Bíblia Sagrada comentada por livros por José Carlos Ribeiro em Ingles, grego e hebraico Comentário nos livros de Ageu Zacarias & Malaquias; livros de nº 38,39, 40
Bíblia Sagrada comentada por
livros por José Carlos Ribeiro em Ingles, grego e hebraico Comentário nos livros de Ageu
Zacarias & Malaquias; livros de nº 38,39, 40
Ageu, cujo nome significa “Festivo”, foi um dos profetas pós-exílicos, um
contemporâneo de Zacarias. Ageu tinha as qualidades de um bom pastor. Em
encorajador cuja palavra estava em sintonia com o coração do povo e a mente de
Deus, ele foi o mensageiro do Senhor, com a mensagem do Senhor, levando ao seu
grupo desanimado a segurança da presença de Deus. O ministério de Ageu cobriu um período de um
pouco menos de quatro meses, durante o segundo reinado do rei Dario, que
governou a Pérsia de 522 a 486 a.C., Isso localiza Ageu na história em 520 a.C.
Ageu em 520 a.C, ajuntou aos exilados que haviam retornado à sua terra natal em
536 a.C, para reconstruir o templo do Senhor. Eles haviam começado bem,
construindo um altar e oferecendo sacrifícios, estabelecendo, então, o
fundamento para a Casa do Senhor no ano seguinte. A construção havia cessado,
todavia quando os inimigos zombaram dos esforços dos construtores. Mas, o ministério de Ageu e o de
Zacarias fizeram com que o povo se reanimasse e completasse a tarefa em cinco
anos. O templo reconstruído foi dedicado em 515 aC. O
livro de Ageu trata de três problemas comuns a todos os povos em todos os
tempos oferecendo soluções inspiradoras.
O primeiro problema: o
desinteresse (1.1-15) Para
despertá-los da sua atitude de indiferença, Deus fala duas vezes ao povo.
Primeiro, eles precisam perceber que são infrutíferos (1.5-6), porque eles
tinham abandonado a Casa de Deus e ido para sua própria casa (1.7-9). Todo
esforço deles para construir seu próprio reino nunca produzirá resultados
permanentes. Após ver seu problema, o povo, então, precisa entender que Deus
irá aceitar o que eles fazem a fim de que Deus seja glorificado, se eles
entregarem a ele o que eles têm (1.8)
O Segundo problema: Desencorajamento
(2.1-9) Ageu leva uma mensagem destinada a tratar decisivamente do
desencorajamento. A solução tem duas partes: uma trata do problema urgente; a
outra trata de uma solução a longo alcance. Por hora, basta ao povo esforçar-se
e trabalhar (2.4). A outra chave para combater o mal é para os construtores
saberem que eles estão construindo para o dia em que Deus encher essa Casa com
a glória que será maior do que a Glória do templo de Salomão (2.9)
O terceiro problemas:
Insatisfação (2.10-23) Agora que
o povo está trabalhando, eles esperam uma inversão imediata de todos os seus
anos de inatividade. Então os profetas vão com uma pergunta aos sacerdotes
(2.12-13) acerca das coisas limpas e imundas e da influência deles sobre a
outra.
A
resposta dos sacerdotes é que a imundície é infecciosa, enquanto a santidade
não é. A aplicação é obvia: Não espere que o trabalho de três meses desfaça a
negligência de dezesseis anos. A próxima palavra do Senhor ao povo é uma
surpresa: “Mas desde este dia vos abençoarei” (2.19). O povo precisava entender
que as bênçãos de Deus não podem ser ganhas como pagamento, mas vai como
dádivas graciosas de um Deus doador. Deus escolheu Zorababel para ser um anel
de sela (2.23), isto é, para representar a natureza do servo a ser cumprido,
finalmente, no mais importante Filho de Zorababel, Jesus. Notar o nome de
Zorobabel em ambas as listas genealógicas dos Evangelhos (Mat. 1; Luc. 3),
indicando que a benção final, a maior delas, é uma Pessoa, seu Filho Jesus
Cristo. Cristo Revelado: Duas referências a Cristo
no Livro de Ageu são destacadas. A primeira é 2.6-9, que começa explicando
que o Deus irá fazer no novo templo um dia ganhará uma atenção internacional. Após
um transtorno entre os povos da terra, as nações serão levadas ao templo para
descobrir o que elas estavam procurando: Aquele que todas as nações desejaram
será mostrado em esplendor no templo. A
presença dele irá fazer com que a memória do glorioso templo de Salomão decaia,
para que somente a glória de Cristo permaneça. Junto com a glória da presença
de Cristo virá grande paz, uma vez que o próprio resplendente Príncipe da Paz
estará lá. A segunda referência á vinda do Messias é 2.23.
O livro finaliza com uma menção
de Zorobabel, que liga esse
livro, perto do final do AT, ao primeiro do NT: Zorobabel é uma pessoa listada
nas genealogias de Jesus. Uma breve, mas
bonita referência ao Espírito Santo é encontrada em 2.5. Os versículos
anteriores mostram o povo de Deus desencorajado, enquanto comparam o templo que
eles estão, agora, construindo com o glorioso templo de Salomão, que o novo
templo vai substituir. A palavra do Senhor a eles é: “Esforça-te... E esforçaí-vos.” A motivação para fazer isso também
está mencionada: “Porque Eu Sou convosco.” Ageu 2.5, então explica como o E. Santo,
vai interagir com o espírito do povo, a fim de ter o trabalho concluído. O vers. 5 inclui estes importantes pontos: O
Espírito Santo é uma parte vital no concerto de Deus com o seu povo, “segundo a
palavra que concertei convosco.” O E. Santo é um dom constante para o povo de
Deus: “E o meu Espírito habitava no meio de vós.” A presença do E.S. remove o medo do coração
do povo de Deus. Portanto: “não temais.” No centro do concerto de Deus com seu
povo, está a constante operação do ES, operando para libertá-los do medo, a fim
de que eles possam se mover corajosamente no cumprimento da comissão divina.
(I). A primeira mensagem do
Senhor: Aplicai o vosso coração aos vossos caminhos 1.1-15.
Considerai o que tendes feito:
negligenciastes a Casa de Deus 1.1-6 > Considerai o que devíeis fazer:
edificar a Casa de Deus 1.7-11. Os resultados de considerar vossos caminhos
1.12-15 II).
A segunda mensagem do Senhor: Esforçaí-vos e
trabalhai 2.1-9 A comparação do
novo Templo com o templo de Salomão 2.1-3 > Chamado para esforçar 2.4-5 >
A glória vindoura do novo templo 2.6-9 III).
A terceira mensagem do Senhor: Eu
vos abençoarei 2.10-23 > Uma pergunta aos sacerdotes 2.10-19 >Uma promessa para Zorobabel 2.20-23; Zacarias,
cujo nome significa “O Senhor se Lembra”, foi um dos profetas pós – exílicos,
um contemporâneo de Ageu. Com Ageu,
ele foi chamado para despertar os judeus que retornaram, para completar a
tarefa de reconstruir o templo (ver Esd. 6.14). Como filho de Baraquias, filhos
de Ido, ele era de umas das famílias sacerdotais da tribo de Levi. Ele é um dos
mais messiânicos de todos os profetas do A.T. dado referências distintas e
comprovadas sobre a vinda do Messias. O ministério de Zacarias começou em 520 a.C,
dois meses após Ageu haver completado sua profecia. A visão dos primeiros
capítulos foi dada, aparentemente, enquanto o profeta ainda era um jovem (2.4). Os
caps 7-8 ocorrem dois anos mais tarde, em 518 a.C. A referência à Grécia em
9.13 pode indicar que os caps. 9-14 foram escritos depois de 480, quando a
Grécia substituiu a Pérsia como o grande poder mundial.
As profecias que abrangem o Livro de Zacarias foram reduzidas à
escrita entre 520 e 475 a.C. Os exilados que retornaram à sua terra natal
em 536 a.C sob o decreto de Ciro, estavam entre os mais pobres dos judeus
cativos. Cerca de cinquenta mil pessoas retornaram para Jerusalém sob a
liderança de Zorobabel e Josué. Rapidamente, reconstruíram o altar e iniciaram
a construção do templo. Logo, todavia, a apatia se estabeleceu, à medida que
eles foram cercados com a oposição dos vizinhos samaritanos, que, finalmente
foram capazes de conseguir uma ordem do governo da Pérsia para interromper a
construção. Durante cerca de doze anos a construção foi obstruída pelo desânimo
e pela preocupação com outras atividades. Zacarias
e Ageu persuadiram o povo a voltar ao Senhor e aos seus propósitos para
restaurar o templo. Zacarias encorajou o povo de Deus indicando-lhe um dia,
quando o Messias reinaria de um templo restaurado, numa cidade restaurada. O
livro de Zacarias começa com a veemente palavra do Senhor para o povo se
arrepender e se voltar novamente para seu Deus. O livro está repleto de
referências de Zacarias à palavra do Senhor. O profeta não entrega sua própria mensagem,
mas ele, fielmente, transmite a mensagem dada ele por Deus. O povo é chamado
para se arrepender de sua apatia e completar a tarefa que não foi
terminada. Deus, então, assegura ao seu
povo o seu amor e cuidado por eles, através de oito visões.
A visão do homem e dos cavalos lembra ao povo o cuidado de Deus. A
Visão dos quatros chifres e dos quatro ferreiros traz à memória o julgamento de
Deus. A Visão do homem com um cordel
de medir existe uma olhada apocalíptica na vele e pacífica cidade de Deus. A
visão grandiosa do castiçal todo revestido de ouro entre os vasos de azeite
assegura a Zorobabel que os propósitos de Deus serão cumpridos somente pelo seu
Espírito. A visão do rolo voante
emite o pronunciamento de Deus contra o furto e contra o juramento falso. A visão da mulher num efa significa a santidade de Deus e a remoção do
pecado. A visão dos quatro carros retrata o soberano controle de Deus sobre a
Terra. As visões são seguidas de coroação. Na qual Josué é coroado
tanto como rei como sacerdote. Isso é poderosamente um simbolismo da vinda do
Messias. Nos caps 7-9, Deus usa a
ocasião de uma questão sobre o jejum para reforçar sua ordem para justiça e
juízo, para substituir as formalidades religiosas.
Os
caps 9-14 Contêm muita escatologia. (Estudos das últimas coisas) Cristo
Revelado. Zacarias é, às vezes, referido como o mais messiânico de toso os
livros do A.T.
Os
caps 9-14 sãos as seções mais citadas dos profetas nas narrativas dos
Evangelhos. No apocalipse, Zacarias é citado mais do que qualquer profeta,
exceto Ezequiel. Ele profetizou que o
Messias virá como o Servo do Senhor, o Renovo (3.8), como o homem cujo nome é
Renovo (6.12); tanto como Rei como sacerdote 9.6;13), e como o verdadeiro
Pastor (11.4-11). Ele dá um expressivo testemunho sobre a traição de Cristo por
trinta moedas de prata (11.12-13), sua crucificação (12.10), seus sofrimentos
(13.7) e sua segunda vinda (14.4). Duas referências a Cristo são de profundo
significado. A entrada triunfante de Jesus em Jerusalém é descrita com detalhes
em 9.9, quatrocentos anos antes do acontecimento (ver Mat 21.4; Marcos
11.7-10). Um dos versículos mais dramáticos das Escrituras proféticas é
encontrado em 12.10, quando, na maioria dos manuscritos a primeira pessoa é
usada: “E olharão para mim, a quem traspassaram.” Jesus Cristo, pessoalmente,
profetizou sua definitiva recepção pela cada de Davi. O Espírito Santo em Ação:
O versículo mais frequentemente
citado do AT em referência à obra do E.S., é 4.6. Zorobabel é confortado na
segurança de: 1) que a reconstrução do templo não será por força militar ou por
proeza humana, mas pelo ministério do Espírito Santo; 2) que o Espirito Santo removerá cada
obstáculo que está no caminho, que impede a conclusão do templo de Deus. Um triste comentário em 7.12 recorda ao povo
sua rebelião contra as palavras do Senhor pelos profetas. Essas palavras foram
transmitidas pelo Espirito. Santo. I. O chamado ao arrependimento 1.1-6
II). As oito visões 1.7-6.15: O homem e os cavalos 1.7-17: Os quatro
chifres e o ferreiro. 1.18-21 O homem com um cordel de medir 2.1-13. O sumo
sacerdote. 3.1-10. O castiçal e o vaso
de Azeite. 4.1-14. O rolo voante. 5.1-4. A mulher no meio do efa. 5.5-11. Os quatro carros. 6.1-8. III). A coroação do sumo sacerdote
6.9-15 IV). Ritual religioso ou
arrependimento verdadeiro? 7.1-14 V). A restauração de Sião 8.1-23. VI). O triunfo de Sião. 8.1-23. A primeira
profecia: O Messias rejeitado 9.1-11.17.
A Segunda profecia: O Messias Reina 12.1-14.21
Escritor: Malaquias Escrita
Completada: Depois de 443 AEC: O livro
de Malaquias é o de número 39 no cânon das Escrituras. Quem foi Malaquias? Não há um fato sequer registrado sobre sua
linhagem ou história pessoal. Contudo, com base no teor de sua profecia, é bem
evidente que era muitíssimo zeloso em sua devoção a Deus, defendendo Seu nome e
Sua adoração pura, e que sentia grande indignação para com aqueles que
professam servir a Deus, mas só servem a si mesmos. O nome de Yehowah é mencionado 48 vezes nos
quatro capítulos de sua profecia. Seu nome em hebraico é Mal’akhí, que possivelmente significa “Meu Mensageiro”. As Escrituras
Hebraicas, a Septuaginta, e a ordem cronológica dos livros colocam Malaquias em último lugar entre os 12
chamados profetas menores. Segundo a
tradição da Grande Sinagoga, ele viveu depois dos profetas Ageu e Zacarias, e foi contemporâneo de
Neemias. Quando foi escrita a
profecia? Durante a administração de um governador, que a situa no tempo da
restauração de Jerusalém após os 70 anos de desolação de Judá. (Mal. 1:8) Mas
que governador? Visto que se menciona o serviço do templo, porém sem se referir
à construção do templo, deve ter sido após o tempo do governador Zorobabel, em
cujo mandato o templo foi completado. Só há mais um outro governador desse
período mencionado nas Escrituras, e é
Neemias. Enquadra-se a profecia no tempo de Neemias? Nada é declarado em
Malaquias sobre a reconstrução de Jerusalém e de sua muralha, o que elimina a
parte inicial do governo de Neemias. Contudo, fala-se muito dos abusos por parte
do sacerdócio, ligando Malaquias com a situação existente quando Neemias veio
pela segunda vez a Jerusalém, depois de
Artaxerxes chamá-lo de volta a Babilônia em 443 AEC, o 32.° ano do reinado
do rei. (Mal. 2:1; Nee. 13:6) Passagens similares encontradas em Malaquias e
Neemias indicam que a profecia se aplica a este período específico. — Mal.
2:4-8, 11, 12—Nee. 13:11, 15, 23-26; Mal. 3:8-10—Nee. 13:10-12. O livro de
Malaquias sempre foi aceito pelos judeus como autêntico. Citações dele nas
Escrituras Gregas Cristãs, muitas das quais mostram cumprimentos de sua
profecia, provam que Malaquias foi inspirado e faz parte do cânon das
Escrituras Hebraicas que era reconhecido pela congregação cristã. — Mal. 1:2,
3—Rom. 9:13; Mal. 3:1—Mat. 11:10; Luc. 1:76 e 7:27; Mal. 4:5, 6—Mat. 11:14 e
17:10-13, Mar. 9:11-13 e Luc. 1:17.
A profecia de Malaquias indica que o zelo e o entusiasmo religioso
suscitado pelos profetas Ageu e Zacarias por ocasião da reconstrução do templo
havia passado. Os sacerdotes haviam ficado desleixados, orgulhosos e auto justos.
Os serviços do templo se haviam tornado uma simulação. Os dízimos e as ofertas
haviam declinado em virtude dum sentimento de que Deus não estava interessado
em Israel. As esperanças centralizadas em Zorobabel não haviam sido realizadas,
e, contrário a certas expectativas, o Messias não viera. A condição espiritual
dos judeus se achava num nível muito baixo. Que base havia para encorajamento e
esperança? Como se poderia fazer com que o povo se apercebesse de sua
verdadeira condição, e fosse despertado para retornar à justiça? A profecia de
Malaquias fornecia a resposta. Malaquias continua a descrever o tipo
original do sacerdócio. Ele profetiza sobre o Sol da Justiça, sobre o
Mensageiro do concerto e o grande e terrível dia do julgamento divino, no qual
o justo será galardoado, e o ímpio, castigado.
Finalmente, ele exorta o povo a observar as Leis dadas a Israel através
de Moisés e promete a vinda do Messias e do seu precursor, Elias (João
Batista). Essa declaração conclui o A.T., e o liga às boas-novas da provisão de
Deus no Sol da Justiça descrita no NT. No último livro do AT, nós encontramos
claras elocuções proféticas com respeito ao repentino aparecimento de Cristo — o
anjo do (novo) concerto (3.1). Aquele dia será um tempo de julgamento. “Quem
subsistirá, quando ele aparecer?” (3.2) Ninguém, por suas próprias forças pode,
mas, para aqueles que temem ao Senhor, “o Sol da Justiça, Jesus (3.1) nascerá e
salvação trará debaixo das suas asas”, isto é, um triunfo vitorioso (4.2).
A Obra do Espírito Santo em
Malaquias é evidente na sua
pessoa e no ministério profético. Seus escritos demonstram que ele foi um
profeta dedicado. Uma pessoa nitidamente
em sintonia com o Espirito Santo.
Como tal, ele podia ser efetivamente usado para advertir o povo sobre seu
comportamento pecaminoso e persuadi-lo a conformar sua vida com a lei do
Senhor. O Espirito Santo, além
disso, outorgou a ele o privilégio de levar a linhagem de profetas escritores
fiéis e dedicados a um término, permitindo a ele proclamar com clareza e fervor
a sua visão da vinda de Cristo. I). O
amor do Senhor por Israel 1.2-5. II). O
fracasso dos sacerdotes 1.6-2.9 III). A
infidelidade do povo 2.10-16. IV. O dia
do Julgamento. 2.17-3-5. V. Bênção no dar.
3.6-12. VI). O destino do ímpio e do
Justo. 3.13-4.3 VII). Exortação e
Promessa 4.4-6. Amigo leitor (a),
termina aqui no Antigo Testamento, o comentário bíblico de forma teológica, e Escatológica: Os comentários foram extraídos principalmente
da Bíblia Sagrada Plenitude que é bastante conhecida., e também de outras
fontes bíblicas seguras. Espero ter conseguido mostrar um resumo sério a você
nobre leitor (a), e que sirva como um aprendizado promissor, no único e
verdadeiro caminho, que é o caminho de Deus. Através deste comentário: procure
conhecer melhor o que representa a Bíblia na sua vida; de como ela poderá fazer
a diferença em sua vida; desde que você permita o agir de Deus no seu dia a
dia. Confesso também que até eu, estou aprendendo um pouco mais sobre Este
livro Sagrado, chamado Bíblia Sagrada, eu achava que conhecia bem a palavra de
Deus, mas me enganei, tive que fazer buscas para complementar os comentários.
Mas foi muito bom para que meu conhecimento e entendimento também cresçam: eu
não tenho formação teológica, tenho sim um bom entendimento conquistado através
das leituras feitas nestes últimos anos da Bíblia Sagrada. Mas saiba que esta
sendo feito com muito amor, carinho, e muita dedicação: esta obra, não para por
aqui, entrarei agora no Novo Testamento,
fazendo o mesmo trabalho com muita seriedade, para que todos passem a entender
um pouco mais sobre esta obra tão maravilhosa; que é muito questionada por
muitos, mas que faz um reboliço na vida de quem opta por este caminho. Aqui no
Antigo Testamento, a missão da palavra de Deus, foi levada pelos profetas,
pastores, e sacerdotes: eles pagaram um alto preço por serem fieis ao Senhor;
sabe por quê? Este mundo pertence ao diabo. O mundo que Deus está preparando
para seus remidos, salvos, será num lugar onde não haverá trevas, dores,
tristezas e nem ranger de dentes: não haverá mais sol e nem lua, pois a glória
do Senhor resplandecerá. E mais: tudo aquilo que o ser humano mais busca aqui
na terra, que são aquelas coisas que trazem riquezas passageiras, lá para
aqueles que merecerem entrar, será de graça. Sabe por quê? Deus é o dono de
tudo. É por isto que a palavra de Deus diz para não entesourarmos as riquezas
deste mundo; onde a traça corrói, e enferruja, e que só trás aborrecimentos e
desgraças. Pense nisto também. Assim foi
o comentário nos livros do Antigo Testamento, terminando no livro de Malaquias:
espero ter alcançado o objetivo de mostrar de maneira diferente e simples, o
significado de cada livro bíblico. Aqui procurei mostrar comentários de forma
teológica, e da maneira que meu entendimento me permitiu. Vamos partir agora
para os livros do Novo Testamento.
Muito
obrigado a todos vocês meus nobres leitores (as) hoje pelos mais de 59 mil
acessos. Não sou pastor, mas um estudioso da Bíblia Sagrada, espero estar
podendo lhes ajudar com estes comentários que forma buscados em sites sérios;
de pessoas com responsabilidades e de
conhecimentos teológicos. Sou
formado e m capelania hospitalar pela Igreja Batista de MS EM 2012, pela capelã
Mercedes Tavares
Comentários
feitos por José Carlos Ribeiro, membro da Primeira igreja Batista de MS. Campo
Grande março de 2015 jcr0856@hotmail.com
Holy Bible
commentary for books by José Carlos Ribeiro in English, Greek and Hebrew
Comment on the books of Haggai Zechariah Malachi &; No books 38,39, 40
Haggai, whose name means "Festival", was one of the post-exilic prophets, a contemporary of Zechariah. Haggai had the qualities of a good shepherd. In encouraging whose word was in tune with the people's heart and the mind of God, he was the messenger of God, with the message of the Lord, leading his group discouraged the safety of God's presence. The Haggai's ministry covered a period of a little less than four months, during the second reign of Darius the king, who ruled Persia 522-486 BC It is located Haggai in history in 520 BC Haggai in 520 BC, gathered the exiles had returned to his homeland in 536 BC, to rebuild the temple of the Lord. They had begun well, building an altar and offering sacrifices, establishing then the foundation for the house of the Lord in the following year. The construction had ceased, however when enemies mocked the efforts of builders.
But the ministry of Haggai and Zechariah to have caused the people to revive and complete the task in five years. The reconstructed temple was dedicated in 515 BC. The Haggai book addresses three problems common to all people at all times offering inspiring solutions.
The first problem: the lack of interest (1.1-15) To rouse them from their attitude of indifference, God speaks twice the people. First, they need to realize that are fruitless (1.5-6) because they had left the house of God and gone to his own house (1.7-9). All their efforts to build their own kingdom will never produce permanent results. After seeing your problem, the people, then, need to understand that God will accept what they do so that God may be glorified if they deliver him what they have (1.8)
The second problem: Discouragement (2.1-9) Haggai takes a message to decisively deal with discouragement. The solution has two parts: one deals with the urgent problem; the other solution is a long range. For now, just the people strive and work (2.4). The other key to fight evil is for builders know that they are building for the day when God fill this house with glory that will be greater than the glory of Solomon's temple (2.9)
The third problem: Dissatisfaction (2.10-23) Now that the people are working, they expect an immediate reversal of all his years of inactivity. Then the prophets go with a question to the priests (2.12-13) about things clean and unclean, and of their influence over the other.
The response of priests is that filth is infectious, while holiness is not. The application is obvious: Do not expect the work three months undo the negligence of sixteen. The next word of the Lord to the people is a surprise: "But from this day I will bless you" (2:19). The people needed to understand that the blessings of God can not be won as payment, but will as gracious gifts of God donor. God chose Zorababel to be a saddle ring (2:23), that is, to represent the nature of the servant to be fulfilled, finally, the most important of Zorababel Son, Jesus. Note the name of Zerubbabel in both genealogical lists of the Gospels (Matt. 1;. Luc 3), indicating that the final blessing, the largest, is a Person, His Son Jesus Christ. Christ Revealed: Two references to Christ in the Book of Haggai are highlighted. The first is 2.6-9, which begins by explaining that God will do in the new temple someday gain international attention.
After a disorder among the peoples of the earth, nations will be brought to the temple to find out what they were looking for: One who wished all nations will be shown in splendor in the temple.
His presence will cause the memory of the glorious temple of Solomon decay, so that only the glory of Christ remains. Along with the glory of Christ's presence into great peace, as the Prince of Peace resplendent himself will be there. The Messiah's second coming will reference is 2.23.
The book ends with a mention of Zerubbabel, linking this book towards the end of the OT, the NT first Zerubbabel is a person listed in the genealogies of Jesus. A brief but beautiful reference to the Holy Spirit is found in 2.5. The above verses show God's people discouraged, while comparing the temple they are now building with the glorious temple of Solomon, the new temple will replace. The word of the Lord to them is: "Be strong ... And be ye." The motivation for doing this is also mentioned: ". Because I am with you" Haggai 2.5, then explains how the E. Saint, will interact with the spirit of the people, in order to have the work completed. Verse. 5 includes these important points: The Holy Spirit is a vital part in the covenant of God with his people, "according to the word that concertei with you." The E. Santo is a constant gift to God's people: "And my Spirit dwelt among you. "The presence of ES removes the fear of the heart of God's people. Therefore: "Fear not." At the heart of God's covenant with his people, is the constant operation of the ES, working to free them from fear, so that they can move boldly in fulfilling the divine commission.
(I). The first message of the Lord, Set your heart to your ways 1.1-15.
Consider what you have done: neglected the house of God 1.1-6> Consider what ye should do: build the house of God 1.7-11. The results consider your ways 1.12-15 II).
The second message from the Lord: strive and work 2.1-9 Comparison of the new temple with the temple of Solomon 2.1-3> Call to strive 2.4-5> The coming glory of the new temple 2.6-9 III).
The third message from the Lord: I will bless you 2.10-23> A question to the priests 2.10-19> A promise to Zerubbabel 2.20-23; Zechariah, whose name means "The Lord Been" was one of the prophets post - exilic, a contemporary of Haggai. With Haggai, he was called to awaken the Jews who returned to complete the task of rebuilding the temple (see Ezra. 6:14). As the son of Barachias, Ido children, he was one of the priestly families of the tribe of Levi. He is one of the most messianic of all the prophets of the Old Testament given different references and proven over the coming Messiah. The Zechariah's ministry began in 520 BC, two months after Haggai have completed your prophecy. The sight of the first chapters was given, apparently, while the prophet was a young (2.4). The caps 7-8 occur two years later, in 518 BC The reference to Greece in 9:13 may indicate that the caps. 9-14 were written after 480, when Greece replaced Persia as the great world power.
The prophecies covering the Book of Zechariah were reduced to writing between 520 and 475 BC The exiles who returned to his homeland in 536 BC under the decree of Cyrus, were among the poorest of the captive Jews. About fifty thousand people returned to Jerusalem under the leadership of Zerubbabel and Joshua. Quickly rebuilt the altar and began to build the temple. Soon, however, apathy settled, as they were surrounded with the opposition of the Samaritans neighbors, who finally were able to get a Persia government order to stop construction. For about twelve years the building was blocked by dismay and concern for other activities. Zechariah and Haggai persuaded the people back to God and his purpose to restore the temple. Zechariah encouraged the people of God telling you one day when the Messiah would reign of a restored temple, a city restored. The book of Zechariah begins with strong word of the Lord to the people to repent and turn back to their God. The book is full of Zechariah's references to the word of the Lord. The prophet does not deliver his own message, but he faithfully conveys the message given him by God. The people are called to repent of their apathy and complete the task was not completed. Then God assures his people their love and care for them through eight visions.
The vision of man and horses reminds the people God's care. The Vision of the four horns and four carpenters brings to mind the judgment of God. Man's Vision with a measuring line there is an apocalyptic look at vele and peaceful city of God. The grand vision of the whole candlestick coated gold between the oil vessels ensures Zerubbabel that God's purposes will be fulfilled only by his Spirit. The flying roll of vision issues the pronouncement of God against theft and against perjury. The woman of vision in ephah means the holiness of God and the removal of sin. The vision of the four cars portrays the sovereign control of God on earth. The views are followed by coronation. In which Joshua is crowned as both king and a priest. This is a powerfully coming of the Messiah symbolism. In chapters 7-9, God uses the occasion of a question about fasting to strengthen your order for justice and judgment, to replace the religious formalities.
The caps 9-14 contain a lot of eschatology. (The last things Studies)
Christ Revealed. Zechariah is sometimes referred to as the most messianic of wert the OT books
The caps 9-14 sound the most cited sections of the prophets in the Gospel narratives. In the apocalypse, Zechariah is quoted more than any prophet except Ezekiel. He prophesied that the Messiah will come as the Servant of the Lord, the Branch (3.8), as the man whose name is the Branch (6:12); both as King as a priest 9.6; 13), and as the true Shepherd (11.4-11). It gives an impressive testimony about the betrayal of Christ for thirty pieces of silver (11.12-13), his crucifixion (12:10), his sufferings (13.7) and his second coming (14.4). Two references to Christ are of profound significance. The triumphant entry of Jesus into Jerusalem is described in detail in 9.9, four years before the event (see Matthew 21.4; Mark 11.7-10). One of the most dramatic verses of the prophetic Scriptures is found in 12.10, when in most manuscripts the first person is used:. "They shall look upon me whom they have pierced" Jesus Christ personally prophesied its final acceptance by each of David. The Holy Spirit in Action:
The most often quoted verse of the Old Testament in reference to the ES work, is 4.6. Zerubbabel is comforted in security: 1) that the rebuilding of the temple is not by military force or by human prowess, but by the ministry of the Holy Spirit; 2) that the Holy Spirit will remove every obstacle on the path, which prevents the completion of the temple of God. A sad commentary on 7:12 reminds the people their rebellion against the Lord's words through the prophets. These words were transmitted by the Spirit. Holy. I. The call to repentance 1.1-6
II). The eight visions 1.7-6.15: Man and horses 1.7-17: The four horns and the blacksmith. 1.18-21 The man with a measuring line 2.1-13. The high priest. 3.1-10. The candlestick and the oil vessel. 4.1-14. The flying roll. 5.1-4. The woman in the middle of the basket. 5.5-11. The four cars. 6.1-8. III). The Coronation of the high priest 6.9-15 IV). Religious ritual or true repentance? 7.1-14 V). The Zion 8.1-23 restoration. VI). The triumph of Zion. 8.1-23. The first prophecy: The Messiah rejected 9.1-11.17. The Second Prophecy: The Messiah Reina 12.1-14.21
Writer: Malachi Writing Completed: After 443 BCE: The book of Malachi is number 39 in the canon of Scripture. Who was Malachi? There is a fact even registered on their lineage or personal history. However, based on the content of his prophecy, it is evident that was most zealous in his devotion to God, defending his name and his pure worship, and that felt great indignation toward those who profess to serve God, but only serve to you thereof. The Jehovah's name is mentioned 48 times in the four chapters of his prophecy. His name in Hebrew is Mál'akhî, which possibly means "My Messenger." The Hebrew Scriptures, the Septuagint, and the chronological order of the books put Malachi last among the 12 so-called minor prophets. According to the tradition of the Great Synagogue, he lived after the prophets Haggai and Zechariah and was a contemporary of Nehemiah. When the prophecy was written? During the administration of a governor, which places it in time to restore Jerusalem after 70 years of desolation of Judah (Mal. 1: 8). But that governor? Since it mentions the temple service, but without referring to the construction of the temple must have been after the time of Zerubbabel governor, whose term in the temple was completed. There's only one other governor of this period mentioned in the Scriptures, and is Nehemiah. Is part of the prophecy in the time of Nehemiah? Nothing is stated in Malachi about the rebuilding of Jerusalem and its wall, which eliminates the early part of Nehemiah government. However, there is much talk of abuse by the priesthood, linking Malachi with the situation when Nehemiah came a second time to Jerusalem after Artaxerxes call him back to Babylon in 443 BCE, the year 32 of the reign of king. (Mal 2: 1; Nee. 13: 6). Similar Cheap found in Malachi and Nehemiah indicate that the prophecy applies to this particular period. - Mal 2: 4-8, 11, 12-Nee.. 13:11, 15, 23-26; Mal. 3: 8-10-Nee. 13: 10-12. The book of Malachi has always been accepted by the Jews as authentic. Quotes him in the Christian Greek Scriptures, many of which show greetings of his prophecy, prove that Malachi was inspired and part of the canon of Hebrew Scriptures that was recognized by the Christian congregation. - Mal 1: 2, 3-Rom.. 9:13; Mal. 3: 1-Mat. 11:10; Luc. 1:76 and 7:27; Mal. 4: 5, 6-Mat. 11:14 and 17: 10-13, Mark 9: 11-13 and Luke. 1:17.
Malachi's prophecy indicates that the zeal and religious enthusiasm aroused by the prophets Haggai and Zechariah at the time of rebuilding the temple had passed. Priests had become careless, proud and self righteous. The Temple services had become a simulation. Tithes and offerings had declined because of a feeling that God was not interested in Israel. The centralized hopes in Zerubbabel had not been carried out, and, contrary to some expectations, Messiah had not come. The spiritual condition of the Jews was in a very low level. That base was there for encouragement and hope? How could cause the people to acknowledge their true condition, and was awakened to return to righteousness? The prophecy of Malachi supplied the answer. Malachi goes on to describe the original priesthood type. He prophesies of the Sun of Justice, on the concert Messenger and the great and dreadful day of divine judgment, in which the righteous will be rewarded and the wicked punished. Finally, he exhorts the people to observe the Law given to Israel through Moses and promises the coming of the Messiah and his forerunner, Elijah (John the Baptist). This statement concludes the AT, and the power to the good news of God's provision in the Sun of Justice described in the NT. In the last book of the Old Testament, we find clear prophetic utterances regarding the sudden appearance of Christ - Angel (new) concert (3.1). That day is a time of judgment. "Who shall stand when he appears?" (3.2) No one, by their own forces can, but for those who fear the Lord, "the Sun of Justice, Jesus (3.1) will be born and will bring salvation under their wings," that is a victorious triumph (4.2).
The Work of the Holy Spirit in Malachi is evident in his person and in the prophetic ministry. His writings show that he was a dedicated prophet. A person clearly in tune with the Holy Spirit. As such, it could be effectively used to warn the people about their sinful behavior and persuade him to conform his life to the law of the Lord. The Holy Spirit also granted him the privilege of bringing the line of faithful prophets and writers dedicated to an end, allowing him to proclaim with clarity and fervor your vision of Christ's coming. I). The Lord's love for Israel 1.2-5. II). The failure of the priests 1.6-2.9 III). Infidelity of the people 2.10-16. IV. The Day of Judgment. 2.17-3-5. V. blessing in giving. 3.6-12. VI). The fate of the wicked and the righteous. 3.13-4.3 VII). Exhortation and Promise 4.4-6. Dear reader (a), end here in the Old Testament, the Bible commentary of theological form, and Eschatological: The reviews were mostly taken from the Holy Bible fullness that is well known, and also other safe biblical sources.. I managed to show a serious summary you noble reader (a), and to serve as a promising learning, in the one true path, which is the way of God. Through this comment: search better understand what is the Bible in your life; how it can make a difference in your life; since you allow God's word in their day to day. I confess also that even I, am learning a little more about this sacred book called the Holy Bible, I thought I knew the word of God, but I was wrong, I had to search for additional comments. But it was very good to my knowledge and understanding also grow: I have no theological training, but I have a good understanding gained through the readings taken in recent years of the Holy Bible. But know what is being done with much love, care, and dedication: this work does not stop here, I will come now in the New Testament, doing the same job very seriously, so that all start to understand a little more about this work wonderful; which is widely questioned by many, but making a stir in the lives of those who choose this path. Here in the Old Testament, the mission of God's word, was taken by the prophets, pastors, and priests: they paid a high price for being faithful to the Lord; do you know why? This world belongs to the devil. The world that God is preparing for his redeemed, saved, will be in a place where there is no darkness, pain, sorrow, nor gnashing of teeth: there will be no sun and no moon, for the glory of the Lord will shine. Plus, all that the human being more search here on earth, what are those things that bring temporary riches, there for those who deserve it in, will be free. Do you know why? God owns everything. This is why the word of God says not to treasure the riches of this world; where moth destroys, and rust, and that only back troubles and woes. Think of it as well. That was the comment in the Old Testament, ending in the book of Malachi: I hope I have achieved the goal to show different and simple way, the meaning of each Bible book. Here tried to show comments theological form, and the way that my understanding allowed me. Let's go now to the New Testament books.
Many thanks to all of you my noble readers (as) today by more than 59 thousand hits. I am not a pastor, but a student of the Holy Bible, I hope to be able to help them with these comments that fetched way serious sites; people with responsibilities and theological knowledge.
I graduated in hospital chaplaincy by the Baptist Church MS IN 2012, the chaplain Mercedes Tavares
Comment on the books of Haggai Zechariah Malachi &; No books 38,39, 40
Haggai, whose name means "Festival", was one of the post-exilic prophets, a contemporary of Zechariah. Haggai had the qualities of a good shepherd. In encouraging whose word was in tune with the people's heart and the mind of God, he was the messenger of God, with the message of the Lord, leading his group discouraged the safety of God's presence. The Haggai's ministry covered a period of a little less than four months, during the second reign of Darius the king, who ruled Persia 522-486 BC It is located Haggai in history in 520 BC Haggai in 520 BC, gathered the exiles had returned to his homeland in 536 BC, to rebuild the temple of the Lord. They had begun well, building an altar and offering sacrifices, establishing then the foundation for the house of the Lord in the following year. The construction had ceased, however when enemies mocked the efforts of builders.
But the ministry of Haggai and Zechariah to have caused the people to revive and complete the task in five years. The reconstructed temple was dedicated in 515 BC. The Haggai book addresses three problems common to all people at all times offering inspiring solutions.
The first problem: the lack of interest (1.1-15) To rouse them from their attitude of indifference, God speaks twice the people. First, they need to realize that are fruitless (1.5-6) because they had left the house of God and gone to his own house (1.7-9). All their efforts to build their own kingdom will never produce permanent results. After seeing your problem, the people, then, need to understand that God will accept what they do so that God may be glorified if they deliver him what they have (1.8)
The second problem: Discouragement (2.1-9) Haggai takes a message to decisively deal with discouragement. The solution has two parts: one deals with the urgent problem; the other solution is a long range. For now, just the people strive and work (2.4). The other key to fight evil is for builders know that they are building for the day when God fill this house with glory that will be greater than the glory of Solomon's temple (2.9)
The third problem: Dissatisfaction (2.10-23) Now that the people are working, they expect an immediate reversal of all his years of inactivity. Then the prophets go with a question to the priests (2.12-13) about things clean and unclean, and of their influence over the other.
The response of priests is that filth is infectious, while holiness is not. The application is obvious: Do not expect the work three months undo the negligence of sixteen. The next word of the Lord to the people is a surprise: "But from this day I will bless you" (2:19). The people needed to understand that the blessings of God can not be won as payment, but will as gracious gifts of God donor. God chose Zorababel to be a saddle ring (2:23), that is, to represent the nature of the servant to be fulfilled, finally, the most important of Zorababel Son, Jesus. Note the name of Zerubbabel in both genealogical lists of the Gospels (Matt. 1;. Luc 3), indicating that the final blessing, the largest, is a Person, His Son Jesus Christ. Christ Revealed: Two references to Christ in the Book of Haggai are highlighted. The first is 2.6-9, which begins by explaining that God will do in the new temple someday gain international attention.
After a disorder among the peoples of the earth, nations will be brought to the temple to find out what they were looking for: One who wished all nations will be shown in splendor in the temple.
His presence will cause the memory of the glorious temple of Solomon decay, so that only the glory of Christ remains. Along with the glory of Christ's presence into great peace, as the Prince of Peace resplendent himself will be there. The Messiah's second coming will reference is 2.23.
The book ends with a mention of Zerubbabel, linking this book towards the end of the OT, the NT first Zerubbabel is a person listed in the genealogies of Jesus. A brief but beautiful reference to the Holy Spirit is found in 2.5. The above verses show God's people discouraged, while comparing the temple they are now building with the glorious temple of Solomon, the new temple will replace. The word of the Lord to them is: "Be strong ... And be ye." The motivation for doing this is also mentioned: ". Because I am with you" Haggai 2.5, then explains how the E. Saint, will interact with the spirit of the people, in order to have the work completed. Verse. 5 includes these important points: The Holy Spirit is a vital part in the covenant of God with his people, "according to the word that concertei with you." The E. Santo is a constant gift to God's people: "And my Spirit dwelt among you. "The presence of ES removes the fear of the heart of God's people. Therefore: "Fear not." At the heart of God's covenant with his people, is the constant operation of the ES, working to free them from fear, so that they can move boldly in fulfilling the divine commission.
(I). The first message of the Lord, Set your heart to your ways 1.1-15.
Consider what you have done: neglected the house of God 1.1-6> Consider what ye should do: build the house of God 1.7-11. The results consider your ways 1.12-15 II).
The second message from the Lord: strive and work 2.1-9 Comparison of the new temple with the temple of Solomon 2.1-3> Call to strive 2.4-5> The coming glory of the new temple 2.6-9 III).
The third message from the Lord: I will bless you 2.10-23> A question to the priests 2.10-19> A promise to Zerubbabel 2.20-23; Zechariah, whose name means "The Lord Been" was one of the prophets post - exilic, a contemporary of Haggai. With Haggai, he was called to awaken the Jews who returned to complete the task of rebuilding the temple (see Ezra. 6:14). As the son of Barachias, Ido children, he was one of the priestly families of the tribe of Levi. He is one of the most messianic of all the prophets of the Old Testament given different references and proven over the coming Messiah. The Zechariah's ministry began in 520 BC, two months after Haggai have completed your prophecy. The sight of the first chapters was given, apparently, while the prophet was a young (2.4). The caps 7-8 occur two years later, in 518 BC The reference to Greece in 9:13 may indicate that the caps. 9-14 were written after 480, when Greece replaced Persia as the great world power.
The prophecies covering the Book of Zechariah were reduced to writing between 520 and 475 BC The exiles who returned to his homeland in 536 BC under the decree of Cyrus, were among the poorest of the captive Jews. About fifty thousand people returned to Jerusalem under the leadership of Zerubbabel and Joshua. Quickly rebuilt the altar and began to build the temple. Soon, however, apathy settled, as they were surrounded with the opposition of the Samaritans neighbors, who finally were able to get a Persia government order to stop construction. For about twelve years the building was blocked by dismay and concern for other activities. Zechariah and Haggai persuaded the people back to God and his purpose to restore the temple. Zechariah encouraged the people of God telling you one day when the Messiah would reign of a restored temple, a city restored. The book of Zechariah begins with strong word of the Lord to the people to repent and turn back to their God. The book is full of Zechariah's references to the word of the Lord. The prophet does not deliver his own message, but he faithfully conveys the message given him by God. The people are called to repent of their apathy and complete the task was not completed. Then God assures his people their love and care for them through eight visions.
The vision of man and horses reminds the people God's care. The Vision of the four horns and four carpenters brings to mind the judgment of God. Man's Vision with a measuring line there is an apocalyptic look at vele and peaceful city of God. The grand vision of the whole candlestick coated gold between the oil vessels ensures Zerubbabel that God's purposes will be fulfilled only by his Spirit. The flying roll of vision issues the pronouncement of God against theft and against perjury. The woman of vision in ephah means the holiness of God and the removal of sin. The vision of the four cars portrays the sovereign control of God on earth. The views are followed by coronation. In which Joshua is crowned as both king and a priest. This is a powerfully coming of the Messiah symbolism. In chapters 7-9, God uses the occasion of a question about fasting to strengthen your order for justice and judgment, to replace the religious formalities.
The caps 9-14 contain a lot of eschatology. (The last things Studies)
Christ Revealed. Zechariah is sometimes referred to as the most messianic of wert the OT books
The caps 9-14 sound the most cited sections of the prophets in the Gospel narratives. In the apocalypse, Zechariah is quoted more than any prophet except Ezekiel. He prophesied that the Messiah will come as the Servant of the Lord, the Branch (3.8), as the man whose name is the Branch (6:12); both as King as a priest 9.6; 13), and as the true Shepherd (11.4-11). It gives an impressive testimony about the betrayal of Christ for thirty pieces of silver (11.12-13), his crucifixion (12:10), his sufferings (13.7) and his second coming (14.4). Two references to Christ are of profound significance. The triumphant entry of Jesus into Jerusalem is described in detail in 9.9, four years before the event (see Matthew 21.4; Mark 11.7-10). One of the most dramatic verses of the prophetic Scriptures is found in 12.10, when in most manuscripts the first person is used:. "They shall look upon me whom they have pierced" Jesus Christ personally prophesied its final acceptance by each of David. The Holy Spirit in Action:
The most often quoted verse of the Old Testament in reference to the ES work, is 4.6. Zerubbabel is comforted in security: 1) that the rebuilding of the temple is not by military force or by human prowess, but by the ministry of the Holy Spirit; 2) that the Holy Spirit will remove every obstacle on the path, which prevents the completion of the temple of God. A sad commentary on 7:12 reminds the people their rebellion against the Lord's words through the prophets. These words were transmitted by the Spirit. Holy. I. The call to repentance 1.1-6
II). The eight visions 1.7-6.15: Man and horses 1.7-17: The four horns and the blacksmith. 1.18-21 The man with a measuring line 2.1-13. The high priest. 3.1-10. The candlestick and the oil vessel. 4.1-14. The flying roll. 5.1-4. The woman in the middle of the basket. 5.5-11. The four cars. 6.1-8. III). The Coronation of the high priest 6.9-15 IV). Religious ritual or true repentance? 7.1-14 V). The Zion 8.1-23 restoration. VI). The triumph of Zion. 8.1-23. The first prophecy: The Messiah rejected 9.1-11.17. The Second Prophecy: The Messiah Reina 12.1-14.21
Writer: Malachi Writing Completed: After 443 BCE: The book of Malachi is number 39 in the canon of Scripture. Who was Malachi? There is a fact even registered on their lineage or personal history. However, based on the content of his prophecy, it is evident that was most zealous in his devotion to God, defending his name and his pure worship, and that felt great indignation toward those who profess to serve God, but only serve to you thereof. The Jehovah's name is mentioned 48 times in the four chapters of his prophecy. His name in Hebrew is Mál'akhî, which possibly means "My Messenger." The Hebrew Scriptures, the Septuagint, and the chronological order of the books put Malachi last among the 12 so-called minor prophets. According to the tradition of the Great Synagogue, he lived after the prophets Haggai and Zechariah and was a contemporary of Nehemiah. When the prophecy was written? During the administration of a governor, which places it in time to restore Jerusalem after 70 years of desolation of Judah (Mal. 1: 8). But that governor? Since it mentions the temple service, but without referring to the construction of the temple must have been after the time of Zerubbabel governor, whose term in the temple was completed. There's only one other governor of this period mentioned in the Scriptures, and is Nehemiah. Is part of the prophecy in the time of Nehemiah? Nothing is stated in Malachi about the rebuilding of Jerusalem and its wall, which eliminates the early part of Nehemiah government. However, there is much talk of abuse by the priesthood, linking Malachi with the situation when Nehemiah came a second time to Jerusalem after Artaxerxes call him back to Babylon in 443 BCE, the year 32 of the reign of king. (Mal 2: 1; Nee. 13: 6). Similar Cheap found in Malachi and Nehemiah indicate that the prophecy applies to this particular period. - Mal 2: 4-8, 11, 12-Nee.. 13:11, 15, 23-26; Mal. 3: 8-10-Nee. 13: 10-12. The book of Malachi has always been accepted by the Jews as authentic. Quotes him in the Christian Greek Scriptures, many of which show greetings of his prophecy, prove that Malachi was inspired and part of the canon of Hebrew Scriptures that was recognized by the Christian congregation. - Mal 1: 2, 3-Rom.. 9:13; Mal. 3: 1-Mat. 11:10; Luc. 1:76 and 7:27; Mal. 4: 5, 6-Mat. 11:14 and 17: 10-13, Mark 9: 11-13 and Luke. 1:17.
Malachi's prophecy indicates that the zeal and religious enthusiasm aroused by the prophets Haggai and Zechariah at the time of rebuilding the temple had passed. Priests had become careless, proud and self righteous. The Temple services had become a simulation. Tithes and offerings had declined because of a feeling that God was not interested in Israel. The centralized hopes in Zerubbabel had not been carried out, and, contrary to some expectations, Messiah had not come. The spiritual condition of the Jews was in a very low level. That base was there for encouragement and hope? How could cause the people to acknowledge their true condition, and was awakened to return to righteousness? The prophecy of Malachi supplied the answer. Malachi goes on to describe the original priesthood type. He prophesies of the Sun of Justice, on the concert Messenger and the great and dreadful day of divine judgment, in which the righteous will be rewarded and the wicked punished. Finally, he exhorts the people to observe the Law given to Israel through Moses and promises the coming of the Messiah and his forerunner, Elijah (John the Baptist). This statement concludes the AT, and the power to the good news of God's provision in the Sun of Justice described in the NT. In the last book of the Old Testament, we find clear prophetic utterances regarding the sudden appearance of Christ - Angel (new) concert (3.1). That day is a time of judgment. "Who shall stand when he appears?" (3.2) No one, by their own forces can, but for those who fear the Lord, "the Sun of Justice, Jesus (3.1) will be born and will bring salvation under their wings," that is a victorious triumph (4.2).
The Work of the Holy Spirit in Malachi is evident in his person and in the prophetic ministry. His writings show that he was a dedicated prophet. A person clearly in tune with the Holy Spirit. As such, it could be effectively used to warn the people about their sinful behavior and persuade him to conform his life to the law of the Lord. The Holy Spirit also granted him the privilege of bringing the line of faithful prophets and writers dedicated to an end, allowing him to proclaim with clarity and fervor your vision of Christ's coming. I). The Lord's love for Israel 1.2-5. II). The failure of the priests 1.6-2.9 III). Infidelity of the people 2.10-16. IV. The Day of Judgment. 2.17-3-5. V. blessing in giving. 3.6-12. VI). The fate of the wicked and the righteous. 3.13-4.3 VII). Exhortation and Promise 4.4-6. Dear reader (a), end here in the Old Testament, the Bible commentary of theological form, and Eschatological: The reviews were mostly taken from the Holy Bible fullness that is well known, and also other safe biblical sources.. I managed to show a serious summary you noble reader (a), and to serve as a promising learning, in the one true path, which is the way of God. Through this comment: search better understand what is the Bible in your life; how it can make a difference in your life; since you allow God's word in their day to day. I confess also that even I, am learning a little more about this sacred book called the Holy Bible, I thought I knew the word of God, but I was wrong, I had to search for additional comments. But it was very good to my knowledge and understanding also grow: I have no theological training, but I have a good understanding gained through the readings taken in recent years of the Holy Bible. But know what is being done with much love, care, and dedication: this work does not stop here, I will come now in the New Testament, doing the same job very seriously, so that all start to understand a little more about this work wonderful; which is widely questioned by many, but making a stir in the lives of those who choose this path. Here in the Old Testament, the mission of God's word, was taken by the prophets, pastors, and priests: they paid a high price for being faithful to the Lord; do you know why? This world belongs to the devil. The world that God is preparing for his redeemed, saved, will be in a place where there is no darkness, pain, sorrow, nor gnashing of teeth: there will be no sun and no moon, for the glory of the Lord will shine. Plus, all that the human being more search here on earth, what are those things that bring temporary riches, there for those who deserve it in, will be free. Do you know why? God owns everything. This is why the word of God says not to treasure the riches of this world; where moth destroys, and rust, and that only back troubles and woes. Think of it as well. That was the comment in the Old Testament, ending in the book of Malachi: I hope I have achieved the goal to show different and simple way, the meaning of each Bible book. Here tried to show comments theological form, and the way that my understanding allowed me. Let's go now to the New Testament books.
Many thanks to all of you my noble readers (as) today by more than 59 thousand hits. I am not a pastor, but a student of the Holy Bible, I hope to be able to help them with these comments that fetched way serious sites; people with responsibilities and theological knowledge.
I graduated in hospital chaplaincy by the Baptist Church MS IN 2012, the chaplain Mercedes Tavares
Comments made by José Carlos Ribeiro, a member of First Baptist Church of
MS. Campo Grande March 2015 jcr0856@hotmail.com
Agía Grafí̱ schólia
gia ta vivlía apó ton José Carlos Ribeiro sta angliká, elli̱niká kai evraïká
Schólio schetiká me ta vivlía tou Angaíou Zacharías Malachías &?̱ Den ypárchoun vivlía 38,39, 40
Angaíos, tou opoíou to ónoma si̱maínei «Festivál», í̱tan éna apó ta meta-Exilic profí̱tes, sýnchronos tou Zacharía. Angaíos eíche tis idióti̱tes enós kaloú poiména. Sti̱n enthárrynsi̱ to̱n opoío̱n i̱ léxi̱ í̱tan se armonía me ti̱n kardiá to̱n anthró̱po̱n kai to nou tou Theoú, í̱tan o angeliofóros tou Theoú, me to mí̱nyma tou Kyríou, pou odi̱geí ti̱n omáda tou, apothárrynan ti̱n asfáleia ti̱s parousías tou Theoú. Ypourgeío tou Angaíos kálypse mia período lígo ligótero apó tésseris mí̱nes, katá ti̱ diárkeia ti̱s déf̱teri̱s vasileías tou Dareíou, o vasiliás, o opoíos kyvérni̱se ti̱n Persía 522-486 p.CH. Vrísketai Haggai sti̱n istoría to 520 p.CH. Angaíos to 520 p.CH., synkéntro̱se tous exóristous eíche epistrépsei sti̱n patrída tou, to 536 p.CH., gia na anoikodomí̱soun to naó tou Kyríou. Eíchan archísei kalá, chtízontas thysiastí̱rio kai na prosférei thysíes, ti̱n ídrysi̱, sti̱ synécheia, ta themélia gia to spíti tou Kyríou katá to epómeno étos. I̱ kataskev̱í̱ eíche stamatí̱sei, o̱stóso ótan oi echthroí chlév̱azan tis prospátheies to̱n kataskev̱astó̱n.
Ómo̱s, to Ypourgeío Angaíos kai o Zacharías na échoun prokalései oi ánthro̱poi na anavió̱sei kai na olokli̱ró̱sei to érgo mésa se pénte chrónia. I̱ anakataskev̱asméni̱ naós í̱tan afiero̱ménos se 515 p.CH. To vivlío Angaíos antimeto̱pízei tría provlí̱mata pou eínai koiná se ólous tous anthró̱pous aná pása stigmí̱ prosférontas lýseis empnéei.
To pró̱to próvli̱ma:̱ i̱ élleipsi̱ endiaférontos (1,1 éo̱s 15) gia na tous xypní̱sei apó ti̱ stási̱ tous apó adiaforía, o Theós miláei dýo forés tous anthró̱pous. Kat 'archás, tha prépei na syneidi̱topoií̱soume óti eínai ákarpes (1.5-6) epeidí̱ eíchan fýgei apó to spíti tou Theoú kai páei sto spíti tou (1,7 éo̱s 9). Óles oi prospátheiés tous na di̱miourgí̱soun to dikó tous vasíleio poté den tha paráxoun mónima apotelésmata. Metá apó na dei to próvli̱má sas, oi ánthro̱poi, tóte, prépei na katalávoume óti o Theós tha apodechtheí ó, ti kánoun, étsi ó̱ste o Theós na doxasteí an ton dó̱sei af̱tá pou échoun (1.8)
To déf̱tero próvli̱ma:̱ Apothárrynsi̱ (2,1 éo̱s 9) Haggai paírnei éna mí̱nyma gia ti̱n apofasistikí̱ antimetó̱pisi̱ apothárrynsi̱. I̱ lýsi̱ af̱tí̱ échei dýo skéli̱:̱ to éna ascholeítai me to epeígon próvli̱ma?̱ i̱ álli̱ lýsi̱ eínai mia makrá seirá. Pros to parón, móno oi ánthro̱poi prospathoún kai ergasía (2.4). To állo kleidí gia ti̱n katapolémi̱si̱ tou kakoú eínai oi kataskev̱astés gno̱rízoun óti eínai ktírio gia ti̱n i̱méra pou o Theós na sympli̱ró̱sete af̱tó to spíti me ti̱ dóxa pou tha eínai megalýteri̱ apó ti̱ dóxa tou naoú tou Solomó̱nta (2.9)
To tríto próvli̱ma:̱ Dysaréskeia (2,10 - 23) Tó̱ra pou oi ánthro̱poi ergázontai, anaménoun mia ámesi̱ anastrofí̱ ólo̱n chrónia ti̱s adráneias. Sti̱ synécheia, oi profí̱tes páei me mia eró̱ti̱si̱ pros tous iereís (2,12 - 13) schetiká me ta prágmata kathará kai vró̱mika, kathó̱s kai ti̱s epirroí̱s tous páno̱ sto állo.
I̱ apánti̱si̱ to̱n ieréo̱n eínai óti vro̱miá eínai metadotikí̱, enó̱ i̱ agióti̱ta den eínai. I̱ efarmogí̱ eínai profaní̱s:̱ Mi̱n periménete to érgo trió̱n mi̱nó̱n anairésete ti̱n améleia to̱n dekaéxi. I̱ epómeni̱ léxi̱ tou Kyríou pros tous anthró̱pous eínai mia ékpli̱xi̱:̱ "Allá apó af̱tí̱ ti̱n i̱méra tha sas ev̱logeí» (2:̱19). Oi ánthro̱poi chreiázontai gia na katalávoun óti oi ev̱logíes tou Theoú den boreí na kerdísei o̱s pli̱ro̱mí̱, allá tha ton ev̱mení̱ dó̱ra tou Theoú dóti̱. O Theós diálexe Zorababel na eínai éna dachtylídi séla (2:̱23), pou eínai, na ekproso̱peí ti̱n fýsi̱ tou ypallí̱lou pou prépei na pli̱roúntai, télos, to pio si̱mantikó apó Zorababel Gio, ton Ii̱soú. Si̱meió̱ste to ónoma tou Zorovável kai stis dýo genealogiká katalógous to̱n Ev̱angelío̱n (Matth. 1 ?. Luc 3), ypodeiknýontas óti i̱ telikí̱ ev̱logía, i̱ megalýteri̱, eínai éna próso̱po, ton Yió Tou Ii̱soú Christó. Christós apokálypse:̱ Dýo anaforés sto Christó sto vivlío tou Angaíou tónise. To pró̱to eínai 2,6 éo̱s 9, i̱ opoía archízei me ti̱n exí̱gi̱si̱ óti o Theós tha kánei sto néo naó kápoia méra na kerdísei ti̱ diethní̱ prosochí̱. Metá apó mia diatarachí̱ metaxý to̱n laó̱n ti̱s gi̱s, ta éthni̱ tha odi̱gi̱thoún sto naó gia na máthete ti épsachnan gia:̱ Kápoios pou í̱thele óla ta éthni̱ tha emfanízontai sto megaleío tou naoú.
I̱ parousía tou tha prokalései ti̱ mní̱mi̱ tou ti̱n éndoxi̱ naós tou Solomó̱nta aposýnthesi̱, étsi ó̱ste móno i̱ dóxa tou Christoú paraménei. Mazí me ti̱ dóxa ti̱s parousías tou Christoú sti̱ megáli̱ eirí̱ni̱, ópo̱s ton Prínkipa ti̱s Eirí̱ni̱s perílampros o ídios tha eínai ekeí. To déf̱tero erchomó tou Messía tha anaforás eínai 2,23.
To vivlío teleió̱nei me mia anaforá tou Zorovável, syndéontas af̱tó to vivlío pros to télos ti̱s P.D., o NT pró̱ti̱ Zorovável eínai éna próso̱po pou anaféretai stis genealogíes tou Ii̱soú. Mia sýntomi̱ allá ómorfi̱ anaforá sto Ágio Pnév̱ma vrísketai sto 2,5. Oi parapáno̱ stíchoi deíchnoun oi ánthro̱poi tou Theoú apotharrýnontai, enó̱ synkrínontas to naó pou eínai tó̱ra ktírio me to éndoxo naó tou Solomó̱nta, o néos naós tha antikatastí̱sei. O lógos tou Kyríou pros af̱toús eínai:̱ «Na eísai dynatós ... Kai eínai eseís." To kíni̱tro gia na gínei af̱tó eínai, epísi̱s, anaféretai:̱ ". Epeidí̱ eímai mazí sou" Haggai 2.5, tóte exi̱geí pó̱s i̱ E Agíou, tha alli̱lepidroún me to pnév̱ma to̱n anthró̱po̱n, ó̱ste na échoun oi ergasíes olokli̱ró̱thi̱kan. Stíchos. 5 perilamvánei af̱tá ta si̱mantiká si̱meía:̱ ". Sýmfo̱na me ti̱n léxi̱ pou concertei mazí sas" To Ágio Pnév̱ma eínai éna zo̱tikó méros sti̱ diathí̱ki̱ tou Theoú me tous anthró̱pous tou, to E Santo eínai éna mónimo dó̱ro sto laó tou Theoú:̱ «Kai to Pnév̱ma mou katoíki̱se anámesá sas. "I̱ parousía tou ES apomakrýnei to fóvo ti̱s kardiás tou laoú tou Theoú. O̱s ek toútou:̱ ". Óchi sto Fóvo" Sti̱n kardiá ti̱s diathí̱ki̱s tou Theoú me tous anthró̱pous tou, eínai i̱ synechí̱s leitourgía tou ES, ergázontai gia na tous elef̱theró̱sei apó to fóvo, étsi ó̱ste na boroún na kini̱thoún me tólmi̱ ti̱n ekplí̱ro̱si̱ ti̱s theías ti̱s Epitropí̱s.
(I). To pró̱to mí̱nyma tou Kyríou, ti̱n kardiá sas gia na sas trópous 1,1 - 15. Skefteíte ti échete kánei:̱ parameli̱theí to spíti tou Theoú 1,1 - 6> Skefteíte ti thélete na kánete:̱ chtísei to spíti tou Theoú 1,7 - 11. Ta apotelésmata exetásei trópous sas 1,12 éo̱s 15 II). To déf̱tero mí̱nyma apó ton Kýrio:̱ ago̱nistoúme kai na ergastoúme 2,1 éo̱s 9 Sýnkrisi̱ tou néou naoú me to naó tou Solomó̱nta 2,1 - 3> Klí̱si̱ gia na prospathí̱sei 2,4 éo̱s 5> O eperchómenos dóxa tou néou naoú 2,6 éo̱s 9 III).
To tríto mí̱nyma apó ton Kýrio:̱ Tha sas 2,10 - 23> ev̱logeí Mia eró̱ti̱si̱ pros tous iereís 2,10 - 19> Mia ypóschesi̱ pros ton Zorovável 2,20 me 23?̱ Zacharías, tou opoíou to ónoma si̱maínei «O Kýrios páei» í̱tan éna apó ta dokária profí̱tes - Exilic, sýnchronos tou Angaíou. Me Angaíos, klí̱thi̱ke gia na xypní̱sei tous Evraíous o opoíos epéstrepse gia na olokli̱ró̱sei to érgo ti̱s anoikodómi̱si̱s tou naoú (vlépe Ézra. 6:̱14). O̱s gios tou paidiá Barachias, Ido, í̱tan éna apó ta ieratiká oikogéneies ti̱s fylí̱s tou Lev̱í. Eínai éna apó ta pio messianikí̱ ólo̱n to̱n profi̱tó̱n ti̱s Palaiás Diathí̱ki̱s lamvanoméno̱n ypópsi̱ to̱n diaforetikó̱n anaforés kai apodedeigméni̱ páno̱ apó ton erchómeno Messía. Ypourgeío tou Zacharía árchise to 520 p.CH., dýo mí̱nes metá Haggai échoun olokli̱ró̱sei profi̱teía sas. To théama to̱n pró̱to̱n kefalaío̱n dóthi̱ke, profanó̱s, enó̱ o profí̱ti̱s í̱tan énas nearós (2.4). Ta kapákia 7-8 symveí dýo chrónia argótera, to 518 p.CH. I̱ anaforá sti̱n Elláda 9:̱13 boreí na ypodeiknýei óti ta kapákia. 9-14 gráfti̱kan metá to 480, ótan i̱ Elláda antikatésti̱se ti̱n Persía o̱s ti̱ megáli̱ pankósmia dýnami̱.
Oi profi̱teíes pou kalýptoun to Vivlío tou Zacharía meió̱thi̱kan sto grápsimo metaxý 520 kai 475 p.CH., oi exóristoi pou epéstrepsan sti̱n patrída tou to 536 p.CH., ypó to diátagma tou Kýrou, í̱tan metaxý to̱n fto̱chótero̱n apó tous aichmalo̱sía to̱n Evraío̱n. Perípou pení̱nta chiliádes ánthro̱poi epéstrepsan sti̱n Ierousalí̱m ypó ti̱n i̱gesía tou Zorovável kai o Ii̱soús tou Nav̱í̱. Grí̱gora xanachtísti̱ke to thysiastí̱rio kai árchisan na chtízoun to naó. Sýntoma, o̱stóso, apátheia dief̱theti̱thoún, kathó̱s eíchan periválletai me ti̱n antíthesi̱ to̱n geitóno̱n Samareitó̱n, o opoíos teliká í̱tan se thési̱ na párete mia kyvérni̱si̱ prokeiménou Persía na stamatí̱sei ti̱n kataskev̱í̱. Gia perípou dó̱deka chrónia to ktírio apokleísti̱ke apó ti̱n apogoí̱tef̱si̱ kai ti̱n ani̱sychía gia álles drasti̱rióti̱tes. Zacharías kai Angaíos épeise tous anthró̱pous píso̱ sto Theó kai to skopó tou na apokatastí̱sei to naó. Zacharías enthárryne to laó tou Theoú na sas dii̱gi̱thó̱ mia méra ótan o Messías tha vasilév̱ei enós anakainisménou naoú, mia póli̱ apokatastatheí. To vivlío tou Zacharía archízei me ischyrí̱ léxi̱ tou Kyríou pros tous anthró̱pous na metanoí̱soun kai na gyrísei píso̱ sto Theó tous. To vivlío eínai gemáto apó anaforés Zacharías pros to lógo tou Kyríou. O profí̱ti̱s den paradó̱sei to dikó tou mí̱nyma, allá metaférei pistá to mí̱nyma tou dóthi̱ke apó ton Theó. Oi ánthro̱poi kaloúntai na metanoí̱soun apó ti̱n apátheia tous kai na olokli̱ró̱soun to érgo den eíche olokli̱ro̱theí. Tóte o Theós tha diavevaió̱nei tous anthró̱pous tou ti̱n agápi̱ kai ti̱ frontída tous gia tous méso̱ októ̱ orámata.
To órama tou anthró̱pou kai to̱n alógo̱n thymízei stous anthró̱pous ti̱ frontída tou Theoú. To órama to̱n tessáro̱n kérata kai téssera xylourgoí férnei sto nou ti̱n krísi̱ tou Theoú. Órama tou anthró̱pou me mia grammí̱ métri̱si̱s ypárchei mia apokalyptikí̱ matiá se Véle kai eiri̱nikí̱ póli̱ tou Theoú. To megálo órama tou synólou ki̱ropí̱gio me epikálypsi̱ chrysoú metaxý to̱n skafó̱n tou petrelaíou diasfalízei óti Zorovável tous skopoús tou Theoú tha ekpli̱ro̱thoún móno apó to Pnév̱ma tou. To iptámeno roló órama ekdídei ti̱ dí̱lo̱si̱ tou Theoú katá ti̱s klopí̱s kai katá psev̱dorkía. I̱ gynaíka tou orámatos ti̱s efá si̱maínei ti̱n agióti̱ta tou Theoú kai ti̱n apomákrynsi̱ ti̱s amartías. To órama to̱n tessáro̱n af̱tokiní̱to̱n apeikonízei ton kyríarcho élencho tou Theoú epí ti̱s gi̱s. Oi apópseis pou akoloutheítai apó ti̱ stépsi̱. Se poia Joshua stéfetai vasiliás tóso kai énan ieréa. Af̱tí̱ eínai mia dýnami̱ pou proérchetai apó to symvolismó Messía. Sta kefálaia 7-9, o Theós chri̱simopoieí ti̱n ef̱kairía mias eró̱ti̱si̱s gia ti̱ ni̱steía gia na enischýsei ti̱n parangelía sas gia ti̱ dikaiosýni̱ kai ti̱n krísi̱, na antikatastí̱sei tis thri̱skef̱tikés diatypó̱seis.
Ta kapákia 9-14 periéchoun pollá eschatología. (Ta telef̱taía prágmata Spoudó̱n)
Christós apokálypse. O Zacharías eínai merikés forés anaféretai o̱s to pio messianikí̱ tou Wert ta vivlía OT
Ta kapákia 9-14 akoúgontai ta pio anaferómena tmí̱mata to̱n profi̱tó̱n stis afi̱gí̱seis to̱n Ev̱angelío̱n. Sti̱n apokálypsi̱, Zacharías eínai eisi̱gménes perissótero apó káthe profí̱ti̱ Iezekií̱l ektós. O profí̱tef̱se óti o Messías tha érthei o̱s o ypi̱réti̱s tou Kyríou, tou Katastí̱matos (3.8), o̱s o ánthro̱pos tou opoíou to ónoma eínai o kládos (6:̱12)?̱ tóso o̱s vasiliá o̱s ieréas 9.6?̱ 13), kai o̱s ali̱thinós Poiménas (11,4 - 11). Dínei mia entypo̱siakí̱ martyría gia ti̱n prodosía tou Christoú gia triánta argýria (11,12 - 13), i̱ stáv̱ro̱si̱ tou (12:̱10), ta vásana tou (13.7) kai ti̱ déf̱teri̱ tou érchontai (14.4). Dýo anaforés ston Christó, eínai exéchousas si̱masías. I̱ thriamvef̱tikí̱ eísodos tou Ii̱soú sta Ierosólyma perigráfetai leptomeró̱s sto 9.9, téssera chrónia prin apó ti̱n ekdí̱lo̱si̱ (vlépe Katá Matthaíon 21,4?̱ Mark 11,7 - 10). Mía apó tis pio dramatikés stíchous to̱n profi̱tikó̱n grafó̱n vrísketai se 12.10, ótan sta perissótera cheirógrafa chri̱simopoieítai to pró̱to próso̱po :̱. "Tha prépei na doúme páno̱ mou opoíous échoun trypi̱ména" Ii̱soús Christós profí̱tef̱se proso̱piká ti̱n telikí̱ apodochí̱ ti̱s apó káthe tou Davíd. To Ágio Pnév̱ma se drási̱:̱ To pio sychná anaferómeno stíchos ti̱s Palaiás Diathí̱ki̱s se schési̱ me to érgo ES, eínai 4.6. Zorovável eínai pari̱goriá ston toméa ti̱s asfáleias:̱ 1) óti i̱ anoikodómi̱si̱ tou naoú den eínai i̱ stratio̱tikí̱ dýnami̱, í̱ apó ti̱n anthró̱pini̱ andreía, allá apó to ypourgeío tou Agíou Pnév̱matos?̱ 2) óti to Ágio Pnév̱ma tha katargí̱sei káthe empódio sti̱n poreía, i̱ opoía empodízei ti̱n oloklí̱ro̱si̱ tou naoú tou Theoú. Mia thliverí̱ scholiasmós 7:̱12 ypenthymízei stous anthró̱pous exégersí̱ tous katá ta lógia tou Kyríou méso̱ to̱n profi̱tó̱n. Ta lógia af̱tá metadídontai apó to Pnév̱ma. Ierá. I. I̱ klí̱si̱ se metánoia 1,1 - 6
II). Oi októ̱ orámata 01.07 - 06.15:̱ O ánthro̱pos kai ta áloga 1,7 éo̱s 17:̱ Ta téssera kérata kai o siderás. 1,18 - 21 O ánthro̱pos me mia grammí̱ métri̱si̱s 2,1 - 13. O archieréas. 3,1 - 10. To ki̱ropí̱gio kai to docheío ladioú. 4,1 - 14. To iptámeno roló. 5,1 - 4. I̱ gynaíka sti̱ mési̱ tou kalathioú. 5,5 - 11. Ta téssera af̱tokíni̱ta. 6,1 - 8. III). I̱ Stépsi̱ ti̱s archieréas 6,9 éo̱s 15 IV). Thri̱skef̱tikoú teletourgikoú í̱ ali̱thiní̱ metánoia? 7,1 éo̱s 14 V). I̱ Sió̱n 8,1 éo̱s 23 apokatástasi̱. VI). O thríamvos ti̱s Sió̱n. 8,1 - 23. I̱ pró̱ti̱ profi̱teía:̱ O Messías apérripse 09/01 - 11/17. To déf̱tero Profi̱teía:̱ O Messías Reina 12,1 - 14,21
Syngraféas:̱ Malachías Gráfontas Olokli̱ró̱thi̱ke:̱ Metá apó 443 p.CH:̱ To vivlío tou Malachía eínai to noúmero 39 ston kanóna ti̱s Agías Grafí̱s. Poios í̱tan o Malachías? Ypárchei éna gegonós, akómi̱ kai katacho̱rí̱thi̱ke stis katago̱gí̱ tous í̱ ti̱n proso̱pikí̱ istoría. O̱stóso, me vási̱ to periechómeno ti̱s profi̱teías tou, eínai profanés óti í̱tan pio zí̱lo sti̱n afosío̱sí̱ tou sto Theó, yperaspízetai to ónomá tou kai ti̱n agní̱ latreía tou, kai óti aisthánthi̱ke megáli̱ aganákti̱si̱ pros ekeínous pou presvév̱oun na ypi̱retí̱soun ton Theó, allá chri̱simév̱oun móno gia na af̱tó̱n. To ónoma tou Iecho̱vá anaféretai 48 forés se téssera kefálaia ti̱s profi̱teías tou. To ónomá tou sta evraïká eínai Mál'akhî, i̱ opoía pithanó̱s si̱maínei «Angeliofóros mou." I̱ Evraïkés Grafés, oi Evdomí̱konta, kai i̱ chronologikí̱ seirá to̱n vivlío̱n pou Malachías telef̱taía thési̱ metaxý to̱n 12 legómeno̱n í̱ssonos si̱masías profí̱tes. Sýmfo̱na me ti̱n parádosi̱ ti̱ Megáli̱ Synago̱gí̱, ézi̱se metá tous profí̱tes Angaíos kai o Zacharías kai í̱tan sýnchronos tou Neemía. Ótan i̱ profi̱teía gráfti̱ke? Katá ti̱ diárkeia ti̱s dioíki̱si̱s tou dioiki̱tí̱, to opoío topotheteí sto chróno gia na apokatastí̱sei ti̱n Ierousalí̱m metá apó 70 chrónia erí̱mo̱si̱s tou Ioúda (Mal 1:̱. 8). Allá af̱tó kyverní̱ti̱s? Dedoménou óti anaférei ti̱n ypi̱resía sto naó, allá cho̱rís anaforá sti̱n kataskev̱í̱ tou naoú prépei na í̱tan metá ti̱n epochí̱ tou Zorovável dioiki̱tí̱, tou opoíou i̱ thi̱teía sto naó olokli̱ró̱thi̱ke. Ypárchei móno énas állos kyverní̱ti̱s af̱tí̱s ti̱s periódou pou anaféretai stis Grafés, kai eínai Neemías. Eínai méros ti̱s profi̱teías sti̱n epochí̱ tou Neemía? Típota den anaféretai sto Malachía gia ti̱n anoikodómi̱si̱ ti̱s Ierousalí̱m kai to teíchos tou, i̱ opoía exaleífei to próo̱ro méros tou Neemía kyvérni̱si̱. O̱stóso, ypárchei polýs lógos gia katáchri̱si̱ apó to ierateío, pou syndéei Malachías me ti̱n katástasi̱ ótan Neemías í̱rthe gia déf̱teri̱ forá sti̱n Ierousalí̱m metá Artaxérxi̱ ton apokaloún píso̱ sti̱ Vavyló̱na to 443 P.K.CH., to étos 32 ti̱s vasileías tou vasiliás. (Mal 2:̱ 1?̱ Nee. 13:̱ 6). Parómoia Fti̱nés vréthi̱ke sto Malachías kai o Neemías deíchnoun óti i̱ profi̱teía ischýei gia ti̱ synkekriméni̱ período. - Mal 2:̱ 4-8, 11, 12-Nee .. 13:̱11, 15, 23-26?̱ Mal. 3:̱ 8-10-Nee. 13:̱ 10-12. To vivlío tou Malachía pántote ginótan dektó apó tous Evraíous o̱s af̱thentiká. Apospásmata tou sti̱n Christianikés Elli̱nikés Grafés, pollés apó tis opoíes parousiázoun chairetismoús ti̱s profi̱teías tou, na apodeíxei óti Malachías empnéf̱sti̱ke kai méros tou kanóna to̱n Evraïkó̱n Grafó̱n pou anagno̱rísti̱ke apó ti̱n Christianikí̱ ekkli̱sía. - Mal 1:̱ 2, 3-Rom .. 9:̱13?̱ Mal. 3:̱ 1-Mat. 11:̱10?̱ Luc. 1:̱76 kai 7:̱27?̱ Mal 4:̱. 5, 6-Mat. 11:̱14 kai 17:̱ 10-13, Márkos 9:̱ 11-13 kai Louká. 1:̱17.
Profi̱teía Malachía deíchnei óti o zí̱los kai thri̱skef̱tikó enthousiasmó pou prokálesan oi profí̱tes Angaíos kai o Zacharías ti̱n epochí̱ ti̱s anoikodómi̱si̱s tou naoú eíche perásei. Iereís eíche gínei aprósektos, yperí̱fanos kai af̱to díkaioi. Oi ypi̱resíes naós eíche gínei mia prosomoío̱si̱. Dékata kai prosforés eíchan meio̱theí lógo̱ ti̱s éna synaísthi̱ma óti o Theós den endiaféretai gia to Israí̱l. Oi kentrikés elpídes se Zorovável den eíche pragmatopoii̱theí, kai, antítheta me tis prosdokíes, o Messías den eíche érthei. I̱ pnev̱matikí̱ katástasi̱ to̱n Evraío̱n í̱tan se polý chami̱ló epípedo. Af̱tí̱ i̱ vási̱ í̱tan ekeí gia ti̱n enthárrynsi̱ kai ti̱n elpída? Pó̱s tha boroúse na prokalései tous anthró̱pous na anagno̱rísoun ti̱n pragmatikí̱ tous katástasi̱, kai xýpni̱se gia na epistrépsete sti̱n dikaiosýni̱? I̱ profi̱teía tou Malachía pareíche ti̱n apánti̱si̱. Malachías pi̱gaínei gia na perigrápsei ton archikó týpo ti̱s ierosýni̱s. O profi̱tév̱ei tou I̱líou ti̱s Dikaiosýni̱s schetiká me ti̱ synav̱lía tou Messenger kai i̱ megáli̱ kai epifaní̱s i̱méra ti̱s theïkí̱s krísi̱s, sti̱n opoía oi díkaioi tha antameifthoún kai oi aseveís timo̱roúntai. Télos, o ídios protrépei tous anthró̱pous na ti̱roún to nómo dínetai sto Israí̱l méso̱ tou Mo̱ysí̱ kai ypóschetai ti̱n élef̱si̱ tou Messía kai o prokátochós tou, o I̱lías (o Io̱ánni̱s o Vaptistí̱s). I̱ dí̱lo̱si̱ katalí̱gei i̱ AT, kai i̱ exousía sta kalá néa ti̱s diátaxi̱s tou Theoú ston í̱lio ti̱s dikaiosýni̱s pou perigráfontai sto NT. Sto telef̱taío vivlío ti̱s Palaiás Diathí̱ki̱s, échoume vrei safeís profi̱tikés di̱ló̱seis schetiká me ti̱n xafnikí̱ emfánisi̱ tou Christoú - Angel (néa) synav̱lía (3.1). Af̱tí̱ i̱ méra eínai mia epochí̱ krísi̱s. "Poios tha statheí, ótan af̱tós emfanisteí?» (3.2) Kaneís, me tis dikés tous dynámeis boroún, allá gia ekeínous pou fovoúntai ton Kýrio, «o Í̱lios ti̱s Dikaiosýni̱s, o Ii̱soús (3.1) tha genni̱theí kai tha férei ti̱ so̱ti̱ría káto̱ apó tis fteroúges tous," óti eínai mia niki̱fóra thríamvo (4.2). To érgo tou Agíou Pnév̱matos sto Malachías eínai emfaní̱s sto próso̱po tou kai sti̱n profi̱tikí̱ diakonía. Ta graptá tou deíchnoun óti í̱tan énas afosio̱ménos profí̱ti̱s. Éna átomo me safí̱neia se armonía me to Ágio Pnév̱ma. O̱s ek toútou, tha boroúse na chri̱simopoii̱theí apotelesmatiká gia na proeidopoií̱sei tous anthró̱pous gia ti̱n amarto̱lí̱ symperiforá tous kai na ton peísei na symmorfó̱nontai zo̱í̱ tou me to nómo tou Kyríou. To Ágio Pnév̱ma tou apéneime epísi̱s to pronómio na férei ti̱ grammí̱ to̱n pistó̱n profi̱tó̱n kai syngraféo̱n afiero̱méno sto télos ti̱s, epitrépontás tou na diaki̱rýxei me safí̱neia kai thérmi̱ to óramá sas gia ti̱n élef̱si̱ tou Christoú. I). I̱ agápi̱ tou Theoú gia ton Israí̱l 1,2-5. II). I̱ apotychía to̱n ieréo̱n 01.06 - 02.09 III). I̱ apistía to̱n anthró̱po̱n 2,10 éo̱s 16. IV. I̱ I̱méra ti̱s Krísi̱s. 2.17-3-5. V. ev̱logía na díneis. 3,6 - 12. VI). I̱ moíra to̱n asevó̱n kai to̱n dikaío̱n. 3.13 éo̱s 4.3 VII). Protropí̱ kai Ypóschesi̱ 4,4 - 6. Agapi̱té anagnó̱sti̱ (a), katalí̱goun edó̱ sti̱n Palaiá Diathí̱ki̱, ti̱n Agía Grafí̱ scholiasmó ti̱s theologikí̱s morfí̱, kai eschatologikí̱:̱ Ta schólia í̱tan o̱s epí to pleíston proérchontai apó to plí̱ro̱ma Agía Grafí̱, pou eínai gno̱stó, kai epísi̱s álles asfaleís vivlikés pi̱gés .. Katáfera na deíxei éna sovaró períli̱psi̱ sas ev̱gení̱s anagnó̱sti̱ (a), kai na chri̱siméf̱sei o̱s mia pollá yposchómeni̱ máthi̱si̱s, se éna ali̱thinó monopáti, to opoío eínai o trópos tou Theoú. Mésa apó af̱tó to schólio:̱ anazí̱ti̱si̱ katanoí̱soun kalýtera ti eínai i̱ Agía Grafí̱ sti̱ zo̱í̱ sas?̱ pó̱s boreí na kánei ti̱ diaforá sti̱ zo̱í̱ sas?̱ apó ti̱ stigmí̱ pou epitrépei sto lógo tou Theoú sti̱n kathi̱meriní̱ tous i̱méra. Omologó̱ epísi̱s óti akóma kai egó̱, mathaíno̱ lígo perissótero schetiká me af̱tó to ieró vivlío pou onomázetai Agía Grafí̱, nómiza óti í̱xera ton lógo tou Theoú, allá ékana láthos, tha éprepe na psáxei gia próstheta schólia. Allá í̱tan polý kaló gia na tis gnó̱seis mou kai ti̱n katanói̱si̱ epísi̱s na af̱xi̱theí:̱ Den écho̱ kamía theologikí̱ katártisi̱, allá écho̱ mia kalí̱ katanói̱si̱ pou échei apokti̱theí méso̱ to̱n metrí̱seo̱n pou elí̱fthi̱san katá ta telef̱taía éti̱ ti̱s Agías Grafí̱s. Allá xérete ti gínetai me pollí̱ agápi̱, frontída kai afosío̱si̱:̱ to érgo af̱tó den stamatá edó̱, egó̱ tha érthei tó̱ra sti̱n Kainí̱ Diathí̱ki̱, pou kánoun ti̱n ídia douleiá polý sovará, étsi ó̱ste óloi archísoun na katalavaínoun lígo perissótera gia af̱tó to érgo ypérocho?̱ i̱ opoía eínai ev̱réo̱s amfisvi̱teítai apó polloús, allá kánei sálo sti̱ zo̱í̱ ekeíno̱n pou epilégoun af̱tó to drómo. Edó̱ sti̱n Palaiá Diathí̱ki̱, i̱ apostolí̱ tou lógou tou Theoú, elí̱fthi̱ apó tous profí̱tes, poiménes kai iereís:̱ plí̱ro̱san ypsi̱ló tími̱ma gia na eínai pistí̱ ston Kýrio?̱ xéreis giatí?̱ Af̱tós o kósmos aní̱kei sto diávolo. O kósmos pou o Theós etoimázei gia tou exagorastoún, apothi̱kév̱ontai, tha eínai se éna méros ópou den ypárchei skotádi, ton póno, ti̱ thlípsi̱, oúte to tríximo to̱n dontió̱n:̱ den tha ypárchei í̱lios kai to fengári den ypárchei, gia ti̱ dóxa tou Kyríou tha lámpsei. Pléon, óla af̱tá pou o ánthro̱pos eínai pio psáxete edó̱ sti̱ gi̱, poia eínai af̱tá ta prágmata pou férnoun proso̱riná ploúti̱, ypárchei gi 'af̱toús pou to axízoun se, tha eínai do̱reán. Xéreis giatí?̱ O Theós katéchei ta pánta. Af̱tós eínai o lógos pou o Lógos tou Theoú den léei na thi̱sav̱rós ta ploúti̱ tou kósmou?̱ ópou skóros katastréfei, kai skouriá, kai óti móno píso̱ ta provlí̱mata kai ta deiná. Skefteíte to san kalá. Af̱tó í̱tan to schólio ti̱s Palaiás Diathí̱ki̱s, pou lí̱gei sto vivlío tou Malachía:̱ Elpízo̱ na epitýchei to stócho na deíxei diaforetikó kai apló trópo, ti̱ si̱masía tou káthe vivlíou ti̱s Vívlou. Edó̱ prospáthi̱se na deíxei óti ta schólia theologikí̱ morfí̱ kai ton trópo pou ti̱n katanói̱si̱ mou epitrépetai. As páme tó̱ra sta vivlía ti̱s Kainí̱s Diathí̱ki̱s. Pollés ef̱charistíes se ólous esás tous anagnó̱stes mou ev̱genó̱n (ópo̱s) sí̱mera me páno̱ apó 59 chiliádes episképseis. Den eímai énas pástoras, allá énas foiti̱tí̱s ti̱s Agías Grafí̱s, elpízo̱ na eínai se thési̱ na tous voi̱thí̱sei me af̱tés tis parati̱rí̱seis pou apéfere trópos sovarés istoselídes?̱ oi ánthro̱poi me ef̱thýnes kai theologikés gnó̱seis.
Apofoíti̱sa to nosokomeío poimantikés apó ton Baptist Church MS to 2012, efi̱mérios ti̱s Mercedes Tavares
Ta schólia pou diatypó̱nontai apó ton José Carlos Ribeiro, mélos ti̱s First Baptist Church ti̱s sklí̱rynsi̱s katá plákas. Kámpo Nkránte Mártios, 2015 jcr0856@hotmail.com
Schólio schetiká me ta vivlía tou Angaíou Zacharías Malachías &?̱ Den ypárchoun vivlía 38,39, 40
Angaíos, tou opoíou to ónoma si̱maínei «Festivál», í̱tan éna apó ta meta-Exilic profí̱tes, sýnchronos tou Zacharía. Angaíos eíche tis idióti̱tes enós kaloú poiména. Sti̱n enthárrynsi̱ to̱n opoío̱n i̱ léxi̱ í̱tan se armonía me ti̱n kardiá to̱n anthró̱po̱n kai to nou tou Theoú, í̱tan o angeliofóros tou Theoú, me to mí̱nyma tou Kyríou, pou odi̱geí ti̱n omáda tou, apothárrynan ti̱n asfáleia ti̱s parousías tou Theoú. Ypourgeío tou Angaíos kálypse mia período lígo ligótero apó tésseris mí̱nes, katá ti̱ diárkeia ti̱s déf̱teri̱s vasileías tou Dareíou, o vasiliás, o opoíos kyvérni̱se ti̱n Persía 522-486 p.CH. Vrísketai Haggai sti̱n istoría to 520 p.CH. Angaíos to 520 p.CH., synkéntro̱se tous exóristous eíche epistrépsei sti̱n patrída tou, to 536 p.CH., gia na anoikodomí̱soun to naó tou Kyríou. Eíchan archísei kalá, chtízontas thysiastí̱rio kai na prosférei thysíes, ti̱n ídrysi̱, sti̱ synécheia, ta themélia gia to spíti tou Kyríou katá to epómeno étos. I̱ kataskev̱í̱ eíche stamatí̱sei, o̱stóso ótan oi echthroí chlév̱azan tis prospátheies to̱n kataskev̱astó̱n.
Ómo̱s, to Ypourgeío Angaíos kai o Zacharías na échoun prokalései oi ánthro̱poi na anavió̱sei kai na olokli̱ró̱sei to érgo mésa se pénte chrónia. I̱ anakataskev̱asméni̱ naós í̱tan afiero̱ménos se 515 p.CH. To vivlío Angaíos antimeto̱pízei tría provlí̱mata pou eínai koiná se ólous tous anthró̱pous aná pása stigmí̱ prosférontas lýseis empnéei.
To pró̱to próvli̱ma:̱ i̱ élleipsi̱ endiaférontos (1,1 éo̱s 15) gia na tous xypní̱sei apó ti̱ stási̱ tous apó adiaforía, o Theós miláei dýo forés tous anthró̱pous. Kat 'archás, tha prépei na syneidi̱topoií̱soume óti eínai ákarpes (1.5-6) epeidí̱ eíchan fýgei apó to spíti tou Theoú kai páei sto spíti tou (1,7 éo̱s 9). Óles oi prospátheiés tous na di̱miourgí̱soun to dikó tous vasíleio poté den tha paráxoun mónima apotelésmata. Metá apó na dei to próvli̱má sas, oi ánthro̱poi, tóte, prépei na katalávoume óti o Theós tha apodechtheí ó, ti kánoun, étsi ó̱ste o Theós na doxasteí an ton dó̱sei af̱tá pou échoun (1.8)
To déf̱tero próvli̱ma:̱ Apothárrynsi̱ (2,1 éo̱s 9) Haggai paírnei éna mí̱nyma gia ti̱n apofasistikí̱ antimetó̱pisi̱ apothárrynsi̱. I̱ lýsi̱ af̱tí̱ échei dýo skéli̱:̱ to éna ascholeítai me to epeígon próvli̱ma?̱ i̱ álli̱ lýsi̱ eínai mia makrá seirá. Pros to parón, móno oi ánthro̱poi prospathoún kai ergasía (2.4). To állo kleidí gia ti̱n katapolémi̱si̱ tou kakoú eínai oi kataskev̱astés gno̱rízoun óti eínai ktírio gia ti̱n i̱méra pou o Theós na sympli̱ró̱sete af̱tó to spíti me ti̱ dóxa pou tha eínai megalýteri̱ apó ti̱ dóxa tou naoú tou Solomó̱nta (2.9)
To tríto próvli̱ma:̱ Dysaréskeia (2,10 - 23) Tó̱ra pou oi ánthro̱poi ergázontai, anaménoun mia ámesi̱ anastrofí̱ ólo̱n chrónia ti̱s adráneias. Sti̱ synécheia, oi profí̱tes páei me mia eró̱ti̱si̱ pros tous iereís (2,12 - 13) schetiká me ta prágmata kathará kai vró̱mika, kathó̱s kai ti̱s epirroí̱s tous páno̱ sto állo.
I̱ apánti̱si̱ to̱n ieréo̱n eínai óti vro̱miá eínai metadotikí̱, enó̱ i̱ agióti̱ta den eínai. I̱ efarmogí̱ eínai profaní̱s:̱ Mi̱n periménete to érgo trió̱n mi̱nó̱n anairésete ti̱n améleia to̱n dekaéxi. I̱ epómeni̱ léxi̱ tou Kyríou pros tous anthró̱pous eínai mia ékpli̱xi̱:̱ "Allá apó af̱tí̱ ti̱n i̱méra tha sas ev̱logeí» (2:̱19). Oi ánthro̱poi chreiázontai gia na katalávoun óti oi ev̱logíes tou Theoú den boreí na kerdísei o̱s pli̱ro̱mí̱, allá tha ton ev̱mení̱ dó̱ra tou Theoú dóti̱. O Theós diálexe Zorababel na eínai éna dachtylídi séla (2:̱23), pou eínai, na ekproso̱peí ti̱n fýsi̱ tou ypallí̱lou pou prépei na pli̱roúntai, télos, to pio si̱mantikó apó Zorababel Gio, ton Ii̱soú. Si̱meió̱ste to ónoma tou Zorovável kai stis dýo genealogiká katalógous to̱n Ev̱angelío̱n (Matth. 1 ?. Luc 3), ypodeiknýontas óti i̱ telikí̱ ev̱logía, i̱ megalýteri̱, eínai éna próso̱po, ton Yió Tou Ii̱soú Christó. Christós apokálypse:̱ Dýo anaforés sto Christó sto vivlío tou Angaíou tónise. To pró̱to eínai 2,6 éo̱s 9, i̱ opoía archízei me ti̱n exí̱gi̱si̱ óti o Theós tha kánei sto néo naó kápoia méra na kerdísei ti̱ diethní̱ prosochí̱. Metá apó mia diatarachí̱ metaxý to̱n laó̱n ti̱s gi̱s, ta éthni̱ tha odi̱gi̱thoún sto naó gia na máthete ti épsachnan gia:̱ Kápoios pou í̱thele óla ta éthni̱ tha emfanízontai sto megaleío tou naoú.
I̱ parousía tou tha prokalései ti̱ mní̱mi̱ tou ti̱n éndoxi̱ naós tou Solomó̱nta aposýnthesi̱, étsi ó̱ste móno i̱ dóxa tou Christoú paraménei. Mazí me ti̱ dóxa ti̱s parousías tou Christoú sti̱ megáli̱ eirí̱ni̱, ópo̱s ton Prínkipa ti̱s Eirí̱ni̱s perílampros o ídios tha eínai ekeí. To déf̱tero erchomó tou Messía tha anaforás eínai 2,23.
To vivlío teleió̱nei me mia anaforá tou Zorovável, syndéontas af̱tó to vivlío pros to télos ti̱s P.D., o NT pró̱ti̱ Zorovável eínai éna próso̱po pou anaféretai stis genealogíes tou Ii̱soú. Mia sýntomi̱ allá ómorfi̱ anaforá sto Ágio Pnév̱ma vrísketai sto 2,5. Oi parapáno̱ stíchoi deíchnoun oi ánthro̱poi tou Theoú apotharrýnontai, enó̱ synkrínontas to naó pou eínai tó̱ra ktírio me to éndoxo naó tou Solomó̱nta, o néos naós tha antikatastí̱sei. O lógos tou Kyríou pros af̱toús eínai:̱ «Na eísai dynatós ... Kai eínai eseís." To kíni̱tro gia na gínei af̱tó eínai, epísi̱s, anaféretai:̱ ". Epeidí̱ eímai mazí sou" Haggai 2.5, tóte exi̱geí pó̱s i̱ E Agíou, tha alli̱lepidroún me to pnév̱ma to̱n anthró̱po̱n, ó̱ste na échoun oi ergasíes olokli̱ró̱thi̱kan. Stíchos. 5 perilamvánei af̱tá ta si̱mantiká si̱meía:̱ ". Sýmfo̱na me ti̱n léxi̱ pou concertei mazí sas" To Ágio Pnév̱ma eínai éna zo̱tikó méros sti̱ diathí̱ki̱ tou Theoú me tous anthró̱pous tou, to E Santo eínai éna mónimo dó̱ro sto laó tou Theoú:̱ «Kai to Pnév̱ma mou katoíki̱se anámesá sas. "I̱ parousía tou ES apomakrýnei to fóvo ti̱s kardiás tou laoú tou Theoú. O̱s ek toútou:̱ ". Óchi sto Fóvo" Sti̱n kardiá ti̱s diathí̱ki̱s tou Theoú me tous anthró̱pous tou, eínai i̱ synechí̱s leitourgía tou ES, ergázontai gia na tous elef̱theró̱sei apó to fóvo, étsi ó̱ste na boroún na kini̱thoún me tólmi̱ ti̱n ekplí̱ro̱si̱ ti̱s theías ti̱s Epitropí̱s.
(I). To pró̱to mí̱nyma tou Kyríou, ti̱n kardiá sas gia na sas trópous 1,1 - 15. Skefteíte ti échete kánei:̱ parameli̱theí to spíti tou Theoú 1,1 - 6> Skefteíte ti thélete na kánete:̱ chtísei to spíti tou Theoú 1,7 - 11. Ta apotelésmata exetásei trópous sas 1,12 éo̱s 15 II). To déf̱tero mí̱nyma apó ton Kýrio:̱ ago̱nistoúme kai na ergastoúme 2,1 éo̱s 9 Sýnkrisi̱ tou néou naoú me to naó tou Solomó̱nta 2,1 - 3> Klí̱si̱ gia na prospathí̱sei 2,4 éo̱s 5> O eperchómenos dóxa tou néou naoú 2,6 éo̱s 9 III).
To tríto mí̱nyma apó ton Kýrio:̱ Tha sas 2,10 - 23> ev̱logeí Mia eró̱ti̱si̱ pros tous iereís 2,10 - 19> Mia ypóschesi̱ pros ton Zorovável 2,20 me 23?̱ Zacharías, tou opoíou to ónoma si̱maínei «O Kýrios páei» í̱tan éna apó ta dokária profí̱tes - Exilic, sýnchronos tou Angaíou. Me Angaíos, klí̱thi̱ke gia na xypní̱sei tous Evraíous o opoíos epéstrepse gia na olokli̱ró̱sei to érgo ti̱s anoikodómi̱si̱s tou naoú (vlépe Ézra. 6:̱14). O̱s gios tou paidiá Barachias, Ido, í̱tan éna apó ta ieratiká oikogéneies ti̱s fylí̱s tou Lev̱í. Eínai éna apó ta pio messianikí̱ ólo̱n to̱n profi̱tó̱n ti̱s Palaiás Diathí̱ki̱s lamvanoméno̱n ypópsi̱ to̱n diaforetikó̱n anaforés kai apodedeigméni̱ páno̱ apó ton erchómeno Messía. Ypourgeío tou Zacharía árchise to 520 p.CH., dýo mí̱nes metá Haggai échoun olokli̱ró̱sei profi̱teía sas. To théama to̱n pró̱to̱n kefalaío̱n dóthi̱ke, profanó̱s, enó̱ o profí̱ti̱s í̱tan énas nearós (2.4). Ta kapákia 7-8 symveí dýo chrónia argótera, to 518 p.CH. I̱ anaforá sti̱n Elláda 9:̱13 boreí na ypodeiknýei óti ta kapákia. 9-14 gráfti̱kan metá to 480, ótan i̱ Elláda antikatésti̱se ti̱n Persía o̱s ti̱ megáli̱ pankósmia dýnami̱.
Oi profi̱teíes pou kalýptoun to Vivlío tou Zacharía meió̱thi̱kan sto grápsimo metaxý 520 kai 475 p.CH., oi exóristoi pou epéstrepsan sti̱n patrída tou to 536 p.CH., ypó to diátagma tou Kýrou, í̱tan metaxý to̱n fto̱chótero̱n apó tous aichmalo̱sía to̱n Evraío̱n. Perípou pení̱nta chiliádes ánthro̱poi epéstrepsan sti̱n Ierousalí̱m ypó ti̱n i̱gesía tou Zorovável kai o Ii̱soús tou Nav̱í̱. Grí̱gora xanachtísti̱ke to thysiastí̱rio kai árchisan na chtízoun to naó. Sýntoma, o̱stóso, apátheia dief̱theti̱thoún, kathó̱s eíchan periválletai me ti̱n antíthesi̱ to̱n geitóno̱n Samareitó̱n, o opoíos teliká í̱tan se thési̱ na párete mia kyvérni̱si̱ prokeiménou Persía na stamatí̱sei ti̱n kataskev̱í̱. Gia perípou dó̱deka chrónia to ktírio apokleísti̱ke apó ti̱n apogoí̱tef̱si̱ kai ti̱n ani̱sychía gia álles drasti̱rióti̱tes. Zacharías kai Angaíos épeise tous anthró̱pous píso̱ sto Theó kai to skopó tou na apokatastí̱sei to naó. Zacharías enthárryne to laó tou Theoú na sas dii̱gi̱thó̱ mia méra ótan o Messías tha vasilév̱ei enós anakainisménou naoú, mia póli̱ apokatastatheí. To vivlío tou Zacharía archízei me ischyrí̱ léxi̱ tou Kyríou pros tous anthró̱pous na metanoí̱soun kai na gyrísei píso̱ sto Theó tous. To vivlío eínai gemáto apó anaforés Zacharías pros to lógo tou Kyríou. O profí̱ti̱s den paradó̱sei to dikó tou mí̱nyma, allá metaférei pistá to mí̱nyma tou dóthi̱ke apó ton Theó. Oi ánthro̱poi kaloúntai na metanoí̱soun apó ti̱n apátheia tous kai na olokli̱ró̱soun to érgo den eíche olokli̱ro̱theí. Tóte o Theós tha diavevaió̱nei tous anthró̱pous tou ti̱n agápi̱ kai ti̱ frontída tous gia tous méso̱ októ̱ orámata.
To órama tou anthró̱pou kai to̱n alógo̱n thymízei stous anthró̱pous ti̱ frontída tou Theoú. To órama to̱n tessáro̱n kérata kai téssera xylourgoí férnei sto nou ti̱n krísi̱ tou Theoú. Órama tou anthró̱pou me mia grammí̱ métri̱si̱s ypárchei mia apokalyptikí̱ matiá se Véle kai eiri̱nikí̱ póli̱ tou Theoú. To megálo órama tou synólou ki̱ropí̱gio me epikálypsi̱ chrysoú metaxý to̱n skafó̱n tou petrelaíou diasfalízei óti Zorovável tous skopoús tou Theoú tha ekpli̱ro̱thoún móno apó to Pnév̱ma tou. To iptámeno roló órama ekdídei ti̱ dí̱lo̱si̱ tou Theoú katá ti̱s klopí̱s kai katá psev̱dorkía. I̱ gynaíka tou orámatos ti̱s efá si̱maínei ti̱n agióti̱ta tou Theoú kai ti̱n apomákrynsi̱ ti̱s amartías. To órama to̱n tessáro̱n af̱tokiní̱to̱n apeikonízei ton kyríarcho élencho tou Theoú epí ti̱s gi̱s. Oi apópseis pou akoloutheítai apó ti̱ stépsi̱. Se poia Joshua stéfetai vasiliás tóso kai énan ieréa. Af̱tí̱ eínai mia dýnami̱ pou proérchetai apó to symvolismó Messía. Sta kefálaia 7-9, o Theós chri̱simopoieí ti̱n ef̱kairía mias eró̱ti̱si̱s gia ti̱ ni̱steía gia na enischýsei ti̱n parangelía sas gia ti̱ dikaiosýni̱ kai ti̱n krísi̱, na antikatastí̱sei tis thri̱skef̱tikés diatypó̱seis.
Ta kapákia 9-14 periéchoun pollá eschatología. (Ta telef̱taía prágmata Spoudó̱n)
Christós apokálypse. O Zacharías eínai merikés forés anaféretai o̱s to pio messianikí̱ tou Wert ta vivlía OT
Ta kapákia 9-14 akoúgontai ta pio anaferómena tmí̱mata to̱n profi̱tó̱n stis afi̱gí̱seis to̱n Ev̱angelío̱n. Sti̱n apokálypsi̱, Zacharías eínai eisi̱gménes perissótero apó káthe profí̱ti̱ Iezekií̱l ektós. O profí̱tef̱se óti o Messías tha érthei o̱s o ypi̱réti̱s tou Kyríou, tou Katastí̱matos (3.8), o̱s o ánthro̱pos tou opoíou to ónoma eínai o kládos (6:̱12)?̱ tóso o̱s vasiliá o̱s ieréas 9.6?̱ 13), kai o̱s ali̱thinós Poiménas (11,4 - 11). Dínei mia entypo̱siakí̱ martyría gia ti̱n prodosía tou Christoú gia triánta argýria (11,12 - 13), i̱ stáv̱ro̱si̱ tou (12:̱10), ta vásana tou (13.7) kai ti̱ déf̱teri̱ tou érchontai (14.4). Dýo anaforés ston Christó, eínai exéchousas si̱masías. I̱ thriamvef̱tikí̱ eísodos tou Ii̱soú sta Ierosólyma perigráfetai leptomeró̱s sto 9.9, téssera chrónia prin apó ti̱n ekdí̱lo̱si̱ (vlépe Katá Matthaíon 21,4?̱ Mark 11,7 - 10). Mía apó tis pio dramatikés stíchous to̱n profi̱tikó̱n grafó̱n vrísketai se 12.10, ótan sta perissótera cheirógrafa chri̱simopoieítai to pró̱to próso̱po :̱. "Tha prépei na doúme páno̱ mou opoíous échoun trypi̱ména" Ii̱soús Christós profí̱tef̱se proso̱piká ti̱n telikí̱ apodochí̱ ti̱s apó káthe tou Davíd. To Ágio Pnév̱ma se drási̱:̱ To pio sychná anaferómeno stíchos ti̱s Palaiás Diathí̱ki̱s se schési̱ me to érgo ES, eínai 4.6. Zorovável eínai pari̱goriá ston toméa ti̱s asfáleias:̱ 1) óti i̱ anoikodómi̱si̱ tou naoú den eínai i̱ stratio̱tikí̱ dýnami̱, í̱ apó ti̱n anthró̱pini̱ andreía, allá apó to ypourgeío tou Agíou Pnév̱matos?̱ 2) óti to Ágio Pnév̱ma tha katargí̱sei káthe empódio sti̱n poreía, i̱ opoía empodízei ti̱n oloklí̱ro̱si̱ tou naoú tou Theoú. Mia thliverí̱ scholiasmós 7:̱12 ypenthymízei stous anthró̱pous exégersí̱ tous katá ta lógia tou Kyríou méso̱ to̱n profi̱tó̱n. Ta lógia af̱tá metadídontai apó to Pnév̱ma. Ierá. I. I̱ klí̱si̱ se metánoia 1,1 - 6
II). Oi októ̱ orámata 01.07 - 06.15:̱ O ánthro̱pos kai ta áloga 1,7 éo̱s 17:̱ Ta téssera kérata kai o siderás. 1,18 - 21 O ánthro̱pos me mia grammí̱ métri̱si̱s 2,1 - 13. O archieréas. 3,1 - 10. To ki̱ropí̱gio kai to docheío ladioú. 4,1 - 14. To iptámeno roló. 5,1 - 4. I̱ gynaíka sti̱ mési̱ tou kalathioú. 5,5 - 11. Ta téssera af̱tokíni̱ta. 6,1 - 8. III). I̱ Stépsi̱ ti̱s archieréas 6,9 éo̱s 15 IV). Thri̱skef̱tikoú teletourgikoú í̱ ali̱thiní̱ metánoia? 7,1 éo̱s 14 V). I̱ Sió̱n 8,1 éo̱s 23 apokatástasi̱. VI). O thríamvos ti̱s Sió̱n. 8,1 - 23. I̱ pró̱ti̱ profi̱teía:̱ O Messías apérripse 09/01 - 11/17. To déf̱tero Profi̱teía:̱ O Messías Reina 12,1 - 14,21
Syngraféas:̱ Malachías Gráfontas Olokli̱ró̱thi̱ke:̱ Metá apó 443 p.CH:̱ To vivlío tou Malachía eínai to noúmero 39 ston kanóna ti̱s Agías Grafí̱s. Poios í̱tan o Malachías? Ypárchei éna gegonós, akómi̱ kai katacho̱rí̱thi̱ke stis katago̱gí̱ tous í̱ ti̱n proso̱pikí̱ istoría. O̱stóso, me vási̱ to periechómeno ti̱s profi̱teías tou, eínai profanés óti í̱tan pio zí̱lo sti̱n afosío̱sí̱ tou sto Theó, yperaspízetai to ónomá tou kai ti̱n agní̱ latreía tou, kai óti aisthánthi̱ke megáli̱ aganákti̱si̱ pros ekeínous pou presvév̱oun na ypi̱retí̱soun ton Theó, allá chri̱simév̱oun móno gia na af̱tó̱n. To ónoma tou Iecho̱vá anaféretai 48 forés se téssera kefálaia ti̱s profi̱teías tou. To ónomá tou sta evraïká eínai Mál'akhî, i̱ opoía pithanó̱s si̱maínei «Angeliofóros mou." I̱ Evraïkés Grafés, oi Evdomí̱konta, kai i̱ chronologikí̱ seirá to̱n vivlío̱n pou Malachías telef̱taía thési̱ metaxý to̱n 12 legómeno̱n í̱ssonos si̱masías profí̱tes. Sýmfo̱na me ti̱n parádosi̱ ti̱ Megáli̱ Synago̱gí̱, ézi̱se metá tous profí̱tes Angaíos kai o Zacharías kai í̱tan sýnchronos tou Neemía. Ótan i̱ profi̱teía gráfti̱ke? Katá ti̱ diárkeia ti̱s dioíki̱si̱s tou dioiki̱tí̱, to opoío topotheteí sto chróno gia na apokatastí̱sei ti̱n Ierousalí̱m metá apó 70 chrónia erí̱mo̱si̱s tou Ioúda (Mal 1:̱. 8). Allá af̱tó kyverní̱ti̱s? Dedoménou óti anaférei ti̱n ypi̱resía sto naó, allá cho̱rís anaforá sti̱n kataskev̱í̱ tou naoú prépei na í̱tan metá ti̱n epochí̱ tou Zorovável dioiki̱tí̱, tou opoíou i̱ thi̱teía sto naó olokli̱ró̱thi̱ke. Ypárchei móno énas állos kyverní̱ti̱s af̱tí̱s ti̱s periódou pou anaféretai stis Grafés, kai eínai Neemías. Eínai méros ti̱s profi̱teías sti̱n epochí̱ tou Neemía? Típota den anaféretai sto Malachía gia ti̱n anoikodómi̱si̱ ti̱s Ierousalí̱m kai to teíchos tou, i̱ opoía exaleífei to próo̱ro méros tou Neemía kyvérni̱si̱. O̱stóso, ypárchei polýs lógos gia katáchri̱si̱ apó to ierateío, pou syndéei Malachías me ti̱n katástasi̱ ótan Neemías í̱rthe gia déf̱teri̱ forá sti̱n Ierousalí̱m metá Artaxérxi̱ ton apokaloún píso̱ sti̱ Vavyló̱na to 443 P.K.CH., to étos 32 ti̱s vasileías tou vasiliás. (Mal 2:̱ 1?̱ Nee. 13:̱ 6). Parómoia Fti̱nés vréthi̱ke sto Malachías kai o Neemías deíchnoun óti i̱ profi̱teía ischýei gia ti̱ synkekriméni̱ período. - Mal 2:̱ 4-8, 11, 12-Nee .. 13:̱11, 15, 23-26?̱ Mal. 3:̱ 8-10-Nee. 13:̱ 10-12. To vivlío tou Malachía pántote ginótan dektó apó tous Evraíous o̱s af̱thentiká. Apospásmata tou sti̱n Christianikés Elli̱nikés Grafés, pollés apó tis opoíes parousiázoun chairetismoús ti̱s profi̱teías tou, na apodeíxei óti Malachías empnéf̱sti̱ke kai méros tou kanóna to̱n Evraïkó̱n Grafó̱n pou anagno̱rísti̱ke apó ti̱n Christianikí̱ ekkli̱sía. - Mal 1:̱ 2, 3-Rom .. 9:̱13?̱ Mal. 3:̱ 1-Mat. 11:̱10?̱ Luc. 1:̱76 kai 7:̱27?̱ Mal 4:̱. 5, 6-Mat. 11:̱14 kai 17:̱ 10-13, Márkos 9:̱ 11-13 kai Louká. 1:̱17.
Profi̱teía Malachía deíchnei óti o zí̱los kai thri̱skef̱tikó enthousiasmó pou prokálesan oi profí̱tes Angaíos kai o Zacharías ti̱n epochí̱ ti̱s anoikodómi̱si̱s tou naoú eíche perásei. Iereís eíche gínei aprósektos, yperí̱fanos kai af̱to díkaioi. Oi ypi̱resíes naós eíche gínei mia prosomoío̱si̱. Dékata kai prosforés eíchan meio̱theí lógo̱ ti̱s éna synaísthi̱ma óti o Theós den endiaféretai gia to Israí̱l. Oi kentrikés elpídes se Zorovável den eíche pragmatopoii̱theí, kai, antítheta me tis prosdokíes, o Messías den eíche érthei. I̱ pnev̱matikí̱ katástasi̱ to̱n Evraío̱n í̱tan se polý chami̱ló epípedo. Af̱tí̱ i̱ vási̱ í̱tan ekeí gia ti̱n enthárrynsi̱ kai ti̱n elpída? Pó̱s tha boroúse na prokalései tous anthró̱pous na anagno̱rísoun ti̱n pragmatikí̱ tous katástasi̱, kai xýpni̱se gia na epistrépsete sti̱n dikaiosýni̱? I̱ profi̱teía tou Malachía pareíche ti̱n apánti̱si̱. Malachías pi̱gaínei gia na perigrápsei ton archikó týpo ti̱s ierosýni̱s. O profi̱tév̱ei tou I̱líou ti̱s Dikaiosýni̱s schetiká me ti̱ synav̱lía tou Messenger kai i̱ megáli̱ kai epifaní̱s i̱méra ti̱s theïkí̱s krísi̱s, sti̱n opoía oi díkaioi tha antameifthoún kai oi aseveís timo̱roúntai. Télos, o ídios protrépei tous anthró̱pous na ti̱roún to nómo dínetai sto Israí̱l méso̱ tou Mo̱ysí̱ kai ypóschetai ti̱n élef̱si̱ tou Messía kai o prokátochós tou, o I̱lías (o Io̱ánni̱s o Vaptistí̱s). I̱ dí̱lo̱si̱ katalí̱gei i̱ AT, kai i̱ exousía sta kalá néa ti̱s diátaxi̱s tou Theoú ston í̱lio ti̱s dikaiosýni̱s pou perigráfontai sto NT. Sto telef̱taío vivlío ti̱s Palaiás Diathí̱ki̱s, échoume vrei safeís profi̱tikés di̱ló̱seis schetiká me ti̱n xafnikí̱ emfánisi̱ tou Christoú - Angel (néa) synav̱lía (3.1). Af̱tí̱ i̱ méra eínai mia epochí̱ krísi̱s. "Poios tha statheí, ótan af̱tós emfanisteí?» (3.2) Kaneís, me tis dikés tous dynámeis boroún, allá gia ekeínous pou fovoúntai ton Kýrio, «o Í̱lios ti̱s Dikaiosýni̱s, o Ii̱soús (3.1) tha genni̱theí kai tha férei ti̱ so̱ti̱ría káto̱ apó tis fteroúges tous," óti eínai mia niki̱fóra thríamvo (4.2). To érgo tou Agíou Pnév̱matos sto Malachías eínai emfaní̱s sto próso̱po tou kai sti̱n profi̱tikí̱ diakonía. Ta graptá tou deíchnoun óti í̱tan énas afosio̱ménos profí̱ti̱s. Éna átomo me safí̱neia se armonía me to Ágio Pnév̱ma. O̱s ek toútou, tha boroúse na chri̱simopoii̱theí apotelesmatiká gia na proeidopoií̱sei tous anthró̱pous gia ti̱n amarto̱lí̱ symperiforá tous kai na ton peísei na symmorfó̱nontai zo̱í̱ tou me to nómo tou Kyríou. To Ágio Pnév̱ma tou apéneime epísi̱s to pronómio na férei ti̱ grammí̱ to̱n pistó̱n profi̱tó̱n kai syngraféo̱n afiero̱méno sto télos ti̱s, epitrépontás tou na diaki̱rýxei me safí̱neia kai thérmi̱ to óramá sas gia ti̱n élef̱si̱ tou Christoú. I). I̱ agápi̱ tou Theoú gia ton Israí̱l 1,2-5. II). I̱ apotychía to̱n ieréo̱n 01.06 - 02.09 III). I̱ apistía to̱n anthró̱po̱n 2,10 éo̱s 16. IV. I̱ I̱méra ti̱s Krísi̱s. 2.17-3-5. V. ev̱logía na díneis. 3,6 - 12. VI). I̱ moíra to̱n asevó̱n kai to̱n dikaío̱n. 3.13 éo̱s 4.3 VII). Protropí̱ kai Ypóschesi̱ 4,4 - 6. Agapi̱té anagnó̱sti̱ (a), katalí̱goun edó̱ sti̱n Palaiá Diathí̱ki̱, ti̱n Agía Grafí̱ scholiasmó ti̱s theologikí̱s morfí̱, kai eschatologikí̱:̱ Ta schólia í̱tan o̱s epí to pleíston proérchontai apó to plí̱ro̱ma Agía Grafí̱, pou eínai gno̱stó, kai epísi̱s álles asfaleís vivlikés pi̱gés .. Katáfera na deíxei éna sovaró períli̱psi̱ sas ev̱gení̱s anagnó̱sti̱ (a), kai na chri̱siméf̱sei o̱s mia pollá yposchómeni̱ máthi̱si̱s, se éna ali̱thinó monopáti, to opoío eínai o trópos tou Theoú. Mésa apó af̱tó to schólio:̱ anazí̱ti̱si̱ katanoí̱soun kalýtera ti eínai i̱ Agía Grafí̱ sti̱ zo̱í̱ sas?̱ pó̱s boreí na kánei ti̱ diaforá sti̱ zo̱í̱ sas?̱ apó ti̱ stigmí̱ pou epitrépei sto lógo tou Theoú sti̱n kathi̱meriní̱ tous i̱méra. Omologó̱ epísi̱s óti akóma kai egó̱, mathaíno̱ lígo perissótero schetiká me af̱tó to ieró vivlío pou onomázetai Agía Grafí̱, nómiza óti í̱xera ton lógo tou Theoú, allá ékana láthos, tha éprepe na psáxei gia próstheta schólia. Allá í̱tan polý kaló gia na tis gnó̱seis mou kai ti̱n katanói̱si̱ epísi̱s na af̱xi̱theí:̱ Den écho̱ kamía theologikí̱ katártisi̱, allá écho̱ mia kalí̱ katanói̱si̱ pou échei apokti̱theí méso̱ to̱n metrí̱seo̱n pou elí̱fthi̱san katá ta telef̱taía éti̱ ti̱s Agías Grafí̱s. Allá xérete ti gínetai me pollí̱ agápi̱, frontída kai afosío̱si̱:̱ to érgo af̱tó den stamatá edó̱, egó̱ tha érthei tó̱ra sti̱n Kainí̱ Diathí̱ki̱, pou kánoun ti̱n ídia douleiá polý sovará, étsi ó̱ste óloi archísoun na katalavaínoun lígo perissótera gia af̱tó to érgo ypérocho?̱ i̱ opoía eínai ev̱réo̱s amfisvi̱teítai apó polloús, allá kánei sálo sti̱ zo̱í̱ ekeíno̱n pou epilégoun af̱tó to drómo. Edó̱ sti̱n Palaiá Diathí̱ki̱, i̱ apostolí̱ tou lógou tou Theoú, elí̱fthi̱ apó tous profí̱tes, poiménes kai iereís:̱ plí̱ro̱san ypsi̱ló tími̱ma gia na eínai pistí̱ ston Kýrio?̱ xéreis giatí?̱ Af̱tós o kósmos aní̱kei sto diávolo. O kósmos pou o Theós etoimázei gia tou exagorastoún, apothi̱kév̱ontai, tha eínai se éna méros ópou den ypárchei skotádi, ton póno, ti̱ thlípsi̱, oúte to tríximo to̱n dontió̱n:̱ den tha ypárchei í̱lios kai to fengári den ypárchei, gia ti̱ dóxa tou Kyríou tha lámpsei. Pléon, óla af̱tá pou o ánthro̱pos eínai pio psáxete edó̱ sti̱ gi̱, poia eínai af̱tá ta prágmata pou férnoun proso̱riná ploúti̱, ypárchei gi 'af̱toús pou to axízoun se, tha eínai do̱reán. Xéreis giatí?̱ O Theós katéchei ta pánta. Af̱tós eínai o lógos pou o Lógos tou Theoú den léei na thi̱sav̱rós ta ploúti̱ tou kósmou?̱ ópou skóros katastréfei, kai skouriá, kai óti móno píso̱ ta provlí̱mata kai ta deiná. Skefteíte to san kalá. Af̱tó í̱tan to schólio ti̱s Palaiás Diathí̱ki̱s, pou lí̱gei sto vivlío tou Malachía:̱ Elpízo̱ na epitýchei to stócho na deíxei diaforetikó kai apló trópo, ti̱ si̱masía tou káthe vivlíou ti̱s Vívlou. Edó̱ prospáthi̱se na deíxei óti ta schólia theologikí̱ morfí̱ kai ton trópo pou ti̱n katanói̱si̱ mou epitrépetai. As páme tó̱ra sta vivlía ti̱s Kainí̱s Diathí̱ki̱s. Pollés ef̱charistíes se ólous esás tous anagnó̱stes mou ev̱genó̱n (ópo̱s) sí̱mera me páno̱ apó 59 chiliádes episképseis. Den eímai énas pástoras, allá énas foiti̱tí̱s ti̱s Agías Grafí̱s, elpízo̱ na eínai se thési̱ na tous voi̱thí̱sei me af̱tés tis parati̱rí̱seis pou apéfere trópos sovarés istoselídes?̱ oi ánthro̱poi me ef̱thýnes kai theologikés gnó̱seis.
Apofoíti̱sa to nosokomeío poimantikés apó ton Baptist Church MS to 2012, efi̱mérios ti̱s Mercedes Tavares
Ta schólia pou diatypó̱nontai apó ton José Carlos Ribeiro, mélos ti̱s First Baptist Church ti̱s sklí̱rynsi̱s katá plákas. Kámpo Nkránte Mártios, 2015 jcr0856@hotmail.com
פרשנות מקרא קודש לספרים על ידי José Carlos ריביירו באנגלית, יווני ובעברית
תגובה על הספרים של חגי זכריה מלאכי ו; אין ספרים 38,39, 40
חגי, שפירוש שמה "פסטיבל", היה אחד מהנביאים שלאחר הגלות, בן דוריו של זכריה. היו לי חגי האיכויות של רועה טובה. בעידוד המילה שהייתה בהרמוניה עם לב של האנשים ומוחו של אלוהים, הוא היה השליח של אלוהים, עם הודעתו של האדון, מוביל קבוצתו מיואשת הבטיחות של נוכחות האל. משרדו של חגי מכוסים תקופה של קצת פחות מארבעה חודשים, בתקופת שלטונו השני של דריוס המלך, ששלט בפרס 522-486 לפנה"ס הוא ממוקם חגי בהיסטוריה ב- 520 לפנה"ס חגי ב- 520 לפנה"ס, אסף את הגולים חזר למולדתו בשנת 536 לפני הספירה, כדי לבנות מחדש את בית המקדש של האל. הם החלו גם, בניית מזבח והקרבת קורבנות, ההקמה אז את היסודות לבית ה 'בשנה הבאה. הבנייה חדלה, אולם כאשר אויבי לעג את המאמצים של הבונים.
אבל המשרד של חגי וזכריה שגרם לאנשים להחיות ולהשלים את המשימה בחמש שנים. בית המקדש המשוחזר נחנך בשנת 515 לפני הספירה. ספר חגי דן בשלוש בעיות משותפות לכל אנשים בכל העת ומציעים פתרונות מעורר השראה.
הבעיה הראשונה: חוסר העניין (1.1-15) כדי לעורר אותם מהיחס שלהם באדישות, אלוהים מדבר פעמיים אנשים. ראשית, הם צריכים להבין שהם עקרים (1.5-6), כי הם עזבו את ביתו של אלוהים והלכו לביתו שלו (1.7-9). כל מאמציהם לבנות ממלכה משלהם לעולם לא יפיקו תוצאות קבועות. אחרי שראיתי את הבעיה שלך, אנשים, אז, צריכים להבין שאלוהים יקבל את מה שהם עושים, כך שאלוהים יכול להיות מהולל אם הם מספקים לו את מה שיש להם (1.8)
הבעיה השנייה: הייאוש (2.1-9) חגי לוקח הודעה להתמודד בנחישות עם רפיון. יש הפתרון שני חלקים: אחד עוסק בבעיה הדחופה; הפתרון האחר הוא ארוך טווח. לעת עתה, רק האנשים שואפים ועבודה (2.4). מפתח האחר להילחם ברשע הוא עבור קבלנים יודעים שהם בונים ליום שבי אלוהים למלא את הבית הזה עם תהילה שיהיה גדול יותר מהתהילה של המקדש שלמה (2.9)
הבעיה השלישית: חוסר שביעות הרצון (2.10-23) עכשיו שהאנשים עובדים, הם מצפים היפוך מיידי של כל השנים של חוסר פעילות שלו. אז הנביאים ללכת עם שאלה לכוהנים (2.12-13) על דברים נקיים ולא נקיים, וההשפעה שלהם על הפנים השני.
התגובה של כוהנים היא שהזוהמה היא מדבקת, ואילו קדושה היא לא. היישום הוא ברור: אל תצפה העבודה שלושה חודשים לבטל את הרשלנות של שישה עשר. המילה הבאה של ה 'אל העם היא הפתעה: "אבל מיום זה אני אברך אותך" (2:19). האנשים צריכים להבין שהברכות של אלוהים לא יכולות להיות זכו כתשלום, אך יהיו מתנות חינניות כמו של תורם אלוהים. אלוהים בחר Zorababel להיות טבעת אוכף (2:23), כלומר, לייצג את טבעו של העבד להתממש, סוף סוף, החשוב ביותר של Zorababel בנו, ישוע. שים לב לשם זרובבל בשתי רשימות היוחסין של הבשורות (מאט. 1 ;. לוק 3), מצביע על כך שהברכה האחרונה, הגדולה ביותר, היא אדם, בנו ישוע משיח. ישו נחשף: שני אזכור של ישו בספר חגי מודגשים. הראשון הוא 2.6-9, שמתחיל בהסבר שאלוהים יעשה במקדש החדש ביום מן הימים לזכות בתשומת לב בינלאומית.
לאחר הפרעה בקרב עמי הארץ, עמים יובאו לבית המקדש כדי לברר מה הם מחפשים: אחת שרצו כל העמים תוכלו לראות בפאר במקדש.
נוכחותו תגרום לזכרו של המקדש המפואר של ריקבון שלמה, כך שרק את תהילתו של ישו נשארה. יחד עם התהילה של נוכחותו של ישו לשלום גדול, כמו נסיך השלום זוהר עצמו יהיה שם. ביאתו השנייה של המשיח יהיה התייחסות היא 2.23.
הספר מסתיים באזכור של זרובבל, המקשר את הספר הזה לקראת סוף OT, NT הראשון זרובבל הוא אדם המופיע באילנות היוחסין של ישו. התייחסות קצרה אך יפה לרוח הקודש נמצאת ב2.5. הפסוקים הנ"ל להראות לאנשים של אלוהים מיואשים, תוך השוואה למקדש הם עכשיו בונים עם המקדש המפואר של שלמה, בית המקדש החדש יחליף. דבר ה 'אליהם הוא: "תהיה חזק ... ולהיות אתם." המוטיבציה לעושה את זה גם מוזכר: ". מכיוון שאני איתך" חגי 2.5, ואז מסביר איך E. Saint, יהיה אינטראקציה עם רוחו של העם, על מנת שהעבודה הושלמה. פסוק. 5 כוללים נקודות חשובות הבאות: ". על פי המילה שconcertei איתך" רוח הקודש היא חלק חיוני בבריתו של אלוהים עם בני עמו, E. סנטו הוא מתנה קבועה לאנשים של אלוהים: "ורוחי ישב בקרבך. "הנוכחות של ES מסיר את החשש מהלב של האנשים של אלוהים. לכן: ". פחד לא" בלב הברית של הקב"ה עם עמו, היא הפעולה המתמדת של ES, עובד לשחרר אותם מפחד, כך שהם יכולים לנוע באומץ במילוי העמלה האלוהית.
(I). ההודעה הראשונה של ה ', הגדר את הלב שלך לדרכי 1.1-15 שלך.
שקול את מה שעשית: הזניח את בית ה '1.1-6> חישבו מה אתם צריכים לעשות: לבנות את בית ה' 1.7-11. התוצאות לשקול דרכיך 1.12-15 ב ').
ההודעה השנייה מהלורד: שואפת ופועלת 2.1-9 השוואה של בית המקדש החדש עם בית המקדש של שלמה 2.1-3 <שיחה לשאוף 2.4-5> התהילה הקרובה של בית המקדש החדש 2.6-9 III).
ההודעה השלישית מהלורד: אני אברך אותך 2.10-23> שאלה לכוהנים 2.10-19> הבטחה לזרובבל 2.20-23; זכריה, שפירוש שמה "ה 'היה" היה אחד מנביאי הפוסט - גלות, בן דוריו של חגי. עם חגי, הוא נקרא לעורר את היהודים שחזרה כדי להשלים את המשימה של בנייה מחדש של בית המקדש (ראה עזרא. 6:14). כבנו של ילדי Barachias, עידו, הוא היה אחד ממשפחות כהונתו של השבט לוי. הוא אחד מהמשיחי ביותר של כל הנביאים של הברית הישנה נתן אזכור שונה ומוכח על ביאת המשיח. משרד זכריה החל ב- 520 לפנה"ס, כחודשיים לאחר חגי השלימו הנבואה שלך. המראה של הפרקים הראשונים ניתנה, ככל הנראה, בזמן שהנביא היה צעירים (2.4). הכובעים 7-8 להתרחש שנתיים לאחר מכן, ב518 לפנה"ס ההתייחסות ליוון ב09:13 עשויים להצביע על כך הכובעים. 9-14 נכתב לאחר 480, כאשר יוון הוחלפה פרס כמעצמה העולמית הגדולה.
הנבואות המכסות את ספר זכריה הופחתו לכתיבה בין 520 לבין 475 לפנה"ס גולים ששב למולדתו בשנת 536 לפני הספירה תחת הצו של סיירוס, היו בין העניים ביותר של היהודים בשבי. כחמישים אלף איש חזר לירושלים תחת הנהגתו של זרובבל ויהושע. במהירות מחדש את המזבח והחל לבנות את בית המקדש. בקרוב, עם זאת, אדישות התיישבה, כפי שהם היו מוקפים עם האופוזיציה של השכנים השומרונים, שסוף סוף הצליחו להשיג צו ממשלת פרס להפסיק את הבנייה. במשך כעשר שנות הבניין נחסם על ידי מורת רוח ודאגה לפעילויות אחרות. זכריה והחגים שכנעו את האנשים חזרה לאלוהים ומטרתו לשחזר את בית המקדש. זכריה עודד את אנשיו של אלוהים אומר לך יום אחד, כאשר המשיח ימלוך של בית מקדש משוחזר, עיר משוחזרת. ספר זכריה מתחיל במילה חזקה של ה 'לאנשים לחזור בתשובה ולחזור לאלוהים שלהם. הספר מלא באזכורו של זכריה למילה של אלוהים. הנביא אינו להעביר את המסר שלו, אבל הוא מעביר את המסר בנאמנות שניתן לו על ידי אלוהים. האנשים נקראים לחזור בתשובה של אדישותם ולהשלים את המשימה לא הושלמה. ואז אלוהים מבטיח אנשיו האהבה ובמסירותם עבורם דרך שמונה חזיונות.
חזונו של אדם וסוסים מזכיר האנשים הטיפול של אלוהים. החזון של הקרניים ארבע וארבעה נגרים מזכיר את פסק דינו של אלוהים. חזונו של האדם עם קו מדידה יש מראה אפוקליפטי בVele ועיר האלוהים בדרכי שלום. החזון הגדול של זהב פמוט המצופה כולו בין כלי השמן מבטיח זרובבל שמטרותיו של אלוהים תתגשמנה רק ברוחו. הגליל המעופף של חזון מנפיק הצהרתו של אלוהים נגד גניבה ונגד עדות שקר. אשתו של חזון בעייף משמעות קדושתו של אלוהים והסרת של חטא. החזון של ארבע המכוניות מתאר את השליטה הריבונית של אלוהים עליי אדמות. הדעות ואחרי הכתרה. שבו יהושע מוכתר כמלך ושני הכהן. זה מגיע בעוצמה של סמליות המשיח. בפרקים 7-9, אלוהים משתמש לרגל שאלה לגבי צום כדי לחזק את ההזמנה שלך לצדק ושיקול דעת, כדי להחליף את הטקסים הדתיים.
הכובעים 9-14 מכילים הרבה חזון אחרית ימים. (הדברים האחרונים ללימודים)
נחשף ישו. לפעמים זכריה נקרא המשיחי ביותר של רט ספרי OT
הכובעים 9-14 נשמעים קטעים המצוטטים ביותר של הנביאים בסיפורי הבשורה. באפוקליפסה, זכריה מצוטט יותר מכל נביא יחזקאל פרט. הוא ניבא שהמשיח יבוא כמשרתם של אדוני, הסניף (3.8), כאיש ששמו הוא הסניף (06:12); הן כמלך ככומר 9.6; 13), וכמו הרועה האמיתית (11.4-11). זה נותן עדות מרשימה על בגידתו של ישו לשלושים שקלי כסף (11.12-13), צליבתו (00:10), הסבל שלו (13.7) ו השני הקרובה (14.4). שני אזכור של ישו הוא של משמעות עמוקה. כניסת הנצחון של ישו לירושלים מתוארת בפירוט ב9.9, ארבע שנים לפני האירוע (ראה מתי 21.4; מארק 11.7-10). אחד הפסוקים הדרמטיים ביותר של כתבי הקודש הנבואיים נמצא ב12.10, כאשר ברוב כתבי יד האדם הראשון משמש :. "הם יהיו להסתכל עליי את אשר דקרו" ישו ניבא הקבלה הסופית שלה באופן אישי על ידי כל אחד מהדוד. רוח הקודש בפעולה:
הפסוק המצוטט בתדירות הגבוהה ביותר של התנ"ך בהתייחסות לעבודת ES, הוא 4.6. זרובבל מתנחם בביטחון: 1) שבנייתו מחדש של בית המקדש היא לא בכוח צבאי או על ידי תעוזה אנושית, אלא על ידי המשרד של רוח הקודש; 2) שרוח הקודש תסיר כל מכשול בדרך, המונעת את השלמת בית המקדש של אלוהים. פרשנות עצובה על 07:12 מזכירה אנשים המרד שלהם נגד דבריו של הלורד דרך הנביאים. מילות אלה הועברו על ידי הרוח. קודש. I. השיחה לתשובת 1.1-6
II). שמונה חזיונות 1.7-6.15: אדם וסוסי 1.7-17: ארבע קרנות והנפח. 1.18-21 האיש עם קו מדידה 2.1-13. הכהן הגדול. 3.1-10. המנורה וכלי השמן. 4.1-14. הגליל המעופף. 5.1-4. באמצע הסל האישה. 5.5-11. ארבע מכוניות. 6.1-8. III). הכתרתו של הכהן הגדול 6.9-15 IV). פולחן דתי או חזרה בתשובה אמיתית? 7.1-14 V). שיקום ציון 8.1-23. VI). הנצחון של ציון. 8.1-23. הנבואה הראשונה: המשיח דחה 9.1-11.17. הנבואה השנייה: משיח ריינה 12.1-14.21
סופר: מלאכי כתיבה הושלמה: לאחר 443 לפנה"ס: המלאכי הוא מספר 39 בקנון של כתבי קודש. מי היה מלאכי? יש למעשה אפילו רשום בשושלת היוחסין שלהם או ההיסטוריה אישית. עם זאת, על סמך התוכן של נבואתו, המובן מאליו כי היה קנאי ביותר במסירותו לאלוהים, הגנה על שמו ופולחנו הטהור, ושהרגיש זעם רב כלפי מי שמתיימר לשרת את אלוהים, אבל רק לשרת אותך שלהם. שמו של יהוה מוזכר 48 פעמים בארבעה פרקי נבואתו. שמו בעברית הוא Mál'akhî, שאולי פירושו "השליח שלי". עברית הכתבים, התרגום השבעים, וסדר הכרונולוגי של הספרים לשים מלאכי אחרון בין 12 נביאי קטין שנקרא. על פי המסורת של בית הכנסת הגדולה, שהוא חי אחרי נביאי חגי זכריה והיה בן הזמן של נחמיה. כאשר הנבואה נכתבה? בתקופת ממשלו של מושל, שמציב אותה בזמן כדי להחזיר את ירושלים לאחר 70 שנים של שיממון יהודה (Mal 1:. 8). אבל מושל ש? מאז שהיא מזכירה את שירות המקדש, אך מבלי להתייחס לבנייה של המקדש, היה ודאי אחרי זמנו של מושל זרובבל, שכהונתו בבית המקדש הושלם. יש מושל אחר רק אחד מתקופה זו מוזכרת בכתבי הקודש, והוא נחמיה. האם חלק מהנבואה בזמן של נחמיה? שום דבר לא נאמר במלאכי על הבנייה מחדש של ירושלים וקירה, אשר מבטל את החלק הראשון של ממשלת נחמיה. עם זאת, יש הרבה דיבורים על ההתעללות מצד הכהונה, המקשר מלאכי עם המצב שבו נחמיה הגיע בפעם שנייה לירושלים לאחר ארתחששתא להתקשר אליו בחזרה לבבל ב443 לפנה"ס, השנה 32 לשלטונו של המלך. (Mal 2: 1; ני 13:. 6). דומה זול מצא במלאכי ונחמיה מצביע על כך שהנבואה חלה על תקופה המסוימת הזה. - Mal 2: 4-8, 11, 12-ני .. 13:11, 15, 23-26; Mal 3:. 8-10-ני. 13: 10-12. המלאכי תמיד התקבל על ידי היהודים כאותנטיים. מצטט אותו בנוצרי יווני הכתבים, שרבים מהם להראות ברכות של נבואתו, להוכיח שמלאכי היה בהשראה וחלק מהקאנון של כתבי קודש עברית, שהוכר על ידי הקהילה הנוצרית. - Mal 1: 2, 3-רום .. 09:13; Mal 3:. 1-Mat. 11:10; לוק. 1:76 ו07:27; Mal 4:. 5, 6-Mat. 11:14 ו -17: 10-13, מארק 9: 11-13 ולוק. 01:17.
נבואתו של מלאכי מצביעה על כך שההתלהבות והלהיטות דתית עוררה על ידי הנביאים חגי זכריה ובעת הבנייה מחדש של בית המקדש עברו. הכוהנים הפכו רשלנים, גאים ועצמי צדיקים. שירותי בית המקדש הפכו לסימולציה. המעשר והנפקות ירד בגלל תחושה שאלוהים לא היה מעוניין בישראל. התקוות מרכזיות בזרובבל לא בוצעו, ו, בניגוד לציפיות, המשיח לא בא. מצבו הרוחני של היהודים היה ברמה נמוכה מאוד. הבסיס שהיה שם לעידוד ותקווה? איך יכל לגרום לאנשים להכיר במצבם האמיתי, והתעורר לחזור לצדקה? הנבואה מלאכי סיפקה את התשובה. מלאכי ממשיך לתאר את סוג הכהונה המקורי. הוא מתנבא של שמש המשפטים, בקונצרט Messenger והיום הגדול והנורא של פסק דין אלוהי, שבו הצדיקים יתוגמלו והרשעים נענשים. לבסוף, הוא מטיף לאנשים לשמור את תורה שניתן לישראל על ידי משה ומבטיח לבואו של המשיח ומבשרו, אליהו (יוחנן המטביל). הצהרה זו מסכמת את AT, ואת אספקת החשמל לחדשות טובות של ההוראה של אלוהים ביום ראשון המשפטים תואר בNT. בספר האחרון של הברית הישנה, אנו מוצאים התבטאויות ברורות נבואיות לגבי הופעתו הפתאומית של ישו - Angel קונצרט (חדש) (3.1). באותו היום הוא זמן של פסק דין. "מי יעמוד כאשר הוא מופיע?" (3.2) אף אחד לא, על ידי הכוחות שלהם יכול, אבל למי שחושש מהלורד, "Sun המשפטים, ישו (3.1) יהיה נולד ויביא ישועה תחת כנפיהם," ש הוא נצחון מנצח (4.2).
העבודה של רוח הקודש במלאכי ניכרה בגוף ובמשרדו הנבואי. כתביו להראות שהוא היה נביא ייעודי. אדם באופן ברור בקנה אחד עם רוח הקודש. ככזה, הוא יכול לשמש ביעילות כדי להזהיר אנשים על ההתנהגות החוטאת שלהם ולשכנע אותו כדי להתאים את חייו לדין של האדון. רוח הקודש גם העניקה לו את הזכות להביא את הקו של נביאים וסופרים שהוקדשו לסוף נאמנים, שמאפשר לו להכריז בבהירות ובלהט החזון של המשיח בא. I). אהבת ה 'לישראל 1.2-5. II). כישלונם של הכוהנים 1.6-2.9 III). בגידה של העם 2.10-16. IV. יום הדין. 2.17-3-5. ברכת V. בנתינה. 3.6-12. VI). גורלם של הרשעים והצדיקים. 3.13-4.3 VII). בשכנוע ובהבטחה 4.4-6. קורא יקר (א), בסופו של כאן בברית הישנה, פרשנות המקרא של צורה תאולוגית, ואחרית הימים: הביקורות בעיקר נלקחו ממלאות התנ"ך הקדוש שידועה היטב, וגם המקורות מקראיים בטוחים אחרים .. הצלחתי להראות סיכום רציני אתה קורא אצילי (א), ולשמש למידה מבטיחה, בדרך האמיתית היחידה, שהיא הדרך של אלוהים. דרך תגובה זו: החיפוש להבין טוב יותר מה הוא התנ"ך בחייך; איך זה יכול לעשות את הבדל בחיים שלך; מאז שתאפשר המילה של אלוהים ביום שלהם עד היום. אני מודה גם שאפילו אני, אני לומד קצת יותר על הספר הקדוש הזה שנקרא התנ"ך הקדוש, שחשבתי שידעתי את המילה של אלוהים, אבל טעיתי, הייתי צריך לחפש את הערות נוספות. אבל זה היה מאוד טוב למיטב ידיעתי והבנה גם לגדול: אין לי הכשרה תאולוגית, אבל יש לי הבנה טובה שנרכש באמצעות הקריאות נלקחו בשנים האחרונות של כתבי הקודש. אבל יודע מה נעשה עם הרבה אהבה, טיפול, ומסירות: עבודה זו אינה נעצרת כאן, אני אבוא עכשיו בברית החדשה, עושה את אותה עבודה מאוד ברצינות, כך שכל מתחילות להבין קצת יותר על עבודה זו נפלא; אשר נחקר באופן נרחב על ידי רב, אבל מה שהופך את סערה בחייהם של מי שבוחר בדרך זו. כאן בברית הישנה, המשימה של המילה של אלוהים, נלקח על ידי נביאים, כמרים, וכוהנים: הם שילמו מחיר גבוה בשביל להיות נאמן לה '; אתה יודע למה? העולם הזה שייך לשטן. העולם שאלוהים מכין עבורו נגאל, הציל, יהיה במקום שבו אין חושך, כאב, צער, ולא חריקת שיניים: לא יהיה שמש ולא ירח, לכבוד ה 'יזרחו. בנוסף, כל מה שהאדם להיות יותר לחפש כאן על כדור הארץ, מה הם אותם הדברים שמביאים עושר זמני, יש למי שמגיע לו ב, יהיה חופשי. אתה יודע למה? אלוהים מחזיק את הכל. זו הסיבה מדוע המילה של אלוהים אומרת לא לאוצר את העושר של העולם הזה; שבו עש הורס, וחלודה, וכי רק חזרה צרות וצרות. תחשוב על זה גם כן. זה היה התגובה בברית הישנה, שהסתיים בספר מלאכי: אני מקווה שהשגתי את המטרה להראות דרך שונה ופשוטה, המשמעות של כל ספר התנ"ך. ניסה כאן להראות תגובות צורה תאולוגית, ואופן שבו ההבנה שלי אפשרה לי. בואו נלך עכשיו לספרי הברית החדשה.
תודה רב לכולכם היום קוראים אצילים (כ) על ידי יותר מ -59 אלף כניסות. אני לא כומר, אבל תלמיד של כתבי הקודש, אני מקווה שאוכל לעזור להם עם דברים אלה שהביאו אתרי רצינות; אנשים עם אחריות וידע תיאולוגי.
סיימתי את הלימודים בבית חולים על ידי הרבנות Baptist Church MS בשינה 2012, כומר מרצדס Tavares
דברים שנאמר על ידי José Carlos ריביירו, חבר הכנסייה הבפטיסטית הראשונה של טרשת נפוצה. Campo Grande מרס 2015 jcr0856@hotmail.com
תגובה על הספרים של חגי זכריה מלאכי ו; אין ספרים 38,39, 40
חגי, שפירוש שמה "פסטיבל", היה אחד מהנביאים שלאחר הגלות, בן דוריו של זכריה. היו לי חגי האיכויות של רועה טובה. בעידוד המילה שהייתה בהרמוניה עם לב של האנשים ומוחו של אלוהים, הוא היה השליח של אלוהים, עם הודעתו של האדון, מוביל קבוצתו מיואשת הבטיחות של נוכחות האל. משרדו של חגי מכוסים תקופה של קצת פחות מארבעה חודשים, בתקופת שלטונו השני של דריוס המלך, ששלט בפרס 522-486 לפנה"ס הוא ממוקם חגי בהיסטוריה ב- 520 לפנה"ס חגי ב- 520 לפנה"ס, אסף את הגולים חזר למולדתו בשנת 536 לפני הספירה, כדי לבנות מחדש את בית המקדש של האל. הם החלו גם, בניית מזבח והקרבת קורבנות, ההקמה אז את היסודות לבית ה 'בשנה הבאה. הבנייה חדלה, אולם כאשר אויבי לעג את המאמצים של הבונים.
אבל המשרד של חגי וזכריה שגרם לאנשים להחיות ולהשלים את המשימה בחמש שנים. בית המקדש המשוחזר נחנך בשנת 515 לפני הספירה. ספר חגי דן בשלוש בעיות משותפות לכל אנשים בכל העת ומציעים פתרונות מעורר השראה.
הבעיה הראשונה: חוסר העניין (1.1-15) כדי לעורר אותם מהיחס שלהם באדישות, אלוהים מדבר פעמיים אנשים. ראשית, הם צריכים להבין שהם עקרים (1.5-6), כי הם עזבו את ביתו של אלוהים והלכו לביתו שלו (1.7-9). כל מאמציהם לבנות ממלכה משלהם לעולם לא יפיקו תוצאות קבועות. אחרי שראיתי את הבעיה שלך, אנשים, אז, צריכים להבין שאלוהים יקבל את מה שהם עושים, כך שאלוהים יכול להיות מהולל אם הם מספקים לו את מה שיש להם (1.8)
הבעיה השנייה: הייאוש (2.1-9) חגי לוקח הודעה להתמודד בנחישות עם רפיון. יש הפתרון שני חלקים: אחד עוסק בבעיה הדחופה; הפתרון האחר הוא ארוך טווח. לעת עתה, רק האנשים שואפים ועבודה (2.4). מפתח האחר להילחם ברשע הוא עבור קבלנים יודעים שהם בונים ליום שבי אלוהים למלא את הבית הזה עם תהילה שיהיה גדול יותר מהתהילה של המקדש שלמה (2.9)
הבעיה השלישית: חוסר שביעות הרצון (2.10-23) עכשיו שהאנשים עובדים, הם מצפים היפוך מיידי של כל השנים של חוסר פעילות שלו. אז הנביאים ללכת עם שאלה לכוהנים (2.12-13) על דברים נקיים ולא נקיים, וההשפעה שלהם על הפנים השני.
התגובה של כוהנים היא שהזוהמה היא מדבקת, ואילו קדושה היא לא. היישום הוא ברור: אל תצפה העבודה שלושה חודשים לבטל את הרשלנות של שישה עשר. המילה הבאה של ה 'אל העם היא הפתעה: "אבל מיום זה אני אברך אותך" (2:19). האנשים צריכים להבין שהברכות של אלוהים לא יכולות להיות זכו כתשלום, אך יהיו מתנות חינניות כמו של תורם אלוהים. אלוהים בחר Zorababel להיות טבעת אוכף (2:23), כלומר, לייצג את טבעו של העבד להתממש, סוף סוף, החשוב ביותר של Zorababel בנו, ישוע. שים לב לשם זרובבל בשתי רשימות היוחסין של הבשורות (מאט. 1 ;. לוק 3), מצביע על כך שהברכה האחרונה, הגדולה ביותר, היא אדם, בנו ישוע משיח. ישו נחשף: שני אזכור של ישו בספר חגי מודגשים. הראשון הוא 2.6-9, שמתחיל בהסבר שאלוהים יעשה במקדש החדש ביום מן הימים לזכות בתשומת לב בינלאומית.
לאחר הפרעה בקרב עמי הארץ, עמים יובאו לבית המקדש כדי לברר מה הם מחפשים: אחת שרצו כל העמים תוכלו לראות בפאר במקדש.
נוכחותו תגרום לזכרו של המקדש המפואר של ריקבון שלמה, כך שרק את תהילתו של ישו נשארה. יחד עם התהילה של נוכחותו של ישו לשלום גדול, כמו נסיך השלום זוהר עצמו יהיה שם. ביאתו השנייה של המשיח יהיה התייחסות היא 2.23.
הספר מסתיים באזכור של זרובבל, המקשר את הספר הזה לקראת סוף OT, NT הראשון זרובבל הוא אדם המופיע באילנות היוחסין של ישו. התייחסות קצרה אך יפה לרוח הקודש נמצאת ב2.5. הפסוקים הנ"ל להראות לאנשים של אלוהים מיואשים, תוך השוואה למקדש הם עכשיו בונים עם המקדש המפואר של שלמה, בית המקדש החדש יחליף. דבר ה 'אליהם הוא: "תהיה חזק ... ולהיות אתם." המוטיבציה לעושה את זה גם מוזכר: ". מכיוון שאני איתך" חגי 2.5, ואז מסביר איך E. Saint, יהיה אינטראקציה עם רוחו של העם, על מנת שהעבודה הושלמה. פסוק. 5 כוללים נקודות חשובות הבאות: ". על פי המילה שconcertei איתך" רוח הקודש היא חלק חיוני בבריתו של אלוהים עם בני עמו, E. סנטו הוא מתנה קבועה לאנשים של אלוהים: "ורוחי ישב בקרבך. "הנוכחות של ES מסיר את החשש מהלב של האנשים של אלוהים. לכן: ". פחד לא" בלב הברית של הקב"ה עם עמו, היא הפעולה המתמדת של ES, עובד לשחרר אותם מפחד, כך שהם יכולים לנוע באומץ במילוי העמלה האלוהית.
(I). ההודעה הראשונה של ה ', הגדר את הלב שלך לדרכי 1.1-15 שלך.
שקול את מה שעשית: הזניח את בית ה '1.1-6> חישבו מה אתם צריכים לעשות: לבנות את בית ה' 1.7-11. התוצאות לשקול דרכיך 1.12-15 ב ').
ההודעה השנייה מהלורד: שואפת ופועלת 2.1-9 השוואה של בית המקדש החדש עם בית המקדש של שלמה 2.1-3 <שיחה לשאוף 2.4-5> התהילה הקרובה של בית המקדש החדש 2.6-9 III).
ההודעה השלישית מהלורד: אני אברך אותך 2.10-23> שאלה לכוהנים 2.10-19> הבטחה לזרובבל 2.20-23; זכריה, שפירוש שמה "ה 'היה" היה אחד מנביאי הפוסט - גלות, בן דוריו של חגי. עם חגי, הוא נקרא לעורר את היהודים שחזרה כדי להשלים את המשימה של בנייה מחדש של בית המקדש (ראה עזרא. 6:14). כבנו של ילדי Barachias, עידו, הוא היה אחד ממשפחות כהונתו של השבט לוי. הוא אחד מהמשיחי ביותר של כל הנביאים של הברית הישנה נתן אזכור שונה ומוכח על ביאת המשיח. משרד זכריה החל ב- 520 לפנה"ס, כחודשיים לאחר חגי השלימו הנבואה שלך. המראה של הפרקים הראשונים ניתנה, ככל הנראה, בזמן שהנביא היה צעירים (2.4). הכובעים 7-8 להתרחש שנתיים לאחר מכן, ב518 לפנה"ס ההתייחסות ליוון ב09:13 עשויים להצביע על כך הכובעים. 9-14 נכתב לאחר 480, כאשר יוון הוחלפה פרס כמעצמה העולמית הגדולה.
הנבואות המכסות את ספר זכריה הופחתו לכתיבה בין 520 לבין 475 לפנה"ס גולים ששב למולדתו בשנת 536 לפני הספירה תחת הצו של סיירוס, היו בין העניים ביותר של היהודים בשבי. כחמישים אלף איש חזר לירושלים תחת הנהגתו של זרובבל ויהושע. במהירות מחדש את המזבח והחל לבנות את בית המקדש. בקרוב, עם זאת, אדישות התיישבה, כפי שהם היו מוקפים עם האופוזיציה של השכנים השומרונים, שסוף סוף הצליחו להשיג צו ממשלת פרס להפסיק את הבנייה. במשך כעשר שנות הבניין נחסם על ידי מורת רוח ודאגה לפעילויות אחרות. זכריה והחגים שכנעו את האנשים חזרה לאלוהים ומטרתו לשחזר את בית המקדש. זכריה עודד את אנשיו של אלוהים אומר לך יום אחד, כאשר המשיח ימלוך של בית מקדש משוחזר, עיר משוחזרת. ספר זכריה מתחיל במילה חזקה של ה 'לאנשים לחזור בתשובה ולחזור לאלוהים שלהם. הספר מלא באזכורו של זכריה למילה של אלוהים. הנביא אינו להעביר את המסר שלו, אבל הוא מעביר את המסר בנאמנות שניתן לו על ידי אלוהים. האנשים נקראים לחזור בתשובה של אדישותם ולהשלים את המשימה לא הושלמה. ואז אלוהים מבטיח אנשיו האהבה ובמסירותם עבורם דרך שמונה חזיונות.
חזונו של אדם וסוסים מזכיר האנשים הטיפול של אלוהים. החזון של הקרניים ארבע וארבעה נגרים מזכיר את פסק דינו של אלוהים. חזונו של האדם עם קו מדידה יש מראה אפוקליפטי בVele ועיר האלוהים בדרכי שלום. החזון הגדול של זהב פמוט המצופה כולו בין כלי השמן מבטיח זרובבל שמטרותיו של אלוהים תתגשמנה רק ברוחו. הגליל המעופף של חזון מנפיק הצהרתו של אלוהים נגד גניבה ונגד עדות שקר. אשתו של חזון בעייף משמעות קדושתו של אלוהים והסרת של חטא. החזון של ארבע המכוניות מתאר את השליטה הריבונית של אלוהים עליי אדמות. הדעות ואחרי הכתרה. שבו יהושע מוכתר כמלך ושני הכהן. זה מגיע בעוצמה של סמליות המשיח. בפרקים 7-9, אלוהים משתמש לרגל שאלה לגבי צום כדי לחזק את ההזמנה שלך לצדק ושיקול דעת, כדי להחליף את הטקסים הדתיים.
הכובעים 9-14 מכילים הרבה חזון אחרית ימים. (הדברים האחרונים ללימודים)
נחשף ישו. לפעמים זכריה נקרא המשיחי ביותר של רט ספרי OT
הכובעים 9-14 נשמעים קטעים המצוטטים ביותר של הנביאים בסיפורי הבשורה. באפוקליפסה, זכריה מצוטט יותר מכל נביא יחזקאל פרט. הוא ניבא שהמשיח יבוא כמשרתם של אדוני, הסניף (3.8), כאיש ששמו הוא הסניף (06:12); הן כמלך ככומר 9.6; 13), וכמו הרועה האמיתית (11.4-11). זה נותן עדות מרשימה על בגידתו של ישו לשלושים שקלי כסף (11.12-13), צליבתו (00:10), הסבל שלו (13.7) ו השני הקרובה (14.4). שני אזכור של ישו הוא של משמעות עמוקה. כניסת הנצחון של ישו לירושלים מתוארת בפירוט ב9.9, ארבע שנים לפני האירוע (ראה מתי 21.4; מארק 11.7-10). אחד הפסוקים הדרמטיים ביותר של כתבי הקודש הנבואיים נמצא ב12.10, כאשר ברוב כתבי יד האדם הראשון משמש :. "הם יהיו להסתכל עליי את אשר דקרו" ישו ניבא הקבלה הסופית שלה באופן אישי על ידי כל אחד מהדוד. רוח הקודש בפעולה:
הפסוק המצוטט בתדירות הגבוהה ביותר של התנ"ך בהתייחסות לעבודת ES, הוא 4.6. זרובבל מתנחם בביטחון: 1) שבנייתו מחדש של בית המקדש היא לא בכוח צבאי או על ידי תעוזה אנושית, אלא על ידי המשרד של רוח הקודש; 2) שרוח הקודש תסיר כל מכשול בדרך, המונעת את השלמת בית המקדש של אלוהים. פרשנות עצובה על 07:12 מזכירה אנשים המרד שלהם נגד דבריו של הלורד דרך הנביאים. מילות אלה הועברו על ידי הרוח. קודש. I. השיחה לתשובת 1.1-6
II). שמונה חזיונות 1.7-6.15: אדם וסוסי 1.7-17: ארבע קרנות והנפח. 1.18-21 האיש עם קו מדידה 2.1-13. הכהן הגדול. 3.1-10. המנורה וכלי השמן. 4.1-14. הגליל המעופף. 5.1-4. באמצע הסל האישה. 5.5-11. ארבע מכוניות. 6.1-8. III). הכתרתו של הכהן הגדול 6.9-15 IV). פולחן דתי או חזרה בתשובה אמיתית? 7.1-14 V). שיקום ציון 8.1-23. VI). הנצחון של ציון. 8.1-23. הנבואה הראשונה: המשיח דחה 9.1-11.17. הנבואה השנייה: משיח ריינה 12.1-14.21
סופר: מלאכי כתיבה הושלמה: לאחר 443 לפנה"ס: המלאכי הוא מספר 39 בקנון של כתבי קודש. מי היה מלאכי? יש למעשה אפילו רשום בשושלת היוחסין שלהם או ההיסטוריה אישית. עם זאת, על סמך התוכן של נבואתו, המובן מאליו כי היה קנאי ביותר במסירותו לאלוהים, הגנה על שמו ופולחנו הטהור, ושהרגיש זעם רב כלפי מי שמתיימר לשרת את אלוהים, אבל רק לשרת אותך שלהם. שמו של יהוה מוזכר 48 פעמים בארבעה פרקי נבואתו. שמו בעברית הוא Mál'akhî, שאולי פירושו "השליח שלי". עברית הכתבים, התרגום השבעים, וסדר הכרונולוגי של הספרים לשים מלאכי אחרון בין 12 נביאי קטין שנקרא. על פי המסורת של בית הכנסת הגדולה, שהוא חי אחרי נביאי חגי זכריה והיה בן הזמן של נחמיה. כאשר הנבואה נכתבה? בתקופת ממשלו של מושל, שמציב אותה בזמן כדי להחזיר את ירושלים לאחר 70 שנים של שיממון יהודה (Mal 1:. 8). אבל מושל ש? מאז שהיא מזכירה את שירות המקדש, אך מבלי להתייחס לבנייה של המקדש, היה ודאי אחרי זמנו של מושל זרובבל, שכהונתו בבית המקדש הושלם. יש מושל אחר רק אחד מתקופה זו מוזכרת בכתבי הקודש, והוא נחמיה. האם חלק מהנבואה בזמן של נחמיה? שום דבר לא נאמר במלאכי על הבנייה מחדש של ירושלים וקירה, אשר מבטל את החלק הראשון של ממשלת נחמיה. עם זאת, יש הרבה דיבורים על ההתעללות מצד הכהונה, המקשר מלאכי עם המצב שבו נחמיה הגיע בפעם שנייה לירושלים לאחר ארתחששתא להתקשר אליו בחזרה לבבל ב443 לפנה"ס, השנה 32 לשלטונו של המלך. (Mal 2: 1; ני 13:. 6). דומה זול מצא במלאכי ונחמיה מצביע על כך שהנבואה חלה על תקופה המסוימת הזה. - Mal 2: 4-8, 11, 12-ני .. 13:11, 15, 23-26; Mal 3:. 8-10-ני. 13: 10-12. המלאכי תמיד התקבל על ידי היהודים כאותנטיים. מצטט אותו בנוצרי יווני הכתבים, שרבים מהם להראות ברכות של נבואתו, להוכיח שמלאכי היה בהשראה וחלק מהקאנון של כתבי קודש עברית, שהוכר על ידי הקהילה הנוצרית. - Mal 1: 2, 3-רום .. 09:13; Mal 3:. 1-Mat. 11:10; לוק. 1:76 ו07:27; Mal 4:. 5, 6-Mat. 11:14 ו -17: 10-13, מארק 9: 11-13 ולוק. 01:17.
נבואתו של מלאכי מצביעה על כך שההתלהבות והלהיטות דתית עוררה על ידי הנביאים חגי זכריה ובעת הבנייה מחדש של בית המקדש עברו. הכוהנים הפכו רשלנים, גאים ועצמי צדיקים. שירותי בית המקדש הפכו לסימולציה. המעשר והנפקות ירד בגלל תחושה שאלוהים לא היה מעוניין בישראל. התקוות מרכזיות בזרובבל לא בוצעו, ו, בניגוד לציפיות, המשיח לא בא. מצבו הרוחני של היהודים היה ברמה נמוכה מאוד. הבסיס שהיה שם לעידוד ותקווה? איך יכל לגרום לאנשים להכיר במצבם האמיתי, והתעורר לחזור לצדקה? הנבואה מלאכי סיפקה את התשובה. מלאכי ממשיך לתאר את סוג הכהונה המקורי. הוא מתנבא של שמש המשפטים, בקונצרט Messenger והיום הגדול והנורא של פסק דין אלוהי, שבו הצדיקים יתוגמלו והרשעים נענשים. לבסוף, הוא מטיף לאנשים לשמור את תורה שניתן לישראל על ידי משה ומבטיח לבואו של המשיח ומבשרו, אליהו (יוחנן המטביל). הצהרה זו מסכמת את AT, ואת אספקת החשמל לחדשות טובות של ההוראה של אלוהים ביום ראשון המשפטים תואר בNT. בספר האחרון של הברית הישנה, אנו מוצאים התבטאויות ברורות נבואיות לגבי הופעתו הפתאומית של ישו - Angel קונצרט (חדש) (3.1). באותו היום הוא זמן של פסק דין. "מי יעמוד כאשר הוא מופיע?" (3.2) אף אחד לא, על ידי הכוחות שלהם יכול, אבל למי שחושש מהלורד, "Sun המשפטים, ישו (3.1) יהיה נולד ויביא ישועה תחת כנפיהם," ש הוא נצחון מנצח (4.2).
העבודה של רוח הקודש במלאכי ניכרה בגוף ובמשרדו הנבואי. כתביו להראות שהוא היה נביא ייעודי. אדם באופן ברור בקנה אחד עם רוח הקודש. ככזה, הוא יכול לשמש ביעילות כדי להזהיר אנשים על ההתנהגות החוטאת שלהם ולשכנע אותו כדי להתאים את חייו לדין של האדון. רוח הקודש גם העניקה לו את הזכות להביא את הקו של נביאים וסופרים שהוקדשו לסוף נאמנים, שמאפשר לו להכריז בבהירות ובלהט החזון של המשיח בא. I). אהבת ה 'לישראל 1.2-5. II). כישלונם של הכוהנים 1.6-2.9 III). בגידה של העם 2.10-16. IV. יום הדין. 2.17-3-5. ברכת V. בנתינה. 3.6-12. VI). גורלם של הרשעים והצדיקים. 3.13-4.3 VII). בשכנוע ובהבטחה 4.4-6. קורא יקר (א), בסופו של כאן בברית הישנה, פרשנות המקרא של צורה תאולוגית, ואחרית הימים: הביקורות בעיקר נלקחו ממלאות התנ"ך הקדוש שידועה היטב, וגם המקורות מקראיים בטוחים אחרים .. הצלחתי להראות סיכום רציני אתה קורא אצילי (א), ולשמש למידה מבטיחה, בדרך האמיתית היחידה, שהיא הדרך של אלוהים. דרך תגובה זו: החיפוש להבין טוב יותר מה הוא התנ"ך בחייך; איך זה יכול לעשות את הבדל בחיים שלך; מאז שתאפשר המילה של אלוהים ביום שלהם עד היום. אני מודה גם שאפילו אני, אני לומד קצת יותר על הספר הקדוש הזה שנקרא התנ"ך הקדוש, שחשבתי שידעתי את המילה של אלוהים, אבל טעיתי, הייתי צריך לחפש את הערות נוספות. אבל זה היה מאוד טוב למיטב ידיעתי והבנה גם לגדול: אין לי הכשרה תאולוגית, אבל יש לי הבנה טובה שנרכש באמצעות הקריאות נלקחו בשנים האחרונות של כתבי הקודש. אבל יודע מה נעשה עם הרבה אהבה, טיפול, ומסירות: עבודה זו אינה נעצרת כאן, אני אבוא עכשיו בברית החדשה, עושה את אותה עבודה מאוד ברצינות, כך שכל מתחילות להבין קצת יותר על עבודה זו נפלא; אשר נחקר באופן נרחב על ידי רב, אבל מה שהופך את סערה בחייהם של מי שבוחר בדרך זו. כאן בברית הישנה, המשימה של המילה של אלוהים, נלקח על ידי נביאים, כמרים, וכוהנים: הם שילמו מחיר גבוה בשביל להיות נאמן לה '; אתה יודע למה? העולם הזה שייך לשטן. העולם שאלוהים מכין עבורו נגאל, הציל, יהיה במקום שבו אין חושך, כאב, צער, ולא חריקת שיניים: לא יהיה שמש ולא ירח, לכבוד ה 'יזרחו. בנוסף, כל מה שהאדם להיות יותר לחפש כאן על כדור הארץ, מה הם אותם הדברים שמביאים עושר זמני, יש למי שמגיע לו ב, יהיה חופשי. אתה יודע למה? אלוהים מחזיק את הכל. זו הסיבה מדוע המילה של אלוהים אומרת לא לאוצר את העושר של העולם הזה; שבו עש הורס, וחלודה, וכי רק חזרה צרות וצרות. תחשוב על זה גם כן. זה היה התגובה בברית הישנה, שהסתיים בספר מלאכי: אני מקווה שהשגתי את המטרה להראות דרך שונה ופשוטה, המשמעות של כל ספר התנ"ך. ניסה כאן להראות תגובות צורה תאולוגית, ואופן שבו ההבנה שלי אפשרה לי. בואו נלך עכשיו לספרי הברית החדשה.
תודה רב לכולכם היום קוראים אצילים (כ) על ידי יותר מ -59 אלף כניסות. אני לא כומר, אבל תלמיד של כתבי הקודש, אני מקווה שאוכל לעזור להם עם דברים אלה שהביאו אתרי רצינות; אנשים עם אחריות וידע תיאולוגי.
סיימתי את הלימודים בבית חולים על ידי הרבנות Baptist Church MS בשינה 2012, כומר מרצדס Tavares
דברים שנאמר על ידי José Carlos ריביירו, חבר הכנסייה הבפטיסטית הראשונה של טרשת נפוצה. Campo Grande מרס 2015 jcr0856@hotmail.com
Comentários
Postar um comentário
Olá meus nobres leitores (as ) muito obrigado pela confiança e pelos mais de 44 mil acessos. Isto me torna com mais responsabilidades, e me obriga a fazer pesquisa cada vez mais seria, pois não posso baixar a qualidade, o nível da pesquisa. Estou muito feliz com todos vocês, e quero dizer que, meus temas são longos, para que todos venham ter um melhor aprendizado, e melhorem seus conhecimentos, pois nas igreja não terão tantas informações assim. se quiseram que eu desenvolva algum tema relacionado com a palavra de Deus, mandem algum recado que tentarei desenvolver. Fiquem com Deus todos vocês
em nome de Jesus.