτά για το τι είναι νόμιμο ή όχι για το σεξ, επειδή αποκαλύψεις του σε αυτόν τον τομέα είναι πολλές, παρά τη δύσκολη αφομοίωση, λόγω των συμβόλων που χρησιμοποιούνται στο βιβλίο. Για παράδειγμα, το "κλειστό κήπο" ανέφερε στο Ch. 4:12 θεωρείται ως αναφορά στην παρθενία της νύφης και μπορεί να χρησιμοποιηθεί για να υπερασπιστεί τη σεξουαλική αγνότητα των νέων μας πριν από το γάμο. Υπάρχουν πολλές συνεισφορές αυτού του βιβλίου για την εκκλησία και η πρόσκληση είναι για εμάς να εξετάσουμε πιο προσεκτικά και να εκμεταλλευτούμε όλα όσα μπορεί να μας προσφέρει, μετά από όλα, "Όλη η Γραφή είναι εμπνευσμένο από το Θεό και κερδοφόρα για διδασκαλία, για επίπληξη, για διόρθωση, για τη διδασκαλία στην δικαιοσύνη "(2 Τιμόθεο. 3:16).  Ας σταματήσουμε εδώ, γιατί θεωρώ αρκετά τα στοιχεία που παρουσιάζονται εδώ από μένα, και με τη βοήθεια του Διαδικτύου δίνει δεν πιστεύουν ότι χρειάζεται να τεντώσει περισσότερο, επειδή υπάρχουν λίγες επιλογές που συμπίπτουν με την βιβλική αλήθεια. Αυτές είναι οι απόψεις των απλών ανδρών με θεολογικές γνώσεις: ούτε θεωρώ τον εαυτό μου να μην τα χρειάζεστε βοήθεια για αυτό το σχόλιο! Αυτά τα τέσσερα βιβλία των Ψαλμών, Παροιμίες, Εκκλησιαστής και Άσμα Ασμάτων, έχει μια σειρά από επιλογές που θα χρησιμοποιηθούν, συζητήθηκαν, όπως είναι οι ευλογίες, οι αλήθειες της ημέρας μας με τη μέρα. Αναφορές: [1] Manoel Antonio de Andrade Barbosa. Άσμα Ασμάτων (Γενική παρατήρηση). Διεύθυνση: <http://www.netsaber.com.br/resumos/ver_resumo_c_688.html>. [2] Donald C. Γραμματόσημα. Αγία Γραφή Μελέτη της Πεντηκοστής. Εισαγωγή στο βιβλίο του Άσμα Ασμάτων. [3] Pr. Elinaldo Renovato της Λίμα. Σεξουαλικότητα βαρύτητα του γάμου του. Accessed 10 Σεπτεμβρίου, 2009. Διεύθυνση στο: <http://www.iadgpuava.com.br/estudos/familia/1.htm>. Παρά το γεγονός ότι το τραγούδι δεν παρέχουν ακριβείς πληροφορίες σχετικά με το πλαίσιο, ο Σολομών βασίλεψε στο Ισραήλ 970 με 930 π.Χ.. Παρόμοια γλώσσα και τα ιδανικά βρίσκονται επίσης στην προσευχή που έκανε ο Δαβίδ στον ναό με Σολομώντα και από τους ανθρώπους κατά τη διάρκεια της ενθρόνιση του Σολομώντα (1 Χρονικών 29) Χαρακτηριστικά και περιεχόμενο. Το Άσμα Ασμάτων είναι το καλύτερο από όλα τα τραγούδια, ένα λογοτεχνικό έργο τέχνης και ένα θεολογικό αριστούργημα. Του αιώνα. ΙΙ, μία από τις μεγαλύτερες ραβίνους, Akida και ο Ιωσήφ είπε :. ". Σε όλο τον κόσμο, δεν υπάρχει τίποτα να ισούται με την ημέρα που το Άσμα Ασμάτων δόθηκε στο Ισραήλ" Το βιβλίο της υπερύψωσης, είναι αρκετά διαφορετική από τα αγαπημένα κάθε άλλο βιβλίο της Βίβλου. Παρουσιάζει, με έναν νέο τρόπο, τις βασικές πραγματικότητες των ανθρώπινων σχέσεων. Cant., Απασχολεί συμβολική γλώσσα για να εκφράσουν τις αιώνιες αλήθειες, σε ομοιότητα με την Αποκάλυψη βιβλίο.
Τραγούδι περιέχει περιγραφές του Shulamite γυναίκα, μαζί με μια πλήρη εικόνα των προϊόντων του κήπου σας. Αυτό θα πρέπει να γίνει κατανοητό ως μια ποιητική παράλληλο της συζυγικής αγάπης και ευλογίες όπως οι άνθρωποι διαθήκη στη γη τους. Οι σαφείς ενδείξεις που δόθηκαν στην ανακάλυψη των ευλογιών διαθήκης », πάει ο τρόπος σου από τα βήματα των προβάτων» (1.8). Εδώ, ο όρος «βήματα» είναι κυριολεκτικά "σημάδια τακούνι," και μπορεί να είναι ένας υπαινιγμός για τον Ιακώβ, ο πατριάρχης του οποίου το όνομα υποδηλώνει ένα «τακούνι». Η ποιμαντική ρόλος του Ιακώβ και συνεχή αγώνα του για την ευλογία του Θεού και του ανθρώπου αναφέρονται ως το βιβλικό πρότυπο για το λαό του Θεού (Ωσηέ 12.3-4,12,14). Γεννήθηκε κρατούσε την πτέρνα του αδελφού του, μια συγγενή χειριστή. Η βοήθεια Sulamita και ξαναγράφει την ιστορία. Τρέχει το μνημείο χορό Μαχαναΐμ (6:13)? Γεν 32.2). Όταν αγαπά, κατέχει και δεν αφήσει να πάει (3.4, βλέπε Γένεση 32.26). Αρωματικά μανδραγόρες να αναπτυχθεί στους τομείς (7,11 έως 13? Γένεσις 30,14). Όταν οι κόρες δείτε, ονομάζεται το ευλογημένο ή χαρούμενος και (6.9? Γένεσις 30.13). Στην Sulamita, η κατεστραμμένη οικογενειακό δέντρο παράγει "εξαιρετικά αποτελέσματα», το καλύτερο (7:13? Βλ. Δευτ 33,13 - 17). Οι ευλογίες της διαθήκης που είχαν στρεβλωθεί λυτρωθεί. Τα ίδια γεγονότα μπορεί επίσης να θεωρηθεί ως ένα πορτρέτο της συζυγικής αγάπης. Έτσι, κρατά τον σύζυγό της και δεν αφήσει να πάει (3.4). Είναι ο σύζυγός σας υμνούν την ομορφιά της (6,4 έως 10). Και η πομπή του βασιλικού γάμου και αμοιβαία χαρά του γαμπρού και της νύφης εμφανίζονται απεικονίζεται σε 3.6 έως 5.1.
Σκίτσο του τραγουδιού Η ανάμνηση όνομα αγάπη 1.1-4 èA μελαχρινή της καλής βασιλιά ωραίο και φύλακας των αμπελώνων 1.5,6 Ψάχνετε αγάπη στα χνάρια του κοπαδιού 1.7,8 èRemovendo τα σημάδια της δουλείας 1,9 έως 11 èA γλώσσα της αγάπης 1,12 έως 17 è Το πνεύμα και το δέντρο 2,1 έως 6 è Ο πρώτος λόγος 2.7
ΙΙ. Η αναζήτηση για το άνοιγμα 2,8-3,5 èComeçando η αναζήτηση 2,8 έως 15 èA χαρά του έρωτα Διακοπές στην Αθήνα 2.16,17 ζήτηση èA καθορίζεται από τον κύριο σκοπό 3,1 έως 4 èA δευτέρου λόγου 3.5
III. Η αναζήτηση για αμοιβαιότητα 03.06 - 05.08 èA τέλεση μεταφορά Αγάπη συμμαχία 3,6 - 11
Γνωρίζοντας Sulamita 4,1 έως 7 èUma προβολή της γης από την κορυφή του όρους Ερμών 4.8 èUma ζωή της στενής ένωσης σε ένα συμπόσιο στον κήπο 4,9-5,1 èA Sulamita πτώση 5,2 - 7 è Η τρίτη αναφορά 5.8
IV. Η μονάδα 5.9 -8.4 è αναζήτηση Γνωρίζοντας Σολομώντα 05.09 - 06.03 èA θριαμβευτική δόξα του Sulamita 6,4 έως 10 è Οι ευγενείς ανθρώπους του Sulamita 6,11 έως 12 è Το μνημείο χορός Μαχαναΐμ 06.13 - 07.09 è Η αρχή της νέας αγάπης του ισούται με 7.9 - 8.3 èA τέταρτος λόγος ακυρώσεως 8.4è V. τελευταίες σκηνές με συνοπτικές επιτεύγματα 8,5 έως 14 èalcançando κύριο στόχο 8,5 èAlcançando αυθεντική αγάπη 8.6,7 èAlcançando να μητρότητας και της ειρήνης 8.8-10èObtendo ίση ήρθε στον Σολομώντα 8.11-12èObtendo κληρονομιά 8.13,14 Φίλο (ες) αναγνώστες (όπως) Ελπίζω να σας εξυπηρετήσει αυτή την έρευνα στα βιβλία Παροιμίες, Εκκλησιαστής, και Τραγούδι: Εγώ ζήτησε πληροφορίες από θεολόγους, είναι βιβλία με πλούσια πληροφόρηση και ευλογημένα μηνύματα, για «Θεό». Σολομώντα πριν χάσει ήταν πολύ χαρούμενος όταν έγραψε το καθένα από αυτά τα βιβλία.
Σοφία του ήταν αδιαμφισβήτητη: Σολομών ήταν πολύ έξυπνη. Περισσότεροι από τρεις χιλιάδες παροιμίες, ψαλμοί και ποίηση: αλλά ο Σολομών είδε ότι όλα όσα είχαν κατακτηθεί και ήταν πλήξη, κούραση, θλίψη και  Ματαιοδοξία. Σολομών είδε ότι ο πλούτος τους θα φέρει μόνο διαμάχες, φιλονικίες. Είδε επίσης ότι η ματαιοδοξία, δεν του επέτρεψε να κερδίσει το πρωταρχικό, δηλαδή, την αληθινή ειρήνη, η οποία δεν μπορεί με πλούτη, με την πολυτέλεια, επειδή όλα ήταν ματαιοδοξία, την πλήξη, κόπωση και θλίψη. Σολομών είχε τα πάντα στη ζωή του, αλλά στο τέλος της ζωής, δεν είχε την αληθινή ειρήνη που μόνο "Θεός" μπορεί να δώσει. Από τα τρία βιβλία που γράφτηκαν από τον Σολομώντα, θεωρώ ότι το πιο δύσκολο να κατανοήσουμε ήταν το βιβλίο του τραγουδιού, ότι δεν είχε ληφθεί σοβαρά υπόψη την ανάγνωση? επειδή κατά το χρόνο, βρήκα νόημα. Αλλά τώρα βλέπουμε αυτές τις πληροφορίες, είδα ότι δεν ήταν έκπληξη το γεγονός ότι αυτό το βιβλίο είναι η Αγία Γραφή. Κατάφερα να επιτευχθεί ο στόχος μου, να τους δείξει τη σημασία του κάθε βιβλίου της Βίβλου. Γράφει, ερευνηθεί και επανεξετάζονται από τον José Carlos Ribeiro, μέλος της εκκλησίας Κάμπο Γκράντε Βαπτιστή. Είμαι νοσοκομείο πορεία εφημέριος το 2012 και 2104 από τον Βαπτιστή Εκκλησία και την UFMS "Καθ Mercedes Tavares &
Καθηγητής βιοηθικής σε φοιτητές ιατρικής, εφημέριος και Kings πάστορας.
Πολλές ευχαριστίες σε όλους εσάς τους αναγνώστες μου ευγενών (όπως) η ενθάρρυνση από την δύναμη που δίνεται σε κάθε υποκείμενο που τοποθετείται εδώ χωρίς εσένα, τίποτα δεν θα είχε συμβεί, μπορεί ο Θεός να σας ευλογεί όλους στο όνομα του Ιησού Χριστού.
Κάμπο Γκράντε 1 Μάρτη 15 jcr0856@hotmail.com

Bíblia Sagrada comentada por livros em hebraico: Provérbios, Eclesiastes e  Cantares

התנ"ך הקדוש JF אלמיידה תיקנה נאמן הגיב על ידי יוסף ג ריביירו
 פירוש על הספר משלי, שיר וקהלת: ספר 20:21 פרקים אנגלית, יווניים ובעברית: 01-31 הספר משלי הוא אוסף של אמירות קצרות וקומפקטיים המבטאות אמיתות על התנהגות אנושית. זהו הספר הפיוטי השלישי של הברית הישנה.
   ספרי איוב, תהילים, משלי וקהלת נקראים לעתים הספרות החכמה. הם מכילים התגלות אלוהית חומר נחשב פחות ויותר מיוחסים לחכמה אנושית מהחוק, ההיסטוריה או את הנביאים. המבוא משלי בברית הישנה: שלי הוא בדרך כלל פשוט וישירים. דוגמאות לפתגמים מודרניים הם "גרגר אחר גרגר התרנגולת ממלאת את הבטן שלה", "לאט לאט עוברת דרך ארוכה" ו- "שום דבר לא עז, לא זכה." פתגמים חלקם מורכבים יותר וכהה יותר משמעות. המילה מגיעה ממילה עברית השעל אומר שמשמעותה "לייצג" או "להיות כמו." יש כמה פתגמים נמצאו בספרים אחרים של כתבי קודש. (אני 24 שמואל: "13 כפי שהפתגם של הקדמונים, proceedeth הרשעות מן הרשעים: אבל שלי היד לא יהיה בך." בעבודת 28. "28 ואל איש שאמר, הנה, יראת ה 'היא. חוכמה, ולצאת מן הרע היא הבנה "המושיע משמש גם פתגמים בתורתו הוא אומר בלוק 4." 23 ויאמר אליהם. אין ספק שאתה תגיד לי פתגם, רופא זה, רפא את עצמך .., לעשות גם כאן במדינתך כולנו שמענו שנעשה בכפר נחום, 24 ואמרו, אמן אני אומר לך, אין נביא בעירו "הפתגמים נמצאו בברית הישנה יכולים להיות מקור השראה, ייעוץ ו הדרכה למי שקוראים ולהרהר הודעתה של חוכמה. כפי שאתה לומד משלי, להרהר איך ניתן ליישם את תורתו לחיים היום. על ידי החלפת השוואות עתיקות עם מודרני, לעתים קרובות אכפת מצא כי החוכמה שלו היא כל כך מתאימה לימי היום כפי שהיה בימי קדם. הספר משלי הוא אחד ספרי חוכמה של התנ"ך של התנ"ך. כאמור במבוא שלו, שמטרתו ללמד להשיג חוכמה, משמעת וחיים נבונים ולעשות את מה שנכון, הוגן והגון. בקיצור, מלמד ליישם ולספק הדרכה מוסרית. שמו של הספר מגיע במקור מצורת עברית Mishle Shelomoh ("משלי שלמה"). כמקובל בתנ"ך עברית, כותרת עברית של הספר היא פשוט קבוצה של הפסוק הראשון של ספר הדברים. בתרגום השבעים ספר זה נקרא Paroimiai, שמשמעותה "פתגמים, משלים. אנחנו יכולים למצוא צורות שונות ספרותיות בספר משלי: שירים, משלים קצר, שיעורי חיים. בין הדמויות הספרותיות הנפוצות ביותר, אנחנו יכולים לדבר על אנטי-תזה, השוואות והאנשה. באדיבות התנ"ך התנ"ך באינטרנט. משלי לקח בערך שישה מאה שנים כדי להגיע לצורתו הנוכחית. זמן מספיק כדי להוכיח המכובד שלהם ולמשוך את תשומת הלב שלנו. כחוויה של חיים היא אוניברסלית להוכיח המכובד שלהם ולמשוך את תשומת הלב שלנו. כחוויה של חיים היא אוניברסלית, היא יכולה לשמש לנו להשוות ואולי לאשר את החוויה הישנה עם הניסיון שלנו, או להיפך. כמו כן, אנו יכולים ללמוד את הטכניקה של הרחבת תובנה ולהחיל אותו על חוכמתו של עמנו. סולומון "מורכב משלושה אלף פתגמים. הספר משלי הוא הראשון והמסמך המייצג ביותר של הספרות החכמה ישראל. למעשה, היום הספר הזה מלמד את המדע של חיים. הספר מיוחס לשלמה (1,1) ויש סיבות שיכולים להצביע על כהצדקה ש: המסורת רואה מלך זה ניחן במיוחד עם המתנה של חוכמה (1 מלכים 3.9-12; 5,12-14; 10.1-9) והוא היה נותן החסות ו .. המייסד האמיתי של מסורת החוכמה בישראל זכתה, כך מעמדו של וייז גבוה יותר כדי מיוחס שני אוספים בסיסיים של העבודה, עם מקסימום שניתן לייחס בחלקו לתחילת המלוכה: 10,1- 22.16, עם הכותרת של "משלי שלמה", ו25-29, שהוצגו על ידי המילים ". כמו כן אלה הם דבריו של שלמה, שנאספו על ידי הגברים של חזקיהו מלך יהודה" לכל זה, הספר מוצגים כשלם. אבל כיתוב סעיפים קטנים, בטענה ששמו לא חכמה (22.17-24.34) והחלטות של עגור ולמואל (30.1-31.9) בבירור לומר שהכותרת הכללית לא אמורה להיות אופי אובייקטיביות אחד.
חטיבה ותוכן: הספר מתחיל בהקדמה קצרה כללית (1.1 עד 7), מה שמסביר את התוכן שלה, הצדיקו את התואר והוא ציין כי, על הסף של כל הידע היא יראת ה '. לאחר מכן מציג סט של תשעה אוספים עצמאיים, שונים בגודלם, סגנון, תוכן וזמן: I.) 1.8-9.18: אזהרות של אב מחנך, על החוכמה נגד חברה רעה ואישה חסרת אחריות; חוכמה, נשגבת והתגלמותה, מדברת (1.20-33), הוא לשבחים על עצמה, מגדיר את יחסיהם עם אלוהים מן הנצח, מתאר את תפקידיו ביצירה ומדברת על הרצון הגדול ביותר שלו: תקשורת להיות אנושי, כדי להדריך אותך בתהליך של הכרת הסביבה שהם חיים בו, על מנת שאלוהים ניתן למצוא בזה מציאות (8.35). כמו כן, נראה "ליידי האיוולת," בניגוד לחוכמה (9.1-6 וv.13-18).
II). 10.1-22.16: עולה בקנה אחד עם האוסף הראשון של סולומון ומורכב ממשפטים ישנים מאוד להתמודדות עם חיים מוסריים. èIII). 22.17-24.22: אוסף הראשון של אזהרות ועצות לזיקה מסוימת עם החוכמה המצרית של Amenemope (22.17-23.14); סאטירה יוצאת דופן שנעשתה לשכרות (23.29-35). èIV). 24.23-34: אוסף השני של חכם; מתנות, ומעל לכל, את תמונתו של עצלן (v.30-34).
V. 25.1-29.27: שני אוסף של סולומון, אוסף שמיוחס לחכמים שהיה שירותו של המלך חזקיהו. קשור אותות עם הראשון (10.1-22.16) ובו חלק מהאמרות הטהורות ביותר, הן בצורה ותוכן, במיוחד בפרקי 25-27.
פרקי 28-29 נבדלים ביניהם ברוח הדתית שלהם, עם רמיזות תכופות לאלוהים; תזכיר כי החוק ולהתנגד לרשעים וצדיקים.
è VI). 30.1-14: אמרות של עגור, מרווה של מקור מוצא זר (ים): מציג כמה אופטימיות, בגבר שנראה מוכנס בעולם שבו אתה יכול לעשות את הבחירות שלך כדי להצליח בחיים, מה שהופך את -אם אחראי לעצמו. זו הייתה חוויה אנושית רחבה שאפשרה לגבש אמרות השדרנים של השכר המיוחס לצדק, חסד וצניעות, כמו גם את העונש שמורות להתנגדות עמדות. עם זאת, גם כבר נצפה התפיסה שגמול זה לא לציית לכל אוטומטיזם, ולמעל לכל החוכמה והיכולת היא אלוהים, הריבון המוחלט של הטבע, האירועים והלב האנושי (21.30-31)
              התנ"ך מצביע על כך שרוב הפתגמים נכתבו על ידי שלמה מלך. (משתי 1: 1; 10 :. 1; 25: 1) על אף שרשומות התנ"ך לא אומרים ישירות שסולומון כתב אותם, לרמוז, באופן משכנע, שהוא עשה. הם אומרים שהוא אמר לי אלפי אמרות ו" התלבט ועשה חיפוש יסודי על מנת להגדיר בפתגמים רבים כדי. " בספר מקראי זה, הסגנון של ביטוי הוא שירה עברית, שאינו בחריזת פסוק, אלא במחשבות מקבילות. לעתים קרובות קווים מקבילים יוצרים ניגוד, כמו במקרה של משלי 10:28, שאומר: ". הציפייה של הצדיקים היא שמחה, אבל התקווה מאוד של הרשעים יאבד" במקרים אחרים, ביטויים מקבילים הם מילים נרדפות, כפי שצוין במילים משלי 18:15: המטרה של הספר משלי מוסברת בקרוב בתחילת דרכה, שבו אנו קוראים "לב של הידע רוכש הזהיר, ואוזנו של חכם מבקש ידע למצוא.": "משלי שלמה, בנו של דוד מלך ישראל, לדעת חוכמה ומשמעת, להבחין באמרות של הבנה ["משמעות עמוקה של דברים," ירושלים התנ"ך], כדי לקבל את המשמעת שנותנת תובנה, צדקה ומשפט, ו צדקה, לתת מנוסים אלה פיקחות, ידע וחשיבה לילד ".
משלי מכוון הרבה עצות לאנשים צעירים, אנשים "חסרי ניסיון" שליבו פתוח לכל סוגי השפעה והם הטעו בקלות. הם צריכים לקבל כדי להעריך את "החוכמה" שכרוכים בלראות את הדברים כפי שהם באמת ויודעים לתת את הידע הזה שימוש מעשי. "משמעת" נדרשה גם, שניהם בצורה של שליטה עצמית כמו בצורה של עונש שהוטל על ידי אחרים. משלי להציע סיוע מיוחד לפיתוח הפקולטות הנפשיות בכיוון הנכון. יש תמריץ קטן כדי לרכוש תובנה ו" שנינות ", כלומר, מיומנות ושיקול דעת בכל תחומי חיים. (משלי 1: 4; 8: 5.) חינוך זה אף פעם לא נגמר. "האדם החכם יהיה להקשיב ולקלוט עוד הוראה, ואדם בעל הבנה הוא זה שרוכש כיוון מיומן, להבין פתגם ופתגם תמוה, דברי החכמים וחידותיהם." (מש '1:. 5, 6) אמרות התנ"ך להניח הצורה של חידות ו" חידות "שהנן דוחות מורכבים ומסובכים שצריך לפענח. הבנתם דורשת זמן ומדיטציה. החוכמה השופעת משלי זמינה רק לאלה שמוכנים לחפש אותו. זה נעשה ברור במילים משלי 2: 1-5: "הבן שלי, אם חפצך לקבל אמרות והאוצר שלי איתך המצוות שלי, כדי לשים לב לחוכמה עם האוזן שלך, אתה עלול להטות את הלב שלך ל תובנה; אם, יתר על כן, אתה קורא להבנה עצמו ולתת שוב את הקול שלך להבחנה עצמו, אם אתה שומר מחפש עבורו כלכסף ולשמור מחפש אותו כלאוצר חבוי, במקרה זה תוכל להבין את הפחד של יהוה ולמצוא את הידע מאוד של אלוהים . "
                אחת הסיבות השכיחות ביותר לסובל בין האנשים הוא כעס בלתי נשלט. רבים עשויים להרגיש שכניעה לכעס היא עדות לכוח. אבל הדבר אלוהים מצהיר בדיוק את ההפך, ואמר, ". טוב יותר הוא איטי יותר מאשר כעס גבור, והוא ששולט רוחו ממה שהוא שלוכד עיר" (משלי 16:32.) בעוד הלוחמים שללכוד עיר מראים הרבה כוח, לשלוט במזג דורש כוח ואומץ גדולים עוד יותר. איך אפשר להמשיך לשמור על קור הרוחות שלך לבדוק? משלי מציע קווים מנחים אלה מצוינים: "אין לך חברותא עם מישהו נתן לכעס; ואסור לך להיכנס לאדם שיש לו התקפי זעם, לא להכיר את שביליו ובוודאי תהפוך למלכודת עבור הנשמה שלך. "(משלי. 22:24, 25." תשובה, כאשר קל, פונה משם זעם, אך מילה גורמת לכאב הופכת כעס לבוא "משלי 15: 1 .." תחילת המאבק היא כאחד נותן ביטוי למים, אז קח את החופשה שלך לפני פרוץ הקטטה "משתי ... 17:14 . כל ההצהרות הללו לעודד מצבי שבריחה להעלות את חמתם מלהתחיל הסיבה מתבטאת גם במילים נוספות אלה. "אם פעלו שלא בחכמה על ידי אתה מרים את עצמך, ויש לו אתה מגדיר המחשבה שלך [" אם פיתח רע, "גרסה הבינלאומית חדשה], מניחה את ידו על פיו. לקצף חלב הוא מה שמייצר חמאה, ואז ללחוץ על האף הוא מה מביא דם, ולסחוט מתוך כעס הוא מה שמביא לריב." Prov . 30:32, 33. כל האנשים לעתים נוטים לרומם בפזיזות. הם דורשים מוגזמים אחרים, או אולי לומר או לעשות משהו שפוגע. בזמנים כאלה יש 'ביד לפה ", מדחיק כל מילות או פעולות נוספות שיגרמו עוד יותר זה שנעלב. פתגמי שני מומלצים העבודה הקשה ומרתיעת עצלות. סופר ההשראה מצהיר: "העצלן אמר:" יש אריה בחוץ! אני ייהרג באמצע הכיכר הציבורית "(מש '. 22:13) כדי להימנע מעבודה, עצלן להמציא תירוצים פנטסטיים, כמו אריה נכנסו לעיר ושהוא יכול להיהרג אם אתה עוזב. שלוש אמרות אחרות מדגישות כמי לא מוכן לעבודה משפיעה על עצמך ואחרים: "העצל מוצג almejante, אבל הנשמה שלו אין שום קשר. עם זאת, זה יהיה הרבה-שנשמתו של משמין החרוץ "משתי ... 13: 4. "בגלל החורף, העצל לא יחרוש; יהיה מתחנן בזמן קציר, אבל לא יהיה שום דבר. "Prov. 20: 4. "כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים, כך הוא עצל למי לשלוח אותו." Prov. 10:26.
הצורך במשמעת: מאז בני האדם הם לא מושלמים ונוטה לחוק המאמץ לפחות, רוב האנשים דוחים את המשמעת. משלי מעודד את גישה שונה, באומרו: ". הפוך את הלב שלך באמת להגיע למשמעת והאוזן שלך לדוחות הידע" (משלי 23:12.) משמעת כאן אומרת כל כך הרבה שליטה עצמית כתיקון מנוהל על ידי אחרים. לפעמים, לעומת זאת, המשמעת צריכה להיות מוצק יותר מאשר מילות. "פצע חבורות הם מה הטיהורים רעים; ושבץ, החלקים הפנימיים ביותר של הבטן. "(מש '. 20:30) משמעת החברה, כאשר קיבלו ברוח הנכונה, לא רק מכילה את המעשים הרעים, אלא גם מניעה את האדם לעשות שינוי אינטימי לטובה.
          לגבי המשמעת של ילדים על ידי הורים, אנו קוראים: "אל תעכבו משמעת מהילד בלבד. לא אמות אם אתה מתרסק עם המוט. אתה באמת חייב לו לדפוק את מקלו, לשחרר את נשמתו מגיהינום עצמו. "(מש '. 23:13, 14)" מי שמרסן את המוט שלו שונא בנו, אבל מי שאוהב אותו מחפש אותו עם משמעת . "Prov. 13:24. כמובן, המשמעת חייבת תמיד להילקח עם שליטה עצמית ולא ברוגז. ואתה לא צריך להשתמש בכל ענישה גופנית בזמן. בכמה הזדמנויות, רק כמה מילות חכמות של ייעוץ מספיקות. "נזיפה עובדת עמוקה יותר בהבנה שיש אחד יותר מאשר מכה פעמים מאה טפשה." Prov. 17:10.
הימנע מגילוי עריות: משלי מגנה את חוסר מוסריות מינית. קח, למשל, את דבריו של האזהרה הבאה: "למצווה היא מנורה והחוק הוא אור, וreproofs הוראה הן דרך החיים, כדי לשמור עליך מהאישה הרעה, האישה של השפה של רוך זר. לא רוצה בלבך אחרי יפיה ולא אותה לרתק אותך בעיניה מבריקות, מאז בגלל זונה מצטמצמת עד כיכר עגולה; אבל ביחס לאשתו של גבר אחר, היא צדה אפילו החיים היקרים "(מש '6:. 23-26).
מי שעוסקים בפעילות מינית בלתי מוסרית לעתים קרובות מסתיים באומללות. מי שמחפש את הנאה מינית עם "זונה" או בדרך אחרת לתרגל ניאוף יכול גם לשלם עם האובדן של הבריאות שלך כשנכנע בגלל המחלות מועברים במגע מיני כואבות ומשתקות. הסכנה גדולה עוד יותר כאשר אחד מבקש אינטימיות עם בן זוגו של אדם אחר. נואף מסכן את "נשמה יקרה", או חיים, של השותף הפוגע. בהקשר זה, סופר ההשראה מוסיף: "יכול אדם לגרוף יחד אש לחיקו ללא בגדיו שנשרפו? או יכול אדם ללכת על גחלים לוחשות ללא chamuscarem רגליו? אז זה עם אחד שיש לו יחסים עם אשתו של השכן שלו; כל מי שנוגע בה ילכו ללא עונש. . . . מי ינאף עם אישה חסרת לב; מי עושה את זה, הורס את הנשמה שלו. תוכל למצוא מגפה וחרפה, והתוכחה שלו עצמו לא תכבה. לזעם של אדם בריא הוא קנאה, ולא יהיה לו חמלה ביום הנקמה [נגד מי שנאף עם אשתו]. לא יהיה לי ביחס לכל סוג של כופר, ולא הסכמה, לא משנה כמה גדול לעשות את זה "(מש '6:. 27-35).
בגידות בחיי נישואים יכולות לגרום לניזק בלתי הפיך לאנשים ומשפחות המעורבים. היזהר החיים המתוקים: עבור אנשים רבים, לאורך ההיסטוריה, הדבר העיקרי בחיים היה רדיפת התענוגות. למרות שהתנ"ך אינו להרתיע מישהו כדי שיהיה כיף, מדגיש את הצורך לקבל תצוגה מאוזנת יותר של שעשוע. "האם אתה מוצא את הדבש? לאכול מה שמספיק בשבילך, כדי שאף ספרים עבים כרס אחר ואתה צריך לירוק אותו. "(משת '. 25:16) בדיוק כמו אכילת דבש מילולי מדי יכול להשאיר את האדם החולה הפיזי, לכן עודף הכיף מול "החיים המתוקים" יכולים להוביל למחלות פיזיות ורוחניות. יתר על כן, ההנאות העודפות מוביל לעתים קרובות לתנאים של מצוקה קיצונית. "מי שאוהב את העליצות תהיה מישהו בצורך; מי שאוהב יין ושמן זית לא עשיר. "Prov. 21:17.
           מה לגבי הנחישות של צבירת עושר? הספר משלי מזהיר כי עושר אינו בטוח ויכול להיעלם פתאום. אנו קוראים: "אל labutes להעשיר. עלים של ההבנה שלך. אתה עשוי relanceá עיניה [עושר], והיא לא? ל, ללא יוצא מן הכלל להפוך את עצמם ככנפי הנשר ועף לשמים "(מש '23:. 4, 5) מאז ניתן איבד את ההון עצום במהירות כי הם גרועים מנוהלים או נסיבות בלתי צפויות, הכתבים להזהיר. אנשים להפנות את מאמציהם לכיוון מסוים דבר הבטוח ביותר מאשר הרדיפה האחרת העושר. תראה את העצה הזו מקרוב:
"אתה צריך לדעת באופן חיובי את המראה של הלהקה שלך. להגדיר את הלב בהמוניכם; כי האוצר לא יהיה בלתי מוגבל, ולא נזר לכל הדורות. דשא ירוק נעלם והופיע הדשא החדש, ואסף את הצמחייה של ההרים. הכבשים הם לבגדים שלך, ואת העזים הם מחירו של השדה. ויש כמות מספקת של חלב עז לאוכל שלך, לאוכל של ביתך, ואת האמצעים של חיים לנערותיך. "Prov. 27: 23-27. לא העושר החומרי ("אוצר"), או מקום בולט ("נזר") להבטיח את הביטחון אמיתי. זמן, מאמץ וכסף שהושקע בעסק לעתים קרובות הולכים לאיבוד בשל כשל של מיזמים מסוכנים. אירועים בלתי צפויים יכולים לגרום להיעלמותו הפתאומית של שני העושר כמעמד המכובד. מצד השני, מאמצים שנעשו ברבייה של בעלי חיים ביתיים לא לגרום לירידות, אבל בדרך כלל לגרום לעליות לבעל. אלוהים מספק מזון בשפע "צמחייה" חיות בית. לאורך ההיסטוריה האנושית הטיפול החרוץ בבעלי החיים הוכיח להיות, בהתמדה, בטוח יותר כאמצעי להשגת מזון, בגדים והכנסות מעושר או לגדולה. לפיכך, העצה החכמה: "אתה צריך לדעת באופן חיובי את המראה של הלהקה שלך." העיקרון במילים אלה יכול להיות מיושם היום לעבודה החרוצה בכל תחום עבודה בטוח.
הספר משלי, אם כי לפני אלפי שנים בכתב של, כולל הנחיות שאין כמותו לאנשים שחיים היום. קרא את המילים בהשראה אלה באופן קבוע. מדיטציה בשיעורים שלהם. למרות שיש לכל פתגם רק כמה מילות, החוכמה השופעת שלו יכולה להפוך את החיים שלך ימשיכו בשלום ובשמחה. הספר משלי מורכב מחלקים בצורה של נאומים, וכן אוספים של אמרות חכמות על עניינים מעשיים של חיים. למרות שניתן לייחס בעיקר למלך שלמה, משלי לא נאסף בשלמותו בערך בזמן שלטונו של חזקיהו.
 הערך גבוה יותר של חוכמה. חוכמה, יחד עם הבנה, היא העיקר. (4: 5-8; 16:16) אלמנטים חיוניים לרכישת חוכמה. (2: 1-9; 13:20) יתרונות הנובעים מחוכמה, כגון בטיחות, ביטחון, כבוד וארוך ומאושר יותר. (2: 10-21; 3: 13-26, 35, 9: 10-12: 24: 3-6, 13, 14) בהתגלמות החוכמה היה עובד של יהוה. (8: 22-31) התוצאות המרות של כישלון לפעול בתבונה. (1: 24-32; 02:22; 6: 12-15)
גישה נכונה כלפי יהוה. אמון ביהוה. (3: 5, 6; 16:20; 18:10; 29:25)
מפחד ממנו ולהימנע מרע. (3: 7; 10:27; 14:26, 27; 16: 6; 19:23) כבד אותו לתמיכה בפולחן אמיתי. (3: 9, 10) קבל המשמעת שלו כביטוי של אהבה. (03:11, 12) הראה את ההערכה למילה שלו. (3: 1-4; 30: 5, 6) גלו מה שונא את יהוה ולפעול בהרמוניה עם הידע הזה. (6: 16-19; 11:20; 24:22; 16: 5; 17:15; 28: 9) אם נעים ליהוה, הוא דואג לנו, להגן עלינו וישמעו את תפילותינו. (10: 3, 9, 30; 15:29; 16: 3) טיפים מצוינים לשלוט בחיי משפחה. אישה מסוגלת היא ברכה מאת יהוה. (12: 4; 14: 1; 18:22; 31: 10-31) הורים צריכים לאמן ולחנך את ילדיהם. (13: 1, 24; 22: 6, 15; 23:13, 14; 29:15, 17) ילדים צריכים לכבד את הוריהם עמוקים. (1: 8, 9, 4: 1-4; 6: 20-22; 10: 1, 23: 22-26; 30:17) אהבה ושלום הם איכויות רצויות מאוד בבית. (15:16, 17; 17: 1; 19:13; 21: 9, 19) להתנגד חוסר המוסריות ולהימנע מכאב וסבל רבים. (5: 3-23; 6: 23-35; 7: 4-27; 9: 13-18) מאפיינים שיש לטפח, ויש להימנע. לטפח שיקול אוהב לעניים והנגועים. (3:27, 28; 14:21, 31; 19:17; 21:13; 28:27) היה נדיב, להימנע מחמדנות. (11: 24-26) טפח את בדיקה; לא להתעצל. (6: 6-11; 10:26, 13: 4; 20: 4; 24: 30-34: 26: 13-16) צניעות וענווה מביאות כבוד; חזקה וגאווה להוביל להשפלה. (11: 2; 16:18, 19; 25: 6, 7; 29:23) לתרגל שליטה עצמית בעניין של כעס. (14:29; 16:32; 25:28; 29:11) להימנע מצורך רוח רעה או הרצון לנקמה. (20:22, 0:17, 18, 28, 29; 25:21, 22)
עושה צדק בכל. (10: 2; 11:18, 19; 14:32; 21: 3, 21) הנחיות מעשיות לחיי היום-יום. מתאים בצורה נכונה למשמעת, נזיפה וייעוץ. (13:18; 15:10; 19:20; 27: 5, 6) להיות חבר אמיתי. (17:17; 18:24; 19: 4; 27: 9, 10) היזהר בעת קבלת אירוח. (23: 1-3, 6-8, 25:17) המטריאליזם הוא חסר תועלת. (11:28; 23: 4, 5; 28:20, 22) עבודה קשה מביאה ברכות. (24:11; 28:19) לפתח שיטות עסקיות כנה. (11: 1; 16:11; 20:10, 23) שמרו על עצמך בכל קשור לערב של אחרים, במיוחד של זרים. (6: 1-5; 11:15; 22:26, ​​27) הימנע משיחה מזיקה; לוודא שהשיחה שלך היא מרומם. (10: 18-21, 31, 32; 11:13, 12: 17-19: 15: 1, 2, 4, 28; 16:24, 18: 8) החנופה היא מוטה. (28:23; 29: 5) יש להימנע מקטטות. (03:30; 17:14; 20: 3; 26:17) הימנע מחברה רעה. (1: 10-19; 4: 14-19; 22:24, 25) למד להתמודד בתבונה עם לצים ועם טיפשים. (9: 7, 8; 19:25; 22:10, 26: 4, 5) הימנע ממלכודות משקאות אלכוהוליים. (20: 1; 23: 29-35; 31: 4-7) לא מקנאים ברשעים. (3: 31-34; 23:17, 18; 0:19, 20) אל תתפשרו ברמה של מה טוב. הנה כמה שיקולים:) 5.1 - "כי הם יודעים שלא שהם עושים רעים." אחד הגורמים שמאיצים את הצמיחה של רוע הוא בורות התנ"ך ניתנה לנו כדי שנוכל לרכוש את הידע הנחוץ כדי לזהות רעים בצורותיה השונות. . על מנת שלהימנע B) בציון שלמה הרעה לא דיבר על שטן פעולתה בברית הישנה לא זוהתה היטב לדוגמא, בספר איוב: .. אחרי השטן הרס את כל אדם שניחן, הושלם : .... "אלוהים נתן, אלוהים לקח" הוא ייחס הכל לאלוהים זה לא נכון לחלוטין, כי לאלוהים יש שליטה מוחלטת של כל הדברים, עם זאת, עבודה לא שם לב את ידו של השטן בC תהליך זה) מה היא טוב הופך רע כאשר תופס את מקומו של אלוהים בחיינו (עבודה זרה), (אהבה של כסף 5.10), כאשר הוא תופס את המקום של רוחניות (למשל, עבודה במקום הפולחן).
            נחש הנחושת שמשה לא הפך לאליל והיה צריך להיהרס (II Rs.18.4). דברים רבים הופכים רעים כאשר הם נעשים בזמן הלא נכון או בדרך הלא נכונה. לדוגמא: להתחיל צמח שלא גדל או לקצור פירות שלא הבשילו. Eccl. 10.16-17 (זמן ומצב) 8.6.
הדרך לעשות דברים היא, במקרים רבים, גורם המבדל בין ההצלחה לכישלון. אנשים רבים מדברים אמיתות דרך התקפית ואז להצדיק ואמרו כי הם "כנים". האם אמר מילות מסוימות בדרך הלא נכונה. אז מילות טובות surtem השפעה רעה.
 D) כל זה טוב כל עוד הוגן, בזמן שהוא לא מביש. (תודעה עצמה מזהה את זה עם כמה יעילות. הבעיה היא שתודעה יכולה להיות מותנית ולהיות לא יעיל.)
הכל טוב כפי שלא לגרום לשערורייה. בואו נסתכל על רשימה של שיקולים רלוונטיים לשאלה זו בהפיליפים 4.8. רצון וחמדנות הדאגה האתית של קהלת אפשר לסכם בלחפש טוב ולהימנע מרע. עם זאת, קביעת הסף בין האלמנטים האלה היא לא תמיד קלה. כפי שצוין על ידי שלמה, האדם זקוק למזון, משקה, עבודה, כסף, מערכות יחסים, שמחה, הנאה, וכו '
בחיפוש, ההישגים וההישגים שלהם, האדם מתקדם בכיוון שעובר דרך האזורים של טוב ויכולים בסופו להגיע למקום של רוע. אבל איך לזהות את הקו המפריד בין שתיים? כמו כן, אנו יכולים לראות את התנועה הזאת מעבר בשדות של חוכמה, איוולת וטירוף. כדי להמחיש, בואו נחשוב על המהירות נסעה במכונית. רק כדי לקבל מושג, רואה כי עד 80 קילומטרים לשעה יהיו בגבולות תבונה. להגיע 120, זה יהיה טיפשי. כשאנחנו מגיעים ל -180, היינו מגיעים לטירוף.
אז זה בהרבה פעולות אנושיות. עם זאת, יש מד מהירות בחיים כדי לקבוע באיזה שלב הוא. החוק קובע כמה מגבלות, אך לא כולם, במיוחד לדברים שהם טובים ולכאורה בלתי מזיקים. כך, הרבה דברים טובים יכולים להיות רעים בשל מספר גורמים. באני Corinthians 10, פול אומר שהיהודים "חשק אחרי דברים רעים." מה הדברים האלה היו? אוכל, שתייה ומהנה. זה לא רע במקור. הרוע הוא אז חמדנות (Eccl. 6.7). היא השיגה משהו טוב מוטיבציה על ידי חמדנות, אז זה הופך להיות רע. האיש מסיט את הצורך הפסיכולוגי ורוחני שלהם לפיזי, יצירת הצרכים כוזבים. לדוגמא, אנשים רבים עם חרדה, להסיט את הבעיה שלך לצורך מדומה למזון. האומללות או התחושה של חוסר שביעות רצון יכולה להיות מזוהה בטעות כחוסר חומר משהו, כאשר למעשה מה שחסר הוא משהו רוחני. שלמה המלך, כמעט מצדיק את רגשות האשם של צורות התאמנו של דיכוי, אזכור ביטוי ראוי בהתנהגות אנושית, באומרו: "ואז ראיתי את כל הדיכוי שנעשה תחת השמש: ראיתי את דמעת העשוקים,. .. ראה אלימות ביד של הצורר ... "(Eccl 4:. 1). מילות אלה, עשויים מעצם נפוץ, לא יכולות ליצור במוחם של קוראים, תמונה מאוד של ההשלכות של דיכוי. יש לי נביאי הקטין ספציפיים יותר בתלונות שלהם על שיטות העבודה של דיכוי, במיוחד מיכה ועמוס. תן לנו, אם כן, חלק מהתלונות שנעשו על ידי הנביאים ולנסות לראות אם יש את אותו בעת הנוכחית. בחברה סוטה, "הוא הטוב ביותר כמו קוץ; הכי הזקוף חדה יותר מאשר גידור קוץ" (7 מיכה: 4); "הבן מבזה את האב, הבת יקם נגד האמא שלה, ... אויביו של האדם הם שהם של משק הבית שלו" (7 מיכה: 6); דיכוי מתעורר עם שחר, כי בלילה המדכאים "במיטה שלו, לדמיין את רוע עון והעבודה" (מיכה 2: 1); ורע שורר בהעלמת עין של השופטים, להיות נוהג נפוץ "שופט לקיחת שוחד" (7 מיכה: 3), למרות שהנאשם חף מפשע: "השופטים למכור הצדיקים לכסף ולנזקקים לגנות בגלל זוג הסנדלים "(עמוס 2: 6); בחברה סוטה, דיכוי מגיע בצורת מוסווה באמצעות "יתרות כוזבות ומשקולות רמאים Bag" (מיכה 06:11); והחלש הוא הקורבן, יש יותר הקפדה ביישום של כללים מעיקים. אז הנביא מאפשר לשמוע את תלונתך: "רומס את העניים ומחווית היטליו" (עמוס 5:11); ללא כל הזדהות מפורשת: "לדכא את העניים, למחוץ לנזקקים" (עמוס 4: 1); התלונה מגיעה למחזיקי כוח, הפוליטיים ופיננסיים, עבורם, 'אם הם חומדים שדות, מסתער אם בתים, לקחת אותם, כך שהם מדכאים את איש ובתיו "(מיכה 2: 2); מכורים ידי תאוות בצע וכסף, יש הרשעות שלהם אין גבולות, "מעבר לבגדים, שודד את מכסה המנוע" (מיכה 2: 8); והנביא שולח מטפורה עם משמעות אמיתית: "למרוט את העור שלהם ואת הבשר מעצמותיו" (מיכה 3: 2). בתקופת שלטונו, ישראל של חכם התאמנו צורות שונות של דיכוי, כממגן את הסופר הקדוש: "ובאשר לכל אנשים שנשארו האמרי, חת, הפרז, החוי והיבוסי, ... והילדים שלהם, שנותרו אחריהם על פני האדמה ... אלה עשו שלמה כפייה עד היום הזה "(מלכים א '1 09:20, 21); "שלמה שלט על כל הממלכות ..., שהביאה מחווה ושימש שלמה כל ימי חייך" (מלכים א '1 04:21); "הסיבה לכך שהשלם הטיל עבודות כפייה היא זה: לבנות את בית ה 'וביתו שלו ..." (1 Kings 09:15). תגובת ישראל של המלך, קרא בתוקף, הוא "לא!", כפי שהוא עצמו אומר: "אני מאושר עבור אלה שמתו יותר מאלה שעדיין חיים, אבל יותר מכל אחרים, יש לי מאושר עדיין לא נולד וראה את העבודות שנעשו תחת השמש "(Eccl 4:. 2 ו -3). האושר שאנשים רוצים להתנסות בשיטות עבודה נהנתניות הם רגעי וחולפים, ובמקרים רבים, לגרום לחוסר מזל ותמותה.

האושר שאנשים רוצים להתנסות בשיטות עבודה נהנתניות הם רגעי וחולפים, ובמקרים רבים, לגרום לחוסר מזל ותמותה. הכוונה של סולומון כדי להתייחס לאושרם של אלה שימותו, או שעדיין לא נולדו, הוא להדגיש כי בעולם של היום, הנשלט על ידי מבנה חברתי של אי צדק ודיכוי, אף אחד לא יכול להשיג אושר אמיתי. לאחר מכן, הוא משתמש בדיאלקטיקה של פעולה בניגוד כלתזה ואנטי-תזה, את הדוגמא של שני חיי בתנאים שונים, חושף את האמרה בצורה: "טוב יותר הוא בני נוער מסכן וחכמים ממלך זקן ומטופש ..." ( . Eccl 4:13) שלמה קורא בצורה של פתגמים, ידידות אחווה, אמיתית אומנה, אשר יסודותיו הם אושר מקודם על ידי שתוף עם אלוהים: "טובים שתיים מן אחד, כי יש להם שכר טוב עבור עבודתם" (Eccl 4:. 9). "השכר" מתייחס לתגמול כתוצאה מסולידריות. זכור כי המילה "סולידריות" יש אותו השורש כמו "כוח"; משהו כלומר יציב, מקרקעין, קשה. ספר זה נכתב על ידי שלמה מלך חכם לקראת סוף חייו. בצעירותו כתבה את השיר, בגיל עמידה, כשהוא עוד היה בנוכחותו של אלוהים, כתב אמרות, ועכשיו בזקנתו, לאחר שהתעמק בעבודה זרה, ולאחר שחווה את הדתות של נשיהם, ויש לי מרר את הסרתו של אלוהים ואז הוא כותב קהלת או מטיף. שים לב שהספר מלא של חוסר שביעות רצון ואנחנו רואים דיכאון של המחבר לחיים שאומר יהירותה, יהירות הכל הבל. יהירות זו, הביאה עברית המקורית יש לו חוש חלול או ריק. שלמה, המלך השלישי של ישראל אשר על פי ממלכה בין 1000 לפני הספירה וBC 920 היסטוריונים, הייתה ההזדמנות לטעום את כל החוויות האלה. קודש התנ"ך מכיל תיאור מפורט של האירועים לקיומה, דו"ח זה נחקר על ידי היסטוריונים שלהוכיח האמיתות שלה. סולומון היה בנו של דוד המלך ונחשב לאיש החכם ביותר בקרב אלו ששלטו בישראל בעת המלכים. ספר קהלת (צבירת התנ"ך) נחשב נכתב במידה רבה על ידי שלמה, קורא לעצמה "קהלת". על פי רשומים, שלמה היה אדם שעמדו ברצונות שלהם ברמה מעל שאר האנושות, לא רק בזמן שלו, אלא גם בהיסטוריה. הוא היה מלא בעושר, הבחנה אינטלקטואלית להסרה, אהוב על ידי העם שלו, והיה לו קשר הדוק יותר עם השכינה ו, על פי דיווחים, הוא, כדי להתחיל את שלטונו בישראל, באופן ישיר עורר את הרוח האלוהית אליך תקנה חכם לפסוק. לפיכך מבורך קיום.
בספר קוהלת, אחד מכמה שמרכיבים את התנ"ך הקדוש מדווח רב של השתקפויות שלמה בקיום, בסוף חייו. ומה שמצא? כי אין דבר יותר טוב לגבר שיש לי פשוט וללא דברים מיותרים, כפי שכתב: ". אין דבר טוב יותר לאדם לאכול לשתות ולשמוח עם הפירות העבודה שלהם" (קהלת 2 -24) קורא יקר, ניסיתי להראות לך, קצת יותר על ספר קהלת; מה תיאולוגים אומרים על עבודה זו. המחשבה הייתה שסולומון: זה לא עוזר שיש לך כל דבר בחיים, אם יש לך השקט נפשי. שהוא לבדו, אלוהים יכול לתת לי: העולם אי פעם להציע לך שלום שבו אתה יכול ליהנות בכל יום מחיינו. היום שיש להם את השלום הזה, יש לו את הכי טוב של אלוהים. וכאשר סולומון כתב את הספר הזה, היה לו את השלום הזה, למרות שיש כל דבר בחיים שלך; אבל כשהוא זקוק לה ביותר, לא היה; וראיתי שזה היה שעמום, עצב, עייפות ויהירות. עבור מי שאתה קורא פרשנות זו התנ"ך נכתבה על ידי אדם רגיל של אלוהים, שאינו מאומן בתיאולוגיה, וכי הוא ברמה של אלה שמחפשים הבנה וידע של המילה של אלוהים טובים יותר; וזו הייתה הדרך הטובה ביותר שמצאתי. שהוקרא, ולהראות חלק ממה שלמדתי בשנים של קריאה אלה. הנה המידע המבוקש באינטרנט, ואני עשיתי סיכום של כמה תיאולוגים: למרבה הצער מצא מחלוקת רבה. אבל אני מעדיף להישאר עם את המילה של אלוהים; עם האמת, עם הרצינות של כתבי הקודש. אני מודה שאני לא אוהב הרבה ממה שמצאתי במחקר זה. זו הסיבה שלא התקדם יותר באותו, בהתחשב בפגיעה בעבודתו של אלוהים. ראה קצת יותר על ספר קהלת
           בספר קוהלת נרשמות מחשבות של "וייז", איש שהגה עמוק בחיי אדם, עם העוולות ואכזבותיה, והגיע למסקנה כי "הכל הוא אשליה."
קהלת היא הספר של אדם בלי אלוהים. אלוהים לא מאשים את האיש הזה, אבל נתן לו לדבר על הצלחותיהם וכישלונות, הפסימיות והאופטימיות שלו, התקווה והייאוש שלהם. אבל האיש הזה הופך לאלוהים ומוצא אמיתות מנחמות. "מרווה" מייעצת לאנשים צעירים לזוכר בוראכם בימי נעוריה, לפני החזרת הגוף לעפר הארץ, והרוח חוזרת לאלוהים שנתן לו. ובסופו של הספר "החכם", קובע: "מכל מה שנאמר, המסקנה היא :. פחד אלוהים ולשמור מצוותיו, כי זו הסיבה שנבראנו נצטרך לענות לאלוהים על כל מה ש אנחנו עושים מה שאנחנו עושים, אפילו בסוד, אם "הספר טוב או רע של קהלת פשוט מתבונן חיים ולוקח השלכותיה הגיוניות. החיים "תחת השמש", כפי שהאדם רואים סביבו. השתקפויות רופפות של המחבר, ללא הטלת דעות קדומות. לכן קשה לנו היום, לא רגיל לשל השתקפות של השתקפות קהלת סוג זה. אם זה הוא, למעשה, כל כך נפלא מגנה את הזעקה עצרה באדם, ל" אלוהים, מושיע ". זה במטרה לכרות כי "יהירות של יהירות, הכל הבל (1.2). כדי להגיע אליו, רק כדי לפרסם את המסקנות של מטיף-הפילוסוף. נראית שהיא אומרת שהחיים הוא לא יפה, עבודה היא זהות, תענוג לנקודה כבר לא עונה, חוכמת החיים מושמדת על ידי מוות. אכזבה! תסכול! תהיה מציאותי, אם חיים הוא בדיוק את זה, לקחת את זה עבור מה שהיא לא שווה כלום! "נראה, בלשון הספר. או זה משקף את חייו של סולומון הסיט ואיך אדם יכול להיות ריק של אלוהים. אם החיים של המלך מתוארים כאן, לנו היום, משמש את הלקח הזה, ביטחון ש, הפחד והדממה של המוח באלוהים הם היתרון האמיתי. "אני יודע שכל מה שאלוהים יהיה לסבול לנצח, שום דבר שאתה יכול להוסיף ולקחת משם (3:14). במחקר של קהלת, בכוונתנו לנתח את החלק הזה של תצפית פנורמית ולהעמיק את הנושאים השונים של הספר. בחלק מ .. רגעים אנו קוראים שרואה את נקודת מבטו של המחבר והולך עוד קצת, באמצעות, לכך, הידע שמציע לנו יש חלקי ההקשר המקראיים הכלליים של קהלת צורה פיוטית הם: 3.2-8; 7.1- . 14; 11.7 ו -12.7 מעברים אחרים הנמצאים בפרוזה שם ספר: מה הוא מטיף קהלת, אחד שמדבר לפגישת מונח זה הוא ממוצא יווני, שבתחילה אולי נראה מוזר, שכן.?. התנ"ך נכתב בעברית. התרחשות זו מוצדקת על ידי גרסה נקראת מורשת התרגום השבעים. זה היה תרגום של התנ"ך ליוונית מעברית. שמו המקורי היה "Qoheleth" שתורגם ל" קהלת "מילה יוונית שנשמר בגרסאות שלנו בפורטוגזית. אותו התרחש עם ספרים אחרים של התנ"ך, כגון בראשית דברים. מחבר. מי קהלת? מי הוא מטיף זה? פסוקים שנמצאו בEccl. 1.1; 01:12; 2.1-11, יובילו אותנו לאדם שלמה. למרות שמו אינו מוזכר בכל עת, הטקסטים שהובאו לא משאירים מקום ללחשוב על מישהו אחר. קחו למשל את הטענות של Eccl. 1.1 ו01:12, "בנו של דוד מלך ישראל .... בירושלים ..." האדם היחיד שמביעים תנאים אלה היה שלמה עצמו, כי, לאחר מותו, מעולם לא היה מלך ישראל בירושלים . הממלכה הייתה מחולקת ובירושלים היה המלך יהודה. מלכי ישראל היו בשומרון. בשל השערות מנוגדות שאינם ברות קיימא, לשקול שלמה כמחבר של ספר קהלת. שמו הוא "שלום". למעשה, שלום היה סימן היכר של שלטונו, שנמשך 1015-975 לפנה"ס, על פי אחד מההיכרויות המקובלות ביותר. סולומון היה בנו של דוד המלך עם בת שבע, אשתו של אוריה מה יצא. אלוהים שלח נתן הנביא נתן לו את שם ידידיה בעבור (יהוה של אהובה). 2 סמואל. 12. 24, סולומון היה המלך העשיר, חכם ומפורסם שהייתה לישראל. (מלכים א '1. 4.21,29-34). בתקופת שלטונו, ישראל הפכה לאימפריה גדולה. ביומו, בשל דומיננטי השלום, הייתה התפתחות גדולה של האומה במגזרים שונים, כוללים סחר וייצור ספרותי. עם זאת, סמכותיות ומסים גבוהים גם סימנו תקופה זו. סולומון כתב שירים, משלי, וקהלת. תהילים 72 ו -127 מיוחסים גם לעצמו. (מלכים א 9.20-21; 10.14-29). יש כאלה שאומרים ששיר השירים נכתב בזמן הנוער של המלך; משלי יהיה העבודה של בגרות ופעמים קהלת תהיה ההשתקפות בגיל המבוגר. למרות כל החוכמה שלו, שלמה עשה טעויות רבות. מועשר בהרבה הקרבה של האנשים, נשים היו רבות, עשה בריתות פוליטיות עם אנשים רשעים והפך מעורבים בעבודה זרה. (מלכים א. 11.1-12. משווים עם דב. 17.14-17). מטרת הניתוח היא ידע ויישום. טקסט עיקריים: קהלת. 12; 13: מכל שיש לך שמע את הסוף הוא: פחד אלוהים ולשמור מצוותיו; לכך הוא כל חובתו של אדם ".. מילות מפתח: Vanity, (37x) - האיכות של מה שהוא חסר תועלת נושא לשווא,, חסר תועלת וקצר מרכזי: החיפוש אחר אושר בעימות בין חיים, מוות ו. נצח. כל ספר החוכמה נועד ללמד או להקנות חוכמה, המוצגת כתרופה נגד האיוולת של איש. הוא ציין בקהלת מה שאפשר לכנות "טיפול בהלם נגד איוולת." המחבר יש הצהרות חזקות מאוד ומזמין את הקורא להתמודד עם המציאות האנושית לנוכח המוות. הבא היא דרך diagrammatic חלק מהנושאים והמושגים המרכזיים של הספר. הוספנו כמה ביטויים שאינם נמצאים בקוהלת, אבל מוצגים ככלים של ניתוח. בפרק 2 של קהלת, הוא סיפורה של הישגים, חוויות והישגים של סולומון הגדולים. בתהליך זה צריך להבין את ההנאה שאין להכחישה של כל רכישות אלה, עושר ונוחות ברור. ואולם, כאשר התעמתו עם המציאות של מוות, שלמה, בהתחלה בערכם הכל ואומר שהכל הבל (2.14-18). הוא מגיע לעצבן את כל העבודה ואפילו החיים עצמם. ניתן לראות את זה אז המרירות של עימות עם הסוף הבלתי נמנע של חיים ארציים. זהו רגע של הלם. מנקודת מבט זו, כל מה שהוא ראה בצורה ביקורתית והרסנית. מכיוון שאנו תמותו, שכדאי לחיות? התשובה הראשונה היא: שום דבר לא שווה.
הכל הבל. כל מה שנחרץ. יתר על כן, מחברו של ספר קהלת נראה כל כך מרים כבר לא. ואז הוא לוקח את ההערכה של הרבה דברים ועובדות ארץ. עכשיו, לעומת זאת, דרך שקולה יותר, מתון. בואו לזרוק את חייהם בגלל המוות? יחסר לנו חיים מראש לוותר על כל מה שאנחנו יכולים להשתמש? בכלל לא. אחרי הכל, אם יש לנו משהו בחיים האלה, זה הוא המתנה של אלוהים ויש נהנתה, אפילו עם חולף (קהלת 02:24 ;. 5:19). עם זאת, מאחר ולא נצפה כל מומנטום חיפוש אחד שראינו בפרק 2.3-10. יאללה, כן, ערך מזון, משקה, עבודה, סחורות, אך ללא קיצונית הקודם, שכן יש במוות מוח כמכשול בלתי עביר וגבול מכריע נגד הישגיו של האיש הגדול. המציאות של מוות יש להתמודד עם המעשים שלנו, עמדות, טיפולים, רגשות, וכו ', על מנת לקבוע מה הוא שווה ומה לא שווה. יש דברים שהם שווים בגלל החיים עצמם: לאכול, לשתות, ליהנות מהמוצרים בחברה של מישהו שאתה אוהב. בהתחשב בסוגיית מוות, אנו מוצאים שיש דברים בחיים יחדלו להיות בעל ערך: צבירה של עושר, עומס יתר בעבודה, מחקר מופרז, יחס של גאווה, וכו ' מוות מעמיד בני אדם בתנאים שווים, ביטול כל הזכויות טבעיות, תרבותי, כלכלי, חברתי, וכו ' "איך יצמח האיש החכם למות טיפש". (Eccl. 2:16). לפיכך, הגאווה, הגאווה, והטיפול בזלזול באחרים, הם עמדות שאינם מוצדקות. לאבד כל התחושה כאשר אתה חושב על מוות ומשמעותו. מתינות הופכת סיסמה. מאז מותו היא מציאות, כמובן החכם הוא שאדם מקבל רק את מה שאתה יכול להשתמש. משמאל זה מורשת נראית שלילי על ידי שלמה (2.21). בדומה לכך, העבודה שצריך להיעשות ככוחות (09:10) וגם המחקר עשוי להיות פשוט שעמום (00:12). עם זאת, לא אמורים לשמש את המילים האלה כהצדקה לעצלות ורשלנות, משום שנשק מעבר הפסיבי הוא עצמו ליצן (4.5). מה שמחפש בכל זה הוא האיזון שיהיה בלעדי של מוצר חוכמה. מתינות היא זהירות; העצלות היא טיפשית. האתגר שלנו הוא להבחין תמיד בין רכיבים אלה בכמה תחומי החיים שלנו.
בעוד נצח, התודעה שנרשם על ידי אלוהים בלבו של האדם (3:11), התחלנו לזהות דברים אחרים יחדלו להיות בעל ערך בחיים: החריגות וחטא, אשר שניהם קשורים לעתים קרובות. מצד השני, הוא אומר שזה שווה בהתאם נצח: זוכר את הבורא, חושש לו ולציית לפקודותיו. הטוב ורע: מחבר קהלת יש דאגה רבה על טוב ורע. מצאנו את זה כדי להביא את הטקסט את המילים האלה ונגזרותיהם. רוע שיראו בכל דבר כמעט, החל בלב האדם. אבל לא הכל אבוד. סולומון מזהה טוב בהיבטים רבים של חיים. זה תלוי בכל בחירה. המחבר משווה כמה דברים בחיפוש אחר מה הוא הטוב ביותר. מרחיק לכת ולדבר על המצוינות של חוכמה. האתגר שלנו הוא להימנע מרע, לחפש את הטוב, טוב יותר ולהשיג מצוין. תן לנו גם חלק מהטקסט מתוך קהלת שמזכיר את המילה "מצוינת": משתי '. 8.6; Eccl. 2:13; Cantares.4.16; Romanos.2.18; Filipenses.1.10; אני Cor. 00:31. השפה של השיר מתכתבת עם מה שניתן היה לצפות מזמנו של שלמה. הוא שייך לעידן הזהב של שפת עברית. זה פיוטי בהחלט. שירה הופיע בתור הזהב של המונרכיה עברית. נראה כאילו המלך כתב על האהבות שלהם. ואז נשאלת השאלה באופן ספונטני: שלנשים הרבות מורכבת ב1,128 שיר האהבה הזה? שלמה אהב נשים רבות זרות (1 מלכים 11: 1.), בין שכללו 700 נשים, נסיכות, ו -300 פילגשים (1 מלכים 11: 3). המספר המתרחש בצביעות. 6: 8 נמוכים בהרבה: 60 מלכות ופילגשים 80. אם אתה מקבל את שיר שירים כיחידה והנישואין שנחגג הוא זה של סולומון, אחד יש את הרושם שהוא כתב שירה כשהוא היה צעיר. הכלה מתוארת כבת איכרים sulamita. קישור עם צעירה בכיתה זה יהיה "משחק אהבה" אמיתי, ללא מניעים פוליטיים או מתקנים אחר בכיתה כזוגות שלמה אחרים. יחסים כאלה יגרמו דו"ח החתונה שלמה זה היה איור מתאים מאוד של היחסים בין ישו והכנסייה, בחלקים לפחות של שירה נחשבים כסמל של עמותת שולמית (צביעות 6:. 13) כנראה צריך write- אם השונמית. אם כן את, העלמה מגיעה משונם, שטח יששכר של האנשים, ממזרח למגידו. שונם היה הסצנה של סיפור נוגע ללב שנרשם ב2 מלכים. 4: 8-37, שבו מספר כיצד הנביא אלישע הוחזר לחיים בנו של נדבניתו השונמית. הכפר המודרני של Solem מחזיק מקום הישן הזה. שיר השירים הוא שיר יפה מזרחי אהבה, שנכתב בצורה של דיאלוג לירי עם הפצה מסוימת או תנועה דרמטית. למרות שכל שירה הוא כנראה סיפור אהבה בין שלמה ונעורי איכר פלסטין צפוני אשר המלך התחתן רק לאהבה, משמש כהמחשה יפה של אהבתו של ישו לכנסייה, יחד ובנפרד. שני A.T. כNT ממחיש את איחוד המכרז בין אלוהים ואנשיו דרך מערכת היחסים של הבעל לאשתו (ראה עיסא 54:. 4 5; Jer 3: 14 ..., שני Cor 11: 2 עכשיו מילה של זהירות שיר השירים היה הנושא של אלגוריות רבות במשך מאות השנים. תחילתו של כתבי הקודש בכנסייה הנוצרית חוזרת לבית הספר אלכסנדריה של מצרים, ובמיוחד למקורות (184-ג. 254 לספירה) כפרשן הגדול הראשון של שיטה זו. מערכת זו באה . מהמיזוג של פילוסופיה יוונית עם הנצרות מאז, אמר השיטה המשיכה בדרגות שונות של אינטנסיביות להמחשה הקיצוניות שלשיטות פרשנות נוטה כזה הם דוגמאות ממתורגמני אלגורי שונים שיר השירים :. הנשיקה הבאות שלו של ישו, הגלגול; לחייו של אשתו, מחוץ לנצרות ולמעשים טובים; שרשרות זהב, אמונה, עשב לימון, האנושות פטורה; שיער של הכלה כמו עדר עז, 1,129 האומות תומרנה ל הנצרות; 80 נשיו של שלמה, ההודאה במדינות עדינות לנצרות; הטבור של Shulammite, העטרה שמרעננת את הכנסייה לאלה שצמאים לישועה; שני השדיים, הישן והברית החדשה. האיוולת של שיטה זו היא שהיא מאפשרת פרשנויות פיגורטיבי אינן מספקות בסיס לשלוט בם. הבסיס היחיד לפרשנות הוא הדמיון של כוחה. רק כאשר סופר התנ"ך או רוח הנבואה במיוחד להדגיש את המשמעות של סמל, אנחנו יכולים לדעת בודאות את משמעותו. פירושים האחרים מתקבל על הדעת יותר או הסכימה שיהיה, הם להיחשב אישיים, ללא תמיכה של "כה אמר יהוה." זה כבר ציין כי האהבה בין שלמה והשולמית היא המחשה של האהבה בין ישו ואנשיו. רוב המבקרים ופרשנים מודרניים לאמץ סקיצה שיש לו שלוש דמויות הראשיות:
סולומון, העלמה השולמית והמאהב שלה שהיא כומר. על פי עלילה זו, סולומון הוביל לילדה השולמית לחצרו כדי לזכות באהבתו; אבל לא הצליח בגלל Shulammite נשאר נאמן מאהב האיכר והתנגד לכל המאמצים שנעשו שלמה כדי לזכות בלבה. מערכון זה, שמשאיל את עצמו לפירוש מילולי של שירה, אינו מספק בסיס נאות על מנת להמחיש את אהבתו של ישו לכנסייה שלו. נישואיו של שלמה לנעורים, l השולמית: 2-2: 7 (..) דיאלוג: העלמה השולמית הביעו את הערצתו לכלה. גבירותיי בית המשפט להגיב, 1: 2-8. B). הזן שלמה. הכלה והביטויים ההדדיים החליפין של אהבה, 1: 9-2: 7 הזיכרון של מפגשים מאושרים, 2: 8-3: 8-17: 5 ישיבות מענגות באביב, 2 (.). B) הכלה אומרת חלום שמח, 3: 1-5. זכרונות של מחויבות ונישואים, 3: 6-5: l. ) התהלוכה המלכותית, 3: 6-1 l. B) שלמה הופך את ההצעה לזוג; sulamita המקובל, 4: 1-5: 1. האהבה האבודה וחזרה, 5: 2-6: 9) הכלה במצוקה על ידי חלום עצוב, 5: 2-6: אהבה 3. B) הוא התאושש סולומון הביע את אהבתו לכלתו, 6: 4-9. להרהר לכלת hermosura, 6: 10-8: 4.) דיאלוג בין השולמית ובנות ירושלים, 6: 10-7: סולומון 5. B) מעוטר בhermosura כלתו, 7: 6 9. הביקור בבית של הכלה בלבנון, 7: 10-8: 14 אני ארוך לsulamita לבקר בבית) אבהי, 7: 1 0-8: 4. קורא יקר (א) להראות לך, יותר דעות על שמייצג ואומר הספר של שיר שירים, הגיב על ידי אנשי חג שבועות. פרשנים לעתים קרובות מדברים על הספר הזה כהתגלות של אהבת אלוהים לישראל וכתוצאה מכך של אהבתו של ישו לכנסייה. פסוקים רבים משמשים כדי להגן על פרשנות זו: (... Eze 16; האפסיים 05:25; התגלות 22:17) בין יתר. למעשה, אנחנו לא יכולים להתעלם מהעובדה שאהבתו של ישו לכנסייה הייתה מיוצגת על ידי האהבה שהבעל צריך להיות לאשתו (Efésisos 05:25), שכשם שאהבתו של יהוה לישראל סמלה (יחזקאל. 16 ), ושאנחנו כלתו של ישו (Rev. 22:17). מטרתו של ספר שירים על פי בולי דונלד, התנ"ך פרשן חג השבועות המחקר, שיר נושא שירים היא אהבה זוגית. הוא נכתב בכ 960 לפני הספירה על ידי שלמה. הכותרת יכולה להיות מתורגמת מילולית כמו "שיר השירים", שפירוש השיר הגדול. ספר זה הוא חלק מהספרים הנחשבים "היהודים ותמיד היה קוראים בחג הפסח. להלן חלק מתגובת בולי דונלד: "ספר זה נכתב בהשראת רוח הקודש והוכנס בכתובים כדי להדגיש את המקור האלוהי של השמחה וכבודו של אדם באהבת נישואים. הספר בראשית מגלה כי מיניות ונישואים אנושיים לא היו קיימים לפני הנפילה של אדם וחווה בחטא (בראשית 2.18-25). למרות חטא נגוע תחום חשוב זה של חוויה אנושית, אלוהים רוצה מאתנו יודע כי השטח האמור של חיים יכול להיות טהור, בריא ואצילי. כומר Elinaldo Renovato גם קובע: "כדי לגדול ולהתרבות לא ניתנה בודד, אך נשואה." אלוף 1.27,28. - אלוהים לא רוצה אדם לחיות לבד. Ge. 02:18, 24; סאל 68.6; 113.9.- אלוהים קורא אדם ליהנות ממין עם אשתו ולא עם החברה או הכלה; בשיר השירים, יש התרוממות הרוח של אהבה זוגית ולא בקרב רווקים. צביעות 4.1-12; פ 5.22-25. ³ ". מה אנו יכולים לראות כיום הבוז לספר הזה על ידי המסר המרכזי שלה שהוא ראוי לציון על פעילות מינית בפעילותה החוקית. לכן, הספר הזה יכול לשמש כדי לדבר יותר בגלוי על מה הוא חוקי או לא על סקס, כי הגילויים שלו בתחום זה הם רבים, למרות ההתבוללות הקשה בגלל הסמלים המשמשים בספר. לדוגמא, "הגן הסגור" שצוטט בפרק. 04:12 נתפס כהתייחסות לבתוליה של הכלה והוא יכול לשמש כדי להגן על הטוהר המיני של הצעירים שלנו לפני הנישואין. יש תרומות רבות של ספר זה לכנסייה והשיחה היא עבורנו להסתכל על זה בזהירות רבה יותר ולתפוס את כל מה שיכול להציע לנו, אחרי הכל, "כל כתבי הקודש הוא בהשראת אלוהים ורווחי להוראה, ל תוכחת, תיקון, להוראה בצדקה "(2 טימותי. 3:16).
בואו נעצור כאן, כי אני רואה מספיק המידע המוצג כאן על ידי לי, ועם הסיוע נותן אינטרנט מאמין שלא צריך למתוח יותר, כי יש כמה אפשרויות שעולות בקנה אחד עם אמת מקראית. אלו הם חוות הדעת של אנשים רגילים עם ידע תיאולוגי: ואני גם לא רואה את עצמי בפעם שלא זקוקה לעזרה לתגובה זו! ארבעת ספרים אלה תהילים, משלי, קהלת ושיר השירים, יש מגוון רחב של אפשרויות לשימוש, דן, כאלה הם הברכות, האמיתות של ימינו עד היום. אזכור: [1] מהנואל אנטוניו דה אנדרדה ברבוסה. שיר שירים (הערה כללית). כתובת: <http://www.netsaber.com.br/resumos/ver_resumo_c_688.html>. [2] בולי דונלד ג. התנ"ך חג השבועות מחקר. מבוא להספר של שיר השירים. [3] Pr. Elinaldo Renovato של לימה. חשיבותה של מיניות נישואים. גישה 10 בספטמבר, 2009. כתובת ב: <http://www.iadgpuava.com.br/estudos/familia/1.htm>. למרות שהשיר אינו מספק מידע מדויק על ההקשר, שלמה המלך בישראל 970-930 לפני הספירה. שפה ואידאלים דומים נמצאות גם בתפילה שעשה דוד בבית המקדש על ידי שלמה ועל ידי העם בהכתרה של סולומון (1 Chronicles 29)
תכונות ותוכן. שיר השירים הוא הטוב ביותר של כל השירים, יצירה ספרותית של אמנות ויצירת מופת תאולוגית. במאה ה. השני, אחד מגדולי הרבנים, אקידה ויוסף אמרו :. ". ברחבי העולם, אין שום דבר כדי לקבל את היום שבו שיר השירים ניתנו לישראל" הספר של צביעות, הוא די שונה מאהוב כל ספר התנ"ך אחר. הוא מציג, בדרך חדשה, מציאות הבסיסית של יחסים בין בני אדם. צביעות., מעסיקות שפה סמלית להביע את האמיתות נצחיות, בדמיון להתגלות ספר.
שיר מכיל תיאורים של האישה השולמית יחד עם נוף של המוצרים של הגינה שלך מלא. זה צריך להיות מובן כמקביל פיוטי של אהבה וברכות נישואים כאנשי ברית בארצם. מקבלות אינדיקציות ברורות בגילוי ברכות הברית, "ללכת בדרכך על ידי את צעדיו של הכבשים" (1.8). כאן, "צעדים" הטווח הוא, פשוטו כמשמעו, "סימני העקב," ויכולים להיות רמז ליעקב, האב ששמו מרמז "העקב". התפקיד הפסטורלי של יעקב ומאבקו המתמיד לברכתו של אלוהים ואדם מצוטט כנורמה המקראית לאנשים של אלוהים (הושע 12.3-4,12,14). הוא נולד מחזיק את עקבו של אחיו, מטפל מולדים.
העזרה sulamita ומשכתבת את הסיפור. היא מנהלת את ריקוד זיכרון מחניים (06:13); אלוף 32.2). כשהוא אוהב, היא מחזיקה ולא מרפה (3.4, ראה בראשית 32.26). דודאים ריחניים לגדל אותו בשדות (7.11-13; ראו בראשית 30.14). כאשר בנות רואים, שנקרא גם המבורך או מאושר (6.9; ראה בראשית 30.13). בsulamita, עץ המשפחה פגום מייצר "תוצאות מצוינות", את הטוב ביותר (07:13;. ראו דב '33.13-17). הברכות לברית שהיה מעוותת נגאלות. ניתן גם לראות את אותו אירועים כדיוקן של אהבה זוגית. לפיכך, היא מחזיקה את בעלה ולא מרפה (3.4). האם בעלך משבח את היופי שלה (6.4-10). והתהלוכה של חתונה מלכותית והשמחה ההדדית של החתן והכלה נראות מצטיירים ב3.6-5.1.
שיר סקיצה זוכרת את שם אהבתו של המלך הטוב 1.1-4 ברונטית èA ושומר נחמד 1.5,6 כרמים. מחפש אהבה בדרכו של העדר 1.7,8 èRemovendo הסימנים של שפת 1.9-11 èA עבדות של אהבה 1.12-17 è רוח והעץ 2.1-6 è הטיעון הראשון 2.7
II. החיפוש עבור פתיחה 2.8-3.5 èComeçando שמחת èA חיפוש 2.8-15 של אהבה במגניבה של ביקוש èA יום 2.16,17 נקבע על ידי המטרה העיקרית 3.1-4 èA טיעון שני 3.5
III. החיפוש להדדיות ברית אהבת כרכרת נישואים בפועל 3.6-5.8 èA 3.6-11
לדעת תצוגת èUma 4.1-7 sulamita של כדור הארץ מהחלק העליון של הר חרמון 4.8 חיים èUma של איחוד האינטימי בסעודה בsulamita סתיו 4.9-5.1 èA גן 5.2-7 è העתירה השלישית 5.8
IV. היחידה 5.9 -8.4 è חיפוש ידיעה שלמה 5.9-6.3 èA תהילת נצחון של sulamita 6.4-10 è האנשים האצילים של 6.11-12 sulamita è ריקוד זיכרון מחניים 6.13-7.9 è תחילת האהבה החדשה של שווה 7.9 - 8.3 èA טיעון רביעי 8.4è סצנות V. האחרונות עם סיכום הישגים 8.5-14 èalcançando האהבה העיקרית האובייקטיבית 8.5 èAlcançando האותנטית 8.6,7 èAlcançando ל
יולדות ושלום 8.8-10èObtendo שווה הגיעו לנחלה שלמה 8.11-12èObtendo 8.13,14
חבר קוראים (ים) (כפי ש) אני מקווה לשרת אותך במחקר זה בספרים שלי, קהלת, ושיר: חיפשתי מידע מתיאולוגים, להיות ספרים עם מידע עשיר והודעות לברכה, ל" אלוהים ". שלמה לפני שאבד היה מאוד שמח כשהוא כתב כל אחד מהספרים האלה.
החוכמה שלו הייתה מוטלת בספק: סולומון היה מאוד אינטליגנטי. יותר משלושה אלף משלי, תהילים ושירה: אבל סולומון ראו שכל מה שנכבשו והיה שעמום, עייפות, עצבות וניטים. שלמה ראה שעושרם היה רק ​​להביא סכסוכים, מריבות. הוא גם ראה את היהירות ש, לא אפשרה לו לזכות ראשוני, כלומר, שלום אמיתי, שלא יכול עם עושר, עם יוקרה, כי הכל היה יהירות, שעמום, עייפות ועצב. סולומון היה כל דבר בחיים שלו, אבל בסופו של חיים, היא חסרה את השלום האמיתי שרק "אלוהים" יכול לתת. של שלושת הספרים שנכתבו על ידי שלמה, אני רואה הקשה ביותר להבין היה הספר של שירים, שלא נלקח ברצינות קריאה; כי באותו הזמן, מצאתי את משמעות. אבל עכשיו רואים את המידע הזה, ראיתי שזה לא פלא שהספר הזה הוא התנ"ך הקדוש. הצלחתי להגיע למטרה שלי, כדי להראות להם את המשמעות של כל ספר התנ"ך.
נכתב, נחקר ונבדק על ידי José Carlos ריביירו, חבר בכנסייה הבפטיסטית Campo Grande. אני כמובן כומר של בית חולים בשינה 2012 ו2,104 ידי הכנסייה הבפטיסטית וUFMS "פרופ 'מרצדס Tavares ו
פרופסור לביו-אתיקה לסטודנטים לרפואה, כומר ומלכי כומר.
תודה רבות לכולכם הקוראים האציליים שלי (כפי ש) העידוד על ידי הכח שניתן לכל נושא הונח כאן בלעדיך, שום דבר לא היה קורה, שאלוהים יברך את כולכם בשם ישוע המשיח.
Campo Grande 1 מרס 15 jcr0856@hotmail.com