Bíblia Sagrada comentada por livros por José Carlos Ribeiro também em Inglês, grego e hebraico Comentário em Tiago. (Tg). Autor: Tiago, irmão de Jesus. Data: Cerca de 48-62 dC

 Bíblia Sagrada comentada por livros por José Carlos Ribeiro também em Inglês, grego e hebraico

Comentário em Tiago. (Tg). Autor: Tiago, irmão de Jesus. Data: Cerca de 48-62 dC 

             Nobres leitores (as) a Carta de Tiago, como podemos observar esta bem direcionada para ao lado teológico, pela maneira em que ela está sendo mostrada. Procurem observar como a teologia vê esta carta.  O autor identifica-se somente como Tiago. O nome era bastante comum; e o N.T., enumera pelo menos cinco homens com este nome, dois dos quais eram discípulos de Jesus e um era seu irmão. A tradição atribui o livro ao irmão do Senhor, e não há motivos para questionamentos. Evidentemente, o escritor era bastante conhecido, e Tiago, o irmão de Jesus, logo se tornou líder da igreja em Jerusalém (At. 12.17; 15. 13-21; 21.18; Gal. 1.19; 2.9,12). A linguagem da carta é semelhante à da fala de Jesus em At.15. Aparentemente, Tiago era um descrente durante o ministério de Jesus (Jô 7.3-5). Uma aparição de Cristo a ele após sua Ressurreição. (1Cor. 15.7) provavelmente o tenha levado a essa conversão; pois ele é enumerado com os crentes de At. 1.14.  O historiador Judeu Joséfo indica que Tiago foi apedrejado até a morte por volta de 62 d.C; então, se ele é o autor, a carta foi escrita antes dessa data. O conteúdo do livro sugere que pode ter sido escrita um pouco antes do concílio da Igreja relatado em At.15, que se reunião por volta de 49 d.C. A carta provavelmente tenha sido escrita entre 48 e 62 d.C.

 Conteúdo: Ao invés de especular ou debater sobre teorias religiosas, Tiago direciona seus leitores para uma vida piedosa. Do Início ao fim, o tom desta carta é imperativo. Em 108 versos, são dados 54 mandamentos evidentes, e 7 vezes Tiago chama a atenção para suas declarações usando termos de natureza imperativa. Esse “servo de Deus” (v.1) escreve como alguém supervisionando outros escravos. O resultado é uma declaração da ética cristã, que se iguala a ensinamentos semelhantes no N.T.

 Cristo Revelado: Começando no primeiro verso e continuando por toda a carta, Tiago reconhece a autoridade de Jesus, referindo-se como “servo”, ou escravo, do Senhor. O termo é aplicável a todos os cristãos, pois todos os verdadeiros discípulos de Cristo reconhecem sua soberania sobre suas vidas e se comprometem espontaneamente a seus serviço. Cristo é o objeto de nossa fé (2.1), aquele que cujo nome e em cujo poder realizamos nosso ministério (5.14,15), o recompensador de todos aqueles que se mantém firmes em meio a julgamentos (1.12), e aquele que virá por quem pacientemente esperamos (5.7-9). Tiago identifica Cristo como à “glória” (2.1), referindo-se ao Shekinah, a gloriosa manifestação da presença de Deus em meio a seu povo. Não somente glorioso por si mesmo, ele é a glória divina, a presença de Deus na terra (Luc. 2.30-32; Jõ 1.14. Heb. (1.3). De considerável interesse é o paralelo próximo entre o conteúdo dessa carta e a doutrina de Jesus, especialmente o Sermão da Montanha. Embora Tiago não cite exatamente nenhuma declaração de Jesus, há mais reminiscências verbais da doutrina do Senhor nesta carta do que em todo o resto das epístolas combinadas no N.T. Essas alusões indicam uma associação próxima entre Tiago e Jesus e evidenciam a forte influência do Senhor na vida do autor.                                                           
O Espírito Santo em Ação: A carta menciona especificamente o E.S., somente em 4.5, onde se declara que o Espírito que habita em nós deseja a nossa lealdade completa, não suportando rivalidade. A Atividade do Espirito Santo. Pode  ser vista no ministério aos doentes descritos em 5.14-16. À luz de outra terminologia bíblica que liga unção com o Espírito (Isa. 61.1; Luc. 4.18; 1Jõ. 2.20-27), o ungir com o óleo é melhor compreendido como símbolo do E. Santo. Além do mais, no grego, o artigo definido usado com a palavra “fé” em 5.15 particulariza essa fé, sugerindo que Tiago está se referindo à manifestação do dom da fé (1Cor. 12.9).

 Esboço de Tiago. I. Saudação 1.1 è II. Religião prática e julgamentos 1.2-18 Adversidades externas 1.2-12 Tentações internas 1.13-18 III. Religião prática e a palavra de Deus 1.19-27 è Escutar a Palavra 1.19-20 Receber a Palavra 1.21 è Obedecer à Palavra 1.22-27 IV. Religião prática e relacionamentos humanos 2.1-26  Parcialidade negativa 2.1-13  Compaixão positiva 2.14-26 èV. Religião prática e discurso 3.1-18 VI. Religião prática é mundanismo 4.1-12 VII. Religião prática e negócios 4.13-5.6  -  VIII. Apelos finais 5.7-11 - Por paciência 5.7-11 - Por um falar puro 5.12 Por oração 5.13-18:  Por compaixão 5.19-20                                                                       
  ESTUDO DA EPÍSTOLA DE TIAGO: Prof. Anísio Renato de Andrade.                                                  AUTORIA: De acordo com o primeiro versículo da epístola, o nome do autor é Tiago, que se apresenta como "servo de Deus e do Senhor Jesus Cristo". "Tiago" é a forma grega do nome hebraico "Jacó", que significa "suplantador". Em princípio pode parecer que a autoria esteja clara e bem definida. Contudo, não é assim. Já que o Novo Testamento menciona várias pessoas com o nome de "Tiago", surge a questão de qual deles teria sido o autor da carta. Temos, no mínimo, três personagens distintos com o nome de Tiago 1 - O maior, irmão de João, filho de Zebedeu (Mt.10.1-4) è 2 - O menor, filho de Alfeu. (Mc.15.40). è 3 - O irmão de Jesus (Mt.13.55; Mc.6.3). Em Atos 1.13-14 os três estão presentes, mas o texto fala de um certo Judas, que era filho de Tiago. Não fica claro se esse Tiago era um dos três já citados ou se poderia ser um quarto personagem. As passagens dos evangelhos que citam Tiago, geralmente estão se referindo ao irmão de João. Sua morte é mencionada em Atos 12.2. Não sabemos o que aconteceu com o filho de Alfeu.  A partir daí, existem outras referências que citam Tiago, em Atos e nas epístolas. Tais passagens são normalmente relacionadas à pessoa do irmão de Jesus. Em Gálatas, Paulo fala de seus contatos com Tiago, irmão do Senhor, que estaria em Jerusalém. Com base nesse texto, os outros também são associados, por dedução, à mesma pessoa. Tal associação é bastante aceita pelos críticos e parece muito coerente. Quem segue essa ligação de textos acaba por atribuir ao irmão de Jesus a autoria da epístola em epígrafe. Alguns comentaristas preferem não seguir essa tendência e se abstêm de apontar o autor. Considerando que Tiago, irmão do Senhor Jesus, escreveu a carta, destacamos algumas informações sobre a sua pessoa, conforme nos auxiliam o Novo Testamento, as conjecturas e a tradição eclesiástica.

Tiago não cria em Jesus antes da crucificação (João 7.5). É possível que sua conversão tenha se dado após a ressurreição de Cristo, quando este lhe apareceu (I Cor.15.7). Juntou-se então aos discípulos (At.1.14), tornando-se apóstolo (Gál.1.19) é uma das "colunas" da igreja em Jerusalém (Gál.2.9). Sua liderança obteve grande destaque, conforme se observa em Atos 12.17; 15.13-29; 21.18 e Gálatas 2.12. Tiago veio a ser chamado "o justo", por sua integridade, e "joelho de camelo" devido às marcas que possuía em virtude de suas constantes orações. Segundo Flávio Josefo, o irmão de Jesus morreu em 63 d.C.  Sendo pressionado pelos judeus para que negasse a Cristo e tendo permanecido firme em suas convicções, Tiago foi arremessado de um lugar alto nas dependências do templo. Não tendo morrido com a queda, foi apedrejado até a morte.               
Data - A data de produção da carta se situa entre os anos 45 e 48 d.C. Alguns comentaristas sugerem um período anterior às epístolas paulinas, na segunda metade do primeiro século.      
Tema principal - A religião prática.        Textos chave - 1.27 e 2.26. Características: O livro tem teor prático, rigoroso, usa muitas ilustrações, é direto, tem estilo semelhante ao sermão da montanha. Apresenta diversos preceitos morais.

    A carta contém 108 versículos, entre os quais temos 54 mandamentos. Sobre seu rigor, destacamos: Tiago. 1.7; 1.26; 2.9; 2.10; 2.19; 3.6; 3.8; 3.14-15; 4.1-4; 4.8-9; 4.16; 5.1-6.                          DESTINATÁRIOS: A carta é destinada às 12 tribos da diáspora (dispersão). São judeus cristãos que se encontravam dispersos entre várias nações. (Tg. 1.1; 2.2).                                                       PROVAS E TENTAÇÕES: Tiago introduz o assunto com palavras de impacto: "Tende grande gozo quando vos forem enviadas várias provações." (Tg. 1.2). Não faz parte do nosso pensamento moderno uma ideia como essa. Em nosso tempo, procura-se o menor esforço e o maior prazer. A epístola nos mostra que as tentações e as provações são elementos presentes e importantes na vida cristã. Por que essa importância? Tiago responde: "sabendo que a prova da vossa fé produz a paciência." (Tiago. 1.3). Precisamos saber isso para termos uma atitude positiva diante daquilo que Deus nos envia ou permite. Tudo o que Deus permitir de negativo em nosso caminho terá um propósito e produzirá alguma virtude em nós. Isso, evidentemente, se sairmos vencedores desse processo. É importante discernir entre prova e tentação e suas respectivas origens. Tiago diz que ninguém pode dizer que é tentado por Deus (Tg. 1.13). Deus nos prova nos coloca em teste. Ele não nos tenta. Entretanto, permite a tentação. Esta vem de dentro de nós, atraída por fatores externos (Tg. 1.14-17). A isca é exterior. A tentação está no apetite do peixe. Casos diferentes foram às experiências de Adão, Eva e Cristo. Como não tinham pecado, a tentação foi totalmente exterior (Gên.3; Mateus. 4).  Prova é teste. Tentação é indução ao erro. Toda tentação pode ser vista como prova. Contudo, nem toda prova é tentação. Por exemplo, se Deus nos permite passar por uma situação de dificuldade financeira, isso pode ser uma prova para demonstrar se continuaremos confiantes e fiéis ao Senhor ou não. Se, em meio a tudo isso, aparecer uma oportunidade de ganho ilícito, isso será uma tentação. Estar no deserto é prova. Oferta de "pedras no lugar de pães" é tentação (Mat. 4.3). A prova e a tentação revelam o que há em nossos corações. São formas de manifestar o que somos interiormente.  Tal demonstração não serve para que Deus nos conheça, pois ele já nos conhece plenamente. A prova e a tentação mostram para nós mesmos a nossa natureza e fraquezas que talvez não conhecêssemos.    Além do autoconhecimento, provas e tentações são oportunidades de aprendizagem, até mesmo quando fracassamos. Tal conhecimento será útil para as próximas vezes.     A RELIGIÃO PRÁTICA:   Confrontando a epístola aos Hebreus com a de Tiago, verificamos que Hebreus contém uma ênfase sobre a fé. Os destinatários precisavam se livrar da dependência que tinham em relação aos elementos visíveis do judaísmo. Os valores invisíveis e celestiais são enfatizados.      Tiago também escreve aos hebreus. Porém, seu discurso tem uma ênfase diferente. Ele está enfatizando o visível. Enquanto a epístola aos Hebreus fala do céu, Tiago "põe os pés no chão" e nos convida a encarar necessidades e desafios do dia-a-dia. Não existe nisso nenhuma contradição. Os hebreus não deviam depender de elementos visíveis, tais como o templo, os sacerdotes e os sacrifícios, para estabelecer ou manter sua relação com Deus. Então, a fé no invisível é enfatizada. Entretanto, nosso cristianismo não pode ser invisível. Ele precisa se manifestar através de ações no mundo físico. Nessa parte entra a ênfase de Tiago sobre o valor das obras.  O invisível não depende do visível, mas precisa produzir evidências visíveis, sob pena de ser considerado inexistente. Por isso Tiago diz: "mostra-me a tua fé sem as tuas obras." (Tg. 2.18). Se a minha fé não produz obras, então tenho uma fé tão "eficaz" quanto à própria incredulidade. Precisamos mostrar alguma coisa, pois o mundo espera pra ver. E isso só é possível através de obras.   Tiago enfatiza o valor do caráter cristão. Seu livro não se aplica à exposição doutrinária, mas ao apelo veemente à prática de toda a doutrina cristã que já se conhece. O conhecimento da palavra é fundamental (Tg. 1.18,21). Ouvir é bom hábito (Tg. 1.19). A fé é indispensável (Tg. 1.6-7). Mas o processo não pode parar nesse estágio, pois crer, os demônios também creem.  A insistência do autor é a fim de que seus leitores coloquem em prática a palavra de Deus. A epístola mostra o contraste que muitas vezes ocorre entre a fé e a prática. Conhecemos muito, cremos na palavra de Deus, mas praticamos pouco e falamos uma palavra diferente da que ouvimos. Tiago expõe essa contradição e exorta no sentido de corrigir tamanha distorção.    
ALGUMAS CONTRADIÇÕES OBSERVADAS POR TIAGO      Ouve-se a palavra, mas não se cumpre (Tg. 1.23). Considera-se religioso, mas não se refreia a língua (Tg. 1.26). Reúne-se em nome de Cristo e comete-se a acepção de pessoas na mesma reunião (Tg. 2.1-4).   Alguém tem fé, mas não tem obras (Tg. 2.14). Deseja-se o bem ao próximo, mas não se pratica esse bem (Tg. 2.15-16). De uma mesma boca procede bênção e maldição (Tg. 3.10-12).  Alguém é considerado sábio, mas tem inveja e sentimento faccioso  (Tg. 3.13-16). "Cobiçais e nada tendes" (Tg. 4.2). (Até no erro ficava evidente a contradição) "Pedis e não recebeis" (Tg. 4.3).   Deseja-se ser amigo de Deus e, ao mesmo tempo, amigo do mundo (Tg. 4.4). Sabe-se fazer o bem, mas não se faz (Tg. 4.17)                                                 ALGUMAS EXORTAÇÕES CORRETIVAS: Pedir sabedoria a Deus (Tg. 1.5)  Sede prontos para ouvir, tardios para falar e tardios para irar (Tg. 1.19) Rejeitando toda a imundície, recebei com mansidão a palavra (Tg. 1.21) Sede cumpridores da palavra e não somente ouvintes (Tg. 1.22).  Mostrai pelo bom trato as obras em mansidão de sabedoria (Tg. 3.13) Sujeitai-vos a Deus (Tg. 4.7).  Resisti ao Diabo, e ele fugirá de vós (Tg. 4.7) Chegai-vos a Deus (Tg. 4.8)  Alimpai as mãos (Tg. 4.8) Purificai os corações (Tg. 4.8)  Senti as vossas misérias, lamentai e chorai (Tg. 4.9) Sede pacientes (Tg. 5.7)  Orai (Tg. 5.13)  Cantai louvores (Tg. 5.13) Confessai as vossas culpas uns aos outros (Tg. 5.16) A prática proposta por Tiago pode ser traduzida pela expressão "boas obras". Isso inclui: - Ações a favor do próximo. Exemplo: "visitar os órfãos e as viúvas nas suas tribulações" (Tg. 1.27). - Bom comportamento: "guardar-se da corrupção do mundo" (Tg. 1.27).   Normalmente nos preocupamos em não fazer mal ao próximo. Está certo, mas, além disso, precisamos fazer-lhe o bem, pois, se não fizermos, estaremos pecando (Tg. 4.17).                             Conhecimento da palavra, fé em Deus e rituais podem muito bem constituir uma religião falsa se não estiverem associados à obediência, a qual se traduz em prática do que a palavra manda. A prática revela sabedoria, que é o conhecimento assimilado e aplicado. Tiago apresenta uma hipotética reunião religiosa onde se peca pela acepção de pessoas. É a religiosidade desprovida de sabedoria, amor e obediência aos preceitos divinos (Tg. 2.1-4). Observe que em todos os capítulos do livro encontramos ocorrências do termos "sabedoria", "sábio" ou conjugações do verbo "saber": Tg. 1.3,5; 2.20; 3.1,13,15,17; 4.4,14,17; 5.20.

Em algumas passagens, o uso do verbo parece ser apenas com fim sintático. Em outras, torna-se evidente a questão do conhecimento e da sabedoria. O livro de Tiago tem sido também considerado por alguns como o "livro de sabedoria" do Novo Testamento, não apenas pelos versículos mencionados, mas pelo uso que faz dos conselhos morais práticos, da mesma forma como se vê nos livros sapienciais do Velho Testamento, principalmente Provérbios.                                                                    O CUIDADO COM AS PALAVRAS: Além das obras, Tiago coloca em evidência o que falamos. Se cremos na palavra de Deus precisamos falar de acordo com essa palavra e também proceder desse modo (Tg. 2.12). As admoestações em relação à língua são diversas: - Não falar precipitadamente. Seja tardio em falar (Tg. 1.19). Uma vez falada, a palavra não pode ser recolhida. Portanto, é bom que se reflita antes de se pronunciar algo. Assim, evitaremos ofensas, pedidos mal feitos (Tg. 4.3), planos incertos (Tg. 4.13-15) e até mesmo votos que não podemos cumprir (Obs. Eclesiastes. 5.4-6). - Não falar demais. Tiago usa a expressões "frear", "refrear" e "domar" a língua. (Tg. 1.26; 3.1-12). - Não mentir (Tg. 3.14). - Não amaldiçoar (Tg. 3.10). - Não acusar a Deus (Tg. 1.13). - Não usar palavras vãs no lugar da ação necessária (Tg. 2.16). Esse falar vão pode até ser uma oração. Existem momentos em que não adianta orar. É preciso agir. Lembre-se de Moisés diante do Mar Vermelho. Deus disse: "Por que clamas a mim. Diga aos filhos de Israel que marchem" (Êx. 14.15). - Não falar mal nem julgar os irmãos (Tg. 4.11). Se existe um problema a ser resolvido com uma pessoa, então não adianta comentar o fato com outros. Talvez, o mal falado até seja verdade. Contudo, ainda assim trata-se de maledicência. Mesmo que o irmão esteja errado, nós não devemos difamá-lo. Quando Noé se desnudou em sua tenda, seu filho Cão foi logo espalhar a notícia e por isso foi amaldiçoado. Os filhos Sem e Jafé tomaram a providência de cobrir a nudez paterna e por isso foram abençoados. - Não reclamar dos irmãos (Tg. 5.9). - Não jurar (Tg. 5.12). Na sequência do capítulo 5, versos 13 em diante, o autor nos indica o que devemos falar no lugar das queixas, ou dos juramentos: Ore, cante louvores, confesse seus pecados. Sintetizando, Tiago relaciona: A palavra de Deus, a qual deve ser ouvida e recebida; A fé que depositamos em Deus e em sua palavra; Nosso falar e nosso agir, os quais devem ser coerentes com a palavra,  consequências e evidências indispensáveis da nossa fé.                           ARREPENDIMENTO E JUÍZO: Diante de uma realidade religiosa tão contraditória e tendo em vista o juízo divino, Tiago convida seus leitores ao arrependimento. Juízo, justiça e termos derivados convites ao arrependimento, ao choro, à confissão. Tg. 1.20; Tg. 4.7-10                                   
A FÉ E AS OBRAS.   Um dos assuntos mais polêmicos que envolvem o livro de Tiago é o confronto entre fé e obras. Tiago valoriza tanto uma coisa (1.6) quanto a outra (2.14). Porém, sua carta fala mais das obras, já que o autor observou a gravidade da ausência das mesmas na vida religiosa do povo. É como um médico que está indicando um reforço alimentar para suprir a falta de determinado nutriente, sem, contudo, menosprezar os outros.  A fé é tão importante quanto fica demonstrado em Romanos e em Hebreus. Entretanto, se essa fé não produzir evidências visíveis, ela será como um plano que nunca foi realizado e seremos como árvores infrutíferas. Obra é fruto (Tg. 3.13,17). O fruto do Espírito é amor, gozo, paz, longanimidade, benignidade, bondade, fé, mansidão e domínio próprio (Gálatas 5.22). Não obstante, tais virtudes precisam se manifestar através de atos e fatos. O fruto não pode ser abstrato. Precisa ser concreto. De que adianta um amor não revelado, não transmitido por meio de ações? (I João 3.18). A fé opera pelo amor (Gálatas 5.6). O amor é o canal por onde flui a fé. O resultado é obra. A fé se mostra superior nessa questão porque a nossa salvação depende dela. "Pela graça sois salvos mediante a fé" (Efésios. 2.8). "Quem crer e for batizado será salvo, mas quem não crer será condenado." (Mc. 16.16). Crer é fé. Batismo é obra, ato físico. Observe que ninguém será condenado pela falta do batismo e sim pela falta de fé. Entretanto, aquele que tem fé deverá manifestá-la através de atos de obediência, inclusive batizando-se. As obras devem ocorrer de acordo com os recursos e o tempo que Deus tiver nos concedido. Por exemplo, o ladrão que se converteu na cruz ao lado de Cristo, não teve tempo de se batizar nem fazer obra alguma. Contudo, foi salvo. Nós, porém, que temos tempo e recursos devemos fazer boas obras, não para sermos salvos, mas como fruto natural da nossa fé. A fé é superior porque produz as obras e não o contrário. Tiago diz: "... se alguém disser que tem fé e não tiver as obras... porventura a fé pode salvá-lo?" (Tg. 2.14). O autor não está condicionando a salvação à prática de boas obras. O sentido é o seguinte: se a fé de alguém não produz obras, pode-se concluir que essa mesma fé não produzirá salvação, pois é ineficaz ou inexistente.                                                
CONFLITO APARENTE ENTRE TIAGO E PAULO   "Vedes então que o homem é justificado pelas obras e não somente pela fé." Tiago 2.24. "Concluímos, pois que o homem é justificado pela fé sem as obras da lei" - Paulo, em Romanos 3.28. Lendo estes dois versículos, podemos pensar que Tiago e Paulo estão se contradizendo. Alguns comentaristas afirmam que a contradição existe e que é inexplicável. O próprio reformador Martinho Lutero tinha essa posição e chegou a usar a expressão "epístola de palha" para se referir ao livro de Tiago.

                    Há quem diga que Tiago tenha escrito para atacar Paulo e seus ensinamentos. Tais hipóteses atentam contra a inspiração divina das Sagradas Escrituras. Outros teólogos apresentam a seguinte solução: Ao escrever aos Romanos, Paulo apresentou argumentos que tinham por objetivo combater a tese judaizante daqueles que exigiam dos gentios o cumprimento da lei mosaica. Diante disso, o apóstolo deixou claro que a salvação não depende das obras da lei, não depende dos rituais judaicos. Em sua exposição, Paulo lembra aos leitores que Abraão não foi justificado pelas obras da lei nem mesmo pela circuncisão, já que o patriarca teve sua experiência com Deus num tempo em que a lei mosaica não existia e até mesmo antes de ser circuncidado. Portanto, sua experiência foi baseada na fé. Paulo não estava falando de boas obras, de modo geral. Ele estava se referindo especificamente àquelas obras exigidas pela lei. Por sua vez, Tiago está preocupado com "o outro lado da moeda". Muitos cristãos estavam reduzindo o cristianismo a uma religião teórica, apenas espiritual, sem efeitos visíveis. A estes, Tiago diz que as obras são importantes. Abraão é usado novamente como exemplo. Depois de ter sua experiência pela fé, Abraão não cruzou os braços. Abraão agiu. Ele saiu da sua terra, se dispôs a oferecer Isaque, e fez tudo aquilo que Deus queria que ele fizesse. Assim, antes de sermos cristãos, de nada adiantam as nossas boas obras. "Paulo está dispensando". Entretanto, agora que estamos salvos pela fé, precisamos executar as obras como fruto normal de um cristianismo autêntico e sadio. "Tiago está cobrando".                             
Em Romanos 3, Paulo está apresentado à futilidade das obras da lei no plano de salvação. Em outros escritos seus, o apóstolo deixa claro o quanto valoriza as boas obras de modo geral. Não que elas possam nos salvar. "Pela graça sois salvos, por meio da fé, e isso não vem de vós, é dom de Deus. Não vem das obras, para que ninguém se glorie." (Efésios 2.8-9). Entretanto, devemos fazer boas obras, porque este é um dos motivos da nossa permanência neste mundo. Caso contrário, poderíamos ter sido arrebatados no momento da conversão. "Porque somos feitura sua, criados em Cristo Jesus para as boas obras, as quais Deus preparou para que andássemos nelas." (Efésios 2.10). Observe que são palavras de Paulo, na continuação do texto mencionado anteriormente.  Quando escreveu a Tito, Paulo colocou nas boas obras a maior ênfase da carta (Tito 2.7,14; 3.1,8 14). Contudo, no mesmo texto, o apóstolo deixa claro que as obras não salvam (Tito 3.4-5). Considerando suas epístolas de modo geral, Paulo enfatiza a fé, sem desvalorizar as obras. Tiago enfatiza as obras, sem desvalorizar a fé. De fato, ambas as coisas são importantes. A fé sem as obras é morta. Da mesma forma, as obras sem fé são obras mortas (Heb. 6.1).                                                      Em caso de utilização impressa do presente material, favor mencionar o nome do autor: Anísio Renato de Andrade - Bacharel em Teologia. www.santovivo.net                                                                    BIBLIOGRAFIA:  SÁNCHEZ, Tomás Parra, Os Tempos de Jesus - Ed. Paulinas.                                   GONZÁLEZ, Justo L., Uma História Ilustrada do Cristianismo - Volume 1 - Ed. Vida Nova.              PACKER, J.I., TENNEY, Merril C., WHITE JR., William, O Mundo do Novo Testamento - Ed. Vida. TURNER, Donald D., Introdução do Novo Testamento - Imprensa Batista Regular.                         CULLMANN, Oscar, A Formação do Novo Testamento - Ed. Sinodal.                                            GIBERT, Pierre, Como a Bíblia Foi Escrita - Ed. Paulinas.   LWELL, Walter A. , Manual Bíblico do Estudante - CPAD.      HOUSE, H. Wayne, O Novo Testamento em Quadros - Ed. Vida.                             JOSEFO, Flávio, A História dos Judeus – CPAD.      DOUGLAS, J.D., O Novo Dicionário da Bíblia - Ed. Vida Nova        Bíblia de Referência Thompson - Tradução de João Ferreira de Almeida - Versão Contemporânea - Ed. Vida Bíblia Sagrada - Tradução de João Ferreira de Almeida - Versão Revista e Atualizada - Sociedade Bíblica do Brasil.

            Nobres leitores (as) eis ai mais um comentário teológico agora na carta de Tiago.  O comentário teológico é mais abrangente, pois estas pessoas estudam mais a fundo o tema. Eu não sou teólogo, nem pastor, mas sim uma pessoa que lê muito a Bíblia, mas que tem uma opinião diferente de um teólogo. Espero poder ter dado a todos vocês uma oportunidade de saberem e conhecerem um pouco mais o que  representa cada livro bíblico.

Muito obrigado a todos vocês pelo incentivo, e pelo apoio que vocês tem me dado através de meu blog, que hoje já atingiu a mais 60 mil acessos. Por ser um blog serio, tenho que considerar estes números. Não sou teólogo e nem pastor, mas sim capelão hospitalar formado em 2012 pela Igreja Batista, e pela UfMS em 2014 curso dado pelo professor de Bioética para os alunos de medicina da UfMS, e pastor, capelão e Capitão do Corpo de Bombeiros de MS Ednilson Reis    

Campo Grande 16 de março de 2015 dia da ultima revisão: jcr0856@hotmail.com 

Holy Bible commentary for books by José Carlos Ribeiro also in English, Greek and Hebrew
Comment on James. (Tg). Author: James the brother of Jesus. Date: About 48-62 AD
             Noble readers (as) the Letter of James, as we can see this well directed to the theological side, the way in which it is being shown. Try to observe how the theology sees this letter. The author identifies himself only as James. The name was fairly common; and the NT, lists at least five men with this name, two of whom were disciples of Jesus and one was his brother. Tradition ascribes the book to the brother of the Lord, and there is no reason for questioning. Of course, the writer was well known, and James the brother of Jesus, soon became leader of the church in Jerusalem (Acts 12:17;. 15. 13-21; 21:18; Gal 1:19;. 2.9,12). The language of the letter is similar to the speech of Jesus in At.15. Apparently, James was an unbeliever during Jesus' ministry (John 7.3-5). An appearance of Christ to him after his resurrection. (. 1 Cor 15.7) probably has led to such conversion; for he is listed with believers of Acts. 1:14. The Jewish historian Josephus indicates that James was stoned to death around AD 62; then, if he is the author, the letter was written before that date. The content of the book suggests that it may have been written just before the church council reported in At.15, which is meeting in about 49 AD The letter was probably written between 48 and 62 AD
 Content: Rather than speculate or discuss religious theories, James directs readers to a godly life. From Start to finish, the tone of this letter is imperative. In 108 verses are given 54 clear commandments, and 7 times James draws attention to his statements using terms of binding. This "servant of God" (v.1) writes as someone supervising other slaves. The result is a statement of Christian ethics, which equates to similar teachings in the NT
 Christ Revealed: Starting in the first verse and continuing throughout the letter, James recognizes the authority of Jesus, referring to "servant" or slave, of the Lord. The term applies to all Christians, for all true disciples of Christ recognize their sovereignty over their lives and spontaneously committed to their service. Christ is the object of our faith (2.1), the one whose name and whose power we perform our ministry (5.14,15), the rewarder of those who remain steadfast amidst trials (1.12), and one that will come who patiently waited (5.7-9). James identifies Christ as the "glory" (2.1), referring to the Shekinah, the glorious manifestation of God's presence among his people. Not only glorious for yourself, it is the divine glory, the presence of God on earth (Luke 2.30-32;.... John 1:14 Heb (1.3) considerable Of interest is the close parallel between the contents of the letter and the doctrine Jesus, especially the Sermon on the Mount. Although James did not exactly cite any statement of Jesus, there are more verbal reminiscences of the doctrine of the Lord in this letter than in the rest of the combined letters in the NT These allusions indicate a close association between James and Jesus and show the strong influence of the Lord in the author's life The Holy Spirit in Action:.. The letter specifically mentions the ES, only 4.5, which states that the Spirit who dwells in us want our complete loyalty, not supporting the rivalry . activity of the Holy Spirit can be seen in the ministry to patients described in 5.14-16 In the light of other biblical terminology that connects anointing with the Spirit (Isa 61.1..; Luc. 4:18; 1 John. 2.20-27), the anointing with oil is best understood as a symbol of E. Santo. Moreover, in Greek, the definite article used with the word "faith" in 5:15 particularizes this faith, suggesting that James is referring to the manifestation of the gift of faith (1 Cor. 12.9).
 James outline. I salute 1.1   II. Religion practice and judgments 1.2-18 1.2-12 external Adversity internal Temptations 1.13-18 III. Religion and practice the word of God 1.19-27  Listening to the Word 1.19-20 Receive the Word 1:21  Obey the Word 1.22-27 IV. Religion practice and human relationships 2.1-26 2.1-13  negative Bias positive Compassion 2.14-26  V. Religion and speech practice 3.1-18 - VI. Religion practice is worldliness 4.1-12  VII. Religion and business practice 4.13-5.6  VIII. Last appeals 5.7-11 5.7-11 For patience For one to talk pure 5:12 For prayer 5.13-18: Out of compassion 5.19-20 EPISTLE OF JAMES STUDY: Prof. Anísio Renato de Andrade. AUTHOR: According to the first verse of the epistle, the author's name is James, who introduces himself as "a servant of God and the Lord Jesus Christ." "James" is the Greek form of the Hebrew name "Jacob", which means "supplanter". In principle it may seem that the author is clear and well defined.
           However, it is not so. Since the New Testament mentions several people with the name "James", the question of which of them would have been the author of the letter. We have at least three different characters with the name of James 1 - The largest, the brother of John, son of Zebedee (Mt.10.1-4) - 2 - The smaller the son of Alpheus. (Mc.15.40). -  3 - The brother of Jesus (Mt.13.55; Mc.6.3). In Acts 1.13-14 three are present, but the text speaks of a certain Judas, who was the son of James. It is not clear if that James was one of the three aforementioned or could be a fourth character. The passages of the Gospels mentioning James, usually are referring to the brother of John. His death is mentioned in Acts 12.2. We do not know what happened to the son of Alpheus. From there, there are other references they cite James in Acts and the Epistles. Such passages are often related to the person of the brother of Jesus. In Galatians, Paul speaks of his contacts with James the Lord's brother, who was in Jerusalem. Based on this text, others are also associated, by implication, the same person. This association is widely accepted by critics and seems very consistent. Those who follow this link texts ultimately give the brother of Jesus the authorship of the letter in question. Some commentators prefer not to follow this trend and refrain from pointing the author. Whereas James the Lord's brother Jesus, wrote the letter we highlight some information about yourself, as we help the New Testament, conjectures and ecclesiastical tradition.
James does not create in Jesus before the crucifixion (John 7.5). It is possible that his conversion has taken place after the resurrection of Christ, when it appeared to him (I Cor.15.7). He then joined the disciples (At.1.14), becoming apostle (Gál.1.19) is one of the "pillars" of the church in Jerusalem (Gál.2.9). His leadership was the most prominent, as shown in Acts 12:17; 15.13-29; 21:18 and Galatians 2:12. James came to be called "fair" for his integrity, and "camel knee" due to marks owned by virtue of their constant prayers. According to Josephus, Jesus' brother died in 63 AD Being pressured by Jews to deny Christ and has remained firm in his convictions, James was thrown from a high place on the premises of the temple. Not having died with the fall, was stoned to death. Date - The date on which the letter is between the years 45 and 48 AD Some commentators suggest a period prior to the Pauline epistles in the second half of the first century. Main theme - Practical religion. Text key - 1:27 and 2:26. Features: The book has practical, rigorous content uses many illustrations, is direct, has style similar to the Sermon on the Mount. Presents many moral precepts.  The letter contains 108 verses, of which we have 54 commandments. On its rigor, include: James. 1.7; 1:26; 2.9; 2:10; 2:19; 3.6; 3.8; 3.14-15; 4.1-4; 4.8-9; 4:16; 5.1-6. TARGET: The chart is intended to 12 tribes of the Diaspora (dispersion). Are Jewish Christians who were scattered among various nations. (James 1.1;. 2.2). EVIDENCE AND TEMPTATIONS: James introduces the subject with impact words: "Take it all joy when you are sent various trials." (Jas. 1.2). It is not part of our modern thought an idea like that. In our time looking the slightest effort and be happy. The letter shows that the temptations and trials are present and important elements in the Christian life. Why is this important? James says, "knowing that the testing of your faith produces patience." (James. 1.3). We need to know that to have a positive attitude toward what God sends us or allows. Everything God allow negative in our way will have a purpose and produce any virtue in us. This, of course, if we are winners of this process. It is important to distinguish between evidence and temptation and their origin. James says that no one can say who is tempted by God (Jas. 1:13). God tests us puts us to the test. He does not tempt us. However, allow temptation. This comes from within us, attracted by external factors (Tg. 1.14-17). The bait is outside. The temptation is in the appetite of the fish. Different cases were the experiences of Adam and Eve and Christ. They had no sin, temptation was totally outside (Gen.3; Matthew 4.). Test is test. Temptation is induced to error. Every temptation can be seen as evidence.
However, not all evidence is temptation. For example, if God allows us to go through a state of financial difficulty, this can be a proof to show that we will continue trusting and faithful to the Lord or not. If, in the midst of all this, you see a chance to illicit gain, this will be a temptation. Being in the desert is proof. Offering "stones instead of bread" is temptation (Matt. 4.3). The proof and the temptation reveals what is in our hearts. Are ways to express who we are inside.  This statement does not serve that God knows us, because he already knows us fully. The proof and the temptation to show ourselves to our nature and weaknesses that maybe we did not know. In addition to self-knowledge, trials and temptations are learning opportunities, even when we fail. Such knowledge will be useful for the next time.                                
PRACTICE RELIGION: Confronting the Epistle to the Hebrews with James, we find that Hebrews contains an emphasis on faith. Recipients had to get rid of dependence they had in relation to the visible elements of Judaism. The invisible and heavenly values ​​are emphasized. James also wrote to the Hebrews. However, his speech has a different emphasis. He is emphasizing the visible. While the Book of Hebrews speaks of heaven, James "sets foot on the ground" and invites us to look at needs and challenges of day-to-day. There is no contradiction in that. The Hebrews were not to depend on visible elements, such as the temple, the priests and sacrifices, to establish or maintain their relationship with God. So faith in the unseen is emphasized. However, our Christianity can not be invisible. He needs to show through actions in the physical world. That part enters the emphasis of James on the value of the works. The invisible does not depend on visible, but must produce visible evidence, on pain of being considered non-existent. So James says, "Show me thy faith without thy works." (Jas. 2:18). If my faith does not produce works, then I have a faith as "effective" as the own unbelief. We need to show something, as the world waits to see. And this is only possible through works. James emphasizes the value of Christian character. His book does not apply to doctrinal exposition, but the urgent appeal to the practice of the Christian doctrine that is already known. The word knowledge is essential (Tg. 1.18,21). Listening is good habit (Jas. 1:19). Faith is indispensable (Tg. 1.6-7). But the process can not stop at this stage, because believe, the devils also believe. The insistence of the author is so that your readers put into practice the word of God. The letter shows the contrast that often occurs between faith and practice. We know too, believe in the word of God, but little practice and speak a different word we hear. James explains this contradiction and calls to correct such distortion. SOME Contradictions OBSERVED BY JAMES You hear the word, but is not fulfilled (Jas. 1:23). Consider yourself religious, but not bridle his tongue (Jas. 1:26). It meets in the name of Christ and is committed the partial in the same meeting (Tg. 2.1-4). Does anyone have faith but has not works (Jas. 2:14). Would-be good to others, but not this good practice (Tg. 2.15-16). Out of the same mouth proceed blessing and cursing (Tg. 3.10-12). Someone is considered wise, but have envy and selfish ambition (James. 3.13-16). "You desire and you have nothing" (Jas. 4.2). (Until the error was evident contradiction) "Ye ask, and receive not" (Jas. 4.3). You want to be friends with God and at the same time, friend of the world (Jas. 4.4). It is known to do good, but do not do (James 4:17.) SOME EXHORTATIONS CORRECTIVE: Ask God for wisdom (. Tg 1.5) Headquarters quick to listen, slow to speak and slow to anger (. Tg 1.19) Rejecting all filthiness , in humility receive the word (Jas. 1:21) Be ye doers of the word and not hearers only (Jas. 1:22). Shew by good conversation works with meekness of wisdom (Jas. 3:13) Submit yourselves to God (Jas. 4.7). Resist the devil and he will flee from you (James. 4.7) Come near to God (Jas. 4.8) Cleanse your hands (Tg. 4.8) Cleanse the hearts (Tg. 4.8) I felt the afflicted, mourn and weep (James . 4.9) Be patient (Tg. 5.7) Pray (Jas. 5:13) Sing praises (Jas. 5:13) Confess your faults one to another (Jas. 5:16) The practice proposed by James can be translated by "good works." This includes: - Shares in favor of others. Example: "To visit the fatherless and widows in their affliction" (James 1:27.). - Good behavior: "to keep himself unspotted from the world" (James 1:27.). Usually we care to do no harm to others. That's right, but in addition, we need to make it right, because if we do, we are sinning (Jas. 4:17). Word of knowledge, faith in God and rituals may well be a false religion if they are not associated with obedience, which translates into practice the word boss. Practice has shown wisdom, which is the knowledge assimilated and applied. James presents a hypothetical religious meeting where conspicuous by partiality. It is the religion devoid of wisdom, love and obedience to the divine precepts (Tg. 2.1-4). Note that in all the chapters of the book we find instances of the words "wisdom", "wise" or conjugations of the verb "to know": Tg. 1.3,5; 2:20; 3.1,13,15,17; 4.4,14,17; 5.20. In some passages, the use of the verb appears to be only syntactic order. In others, it is clear the issue of knowledge and wisdom. The book of James has also been considered by some as the "book of wisdom" of the New Testament, not only by the above verses, but by his use of practical moral advice in the same way as seen in the wisdom books of the Old Testament, mainly Proverbs.
CAUTION WITH THE WORDS: Besides the works, James highlights what we say. If we believe in the word of God must speak according to this word, and doing so (Jas. 2:12). The warnings regarding the language are diverse: - Do not speak rashly. Be slow to speak (Jas. 1:19). Once spoken, the word can not be collected. Therefore, it is good to reflect before deciding something. Thus, we will avoid offenses, botched orders (Tg. 4.3), uncertain plans (Tg. 4.13-15) and even votes that we can not meet (Obs. Ecclesiastes. 5.4-6). - Do not talk too much. James uses the terms "stop", "curb" and "tame" the language. (James 1:26;. 3.1-12). - Do not lie (James 3:14.). - Do not curse (James 3:10.). - Do not accuse God (James 1:13.). - Do not use empty words in place of the required action (James 2:16.). This talk will can even be a prayer. There are times when it is no use to pray. We have to act. Remember Moses before the Red Sea. God said, "Why do you cry to me Tell the children of Israel that they go forward." (Exodus 14:15.). - Do not speak ill or judge the brothers (James 4:11.). If there is a problem to be solved with a person, then it's no use to comment on the fact with others. Perhaps evil spoken to be true. However, still it is slander. Even if the brother is wrong, we should not defame him. When Noah stripped in his tent, his son Ham was soon spread the news and so was cursed. The sons Shem and Japheth took the measure to cover the parental nudity and so were blessed. - Do not complain about the brothers (James 5.9.). - Do not swear (James 5:12.). Following the chapter 5, verse 13 onwards, the author tells us what we should speak instead of complaints, or oaths: Pray, sing praise, confess their sins. In summary, James relates: The word of God, which must be heard and received; The faith we place in God and his word; Our talk and our actions, which must be consistent with the word, consequences and indispensable evidence of our faith. REPENTANCE AND JUDGMENT: Facing a religious reality as contradictory and in view of the divine judgment, James invites his readers to repentance. Judgment, justice and terms derived calls to repentance, to cry, to confession. Tg. 1:20; Tg. 4.7-10 FAITH AND WORKS.
                     One of the most controversial issues surrounding the book of James is the clash between faith and works. James appreciates both a thing (1.6) and the other (2:14). But his letter speaks of the works, as the author noted the seriousness of the lack of them in the religious life of the people. It's like a doctor who is indicating a dietary supplement to address the lack of a certain nutrient, without, however, belittling others. Faith is as important as is shown in Romans and Hebrews. However, if that faith does not produce visible evidence, it will be a plan that was never carried out and are as fruitless trees. Work is the fruit (Jas. 3.13,17). The fruit of the Spirit is love, joy, peace, patience, kindness, goodness, faithfulness, gentleness and self-control (Galatians 5:22). However, these virtues must be manifested by acts and facts. The fruit can not be abstract. Needs to be concrete. What good is an undisclosed love, not transmitted through actions? (I John 3:18). Faith works by love (Galatians 5.6). Love is the channel through which flows the faith. The result is work. Faith is top shows on this issue because our salvation depends on it. "By grace are ye saved through faith" (Ephesians. 2.8). "He that believeth and is baptized shall be saved; but he that believeth not shall be damned." (Mk. 16:16). Believing is faith. Baptism is the work, physical act. Note that no one will be condemned by the lack of baptism but by the lack of faith. However, one who has faith should manifest it through obedience acts, including up baptizing. The works should occur according to the resources and the time that God has given us. For example, the thief who converted on the cross next to Christ, had no time to be baptized or do any work. However, it was saved. We, however, we have time and resources we should do good works, not to be saved, but as a natural result of our faith. Faith is superior because it produces the works and not the opposite. James says, "... if someone says he has faith but does not have works ... perhaps can faith save him?" (Jas. 2:14). The author is not conditioned on salvation to the practice of good works. The meaning is this: if one's faith does not produce works, it can be concluded that this same faith does not produce salvation because it is ineffective or nonexistent. CONFLICT BETWEEN APPARENT JAMES AND PAUL "You see that a man is justified by works and not by faith alone." James 2:24. "Therefore we conclude that a man is justified by faith without the deeds of the law" - Paul, in Romans 3:28. Reading these two verses, we can think that James and Paul are contradicting. Some commentators argue that the contradiction exists and that is inexplicable. The very reformer Martin Luther had this position and even used the expression "epistle of straw" to refer to the book of James.
                    Some say that James has written to attack Paul and his teachings. Such assumptions undermine the divine inspiration of the Holy Scriptures. Other theologians have the following solution: When writing to the Romans, Paul presented arguments that aimed to combat the Judaizing thesis of those who demanded the Gentiles compliance with the Mosaic Law. Thus, the apostle made it clear that salvation does not depend on works of the law, does not depend on Jewish rituals. In his presentation, Paul reminds readers that Abraham was not justified by works of the law even by circumcision, as the patriarch had your experience with God at a time when the Mosaic law did not exist and even before he was circumcised. So your experience was based on faith. Paul was not talking about good works in general. He was referring specifically to those works required by law. In turn, James is concerned about "the other side of the coin." Many Christians were reducing Christianity to a theoretical religion, only spiritual, with no visible effects. To these, James says that the works are important. Abraham is used again as an example. Once you have your experience by faith, not Abraham crossed his arms. Abraham acted. He went out of his land, was willing to offer Isaac, and did all that God wanted him to do. So, before we are Christians, nothing rush the our good works. "Paul is spending". However, now that we are saved by faith, we need to execute the works as normal result of an authentic and healthy Christianity. "James is charging." In Romans 3, Paul is presented to the futility of the works of the law in the plan of salvation. In other writings, the apostle makes it clear how much value the good works in general. Not that they can save us. "By grace are ye saved through faith, and that not of yourselves: it is the gift of God. Not of works, lest anyone should boast." (Ephesians 2.8-9). However, we must do good works, because this is one of the reasons for our stay in this world. Otherwise, we could have been caught up in the moment of conversion. "For we are his workmanship, created in Christ Jesus unto good works, which God prepared beforehand that we should walk in them." (Ephesians 2:10). Note that are words of Paul in the continuation of the text mentioned above. When he wrote to Titus, Paul put in good works the greater emphasis of the letter (Titus 2.7,14; 3.1,8 14). However, in the same text, the apostle makes it clear that the works do not save (Titus 3.4-5). Considering their general epistles, Paul emphasizes faith, without devaluing the works. James emphasizes the works, without detracting faith. In fact, both are important. Faith without works is dead. Similarly, the works without faith are dead works (Heb. 6.1). In case of printed materials of this use, please mention the author's name: Anísio Renato de Andrade - Bachelor of Theology. www.santovivo.net REFERENCES: SANCHEZ, Thomas Parra, The Times of Jesus - Ed Pauline.. GONZÁLEZ, Justo L., An Illustrated History of Christianity - Volume 1 - Ed New Life.. PACKER, JI, Tenney, Merrill C., WHITE JR, William, The World of the New Testament - Ed. Life.. TURNER, Donald D., New Testament Introduction - Regular Baptist Press. CULLMANN, Oscar, The Formation of the New Testament - Ed Synod.. GIBERT, Pierre, How the Bible was Written - Ed Pauline.. ELWELL, Walter A., ​​Bible Student Manual - CPAD. HOUSE, H. Wayne, The New Testament in Pictures - Ed Life.. Josephus Flavius, The History of the Jews - CPAD. DOUGLAS, JD, The New Bible Dictionary - Ed Thompson New Life Reference Bible -. Translation King James - Contemporary version - Ed Bible Holy Life -. Translation King James Version - Revised Standard Version - Bible Society of Brazil.
            Noble readers (as) al behold another theological commentary now in James' letter. The theological commentary is more comprehensive, as these people study more thoroughly the topic. I am not a theologian or pastor, but a person who really read the Bible, but it has a different opinion of a theologian. I hope to have given you all an opportunity to know and know a little more what is each Bible book.
Thank you all for your encouragement, and support that you have given me through my blog, which today has reached over 60,000 hits. Being a serious blog, I have to consider these numbers.
I am not a theologian nor shepherd, but hospital chaplain formed in 2012 by the Baptist Church, and the UFMs in 2014 course given by Professor of Bioethics for medical students UFMS, and pastor, chaplain, and Captain MS Ednilson Fire Department Kings
Campo Grande March 16, 2015 day of the last revision: jcr0856@hotmail.com

Αγία Γραφή σχόλια για τα βιβλία από τον José Carlos Ribeiro επίσης στα αγγλικά, ελληνικά και εβραϊκά
Σχόλιο για τον James. (Tg). Συγγραφέας: Ιάκωβος ο αδελφός του Ιησού. Ημερομηνία: Περίπου 48-62 μ.Χ.
             Noble αναγνώστες (όπως) η Επιστολή του Ιακώβου, όπως μπορούμε να δούμε αυτό και κατευθύνεται προς τη θεολογική πλευρά, ο τρόπος με τον οποίο προβάλλεται. Προσπαθήστε να παρατηρήσουμε πως η θεολογία βλέπει αυτό το γράμμα. Ο συγγραφέας αναγνωρίζει τον εαυτό του μόνο, όπως ο James. Το όνομα ήταν αρκετά κοινό? και η αυχενική διαφάνεια, απαριθμεί τουλάχιστον πέντε άνδρες με αυτό το όνομα, δύο από τους οποίους ήταν μαθητές του Ιησού και ο ένας ήταν ο αδελφός του. Η παράδοση αποδίδει το βιβλίο στον αδελφό του Κυρίου, και δεν υπάρχει κανένας λόγος για ανάκριση. Φυσικά, ο συγγραφέας ήταν γνωστό, και ο Ιάκωβος ο αδελφός του Ιησού, σύντομα έγινε ηγέτης της εκκλησίας της Ιερουσαλήμ (Πράξεις 12:17 ;. 15. 13-21? 21:18? Gal 1:19 ;. 2.9,12). Η γλώσσα της επιστολής είναι παρόμοια με την ομιλία του Ιησού στο At.15. Προφανώς, ο James ήταν ένας άπιστος κατά τη διακονία του Ιησού (Ιωάννης 7,3 έως 5). Η εμφάνιση του Χριστού σε αυτόν μετά την ανάστασή του. (. 1 Κορ 15,7) μάλλον έχει οδηγήσει σε μια τέτοια μετατροπή? γιατί είναι εισηγμένη με τους πιστούς των Πράξεων. 1:14. Ο Ιουδαίος ιστορικός Ιώσηπος αναφέρει ότι ο James λιθοβολήθηκε μέχρι θανάτου γύρω στο 62? Στη συνέχεια, αν αυτός είναι ο συγγραφέας, η επιστολή γράφτηκε πριν από την ημερομηνία αυτή. Το περιεχόμενο του βιβλίου δείχνει ότι μπορεί να έχει γραφεί λίγο πριν την εκκλησία συμβουλίου που αναφέρθηκαν στο At.15, η οποία θα συνεδριάσει σε περίπου 49 μ.Χ. Η επιστολή γράφτηκε μάλλον μεταξύ 48 και 62 μ.Χ.   Περιεχόμενο: Αντί να κάνουμε εικασίες ή να συζητήσουν τις θρησκευτικές θεωρίες, Τζέιμς κατευθύνει τους αναγνώστες σε μια ευσεβή ζωή. Από την αρχή μέχρι το τέλος, ο τόνος της παρούσας επιστολής είναι επιτακτική ανάγκη. Σε 108 στίχους δίνονται σαφείς εντολές 54 και 7 φορές James εφιστά την προσοχή στις δηλώσεις του, χρησιμοποιώντας τους όρους των δεσμευτικών. Αυτό το «δούλος του Θεού» (V.1) γράφει ως κάποιος να επιβλέπουν άλλους σκλάβους. Το αποτέλεσμα είναι μια δήλωση της χριστιανικής ηθικής, η οποία ισοδυναμεί με παρόμοιες διδασκαλίες του Ν.Τ.
 Χριστός αποκάλυψε: Ξεκινώντας από το πρώτο στίχο και συνεχίζεται σε όλη την επιστολή, ο James αναγνωρίζει την εξουσία του Ιησού, αναφέρεται σε «υπηρέτης» ή δούλος, του Κυρίου. Ο όρος ισχύει για όλους τους Χριστιανούς, για όλα αληθινοί μαθητές του Χριστού αναγνωρίζουν την κυριαρχία τους πάνω στις ζωές τους και αυθόρμητα δεσμευτεί για την υπηρεσία τους. Ο Χριστός είναι το αντικείμενο της πίστης μας (2.1), ο ένας του οποίου το όνομα και των οποίων η ισχύς που εκτελούν διακονία μας (5.14,15), η ανταμείβει όσους παραμένουν σταθεροί μέσα σε δοκιμές (1.12), και ένα που θα έρθει οι οποίοι περίμεναν υπομονετικά (5,7 έως 9). James προσδιορίζει Χριστός ως «δόξα» (2.1), αναφερόμενος στην Σεκίνα, την ένδοξη φανέρωση της παρουσίας του Θεού ανάμεσα στους ανθρώπους του. Όχι μόνο ένδοξη για τον εαυτό σας, είναι η θεϊκή δόξα, η παρουσία του Θεού στη γη (Λουκάς 2,30 έως 32? .... Ιωάννης 1:14 Εβρ (1.3) σε σημαντικές Ενδιαφέρον παρουσιάζει ο στενός παραλληλισμός μεταξύ του περιεχομένου της επιστολής και το δόγμα Ο Ιησούς, ειδικά η επί του Όρους Ομιλία. Παρά το γεγονός ότι ο James δεν αναφέρει ακριβώς οποιαδήποτε δήλωση του Ιησού, υπάρχουν περισσότερες λεκτικές αναμνήσεις του δόγματος του Κυρίου στην επιστολή αυτή από ό, τι στην υπόλοιπη συνδυασμένων γράμματα του ΝΤ Αυτές οι αναφορές δείχνουν μια στενή σχέση μεταξύ James και τον Ιησού και δείχνουν την ισχυρή επιρροή του Κυρίου στη ζωή του συγγραφέα Το Άγιο Πνεύμα σε δράση: .. Η επιστολή αναφέρει συγκεκριμένα την Ισπανία, μόνο 4,5, το οποίο αναφέρει ότι το Πνεύμα που κατοικεί μέσα μας θέλουν την πλήρη πίστη μας, δεν υποστηρίζουν την αντιπαλότητα . επενέργεια του Αγίου Πνεύματος μπορεί να δει κανείς στο υπουργείο με τους ασθενείς που περιγράφονται στο 5,14 με 16 Υπό το φως των άλλων βιβλική ορολογία που συνδέει χρίσμα του Πνεύματος (Ησ 61.1 ..? Luc. 4:18? 1 Ιωάννη. 2,20 - 27), η επάλειψη με λάδι και γίνεται καλύτερα κατανοητή ως ένα σύμβολο της Ε Santo. Επιπλέον, στα ελληνικά, το οριστικό άρθρο χρησιμοποιείται με τη λέξη "πίστη" σε 5:15 αποσαφηνίζει αυτή την πίστη, γεγονός που υποδηλώνει ότι ο James αναφέρεται στην εκδήλωση της το δώρο της πίστης (1 Κορ. 12,9).
 James περίγραμμα. Χαιρετίζω 1.1 ΙΙ. Ασκούν τη θρησκεία και τις αποφάσεις 1,2 - 18 1,2 έως 12 εξωτερικές εσωτερική  Tentações   αντιξοότητα 1,13 έως 18 III. Θρησκεία και να ασκήσουν το λόγο του Θεού 1,19 έως 27  Ακρόαση του Word 1,19 - 20λαμβάνω Λόγο 1:21  Να υπακούτε τον Λόγο 1,22 έως 27 IV. Ασκούν τη θρησκεία και τις ανθρώπινες σχέσεις 2,1 - 26 2,1 έως 13  αρνητική προκατάληψη θετικό Συμπόνια 2,14 έως 26  V. Θρησκεία και ομιλία πρακτική 3,1 έως 18  VI. Πρακτική θρησκεία είναι κοσμικότητα 4,1 έως 12  VII. Θρησκεία και επιχειρηματικές πρακτικές 04.13 - 05.06 è VIII. Τελική προσφυγές 5,7 - 11 5,7 έως 11  από  υπομονή  από ένας να μιλήσει καθαρά 5:12   από  προσευχή 5,13 - 18: Από 5,19 έως 20 συμπόνια Επιστολή του Ιακώβου ΜΕΛΕΤΗ: Καθηγητής Anísio Renato de Andrade. ΣΥΓΓΡΑΦΕΑΣ: Σύμφωνα με το πρώτο εδάφιο της επιστολής, το όνομα του συγγραφέα είναι ο James, ο οποίος εισάγει τον εαυτό του ως «υπηρέτης του Θεού και του Κυρίου Ιησού Χριστού." "James" είναι η ελληνική μορφή του εβραϊκό όνομα «Ιακώβ», που σημαίνει «αντικαταστάτης». Στην αρχή μπορεί να φαίνεται ότι ο συγγραφέας είναι σαφής και καλά καθορισμένη.
           Ωστόσο, αυτό δεν είναι έτσι. Δεδομένου ότι η Καινή Διαθήκη αναφέρει πολλά άτομα με το όνομα "James", το ζήτημα του ποια από αυτά θα ήταν ο συντάκτης της επιστολής. Έχουμε τουλάχιστον τρεις διαφορετικούς χαρακτήρες με το όνομα του Ιακώβου 1 - Ο μεγαλύτερος, ο αδελφός του Ιωάννης, γιος του Ζεβεδαίου (Mt.10.1-4) è 2 - Όσο μικρότερος είναι ο γιος του Αλφειού. (Mc.15.40). è 3 - Ο αδελφός του Ιησού (Mt.13.55? Mc.6.3). Στις Πράξεις 1,13 - 14 τρεις είναι παρόντες, αλλά το κείμενο μιλάει για κάποιον Ιούδα, ο οποίος ήταν γιος του Τζέιμς. Δεν είναι σαφές αν αυτό James ήταν ένα από τα τρία προαναφερθέντα ή θα μπορούσε να είναι ένας τέταρτος χαρακτήρας. Τα χωρία των Ευαγγελίων που παραπέμπουν James, συνήθως αναφερόμαστε με τον αδελφό του Ιωάννη. Ο θάνατός του αναφέρεται στις Πράξεις 12.2. Δεν ξέρουμε τι συνέβη στο γιο του Αλφειού. Από εκεί, υπάρχουν και άλλες αναφορές που αναφέρουν James στις Πράξεις και τις Επιστολές. Τέτοια περάσματα συχνά σχετίζονται με το πρόσωπο του αδελφού του Ιησού. Στο Γαλάτας, ο Παύλος μιλάει για τις επαφές του με τον αδελφό του James του Κυρίου, ο οποίος ήταν στην Ιερουσαλήμ. Με βάση αυτό το κείμενο, οι άλλοι συνδέονται επίσης, κατά συνέπεια, το ίδιο πρόσωπο. Αυτή η συσχέτιση είναι ευρέως αποδεκτή από τους κριτικούς και φαίνεται πολύ συνεπής. Όσοι ακολουθούν αυτό το Link κείμενα τελικά να δώσει τον αδελφό του Ιησού με τον συντάκτη του εν λόγω επιστολή. Ορισμένοι σχολιαστές προτιμούν να μην ακολουθήσει την τάση αυτή και να απέχουν από δείχνοντας τον συγγραφέα. Ενώ ο Ιάκωβος ο αδελφός του Κυρίου Ιησού, έγραψε την επιστολή επισημαίνουμε κάποιες πληροφορίες για τον εαυτό σας, όπως έχουμε βοηθήσει την Καινή Διαθήκη, εικασίες και εκκλησιαστική παράδοση.
Ο James δεν δημιουργεί στον Ιησού πριν από τη σταύρωση (Ιω 7,5). Είναι πιθανό ότι η μετατροπή του έλαβε χώρα μετά την ανάσταση του Χριστού, όταν εμφανίστηκε σε αυτόν (Ι Cor.15.7). Ένωσε έπειτα τους μαθητές (At.1.14), να γίνει απόστολος (Gál.1.19) είναι ένας από τους «πυλώνες» της Εκκλησίας στην Ιερουσαλήμ (Gál.2.9). Η ηγεσία του ήταν το πιο σημαντικό, όπως φαίνεται στις Πράξεις 12:17? 15,13 με 29? 21:18 και Γαλάτες 2:12. James ήρθε να κληθεί «δίκαιη» για την ακεραιότητά του, και "καμήλα γόνατο», λόγω των σημαδιών που ανήκουν δυνάμει της διαρκείς προσευχές τους. Σύμφωνα με τον Ιώσηπο, ο αδελφός του Ιησού πέθανε το 63 μ.Χ. πιέζονται από τους Εβραίους για να αρνηθεί το Χριστό και έχει παραμείνει σταθερή στις πεποιθήσεις του, ο James ρίχτηκε από μια υψηλή θέση στις εγκαταστάσεις του ναού. Δεν έχει πεθάνει με την πτώση, λιθοβολήθηκε μέχρι θανάτου. Ημερομηνία - Η ημερομηνία κατά την οποία το έγγραφο είναι μεταξύ των ετών 45 και 48 μ.Χ. Μερικοί σχολιαστές προτείνουν μια περίοδο πριν από τις επιστολές του Παύλου στο δεύτερο μισό του πρώτου αιώνα. Κύριο θέμα - Πρακτική θρησκεία. Βασικό κείμενο - 1:27 και 2:26. Χαρακτηριστικά: Το βιβλίο έχει πρακτικό, αυστηρή περιεχομένου χρησιμοποιεί πολλές εικόνες, είναι άμεση, έχει στυλ παρόμοιο με την επί του Όρους Ομιλία. Παρουσιάζει πολλές ηθικές παραινέσεις.
                Η επιστολή περιέχει 108 στίχους, από τους οποίους έχουμε 54 εντολές. Την αυστηρότητα του, περιλαμβάνουν: Τζέιμς. 1.7? 1:26? 2.9? 2:10? 2:19? 3.6? 3.8? 3,14 με 15? 4,1 με 4? 4,8 έως 9? 4:16? 5,1 - 6. ΣΤΟΧΟΣ: Το διάγραμμα προορίζεται σε 12 φυλές της Διασποράς (διασπορά). Οι Εβραίοι Χριστιανοί που ήταν διασκορπισμένα μεταξύ των διαφόρων εθνών. (James 1.1 ;. 2.2). ΑΠΟΔΕΙΞΗ και τους πειρασμούς: James εισάγει το θέμα με τις λέξεις επιπτώσεων: «Πάρτε όλα χαρά όταν αποστέλλονται διάφορες δοκιμές." (Ιακ. 1.2). Δεν είναι μέρος της σύγχρονης σκέψης μας μια ιδέα όπως αυτή. Στην εποχή μας, που αναζητούν την παραμικρή προσπάθεια και να είναι ευτυχισμένος. Η επιστολή δείχνει ότι οι πειρασμοί και οι δοκιμασίες υπάρχουν και σημαντικά στοιχεία στη χριστιανική ζωή. Γιατί είναι αυτό σημαντικό; James λέει, "γνωρίζοντας ότι η δοκιμασία της πίστης σας παράγει υπομονή." (James. 1.3). Πρέπει να ξέρετε ότι για να έχουν μια θετική στάση απέναντι σε αυτό που μας στέλνει ή επιτρέπει ο Θεός. Όλα επιτρέπει ο Θεός αρνητικά στο δρόμο μας θα έχει ένα σκοπό και να παράγουν κάθε αρετή μας. Αυτό, βέβαια, αν είμαστε νικητές αυτής της διαδικασίας. Είναι σημαντικό να γίνει διάκριση μεταξύ των αποδεικτικών στοιχείων και τον πειρασμό και την προέλευσή τους. James λέει ότι κανείς δεν μπορεί να πει ποιος έχει μπει στον πειρασμό από το Θεό (Ιακ. 1:13). Ο Θεός δοκιμάζει μας μας βάζει σε δοκιμασία. Δεν μας δελεάσει. Ωστόσο, επιτρέπουν στον πειρασμό. Αυτό πηγάζει από μέσα μας, που προσελκύονται από εξωτερικούς παράγοντες (Tg. 1,14 - 17). Το δόλωμα είναι έξω. Ο πειρασμός είναι στην όρεξη των ψαριών. Διαφορετικές περιπτώσεις ήταν οι εμπειρίες του Αδάμ και της Εύας και του Χριστού. Δεν είχαν καμία αμαρτία, ο πειρασμός ήταν εντελώς έξω (Gen.3? Ματθαίος 4). Test είναι τεστ. Πειρασμός προκαλείται σε λάθος. Κάθε πειρασμός μπορεί να θεωρηθεί ως αποδεικτικό στοιχείο.
Ωστόσο, δεν είναι όλες οι ενδείξεις είναι πειρασμός. Για παράδειγμα, αν ο Θεός μας επιτρέπει να περάσουν από μια κατάσταση οικονομικής δυσχέρειας, αυτό μπορεί να είναι μια απόδειξη για να δείξει ότι θα συνεχίσουμε εμπιστοσύνης και πιστοί στον Κύριο ή όχι. Εάν, στη μέση του όλα αυτά, μπορείτε να δείτε μια ευκαιρία να παράνομη κέρδος, αυτό θα είναι ένας πειρασμός. Όντας στην έρημο είναι η απόδειξη. Προσφορά "πέτρες αντί για ψωμί" είναι πειρασμός (Ματθ. 4.3). Η απόδειξη και ο πειρασμός αποκαλύπτει τι είναι στις καρδιές μας. Υπάρχουν τρόποι για να εκφράσουν αυτό που είμαστε μέσα.
 Η δήλωση αυτή δεν εξυπηρετεί ότι ο Θεός μας ξέρει, γιατί μας γνωρίζει ήδη πλήρως. Η απόδειξη και τον πειρασμό να δείξει τους εαυτούς μας με τη φύση και τις αδυναμίες που ίσως δεν ξέραμε μας. Εκτός από την αυτογνωσία, δοκιμασίες και τους πειρασμούς οι ευκαιρίες μάθησης, ακόμη και όταν αποτυγχάνουμε. Οι γνώσεις αυτές θα είναι χρήσιμη για την επόμενη φορά. Ασκούν τη θρησκεία: Αντιμετωπίζοντας την Επιστολή προς τους Εβραίους με τον James, διαπιστώνουμε ότι Εβραίους περιέχει μια έμφαση στην πίστη. Οι δικαιούχοι έπρεπε να απαλλαγούμε από την εξάρτηση που είχαν σε σχέση με τα ορατά στοιχεία του Ιουδαϊσμού. Τα αόρατα ουράνια και αξίες τόνισε. Ιάκωβος έγραψε επίσης στους Εβραίους. Ωστόσο, η ομιλία του έχει διαφορετική έμφαση. Ο ίδιος τονίζει τη ορατό. Ενώ το βιβλίο των Εβραίων μιλάει για τον ουρανό, ο James "πατήσει στο έδαφος» και μας καλεί να δούμε τις ανάγκες και τις προκλήσεις της ημέρας με την ημέρα. Δεν υπάρχει καμία αντίφαση σε αυτό. Οι Εβραίοι ήταν να μην εξαρτάται από ορατά στοιχεία, όπως το ναό, οι ιερείς και θυσίες, για να δημιουργήσουν ή να διατηρήσουν τις σχέσεις τους με το Θεό. Έτσι, η πίστη στην αθέατη τονίζεται. Ωστόσο, ο χριστιανισμός μας δεν μπορεί να είναι αόρατο. Θέλει να δείξει μέσα από τις δράσεις στο φυσικό κόσμο. Το τμήμα εισέρχεται στην έμφαση του Ιακώβου για την αξία των έργων. Το αόρατο δεν εξαρτάται από το ορατό, αλλά πρέπει να παράγουν ορατά αποδεικτικά στοιχεία, επί ποινή θεωρείται ανύπαρκτη. Έτσι λέει ο Ιάκωβος, «Δείξε μου την πίστη σου χωρίς τα έργα σου." (Ιακ. 2:18). Αν η πίστη μου δεν παράγουν έργα, τότε έχω μια πίστη ως «αποτελεσματική», όπως την δική απιστία. Πρέπει να δείξει κάτι, καθώς ο κόσμος περιμένει να δει. Και αυτό είναι δυνατή μόνο μέσα από τα έργα. Ο James τονίζει την αξία του χριστιανικού χαρακτήρα. Το βιβλίο του δεν ισχύει για δογματική έκθεση, αλλά η επείγουσα έκκληση προς την πρακτική του χριστιανικού δόγματος που είναι ήδη γνωστό. Η λέξη γνώση είναι απαραίτητη (Tg. 1.18,21). Ακούγοντας είναι καλή συνήθεια (Ιακ. 1:19). Η πίστη είναι απαραίτητη (Tg. 1,6 - 7). Αλλά η διαδικασία δεν μπορεί να σταματήσει σε αυτό το στάδιο, διότι πιστεύω, οι διάβολοι πιστεύουν επίσης. Η επιμονή του συγγραφέα είναι, έτσι ώστε οι αναγνώστες σας να βάλει σε εφαρμογή το λόγο του Θεού. Η επιστολή δείχνει την αντίθεση που συχνά συμβαίνει ανάμεσα στην πίστη και την πρακτική. Γνωρίζουμε, επίσης, πιστεύουν στο λόγο του Θεού, αλλά λίγη πρακτική και μιλούν μια διαφορετική λέξη που ακούμε. James εξηγεί αυτή την αντίφαση και καλεί να διορθώσει τέτοια παραμόρφωση. Κάποιες αντιφάσεις ΤΗΡΕΙ Ο JAMES ακούτε τη λέξη, αλλά δεν πληρούται (Ιακ. 1:23). Σκεφτείτε τον εαυτό σας θρησκευτική, αλλά δεν χαλιναγωγεί τη γλώσσα του (Ιακ. 1:26). Ανταποκρίνεται στο όνομα του Χριστού και έχει δεσμευτεί η μερική κατά την ίδια συνεδρίαση (Tg. 2,1 - 4). Υπάρχει κάποιος που έχει πίστη αλλά δεν έχει έργα (Ιακ. 2:14). Θα-είναι καλό για τους άλλους, αλλά όχι αυτή η καλή πρακτική (Tg. 2,15 - 16). Από το ίδιο στόμα προχωρήσει ευλογία και κατάρα (Tg. 3,10 - 12). Κάποιος θεωρείται σοφός, αλλά έχουν φθόνο και εγωιστική φιλοδοξία (James. 3,13 - 16). «Επιθυμείτε και δεν έχετε τίποτα» (Ιακ. 4.2). (Μέχρι το σφάλμα ήταν εμφανής αντίφαση) "Ζητάτε και δεν λαμβάνουν» (Ιακ. 4.3). Θέλετε να είστε φίλοι με τον Θεό και την ίδια στιγμή, ο φίλος του κόσμου (Ιακ. 4.4). Είναι γνωστό ότι κάνει καλό, αλλά δεν κάνουν (Ιακώβου 4:17.) ΜΕΡΙΚΕΣ παραινέσεις ΔΙΟΡΘΩΤΙΚΗ: (. Tg 1.5) (. Tg 1.19) Ζητήστε από τον Θεό για σοφία Αρχηγείου γρήγορα να ακούσει, αργός στο να μιλάει, αργός σε οργή, απορρίπτοντας όλες τις ρυπαρότητα , με ταπεινοφροσύνη λαμβάνουν τη λέξη (Ιακ. 1:21) Να ye doers της λέξης και όχι μόνο ακροατές (Ιακ. 1:22). Shew με καλή συνομιλία λειτουργεί με πραότητα σοφίας (Ιακ. 3:13) Υποβολή εαυτό σας στο Θεό (Ιακ. 4.7). Αντισταθείτε στον διάβολο, και θα φύγει από σας (James. 4.7) Ελάτε κοντά στον Θεό (Ιακ. 4,8) Καθαρίστε τα χέρια σας (Tg. 4.8) Καθαρίστε τις καρδιές (Tg. 4.8) ένιωσα τον ταλαιπωρημένο, θρηνώ και κλαίω (James 4.9.) Να είστε υπομονετικοί (Tg. 5.7) Προσευχήσου (Ιακ. 5:13) εξυμνήσει (Ιακ. 5:13) Ομολόγησε τις αστοχίες σας το ένα στο άλλο (Ιακ. 5:16) Η πρακτική που προτείνονται από τον James μπορεί να μεταφραστεί ως «καλά έργα». Αυτό περιλαμβάνει: - Μετοχές υπέρ των άλλων. Παράδειγμα: "Για να επισκεφθείτε τους ορφανούς και τις χήρες στη θλίψη τους» (Ιακώβου 1:27.). - Καλή συμπεριφορά: "για να κρατήσει τον εαυτό του αμόλυντο από τον κόσμο» (Ιακώβου 1:27.). Συνήθως μας ενδιαφέρει να μην κάνει κακό σε άλλους. Αυτό είναι σωστό, αλλά, επιπλέον, πρέπει να κάνουμε το σωστό, γιατί αν το κάνουμε, εμείς αμαρτάνουμε (Ιακ. 4:17). Λόγο της γνώσης, την πίστη στο Θεό και τελετουργίες μπορεί να είναι μια ψεύτικη θρησκεία, αν δεν συνδέονται με την υπακοή, η οποία μεταφράζεται σε πράξη το αφεντικό λέξη. Η πρακτική έχει δείξει τη σοφία, η οποία είναι η γνώση αφομοιωθεί και να εφαρμόζονται. Ο James παρουσιάζει μια υποθετική θρησκευτική συνάντηση όπου έλαμψε διά της μεροληψίας. Είναι η θρησκεία στερείται της σοφίας, της αγάπης και υπακοής με τις θείες εντολές (Tg. 2,1 - 4). Σημειώστε ότι σε όλα τα κεφάλαια του βιβλίου συναντάμε περιπτώσεις των λέξεων «σοφία», «σοφός» ή συζυγίες του ρήματος "να ξέρετε": Tg. 1.3,5? 2:20? 3.1,13,15,17? 4.4,14,17? 5.20.
Σε ορισμένες διόδους, η χρήση του ρήματος φαίνεται να είναι μόνο συντακτική σειρά. Σε άλλες περιπτώσεις, είναι σαφές το ζήτημα της γνώσης και της σοφίας. Το βιβλίο του James έχει επίσης θεωρηθεί από κάποιους ως το «βιβλίο της σοφίας» της Καινής Διαθήκης, όχι μόνο από τους παραπάνω στίχους, αλλά με τη χρήση του από την πρακτική ηθική συμβουλές κατά τον ίδιο τρόπο, όπως φαίνεται στη σοφία βιβλία της Παλαιάς Διαθήκης, κυρίως Παροιμίες.
ΠΡΟΣΟΧΗ με τις λέξεις: Εκτός από τα έργα, ο James τονίζει ό, τι λέμε. Αν πιστεύουμε στο λόγο του Θεού πρέπει να μιλήσει, σύμφωνα με αυτή τη λέξη, και να κάνει έτσι (Ιακ. 2:12). Οι προειδοποιήσεις σχετικά με τη γλώσσα είναι ποικίλες: - Μη μιλάτε απερίσκεπτα. Να είστε αργός στο να μιλάει (Ιακ. 1:19). Όταν μίλησε, η λέξη δεν μπορεί να εισπραχθεί. Ως εκ τούτου, είναι καλό να αντανακλά πριν αποφασίσει κάτι. Έτσι, θα αποφύγουμε αδικήματα, κακότεχνη παραγγελίες (Tg. 4.3), αβέβαια σχέδια (Tg. 4,13 - 15) και ακόμη ψήφους που δεν μπορεί να ανταποκριθεί (Παρ. Εκκλησιαστής. 5,4 - 6). - Μην μιλάτε πάρα πολύ. Ο James χρησιμοποιεί τους όρους "στάση", "συγκράτηση" και "δαμάσει" τη γλώσσα. (Ιακώβου 1:26 ;. 3,1 έως 12). - Μην ψέμα (Ιακώβου 3:14.). - Μην κατάρα (Ιακώβου 3:10.). - Μην κατηγορείτε τον Θεό (Ιακώβου 1:13.). - Μην χρησιμοποιείτε κενά λόγια στη θέση της απαιτούμενης δράσης (Ιακώβου 2:16.). Η ομιλία αυτή θα μπορεί ακόμη και να είναι μια προσευχή. Υπάρχουν φορές όταν δεν είναι χρήση για να προσευχηθούν. Πρέπει να δράσουμε. Θυμηθείτε Μωυσής πριν από την Ερυθρά Θάλασσα. Ο Θεός είπε, "Γιατί κλαις για μένα Πείτε στα παιδιά του Ισραήλ που πηγαίνουν προς τα εμπρός.» (Έξοδος 14:15.). - Μην μιλάτε άρρωστος ή κρίνουμε τους αδελφούς (Ιακώβου 4:11.). Εάν υπάρχει ένα πρόβλημα που πρέπει να λυθεί με ένα άτομο, τότε δεν είναι χρήση για να σχολιάσει το γεγονός με τους άλλους. Ίσως το κακό μιλήσει για να είναι αληθινό. Ωστόσο, εξακολουθεί να είναι συκοφαντία. Ακόμη και αν ο αδελφός είναι λάθος, εμείς δεν πρέπει να τον δυσφημίσουν. Όταν ο Νώε απογυμνώνεται στη σκηνή του, ο γιος του Χαμ γρήγορα διαδόθηκε η είδηση ​​και έτσι ήταν καταραμένος. Οι γιοι Σημ και ο Ιάφεθ έλαβε το μέτρο για να καλύψει τη γονική γυμνό και έτσι ήταν ευλογημένος. - Μην παραπονεθείτε για τους αδελφούς (James 5.9.). - Μην βρίζετε (Ιακώβου 5:12.). Μετά το κεφάλαιο 5, στίχος 13 και μετά, ο συγγραφέας μας λέει τι θα πρέπει να μιλάμε αντί των καταγγελιών, ή όρκους: Να προσεύχεσαι, ψάλλει, ομολογούν τις αμαρτίες τους. Εν ολίγοις, ο James αφορά: Ο Λόγος του Θεού, η οποία πρέπει να ακουστεί και να λάβει? Η πίστη που δίνουμε στο Θεό και ο λόγος του? Κουβέντα μας και τις δράσεις μας, η οποία πρέπει να είναι συνεπής με τη λέξη, συνέπειες και απαραίτητη απόδειξη της πίστης μας. ΜΕΤΑΝΟΙΑ ΚΑΙ ΑΠΟΦΑΣΗ: Αντιμετωπίζοντας μια θρησκευτική πραγματικότητα ως αντιφατική και εν όψει της θεϊκής κρίσης, ο James προσκαλεί τους αναγνώστες του σε μετάνοια. Απόφαση, η δικαιοσύνη και οι όροι που προέρχονται κλήσεις σε μετάνοια, να κλαίει, να εξομολόγηση. Tg. 1:20? Tg. 4,7 έως 10 πίστης και έργων.
                     Ένα από τα πιο αμφιλεγόμενα ζητήματα γύρω από το βιβλίο του James είναι η σύγκρουση μεταξύ πίστης και έργων. Ο James εκτιμά τόσο ένα πράγμα (1.6) και το άλλο (2:14). Αλλά το γράμμα του μιλά για τις εργασίες, όπως ο συγγραφέας σημείωσε τη σοβαρότητα της έλλειψης τους στη θρησκευτική ζωή των ανθρώπων. Είναι σαν ένα γιατρό ο οποίος δείχνει ένα συμπλήρωμα διατροφής για την αντιμετώπιση της έλλειψης ενός συγκεκριμένου θρεπτικών, χωρίς, ωστόσο, υποβαθμίζει τους άλλους. Η πίστη είναι τόσο σημαντικό όσο φαίνεται σε Ρωμαίους και Εβραίους. Ωστόσο, εάν η πίστη δεν παράγουν ορατά αποδεικτικά στοιχεία, θα είναι ένα σχέδιο που δεν υλοποιήθηκε και ως άκαρπη δέντρα. Η εργασία είναι ο καρπός (Ιακ. 3.13,17). Ο καρπός του Πνεύματος είναι αγάπη, χαρά, ειρήνη, υπομονή, ευγένεια, καλοσύνη, πίστη, πραότητα και εγκράτεια (Γαλάτας 5:22). Ωστόσο, αυτές οι αρετές πρέπει να εκδηλώνεται με πράξεις και γεγονότα. Ο καρπός δεν μπορεί να είναι αφηρημένη. Πρέπει να είναι συγκεκριμένη. Τι καλό είναι απόρρητες αγάπη, δεν μεταδίδονται μέσω των δράσεων; (Ιωάννης 3:18). Έργα πίστη από την αγάπη (Γαλάτας 5.6). Η αγάπη είναι το κανάλι μέσω του οποίου ρέει την πίστη. Το αποτέλεσμα είναι η εργασία. Πίστη είναι η κορυφή δείχνει για το θέμα αυτό, διότι η σωτηρία μας εξαρτάται από αυτό. «Με τη χάρη του σωθήκαμε δια της πίστεως» (Εφεσίους. 2.8). «Αυτός που πιστεύει και έχει βαπτιστεί θα σωθεί?., Αλλά ο πιστεύων δεν πρέπει να είναι καταραμένος" (Μαρκ. 16:16). Πιστεύοντας είναι η πίστη. Βάπτισμα είναι η εργασία, η σωματική πράξη. Σημειώστε ότι κανείς δεν θα πρέπει να καταδικαστεί από την έλλειψη του βαπτίσματος, αλλά από την έλλειψη πίστης. Ωστόσο, αυτός που έχει πίστη θα πρέπει να εκδηλωθεί μέσω της υπακοής πράξεις, μεταξύ των οποίων μέχρι βαπτίζοντας. Τα έργα θα πρέπει να γίνεται σύμφωνα με τους πόρους και το χρόνο που μας έδωσε ο Θεός. Για παράδειγμα, ο κλέφτης που μετατρέπεται στο σταυρό δίπλα στον Χριστό, δεν είχε χρόνο να βαφτιστεί ή να κάνει οποιαδήποτε εργασία. Εντούτοις, αποθηκεύτηκε. Εμείς, όμως, έχουμε το χρόνο και τους πόρους που θα πρέπει να κάνουμε καλά έργα, δεν πρέπει να σωθεί, αλλά ως φυσικό αποτέλεσμα της πίστης μας. Η πίστη είναι ανώτερη διότι δεν παράγει τα έργα και όχι το αντίθετο. James λέει, «... αν κάποιος λέει ότι έχει πίστη αλλά δεν έχει έργα ... ίσως μπορεί πίστη να τον σώσει;" (Ιακ. 2:14). Ο συγγραφέας δεν θέτει ως προϋπόθεση την σωτηρία με την πρακτική των καλών έργων. Το νόημα είναι το εξής: αν η πίστη κάποιου δεν παράγουν έργα, μπορεί να συναχθεί το συμπέρασμα ότι αυτή η ίδια η πίστη δεν παράγει σωτηρία επειδή είναι αναποτελεσματικά ή ανύπαρκτη. ΣΥΓΚΡΟΥΣΗ ΜΕΤΑΞΥ προκύπτει James και ο Paul "Βλέπετε ότι ένας άνθρωπος δικαιολογείται από τα έργα και όχι μόνο από την πίστη." James 2:24. "Ως εκ τούτου, καταλήγουμε στο συμπέρασμα ότι ένας άνθρωπος δικαιολογείται με την πίστη χωρίς τα έργα του νόμου» - Παύλος, στην προς Ρωμαίους 3:28. Διαβάζοντας αυτά τα δύο εδάφια, μπορούμε να σκεφτούμε ότι ο James και ο Paul είναι αντιφατικές. Ορισμένοι σχολιαστές υποστηρίζουν ότι η αντίφαση αυτή και ότι είναι ανεξήγητο. Το πολύ μεταρρυθμιστής Μάρτιν Λούθερ είχε αυτή τη θέση και να χρησιμοποιηθεί ακόμη και η έκφραση "επιστολή του αχύρου" να αναφερθώ στο βιβλίο του Τζέιμς.
                    Μερικοί λένε ότι ο James έχει γράψει για να επιτεθεί ο Παύλος και τις διδασκαλίες του. Τέτοιες υποθέσεις υπονομεύουν τη θεία έμπνευση της Αγίας Γραφής. Άλλοι θεολόγοι έχουν την εξής λύση: Κατά την εγγραφή τους Ρωμαίους, ο Παύλος παρουσίασε τα επιχειρήματα που είχε ως στόχο την καταπολέμηση της Ιουδαίοι διατριβή εκείνων που απαίτησαν την τήρηση έθνη με το Μωσαϊκό Νόμο. Έτσι, ο απόστολος κατέστησε σαφές ότι η σωτηρία δεν εξαρτάται από τα έργα του νόμου, δεν εξαρτάται από την εβραϊκή τελετουργικά. Στην παρουσίασή του, ο Παύλος υπενθυμίζει στους αναγνώστες ότι ο Αβραάμ δεν δικαιολογείται από τα έργα του νόμου, ακόμη και από την περιτομή, καθώς ο πατριάρχης είχε την εμπειρία σας με το Θεό σε μια εποχή που το Μωσαϊκό νόμο δεν υπήρχε και πριν ακόμα ο ίδιος είχε υποβληθεί σε περιτομή. Έτσι, η εμπειρία σας βασίστηκε στην πίστη. Ο Παύλος δεν μιλούσε για τα καλά έργα εν γένει. Αναφερόταν συγκεκριμένα σε εκείνες που απαιτούνται από το νόμο έργων. Με τη σειρά του, ο James ανησυχεί για "την άλλη πλευρά του νομίσματος." Πολλοί Χριστιανοί μείωση του Χριστιανισμού σε ένα θεωρητικό θρησκεία, μόνο πνευματική, χωρίς ορατά αποτελέσματα. Σε αυτά, ο James λέει ότι τα έργα είναι σημαντικά. Abraham χρησιμοποιείται και πάλι ως ένα παράδειγμα. Μόλις έχετε την εμπειρία σας με πίστη, δεν Αβραάμ σταύρωσε τα χέρια του. Αβραάμ ενήργησε. Πήγε έξω από τη γη του, ήταν πρόθυμη να προσφέρει τον Ισαάκ, και έκανε όλα όσα ο Θεός ήθελε να κάνει. Έτσι, πριν είμαστε Χριστιανοί, τίποτε βιασύνη τα καλά έργα μας. «Ο Παύλος είναι δαπανών». Ωστόσο, τώρα που σωζόμαστε από την πίστη, θα πρέπει να εκτελέσει τα έργα ως φυσιολογικό αποτέλεσμα ένα αυθεντικό και υγιεινό Χριστιανισμού. "James φορτίζει." Στην Επιστολή προς Ρωμαίους 3, ο Παύλος παρουσιάζεται στην ματαιότητα των έργων του νόμου στο σχέδιο της σωτηρίας. Σε άλλα κείμενα, ο απόστολος καθιστά σαφές πόση αξία τα καλά έργα εν γένει. Όχι ότι μπορεί να μας σώσει. «Με τη χάρη του σωθήκαμε δια της πίστεως, και τούτο δεν είναι από τον εαυτό σας: είναι το δώρο του Θεού, όχι από έργα, μήπως κάποιος πρέπει να διαθέτουν.». (Εφεσίους 2,8 - 9). Ωστόσο, πρέπει να κάνουμε καλά έργα, επειδή αυτός είναι ένας από τους λόγους για τη διαμονή μας σε αυτό τον κόσμο. Διαφορετικά, θα μπορούσαμε να έχουν αλιευθεί μέχρι τη στιγμή της μετατροπής. "Για μας είναι κατασκευής του, δημιουργήθηκε εν Χριστώ Ιησού εις καλά έργα, τα οποία προετοίμασε ο Θεός, για να περπατήσουμε σε αυτά." (Εφεσίους 2:10). Σημειώστε ότι είναι λόγια του Παύλου στη συνέχεια του κειμένου που αναφέρεται παραπάνω. Όταν έγραψε για τον Τίτο, ο Παύλος θέσει σε καλά έργα την έμφαση που δίνεται στο γράμμα (Τίτος 2.7,14? 3.1,8 14). Ωστόσο, στο ίδιο κείμενο, ο απόστολος καθιστά σαφές ότι τα έργα δεν αποθηκεύσετε (Τίτος 3,4 έως 5). Λαμβάνοντας υπόψη τον γενικό επιστολές τους, ο Παύλος τονίζει την πίστη, χωρίς υποτίμηση του νομίσματος των έργων. James τονίζει τα έργα, χωρίς να παραγνωρίζονται πίστη. Στην πραγματικότητα, και οι δύο είναι σημαντικά. Πίστη χωρίς έργα είναι νεκρή. Ομοίως, τα έργα χωρίς πίστη είναι νεκρά έργα (Εβρ. 6,1). Σε περίπτωση έντυπου υλικού αυτής της χρήσης, παρακαλώ αναφέρετε το όνομα του συγγραφέα: Anísio Renato de Andrade - Πτυχίο Θεολογίας. www.santovivo.net ΠΑΡΑΠΟΜΠΕΣ: Sanchez, Θωμάς Parra, οι Times του Ιησού - Ed Pauline .. Gonzalez, Justo L., Μια διευκρινισμένη ιστορία του Χριστιανισμού - Τόμος 1 - Ed Νέα Ζωή .. Συσκευαστής, JI, Tenney, Merrill Γ, WHITE JR, William, Ο Κόσμος της Καινής Διαθήκης -. Ed ζωή .. Τέρνερ, Donald D., Καινή Διαθήκη Εισαγωγή - Τακτικές Βαπτιστή Τύπου. CULLMANN, Όσκαρ, ο σχηματισμός της Καινής Διαθήκης - Ed Συνόδου .. Gibert, Pierre, πώς γράφτηκε η Αγία Γραφή - Ed Pauline .. Elwell, Walter Α, Εγχειρίδιο Σπουδαστών της Γραφής - CPAD. ΣΠΙΤΙ, H. Wayne, Η Καινή Διαθήκη στη Εικόνες - Ed ζωή .. Ο Ιώσηπος Φλάβιος, Η Ιστορία των Εβραίων - CPAD. DOUGLAS, JD, The New Bible Dictionary - Ed Thompson Νέα Ζωή ΚείεΓεηοε -. Μετάφραση King James - Σύγχρονη έκδοση - Ed Αγία Γραφή Αγία Ζωή -. Βασιλιάς Μετάφραση James Version - Αναθεωρημένο Πρότυπο Έκδοση - Αγία Γραφή Εταιρεία Βραζιλία.
            Noble αναγνώστες (όπως) al ιδού άλλο ένα θεολογικό σχόλιο τώρα στην επιστολή του Τζέιμς. Το θεολογικό σχολιασμό είναι πιο περιεκτική, καθώς αυτοί οι άνθρωποι μελετούν πιο διεξοδικά το θέμα. Δεν είμαι ένας θεολόγος ή πάστορας, αλλά ένα πρόσωπο που πραγματικά διαβάζουν τη Βίβλο, αλλά έχει διαφορετική γνώμη ενός θεολόγου. Ελπίζω να σας έδωσα σε όλους μια ευκαιρία να γνωρίσει και να ξέρετε λίγο περισσότερο τι είναι κάθε βιβλίο της Βίβλου.
Σας ευχαριστώ όλους για την ενθάρρυνσή σας, και υποστηρίζουν ότι μου δώσατε μέσα από το blog μου, η οποία σήμερα έχει φτάσει πάνω από 60.000 επισκέψεις. Όντας ένα σοβαρό blog, έχω να εξετάσει αυτούς τους αριθμούς.
Δεν είμαι ένας θεολόγος ούτε βοσκός, αλλά νοσοκομείο εφημέριος διαμορφώνεται το 2012 από τον Βαπτιστή Εκκλησία, και οι UFMs το 2014 πορεία έδωσε ο καθηγητής Βιοηθικής για τους φοιτητές ιατρικής UFMS, και πάστορας, ιερέας, και ο καπετάνιος MS Ednilson Πυροσβεστική Υπηρεσία Kings
Κάμπο Γκράντε 16 του Μάρ, 2015 ημέρα της τελευταίας αναθεώρησης: jcr0856@hotmail.com

ידי José Carlos ריביירו גם באנגלית, יווני ובעברית
תגובה על ג'יימס. (TG). מחבר: ג 'יימס אחיו של ישו. תאריך: 48-62 לספירה אודות
             קוראים אצילים (כ) מכתבו של ג'יימס, כפי שאנו יכולים לראות את זה בבימויו גם לצד התיאולוגי, הדרך שבה הוא מוצג. נסה לבחון כיצד התיאולוגיה רואה את המכתב הזה. המחבר מזהה את עצמו רק כג'יימס. שם היה נפוץ למדי; וNT, מפרט לפחות חמישה גברים בשם זה, שניים מהם היו תלמידיו של ישו ואחד מהם היה אחיו. מסורת מייחסת את הספר לאחיו של ה ', ואין שום סיבה לחקירה. כמובן, הסופר היה ידוע היטב, וג'יימס אחיו של ישו, הפך עד מהרה למנהיג של הכנסייה בירושלים (מעשי השליחים 00:17 ;. 15. 13-21; 21:18; גל 01:19 ;. 2.9,12). השפה של המכתב דומה לנאומו של ישו בAt.15. ככל הנראה, ג'יימס היה כופר במשרדו של ישוע (יוחנן 7.3-5). הופעתו של ישו אליו לאחר תחייתו. (. 1 Cor 15.7) כנראה הוביל להמרה כאמור; להוא מופיע עם מאמינים של מעשים. 01:14. ההיסטוריון היהודי יוספוס מציין כי ג'יימס היה נסקל למוות סביב הספירה 62; לאחר מכן, אם הוא המחבר, המכתב נכתב לפני מועד זה. תוכנו של הספר מצביע על כך שזה היה יכול להיות כתוב רק לפני מועצת הכנסייה שדווחה בAt.15, שמתכנסת בכ -49 לספירת המכתב כנראה נכתב בין 48 ו -62 לספירה
 תוכן: במקום לשער או לדון תאוריות דתיות, ג'יימס מפנה את הקוראים לחיים אלוהיים. מהתחלה ועד הסוף, את הטון של מכתב זה הוא הכרחי. ב108 ניתנים פסוקים 54 מצוות ברור, וג'יימס 7 פעמים מפנה את תשומת לב לדבריו שימוש במונחים של כריכה. זה "משרתו של אלוהים" (v.1) כותב כמי פיקוח עבדים אחרים. התוצאה היא הצהרה של אתיקה נוצרית, אשר משווה לתורתו דומה בNT
 ישו נחשף: החל בפסוק הראשון ויימשך לאורך כל המכתב, ג'יימס מכיר בכח של ישו, המתייחס ל" משרת "או עבדים, ה '. המונח מתייחס לכל הנוצרים, לכל התלמידים האמיתיים של ישו להכיר בריבונות שלהם על חייהם ואופן ספונטני מחויבים לשירות שלהם. משיח הוא האובייקט של האמונה שלנו (2.1), אחד שכוחו ואת שמו אנו מבצעים משרדנו (5.14,15), rewarder של אלה שיישארו איתנים בתוך ניסויים (1.12), ואחד שיבוא שהמתין בסבלנות (5.7-9). ג'יימס מזהה משיח כ" תהילה "(2.1), המתייחס לשכינה, ביטויו המפואר של נוכחותו של אלוהים בקרב בני עמו. לא רק מפואר בעצמך, זה הכבוד האלוהי, נוכחותו של אלוהים עליי אדמות (לוקס 2.30-32; .... יוחנן 1:14 עברי (1.3) ניכרת של ריבית היא מקבילות ההדוק בין תוכן המכתב והדוקטרינה ישו, במיוחד הדרשה על ההר. למרות שג'יימס לא בדיוק לצטט את כל הצהרתו של ישו, יש זכרונות מילוליים יותר של דוקטרינת ה 'במכתב זה מאשר בכל שאר האותיות בשילוב בNT רמיזות אלה מצביעים על קשר הדוק בין ג'יימס וישו ולהראות את ההשפעה החזקה של ה 'בחייו של סופר רוח הקודש בפעולה: .. המכתב ספציפי מזכיר את ES, רק 4.5, אשר קובע כי הרוח ששוכנת בנו רוצה הנאמנות המוחלטת שלנו, שאינו תומכת ביריבות . פעילות של רוח הקודש שניתן לראות במשרד לחולים שתוארו ב5.14-16 באור מינוח מקראי אחר שמחבר את משחה עם הרוח (ישעיה 61.1 ..; לוק. 04:18; 1 ג 'ון. 2.20-27), משחה עם שמן הוא הבין הטוב ביותר כסמל של א 'סנטו. יתר על כן, ביוונית, המאמר ברור בשימוש עם המילה "האמונה" ב5:15 particularizes אמונה זו, המצביע על כך ג'יימס מתייחס לביטוי של המתנה של אמונה (1 Cor. 12.9).
 המתווה ג'יימס. אני מצדיע 1.1 è השני. בפועל דת ופסקי דין 1.2-18 1.2-12 èTentações הפנימי èAdversidades החיצוני 1.13-18 èIII. דת ולתרגל את המילה של אלוהים 1.19-27 è האזנה לWord 1.19-20 èReceber Word 01:21 è ציית Word 1.22-27 èIV. בפועל דת ויחסים בין בני אדם 2.1-26 2.1-13 è è èV החמלה 2.14-26 שלילי ההטיה חיובית. דת ודיבור בפועל 3.1-18 èVI. בפועל דת הוא בגשמיות 4.1-12 èVII. דת ועסק בפועל 4.13-5.6 è VIII. ערעורים סופיים 5.7-11 5.7-11 èPor סבלנות èPor עם מי לדבר תפילה 05:12 èPor טהורה 5.13-18: מתוך חמלה 5.19-20 איגרת יעקב המחקר: פרופ ' Anísio רנאטו דה אנדרדה. מחבר: על פי הפסוק הראשון של האיגרת, שמו של המחבר הוא ג'יימס, שמציג את עצמו בתור "משרתו של אלוהים והאדון ישוע המשיח." "ג'יימס" הוא הצורה היוונית של השם בעברית "יעקב", שפירושו "supplanter". בעיקרון זה נראה שהמחבר הוא ברור ומוגדר היטב.
           עם זאת, זה לא כל כך. מאז הברית החדשה מזכירה כמה אנשים עם השם "ג'יימס", השאלה של מי מהם הייתה מחברו של המכתב. יש לנו לפחות שלוש דמויות שונות עם שמו של ג'יימס 1 - הגדול, אחיו של ג'ון, בנו של זבדי (Mt.10.1-4) è 2 - הקטן יותר בנו של Alpheus. (Mc.15.40). è 3 - אחיו של ישו (Mt.13.55; Mc.6.3). במעשי שליחים 1.13-14 שלושה נמצאים, אבל הטקסט מדבר על יהודה איש קריות מסוימות, שהיה בנו של ג'יימס. לא ברור אם זה ג'יימס היה אחד משלוש האמורים או יכול להיות דמות רביעית. הקטעים של הבשורות להזכיר ג'יימס, בדרך כלל מתייחסים לאחיו של ג'ון. מותו מוזכר במעשי שליחים 12.2. אנחנו לא יודעים מה קרה לי בנו של Alpheus. משם, יש אזכור אחר הם מצטטים ג'יימס במעשי שליחים והאיגרות. מעברים כאלה לעתים קרובות קשורים לדמותו של אחיו של ישו. בהגלטיים, פול מדבר על הקשר שלו עם אחיו של ג'יימס ה ', שהיה בירושלים. בהתבסס על הטקסט הזה, אחרים קשורים גם, במשתמע, אותו האדם. עמותה זו מקובלת באופן נרחב על ידי מבקרים ונראה מאוד עקבי. מי שעוקבים אחר קישור טקסטים זה סופו של דבר לתת את אחיו של ישו המחבר של המכתב בשאלה. חלק מהפרשנים מעדיפים שלא ללכת בעקבות מגמה זו ולהימנע מהצבעת המחבר. ואילו ג'יימס אחיו של האדון ישוע, כתב את מכתבנו להדגיש כמה פרטים על עצמך, כפי שאנו עוזרים לברית החדשה, השערות ומסורת דתית.
ג'יימס לא ליצור בישו לפני צליבתו (ג'ון 7.5). ייתכן שהמרתי את דתו התרחשה לאחר תחייתו של ישו, כשנראה לו (אני Cor.15.7). לאחר מכן הוא הצטרף לתלמידים (At.1.14), הופך שליח (Gál.1.19) הוא אחד "העמודים" של הכנסייה בירושלים (Gál.2.9). המנהיגות שלו הייתה הבולטת ביותר, כפי שמוצג במעשי 00:17; 15.13-29; 21:18 והגלטיים 02:12. ג'יימס הגיע להיקרא "הוגן" לשלמותו, ו" הברך גמל "בשל סימני בעלות מכוח התפילות קבועות שלהם. על פי יוסף בן מתתיהו, אחיו של ישו מת בשנת 63 לספירה על לחצי יהודים להתכחש לישו ונשאר איתנים בדעותיו, ג'יימס נזרק ממקום גבוה על הנחות היסוד של בית המקדש. שלא מת בנפילה, היה נסקל למוות. תאריך - המועד שבו המכתב הוא בין שנות 45 ו -48 לספירה פרשנים אחדים מציעים תקופה שקדמה לאיגרות פאולוס במחצית השנייה של המאה הראשונה. נושא מרכזי - דת מעשית. מפתח טקסט - 01:27 ו02:26. מאפיינים: הספר מעשי, תוכן קפדני משתמש איורים רבים, הוא ישיר, יש סגנון דומה לדרשה על ההר. מציג רב מצוות מוסרי.
                המכתב מכיל 108 פסוקים, שיש לנו 54 דיברות. על הקשיחות שלה, כולל: ג'יימס. 1.7; 01:26; 2.9; 02:10; 02:19; 3.6; 3.8; 3.14-15; 4.1-4; 4.8-9; 4:16; 5.1-6. TARGET: התרשים נועד 12 שבטי התפוצות (פיזור). האם יהודים נוצרים, שהיו מפוזרים בין עמים שונים. (ג'יימס 1.1 ;. 2.2). ראיות ופיתויים: ג'יימס מציג את הנושא במילות השפעה: "קח את זה כל השמחה כשאתה נשלחים ניסויים שונים." (Jas. 1.2). זה לא חלק מהמחשבה המודרנית שלנו רעיון כזה. בזמן שלנו מחפש את המאמץ הקל שבקלים ולהיות מאושר. המכתב מראה כי הפיתויים וניסיונות גורמים בהווה ובחשובים בחיים הנוצריים. למה זה חשוב? ג'יימס אומר, "בידיעה כי הבדיקות של האמונה שלך מייצרת סבלנות." (ג'יימס. 1.3). אנחנו צריכים לדעת שיש גישה חיובית כלפי מה שאלוהים שולח לנו או מאפשר. כל מה שה 'מאפשר שלילי בדרך שלנו תהיה מטרה ולייצר כל כוח בנו. זה, כמובן, אם אנחנו זוכים בתהליך זה. חשוב להבחין בין ראיות ופיתוי ומוצאם. ג'יימס אומר שאף אחד לא יכול להגיד שמתפתה על ידי אלוהים (Jas. 1:13). אלוהים בוחן אותנו מעמיד במבחן אותנו. הוא לא לפתות אותנו. עם זאת, לאפשר לפיתוי. זה מגיע מתוכנו, נמשך על ידי גורמים חיצוניים (TG. 1.14-17). הפיתיון הוא בחוץ. הפיתוי הוא בתיאבון של הדגים. מקרים שונים היו החוויות של אדם וחווה ומשיח. לא היה להם חטא, הפיתוי היה מחוץ לחלוטין (Gen.3; מתיו 4.). מבחן הוא מבחן. פיתוי הוא מושרה לטעויות. כל פיתוי ניתן לראות כראיה.
עם זאת, לא כל הראיות היא פיתוי. לדוגמא, אם אלוהים מאפשר לנו לעבור למצב של קשיים כלכליים, זה יכול להיות הוכחה להראות שאנחנו נמשיך לתת אמון ונאמן לה 'או ​​לא. אם, באמצע כל זה, אתה רואה סיכוי לרווח בלתי חוקי, זה יהיה פיתוי. להיות במדבר הוא הוכחה. הצעה "אבנים במקום לחם" היא פיתוי (מאט. 4.3). ההוכחה והפיתוי מגלים מה הוא בלבנו. דרכים להביע את מי שאנחנו בפנים.
 הצהרה זו אינה משרתת שאלוהים מכיר אותנו, כי הוא כבר מכיר אותנו באופן מלא. ההוכחה והפיתוי להראות את עצמנו לטבע ולחולשות שאולי לא ידעו שלנו. בנוסף להכרה עצמית, ניסויים ופיתויים לומדים הזדמנויות, אפילו כאשר אנו נכשלים. ידע כזה יהיה שימושי בפעם הבאה. דת עיסוק: התמודדות עם האיגרת אל העברים עם ג'יימס, אנו מוצאים כי עברים מכילים דגש על אמונה. מקבלי נאלצו להיפטר מתלות שהיו להם ביחס למרכיבים הגלויים לעין של היהדות. ערכים בלתי נראים ושמימיים הם הדגישו. ג'יימס גם כתב לעברים. עם זאת, יש נאומו דגש שונה. הוא מדגיש את גלוי. בעוד הספר של עברים מדבר על גן עדן, ג'יימס "קובע רגל בשטח" ומזמין אותנו להסתכל על הצרכים ואתגרים של היום-יום. אין שום סתירה שב. העברים לא להיות תלויים בגורמים גלויים, כגון בית המקדש, כוהנים וקורבנות, להקמה או לשמור על מערכת היחסים שלהם עם אלוהים. אז אמונה בבלתי נראה מודגשת. עם זאת, הנצרות שלנו לא יכולה להיות בלתי נראית. הוא צריך להראות במעשים בעולם הפיזי. חלק שנכנס לדגש של ג'יימס על הערך של היצירות. בלתי נראה אינו תלוי בגלוי, אבל חייב לייצר ראיות גלויות, על כאב של נשקלים לא קיימים. אז ג'יימס אומר, "תראה לי את אמונתך ללא עבודות." (Jas. 02:18). אם האמונה שלי אינה מייצרת יצירות, אז יש לי אמונה כמו "יעיל" ככפירתו. אנחנו צריכים להראות משהו, כמו בעולם מחכה לראות. וזה אפשרי רק דרך עבודות. ג'יימס מדגיש את הערך של אופי נוצרי. ספרו אינו חל על אקספוזיציה דוקטרינה, אך הערעור הדחוף לפרקטיקה של הדוקטרינה הנוצרית שכבר ידועה. מילת הידע חיוני (TG. 1.18,21). הקשבה היא הרגל טוב (Jas. 01:19). האמונה היא הכרחית (TG. 1.6-7). אבל התהליך לא יכול לעצור בשלב זה, משום שמאמין, השדים גם מאמינים. התעקשותו של המחבר היא, כך שהקוראים שלך להוציא לפועל את המילה של אלוהים. המכתב מציג את הניגוד שמתרחש לעתים קרובות בין האמונה ולמעשים. אנו יודעים יותר, מאמינים במילה של אלוהים, אבל בפועל קטן ומדברים מילה אחרת שאנו שומעים. ג'יימס מסביר את הסתירה הזאת וקורא לתקן עיוות כזה. כמה סתירות שנצפו על ידי JAMES אתה שומעת את המילה, אבל הוא לא מילאה (Jas. 01:23). מחשיב את עצמך דתי, אבל לא לרסן את לשונו (Jas. 1:26). היא עונה בשמו של ישו ומחויב החלקי באותה הישיבה (TG. 2.1-4). למישהו יש אמונה אבל יש לא עובד (Jas. 2:14). שואף להיות טוב לאחרים, אבל לא תרגול טוב זה (TG. 2.15-16). מאותו הפה להמשיך ברכה וקללות (TG. 3.10-12). מישהו נחשב חכם, אבל יש לי קנאה ושאפתנות אנוכית (ג'יימס. 3.13-16). "אתה רוצה ואין לך מה" (Jas. 4.2). (עד שהשגיאה הייתה סתירה ברורה) "יה לשאול, ולקבל לא" (Jas. 4.3). אתה רוצה להיות חברים עם אלוהים ובו בזמן, חבר של העולם (Jas. 4.4). זה ידוע לעשות טוב, אבל לא עושה (ג'יימס 04:17.) חלק תוכחות מתקנות: (. Tg 1.5) (. Tg 1.19) לבקש מאלוהים חוכמת המטה מהיר להקשיב, איטי לדבר וארך אפי דחייה כל הטינופת ש , בענווה לקבל את המילה (Jas. 1:21) תהיה עושי אתם במילה ולא רק השומעים (Jas. 01:22). Shew על ידי שיחה טובה עובד עם צניעות של חוכמה (Jas. 3:13) שלח את עצמכם לאלוהים (Jas. 4.7). להתנגד לשטן והוא יברח ממך (ג'יימס. 4.7) בוא קרוב לאלוהים (Jas. 4.8) לנקות את הידיים שלך (TG. 4.8) לטהר את לבם (TG. 4.8) הרגשתי מעונה, להתאבל ולבכות (ג'יימס . 4.9) היה סבלני (TG. 5.7) התפלל (Jas. 5:13) שבח (Jas. 5:13) מודה החסרונות שלך אחד למשנהו (Jas. 5:16) בפועל הוצע על ידי ג'יימס יכול להיות מתורגם על ידי "מעשים טובים". זה כולל: - מניות לטובת אחרים. לדוגמא: "כדי לבקר ללא אב ואלמנות בסבל שלהם" (ג'יימס 01:27.). - התנהגות טובה: "כדי לשמור על עצמו ללא רבב מהעולם" (ג'יימס 01:27.). בדרך כלל אכפת לנו לעשות שום נזק לאחרים. זה נכון, אך בנוסף, אנחנו צריכים לעשות את זה נכון, כי אם אנחנו עושים, אנחנו חוטאים (Jas. 04:17). מילה של ידע, אמונה באלוהים ובטכסים יכולה בהחלט להיות דת כוזבת אם הם אינם קשורים לציות, המתרגמת לשפת מעשה מילת הבוס. ניסיון מלמד חוכמה, המהווה את הידע מתבולל ומיושם. ג'יימס מציג מפגש דתי היפותטי שבו בולט במשוא פנים. זה חסר דת של חוכמה, אהבה וציות לכללים האלוהיים (TG. 2.1-4). שים לב כי בכל פרקי הספר אנו מוצאים מקרים של "החוכמה" מילות, "חכם" או הטיות של הפועל "לדעת": Tg. 1.3,5; 02:20; 3.1,13,15,17; 4.4,14,17; 5.20.
בכמה קטעים, השימוש של הפועל נראה סדר תחבירי בלבד. במקרים אחרים, זה לנקות את הנושא של ידע וחוכמה. הספר של ג'יימס גם נחשב על ידי אחדים כ" ספר חוכמה "של הברית החדשה, לא רק על ידי הפסוקים הנ"ל, אלא על ידי השימוש בעצה מוסרית המעשית שלו באותו אופן כפי שניתן לראות בספרי החוכמה של התנ"ך, בעיקר משלי.
זהירות עם המילים: מלבד העבודות, ג'יימס מדגיש את מה שאנחנו אומרים. אם אנו מאמינים במילה של אלוהים חייב לדבר על פי המילה הזאת, ועושה זאת (Jas. 2:12). האזהרות בנוגע לשפה הן מגוונות: - אל תדברו בפזיזות. להיות איטי לדבר (Jas. 01:19). ברגע שדבר, לא יכולה להיות שנאסף המילה. לכן, זה טוב כדי לשקף לפני שיחליט משהו. לפיכך, אנו למנוע עבירות, הזמנות כושלות (TG. 4.3), תוכניות ודאית (TG. 4.13-15) ואפילו קולות שאנחנו לא יכולים להיפגש (Obs. קהלת. 5.4-6). - אל תדבר יותר מדי. ג'יימס משתמש במונחים "התחנה", "מדרכה" ו- "לאלף" את השפה. (ג'יימס 01:26 ;. 3.1-12). - אל תשקר (ג'יימס 03:14.). - אל תקלל (ג'יימס 03:10.). - אל תאשים את אלוהים (ג'יימס 01:13.). - אל תשתמש במילים ריקות במקום של הפעולה הנדרשת (ג'יימס 02:16.). דיבורים זה אפילו יכולים להיות תפילה. יש רגעים שבו אין טעם להתפלל. אנחנו צריכים לפעול. זכור את משה לפני הים האדום. אלוהים אמר, "למה אתה בוכה לי תגיד לבני ישראל שהם הולכים קדימה." (שמות 14:15.). - אל תדבר חולה או לשפוט את האחים (ג'יימס 04:11.). אם יש בעיה שיש לפתור עם אדם, אז אין טעם להגיב על העובדה עם אחרים. אולי דיבר רע להיות אמיתי. עם זאת, עדיין זה לשון הרע. גם אם האח לא בסדר, אנחנו לא צריכים להשמיץ אותו. כאשר נוח הופשט באוהל שלו, בנו חם מהרה להפיץ את החדשות וכך היה מקולל. הבנים שם ויפת לקחו הצעד כדי לכסות את העירום של ההורים וכך היו מבורכים. - אל תתלונן על האחים (ג'יימס 5.9.). - אל תקלל (ג'יימס 05:12.). בעקבות פרק 5, פסוק 13 ואילך, המחבר אומר לנו את מה שאנחנו צריכים לדבר במקום תלונות, או שבועה: התפלל, לשיר הלל, להתוודות על חטאיהם. לסיכום, ג'יימס מספר: המילה של אלוהים, אשר חייב להישמע וקיבל; האמונה שאנו שמים באלוהים והמילה שלו; השיחה שלנו והמעשים שלנו, אשר חייב להיות תואמים את המילה, השלכות וראיות הכרחיות של אמונתנו. חזרה בתשובה ופסק-דין: מול מציאות דתית כסותר, ולאור פסק הדין האלוהי, ג'יימס מזמין את קוראיו לתשובה. פסק דין, צדק ותנאים נגזרו שיחות לתשובה, לבכות, לוידוי. Tg. 01:20; Tg. 4.7-10 אמונה ועובד.
                     אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת המקיפים את הספר של ג'יימס הוא ההתנגשות בין האמונה ועבודות. ג'יימס מעריך גם דבר (1.6) והשני (2:14). אבל מדבר מכתבו של העבודות, כמחבר ציין את הרצינות של המחסור בהם בחיים הדתיים של העם. זה כמו רופא שמורה על תוסף תזונה לטיפול בחוסר תזונתי מסוים, בלי, לעומת זאת, מזלזל אחרים. אמונה היא חשובה כמו מוצג ברומאי ועברים. עם זאת, אם אמונה שאינה מייצרת ראיות גלויות, זה יהיה תכנית שלא יצאו אל הפועל והם עצי סרק כ. עבודה היא הפרי (Jas. 3.13,17). פרי הרוח הוא אהבה, שמחה, שלום, סבלנות, אדיבות, טוב לב, מהימנות, עדין ושליטה עצמית (אל הגלטיים 5:22). עם זאת, מעלות אלה חייבים לבוא לידי ביטוי במעשים ועובדות. הפרי לא יכול להיות מופשט. צריך להיות בטון. מה טוב היא אהבה שלא פורסם, לא מועברת באמצעות פעולות? (אני ג'ון 3:18). עבודות אמונה באהבה (אל הגלטיים 5.6). אהבה היא הערוץ שדרכו זורם האמונה. התוצאה היא עבודה. אמונה היא מופעים העליונים בעניין זה, כי ישועתנו תלויה בזה. "הם בחסד נושעו על ידי אמונה אתם" (אל האפסיים. 2.8). "הוא מאמין והוא הוטבל יהיה נשמר;. אבל הוא המאמין לא יהיה ארור" (Mk. 16:16). אמונה היא אמונה. טבילה היא העבודה, הפעולה פיזית. שים לב שאף אחד לא יהיה גונה על ידי חוסר הטבילה אלא על ידי חוסר האמונה. עם זאת, אחד שיש לו אמונה צריך להתבטא באמצעות מעשי ציות, כולל את להטביל. העבודות אמורות להתרחש על פי המשאבים וזמן שאלוהים נתן לנו. לדוגמא, הגנב שהתגייר על הצלב ליד ישו, לא היה לו זמן ללהיטבל או לעשות כל עבודה. עם זאת, שבו נשמר. עם זאת, יש לנו זמן ומשאבים שאנחנו צריכים לעשות מעשים טובים, שלא יישמר, אלא כתוצאה טבעית של אמונתנו. אמונה היא מעולה משום שהיא מייצרת עבודות ולא להיפך. ג'יימס אומר, "... אם מישהו אומר שיש לו אמונה, אבל אין לו עבודות ... אולי יכול להציל אותו האמונה?" (Jas. 2:14). המחבר אינו מותנה בישועה לפרקטיקה של מעשים טובים. המשמעות היא זו: אם אמונתו של אחד אינה מייצרת עבודות, ניתן להסיק שזה אותו אמונה אינה מייצרת ישועה כי היא אינה יעילה או שאינה קיימת. סכסוך בין JAMES הנראה לעין וPAUL "אתה רואה שאדם מוצדק על ידי עבודות ולא על ידי אמונה בלבד." ג'יימס 02:24. "לכן אנו מסיקים כי אדם מוצדק על ידי אמונה ללא מעשיו של החוק" - פול, ברומאי 03:28. קריאת שני פסוקים אלה, אנו יכולים לחשוב שג'יימס ופול סותרים. חלק מהפרשנים טוענים כי הסתירה קיימת וכי הוא בלתי מוסבר. מאוד רפורמטור מרטין לותר היה עמדה זו ואף השתמש ב" האיגרת של קש "הביטוי להתייחס להספר של ג'יימס.
                    יש כאלה שאומרים שג'יימס כתב לתקוף פול ותורתו. נחות אלו מערערות את ההשראה האלוהית של כתבי הקודש. יש תיאולוגים אחרים הפתרון הבא: בעת הכתיבה לרומאי, פול הציג טיעונים שנועדו להילחם בתזת ייהודם של אלה שדרשו ציות הגויים עם חוק הפסיפס. לפיכך, השליח הבהיר כי ישועה לא תלויה ביצירותיו של החוק, אינו תלוי בטכסים יהודים. במצגת שלו, פול מזכיר לקוראים שאברהם לא היה מוצדק על ידי עובד של החוק גם על ידי ברית מילה, כפי שהאב את החוויה שלך עם אלוהים בזמן שבו תורת משה לא הייתה קיימת ואפילו לפני שהוא נימול. אז החוויה שלך הייתה מבוססת על אמונה. פול לא דיבר על מעשים טובים באופן כללי. הוא התכוון במיוחד לאלה עבודות הנדרשות על ידי החוק. בתורו, ג'יימס מודאג "הצד השני של המטבע האחר." נוצרים רבים הפחתת הנצרות לדת תיאורטית, רק רוחנית, ללא תופעות נראות לעין. לאלה, ג'יימס אומר שהיצירות חשובות. אברהם משמש שוב כדוגמא. ברגע שיש לך את החוויה שלך על ידי אמונה, לא אברהם שילב את ידיו. אברהם פעל. הוא יצא מאדמתו, היה מוכן להציע יצחק, ועשה כל מה שאלוהים רצה שהוא יעשה. אז, לפני שהם נוצרים, דבר למהר המעשים הטובים שלנו. "פול הוא הוצאות". עם זאת, עכשיו שאנחנו נשמרים על ידי אמונה, אנחנו צריכים לבצע את העבודות כתוצאה נורמלית של הנצרות אותנטית ובריאה. "ג'יימס נטענת." ברומאי 3, פול מוצג לחוסר התוחלת שביצירותיו של החוק בתכנית ישועה. בכתבים אחרים, השליח מבהיר כמה ערך מעשים טובים באופן כללי. לא שהם יכולים להציל אותנו. "הם בחסד נושעו על ידי אמונה אתם, וכי לא של עצמכם: זה הוא המתנה של אלוהים לא של יצירות, שמא מישהו צריך להתפאר.". (אל האפסיים 2.8-9). עם זאת, עלינו לעשות מעשים טובים, כי זה אחת הסיבות לשהייתנו בעולם הזה. אחרת, היינו יכול נתפסתי ברגע של המרה. "במשך אנחנו טיב העבודה שלו, יצרה במשיח ישוע אל מעשים טובים, שאלוהים הכין מראש שאנחנו צריכים ללכת בן." (אל האפסיים 2:10). שימו לב שמילים של פול בהמשך הטקסט שהוזכר לעיל. כשכתב לטיטוס, פול לשים במעשים טובים דגש רב יותר של המכתב (טיטוס 2.7,14; 3.1,8 14). עם זאת, באותו הטקסט, השליח מבהיר כי העבודות לא נשמור (טיטוס 3.4-5). בהתחשב האיגרות הכלליות שלהם, פול מדגיש את האמונה, בלי להפחית מערך העבודות. ג'יימס מדגיש את העבודות, מבלי לגרוע אמונה. למעשה, שניהם חשובים. אמונה ללא עובד מת. באופן דומה, העבודות בלי אמונה הן יצירות מתות (עברי. 6.1). במקרה של חומרים מודפסים של שימוש זה, בבקשה להזכיר את שמו של המחבר: Anísio רנאטו דה אנדרדה - התואר הראשון בתיאולוגיה. www.santovivo.net הפניות: סאנצ'ז, תומאס פארה, ימיו של ישו - אד פאולין .. גונזלס, חוסטו L., ההיסטוריה מאוירת של הנצרות - גיליון מס '1 - אד חיים חדשים .. פקר, JI, טני, מריל ג, WHITE JR, ויליאם, העולם של הברית החדשה -. Ed חיים .. טרנר, דונלד ד, הברית חדשה מבוא - המטביל לחץ רגיל. Cullmann, אוסקר, כינונה של הברית החדשה - אד הסינוד .. ז'יבר, פייר, איך התנ"ך נכתב - אד פאולין .. Elwell, וולטר א, ידני הסטודנטים התנ"ך - CPAD. HOUSE, ח 'וויין, בברית החדשה בתמונות - אד החיים .. יוסף בן מתתיהו, תולדות היהודית - CPAD. דאגלס, JD, מילון התנ"ך - אד תומפסון החיים החדש ההפניה התנ"ך -. תרגום המלך ג'יימס - גרסה עכשווית - אד התנ"ך הקדוש החיים -. תרגום המלך ג'יימס גרסת - גרסה רגילה מתוקנת - חברת התנ"ך של ברזיל.
            קוראים אצילים (כ) אל הנה עוד פרשנות תאולוגית עכשיו במכתבו של ג'יימס. הפרשנות התאולוגית היא מקיפה יותר, כמו האנשים האלה ללמוד יותר לעומק את הנושא. אני לא תיאולוג או כומר, אבל מי שבאמת קוראים את התנ"ך, אבל יש לו דעה שונה של תיאולוג. אני מקווה שנתתי לכם את כל הזדמנות להכיר ולדעת קצת יותר מה הוא כל ספר התנ"ך.
תודה לכולכם על העידוד שלך, ותמיכה שנתן לי דרך הבלוג שלי, שהיום הגיע מעל 60,000 כניסות. בהיותו בלוג רציני, אני צריך לשקול את המספרים האלה.
אני לא תיאולוג ולא רועה, אבל כומר של בית חולים שהוקם בשנת 2012 על ידי הכנסייה הבפטיסטית, וUFMs בשנת 2014 כמובן שניתן על ידי הפרופסור לביו-האתיקה לסטודנטים לרפואה UFMS, וכומר, כומר, וקפטן MS Ednilson מכבי אש מלכים
Campo Grande 16 מרס 2015 יום של התיקון האחרון: jcr0856@hotmail.com

 לקבל - פיתויים - סיכויים - על ידי - לקבל estas palavras nao foram traduzidas normalmente