Bíblia Sagrada comentada por livros por José Carlos Ribeiro Comentário nos livros de Joel, Amós, Obadias, Jonas & Miquéias: livros 29, 30,31,32,33 e 34

  A Bíblia Sagrada J.F.A. comentada por livros por José Carlos Ribeiro     

        Novo Testamento livro 01 Mateus também Inglês grego e hebraico     

Cap.01: Comentário no livro de Mateus.

           Amigo leitor (a) inicia-se aqui o comentário nos livros do Novo Testamento; o primeiro livro é o de Mateus, que mostra a genealogia de Jesus, e foram quatorze gerações; seu nascimento, sua trajetória de vida; seus feitos e milagres. Jesus esteve entre nós, como filho do homem, por apenas trinta e três anos: quando Ele nasceu, não houve lugar descente para seu nascimento. Tendo Ele nascido em um estábulo, e colocado numa manjedoura. Logo nos primeiros dias de vida, Ele teve que ser escondido, e levado para o Egito para não ser morto pelo rei Herodes que pretendia matar todos primogênitos. Depois da morte de Herodes, um anjo falou para eles irem para Israel, indo parar em Nazaré. Jesus nasceu de uma virgem, chamada Maria, escolhida por Deus para ser a mãe de Jesus. Maria foi convencida pelo anjo.               (Mateus caps. 1e dois).

 No cap. 3, aparece João Batista, pregando no deserto, e anunciando o evangelho a toda a criatura.

 João Batista, já vinha sendo anunciado pelo profeta Isaias, a centenas de anos antes de seu nascimento. João Batista era filho de Zacarias e Isabel que era estéril, mas que Deus abençoou sua madre.

E Zacarias ficou mudo até o dia que Deus permitiu que ele voltasse a falar. João Batista veio para preparar e endireitar o caminho para o Senhor Jesus. “Jesus” foi batizado por João, que não queria batizá-lo por não se achar a altura de tamanha responsabilidade. Mas as Escrituras precisavam ser cumpridas a risca: No cap. 4, Jesus, foi conduzido pelo Espírito, para ser tentado pelo diabo no deserto; depois de Ele ter jejuado quarenta dias e quarenta noites, teve fome. E o diabo, ou Satanás tentou a Jesus por varias vezes; mas não conseguiu seu concretizar seu intento; pois Jesus é superior a todas as coisas. E o diabo teve que se retirar: ainda no cap.4, Jesus começou a pregar o arrependimento, e começou a ajuntar seus apóstolos. Os dois primeiros foram Simão, chamado  Pedro e André: iniciou-se a pescaria de diferente. De homens.

No cap. 5, temos a bem- aventurança, onde Jesus diz assim: Bem aventurados os pobres de espíritos porque deles é o reino dos céus. 4  Bem-aventurados os que choram, porque eles serão consolados; 5  Bem-aventurados os mansos, porque eles herdarão a terra; 6  Bem-aventurados os que têm fome e sede de justiça, porque eles serão fartos;  7  Bem-aventurados os misericordiosos, porque eles alcançarão misericórdia;  8  Bem-aventurados os limpos de coração, porque eles verão a Deus;  9  Bem-aventurados os pacificadores, porque eles serão chamados filhos de Deus;  10  Bem-aventurados os que sofrem perseguição por causa da justiça, porque deles é o reino dos céus; 11  Bem-aventurados sois vós, quando vos injuriarem e perseguirem e, mentindo, disserem todo o mal contra vós por minha causa. E Jesus, fala também que não veio para destruir as leis dos profetas, mas sim para cumpri-las. Jesus veio para pregar as boas novas; para amar, curar, salvar e perdoar e libertar os pecadores. E que o sal da terra, e a luz do mudo. E que devemos fazer o mesmo. Amar o nosso próximo e até mesmo nossos piores inimigos.

No cap. 6, Jesus fala daqueles que dão esmolas no intuito de ser vistos, glorificados. E não é assim que deseja o Senhor! Ele espera que nós façamos de uma maneira mais simples: aquilo que você der com a mão esquerda, que sua mão direita, não saiba. É para você não esperar nada em troca.

            E Jesus, nos ensina a verdadeira oração que todos devem fazer para se achegar até o Pai: A oração é O Pai nosso; e não precisa fazer alarde, alarme, se mostrando, para outras pessoas. Ore em silencio, que o Senhor te escuta: e a oração é esta. Portanto, vós orareis assim: Pai nosso, que estás nos céus, santificado seja o teu nome; > Venha o teu reino, seja feita a tua vontade, assim na terra como no céu; > O pão nosso de cada dia nos dá hoje; >E perdoa-nos as nossas dívidas, assim como nós perdoamos aos nossos devedores; >E não nos induza à tentação; mas livra-nos do mal; porque Teu é o reino, o poder e a glória, para sempre. Amém  Nós podemos orar ao Senhor de varias maneiras, tipo: agradecer, suplicar, adorar etc. o que não se deve fazer é aquelas orações que não são direcionadas a Deus; e uma delas, é a Ave Maria, salve Rainha que certas denominações chegam a fazer mais de cem vezes num só dia. Não é necessário: ore o Pai e agradeça a Deus por todas as coisas. Santo só existe um que é “Deus Pai, e Jesus o Deus Filho”.

O mais importante de tudo, é que “Pai, Filho e Espírito Santo”, são apenas um.  A palavra do Senhor é para nós perdoarmos a ofensas uns dos outros; e até mesmo os nossos inimigos devemos perdoar e amá-los de todo coração.

                 E a palavra do Senhor, diz também como devemos jejuar, sem fazer escândalos, se mostrando para outras pessoas que vocês estão fazendo isto. Ainda no cap. 6, Ele nos adverte que não devemos nos preocupar com as coisas do mundo; com o vestir, calçar ou comer: pois Ele é o dono de tudo. Para nós não nos preocuparmos com o amanhã, pois só a Deus pertence; e diz mais o Senhor: Busque primeiro o reino dos céus, que as demais coisas nos serão acrescentadas. Jesus nos pede também para não juntarmos tesouro na terra, onde traça come e a ferrugem destrói. Jesus fala também que a candeia, a luz de nosso corpo são nossos olhos. E mais: que não podemos servir a dois senhores ao mesmo tempo. Ou Deus, ou ao diabo.

Cap. 7: Julgar; não devemos julgar criticar, condenar ninguém; pois só existe um julgador;“Jesus Cristo”. E Jesus fala também como devemos ser uns com os outros: e o Senhor mostra sua sabedoria, e nos dá exemplos de como devemos ser, fazer. Tudo na simplicidade, honestidade, lealdade e sinceridade. O Senhor diz também para termos cuidado com os falsos profetas, os falsos homens de Deus, que virão e pregarão em nome do Senhor Jesus.

Cap. 8, Jesus em sua caminhada, curou leprosos, paralíticos, e curou a sogra de Pedro. Jesus libertou pessoas que estavam endemoniadas, e acalmou uma forte tempestade no mar, pois os barcos já estavam afundando. E Jesus libertou também dois homens gadarenos, que estavam com uma legião de demônios, e que depois de serem expulsos, entraram numa manada de porcos que se atirou ao mar, morrendo aos milhares. E Jesus foi expulso daquele lugar, pois seus feitos incomodavam os incrédulos.                                                                                                                                            Cap. 9, Jesus depois de passar para o outro lado da margem chegando lá, curou um paralítico, e foi questionado pelos escribas e farizeus, indo mais adiante chamou mais um homem para ser seu apóstolo; seu nome era Mateus, um coletor de impostos. Havia também, homens publicanos que também o questionavam, e Jesus tentava mostrar a eles, o verdadeiro sentido da palavra Misericórdia. Jesus trás a vida uma menina que estava morta, e cura uma mulher que sofria a doze anos de hemorragia; andando mais um pouco restaurou a visa de dois cegos. E perdoou-lhes seus pecados. Jesus, não parou por ai: libertou um homem mudo que estava endemoniado; e todos se maravilhavam, menos os farizeus. Jesus fala do jejum e termina falando da Seara e dos ceifeiros. A seara é muito grande os ceifadores são poucos.

 No cap. 10, Jesus já tinha seus doze discípulos, apóstolos escolhidos, entre eles estava também aquele que iria traí-lo; Judas Iscariotes: e o Senhor, deu a eles, a mesma missão. Ide, pregai o Evangelho a toda a criatura, e curai enfermos e expulsai demônios. E tudo que receberem de graça, de graça tudo farão; porque a coisa do Senhor faz, nunca foram cobradas. E não só isto o que eles deveria fazer! Eles podiam limpar os leprosos, e ressuscitar os mortos. Jesus disse também assim: quando eles chegassem a algum lugar, e não fossem bem recebidos, era para sair daquele local, e sacudirem o pó de suas roupas, e não  possuírem ou  Levarem nada de valor. Nem ouro e nem prata: se por acaso fossem perseguidos, em lugar eles deveriam ir para outro lugar; e Jesus disse também que até a quantidade de cabelos de nossa cabeça, Ele sabe.  Jesus disse também que quem o negasse, seria negado diante do “Pai, Deus”. E disse também para não temermos, pois somos mais valiosos que qualquer coisa neste mundo. E que devemos amar primeiro a Deus através de seu Filho Jesus Cristo.

No cap.11, Jesus dá instruções a seus discípulos, e fala de João que estava preso, elogiando a João Batista. Jesus fala também a respeito daqueles que são comilões e beberrões, não são bem vindos para o Senhor. E o Senhor se lamenta daquelas cidades pecadoras, pois Ai delas no dia do juízo final. Ele fala também que só poderemos chegar ao Pai, Deus, se estivermos no filho e com o Filho Jesus. E disse mais: para tomarmos o seu jugo, o seu fardo, que é leve e suave.

Cap. 12: Jesus fazia sua obra operando milagres, curas e libertações também aos sábados; e isto incomodava os escribas, farizeus, publicanos e gentios. E o Senhor falou assim a eles, que até aos sábados, Ele é o Senhor. Partindo dali, indo para a sinagoga, curou um homem que tinha uma mão mirrada. Isto, no sábado: e falou mais uma vez de João Batista exaltando-o. Mas Ele continuava sendo questionado por tudo que fazia por amor. Jesus falou sobre o reino de Satanás que estava dividido por si mesmo, sem poder contra o Senhor: Existe algo que o Senhor nos alerta; que todo o pecado e blasfêmia serão perdoados, mas a blasfêmia contra o Espírito Santo jamais ser perdoada. Jesus fala do sinal que foi enviado através de Jonas, e ninguém creu. Jesus fala também da arvore e seus frutos: Jesus fala também de Jonas, que foi um sinal da vinda de Jesus, mas ninguém acreditou nele. Jonas ficou por três dias e três noites dentro do grande peixe.

E Jesus fala algo muito importante sobre sua família, e disse que sua família será aquela que satisfazer a Vontade do “Pai, Deus” que está nos céus. Resumindo: nós somos a família de Jesus.   

Cap. 13: Jesus falava muito em parábolas, para confundir os doutores das leis; para seus discípulos e as revelava o que significava as parábolas. Jesus, mais uma vez foi expulso justamente do lugar onde nascera, tamanha era a incredulidade de seu povo.  

No cap. 14, o rei Herodes, fala de João Batista, que havia sido amarrado e preso, e teve sua cabeça colocada numa bandeja a pedido da mulher de seu irmão; mas Jesus, havia ressuscitado, e Herodes falava a seus servos a respeito de suas proezas.  Mas Jesus continuava a operar milagres e curas: e Jesus faz sua primeira multiplicação dos peixes e pães. Neste dia havia mais de cinco mil pessoas entre homens, mulheres e crianças; e saciando a fome daquela multidão, Ele partiu para o monte, para orar. Estando Jesus, andando por sobre as águas do mar, seus apóstolos não o reconheceram e tiveram medo. E Pedro pediu para ir até Ele, saindo do barco começou a andar por sobre as águas, teve medo e começou a afundar; e pediu socorro. Jesus disse a ele assim: “homem de pouca fé”. E chegando à outra margem, continuou a operar milagres e curas:

 No cap. 15: mais uma vez os escribas e farizeus o questionaram acusando-o de transgressão: Jesus chamou-lhes de hipócritas. Jesus fala da tradição dos anciãos. Ainda neste capitulo, Jesus lembrou-lhes a respeito daquilo que contamina o nosso corpo! Disse assim. Tudo aquilo que entra pela boca e vai para o estômago e não for digerido, será jogado fora; e disse mais ainda: o que contamina o homem, não é o que entra pela boca, mas o sai pela boca. Uma vez que, ao ouvirmos algo, e guardarmos em nosso coração, será transformado em ódio, magoas rancor, ou ressentimentos, é trabalhado para o mal. O nosso coração, é quem trabalha todas estas coisas, e são confirmadas pelo Senhor Jesus aqui no cap. 15: e Jesus indo para Tiro e Sidom, continuou a operar milagres, e libertou uma mulher endemoniada, e seus discípulos o questionavam o porque dEle não deixar ninguém. E Jesus falada mulher cananeia e faz a segunda multiplicação de pães e peixes. Com sete pães e alguns peixes saciou a fome de mais de 5 mil pessoas.  Sem ajuda. Jesus não escolhia quem Ele deveria curar libertar ou salvar: Ele espera que todos os seus discípulos e nós também fizessem assim: indo para galileia, atravessando o mar, curou coxos, aleijados, cegos, e tudo que lhe traziam, Ele não o mandava de volta sem dar-lhes uma solução para seus problemas. E Jesus, faz a segunda multiplicação dos pães e peixes para mais de cinco mil pessoas.

 Cap. 16: chegaram os farizeus e saduceus para tentarem a Jesus, e seus discípulos tinham se esquecido de trazer pão, e Jesus os repreendeu quanto ao fermento dos farizeus; e fala mais uma vez a respeito de João Batista, de Elias e Jeremias. E Jesus pergunta três vezes a Simão Barjonas quem era Ele! E Simão respondera; Tú és o Cristo, e Jesus disse: tu és Pedro, e prometeu a Ele que de uma pedra, edificaria sua igreja, e que as portas do inferno não prevaleceriam contra ela; e que daria as chaves do reino dos céus, e tudo que fosse ligado na terra, também seria ligado no céu. E expulsou o espírito de demônio que estava em Pedro. Disse mais o Senhor assim: quem perdesse sua vida por amor a Ele, seria salvo; e que não adianta nada ganhar o mundo, e perder a salvação. E o principal, é que o Filho do Homem, virá na glória do Pai, com seus anjos; e que alguns, não provaram e não verão a morte, e que todos devem carregar sua cruz.

Cap. 17: Jesus toma Pedro, Tiago e João, e sobe num alto monte, e transfigura-se perante eles; e apareceu também Moisés e Elias. Nesta transfiguração, Jesus mostrou como Ele ficaria, e que ressuscitaria no terceiro dia; e não era para eles contar a ninguém. O Senhor falou também de Elias, que havia vindo, mas não o reconheceram, e fizeram tudo de ruim com ele. Jesus o os fez entenderem que, estava falando de João Batista. Descendo do monte, o Senhor continuou operando curas e milagres: veio até Ele um lunático que se jogava no fogo, outras vezes na água. O problema era que seus discípulos tinham pouca fé, dependiam de Jesus para operar os milagres. E O senhor já dizia a eles que estava chegando a hora de ser entregue, de padecer pela humanidade. Temos também a passagem em que Jesus manda Pedro lançar um anzol no Mar, e extrair do primeiro peixe duas moedas para pagar o imposto de Jesus, e de Pedro.

Cap. 18: e Jesus, diz a seus discípulos a respeito de quem é maior no reino do céu; o Senhor quis dizer que devemos ser como crianças, puras, sem maldade, sem malicia: e devemos nos arrepender e se converter ao Senhor. E temos que nos tornarmos humilde e simples como uma criança, para podermos entrar no reino dos céus. Jesus nos diz que não devemos nos escandalizar e nem menosprezar aqueles que são pequenos na fé. Temos também a passagem das cem ovelhas, que desapareceu uma, e ficando noventa e nove; mas seu dono foi atrás da ovelha perdida, e a encontrou: Jesus quis mostrar que nenhum se perca, e que todos se salvem. E o Senhor fala também sobre onde estiverem dois ou três reunidos, ali Eles estará; e diz também quantas vezes devemos perdoar o nosso próximo ou até mesmo nossos inimigos. Temos também a historia de um homem que devia certa quantia em dinheiro, e foi cobrado, e não podendo pagar sua divida, foi perdoado; mas ele não teve o mesmo gesto, a mesma grandeza com seu devedor. Este homem chegou até mandar prender o seu devedor; mas recebeu o castigo pelo seu ato desumano.

O perdão tem que ser verdadeiro, assim como fomos perdoados por Deus, devemos também perdoar.

Cap. 19: Saindo Jesus da Galileia foi parar o interior da Judéia, além do Jordão continuar a operar curas, milagres e libertação. Jesus foi interpelado a respeito do divórcio, e explicou com se dava a carta de divórcio:  Apareceu um jovem querendo comprar o reino dos céus; e Jesus mandou que ele vendesse tudo que tinha e desse aos pobres. Mas isto ele não fez e saiu triste porque ele deveria tomar esta atitude:

Cap. 20: aparece uma mulher até Jesus querendo que seus filhos se assentassem a direita do Pai, sem merecerem: e Jesus diz que Ele veio para servir, e não ser servido. Primeiro Jesus fala mais uma parábola E explica o sentido desta parábola. E seguindo adiante, Jesus fez dois cegos enxergarem.

No cap. 21; Jesus entra em Jerusalém montado numa jumenta, e a cidade se alvoroçou: e Jesus entrando no templo do Senhor, expulsou todos aqueles que faziam de sua casa comercio. O templo  é purificado. E continuou a operar curas e milagres: Jesus teve fome, e chegando a uma figueira, não tendo fruto, Jesus amaldiçoou a figueira que secou. Sobre a fé, Jesus disse a seus discípulos novamente que se crer, e não duvidar, as coisas acontecem.  Sobre o batismo de João, o Senhor fala novamente, e também mais duas parábolas é dita pelo Senhor.  E Jesus encerra falando da pedra que foi rejeitada, “Jesus”.

Cap. 22: Jesus fala mais uma vez em parábolas, sobre as bodas de casamento e de como os convidados deveriam se portar. E perguntaram ao Senhor, se era licito pagar tributo a César; e Jesus disse: daí a César o que de César, e a Deus o que é de Deus. Jesus foi interrogado a respeito da ressurreição; e sobre uma mulher que havia se casado sete vezes, pois seus maridos faleciam e ela se dava em casamento com os irmãos. Perguntaram a respeito de ressurreição, e Jesus respondeu que na ressurreição, não são dados em casamentos, mas serão como anjos. E Jesus explicou que não é Deus dos mortos, mas sim dos vivos.

           E perguntou a Jesus qual era o maior mandamento da lei! E o Senhor respondeu assim: Amarás o Senhor teu Deus de todo seu coração e toda sua alma. E o segundo maior mandamento é: Amarás o teu próximo como a ti mesmo, e que destes dois mandamentos dependiam a s leis dos profetas.

Cap. 23; Jesus, fala que só existe um Mestre, Ele, Jesus. Mais uma vez eram os escribas e farizeus que o questionavam: e da hipocrisia daqueles que dizimavam egoisticamente. E termina falando dos profetas que são mortos em Jerusalém; e o Senhor alerta que sua casa ficará deserta se isto continuar.

Cap. 24: o Sermão profético: o principio de dores. Jesus alerta a respeito de seu templo será derrubado, e não ficará pedra sobre pedra; e diz também que muitos virão dizendo que é o Cristo: haverá guerras e muitos rumores. Mas ainda não será o fim. Nação contra nação, pestes e terremotos em vários lugares: mas isto é apenas o principio das dores. Muitos serão escandalizados, trairão uns aos outros, esse odiarão; e falsos profetas surgirão e enganarão a muitos, e o amor se esfriará. Mas aquele que perseverar no Senhor será salvo. A vinda do Filho do homem, e a exortação a vigilância; e a parábola dos dois servos. 

            E Jesus fala também dos sinais que virão; as trombetas tocaram, e os escolhidos se ajuntarão dos quatro cantos da terra. E completa o Senhor dizendo que, o céu e a terra passarão, mas suas palavras não hão de passar. Jesus fala também que um será levado e outro será deixado; nem todos serão salvos.

Cap. 25: Jesus compara o reio dos céus que será semelhante a dez virgens; a parábola dos dez talentos, que fala a respeito daqueles que lhes foi dado certa quantia de dinheiro, uns mais outros menos; e era para eles multiplicarem apenas um guardou se pouco dinheiro com medo de ser roubado. Quando Jesus voltar, serão separados os bodes e as ovelhas.  A vida eterna, o castigo eterno. Os bodes ficarão a esquerda de Deus, as ovelhas a sua direita, e serão salvos. Isto esta sendo preparado desde a fundação do mundo. E Jesus explica os motivos desta sua fala. Ele disse assim, quando tive fome, me deste de comer, quando tive sede, me desde beber, quando estava ferido, me visitastes, era estrangeiro, me hospedastes, estive na prisão, foste me ver. Os da esquerda são aqueles que nada fizeram.

Cap.26: Jesus depois de fazer seu discurso aos seus discípulos disse-lhes que, dentro de dois dias era a páscoa e que Ele seria traído e entregue para ser crucificado. Estando Jesus em Betânia, na casa de Simão o leproso, uma mulher chegou até Jesus, e derramou-lhe sobre sua cabeça o mais caro dos óleos; mas seus discípulos não entenderam o gesto daquela mulher. Pois ela poderia ter vendido por um bom preço: mas o Senhor conhecia o coração daquela mulher, e de seu gesto de nobreza; pois ela era muito pobre, que será lembrado por toda a eternidade. E Jesus celebrou sua ultima páscoa com seus discípulos e que logo em seguida seria traído e entregue nas mãos de escarnecedores. Obs. “Páscoa, seu verdadeiro sentido é: libertação, assim como foi no deserto nos tempos de Moisés”. Jesus agora seria o ultimo sacrifício vivo, para que toda a humanidade fosse salva e liberta de todos os pecados, e da morte. A humanidade com este gesto de Jesus sairia das trevas e da morte que pertence ao diabo. E Pedro é avisado que iria negar a Cristo por três vezes; e assim aconteceu, Pedro com medo negou a Cristo por três vezes.

             Aconteceu que Jesus foi traído por um de seus discípulos, chamado Judas Iscariotes, que o vendeu por vinte moedas de prata. E nos capítulos 26, 27, são sabidos por todos: Jesus foi preso, amarrado, chicoteado, chutado espancado; e cuspiram-lhe em seu rosto, e colocara-lhe uma coroa de espinhos em sua cabeça. Depois disto o crucificaram em uma cruz com dois bandidos: e mais. Molharam sua boca com fel embebido em vinagre. Jesus sabia de tudo que iria acontecer com Ele; pois já estava escrito no livro da vida e anunciado a centenas de anos antes. Mas a Escritura tinha que ser cumprida a risca; e Jesus nunca havia pecado, era puro e justo. Aconteceu que Jesus morreu na Cruz do Calvário, para salvar e libertar a      humanidade do pecado e da morte. Jesus se humilhou por todos nós naquela Cruz, sem merecer.

         Jesus foi colocado dentro de um tumulo chamado Gólgota, pedra da caveira: Jesus foi trocado por um pecador chamado Barrabás para a alegria de todos os fanáticos e pecadores. E Jesus sabia também que Pedro o negaria por três vezes antes que o galo cantasse, e que ressuscitaria no terceiro dia, como já estava escrito. Assim aconteceu! Jesus ressuscitou no terceiro dia, e apareceu a Madalena e depois aos outros discípulos. E Jesus antes de subir aos céus, permaneceu por mais quarenta dias instruindo seus discípulos como eles deveriam fazer. Todo o Poder e toda a glória foram dados ao Senhor nos céus e na terra: subindo aos céus, os mesmos poderes foram dados a seus discípulos para curar enfermos, expulsar demônios, e praticar o Ide, o Evangelho a toda a criatura Mateus caps. 26 e 27

Cap. 28 Jesus aparece primeiro a Maria Madalena depois aos seus discípulos. E os judeus vivem de uma mentira. E Jesus aparece a seus discípulos na Galileia 

 Comentário no livro de Mateus, com base teológica: Este livro foi escrito por Mateus para provar que Jesus é o Messias, o Rei eterno. Mateus escreveu o seu Evangelho em Jerusalém, provavelmente entre os Anos 60 e 65 d.C. A s pessoas importantes deste livro são: Jesus, Maria, José e João Batista, os discípulos, os lideres religiosos; Caifás, Pilatos e Maria Madalena. O Novo Testamento é constituído por uma coletânea de trabalhos escritos em momentos diferentes e por vários autores. Em praticamente todas as tradições cristãs da atualidade, o Novo Testamento é composto de 27 livros. Os textos originais foram escritos por seus respectivos autores a partir do ano 42 dC, em grego koiné, a língua franca da parte

oriental do Império Romano, onde também foram compostos. A maioria dos livros que compõe o Novo Testamento parece ter sido escrito por volta da segunda metade do século I.

 Origem: Wikipédia, a enciclopédia livre. Mateus, que tinha por sobrenome Levi (Marcos 2.14), e cujo nome significa “dádiva do Senhor”, era um cobrador de impostos a serviço de Roma, mas que abandonou uma vida de avareza e desonestidade para seguir Jesus, o Messias (Mat. 9.9-13). Em Marcos e Lucas é chamado por seu outro nome, Levi.    Fonte Bíblia King James.

A Vinda de Jesus Cristo foi profetizada por Isaías aproximadamente 760-680 a.C. em Isa. 52:13-53:12  Veja o que disse os grandes nomes mundiais.

  Abraham Lincoln: “Creio que a Bíblia é o melhor presente que Deus já deu ao homem. Todo o bem, da parte do Salvador do mundo, nos é transmitido mediante este livro." George Washington: "Impossível é governar bem o mundo sem Deus e sem a Bíblia." Napoleão: "A Bíblia não é um simples livro, senão uma Criatura Vivente, dotada de uma força que vencem os quantos se lhe opõem." Rainha Vitória: "Este livro dá a razão da supremacia da Inglaterra." Isaac Newton: " Há mais indícios seguros de autenticidade na Bíblia do que em qualquer história profana."

          Caso você não conheça a Bíblia, te faço um desafio, busque estudá-la com fé, que você verá como ela tem um poder transformador que irá revolucionar sua vida em todos os aspectos, pois o propósito para o qual você foi criado com um espírito, é que este espírito foi feito para conter o próprio Deus, você nunca      conseguirá ser uma pessoa completamente realizada, pois nada como fama, dinheiro, poder ou qualquer outra coisa, que a sua carne possa desejar, pode se comparar ao gozo de ter uma vida de plena comunhão com Deus. Além disso, Deus tem um desejo, um plano, para o qual Ele necessita de homens que o amem e estejam dispostos a pagar o preço. O preço não é caro, mais a recompensa é eterna.

         O livro de Mateus leva o nome do apóstolo que o escreveu, Mateus, um dos doze discípulos de Jesus. Os evangelhos de Mateus, Marcos, Lucas e João, são livros que narram à história da vida de Jesus. O Evangelho de Mateus apresenta Jesus como o Messias, o Salvador que Deus havia prometido ao mundo. O livro começa com a lista dos antepassados de Jesus, ligando-o assim à história do povo israelita. Jesus é aquele em quem se cumprem as promessas feitas a Abraão e ao rei Davi. Mateus cita passo a passo os textos do Antigo Testamento a fim de provar que Jesus é, de fato, o Messias que Deus enviou.

Mateus é o registro do evangelho:  Escrito por um judeu - Mateus. O aguardado messias tempo.  Mateus usa citações do Antigo Testamento, para estabelecer que Jesus Cristo seja verdadeiramente o Messias: Mais do que 130 vezes Mateus usa citações e alusões ao Antigo Testamento para mostrar que Jesus reuniu os requisitos do Messias.  Mateus muitas vezes usa a frase “o que foi dito por meio dos profetas para ser cumprido”. Essa frase não aparece nenhuma vez em Marcos, Lucas e João. A frase "Filho de Davi", referindo-se à linha de Davi, ocorre nove vezes em Mateus, mas apenas seis vezes em todos os demais evangelhos. Mateus mostra a seus leitores judeus que Jesus Cristo é o cumprimento das promessas proclamadas por mais de mil anos.  Mateus mostra que o plano redentor de Deus permanece o mesmo depois de 400 anos de silêncio profético.                        Messias significa "o Ungido".  Mateus oferece uma grande recepção em sua casa para que seus amigos possam encontrar com Jesus. Mateus 9.10.  A última aparição de seu nome na Bíblia é em Atos 1.13. 

             A frase "reino dos céus" aparece 55 vezes em Mateus.   Mateus era um cobrador de impostos em Cafarnaum, quando Jesus o chamou para segui-lo. Como um publicano (cobrador de impostos), Mateus era sem dúvida detestado por seus compatriotas.   O momento crítico no livro de Mateus está no capítulo doze, quando os fariseus rejeitar formalmente a Jesus como o Messias, dizendo que seu poder vem de Satanás e não de Deus. A partir deste ponto ocorrem mudanças no ministério de Cristo: Maior utilização de parábolas.  Maior atenção aos seus discípulos.   Suas declarações repetidas de que sua morte está perto. O Evangelho segundo Mateus foi colocado em primeiro lugar no cânone do NT pela igreja primitiva, pois se constitui em uma ponte natural entre o dois Testamentos.  Reverendo Ivan Pereira Guedes.                                                                                              O conteúdo do evangelho pode ser resumido, brevemente, como o que segue. Mateus apresenta, antes de tudo, uma narrativa breve do nascimento e da primeira infância de Jesus. Segue, então, um relato do ministério do Senhor que foi introduzido com o batismo de João. O evangelista dedica a maior parte do seu evangelho ao trabalho do Senhor na Galiléia. Nesta época ele treinou seus discípulos para o trabalho da pregação do evangelho do reino, o que, por fim, trouxe sobre ele o ódio sempre crescente dos judeus, em especial dos seus líderes. Na segunda parte do evangelho há um relato detalhado da última jornada do Salvador para Jerusalém, dos seus últimos sermões e milagres, dos seus sofrimentos, morte e ressurreição. O evangelho finaliza com o notável comando missionário do Senhor e de sua promessa confortadora: “Eis, que estou convosco todos os dias, até a consumação dos séculos”.                                                                               

Amigo leitor (a), confesso que tentei incansavelmente mais comentários sobre o livro de Mateus, mas não encontrei um comentário que me fizesse acrescentá-los aqui em meu comentário. Portanto pararei por aqui, pois considero meu comentário bastante explicativo.

A Bíblia Sagrada comentada por livros chegou agora no Novo Testamento no livro de Mateus, espero poder estar lhes ajudando a conhecer um pouco melhor cada livro, o que ele representa para Deus e para nós. Muito obrigado pelo incentivo, pelo apoio de todos vocês.

Nobres leitores (as) sou formado em capelania hospitalar pela Igreja Batista de MS em 2012 pela capelã Mercedes Tavares e em 2014 pela UfMS curso aplicado pelo professor de Bioética para os alunos de medicina de MS, e capelão, pastor e capitão do Corpo de Bombeiros de MS prof. Reis

Escritor, pesquisador e revisor José Carlos Ribeiro membro da Primeira Igreja Batista de MS.

Campo Grande 13 de março de 2015 dia da ultima revisão  jcr0856@hotmail.com

The Holy Bible J.F.A. commented by books by José Carlos Ribeiro

        New Testament book also Matthew 01 Greek English and Hebrew
Cap.01: Commentary on the book of Matthew.
           Dear reader (a) starts here the comment in the New Testament books; the first book of Matthew is showing the genealogy of Jesus, and were fourteen generations; his birth, his life story; his deeds and miracles. Jesus was among us, as the son of man, only thirty-three years; when He was born, there was no decent place to birth. He has born in a stable and laid in a manger. In the first days of life, He had to be hidden, and taken to Egypt not to be killed by King Herod wanted to kill all firstborn. After Herod's death, an angel told them to go to Israel, ending up in Nazareth. Jesus was born of a virgin named Mary, chosen by God to be the mother of Jesus. Maria was convinced by the angel. (Matthew chs. 1 and two).
 In ch. 3, appears John the Baptist, preaching in the wilderness and preaching the gospel to every creature. John the Baptist, had already been announced by the prophet Isaiah, hundreds of years before his birth. John the Baptist was the son of Zechariah and Elizabeth that was barren, but that God blessed her womb.
And Zacharias was dumb until the day that God allowed him to return to speak. John the Baptist came to prepare and make straight the way for the Lord Jesus. "Jesus" was baptized by John, who did not want to baptize him for not getting the height of such responsibility. But the Scriptures must be obeyed to the letter: In ch. 4, Jesus was led by the Spirit to be tempted by the devil in the desert; after He had fasted forty days and forty nights, he was hungry. And the devil, or Satan tempted Jesus by several times; but he could not finish his his intent; because Jesus is above all things. And the devil had to retire: even in cap.4, Jesus began to preach repentance, and began to gather his apostles. The first two were Simon called Peter and Andrew began the fishery differently. Of men.
In ch. 5, we have the bliss, where Jesus says: Blessed are the poor in spirit for theirs is the kingdom of heaven. 4 Blessed are those who mourn, for they shall be comforted; 5 Blessed are the meek, for they shall inherit the earth; 6 Blessed are those who hunger and thirst for righteousness, for they shall be filled; 7 Blessed are the merciful, for they shall obtain mercy; 8 Blessed are the pure in heart, for they shall see God; 9 Blessed are the peacemakers, for they shall be called children of God; 10 Blessed are they which are persecuted for righteousness' sake, for theirs is the kingdom of heaven; 11 Blessed are ye, when men shall revile you and persecute you and falsely say all kinds of evil against you because of me. And Jesus also says that did not come to destroy the law of the prophets but to fulfill them. Jesus came to preach the good news; to love, heal, save and forgive and deliver sinners. And the salt of the earth and the light of change. And we should do the same. To love our neighbors and even our worst enemies.
In ch. 6, Jesus speaks of those who give alms in order to be seen, glorified. And that's not how you want the Lord! He expects us to do a simpler way: what you give with your left hand, your right hand does not know. It is for you to not expect anything in return.  And Jesus teaches us the true prayer that everyone should do to draw close to the Father: Prayer is our Father; and not have to splurge, alarm, showing to others. Pray in silence, the Lord listens to you: and prayer is this. Therefore, you should pray: Our Father which art in heaven, hallowed be thy name; > Let your kingdom come, your will be done, on earth as in heaven; > The our daily bread Give us this day; > And forgive us our debts, as we forgive our debtors; > And do not induce the temptation; but deliver us from evil; because Thine is the kingdom and the power and the glory, forever. Amen  We can pray to the Lord in many ways, like, thank, supplicate, worship etc. what not to do is those prayers that are not directed to God; and one of them is the Hail Mary, Queen save that certain names come to do a hundred times in one day. It is not necessary: ​​pray the Father, and thank God for all things. Holy there is only one that is "God the Father and God the Son Jesus." The most important of all, is that "Father, Son and Holy Spirit," are one. The word of the Lord is for us to forgive each other offenses; and even our enemies we must forgive and love them with all my heart.
                 And the word of the Lord also tells how we should fast, without scandals, proving to others that you are doing it. Also in the cap. 6, He warns us that we should not worry about the things of the world; with wear, wear or eat: for He is the owner of everything. For us not to worry about tomorrow, for only belongs to God; and says the LORD: Seek first the kingdom of heaven, that other things will be added. Jesus also asks us not to join treasure on earth, where moth and rust destroy eat. Jesus also says that the lamp, the light of our body are our eyes. Plus, we can not serve two masters at the same time. Or God, or the devil.
Cap 7: Judging;. should not judge criticize, condemn anyone; because there is only one judge, "Jesus Christ." And Jesus speaks also how we should be with one another: and the Lord shows his wisdom, and gives examples of how we should be doing. Everything in simplicity, honesty, loyalty and sincerity. The Lord also says to beware of false prophets, false men of God, to come and preach in the name of the Lord Jesus.
Ch. 8, Jesus in his walk, healed lepers, paralytics, and he healed the mother of Peter. Jesus freed people who were demonized, and calmed a strong storm at sea, because the boats were already sinking. And he also released two Gadarenes men, who were with a legion of demons, and that after being expelled, entered a herd of pigs who threw himself overboard, dying by the thousands. And Jesus was expelled from that place, because their deeds bothered unbelievers.
Ch. 9, Jesus after going to the other side of the river getting there, healed a paralytic, and was asked by the scribes and Pharisees, going further called another man to be his apostle; his name was Matthew, a tax collector. There were also publicans men who also questioned him, and Jesus tried to show them the true sense of the word Mercy. Jesus back to life a girl who was dead, and healing a woman suffering twelve years of bleeding; walking a little restored the aims of two blind. And forgave them their sins. Jesus, do not stop there: released a dumb man who was possessed; and they were all amazed, less the Pharisees. Jesus speaks of fasting and ends speaking of Seara and reapers. The harvest is very large the reapers are few.
 In ch. 10 Jesus had twelve disciples, apostles chosen, among them was also the one who would betray him; Judas Iscariot: and the Lord gave them the same mission. Go and preach the Gospel to every creature, and heal the sick and Expel demons. And all who receive grace, grace will do everything; because the thing the Lord does, have never been charged. Not only that what they should do! They could clean the lepers, and raise the dead. Jesus also said this: when they arrived somewhere, and they were not well received, was to leave that place and shake the dust from his clothes, and not possession or take anything of value. Gold or silver: if by chance they were persecuted, rather they should go elsewhere; and Jesus also said that by the amount of hairs of our head, he knows. Jesus also said that those who refused would be denied before the "Father God". He also said not to fear because we are more valuable than anything in this world. And we must love God first through his Son Jesus Christ.
In ch.11, Jesus instructs his disciples, and speech that John was arrested, praising John the Baptist. Jesus also speaks about those who are gluttons and drunkards, are not welcome to the Lord. And the Lord laments those sinful cities, because Ai them on judgment day. He also talks that we can only come to the Father, God, if we are in the child and the Son Jesus. And he said, to take his yoke, your burden, which is light and smooth.
Chap. 12: Jesus did his work performing miracles, healings and deliverances on Saturdays; and this bothered the scribes, Pharisees, tax collectors and Gentiles. And the Lord spoke thus to them, that even on Saturdays, He is the Lord. From there, going to the synagogue, healed a man who had a withered hand. This, on Saturday: and spoke again of John the Baptist extolling it. But He was still being questioned by everything he did for love. Jesus spoke of the kingdom of Satan that was divided by itself, without power against the Lord: Is there anything that the Lord warns us; that every sin and blasphemy will be forgiven, but blasphemy against the Holy Spirit will never be forgiven. Jesus speaks of the signal that was sent by Jonas, and no one believed. Jesus also speaks of the tree and its fruit: Jesus also speaks of John, which was a sign of Jesus' coming, but nobody believed him. Jonah was three days and three nights in the great fish.
And Jesus says something very important about his family, and said his family will be one that satisfy
Will the "Father God" in heaven. In short, we are the family of Jesus.
Chap. 13: Jesus spoke in parables too, to confuse the doctors of the law; to his disciples and
revealed what the parables meant. Jesus once again was just kicked out of the place where he was born, such was the disbelief of his people.
In ch. 14, King Herod, speaks of John the Baptist, who had been tied up and arrested, and had his head placed in a tray at the request of his brother's wife; but Jesus had risen, and Herod spoke to his servants about their exploits. But Jesus continued to work miracles and healings: and Jesus makes his first multiplication of the loaves and fish. On this day there were more than five thousand men, women and children; and satiating the hunger that crowd, He departed into a mountain to pray. And Jesus, walking on the waters of the sea, his apostles did not recognize him and they were afraid. Peter asked to go to him, leaving the boat began to walk on the water, he was afraid and began to sink; and called for help. Jesus told him this: "man of little faith." And coming to the other side, continued to work miracles and healings:
 In ch. 15: again the scribes and Pharisees questioned him accusing him of transgression: Jesus called them hypocrites. Jesus speaks of the tradition of the elders. Also in this chapter, Jesus reminded them about what contaminates our bodies! So said. Everything that goes into the mouth and goes to the stomach and is not digested, it will be thrown away; and said further: what defiles a man, is not what goes into the mouth, but leaves the mouth. Since, as we hear something, and keep in our hearts, will be transformed into hatred, rancor heartbreak, or resentment, is working for evil. Our heart is the one who works all these things, and are confirmed by the Lord Jesus here in ch. 15: and Jesus going to Tyre and Sidon, continued to work miracles, and released a devilish woman, and his disciples questioned Him why not help anyone. And Jesus spoken Canaanite woman and makes the second multiplication of loaves and fishes. With seven loaves and a few fish quenched the hunger of more than 5000 people. Without help. Jesus did not choose whom he should heal release or save: He expects all his disciples and we also did well: going to Galilean, across the sea, healed the lame, lame, blind, and all brought to him, he not sent to back without giving them a solution to their problems. And Jesus makes the second multiplication of the loaves and fish for more than five thousand people.
 Chap. 16: the Pharisees and Sadducees came to try to Jesus and his disciples had forgotten to bring bread, and Jesus rebuked the Pharisees as leaven of; and speaks again of John the Baptist, Elijah and Jeremiah. And Jesus asked three times to Simon Bar-Jonah who he was! And Simon answered; Thou are the Christ, and Jesus said: Thou art Peter, and promised him that a rock would build his church, and the gates of hell shall not prevail against it; and would give the keys of the kingdom of heaven, and whatever was on the ground, would also be bound in heaven. He cast out the spirit of demon that was Peter. And the Lord said: those who lose their life for His sake, would be saved; and that no use to gain the world and lose his salvation. And the main, is that the Son of man shall come in the glory of the Father with his angels; and that some, not proven and not see death, and that everyone should carry his cross.
Chap. 17: Jesus takes Peter, James and John, and goes up a high mountain and is transfigured before them; and also appeared Moses and Elijah. In this transfiguration, Jesus showed how he would, and he would rise again on the third day; and it was not for them to tell anyone. The Lord also spoke of Elijah that had come, but did not recognize him and did everything bad with it. Jesus did they understand that he was talking about John the Baptist. Coming down the mountain, the Lord continued to operate healings and miracles: He came to a lunatic who played with fire, other times into the water. The problem was that his disciples had little faith, Jesus relied on to operate miracles. And You've told them it was coming time to be delivered, to suffer for humanity. We also have the passage where Jesus tells Peter to launch a hook at Sea, and extract the first fish two coins to pay the tax of Jesus, and Peter.
Chap. 18: and Jesus says to his disciples as to who is greatest in the kingdom of heaven; the Lord meant that we should be like children, pure, without malice, without malice: and we must repent and turn to the Lord. And we have to become humble and simple as a child, in order to enter the kingdom of heaven. Jesus tells us that we should not be scandalized nor belittle those who are small in faith. We also have the passage of a hundred sheep, who disappeared one, and getting ninety-nine; but its owner was after the lost sheep, and found: Jesus wanted to show that any should perish, and that all be saved. And the Lord also talks about where two or three are gathered together, there will be they; and also says how many times we should forgive our neighbor and even our enemies. We also have the story of a man who was certain sum of money, and was charged, and can not pay its debt was forgiven; but he did not have the same gesture, the same greatness with his debtor. This man came to imprison his debtor; but received the punishment for his inhuman act.
            Forgiveness has to be true, as we have been forgiven by God, we must also forgive.
Cap. 19: Leaving Jesus of Galilee ended the interior of Judea, beyond Jordan continue to operate healings, miracles and deliverance. Jesus was asked about divorce, and explained with was given to a writing of divorcement: appeared a young man looking to buy the kingdom of heaven; and Jesus told him to sell everything he had and give to the poor. But this he did not and went away sorrowful because he should take this attitude:
Cap. 20: appears a woman to Jesus wanting their children would set down the right hand of God, without merit: and Jesus says that He came to serve, not be served. First Jesus speaks a parable
He explains the meaning of this parable. And going forward, Jesus made two blind to see.
In ch. 21; Jesus entered Jerusalem riding on a donkey, and the city was moved: and the Lord Jesus into the temple, and cast out all those who made your home trade. The temple is purified. And continued to operate healings and miracles, Jesus was hungry, and coming to a fig tree, having no fruit, Jesus cursed the fig tree dried up. About faith, Jesus said to his disciples again that believe and not doubt, things happen. About the baptism of John, the Lord speaks again, and also two parables is said by the Lord. And Jesus closes talking about the stone that was rejected, "Jesus."
Cap. 22: Jesus speaks once again in parables, about the wedding anniversary and as the guests should behave. They asked the Lord, whether it was lawful to pay taxes to Caesar; and Jesus said, then to Caesar what Caesar's, and to God what is God's. Jesus was questioned about the resurrection; and about a woman who had been married seven times, because their husbands passed away and she was given in marriage to the brothers. Asked about resurrection, and Jesus said that in the resurrection, are not given in marriage, but are like angels. And Jesus explained that it is not God of the dead but of the living.  And asked Jesus what was the greatest commandment in the law! And the Lord responded: Love the Lord your God with all your heart and all your soul. And the second greatest commandment is, Thou shalt love thy neighbor as thyself, and that these two commandments depend the laws of the prophets.
Chap. 23; Jesus says that there is only one Master, He, Jesus. Again were the scribes and Pharisees who questioned him: and the hypocrisy of those who selfishly decimated. And speaking ends of the prophets who are killed in Jerusalem; and the Lord warns that your house will be empty if this continues.
Cap. 24: the prophetic sermon: the beginning of sorrows. Jesus warns about his temple will be brought down, and will not be one stone upon another; and also says that many will say that is the Christ, there will be wars and many rumors. But still not the end. Nation against nation, pestilence, and earthquakes in various places: but this is only the beginning of sorrows. Many will be offended, will betray one another, this will hate; and false prophets will appear and deceive many, and love will grow cold. But he who stands firm in the Lord shall be saved. The Son of man's coming, and the surveillance exhortation; and the parable of the two servants.
            And Jesus also speaks of the signs to come; the trumpets blew, and the elect will gather the four corners of the earth. He adds the Lord saying, heaven and earth will pass away but his words shall not pass away. Jesus also says that one will be taken and the other left; not all will be saved.
Chap. 25: Jesus compares the Kingdom of heaven will be like ten virgins; the parable of the ten talents, talking about those who've been given certain amount of money, some more than others; and they were to multiply just a little money saved up for fear of being robbed. When Jesus returns, the goats and the sheep will be separated. Eternal life, the eternal punishment. The goats will be left of God, the sheep on his right, and be saved. This is being prepared from the foundation of the world. And Jesus explains the reasons for this his speech. He said so, when I was hungry, you gave me food when I was thirsty, I drink from when he was injured, you visited me, I was a stranger, you took Me in, I was in prison, you were to see me. Left are those who have done nothing.
Cap.26: Jesus after making his speech to his disciples told them that, within two days was the passover and that He would be betrayed and handed over to be crucified. When Jesus was in Bethany in the house of Simon the leper, a woman came to Jesus, and poured it on his head the most expensive oils; but his disciples did not understand the gesture of that woman. Because it could have sold for a good price: but the Lord knew the heart of the woman, and his gesture of nobility; because she was very poor, that will be remembered for eternity. And Jesus celebrated his last Passover with his disciples and soon after would be betrayed into the hands of mockers. . Note "Easter, its true meaning is: release, as it was in the wilderness in Moses' day." Jesus now would be the last living sacrifice so that all mankind might be saved and freed from all sins, and death. Humanity with this gesture of Jesus would come out of darkness and death that belongs to the devil. And Peter is warned that he would deny Christ three times; and so it happened, Peter afraid denied Christ three times. It happened that Jesus was betrayed by one of his disciples, Judas Iscariot, who sold for twenty pieces of silver. And in Chapters 26, 27, are known by all: Jesus was arrested, tied up, whipped, kicked beaten; and spat in his face, and put him a crown of thorns on his head. After that the crucified on a cross with two bandits: and more. Wet your mouth with gall soaked in vinegar. Jesus knew everything that would happen to him; it was already written in the book of life and announced to hundreds of years before. But the Scripture had to be fulfilled to the letter; and Jesus had never sinned, was pure and righteous. It happened that Jesus died on the Cross of Calvary, to save and liberate humanity from sin and death. Jesus humbled by all of us that Cruz without merit.
         Jesus was laid in a tomb called Golgotha, skull stone: Jesus was exchanged for a sinner called Barabbas for the joy of all the fanatics and sinners. And Jesus also knew that Peter would deny Him three times before the rooster crowed, and rise again the third day, as was already written. This is what happened! Jesus rose on the third day, and appeared to Mary Magdalene and then to the other disciples. And Jesus before ascending to heaven, remained for over forty days instructing his disciples as they should do. All power and glory were given to the Lord in heaven and on earth to the skies, the same powers were given to his disciples to heal the sick, cast out demons, and practice Go the Gospel to every creature Matthew caps. 26 and 27
Cap. 28 Jesus appears first to Mary Magdalene after his disciples. And the Jews living a lie. Jesus appears to his disciples in Galilee
 Commentary on the book of Matthew, with theological basis: This book was written by Matthew to prove that Jesus is the Messiah, the eternal King. Matthew wrote his Gospel in Jerusalem, probably between the years 60 and 65 AD The s important people in this book are: Jesus, Mary, Joseph and John the Baptist, the disciples, the religious leaders; Caiaphas, Pilate and Mary Magdalene. The New Testament consists of a collection of papers written at different times and by various authors. In virtually all Christian traditions today, the New Testament consists of 27 books. The original texts were written by their respective authors from the year 42 AD, in Koine Greek, the lingua franca of part  Eastern Roman Empire, where they were also compounds. Most of the books that make up the New Testament seems to have been written around the second half of the century I.
              From Wikipedia, the free encyclopedia. Matthew, who was Levi (Mark 2:14) surname, whose name means "gift of the Lord," was a tax collector in the service of Rome, but who abandoned a life of greed and dishonesty to follow Jesus the Messiah (Matt. 9.9-13). In Mark and Luke is called by its other name, Levi. Source King James Bible.
The Coming of Jesus Christ was prophesied by Isaiah about 760-680 BC in Isa. 52: 13-53: 12
See what said the major global names.
  Abraham Lincoln: "I believe the Bible is the best gift God has ever given to man. All the good, the part of the Saviour of the world, is conveyed by this book "George Washington". Impossible is well rule the world without God and the Bible "Napoleon". The Bible is no mere book, but a Living creature, endowed with a force that wins the how many oppose it "Queen Victoria". This book gives the reason for the supremacy of England "Isaac Newton". There are clear evidence of authenticity in the Bible than in any profane history. "
          If you do not know the Bible, do yourself a challenge, seek study it with faith, you will see how it has a transforming power that will revolutionize your life in every way, for the purpose for which you were created with a spirit is that this spirit was made to contain God Himself, you will never be a person fully realized, that nothing like fame, money, power, or anything else, that his flesh might wish, can compare to the joy of having a life of full communion with God. In addition, God has a desire, a plan for which He needs men who love him and are willing to pay the price. The price is not expensive, the more the reward is eternal.
         The book of Matthew takes the name of apostle who wrote, Matthew, one of the twelve disciples of Jesus. The Gospels of Matthew, Mark, Luke and John are books that tell the story of Jesus' life.
The Gospel of Matthew presents Jesus as the Messiah, the Savior that God had promised to the world. The book begins with a list of ancestors of Jesus, connecting the well to the history of the Israeli people. Jesus is the one who fulfill the promises made to Abraham and King David. Matthew gives step by step the Old Testament to prove that Jesus is indeed the Messiah that God sent.
Matthew is the record of the gospel: Written by a Jew - Matthew. The long awaited messiah time. Matthew uses the Old Testament quotations to establish that Jesus Christ truly is the Messiah: More than 130 times Matthew uses quotations and allusions to the Old Testament to show that Jesus called the Messiah requirements. Matthew often uses the phrase "what was said through the prophets to be fulfilled." This phrase does not appear even once in Mark, Luke and John. The phrase "Son of David", referring to the line of David, occurs nine times in Matthew, but only six times in all the other gospels. Matthew shows his Jewish readers that Jesus Christ is the fulfillment of promises proclaimed for over a thousand years. Matthew shows that God's redemptive plan remains the same after 400 years of prophetic silence. Messiah means "the anointed one". Matthew offers a great reception in your home so that your friends can meet Jesus. Matthew 9:10. The last appearance of his name in the Bible is in Acts 1:13.
             The phrase "kingdom of heaven" appears 55 times in Matthew. Matthew was a tax collector in Capernaum, where Jesus called to follow him. As a publican (tax collector), Matthew was certainly detested by his countrymen. The critical moment in the book of Matthew is in the twelfth chapter, when the Pharisees formally reject Jesus as the Messiah, saying his power comes from Satan and not God. From this point there are changes in the ministry of Christ: Increased use of parables. Greater attention to his disciples. His repeated statements that his death is near. The Gospel according to Matthew was placed first in the NT canon by the early church as it constitutes a natural bridge between the two Testaments. Reverend Ivan Pereira Guedes. The content of the gospel can be summarized briefly as the following. Matthew presents, first of all, a brief narrative of the birth and infancy of Jesus. It follows, then, the Lord's ministry report that was introduced with the baptism of John. The Evangelist devotes most of his gospel to the work of the Lord in Galilee. At this time he trained his disciples to the work of preaching the gospel of the kingdom, which eventually brought upon him the ever-growing hatred of Jews, particularly their leaders. In the second part of the gospel there is a detailed account of the last journey of the Savior to Jerusalem, of his last sermons and miracles, his suffering, death and resurrection. The gospel ends with the remarkable missionary command of the Lord and of his comforting promise: "Behold, I am with you always, until the end of time."
Dear reader (a), I confess that I have tried tirelessly comment further on the book of Matthew, but I found a comment that made me add them here in my review. So I'll stop here, because I believe my review fairly explanatory.
The Holy Bible commentary for books has now arrived in the New Testament in the book of Matthew, I hope to be helping them to know a little better each book, which it is for God and for us. Thank you for encouragement, the support of all of you.
Noble readers (as) I have a degree in pastoral care by the Baptist Church of MS in 2012 by the chaplain Mercedes Tavares and in 2014 by UFMs course applied by Professor of Bioethics for the MS of medical students, and chaplain, pastor and master of the Fire Department MS Teachers. Kings
Writer, researcher and reviewer José Carlos Ribeiro member of the First Baptist Church of MS.
Campo Grande March 13, 2015 day of the last revision jcr0856@hotmail.com

Η Αγία Γραφή J.F.A. σχολίασε με βιβλία από τον José Carlos Ribeiro
        Το βιβλίο της Καινής Διαθήκης επίσης Ματθαίος 01 Ελληνικά Αγγλικά και Εβραϊκά
I̱ Agía Grafí̱ J.F.A. scholíase me vivlía apó ton José Carlos Ribeiro
        To vivlío ti̱s Kainí̱s Diathí̱ki̱s epísi̱s Matthaíos 01 Elli̱niká Angliká kai Evraïká
Cap.01:̱ Schólio gia to vivlío tou Matthaíou.
           Agapi̱té anagnó̱sti̱ (a) archízei edó̱ to schólio sta vivlía ti̱s Kainí̱s Diathí̱ki̱s?̱ to pró̱to vivlío tou Máthiou deíchnei ti̱ genealogía tou Ii̱soú, kai í̱tan dekatésseris geniés?̱ ti̱ génni̱sí̱ tou, ti̱n istoría ti̱s zo̱í̱s tou?̱ érga kai ta tháv̱matá tou. O Ii̱soús í̱tan anámesá mas, kathó̱s o gios tou anthró̱pou, móno triánta trió̱n chróno̱n?̱ Ótan genní̱thi̱ke, den ypí̱rche axioprepés méros gia na génni̱si̱. Genní̱thi̱ke se éna statheró kai pou se mia fátni̱. Tis pró̱tes i̱méres ti̱s zo̱í̱s, giatí éprepe na krývetai, kai échoun li̱ftheí gia ti̱n Aígypto ó̱ste na mi̱n thanató̱nontai apó ton vasiliá I̱ró̱di̱ í̱thele na skotó̱sei óla ta pro̱tótoka. Metá to thánato tou I̱ró̱di̱, énas ángelos tous eípe na páne sto Israí̱l, katalí̱gontas sti̱ Nazarét. O Ii̱soús genní̱thi̱ke apó mia parthéna onómati María, eklegménos apó ton Theó na eínai i̱ mi̱téra tou Ii̱soú. María peísti̱ke apó ton ángelo. (CHS Matthaíos. 1 kai dýo).
 Sto kef. 3, emfanízetai o Io̱ánni̱s o Vaptistí̱s, ki̱rýttontas sti̱n éri̱mo kai ki̱rýttontas to ev̱angélio se káthe plásma. O Io̱ánni̱s o Vaptistí̱s, eíche í̱di̱ anakoino̱theí apó ton profí̱ti̱ I̱saḯa, ekatontádes chrónia prin apó ti̱ génni̱si̱ tou. O Io̱ánni̱s o Vaptistí̱s í̱tan o gios tou Zacharía kai ti̱s Elisávet, pou í̱tan ágoni̱, allá óti o Theós ev̱lógi̱se ti̱ mí̱tra ti̱s. Kai o Zacharías í̱tan vouvós méchri ti̱n i̱méra pou o Theós tou epétrepse na epistrépsei gia na milí̱sei. O Io̱ánni̱s o Vaptistí̱s í̱rthe na proetoimásei kai na kánei kat 'ef̱theían to drómo gia ton Kýrio Ii̱soú. "Ii̱soús" vaftísti̱ke apó ton Io̱ánni̱, o opoíos den í̱thele na ton vaftísei gia na mi̱n párei to ýpsos ti̱s ef̱thýni̱s af̱tí̱s. Allá i̱ Agía Grafí̱ prépei na ti̱roúntai katá grámma:̱ Sto kef. 4, o Ii̱soús odi̱gí̱thi̱ke apó to Pnév̱ma gia na boun ston peirasmó apó to diávolo sti̱n éri̱mo?̱ Afoú eíche ni̱steía saránta méres kai nýchtes, í̱tan peinasménos. Kai o diávolos, kai o Satanás ston peirasmó ton Ii̱soú apó arketés forés?̱ allá af̱tós den tha boroúse na teleió̱sei ti̱n próthesí̱ tou tou?̱ epeidí̱ o Ii̱soús eínai páno̱ apó óla ta prágmata. Kai o diávolos eíche na syntaxiodoti̱thoún:̱ akómi̱ kai se cap.4, o Ii̱soús árchise na ki̱rýttei ti̱ metánoia, kai árchisan na mazév̱ontai oi apóstoloí tou. Ta dýo pró̱ta í̱tan o Simon onomázetai Pétros kai o Andréas árchise ti̱n alieía me diaforetikó trópo. Apó tous ándres.
Sto kef. 5, échoume ti̱n ev̱daimonía, ópou o Ii̱soús léei:̱ Makárioi oi pto̱choí to̱ pnév̱mati, giatí dikí̱ tous eínai i̱ vasileía to̱n ouranó̱n. 4 Makárioi eínai ósoi penthoún, giatí af̱toí tha pari̱gori̱thoún?̱ 5 Makárioi eínai oi práoi, giatí af̱toí tha kli̱ronomí̱soun ti̱ gi̱?̱ 6 Makárioi eínai ekeínoi pou peinoún kai dipsoún gia dikaiosýni̱, giatí tha prépei na pli̱ro̱theí?̱ 7 Makárioi oi eleí̱mones, giatí af̱toí tha lávoun to éleos?̱ 8 Makárioi oi katharoí sti̱n kardiá, giatí af̱toí tha doun to Theó?̱ 9 Makárioi oi eiri̱nopoioí, giatí af̱toí tha onomastoún paidiá tou Theoú?̱ 10 Makárioi eínai ekeínoi oi opoíoi dió̱kontai gia ti̱n dikaiosýni̱ tou Theoú, gia dikí̱ tous eínai i̱ vasileía to̱n ouranó̱n?̱ 11 Makárioi eíste, ótan oi ándres tha sas vrízo̱ kai sas katadió̱xoun kai psev̱dó̱s léne óla ta eídi̱ tou kakoú enantíon sas exaitías mou. Kai o Ii̱soús léei, epísi̱s, óti den í̱rthe na katastrépsei to díkaio to̱n profi̱tó̱n, allá na ekpli̱ró̱so̱. O Ii̱soús í̱rthe na ki̱rýxoun ta kalá néa?̱ na agapás, na therapéf̱sei, na apothi̱kéf̱sete kai na syncho̱rí̱sei kai na elef̱theró̱sei tous amarto̱loús. Kai to aláti ti̱s gi̱s kai to fo̱s ti̱s allagí̱s. Kai emeís prépei na kánoume to ídio. Gia na agapáme ton pli̱síon mas kai akómi̱ kai oi cheiróteroi echthroí mas.
Sto kef. 6, o Ii̱soús milá gia ekeínous pou dínoun elei̱mosýni̱ gia na dei, doxázetai. Kai af̱tó den eínai to pó̱s thélete ton Kýrio! Ekeínos periménei apó emás na kánoume énan aploústero trópo:̱ ti na sas dó̱sei me to aristeró sas chéri, to dexí chéri sas, den xéro̱. Eínai gia sas na mi̱n periméno̱ típota se antállagma.
            Kai o Ii̱soús mas didáskei ti̱n ali̱thiní̱ prosef̱chí̱ pou o kathénas tha prépei na kánei gia na epistí̱so̱ kontá ston Patéra:̱ I̱ prosef̱chí̱ eínai o Patéras mas?̱ kai den prépei na figoúra, synagermós, deíchnontas stous állous. Prosef̱chí̱sou sti̱ sio̱pí̱, o Kýrios akoúei esás:̱ kai i̱ prosef̱chí̱ eínai af̱tó. O̱s ek toútou, tha prépei na proséf̱cheste:̱ Patéra pou eísai stous ouranoús mas, as agiasteí to ónomá sou?̱ > As érthei i̱ vasileía sou, sas tha gínei, sti̱ gi̱ ópo̱s ston ouranó?̱ > To kathi̱merinó pso̱mí mas Dó̱ste mas af̱tí̱ ti̱ méra?̱ > Kai áfes i̱mín ta chréi̱ mas, ópo̱s syncho̱roúme tous ofeilétes mas?̱ > Kai na mi̱n prokli̱theí ston peirasmó?̱ allá rýsai i̱más apó tou poni̱roú?̱ giatí sou estín i̱ vasileía kai i̱ dýnamis kai i̱ dóxa, gia pánta. Amí̱n Boroúme na prosef̱chi̱thoúme ston Kýrio me polloús trópous, ópo̱s, ef̱charistó̱, ekliparó̱, latreía klp ti den prépei na kánoume eínai ekeínes oi prosef̱chés pou den stréfontai sto Theó?̱ kai énas apó af̱toús eínai o Chaíre María, vasílissa só̱sei óti orisména onómata érchontai na kánei ekató forés se mia méra. Den eínai aparaíti̱to:̱ prosef̱chí̱sou ston Patéra, kai ef̱charistó̱ ton Theó gia óla ta prágmata. Ierá ypárchei móno éna pou eínai «o Theós o Patéras kai o Yiós tou Theoú tou Ii̱soú."  To pio si̱mantikó apó óla, eínai óti «Patéra, ton Yió kai to Ágio Pnév̱ma,« eínai éna.  O lógos tou Kyríou eínai gia mas na syncho̱roúme o énas ton állon adikí̱mata?̱ kai akómi̱ kai tous echthroús mas, prépei na syncho̱roúme kai i̱ agápi̱ tous me óli̱ mou ti̱n kardiá.
                 Kai o lógos tou Kyríou léei epísi̱s po̱s tha prépei grí̱gora, cho̱rís skándala, apodeiknýontas stous állous óti tha to kánoun. Epísi̱s sto kálymma. 6, mas proeidopoieí óti den prépei na ani̱sychoúme gia ta prágmata tou kósmou?̱ me ti̱ fthorá, fthorá í̱ na fáte:̱ gia Af̱tós eínai o idioktí̱ti̱s to̱n pánto̱n. Gia emás gia na mi̱n ani̱sycheíte gia to áv̱rio, móno aní̱kei sto Theó?̱ kai léei o Kýrios:̱ zi̱teíte pró̱ton ti̱n vasileían to̱n ouranó̱n, óti tha prépei na prostethoún kai álla prágmata. O Ii̱soús mas zi̱tá epísi̱s na mi̱n entachthoún thi̱sav̱ró sti̱ gi̱, ópou to skoulí̱ki kai i̱ skouriá katastréfoun tró̱ne. O Ii̱soús léei, epísi̱s, óti i̱ lámpa, to fo̱s tou só̱matós mas eínai ta mátia mas. Pléon, den boroúme na ypi̱reteí dýo kyríous taf̱tóchrona. Í̱ o Theós í̱ o diávolos.
Kef 7:̱ Krínontas ?. Den prépei na krínoume epikrínoun, na katadikázete kanénan?̱ epeidí̱ ypárchei móno énas dikastí̱s, «Ii̱soús Christós». Kai o Ii̱soús milá epísi̱s po̱s tha prépei na eímaste me to éna to állo:̱ kai o Kýrios deíchnei ti̱ sofía tou, kai dínei paradeígmata gia to pó̱s tha prépei na kánoume. Ta pánta sti̱n aplóti̱ta, eilikríneia, písti̱ kai eilikríneia. O Kýrios léei, epísi̱s, na proséxoume psev̱doprofí̱tes, psev̱deís ánthro̱poi tou Theoú, na érthei kai na ki̱rýxei sto ónoma tou Kyríou Ii̱soú.
CH. 8, o Ii̱soús me ta pódia tou, therápef̱se tous leproús, parálytous, kai therápef̱se ti̱ mi̱téra tou Pétrou. O Ii̱soús elef̱théro̱se tous anthró̱pous pou eíchan daimonopoii̱theí, kai i̱rémi̱se mia ischyrí̱ kataigída sti̱ thálassa, epeidí̱ oi várkes eíchan í̱di̱ vythízetai. Kai, epísi̱s, kyklofóri̱se dýo Gadari̱nó̱n ándres, oi opoíoi í̱tan me mia legeó̱na to̱n daimóno̱n, kai óti metá ti̱n apélasí̱ tous, eisí̱lthe se éna kopádi choíro̱n pou o ídios érixe sti̱ thálassa, na pethaínoun katá chiliádes. Kai o Ii̱soús eíche apovli̱theí apó af̱tó to méros, epeidí̱ ta érga tous enóchli̱se tous apístous.
CH. 9, o Ii̱soús, afoú prókeitai gia ti̱n álli̱ plev̱rá tou potamoú na fthásei ekeí, therápef̱se énan paralytikó, kai zi̱tí̱thi̱ke apó tous grammateís kai Farisaíoi, pi̱gaínei onomázetai peraitéro̱ éna állo átomo na eínai apóstolos tou?̱ to ónomá tou í̱tan o Matthaíos, o teló̱ni̱s. Ypí̱rchan, epísi̱s, teló̱nes ándres pou ton ró̱ti̱san epísi̱s, kai o Ii̱soús prospáthi̱se na tous deíxoume ti̱n pragmatikí̱ énnoia ti̱s léxi̱s Eléous. O Ii̱soús píso̱ sti̱ zo̱í̱ mia kopéla pou í̱tan nekrós, kai therapév̱ontas mia gynaíka pou páschei apó dó̱deka éti̱ aimorragía?̱ to perpáti̱ma lígo apokatastatheí tous stóchous ti̱s se dýo tyfloús. Kai tous synchó̱rese tis amartíes tous. O Ii̱soús, den stamatoún ekeí:̱ kykloforí̱sei mia chazí̱ ánthro̱pos pou í̱tan sti̱n katochí̱?̱ kai í̱tan óloi ékpli̱ktoi, meíon oi Farisaíoi. O Ii̱soús miláei ni̱steías kai teleió̱nei omilía tou Seara kai theristikés mi̱chanés. I̱ synkomidí̱ eínai polý megáles oi theristés eínai líges.
 Sto kef. 10 O Ii̱soús eíche dó̱deka mathi̱tés, apóstoloi epiléxei, metaxý to̱n opoío̱n í̱tan kai af̱tós pou tha ton prodó̱sei?̱ Ioúdas o Iskarió̱ti̱s:̱ kai o Kýrios tous édo̱se ti̱n ídia apostolí̱. Pí̱gaine kai kí̱ryxe to Ev̱angélio se káthe plásma, kai na therapéf̱sei tous arró̱stous kai na apomakrýnei tous daímones. Kai óloi ósoi lamvánoun chári̱, chári̱ tha kánei ta pánta?̱ epeidí̱ to prágma o Kýrios kánei, den échoun chreo̱theí. Den eínai móno óti af̱tó pou prépei na kánoun! Tha boroúse na katharísei tous leproús, kai na anastí̱sei tous nekroús. O Ii̱soús eípe epísi̱s af̱tó:̱ ótan éftasan kápou, kai den étychan thetikí̱s ypodochí̱s, í̱tan na fýgei apó af̱tó to méros kai anakineíte ti̱ skóni̱ apó ta roúcha tou, kai den katochí̱ í̱ na lávei otidí̱pote axías. Chrysó í̱ asi̱mí:̱ an katá týchi̱ pou dió̱chthi̱kan, mállon tha prépei na páne alloú?̱ Kai o Ii̱soús eípe, epísi̱s, óti apó to posó to̱n trichó̱n ti̱s kefalí̱s mas, xérei. O Ii̱soús eípe, epísi̱s, óti ósoi arnoúntan tha amfisvi̱ti̱theí prin apó ti̱n "Patéra Theó". Eípe, epísi̱s, na mi̱ fovoúntai giatí eímaste pio polýtimi̱ apó otidí̱pote se af̱tón ton kósmo. Kai emeís prépei na agapáme ton Theó pró̱ta méso̱ tou Yioú Tou Ii̱soú Christoú.
Se ch.11, o Ii̱soús didáskei tous mathi̱tés tou, kai ti̱n omilía pou o Io̱ánni̱s synelí̱fthi̱, epainó̱ntas ton Io̱ánni̱ ton Vaptistí̱. O Ii̱soús miláei epísi̱s gia ekeínous pou eínai laímargoi kai méthysoi, den eínai ef̱prósdekta ston Kýrio. Kai o Kýrios thri̱neí af̱tés tis amarto̱lés póleis, epeidí̱ Aï tous gia ti̱n i̱méra ti̱s krísi̱s. Milá epísi̱s óti boreí na érthei móno me ton Patéra, ton Theó, an eímaste sto paidí kai ton Yió tou Ii̱soú. Kai eípe, na lávei zygó tou, to város sas, to opoío eínai elafrý kai leío.
Kef. 12:̱ O Ii̱soús ékane ti̱ douleiá tou kánei tháv̱mata, therapeíes kai deliverances to Sávvato?̱ kai af̱tó enóchli̱se tous grammateís, tous Farisaíous, eispráktores fóro̱n kai Ethnikoús. Kai o Kýrios míli̱se étsi gia af̱toús, óti akómi̱ kai ta Sávvata, Af̱tós eínai o Kýrios. Apó ekeí, pi̱gaínei sti̱ synago̱gí̱, therápef̱se énan ánthro̱po o opoíos eíche éna maraméno chéri. Af̱tó to Sávvato:̱ kai míli̱se kai páli tou Io̱ánni̱ tou Vaptistí̱ na ektheiásei to. Allá Ekeínos í̱tan akóma ypó amfisví̱ti̱si̱ apó ó, ti ékane gia ti̱n agápi̱. O Ii̱soús míli̱se gia to vasíleio tou Sataná, i̱ opoía í̱tan cho̱risméni̱ apó móni̱ ti̱s, cho̱rís ti̱ dýnami̱ enántia ston Kýrio:̱ Ypárchei káti pou o Kýrios mas proeidopoieí ekeí?̱ óti káthe amartía kai vlasfi̱mía tha syncho̱ri̱theí, allá vlasfi̱mía katá tou Agíou Pnév̱matos poté den tha syncho̱rethoún. O Ii̱soús miláei gia to mí̱nyma pou estáli̱ apó ton Jonas, kai kaneís den pístev̱e. O Ii̱soús miláei epísi̱s apó to déntro kai o karpós tou:̱ O Ii̱soús miláei epísi̱s tou Io̱ánni̱, to opoío í̱tan éna si̱mádi ti̱s ton erchomó tou Ii̱soú, allá kaneís den ton pístepse. Io̱nás í̱tan treis méres kai treis nýchtes sto megálo psári. Kai o Ii̱soús léei káti polý si̱mantikó gia ti̱n oikogéneiá tou, kai eípe po̱s i̱ oikogéneiá tou tha eínai af̱tí̱ pou ikanopoioún
Árage, i̱ «Patéra Theoú" ston ouranó. Me líga lógia, eímaste i̱ oikogéneia tou Ii̱soú.
Kefálaio 13:̱ O Ii̱soús míli̱se me paravolés pára polý, gia na berdév̱oun tous giatroús tou nómou?̱. stous mathi̱tés tou kai apokálypse poies eínai oi paravolés sí̱maine. O Ii̱soús kai páli mólis petáxoun éxo̱ apó ton tópo ópou genní̱thi̱ke, ópo̱s í̱tan i̱ dyspistía tou laoú tou.
Sto kef. 14, o vasiliás I̱ró̱di̱s, milá gia ton Io̱ánni̱ ton Vaptistí̱, o opoíos eíche deméno kai synelí̱fthi̱san, kai eíche to kefáli tou topothetí̱thi̱ke se éna dísko metá apó aíti̱si̱ ti̱s syzýgou tou adelfoú tou?̱ allá o Ii̱soús eíche af̱xi̱theí, kai o I̱ró̱di̱s míli̱se stous ypi̱rétes tou gia ta katorthó̱matá tous. Allá o Ii̱soús synéchise na ergázetai tháv̱mata kai therapeíes:̱ kai o Ii̱soús kánei ti̱n pró̱ti̱ tou pollaplasiasmoú to̱n árto̱n kai to̱n psarió̱n. Ti̱n i̱méra af̱tí̱, ypí̱rchan perissóteres apó pénte chiliádes ándres, gynaíkes kai paidiá?̱ kai koresmoú ti̱s peínas pou sas kataklýzoun, anachó̱ri̱se se éna vounó gia na prosef̱chi̱thoún. Kai o Ii̱soús, perpató̱ntas páno̱ sta nerá ti̱s thálassas, oi apóstoloí tou den ton anagno̱rízei kai foví̱thi̱kan. Pétros zí̱ti̱se na páei s 'af̱tón, afí̱nontas to skáfos árchise na perpatáei páno̱ sto neró, fovótan kai árchise na vythízetai?̱ kai kálese gia voí̱theia. O Ii̱soús tou eípe af̱tó:̱ «o ánthro̱pos ti̱s lígi̱ písti̱." Kai érchontai pros ti̱n álli̱ plev̱rá, synéchise na ergázetai tháv̱mata kai therapeíes:̱
 Sto kef. 15:̱ páli oi grammateís kai oi Farisaíoi amfisví̱ti̱san ton kati̱goró̱ntas ton parávasi̱:̱ O Ii̱soús kálese tous ypokrités. O Ii̱soús miláei gia ti̱n parádosi̱ to̱n presvytéro̱n. Epísi̱s, se af̱tó to kefálaio, o Ii̱soús toús thýmise ti molýnei to só̱ma mas! Étsi, eípe. Ó, ti pi̱gaínei sto stóma kai pi̱gaínei sto stomáchi kai den afomoió̱netai, tha petachteí?̱ kai eípe akómi̱:̱ ti molýnei énan ánthro̱po, den eínai ó, ti symvaínei sto stóma, allá afí̱nei to stóma. Dedoménou óti, ópo̱s akoúme káti kai na kratí̱sete sti̱n kardiá mas, tha prépei na metatrapeí se mísos, mni̱sikakía skasíla, í̱ dysaréskeia, ergázetai gia to kakó. I̱ kardiá mas eínai af̱tós pou ergázetai óla af̱tá ta prágmata, kai epivevaió̱nontai apó ton Kýrio Ii̱soú edó̱ sto Ch. 15:̱ kai o Ii̱soús prókeitai na Týro kai ti̱ Sidó̱na, synéchise na kánei tháv̱mata, kai kyklofóri̱se mia diavolikí̱ gynaíka, kai oi mathi̱tés tou ton ró̱ti̱san giatí den voi̱thá kanénan. Kai o Ii̱soús míli̱se chanaanitikí̱ gynaíka kai kánei ti̱ déf̱teri̱ pollaplasiasmoú to̱n árto̱n kai to̱n psarió̱n. Me eptá pso̱miá kai líga psária sví̱sti̱ke ti̱n peína páno̱ apó 5000 átoma. Cho̱rís voí̱theia. O Ii̱soús den epilégoun poion tha therapéf̱sei ti̱n apelef̱théro̱si̱ í̱ na apothi̱kéf̱sete:̱ Anaménei ólous tous mathi̱tés tou kai emeís, epísi̱s, ékane kalá:̱ tha Galilaíou, péra ​​apó ti̱ thálassa, therápef̱se o koutsós, koutsós, tyflós, kai óla éferan s 'af̱tón, den apostéllontai píso̱ cho̱rís na tous paréchei mia lýsi̱ sta provlí̱matá tous. Kai o Ii̱soús kánei ti̱ déf̱teri̱ pollaplasiasmoú to̱n árto̱n kai to̱n psarió̱n gia perissótera apó pénte chiliádes átoma.
 Kef. 16:̱ oi Farisaíoi kai oi Saddoukaíoi í̱rthan gia na prospathí̱sei na Ii̱soús kai oi mathi̱tés tou eíchan xechásei na férei to pso̱mí, kai o Ii̱soús epépli̱xe tous Farisaíous o̱s magiá?̱ kai miláei páli tou Io̱ánni̱ tou Vaptistí̱, o I̱lías kai o Ieremías. Kai o Ii̱soús ró̱ti̱se treis forés gia na Símo̱n yié tou Io̱ná, pou í̱tan! Kai o Simon apánti̱se?̱ Esý eísai o Christós, kai o Ii̱soús eípe:̱ Esý eísai o Pétros, kai tou yposchéthi̱ka óti mia pétra tha chtíso̱ ti̱n ekkli̱sía tou, kai oi pýles ti̱s kólasi̱s den tha yperischýsoun enantíon ti̱s?̱ kai tha dó̱so̱ ta kleidiá ti̱s vasileías to̱n ouranó̱n, kai ó, ti í̱tan sto édafos, af̱tó tha eínai ypochreo̱méno ston ouranó. Pétaxe éxo̱ to pnév̱ma tou daímona pou í̱tan o Pétros. Kai o Kýrios eípe:̱ af̱toí pou chánoun ti̱ zo̱í̱ tous gia chári̱ Tou, tha so̱theí?̱ kai óti kamía chrí̱si̱ gia na kerdísei ton kósmo kai na chásei ti̱ so̱ti̱ría tou. Kai to kyriótero, eínai óti o Yiós tou anthró̱pou tha érthei me ti̱ dóxa tou Patéra me tous angélous tou?̱ kai óti merikoí, den échei apodeichtheí kai den vlépo̱ to thánato, kai óti o kathénas tha prépei na kouvaláme to stav̱ró tou.
Kef. 17:̱ O Ii̱soús paírnei Pétro, ton Iáko̱vo kai ton Io̱ánni̱, kai anevaínei éna psi̱ló vounó kai metamorfó̱thi̱ke brostá tous?̱ kai, epísi̱s, emfanísti̱ke o Mo̱ysí̱s kai o I̱lías. Se af̱tí̱ ti̱n metamórfo̱si̱, o Ii̱soús édeixe po̱s to ékane kai tha af̱xi̱theí kai páli ti̱n tríti̱ i̱méra?̱ kai den í̱tan gi 'af̱toús na to po̱ se kanénan. O Kýrios míli̱se, epísi̱s, tou I̱lía, pou eíche érthei, allá den ton anagnó̱rise kai ékane ó, ti kakó me af̱tó. O Ii̱soús katálavan óti miloúse gia ton Io̱ánni̱ ton Vaptistí̱. Katevaínontas to vounó, o Kýrios synéchise na leitourgeí therapeíes kai tháv̱mata:̱ Í̱rthe se mia trelí̱ pou épaixe me ti̱ fo̱tiá, álles forés mésa sto neró. To próvli̱ma í̱tan óti oi mathi̱tés tou eíchan lígi̱ písti̱, o Ii̱soús epikalésti̱ke gia na leitourgí̱sei tháv̱mata. Kai échete tous eípe óti erchótan to chróno pou prépei na paradotheí, na ypoféroun gia ti̱n anthro̱póti̱ta. Échoume epísi̱s to apóspasma ópou o Ii̱soús léei o Pétros na xekiní̱sei éna gántzo sti̱ thálassa, kai exágei to pró̱to psári dýo nomísmata gia na pli̱ró̱sei ton fóro tou Ii̱soú, kai o Pétros.
Kef. 18:̱ kai o Ii̱soús léei stous mathi̱tés tou o̱s pros to poios eínai megalýteros sti̱ vasileía to̱n ouranó̱n?̱ o Kýrios si̱maínei óti tha prépei na eímaste san ta paidiá, katharó, cho̱rís kakía, cho̱rís kakía:̱ kai prépei na metanoí̱soume kai na strafoúme pros ton Kýrio. Kai prépei na gínei aplí̱ kai tapeiní̱, ópo̱s éna paidí, prokeiménou na eisélthoun sti̱n vasileía to̱n ouranó̱n. O Ii̱soús mas léei óti den prépei na skandalízontai oúte meió̱so̱ af̱toús pou eínai mikrá se písti̱. Échoume epísi̱s to pérasma to̱n ekató próvata, o opoíos exafanísti̱ke to éna, kai na párei enení̱nta ennéa?̱ allá o idioktí̱ti̱s tou í̱tan metá to chaméno próvato, kai diapísto̱se:̱ O Ii̱soús í̱thele na deíxei óti tychón prépei na chatheí, kai óti óloi na so̱thoúme. Kai o Kýrios milá epísi̱s gia ópou dýo í̱ treis synkentro̱ménoi, tha ypárxoun af̱toí?̱ kai léei epísi̱s póses forés tha prépei na syncho̱roúme ton pli̱síon mas kai akómi̱ kai tous echthroús mas. Échoume epísi̱s ti̱n istoría enós anthró̱pou pou í̱tan orisméno posó to̱n chri̱máto̱n, kai chreó̱thi̱ke, kai den boreí na pli̱ró̱sei to chréos ti̱s í̱tan syncho̱retheí?̱ allá den échoun ti̱n ídia cheironomía, to ídio to megaleío me ton ofeiléti̱ tou. Af̱tós o ánthro̱pos í̱rthe na fylakísei ton ofeiléti̱ tou?̱ allá élave ti̱n timo̱ría gia ti̱n apánthro̱pi̱ práxi̱ tou.
            I̱ synchó̱resi̱ prépei na eínai ali̱thinó, ópo̱s échoume syncho̱retheí apó ton Theó, prépei na syncho̱roúme.
Kef. 19:̱ Fév̱gontas apó ton Ii̱soú ti̱s Galilaías éli̱xe to eso̱terikó ti̱s Ioudaías, péra ​​apó ton Iordáni̱ synechízoun na leitourgoún therapeíes, tháv̱mata kai lýtro̱si̱. O Ii̱soús ro̱tí̱thi̱ke gia to diazýgio, kai exí̱gi̱se me dóthi̱ke se graptí̱ tou diázef̱xi̱:̱ emfanísti̱ke énas nearós ándras pou anazi̱toún na agorásoun to vasíleio to̱n ouranó̱n?̱ kai o Ii̱soús tou eípe na poulí̱sei ó, ti eíche kai na dó̱sei stous fto̱choús. Allá af̱tó den to ékane kai pí̱ge makriá perílypos, giatí tha prépei na lamvánoun af̱tí̱ ti̱ stási̱:̱
Kef. 20:̱ emfanízetai mia gynaíka me ton Ii̱soú pou théloun ta paidiá tous tha kathorísei to dexí chéri tou Theoú, cho̱rís axía:̱ kai o Ii̱soús léei óti í̱rthe na exypi̱retí̱sei, den boroún na exypi̱reti̱thoún. Pró̱ti̱ Ii̱soús miláei mia paravolí̱  Exi̱geí to nói̱ma af̱tí̱s ti̱s paravolí̱s. Kai na páme brostá, o Ii̱soús ékane dýo tyfloús na doun.
Sto kef. 21?̱ O Ii̱soús bí̱ke sti̱n Ierousalí̱m ippasía se éna gaïdouráki, kai i̱ póli̱ metaférthi̱ke:̱ kai o Kýrios Ii̱soús sto naó, kai ríchnei éxo̱ ólous af̱toús pou ékanan empório to spíti sas. O naós eínai katharisména. Kai synéchise na leitourgeí therapeíes kai tháv̱mata, o Ii̱soús í̱tan peinasménos, kai érchetai se mia sykiá, pou den échoun ta froúta, o Ii̱soús katarásti̱ke ti̱ sykiá sterépsei. Schetiká me písti̱, o Ii̱soús eípe stous mathi̱tés tou kai páli pou pistév̱oun kai den amfivállo̱, ta prágmata na symvoún. Schetiká me to váptisma tou Io̱ánni̱, o Kýrios milá kai páli, kai epísi̱s dýo paravolés légetai apó ton Kýrio. Kai o Ii̱soús kleínei miláme gia ti̱n pétra pou eíche aporriftheí, «Ii̱soú».
Kef. 22:̱ O Ii̱soús milá kai páli me paravolés, gia ti̱n epéteio tou gámou kai oi episképtes tha prépei na symperiférontai. Zí̱ti̱san apó ton Kýrio, an í̱tan nómimo na pli̱ró̱noun fórous ston Kaísara?̱ Kai o Ii̱soús eípe, sti̱ synécheia, ta tou Kaísaros to̱ Kaísara kai ta tou Theoú to̱ Theó̱. O Ii̱soús ro̱tí̱thi̱ke gia ti̱n anástasi̱?̱ kai gia mia gynaíka pou eíche pantref̱teí eptá forés, epeidí̱ oi sýzygoí tous apevío̱se kai eíche dotheí se gámo me tous adelfoús. Ero̱ti̱theís gia ti̱n anástasi̱, kai o Ii̱soús eípe óti sti̱n anástasi̱, den dínontai sto gámo, allá eínai san ángeloi. Kai o Ii̱soús exí̱gi̱se óti den eínai o Theós to̱n nekró̱n allá zó̱nto̱n.
           Kai ró̱ti̱se o Ii̱soús poia í̱tan i̱ megalýteri̱ entolí̱ sto nómo! Kai o Kýrios apánti̱se:̱ agapás ton Kýrio ton Theó sou me óli̱ sou ti̱n kardiá kai óli̱ sou ti̱n psychí̱. Kai i̱ déf̱teri̱ megalýteri̱ entolí̱ eínai, théleis agapá ton pli̱síon sou o̱s seaf̱tón, kai óti af̱tés oi dýo entolés exartó̱ntai apó tous nómous to̱n profi̱tó̱n.
Kefálaio 23.?̱ O Ii̱soús léei óti ypárchei móno énas Dáskalos, Ekeínos, o Ii̱soús. Kai páli í̱tan oi grammateís kai Farisaíoi pou ton ró̱ti̱san:̱ kai i̱ ypokrisía ekeíno̱n pou ego̱istiká apodekatisteí. Kai miló̱ntas ákra to̱n profi̱tó̱n oi opoíoi skotó̱thi̱kan sti̱n Ierousalí̱m?̱ kai o Kýrios proeidopoieí óti to spíti sas tha eínai ádeio, an af̱tó synechisteí.
Kef. 24:̱ to profi̱tikó kí̱rygma:̱ i̱ archí̱ to̱n thlípseo̱n. O Ii̱soús proeidopoieí gia ton naó tou tha meio̱theí, kai den tha eínai mia pétra páno̱ sti̱n álli̱?̱ kai léei epísi̱s óti polloí tha poun óti eínai o Christós, tha ypárxoun pólemoi kai pollés fí̱mes. Allá kai páli den eínai to télos. Éthnos katá tou éthnous, loimós, kai seismoí katá tópous:̱ allá af̱tó eínai móno i̱ archí̱ to̱n thlípseo̱n. Polloí tha prosvli̱theí, tha prodó̱soun o énas ton állo, af̱tó tha to mísos?̱ kai psev̱doprofí̱tes tha emfanistoún kai na exapatí̱sei polloús, kai i̱ agápi̱ tha psychrantheí. Allá af̱tós pou emménei sti̱n Kyríou, thélei so̱thí̱. O Yiós tou anthró̱pou érchetai, kai i̱ protropí̱ epití̱ri̱si̱s?̱ kai i̱ paravolí̱ to̱n dýo ypallí̱lo̱n.  Kai o Ii̱soús milá epísi̱s ta si̱mádia gia na érthei?̱ oi sálpinges fýsi̱xe, kai oi eklektoí tha synkentró̱sei tis tésseris go̱niés ti̱s gi̱s. Kai prosthétei o Kýrios léei, o ouranós kai i̱ gi̱ tha perásei makriá, allá ta lógia tou den tha perásei makriá. O Ii̱soús léei, epísi̱s, óti kápoios tha prépei na li̱fthoún kai i̱ álli̱ aristerá?̱ den eínai óla tha apothi̱kef̱toún.
Kef. 25:̱ O Ii̱soús synkrínei to Vasíleio to̱n Ouranó̱n tha eínai san déka parthénes?̱ i̱ paravolí̱ to̱n déka tálanta, miláme gia af̱toús pou échoun dó̱sei synkekriméno posó chri̱máto̱n, kápoioi perissótero apó állous?̱ kai eprókeito na pollaplasiásei lígo chrí̱mata pou tha exoikonomi̱thoún gia to fóvo ti̱s li̱steías.
Ótan o Ii̱soús epistrépsei, oi katsíkes kai ta próvata tha prépei na diacho̱ristoún. I̱ aió̱nia zo̱í̱, ti̱n aió̱nia timo̱ría. Oi katsíkes tha meínei apó ton Theó, ta próvata sta dexiá tou, kai na so̱theí. Af̱tó eínai pou paraskev̱ázetai apó to ídryma tou kósmou. Kai o Ii̱soús exi̱geí tous lógous gia af̱tí̱ ti̱n omilía tou. Eípe étsi, ótan í̱moun peinasménos, pou mou édo̱se trofí̱ ótan í̱moun dipsasménos, píno̱ apó ótan trav̱matísti̱ke, boreíte me episkéfthi̱ke, í̱moun énas xénos, pou me pí̱re, í̱moun sti̱ fylakí̱, tha í̱tan na me dei. Aristerá eínai ekeínoi pou den échoun kánei típota.
Cap.26:̱ O Ii̱soús, metá ti̱n omilía tou stous mathi̱tés tou tous eípe óti, entós dýo i̱meró̱n í̱tan to páscha kai óti tha pródo̱se kai parédo̱se gia na stav̱ro̱theí. Ótan o Ii̱soús í̱tan sti̱ Vi̱thanía sto spíti tou Símo̱na tou leproú, mia gynaíka í̱rthe ston Ii̱soú, kai chýnetai sto kefáli tou, ta pio akrivá élaia?̱ allá oi mathi̱tés tou den katálave ti̱n cheironomía tou af̱tí̱ ti̱ gynaíka. Epeidí̱ tha boroúse na po̱li̱theí gia mia kalí̱ timí̱:̱ allá o Kýrios í̱xere ti̱n kardiá ti̱s gynaíkas, kai ti̱ cheironomía tou ev̱geneías?̱ epeidí̱ í̱tan polý kakí̱, óti tha meínei sti̱n istoría gia ti̱n aio̱nióti̱ta. Kai o Ii̱soús giórtase ti̱n telef̱taía tou Páscha me tous mathi̱tés tou kai améso̱s metá tha prodó̱sei sta chéria to̱n chlev̱astés. . Si̱meío̱si̱ "Páscha, to ali̱thinó nói̱má tou eínai:̱ apelef̱théro̱si̱, ópo̱s í̱tan sti̱n éri̱mo ti̱n epochí̱ tou Mo̱ysí̱." O Ii̱soús tó̱ra tha í̱tan i̱ telef̱taía thysía diavío̱si̱s, étsi ó̱ste óli̱ i̱ anthro̱póti̱ta boreí na so̱theí kai na apelef̱thero̱theí apó óles tis amartíes, kai to thánato. I̱ anthro̱póti̱ta me af̱tí̱ ti̱ cheironomía o Ii̱soús tha vgei apó to skotádi kai to thánato, pou aní̱kei sto diávolo. Kai o Pétros échei proeidopoií̱sei óti tha arni̱theí to Christó treis forés?̱ kai gi 'af̱tó pou synévi̱, o Peter fovátai arní̱thi̱ke ton Christó treis forés.
             Synévi̱ óti o Ii̱soús prodóthi̱ke apó énan apó tous mathi̱tés tou, o Ioúdas o Iskarió̱ti̱s, o opoíos po̱lí̱thi̱ke gia eíkosi argýria. Kai sta kefálaia 26, 27, eínai gno̱stés se ólous:̱ o Ii̱soús synelí̱fthi̱, deména, mastigó̱nontai, kló̱tsi̱se i̱tti̱theí?̱ kai éftyse sto próso̱pó tou, kai évale éna stefáni apó ankáthia sto kefáli tou. Metá apó af̱tó to stav̱ró̱thi̱ke se éna stav̱ró me dýo li̱stés:̱ kai perissótero. Vréxte to stóma sas me ti̱ choli̱dócho empotisméno me xídi. O Ii̱soús í̱xere ta pánta pou tha boroúse na symveí s 'af̱tón?̱ eíche í̱di̱ grápsei sto vivlío ti̱s zo̱í̱s kai anakoíno̱se se ekatontádes chrónia prin. Allá i̱ Agía Grafí̱ éprepe na ekpli̱ro̱theí katá grámma?̱ kai o Ii̱soús den eíche poté amartí̱sei, í̱tan katharó kai díkaios. Synévi̱ óti o Ii̱soús péthane sto Stav̱ró tou Golgothá, na apothi̱kéf̱sete kai na apelef̱theró̱soun ti̱n anthro̱póti̱ta apó ti̱n amartía kai to thánato. O Ii̱soús tapeíno̱se apó ólous mas óti Krouz cho̱rís axía.
         O Ii̱soús pou se éna táfo tou Golgothá, to kranío pétra:̱ O Ii̱soús í̱tan antallássetai gia éna amarto̱ló pou onomázetai Varavvá gia ti̱ chará ólo̱n to̱n fanatikó̱n kai to̱n amarto̱ló̱n. Kai o Ii̱soús í̱xere óti o Pétros tha Ton arni̱theí treis forés prin lalí̱sei o kókoras, kai na af̱xi̱theí kai páli i̱ tríti̱ i̱méra, ópo̱s eíche í̱di̱ grápsei. Af̱tó eínai ó, ti synévi̱! O Ii̱soús anastí̱thi̱ke ti̱n tríti̱ i̱méra, kai emfanísti̱ke sti̱ María Magdali̱ní̱ kai sti̱ synécheia me tous állous mathi̱tés. Kai o Ii̱soús protoú anévei ston ouranó, parémeine gia páno̱ apó saránta i̱méres, parangéllontas stous mathi̱tés tou, ópo̱s prépei na kánoun. Óli̱ i̱ dýnami̱ kai i̱ dóxa dóthi̱kan ston Kýrio ston ouranó kai sti̱ gi̱ me ton ouranó, tis ídies armodióti̱tes dóthi̱kan stous mathi̱tés tou gia na therapéf̱sei ta árro̱sta, na ekvállei daimónia, kai ti̱n praktikí̱ Pi̱gaínete to Ev̱angélio se káthe plásma Máthiou caps. 26 kai 27
Kef. 28 O Ii̱soús emfanízetai pró̱ta sti̱n María Magdali̱ní̱ metá tous mathi̱tés tou. Kai oi Evraíoi pou zoun éna pséma. O Ii̱soús emfanízetai stous mathi̱tés tou sti̱ Galilaía
 Schólio gia to vivlío tou Matthaíou, me theologikí̱ vási̱:̱ To vivlío af̱tó gráfti̱ke apó ton Matthew na apodeíxei óti o Ii̱soús eínai o Messías, o aió̱nios vasiliás. Matthaíos égrapse to Ev̱angélió tou sti̱n Ierousalí̱m, pithanó̱s metaxý to̱n etó̱n 60 kai 65 m.CH. o S si̱mantikoí ánthro̱poi se af̱tó to vivlío eínai:̱ O Ii̱soús, María, o Io̱sí̱f kai o Io̱ánni̱s o Vaptistí̱s, oi mathi̱tés, oi thri̱skef̱tikoí i̱gétes?̱ Kaïáfa, o Pilátos kai i̱ María i̱ Magdali̱ní̱. I̱ Kainí̱ Diathí̱ki̱ apoteleítai apó mia syllogí̱ apó éngrafa gramména se diaforetikés chronikés periódous kai apó diáforous syngrafeís. Se óles schedón tis christianikés paradóseis kai sí̱mera, i̱ Kainí̱ Diathí̱ki̱ apoteleítai apó 27 vivlía. Ta pro̱tótypa keímena gráfti̱kan apó tous antístoichous syngrafeís tous apó to étos 42 m.CH., sti̱n Koiní̱ Elli̱nikí̱, i̱ lingua franca ti̱s meros Anatolikí̱ Ro̱maïkí̱ Af̱tokratoría, ópou í̱tan epísi̱s enó̱seis. Ta perissótera apó ta vivlía pou apartízoun to néo Diathí̱ki̱ faínetai na échoun grafteí gýro̱ apó to déf̱tero misó tou aió̱na I
              Apó ti̱ Vikipaídeia, ti̱n eléf̱theri̱ enkyklopaídeia. Matthaíos, o opoíos í̱tan o Levi (Márkos 2:̱14) epó̱nymo, to ónoma tou opoíou si̱maínei «dó̱ro tou Kyríou,« í̱tan énas teló̱ni̱s sti̱n ypi̱resía ti̱s Ró̱mi̱s, allá oi opoíoi enkatéleipsan ti̱ zo̱í̱ tou ti̱n apli̱stía kai anentimóti̱ta na akolouthí̱soun ton Ii̱soú ton Messía (Matth. 9,9 éo̱s 13). Sti̱n Márkou kai tou Louká kaleítai apó álli̱ onomasía tou, Levi. Pi̱gí̱ vasiliá James Bible.
O erchomós tou Ii̱soú Christoú pou profí̱tepse o I̱saḯas perípou 760-680 p.CH. sti̱n I̱s̱. 52:̱ 13-53:̱ 12
Deíte ti eípe ta meízona pankósmia onómata.  Avraám Lín'koln:̱ «pistév̱o̱ óti i̱ Vívlos eínai to kalýtero dó̱ro pou o Theós échei dó̱sei poté ston ánthro̱po. Óloi to kaló, to méros tou So̱tí̱ra tou kósmou, metaféretai apó af̱tó to vivlío "George Washington". Adýnato eínai kalá kyvernoún ton kósmo cho̱rís Theó kai ti̱n Agía Grafí̱ "Napoléo̱n". I̱ Agía Grafí̱ den eínai éna apló vivlío, allá éna zo̱ntanó plásma, proikisméno me mia dýnami̱ pou kerdízei to pósa antitíthetai «Vasílissa Viktó̱ria". To vivlío af̱tó dínei to lógo gia ti̱n yperochí̱ ti̱s Anglías "Isaák Néf̱to̱n". Ypárchoun safeís apodeíxeis ti̱s gni̱sióti̱tas ti̱s Agías Grafí̱s apó ó, ti se opoiadí̱pote istoría vlásfi̱mo. "
          An den xérete ti̱ Vívlo, kánete ston eaf̱tó sas mia prókli̱si̱, epidió̱koun na to meletí̱soun me písti̱, tha deíte po̱s échei mia dýnami̱ metaschi̱matismoú pou tha férei epanástasi̱ ti̱ zo̱í̱ sas me káthe trópo, gia to skopó gia ton opoío di̱miourgí̱thi̱kan me pnév̱ma eínai óti af̱tó to pnév̱ma égine gia na periéchei ton ídio ton Theó, poté den tha eínai éna átomo plí̱ro̱s syneidi̱topoií̱sei, óti típota san fí̱mi̱, chrí̱mata, dýnami̱, í̱ otidí̱pote állo, óti i̱ sárka tou boreí na epithymeí, boreí na synkritheí me ti̱ chará tou pou échei éna zo̱í̱ tou ti̱n plí̱ri̱ koino̱nía me ton Theó. Epipléon, o Theós échei mia epithymía, éna schédio gia to opoío Chreiázetai ándres pou ton agapoún kai eínai próthymoi na pli̱ró̱soun to tími̱ma. I̱ timí̱ den eínai akrivó, tóso perissótero i̱ antamoiví̱ eínai aió̱nia.  To vivlío tou Matthaíou paírnei to ónoma tou apostólou pou égrapse, Máthiou, énas apó tous dó̱deka mathi̱tés tou Ii̱soú. Ta Ev̱angélia tou Matthaíou, tou Márkou, tou Louká kai tou Io̱ánni̱ eínai ta vivlía pou afi̱goúntai ti̱n istoría ti̱s zo̱í̱s tou Ii̱soú.  To Ev̱angélio tou Matthaíou parousiázei ton Ii̱soú o̱s ton Messía, ton So̱tí̱ra óti o Theós eíche yposchetheí ston kósmo. To vivlío archízei me mia lísta to̱n progóno̱n tou Ii̱soú, pou syndéei to kalá me ti̱n istoría tou laoú tou Israí̱l. O Ii̱soús eínai af̱tós pou pli̱roún tis yposchéseis pou édo̱se ston Avraám kai o vasiliás Davíd. Matthaíos dínei ví̱ma pros ví̱ma i̱ Palaiá Diathí̱ki̱ gia na apodeíxei óti o Ii̱soús eínai prágmati o Messías pou o Theós ésteile. Matthew eínai i̱ katagrafí̱ tou ev̱angelíou:̱ Gráfei o Evraíos - Matthaíos. I̱ polyanamenómeni̱ stigmí̱ messía. Matthaíos chri̱simopoieí tis timés ti̱s Palaiás Diathí̱ki̱s gia na apodeíxei óti o Ii̱soús Christós eínai pragmatiká o Messías:̱ Perissótera apó 130 forés Matthew chri̱simopoieí apospásmata kai anaforés sti̱n Palaiá Diathí̱ki̱ gia na deíxei óti o Ii̱soús kálese tis apaití̱seis Messías. Matthaíos chri̱simopoieí sychná ti̱ frási̱ "ti eipó̱thi̱ke méso̱ to̱n profi̱tó̱n pou prépei na pli̱roúntai." Af̱tí̱ i̱ frási̱ den emfanízetai oúte mía forá sto Márkou, tou Louká kai tou Io̱ánni̱. I̱ frási̱ «Yiós tou Davíd», anaferómenos sti̱n grammí̱ tou Davíd, emfanízetai ennéa forés sto Katá Matthaíon, allá móno éxi forés se óla ta álla ev̱angélia. Matthaíos deíchnei evraïkí̱ anagnó̱stes tou óti o Ii̱soús Christós eínai i̱ ekplí̱ro̱si̱ to̱n yposchéseo̱n pou diaki̱rýchthi̱ke gia páno̱ apó chília chrónia. Matthaíos deíchnei óti lytro̱tikó schédio tou Theoú paraménei to ídio metá apó 400 chrónia profi̱tiká sio̱pí̱. Messías si̱maínei "to chrísma". Matthaíos prosférei mia megáli̱ dexío̱si̱ sto spíti sas, étsi ó̱ste oi fíloi sas na synantí̱sei ton Ii̱soú. Matthaíos 9:̱10. I̱ telef̱taía emfánisi̱ tou onómatós tou sti̱ Vívlo eínai stis Práxeis 1:̱13.
             I̱ frási̱ «vasileía to̱n ouranó̱n» emfanízetai 55 forés sto Katá Matthaíon. Matthaíos í̱tan teló̱ni̱s sti̱n Kapernaoúm, ópou o Ii̱soús zí̱ti̱se na ton akolouthí̱sei. O̱s teló̱ni̱s (foroeispráktora), Matthaíos í̱tan sígoura apechthanótan apó tous sympatrió̱tes tou. I̱ krísimi̱ stigmí̱ sto vivlío tou Matthew eínai sto do̱dékato kefálaio, ótan oi Farisaíoi aporrípsei episí̱mo̱s ton Ii̱soú o̱s ton Messía, légontas óti i̱ dýnamí̱ tou proérchetai apó to Sataná kai óchi tou Theoú. Apó af̱tó to si̱meío ypárchoun allagés sto ypourgeío tou Christoú:̱ I̱ af̱xi̱méni̱ chrí̱si̱ to̱n paravoló̱n. Megalýteri̱ prosochí̱ stous mathi̱tés tou. Epaneili̱mménes di̱ló̱seis tou óti o thánatós tou eínai kontá. To katá Matthaíon ev̱angélio í̱tan sti̱n pró̱ti̱ thési̱ tou kanóna KD apó ti̱n pró̱ti̱ ekkli̱sía, dedoménou óti apoteleí mia fysikí̱ géfyra metaxý to̱n dýo Diathi̱kó̱n. Aidesimótatos Iván Pereira Guedes. To periechómeno tou Ev̱angelíou boroún na synopsistoún o̱s exí̱s. Matthaíos parousiázei, pró̱ta ap 'óla, mia sýntomi̱ afí̱gi̱si̱ ti̱s génni̱si̱s kai ti̱s paidikí̱s i̱likías tou Ii̱soú. Epoméno̱s, sti̱ synécheia, i̱ ékthesi̱ tou ypourgeíou tou Kyríou, pou eisí̱chthi̱ me to váptisma tou Io̱ánni̱. O Ev̱angelistí̱s afieró̱nei to megalýtero méros ti̱s ev̱angelíou tou sto érgo tou Kyríou sti̱ Galilaía. Af̱tí̱ ti̱ stigmí̱ ekpaídef̱se tous mathi̱tés tou sto érgo tou ki̱rýgmatos tou ev̱angelíou ti̱s vasileías, pou teliká éfere s 'af̱tón to diarkó̱s af̱xanómeno mísos gia tous Evraíous, kyrío̱s apó tous i̱gétes tous. Sto déf̱tero méros tou ev̱angelíou ypárchei éna leptomerí̱ apologismó tou telef̱taíou taxidioú tou So̱tí̱ra sti̱n Ierousalí̱m, to̱n telef̱taío̱n ki̱rýgmata kai ta tháv̱matá tou, talaipo̱ría, thánato kai ti̱n anástasi̱ tou. To ev̱angélio teleió̱nei me ti̱n axiosi̱meío̱ti̱ ierapostolikó entolí̱ tou Kyríou kai ti̱s parí̱goro ypóschesí̱ tou:̱ «Idoú, egó̱ eímai pánta mazí sou, méchri to télos tou chrónou."
Agapi̱té anagnó̱sti̱ (a), ofeílo̱ na omologí̱so̱ óti écho̱ dokimásei akoúrasta scholiáso̱ peraitéro̱ gia to vivlío tou Matthaíou, allá vrí̱ka éna schólio pou me ékane na ta prosthésete edó̱ sti̱n kritikí̱ mou. Gi 'af̱tó tha stamatí̱sei edó̱, giatí pistév̱o̱ óti i̱ kritikí̱ mou arketá epexi̱gi̱matikí̱.
To schólio Agía Grafí̱ gia ta vivlía échei pléon ftásei sti̱n Kainí̱ Diathí̱ki̱ sto vivlío tou Matthaíou, elpízo̱ na tous voi̱thá na gno̱rízoume lígo kalýtera apó káthe vivlío, to opoío eínai gia ton Theó kai gia mas. Sas ef̱charistó̱ gia ti̱n enthárrynsi̱, ti̱n ypostí̱rixi̱ ólo̱n sas.
Noble anagnó̱stes (ópo̱s) écho̱ éna ptychío sti̱n poimantikí̱ mérimna apó ti̱n Baptist Church ti̱s sklí̱rynsi̱s katá plákas to 2012 apó ton ieréa ti̱s Mercedes Tavares kai to 2014 apó UFMs poreía pou efarmózetai apó ton kathi̱gi̱tí̱ ti̱s Vioi̱thikí̱s gia ta kráti̱ méli̱ to̱n foiti̱tó̱n iatrikí̱s, kai efi̱mérios, pástoras kai o ploíarchos tou Pyrosvestikoú Só̱matos MS kathi̱g. Kings
Syngraféas, erev̱ni̱tí̱s kai kritikós José Carlos Ribeiro mélos tou pró̱tou Vaptistí̱ Ekkli̱sía ti̱s sklí̱rynsi̱s katá plákas.
Kámpo Nkránte 13 Martíou 2015 i̱méra ti̱s telef̱taías anatheó̱ri̱si̱s jcr0856@hotmail.com

התנ"ך הקדוש J.F.A. הגיב על ידי ספרים על ידי José Carlos ריביירו
        ספר הברית החדשה גם מתיו 01 היוונית אנגלית ובעברית
Cap.01: פירוש על הספר של מתיו.
           קורא יקר (א) מתחיל כאן התגובה בספרי הברית החדשה; הספר הראשון של מתיו מראה את אילן היוחסין של ישו, והיו ארבע עשרה דורות; לידתו, את סיפור חייו; מעשיו וניסים. ישו היה בינינו, כבנו של איש, רק שלושים ושלוש שנים, כאשר הוא נולד, לא היה מקום הגון ללידה. הוא נולד באורווה והניח באבוס. בימים הראשונים לחיים, היה עליו להיות מוסתר, ונלקח למצרים לא להיהרג על ידי המלך הורדוס רצה להרוג את כל בכור. לאחר מותו של הורדוס, מלאך אמר להם ללכת לישראל, ובסופו בנצרת. ישו נולד לבתולה בשם מרי, שנבחרה על ידי אלוהים להיות אמו של ישו. מריה הייתה משוכנעת על ידי המלאך. (CHS מתיו. 1 ושתי).
 בפרק. 3, מופיע יוחנן המטביל, הטפה במדבר וללמד את הבשורה לכל יצור. יוחנן המטביל, שכבר הודיע ​​על ידי הנביא ישעיהו, מאות שנים לפני הולדתו. יוחנן המטביל היה בנו של זכריה ואלישבע שהיה עקר, אלא שאלוהים ברך את רחמה.
וזכריה היה מטומטם עד ליום שאלוהים אפשר לו לחזור לדבר. יוחנן המטביל בא להכין ולעשות ישר את הדרך לאדון ישוע. "ישו" הוטבל על ידי יוחנן, שלא רצה להטביל אותו על שלא מקבל את גובה אחריות כזו. אבל כתבי הקודש יש לציית למכתב: בפרק. 4, ישו הובל על ידי הרוח להתפתות על ידי השטן במדבר; לאחר שצמתי ארבעים יום וארבעים לילה, הוא היה רעב. והשטן, או השטן לפתות את ישו על ידי מספר פעמים; אבל הוא לא הצליח לסיים את כוונתו שלו; מכיוון שתשווע הוא מעל לכל הדברים. והשטן נאלץ לפרוש: אפילו בcap.4, ישו החל להטיף תשובה, והחל לאסוף את שליחיו. שני הראשונים היו סיימון בשם פיטר ואנדרו החלו הדיג שונה. של גברים.
בפרק. 5, יש לנו את האושר, שבו ישו אומר: אשרי עניי רוח כי להם מלכות שמים. 4 אשרי מי שמתאבל, כי הם אלה שניחמו; 5 אשרי הענווים, כי הם יירשו את הארץ; 6 אשרי מי רעב וצמא לצדקה, כי הם אלה שמלאו; 7 אשרי הרחמן, כי הם אלה לקבל רחמים; 8 אשרי ברי הלבב, כי הם יראו את אלוהים; 9 מאשרים רודפי השלום, כי הם אלה שנקראים ילדים של אלוהים; 10 אשרי הם שנרדפים למען הצדק ', כי להם מלכות שמים; 11 אשרי אתם, כאשר גברים יהיו לגדף אותך ולרדוף אותך ואומרים שקר כל מיני רעים נגדך בגללי. וישוע גם אומר שלא באו כדי להרוס את החוק של הנביאים אלא למלא אותם. ישוע באים להטיף חדשות טובות; לאהוב, לרפא, לשמור ולסלוח ולספק חוטאים. ומלח הארץ והאור של שינוי. ואנחנו צריכים לעשות את אותו הדבר. לאהוב את שכנינו ואפילו האויבים הגרועים ביותר שלנו.
בפרק. 6, ישו מדבר על אלה שנותנים נדבות כדי לראות, מהולל. וזה לא איך שאתה רוצה האדון! הוא מצפה מאתנו לעשות דרך פשוטה יותר: מה שאתה נותן ביד שמאל, יד הימין שלך לא יודעת. זה בשבילך לא מצפה לשום דבר בתמורה.
            וישוע מלמד אותנו את התפילה האמיתית שכולם צריך לעשות כדי להתקרב לאב: תפילה היא האבא שלנו; ולא צריך לעשות רושם, אזעקה, מראה לאחרים. התפלל בשקט, ה 'מקשיבה לך: ותפילה היא זו. לכן, אתה צריך להתפלל: אבית שבשמים אמנות, אתקדש שמך; > בואו הממלכה שלך לבוא, שלך יעשה, על פני כדור הארץ כמו בגן העדן; > הלחם היומי שלנו תן לנו היום; > ותסלח לנו את חובותינו, כפי שאנו סולחים לחייבנו; > ולא לגרום הפיתוי; אבל לספק אותנו מרוע; כי בעיניך הוא הממלכה ואת הכח ואת התהילה, לנצח. אָמֵן
אנו יכולים להתפלל לאלוהים בדרכים רבות, כמו, תודה, להתחנן, פולחן וכו ' מה לא לעשות הוא אלה תפילות שאינם מכוונים לאלוהים; ואחד מהם הוא Hail Mary, המלכה להציל ששמות מסוימים באו לעשות מאה פעמים ביום אחד. זה לא הכרחי: מתפלל האב, ומודה לאלוהים על כל הדברים. קודש יש רק אחד שהוא "אלוהים האב ואלוהים ישוע הבן."
החשוב מכל, הוא כי "אב, בן ורוח הקודש," הם אחד.
דבר ה 'הוא לנו לסלוח כל עבירות אחרות; ואפילו האויבים שלנו אנחנו חייבים לסלוח ולאהוב אותם בכל לבי.
                 ודבר ה 'גם אומר לי איך אנחנו צריכים לצום, בלי שערוריות, להוכיח לאחרים שאתה עושה את זה. גם בכובע. 6, הוא מזהיר אותנו שאנחנו לא צריכים לדאוג על הדברים של העולם; עם ללבוש, ללבוש או לאכול: כי הוא הבעלים של כל דבר. לנו לא לדאוג מחר, רק שייך לאלוהים; ואומר יהוה: חפש ראשון מלכות שמים, שיש דברים אחרים יתווספו. ישוע גם מבקש שלא להצטרף לאוצר על פני כדור הארץ, שבו עש וחלודה להרוס לאכול. ישוע גם אומר שהמנורה, האור של הגוף שלנו הן העיניים שלנו. בנוסף, אנחנו לא יכולים לשרת שני אדונים באותו הזמן. או אלוהים, או השטן.
Cap 7: אם לשפוט ;. לא צריך לשפוט את ביקורת, לגנות מישהו; מאחר שיש רק שופט אחד, "ישו". וישוע מדבר גם איך אנחנו צריכים להיות אחד עם השני: וה 'מציגה את חכמתו, ונותנת דוגמאות של איך שאנחנו צריכים לעשות. הכל בפשטות, כנות, נאמנות וכנות. הלורד גם אומר להיזהר מנביאי שקר, גברים שווא של אלוהים, לבוא ולהטיף בשם האדון ישוע.
Ch. 8, ישו בהליכתו, המצורעים נרפא, paralytics, והוא רפא את אמו של פיטר. ישו שחרר אנשים שדמוניזציה, והרגיע את סערה חזקה בים, כי הסירות כבר שוקעות. והוא גם פרסם שני גברים Gadarenes, שהיו איתי לגיון של שדים, וכי לאחר שגורש, נכנס עדר של חזירים שזרקו את עצמו למים, מתים באלפיהם. וישו גורש מהמקום הזה, כי מעשיהם טרחו כופרים.
. Ch 9, ישו לאחר שלצד השני של הנהר להגיע לשם האחר, רפא שיתוק, והתבקש על ידי הסופרים והפרושים, הולך עוד קרא גבר אחר להיות השליח שלו; שמו היה מתיו, גובה מס. היו גם מוכסי גברים שגם חקרו אותו, וישו ניסה להראות להם את התחושה האמיתית של המילה רחמים. ישו חוזר לחיים נערה שמתה, וריפוי אישה שסבלה שנים עשר שנים של דימום; הליכה קצת החזירה את המטרות של שני עיוור. וסלחתי להם על חטאיהם. ישו, לא הסתפק בזה: שוחרר איש מטומטם שהיה ברשותו; וכולם היו מופתעים, פחות הפרושים. ישוע מדבר על צום ומסתיים מדבר על Seara וקוצרים. הקציר הוא גדול מאוד הקוצרים מעט.
 בפרק. 10 ישוע היה שנים-עשר תלמידים, שליחים שנבחרו, ביניהם היה גם זה שיסגיר אותו; יהודה איש קריות: וה 'נתנו להם את אותה המשימה. ללכת ולהטיף את הבשורה לכל יצור, ולרפא את השדים החולים ולגרש. וכל מי שמקבל חסד, חסד יעשה הכל; כי הדבר ה 'עושה, מעולם לא הואשם. לא רק זה מה שהם צריכים לעשות! הם יכולים לנקות את המצורעים, ולהעלות את המתים. ישוע גם אמר את זה: כשהם הגיעו למקום כלשהו, ​​והם לא התקבלו בעין יפות, היה לעזוב את המקום ושלנער את האבק מבגדיו, ולא
חזקה או לקחת כל דבר בעל ערך. זהב או כסף: אם במקרה הם נרדפו, אלא הם צריכים ללכת למקום אחר; וישוע גם אמר כי על פי כמות השערות של הראש שלנו, שהוא יודע. ישוע גם אמר כי מי שסרב להידחות לפני "האבא אלוהים". הוא גם אמר לא לפחד כי אנחנו יותר יקרים מכל דבר בעולם הזה. ואנחנו חייבים לאהוב את אלוהים הראשון דרך בנו ישוע משיח.
בch.11, ישו המורה לתלמידיו, והנאום שנעצר ג'ון, משבח את יוחנן המטביל. ישו גם מדבר על אלה שהם זללנים ושיכורים, לא יתקבל בברכה לה '. וה 'מקוננת ערים חוטאות אלה, כי Ai ביום דין. הוא גם מדבר שאנחנו יכולים רק לבוא לאבא, אלוהים, אם אנחנו נמצאים בילד וישווע הבן. והוא אמר, לקחת עולו, הנטל שלך, שהוא אור וחלק.
. בחור 12: ישו עשה את עבודתו בביצוע ניסים, ריפוי וdeliverances בשבתות; וזה הטריד את הסופרים, הפרושים, גובי מסים וגויים. ותדבר ה 'אליהם ובכך, שגם בימי שבת, הוא האדון. משם, הולך לבית הכנסת, נרפא אדם שהיה לו יד קמלה. זה, ביום שבת: ודיבר שוב של יוחנן המטביל מהלל אותו. אבל הוא עדיין נחקר על ידי כל מה שעשה למען אהבה. ישו דיבר על הממלכה שמחולקת בעצמו לשטן, בלי כוח נגד ה ': האם יש משהו שהקב"ה מזהיר אותנו; שכל חטא וחילול שם יסלחו, אבל חילול השם נגד רוח הקודש לעולם לא ייסלח. ישוע מדבר על האות שנשלחה על ידי ג 'ונאס, ואף אחד לא האמין. ישו מדבר גם על העץ ופרותיו: ישו גם מדבר על ג'ון, שהיה סימן של ישו 'הקרוב, אבל אף אחד לא האמין לו. יונה הייתה שלושה ימים ושלושה לילות בדגים הגדולים.
וישו אומר משהו מאוד חשוב על המשפחה שלו, ואמר שמשפחתו תהיה אחד שיספק את
האם "אבא אלוהים" בגן העדן. בקיצור, אנחנו משפחתו של ישו.
בחור 13: ישו דיבר במשלים מדי, כדי לבלבל את רופאיו של החוק;. לתלמידיו ו
גילה מה המשלים התכוונו. ישו שוב היה רק ​​בעט מחוץ למקום שבו נולד, כך היה חוסר האמון של העם שלו.
בפרק. 14, המלך הורדוס, מדבר של יוחנן המטביל, שנקשר ונעצר, ושראשו מונח במגש לבקשת אשתו של אחיו; אבל ישו עלה, והורדוס דיבר עבדיו על מעלליהם. אבל ישו המשיך לעבוד ניסים וריפוי: וישו עושה הכפל הראשון שלו הלחם והדגים. ביום זה היו יותר מחמישה אלף גברים, נשים וילדים; ומרצות את הרעב שהקהל, הוא יצא להר להתפלל. וישו, הליכה על המים של הים, שליחיו לא זיהו אותו והם פחדו. פיטר ביקש ללכת אליו, שעזב את הסירה התחילה ללכת על המים, שהוא מפחד והחל לשקוע; וקרא לעזרה. ישו אמר לו זה: "אדם קטן אמונה." ומגיע לצד השני, המשיך לעבוד ניסים וריפוי:
 בפרק. 15: שוב הסופרים והפרושים חקרו אותו והאשימו אותו החטא: ישו קרא להם צבועים. ישוע מדבר על המסורת של הזקנים. גם בפרק זה, ישו הזכיר להם על מה שמזהם את גופנו! אז אמר. כל מה שנכנס לפה והולך בבטן ואינו מתעכלים, זה יהיה לזרוק; ועוד אמר: מה מטמא אדם, זה לא מה שנכנס לפה, אבל משאיר את הפה. מאז, כפי שאנו שומעים משהו, ולשמור בלבנו, יהפוך לשנאה, שברון לב טינה, או טינה, הוא עובד עבור רע. הלב שלנו הוא זה שעובד כל הדברים האלה, והם אושר על ידי האדון ישוע כאן בפרק. 15: וישו הולכים צור וצידון, המשיך לעבוד ניסים, ושוחרר אישה שטנית, ותלמידיו שאלו אותו למה לא נעזור לאף אחד. וישו דיבר אישה כנענית והופך את הכפל השני של לחם ודגים. עם שבע כיכרות לחם ומעט דגים הרווה של יותר מ 5000 אנשים רעבים.
ללא עזרה. ישוע לא בוחר את מי הוא צריך לרפא שחרור או לשמור: הוא מצפה מכל תלמידיו ואנחנו גם עשינו טובים: הולכים גליליים, מעבר לים, ריפאתי עיוור צולע, צולע, וכל שהביאו לו, הוא לא נשלח ל בחזרה מבלי לתת להם פתרון לבעיותיהם. וישו עושה כפל השני של הלחם ודגים במשך יותר מחמישה אלף איש.
 . בחור 16: הפרושים והצדוקים באו כדי לנסות ישו ותלמידיו שכחו להביא לחם, וישו נזף הפרושים כחמץ של; ומדבר שוב של יוחנן המטביל, אליהו וירמיהו. וישו שאל שלוש פעמים לשמעון בר-יונה שהוא היה! וסיימון ענה; אתה הוא המשיח, וישו אמר: אמנות פיטר אתה, והבטיח לו שרוק היה לבנות הכנסייה שלו, ואת שערי גיהינום לא יגבר עליה; והיה נותן את המפתחות של מלכות שמים, וכל מה שהיה על הקרקע, היו גם להיות מחויב בגן העדן. הוא הטיל את הרוח של שד שהיה פיטר. ותאמר ה ': מי שמאבדים את חייהם למענו, יינצל; וכי אין טעם להשיג העולם ולאבד את ישועתו. והעיקרי, הוא שבן האדם בא בתהילה של האבא עם מלאכיו; וכי חלק, לא הוכח ולא רואה את המוות, ושכולם צריך לשאת את הצלב שלו.
. בחור 17: ישו לוקח פיטר, ג'יימס וג'ון, ועולה בהר גבוה והוא שינה לפניהם; והופיע גם משה ואליהו. בשינוי הצורה הזה, ישוע הראה איך הוא היית, והוא יעלה שוב ביום השלישי; וזה לא היה עבורם לספר לאף אחד. הלורד גם דיבר על אליהו שהגיע, אבל לא זיהה אותו ועשה כל דבר רע עם זה. ישו עשה הם מבינים שהוא מדבר על יוחנן המטביל. מגיע במורד ההר, הלורד המשיך לפעול ריפוי וניסים: הוא בא למשוגע ששיחק באש, פעמים אחרות לתוך המים. הבעיה הייתה שלא היו לי תלמידיו קטן אמונה, ישו הסתמך על לפעול ניסים. וכבר אמר לך אותם זה מגיע זמן שיימסר, לסבול לאנושות. יש לנו גם הקטע שבו ישו אומר פיטר להשיק וו בים, ולחלץ את הדג הראשון שני מטבעות לשלם המס של ישו, ופיטר.
. בחור 18: וישוע אומר לתלמידיו כאל מי הוא הגדול ביותר במלכות שמים; ה 'גרמה לכך שאנחנו צריכים להיות כמו ילדים, טהורים, ללא זדון, ללא זדון: ואנחנו צריכים לחזור בתשובה ולהפוך לאדון. ואנחנו צריכים להיות צנועים ופשוטים כילד, על מנת להיכנס למלכות שמים. ישוע אומר לנו שאסור לנו להיות מזועזע ולא לזלזל אלה שהם קטנים באמונה. יש לנו גם את המעבר של כבשים מאה, שנעלמו אחד, ומקבל תשעים ותשע; אבל הבעלים שלה היו אחרי הצאן האובד, ומצאו: ישו רצה להראות שכל צריך להיכחד, וכי כל יישמרו. וה 'מדברת גם על שם שתיים או שלושה נאספו, יהיו הם; וגם אומר כמה פעמים אנחנו צריכים לסלוח השכן שלנו וגם את אויבינו. יש לנו גם את סיפורו של איש שהיה סכום מסוים של כסף, והואשם, ולא יכולים לשלם את החוב שלה נסלח; אבל לא היה לו באותה התנועה, באותו גדולה עם חייבו. האיש הזה הגיע ללכלוא חייבו; אבל קיבלתי את העונש על המעשה בלתי אנושי שלו.
            סליחה צריכה להיות אמיתי, כפי שכבר סלחו על ידי אלוהים, אנחנו חייבים גם לסלוח.
Cap 19:. ישו השארת של הגליל סיים את הפנים של יהודה, מעבר לירדן ימשיך לפעול ריפוי, ניסים וגאולה. ישו נשאל על גירושין, והסביר בניתן לכתיבת גט: הופיע בחור צעיר מחפש לקנות מלכות שמים; וישו אמר לו למכור את כל מה שהיה לו ולתת לעניים. אבל זה לא שהוא עשה והלך משם עצוב בגלל שהוא צריך לקחת את הגישה הזאת:
Cap 20:. מופיע אישה לישו רוצה את ילדיהם היה מניח את יד ימינו של אלוהים, בלי הכשרון: וישו אומר שהוא בא לשרת, לא יוגש. ישו הראשון מדבר משל
הוא מסביר את המשמעות של המשל הזה. והולך קדימה, ישו עשה שתי עיוורים כדי לראות.
בפרק. 21; ישו נכנס רכיבת ירושלים על חמור, והעיר התרגשה: והאדון ישוע אל המקדש, ולגרש את כל אלה שעשו את סחר הבית שלך. בית המקדש הוא מטוהר. והמשכתי לפעול ריפוי וניסים, ישו היה רעב, ומגיע לעץ תאנה, שאין לו פירות, ישו קילל את עץ התאנה יבש. על אמונה, ישו אמר לתלמידיו שוב שמאמינים ולא בספק, לדברים לקרות. על טבילתו של יוחנן, ה 'מדברת שוב, וגם שני משלים שנאמר על ידי ה'. וישו נסגר מדבר על האבן שנדחתה, "ישו".
Cap 22:. ישוע מדבר שוב במשלים, על יום הנישואין וכאורחים צריכים להתנהג. הם שאל את ה ', אם זה היה חוקי לשלם מסים לקיסר; וישו אמר, אז לקיסר מה קיסר, ולאלוהים מה הוא אלוהים. ישו נחקר על התחייה; ועל אישה שהיה נשואה שבע פעמים, משום שבעלים הלך לעולם והיא ניתנה בנישואים לאחים. כשנשאל על תחיית מתים, וישו אמר כי בתחיית המתים, לא מקבלים בנישואים, אבל הם כמו מלאכים. וישו הסביר שזה לא אלוהים המת אבל של החיים.
           ושאלתי את ישו מה הייתה המצווה הגדולה ביותר בחוק! וה 'הגיבה: אהבה את ה' אלוהיך בכל הלבב ובכל נפשך. והמצווה השנייה היא הגדולה ביותר, דיבר ואהבתי לרעך כמוך, וששני מצווה אלה תלויים בחוקים של הנביאים.
בחור 23.; ישו אומר שיש רק אחד הורים, הוא, ישו. שוב היו הסופרים והפרושים שחקרו אותו: ואת צביעותם של אלה שהושמדו באנוכיות. ואם כבר מדבר קצוות של הנביאים שנהרגים בירושלים; וה 'מזהירה כי הבית שלך יהיה ריק אם זה ממשיך.
Cap 24:. הדרשה הנבואית: תחילתה של צער. ישו מזהיר על רקתו יובא למטה, ולא תהיה אבן אחת על אחר; וגם אומר שרבים יגידו שהוא המשיח, יהיו מלחמות ושמועות רבות. אבל עדיין לא הסוף. אומה נגד אומה, מגפות, ורעידות אדמה במקומות שונים: אבל זה רק ההתחלה של צער. רבים להיעלב, יבגוד זה בזה, זה ישנא; ונביאי שקר יופיעו ולהטעות רבים, והאהבה תגדל קרה. אבל מי שעומד איתן בלורד ייושע. בנו של האיש של הקרוב, ותוכחת המעקב; והמשל של שני משרתים.
            וישו גם מדבר על הסימנים לבוא; החצוצרות, ונבחרות יתכנסו ארבע כנפות הארץ. הוא מוסיף שאומר, שמים הלורד והארץ תעבור משם, אבל המילים שלו לא תעבורנה. ישוע גם אומר כי אחד יילקח והשני משמאל; לא כל יישמר.
בחור 25:. ישו משווה את מלכות שמים תהיה כמו עשר בתולות; המשל של עשרה כשרונות, מדבר על אלה שכבר ניתנו סכום מסוים של כסף, כמה יותר מאחרים; והם היו להכפיל רק מעט כסף שחסך, מחשש שנשדד.
כאשר ישו חוזר, העזים והכבשים יופרדו. חיי נצח, העונש הנצחי. העזים יישארו של אלוהים, הכבשים על זכותו, ויישמרו. זה שמכין מן היסוד של העולם. וישו, מסביר את הסיבות לנאומו זה. הוא אמר זאת, כאשר הייתי רעב, שנתת לי אוכל כשאני היה צמא, אני שותה מכאשר הוא נפצע, שביקרת אותי, אני היה זר, שלקחת אותי ב, שהייתי בכלא, היית לראות אותי. שמאל הם אלה שלא עשו שום דבר.
Cap.26: ישו אחרי נאומו לתלמידיו אמר להם ש, בתוך יומיים היה פסח ושהוא יהיה בגד ונמסר ללהיצלב. כאשר ישו היה בבית העני בביתו של שמעון המצורע, אישה הגיעה לישו, ושפכה אותו על ראש השמנים היקרים ביותר שלו; אבל תלמידיו לא הבינו את מחווה של אישה ש. כי זה היה יכול למכור אותו במחיר טוב: אבל ידעה ה 'את הלב של האישה, והמחווה של אצילות שלו; בגלל שהיא הייתה ענייה מאוד, שייזכר לנצח. וישו חגג פסח האחרון שלו עם תלמידיו וזמן קצר לאחר מכן יהיה בגד לידי mockers. . שים לב "חג הפסחא, המשמעות האמיתית שלה היא: שחרור, כפי שהיה במדבר ביומו של משה." ישו עכשיו יהיה הקורבן החי האחרון, כך שכל האנושות תוכל להינצל ומשוחררת מכל החטאים, והמוות. האנושות במחווה של ישו הייתה באה מתוך חושך ומוות ששייך לשטן. ופיטר הזהיר כי הוא יכחיש ישו שלוש פעמים; ואז זה קרה, פיטר מפחד הכחיש ישו שלוש פעמים.
             זה קרה כי ישו נבגד על ידי אחד מתלמידיו, יהודה איש קריות, שמכרו לעשרים חתיכות של כסף. ובפרקים 26, 27, ידועים על כולם: ישו נעצר, קשור, קצפת, בעט הוכה; וירקתי בפניו, והכנסתי אותו כתר קוצים על ראשו. לאחר שנצלב על צלב עם שני שודדים: ועוד. להרטיב את הפה עם כיס הספוג בחומץ. ישו ידע כל מה שיקרה לו; זה כבר נכתב בספר החיים והודיע ​​למאות שנים קודם לכן. אבל הכתוב היה צריך להתממש למכתב; וישו מעולם לא חטא, היה טהור וצדיק. זה קרה כי ישו מת על הצלב של גולגולתא, כדי לשמור ולשחרר את האנושות מהחטא והמוות. ישו מושפל על ידי כל אחד מאיתנו שקרוז חסר כל בסיס.
         ישו הונח בקבר נקרא גלגלתא, אבן גולגולת: ישו הוחלף חוטא נקרא בר-אבא לשמחתם של כל הקנאים והחוטאים. וישו גם ידע שפיטר היה להכחיש אותו שלוש פעמים לפני התרנגול קרא, ויעלה שוב ביום השלישי, כפי שכבר נכתב. זה מה שקרה! ישו עלה ביום השלישי, והופיע למרים המגדלית ולאחר מכן לתלמידים האחרים. וישו לפני עולה לשמים, נשאר במשך יותר מארבעים ימי מורה לתלמידיו כפי שהם צריכים לעשות. כל הכח והתהילה ניתנו לה 'בשמים ובארץ לשמים, אותן הסמכויות שניתנו לתלמידיו כדי לרפא את השדים החולים, לגרש, ולתרגל עבור הבשורה לכל יצור מתיו כובעים. 26 ו -27
הכובע. 28 ישו מופיע ראשון למריה מגדלנה לאחר תלמידיו. והיהודים שחיו בשקר. ישו מופיע לתלמידיו בגליל
 פירוש על הספר של מתיו, עם בסיס תיאולוגי: ספר זה נכתב על ידי מתיו להוכיח שישווע הוא המשיח, המלך הנצחי. מתיו כתבו הבשורה שלו בירושלים, ככל הנראה בין השנים 60 ו -65 לספירת אנשים של חשובים בספר זה הם: ישו, מריה, יוסף ויוחנן המטביל, התלמידים, המנהיגים הדתיים; קיפא, פילטוס ומריה מגדלנה. הברית החדשה מורכבת מאוסף של מאמרים שנכתבו בזמנים שונים ועל ידי מחברים שונים. במסורות נוצריות כמעט כל היום, הברית החדשה מורכבת של 27 ספרים. הטקסטים המקוריים שנכתבו על ידי המחברים שלהם מספירת 42 שנה, בKoine יווני, השפה המשותפת של חלק
אימפריה הרומית המזרחית, שבו הם היו גם תרכובות. רוב הספרים המרכיבים את ניו
ברית נראה שנכתבה סביב המחצית השנייה של המאה הראשונה
              מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. מתיו, שהיה לוי (מארק 2:14) שם משפחה, שפירוש שמה "מתנת ה '," היה גובה מס בשירות של רומא, אבל שנטש את חיים של חמדנות וחוסר יושר ללכת אחרי ישוע המשיח (מאט. 9.9-13). במרקוס ולוקס נקרא בשם האחר שלה, לוי. מקור המלך ג'יימס התנ"ך.
של ישו היה שניבאה ישעיהו על 760-680 לפני הספירה באיסה. 52: 13-53: 12
ראה מה אמר את השמות הגדולים בעולם.
  אברהם לינקולן: "אני מאמין שהתנ"ך הוא המתנה הנפלאה ביותר שאלוהים נתן לבני אדם. כל הטוב, החלק מהמושיע של העולם, מועבר על ידי הספר הזה "ג'ורג 'וושינגטון". בלתי אפשרי הוא גם לשלוט בלי אלוהים והתנ"ך "נפוליאון" העולם. התנ"ך הוא לא ספר בלבד, אבל יצור חי, ניחן בכוח שיזכה בכמה מתנגד לה "המלכה ויקטוריה". ספר זה נותן הסיבה לעליונות של אנגליה "אייזק ניוטון". יש ראיות ברורות לאותנטיות בתנ"ך יותר מאשר בכל היסטורית חול. "
          אם אינך מכיר את התנ"ך, יעשה לעצמך אתגר, לחפש ללמוד אותו עם אמונה, אתה תראה איך יש לו כוח ששינה את שיחולל מהפכה בחיים שלך בכל דרך, למטרה שלשם אתה נוצר עם רוח היא שרוח זו נעשתה להכיל את אלוהים עצמו, אתה לעולם לא יהיה אדם הבין באופן מלא, ששום דבר לא כמו תהילה, כסף, כוח, או כל דבר אחר, שבשרו הייתי רוצה, יכול להשוות את השמחה שיש לו חייו של שתוף מלא עם אלוהים. בנוסף, לאלוהים יש רצון, תכנית שלהוא צריך אנשים שאוהבים אותו ומוכנים לשלם את המחיר. המחיר הוא לא יקר, יותר הגמול הוא נצחי.
         הספר של מתיו לוקח את השם של שליח שכתב, מתי, אחד משנים עשרה תלמידיו של ישו. הבשורות של מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן ספרים המספרים את סיפור חייו של ישו.
הבשורה על פי מתי מציגה את ישו כמשיח, המושיע שאלוהים הבטיח לעולם. הספר מתחיל עם רשימה של אבותיו של ישו, המחבר את היטב להיסטוריה של עם ישראל. ישו הוא זה שמקיים את ההבטחות שניתנו לאברהם ודוד המלך. מתיו נותן צעד אחר צעד בברית הישנה כדי להוכיח שישוע הוא אכן המשיח שאלוהים שלח.
מתיו הוא השיא של הבשורה: נכתב על ידי יהודי - מתיו. זמן המשיח המיוחל. מתיו משתמשים בציטוטי התנ"ך לקבוע כי ישוע משיח הוא באמת המשיח: יותר מ -130 פעמים מתיו משתמשים ציטוטים ואזכורים לברית הישנה כדי להראות שישוע נקרא דרישות המשיח. מתיו לעתים קרובות משתמשים בביטוי "מה שנאמר בנביאים להתגשם." ביטוי זה אינו מופיע אפילו פעם אחת במרקוס, לוקס ויוחנן. הביטוי "בן-דוד", המתייחס לשורה של דוד, מתרחש תשע פעמים במתי, אבל רק שש פעמים בכל הבשורות האחרות. מתיו תערוכות קוראיו היהודים כי ישו הוא התגשמות ההבטחות הכריזו במשך למעלה מאלף שנים. מתיו מראה כי תכנית הגאולה של אלוהים נשארה אותו הדבר אחרי 400 שנים של שתיקה נבואית. משיח פירושו "משח אחד". מתיו מציע קבלה גדולה בבית שלך, כך שהחברים שלך יכול לפגוש את ישו. מתיו 09:10. ההופעה האחרונה של שמו בתנ"ך היא במעשי שליחים 01:13.
             "מלכות שמים" הביטוי תופיע 55 פעמים במתי. מתיו היו גובה מס בכפר נחום, שבו ישו נקרא לעקוב אחריו. כפונדקאי (גובה מס), מתיו בוודאי תעבו ידי בני ארצו. הרגע הקריטי בהספר של מתיו בפרק י"ב, כאשר הפרושים באופן רשמי לדחות את ישו כמשיח, אומר כוחו מגיע מהשטן ולא אלוהים. מנקודה זו יש שינויים במשרדו של ישו: מתגבר שימוש במשלים. תשומת לב רבה יותר לתלמידיו. הצהרותיו החוזרות ונשנות שמותו קרוב. הבשורה על פי מתי במקום הראשון בקנון NT על ידי הכנסייה המוקדמת כפי שמהווה גשר טבעי בין שתי הצוואות. כומר איוון פריירה Guedes. התוכן של הבשורה ניתן לסכם בקצרה את הדברים הבאים. מתיו מציג, קודם כל, סיפור קצר של הלידה וינקותו של ישו. מכאן נובע, אם כן, דו"ח משרדו של הלורד שהוצג עם טבילתו של יוחנן. המטיף מקדיש את רוב הבשורה שלו לעבודת ה 'בגליל. בשלב זה הוא הוכשר תלמידיו לעבודה של הטפת הבשורה של הממלכה, שהביא בסופו עליו השנאה ההולכת והגוברת של יהודים, במיוחד מנהיגיהם. בחלקו השני של הבשורה יש תיאור מפורט של המסע האחרון של המושיע לירושלים, דרשותיו האחרונות וניסים, הסבל, מותו ותחייתו. הבשורה מסתיימת בפקודת המיסיונרית המדהימה של הלורד וההבטחה המנחמת שלו: "הנה, אני איתך תמיד, עד סוף הזמן".
קורא יקר (א), אני מודה שיש לי ניסיתי ללא לאות להגיב נוסף על הספר של מתיו, אבל מצאתי את תגובה שגרמה לי להוסיף אותם כאן בביקורת שלי. אז אני אפסיק כאן, כי אני מאמין שהביקורת שלי די מסבירה.
פרשנות מקרא הקודש לספרים יש עכשיו הגיעה בברית החדשה בהספר של מתיו, אני מקווה שעוזר להם לדעת קצת יותר טוב בכל ספר, שבו הוא לאלוהים ולנו. תודה לך על עידוד, התמיכה של כולכם.
קוראים אצילים (כ) יש לי תואר בטיפול פסטורלי על ידי הכנסייה הבפטיסטית של MS בשנת 2012 על ידי הכומר מרצדס Tavares ובשנת 2014 על ידי כמובן UFMs מיושם על ידי פרופסור לביו-האתיקה לMS של סטודנטים לרפואה, וכומר, כומר ואב של מכבי האש מורה MS. מלכים
סופר, חוקר ומבקר חבר José Carlos ריביירו של הכנסייה הבפטיסטית הראשונה של טרשת נפוצה.
Campo Grande 13 מרס 2015 יום של התיקון האחרון jcr0856@hotmail.com